שִׁגָּיוֹן לְדָוִד, שֶׁאָתָה שָׁר לַהֶשֵּׁם, בִּגְלַל דְּבָרָיו שֶׁל כּוּשׁ בֶּן יְמִינִי.
שִׁגָּי֗וֹן לְדָ֫וִ֥ד אֲשֶׁר־שָׁ֥ר לַיהוָ֑ה עַל־דִּבְרֵי־כ֝֗וּשׁ בֶּן־יְמִינִֽי׃תהילים · פרק ז׳
תְּפִלַּת דָּוִד מִפַּחַד רְדוּפִים
תְּפִלָּה הַמְבַקֶּשָׁה צֶדֶק וְהַגָּנָה מִן הָרֶשָׁעִים
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים ז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תְּפִלַּת דָּוִד מִפַּחַד רְדוּפִים
הַשֵּׁם אֱלֹהַי, בְּךָ בָּטַחְתִּי. הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל הָרֹדְפִים שֶׁלִּי וְהַצִּיל לִי.
יְהוָ֣ה אֱ֭לֹהַי בְּךָ֣ חָסִ֑יתִי הוֹשִׁיעֵ֥נִי מִכָּל־רֹ֝דְפַ֗י וְהַצִּילֵֽנִי׃כְּדֵי שֶׁנֶּפֶשִׁי לֹא תִּיכָרֵט כְּאַרְיֵה, שֶׁמְפוּרָס וְאֵין מִי שֶׁיַּצִּיל אוֹתוֹ.
פֶּן־יִטְרֹ֣ף כְּאַרְיֵ֣ה נַפְשִׁ֑י פֹּ֝רֵ֗ק וְאֵ֣ין מַצִּֽיל׃הַשֵּׁם אֱלֹהַי, אִם עָשִׂיתִי זֹאת, אִם יֵשׁ רֶע בַּכַּפַּיִם שֶׁלִּי.
יְהוָ֣ה אֱ֭לֹהַי אִם־עָשִׂ֣יתִי זֹ֑את אִֽם־יֶשׁ־עָ֥וֶל בְּכַפָּֽי׃תחינה למשפט אלוקי
אם גמלתי רע למי שעשה לי רע, ואעשה את רודפי ריק.
אִם־גָּ֭מַלְתִּי שֽׁוֹלְמִ֥י רָ֑ע וָאֲחַלְּצָ֖ה צוֹרְרִ֣י רֵיקָֽם׃יעירב אויב את נפשי, ישיג אותי וימעך את חיי אל הארץ, וישכין את כבודי באפר.
יִֽרַדֹּ֥ף אוֹיֵ֨ב ׀ נַפְשִׁ֡י וְיַשֵּׂ֗ג וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י ׀ לֶעָפָ֖ר יַשְׁכֵּ֣ן סֶֽלָה׃קום ה׳ בכעסך, התרומם בגלל זעמך נגד רודפיי, והתעורר למעני, כי אתה שופט צדיק.
ק֘וּמָ֤ה יְהוָ֨ה ׀ בְּאַפֶּ֗ךָ הִ֭נָּשֵׂא בְּעַבְר֣וֹת צוֹרְרָ֑י וְע֥וּרָה אֵ֝לַ֗י מִשְׁפָּ֥ט צִוִּֽיתָ׃העמים יתאספו סביבך, והעמים הללו יתרוממו למעלה.
וַעֲדַ֣ת לְ֭אֻמִּים תְּסוֹבְבֶ֑ךָּ וְ֝עָלֶ֗יהָ לַמָּר֥וֹם שֽׁוּבָה׃בקשה לצדק אלוהי
השם ישפט את העמים. שפט אותי, השם, לפי צדקי ולפי תמימותי.
יְהוָה֮ יָדִ֪ין עַ֫מִּ֥ים שָׁפְטֵ֥נִי יְהוָ֑ה כְּצִדְקִ֖י וּכְתֻמִּ֣י עָלָֽי׃מי ייתן הרע של הרשעים יסתיים, והצדיק יקום, כי אלוהים בוחן לבבות וכליות בצדק.
יִגְמָר־נָ֬א רַ֨ע ׀ רְשָׁעִים֮ וּתְכוֹנֵ֪ן צַ֫דִּ֥יק וּבֹחֵ֣ן לִ֭בּ֗וֹת וּכְלָי֗וֹת אֱלֹהִ֥ים צַדִּֽיק׃אלוהים הוא המגן שלי, המציל את ישר הלב.
מָֽגִנִּ֥י עַל־אֱלֹהִ֑ים מ֝וֹשִׁ֗יעַ יִשְׁרֵי־לֵֽב׃אלוהים הוא שופט צדיק, ואלוהים כועס בכל יום.
אֱ֭לֹהִים שׁוֹפֵ֣ט צַדִּ֑יק וְ֝אֵ֗ל זֹעֵ֥ם בְּכָל־יֽוֹם׃גורלו של הרשע
אם הוא לא יחזיר את חרבו למקומה, ואם הוא לא יניח את קשת המכוונת והמוכנה שלו.
אִם־לֹ֣א יָ֭שׁוּב חַרְבּ֣וֹ יִלְט֑וֹשׁ קַשְׁתּ֥וֹ דָ֝רַ֗ךְ וַֽיְכוֹנְנֶֽהָ׃הוא הכין כלי מוות, והחצים שלו מוכנים לירי בעוצמה.
וְ֭לוֹ הֵכִ֣ין כְּלֵי־מָ֑וֶת חִ֝צָּ֗יו לְֽדֹלְקִ֥ים יִפְעָֽל׃הנה, הרשע מתכנן רע, הוא סובל, וילד שקר.
הִנֵּ֥ה יְחַבֶּל־אָ֑וֶן וְהָרָ֥ה עָ֝מָ֗ל וְיָ֣לַד שָֽׁקֶר׃הוא חפר בור וחיפש אותו, ובסוף הוא ייפול לבור השחת.
בּ֣וֹר כָּ֭רָֽה וַֽיַּחְפְּרֵ֑הוּ וַ֝יִּפֹּ֗ל בְּשַׁ֣חַת יִפְעָֽל׃סוף התפילה והודיה
העבודה הרעה שלו תחזור אליו, והעוולה שהוא עשה יפול עליו.
יָשׁ֣וּב עֲמָל֣וֹ בְרֹאשׁ֑וֹ וְעַ֥ל קָ֝דְקֳד֗וֹ חֲמָס֥וֹ יֵרֵֽד׃אודה להשם לפי צדקו, ואשיר לשם העליון.
אוֹדֶ֣ה יְהוָ֣ה כְּצִדְק֑וֹ וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה שֵֽׁם־יְהוָ֥ה עֶלְיֽוֹן׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תְּפִלַּת דָּוִד מִפַּחַד רְדוּפִים
שִׁגָּי֗וֹן לְדָ֫וִ֥ד אֲשֶׁר־שָׁ֥ר לַיהוָ֑ה עַל־דִּבְרֵי־כ֝֗וּשׁ בֶּן־יְמִינִֽי׃
יְהוָ֣ה אֱ֭לֹהַי בְּךָ֣ חָסִ֑יתִי הוֹשִׁיעֵ֥נִי מִכָּל־רֹ֝דְפַ֗י וְהַצִּילֵֽנִי׃
פֶּן־יִטְרֹ֣ף כְּאַרְיֵ֣ה נַפְשִׁ֑י פֹּ֝רֵ֗ק וְאֵ֣ין מַצִּֽיל׃
יְהוָ֣ה אֱ֭לֹהַי אִם־עָשִׂ֣יתִי זֹ֑את אִֽם־יֶשׁ־עָ֥וֶל בְּכַפָּֽי׃
תחינה למשפט אלוקי
אִם־גָּ֭מַלְתִּי שֽׁוֹלְמִ֥י רָ֑ע וָאֲחַלְּצָ֖ה צוֹרְרִ֣י רֵיקָֽם׃
יִֽרַדֹּ֥ף אוֹיֵ֨ב ׀ נַפְשִׁ֡י וְיַשֵּׂ֗ג וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י ׀ לֶעָפָ֖ר יַשְׁכֵּ֣ן סֶֽלָה׃
ק֘וּמָ֤ה יְהוָ֨ה ׀ בְּאַפֶּ֗ךָ הִ֭נָּשֵׂא בְּעַבְר֣וֹת צוֹרְרָ֑י וְע֥וּרָה אֵ֝לַ֗י מִשְׁפָּ֥ט צִוִּֽיתָ׃
וַעֲדַ֣ת לְ֭אֻמִּים תְּסוֹבְבֶ֑ךָּ וְ֝עָלֶ֗יהָ לַמָּר֥וֹם שֽׁוּבָה׃
בקשה לצדק אלוהי
יְהוָה֮ יָדִ֪ין עַ֫מִּ֥ים שָׁפְטֵ֥נִי יְהוָ֑ה כְּצִדְקִ֖י וּכְתֻמִּ֣י עָלָֽי׃
יִגְמָר־נָ֬א רַ֨ע ׀ רְשָׁעִים֮ וּתְכוֹנֵ֪ן צַ֫דִּ֥יק וּבֹחֵ֣ן לִ֭בּ֗וֹת וּכְלָי֗וֹת אֱלֹהִ֥ים צַדִּֽיק׃
מָֽגִנִּ֥י עַל־אֱלֹהִ֑ים מ֝וֹשִׁ֗יעַ יִשְׁרֵי־לֵֽב׃
אֱ֭לֹהִים שׁוֹפֵ֣ט צַדִּ֑יק וְ֝אֵ֗ל זֹעֵ֥ם בְּכָל־יֽוֹם׃
גורלו של הרשע
אִם־לֹ֣א יָ֭שׁוּב חַרְבּ֣וֹ יִלְט֑וֹשׁ קַשְׁתּ֥וֹ דָ֝רַ֗ךְ וַֽיְכוֹנְנֶֽהָ׃
וְ֭לוֹ הֵכִ֣ין כְּלֵי־מָ֑וֶת חִ֝צָּ֗יו לְֽדֹלְקִ֥ים יִפְעָֽל׃
הִנֵּ֥ה יְחַבֶּל־אָ֑וֶן וְהָרָ֥ה עָ֝מָ֗ל וְיָ֣לַד שָֽׁקֶר׃
בּ֣וֹר כָּ֭רָֽה וַֽיַּחְפְּרֵ֑הוּ וַ֝יִּפֹּ֗ל בְּשַׁ֣חַת יִפְעָֽל׃
סוף התפילה והודיה
יָשׁ֣וּב עֲמָל֣וֹ בְרֹאשׁ֑וֹ וְעַ֥ל קָ֝דְקֳד֗וֹ חֲמָס֥וֹ יֵרֵֽד׃
אוֹדֶ֣ה יְהוָ֣ה כְּצִדְק֑וֹ וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה שֵֽׁם־יְהוָ֥ה עֶלְיֽוֹן׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַתְּפִלָּה מְתֶאֶת הַמְבַקֵּשׁ הַצָּלָה מִן הָרֹדְפִים וְמִשְׁפָּט אֱלֹהִי הַמַּעֲמִיד אֶת הָרֶשָׁעִים לְמִשְׁפָּט.
תְּפִלַּת דָּוִד מִפַּחַד רְדוּפִים
מִזְמוֹר שֶׁל דָּוִד בְּסִגְנוֹן שִׁגָּיוֹן, הַמְבַטֵּא אֶת הַתְּהִלָּה וְהַתְּחִנָּה לֵאלֹהִים כְּשֶׁהוּא נִדְחַק. דָּוִד מִתְחַנֵּן לַהַשֵּׁם לְהַצִּילוֹ מִן הָרֹדְפִים, מִתְלַונֵן מִפַּחַד הַמָּוֶת וְמִבְּקִישָׁה לְהוֹשִׁיעַ אֶת נַפְשׁוֹ. הוּא מַבְטִיחַ שֶׁאִם עָבַר עֲוֹן, הוּא מוּכָן לַמִּשְׁפָּט.
תחינה למשפט אלוקי
המזמור הוא תחינה של אדם הנרדף על ידי אויבים. הדובר מצהיר על חפותו מכל רע ומתחנן שהשם יקום בכעסו נגד רודפיו. הוא מבקש צדק אלוקי שיעורר למענו, תוך תקווה שהעמים יתאספו לפני ה' ויזכו למשפט צדק.
בקשה לצדק אלוהי
פסוקים אלו הם תפילה לבקשת משפט צדק מן השמים. הדובר מבקש שהשם ישפט את העמים ויגן עליו לפי תמימותו. התפילה קוראת לסיום מעשיהם הרעים של הרשעים, ומדגישה שאלוהים בוחן את פנימיות האדם, מגן על ישרים ומתעקש על צדק מול הרע.
גורלו של הרשע
פסוקים אלו מתארים את המוכנות של הרשע לתקוף עם נשק מוכן, ואת התכנון שלו להזיק. עם זאת, הפסוקים מראים שמעשיו של הרשע יתהפכו נגדו, שכן הרע שהוא חפר לעצמו יביא אותו בסופו של דבר לאבדון ולבור השחת.
סוף התפילה והודיה
הפסוקים מסיימים את המזמור בתפילה שמעשה הרע של הרשע יחזור אליו ויהפוך למכשול עבורו. לאחר מכן, הדובר מבטא הכרת תודה להשם על צדקו ומצהיר על כוונתו לשיר ולשבח את שמו של האל העליון.
הַתְּפִלָּה מִסְתֶּיֶת בְּהוֹדָיָה עַל צִדְקַת הַשֵּׁם וְעַל תְּהִלַּת הַצַּדִּיקִים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
האחריות של דוד על מותם של נב ושל שאול
״״וְיִשְׁבִּי בְּנֹב אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה וּמִשְׁקַל קֵינוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁקַל נְחֹשֶׁת וְהוּא חָגוּר חֲדָשָׁה וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת דָּוִד״. מַאי ״וְיִשְׁבִּי בְּנוֹב״? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר״
במסכת סנהדרין מובא פרשנות המייחסת לדוד המלך אחריות על אירועים טרגיים שהתרחשו בתקופתו. לפי רב יהודה, הביטוי "ויישבי בנוב" מתייחס לאדם שעסק בענייני העיר נב. המדרש מציג תמונה שבה הַשֵּׁם שואל את דוד עד מתי יחזיק באשמה על מותם של אנשי נב, עיר הכהנים, וכן על מותו של שאול ושלושת בניו. הפרשנות הזו, המבוססת על דברי חז"ל, אינה טוענת שדוד רצח אותם בכוונה, אלא מדגישה את האחריות המנהיגותית שלו. כל אירוע אליים שהתרחש תחת שלטונו או בתקופת חייו נחשב כחלק מהנטל המוסרי שמוטל עליו כדוד המלך.
סנהדרין צ״ה א ↗המשמעות הכפולה של דברים ואמירות
״ותדבר מרים ואהרן במשה. אין "דבר" בכל מקום אלא לשון קשה, וכן הוא אומר (בראשית מב) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות, (במדבר כא) וידבר״
הספרי מפרש את הפסוק "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה" מנקודת מבט לשונית ומוסרית. לפי הספרי, המילה "דבר" אינה מצביעה רק על דיבור רגיל, אלא על דברים קשים או קשיים. לכן, הביטוי מעיד על קושי שהיה בין האחים. בנוסף, המפרש מסביר שמרים פתחה את הדיבור מתוך צורך דחוף, ולא כדי לבוא בטענות לאחיה. הספרי מציע גם פרשנות למניע של מרים: היא לא התכוונה לפגוע במשה, אלא דווקא לשבח את תפקידו כמורה ומלמד. מתוך כך, הוא מביא מוסר השכל: מי שמתכוון לדבר רע על חברו או לגרום לירידה בערכו, נענש על כך, בדיוק כפי שמרים נענשה כשהתכוונת לדבר לעניין אישי שבו היה קושי.
ספרי במדבר צ״ט:א׳ ↗בעקבות המפרשים
התנקה מהאשמה
״אם עשיתי זאת. מה שמפורש אחריו:״
רש"י מפרש את הפסוק הרביעי בתהילים כהתניית תפילה. לדבריו, דוד המלך אומר שאם הוא באמת עשה מעשה רע, שווה לו שהאויבים ירדפו וישימו אותו בערמה. זהו הסבר המדגיש את היושרה המוחלטת של הדובר. הפרשן מתמקד בתוכן הפעולה ולא רק בתוצאה. לפי גישה זו, הדוד מבקש משפט צדק מוחלט: אם יש אשמה אמיתית, מותר להעניש אותו. אין כאן ניסיון להתרמקם, אלא עמידה אמיצה מול טענות השונאים.
רש״י על תהילים 7:4:1 ↗הצדק שמוצא הרשע את סופו
״ולו. ולרשע הכין הקב"ה כלי מות:״
תהילים פרק שבע הוא תהילה של דוד המלך, המתארת מצוקה מול רדיפה. השיר מבטא את הביטחון של האדם הנאמן בהשם מול אדם רע המנסה להפיל אותו למארב. דוד פונה אל אלוהים בבקשה לשפוט אותו בצדק ולעצור את רדיפת הרשע. בפרשנותו על הפסוקים הללו, רש"י מסביר כי הרשע מכין לעצמו כלי מות. כלומר, המעשים הרעים והמלכודות שהרשע מכין לאחרים, הופכים בסופו של דבר למלכודת שנופלת עליו עצמה. לפי רש"י, הדין האלוהי גורם לכך שהרע שנוצר מביא למותו של הפועל לו.
רש״י על תהילים 7:14:1 ↗הדין הצדק של הַשֵּׁם
״וטעם כף – כי בה יכה האדם ויהרג.״
תהילים פרק ז' הוא תפילה של דוד המלך המבקשת צדק מול רדיפיו. המשורר מבקש מהַשֵּׁם להגן עליו מפני אויבים שרודפים אותו ללא סיבה. הוא מדגיש כי אם עשה עוולה, הוא מוכן לשאת בעונש, אך הוא מבקש שהצדק יתקיים מול אלו שמתנהגים ברשעות. בפרק זה מופיעה המילה כף. אבן עזרא מסביר שהכפייה או המכה בתוך הכף מרמזת על העונש הקטלני שהאדם יסבול ממנו. הפרק מתאר את השכר של הרשע ואת הגנתו של הַשֵּׁם על הישרים.
אבן עזרא על תהילים 7:4:2 ↗הצדק האלוקי מול כוונות זדון
״כלי מות – שחשב להרוג בו אחרים.״
בתהילים פרק שבע, דוד מציג תחינה וקריאה להשם למשפט צדק. הוא מתאר רדיפה מצד אויבים שרוצים להשמיד אותו ללא סיבה מוצדקת. הפיוט משקף את המתח שבין הרשע שמתחמש ברע לבין הבוטח בהשם, המבקש משפט נקי מכל עיוות. הפירוש של אבן עזרא על פסוקי הפרק מתמקד בכלי הנשק והאמצעים שבהם הרשע משתמש. הוא מסביר כי המילה "כלי מות" מתייחסת לכלי שנועדו להרוג ולהרע לאחרים. הגישה כאן היא מוחשית ואינה אלגורית, ומתמקדת בתוכן המעשים המזיקים של הרשע.
אבן עזרא על תהילים 7:14:1 ↗