תַּן לְשְׁלֹמֹה אֶת מִשְׁפטי אֱלֹהִים כְּמֶלֶךְ, וְאֶת צִדְקָתְךָ לְבֶן הַמֶּלֶת.
לִשְׁלֹמֹ֨ה ׀ אֱֽלֹהִ֗ים מִ֭שְׁפָּטֶיךָ לְמֶ֣לֶךְ תֵּ֑ן וְצִדְקָתְךָ֥ לְבֶן־מֶֽלֶךְ׃תהילים · פרק עב׳
תְּפִלָּה עַל מִשְׁפָּט, צֶדֶק וּמַלְכוּת אֲמיתִית
תְּפִלָּה עַל מִשְׁפָּט וְצֶדֶק, בְּרָכַת מַלְכוּת הַצַּדִּיק, כֹּחוֹ וּמַלְכוּתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, הַצַּדִּיקוּת שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְסִימוּם הַתְּפִלָּה
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים עב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
תְּפִלָּה לְמֶלֶךְ עַל מִשְׁפָּט וְצֶדֶק
הוּא יִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ בְצֶדֶק וְאֶת עֲנִיֶּךָ בְמִשְׁפָּט.
יָדִ֣ין עַמְּךָ֣ בְצֶ֑דֶק וַעֲנִיֶּ֥יךָ בְמִשְׁפָּֽט׃הֶהָרִים יַעֲלוּ שָׁלוֹם לָעָם, וְהַגְּבָעוֹת בִּצְדָקָה.
יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים שָׁ֘ל֥וֹם לָעָ֑ם וּ֝גְבָע֗וֹת בִּצְדָקָֽה׃הוּא יִשְׁפֹּט אֶת עַנְוֵי הָעָם, יַעֲזֹר לִבְנֵי הֶעֶשְׁרִים וְיִכְנַע אֶת הָעֹשֵׁק.
יִשְׁפֹּ֤ט ׀ עֲֽנִיֵּי־עָ֗ם י֭וֹשִׁיעַ לִבְנֵ֣י אֶבְי֑וֹן וִֽידַכֵּ֣א עוֹשֵֽׁק׃ה–ח
ברכת מלכות הצדיק
הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ יִרְאוּ מֵךְ מדּוֹר וְדֹר.
יִֽירָא֥וּךָ עִם־שָׁ֑מֶשׁ וְלִפְנֵ֥י יָ֝רֵ֗חַ דּ֣וֹר דּוֹרִֽים׃תֵּרֵד כְּמָטָר עַל הַדֶּשֶׁל, כְּגֶשֶׁם שֶׁמְּרַעֲנֵן אֶת הָאָרֶץ.
יֵ֭רֵד כְּמָטָ֣ר עַל־גֵּ֑ז כִּ֝רְבִיבִ֗ים זַרְזִ֥יף אָֽרֶץ׃הַצַּדִּיק יִפְרַח בְּיָמָיו, וְשָׁלוֹם רַב יִהְיֶה עִמּוֹ עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַיָּרֵחַ.
יִֽפְרַח־בְּיָמָ֥יו צַדִּ֑יק וְרֹ֥ב שָׁ֝ל֗וֹם עַד־בְּלִ֥י יָרֵֽחַ׃הַשִּׁלְטוֹן שֶׁלוֹ יִהְיֶה מִן הַיָּם וְעַד הַיָּם, וּמִן הַנָּהָר וְעַד קְצוֹת הָאָרֶץ.
וְ֭יֵרְדְּ מִיָּ֣ם עַד־יָ֑ם וּ֝מִנָּהָ֗ר עַד־אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃ט–יב
כֹּחוֹ וּמַלְכוּתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ
הַחַיּוֹת בַּשָּׂדֶה יִכְרְעוּ לְפָנָיו, וְאֶת הָאוֹיְבִים שֶׁלּוֹ יִלַּחֲשׁוּ אָבָק.
לְ֭פָנָיו יִכְרְע֣וּ צִיִּ֑ים וְ֝אֹיְבָ֗יו עָפָ֥ר יְלַחֵֽכוּ׃מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִי הָאֲזוֹרִים יַגיּשׁוּ לוֹ מַתָּנוֹת, וּמַלְכֵי שֶׁבָּא וּסְבָּא יַקְרִיבוּ לוֹ מַעֲשֵׂה יָדֵיהֶם.
מַלְכֵ֬י תַרְשִׁ֣ישׁ וְ֭אִיִּים מִנְחָ֣ה יָשִׁ֑יבוּ מַלְכֵ֥י שְׁבָ֥א וּ֝סְבָ֗א אֶשְׁכָּ֥ר יַקְרִֽיבוּ׃כָּל הַמְּלָכִים יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ, וְכָל הָעַמִּים יַעַבְדוּ אוֹתוֹ.
וְיִשְׁתַּחֲווּ־ל֥וֹ כָל־מְלָכִ֑ים כָּל־גּוֹיִ֥ם יַֽעַבְדֽוּהוּ׃כִּי הוּא יַצִּיל אֶת הָעֶנִי שֶׁזּוֹקֵק לְעֶזְרָה, וְאֶת הָעָנִי שֶׁאֵין לוֹ מַצִּיל.
כִּֽי־יַ֭צִּיל אֶבְי֣וֹן מְשַׁוֵּ֑עַ וְ֝עָנִ֗י וְֽאֵין־עֹזֵ֥ר לֽוֹ׃יג–טז
הַצַּדָּקוּת שֶׁל הַמֶּלֶךְ
הוּא יַחֲמֹל עַל הֶעָנִי וְעַל הָעֶבְיוֹן, וְיַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹת הֶעֶבְיוֹנִים.
יָ֭חֹס עַל־דַּ֣ל וְאֶבְי֑וֹן וְנַפְשׁ֖וֹת אֶבְיוֹנִ֣ים יוֹשִֽׁיעַ׃הוּא יִגְאַל אֶת נַפְשׁוֹתֵיהֶם מִן הַעֶשְׂקָה וּמִן הָאֲרִיסוּת, וְדָמָם יַעֲלֶה לוֹ כְּמוֹ כְּבוֹד רַב.
מִתּ֣וֹךְ וּ֭מֵחָמָס יִגְאַ֣ל נַפְשָׁ֑ם וְיֵיקַ֖ר דָּמָ֣ם בְּעֵינָֽיו׃הוּא יִחְיֶה, וְיִתְּנוּ לוֹ מִזְּהַב שְׁבָא, וְיִתְפַּלְּלוּ בְּעַדּוֹ תָמִיד; כָּל הַיּוֹם יְבָרְכוּ אוֹתוֹ.
וִיחִ֗י וְיִתֶּן־לוֹ֮ מִזְּהַ֪ב שְׁ֫בָ֥א וְיִתְפַּלֵּ֣ל בַּעֲד֣וֹ תָמִ֑יד כָּל־הַ֝יּ֗וֹם יְבָרֲכֶֽנְהֽוּ׃יִהְיוּ שְׁבָעִים פִּסּוֹת בָּאָרֶץ, בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וּפִרְיוֹ יִרְעַשׁ כְּמוֹ הַלְּבָנוֹן; הוּא יִצְמַח מִן הָעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ.
יְהִ֤י פִסַּת־בַּ֨ר ׀ בָּאָרֶץ֮ בְּרֹ֪אשׁ הָ֫רִ֥ים יִרְעַ֣שׁ כַּלְּבָנ֣וֹן פִּרְי֑וֹ וְיָצִ֥יצוּ מֵ֝עִ֗יר כְּעֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ׃יז–כ
סיומת תפילת המלך
שמו יהיה לעולם, לפני השמש והירח, שמו ימשך לנצח, וכל העמים יברכו אותו ויראו בו אושר.
יְהִ֤י שְׁמ֨וֹ לְֽעוֹלָ֗ם לִפְנֵי־שֶׁמֶשׁ֮ ינין [יִנּ֪וֹן] שְׁ֫מ֥וֹ וְיִתְבָּ֥רְכוּ ב֑וֹ כָּל־גּוֹיִ֥ם יְאַשְּׁרֽוּהוּ׃ברוך ה' אלוהי ישראל, שעושה פלאים לבדו.
בָּר֤וּךְ ׀ יְהוָ֣ה אֱ֭לֹהִים אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עֹשֵׂ֖ה נִפְלָא֣וֹת לְבַדּֽוֹ׃וברוך שם כבודו לעד, ושכל הארץ תתמלא בכבודו. אמן ואמן.
וּבָר֤וּךְ ׀ שֵׁ֥ם כְּבוֹד֗וֹ לְע֫וֹלָ֥ם וְיִמָּלֵ֣א כְ֭בוֹדוֹ אֶת־כֹּ֥ל הָאָ֗רֶץ אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן׃כל התפילות של דוד בן ישי.
כָּלּ֥וּ תְפִלּ֑וֹת דָּ֝וִ֗ד בֶּן־יִשָֽׁי׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
תְּפִלָּה לְמֶלֶךְ עַל מִשְׁפָּט וְצֶדֶק
לִשְׁלֹמֹ֨ה ׀ אֱֽלֹהִ֗ים מִ֭שְׁפָּטֶיךָ לְמֶ֣לֶךְ תֵּ֑ן וְצִדְקָתְךָ֥ לְבֶן־מֶֽלֶךְ׃
יָדִ֣ין עַמְּךָ֣ בְצֶ֑דֶק וַעֲנִיֶּ֥יךָ בְמִשְׁפָּֽט׃
יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים שָׁ֘ל֥וֹם לָעָ֑ם וּ֝גְבָע֗וֹת בִּצְדָקָֽה׃
יִשְׁפֹּ֤ט ׀ עֲֽנִיֵּי־עָ֗ם י֭וֹשִׁיעַ לִבְנֵ֣י אֶבְי֑וֹן וִֽידַכֵּ֣א עוֹשֵֽׁק׃
ה–ח
ברכת מלכות הצדיק
יִֽירָא֥וּךָ עִם־שָׁ֑מֶשׁ וְלִפְנֵ֥י יָ֝רֵ֗חַ דּ֣וֹר דּוֹרִֽים׃
יֵ֭רֵד כְּמָטָ֣ר עַל־גֵּ֑ז כִּ֝רְבִיבִ֗ים זַרְזִ֥יף אָֽרֶץ׃
יִֽפְרַח־בְּיָמָ֥יו צַדִּ֑יק וְרֹ֥ב שָׁ֝ל֗וֹם עַד־בְּלִ֥י יָרֵֽחַ׃
וְ֭יֵרְדְּ מִיָּ֣ם עַד־יָ֑ם וּ֝מִנָּהָ֗ר עַד־אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃
ט–יב
כֹּחוֹ וּמַלְכוּתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ
לְ֭פָנָיו יִכְרְע֣וּ צִיִּ֑ים וְ֝אֹיְבָ֗יו עָפָ֥ר יְלַחֵֽכוּ׃
מַלְכֵ֬י תַרְשִׁ֣ישׁ וְ֭אִיִּים מִנְחָ֣ה יָשִׁ֑יבוּ מַלְכֵ֥י שְׁבָ֥א וּ֝סְבָ֗א אֶשְׁכָּ֥ר יַקְרִֽיבוּ׃
וְיִשְׁתַּחֲווּ־ל֥וֹ כָל־מְלָכִ֑ים כָּל־גּוֹיִ֥ם יַֽעַבְדֽוּהוּ׃
כִּֽי־יַ֭צִּיל אֶבְי֣וֹן מְשַׁוֵּ֑עַ וְ֝עָנִ֗י וְֽאֵין־עֹזֵ֥ר לֽוֹ׃
יג–טז
הַצַּדָּקוּת שֶׁל הַמֶּלֶךְ
יָ֭חֹס עַל־דַּ֣ל וְאֶבְי֑וֹן וְנַפְשׁ֖וֹת אֶבְיוֹנִ֣ים יוֹשִֽׁיעַ׃
מִתּ֣וֹךְ וּ֭מֵחָמָס יִגְאַ֣ל נַפְשָׁ֑ם וְיֵיקַ֖ר דָּמָ֣ם בְּעֵינָֽיו׃
וִיחִ֗י וְיִתֶּן־לוֹ֮ מִזְּהַ֪ב שְׁ֫בָ֥א וְיִתְפַּלֵּ֣ל בַּעֲד֣וֹ תָמִ֑יד כָּל־הַ֝יּ֗וֹם יְבָרֲכֶֽנְהֽוּ׃
יְהִ֤י פִסַּת־בַּ֨ר ׀ בָּאָרֶץ֮ בְּרֹ֪אשׁ הָ֫רִ֥ים יִרְעַ֣שׁ כַּלְּבָנ֣וֹן פִּרְי֑וֹ וְיָצִ֥יצוּ מֵ֝עִ֗יר כְּעֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ׃
יז–כ
סיומת תפילת המלך
יְהִ֤י שְׁמ֨וֹ לְֽעוֹלָ֗ם לִפְנֵי־שֶׁמֶשׁ֮ ינין [יִנּ֪וֹן] שְׁ֫מ֥וֹ וְיִתְבָּ֥רְכוּ ב֑וֹ כָּל־גּוֹיִ֥ם יְאַשְּׁרֽוּהוּ׃
בָּר֤וּךְ ׀ יְהוָ֣ה אֱ֭לֹהִים אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עֹשֵׂ֖ה נִפְלָא֣וֹת לְבַדּֽוֹ׃
וּבָר֤וּךְ ׀ שֵׁ֥ם כְּבוֹד֗וֹ לְע֫וֹלָ֥ם וְיִמָּלֵ֣א כְ֭בוֹדוֹ אֶת־כֹּ֥ל הָאָ֗רֶץ אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן׃
כָּלּ֥וּ תְפִלּ֑וֹת דָּ֝וִ֗ד בֶּן־יִשָֽׁי׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
תְּפִלָּה בַּעֲנִיּוּת עַל מֶלֶךְ, וּבְרָכָה עַל מַלְכוּתוֹ הַנִּצְחִית.
פסוקים א–ד
תְּפִלָּה לְמֶלֶךְ עַל מִשְׁפָּט וְצֶדֶק
תְּפִלָּה אוֹ בְּרָכָה לְשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, בַּעֲבוּר מִשְׁפָּט אֱלֹהִי. הַמֶּלֶךְ יִשְׁפֹּט בְצֶדֶק אֶת הָעָם וְאֶת הָעֲנִיִּים, עַד שֶׁהַטֶּבַע עַצְמוֹ יִהְיֶה שָׁלוֹם וְצֶדֶק. הַמֶּלֶךְ יַצִּיל אֶת הָעֲנִיִּים וְיַעֲנִיק צֶדֶק לָעֲנִי, וְיַעֲצֹר אֶת הָעֹשֵׁק.
פסוקים ה–ח
ברכת מלכות הצדיק
פסוקים אלו מתארים את שלטון המלך הצדיק. שלטונו יביא לצמיחה ופריחה של הארץ כגשם, ויביא לשלום ארוך וקציו של שלטון רחב מאוד, מקצה העולם ועד קצהו, וכל הטבע יכבד אותו לעד.
פסוקים ט–יב
כֹּחוֹ וּמַלְכוּתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ
פסוקים אלו מתארים את השפעת מלכותו של המלך, שמשכה אליה את כל העולם. החיות, המלכים מרחוק והעמים כולם מכבדים אותו ומביאים לו מתנות. מרכז מלכותו הוא הצדק והחמלה, שכן הוא מציל את העניים והנרדפים שאין להם עזרה אחרת.
פסוקים יג–טז
הַצַּדָּקוּת שֶׁל הַמֶּלֶךְ
תְּפִלָּה עַל מֶלֶךְ הַיּוֹצֵר צֶדֶק וְעֶדֶשׁ, הַמַּצִּיל אֶת הֶעָנִי מֵעֶשְׁקָה וּמֵחָמָס. הַמֶּלֶךְ יִחְיֶה בְּכָבוֹד וּבְשִׂמְחָה, וּשְׁלִיטָתוֹ תִּהְיֶה מְפוּרֶת וּמְשַׁגְשֶׂגֶת כְּמוֹ יַעַר כָּבֵד וּכְעֵשֶׂב צָמֵחַ.
פסוקים יז–כ
סיומת תפילת המלך
סיום מזמור תפילה למלך, המבקש שהשם יתברך ימשיך לשלוט בעולם לעד. השיר מהלל את האלוהים שעושה פלאים לבדו, ומבקש שכל כבודו ימלא את הארץ כולה. המזמור מסתיים בברכת אמן ובציון זהות המחבר, דוד בן ישי.
הַתְּפִלָּה מְתַקֶּלֶת אֶת הַמַּלְכּוּת בְּצֶדֶק וְבְרָחֲמִים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התפילה כעמידה מול המלכות והעוני
״דָּבָר אַחֵר, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קב, יח): פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם, שֶׁנִּצְּחוּ יִשְׂרָאֵל בַּדִּין וְנִמְחֲלוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶם״
בפרשת ויקרא רבה מובאת פרשנות על הפסוק המדבר על כך שהשם פנה לתפילת העני ולא בזה את תפילתם. חז"ל במדרש זה דנים בשאלה כיצד דוד המלך, בראותו את העתיד, התפלל. לפי רבּי אבּין, דוד המלך התפלל כמי שרואה מלכים צדיקים שעומדים מולו, ולכן קרא לעצמו מלך. מנגד, כשהוא ראה מלכים רשעים, הוא התפלל כעני. מדרש זה מציע שהתפילה משתנה בהתאם לראיית המציאות הרוחנית של העתיד, בין התענוג שבצדקה לבין העוני שבחטא.
ויקרא רבה ל׳:ג׳ ↗הקשר בין צדקת המלך לערך המשפט
״דבר אחר: ואלה המשפטים, הה"ד (תהלים עב): לשלמה אלהים משפטיך למלך תן וגו' ידין עמך בצדק. ר' אומר: כשם שהזהיר הקב"ה על הדברות, כך הזהיר״
בפרשת שמות רבה מוסבר הקשר העמוק בין המשפט לבין עמודי העולם. חז"ל מסבירים שהמשפט אינו רק עניין משפטי, אלא הכרחי לקיומו של העולם, כפי שנאמר שארץ עומדת במשפט. המלך שומר על הצדק כדי לשמור על היציבות, וכל פגיעה ביושר המשפט מסכנת את סדר הבריאה. הפרשנות מדגישה כי הדין דורש זהירות מיוחדת, כפי שהקדוש ברוך הוא הזהיר על הדברים. המדרש משתמש בדוגמה של עבד עברי כדי להראות כיצד חוקים וגבולות משפיעים על גורל האדם, וכיצדר פשע וקשיים יכולים להביא לשינויים גורליים. המטרה היא להדגיש את האחריות הכבדה המוטלת על מי שמחזיק בכוח ומשפט.
שמות רבה ל׳:ט״ו ↗בעקבות המפרשים
היראה והלימוד בנצח
״ייראוך עם שמש. ממני ילמדו ישראל ליראה אותך כל ימי השמש והירח לדור דורים:״
רש"י מפרש את הפסוק העוסק בשכינה ובהשתסות השמש, ומסביר כי היראה בבורא תתקיים דרך האור המוחשי של הטבע. לפי פירושו, ישראל ילמדו מתוך המציאות היומיומית ומהתנועה הקבועה של השמש והירח, איך לחשוש ולהוקיר את ה–ה–שם. הפרשן מראה כי הלימוד אינו רק דרך טקסטים, אלא דרך התבוננות בבריאה. כתוצאה מכך, היראה תהיה קבועה ומתמשכת בכל ימי השמש והירח, ותועבר מדור לדור כחלק בלתי נפרד מהקיום האנושי.
רש״י על תהילים 72:5:1 ↗עושר וכבוד מלכות המלך
״מזהב שבא. וכן היתה גם עושר גם כבוד אשר לא היה כמוך וגומר (מלכים א ג׳:י״ג):״
רש"י מפרש את הפסוק המתאר את שפע מלכותו של המלך. הוא מציין כי העושר והכבוד המופיעים בטקסט אינם רק דימוי, אלא מתייחסים למציאות היסטורית של מלכות שלמה. לפי פירושו, התכונה הזו של שפע מוחלט, שאין שני לו, הייתה קיימת גם במציאות של מלכים קודמים, כפי שמתואר בספר מלכים. הפרשן מתבסס על הקשר בין הפסוק בתהלים לבין המקור המקראי מספר מלכים א', שם מתואר העושר והכבוד של שלמה. הגישה כאן היא כתיאור של עובדות היסטורית ושל מציאות של כבוד ורווחה שהיו קיימים בממלכה.
רש״י על תהילים 72:15:3 ↗הצדק הנצחי של המלך
״ולפני. פירושו ועוד. ואם על המשיח הוא בימיו תמלא הארץ דיעה את ה', ולפי זה לעולם אינו דרך הפלגה כי כן יהיה לעולם:״
הפסוק עוסק בתפילה למלך שינהיג את העם בצדק ומשפט. הרד"ק מפרש שהתפילה על מלכותו של המלך, אם אכן מתייחסת למשיח, היא תפילה שמתקיימת לנצח. לשיטתו, הידע על ה' יתמלא בכל הארץ באופן קבוע ומוחלט בזמן מלכותו. הפרשן מדגיש כי אין מדובר כאן בדימוי ספרותי או במטאפורה, אלא בתיאור של מציאות עתידית שתהיה נכונה ותקפה לכל הזמנים.
רד״ק על תהילים 72:5:2 ↗ברכה קבועה לאורך כל הזמן
״ויברכנהו כל היום. ר"ל כל הימים:״
בפסוק זה מתוארת הברכה של המלך, שכל היום יברכו אותו. רד"ק מפרש את המילים "כל היום" כביטוי לכל הימים, כלומר שהברכה תלויה ותמשך לאורך כל תקופת שלטונו ולא רק ברגע מסוות. הפרשנות הזו מדגישה את המשכיות השפע והכבוד של המלך. לפי גישה זו, הברכה אינה אירוע חד-פעמי, אלא מצב קבוע שבו הכל מתברך באופן רציף בכל עת ועת.
רד״ק על תהילים 72:15:3 ↗