לַמְנַצֵּחַ עַל הַשּׁוֹשַׁנִּים, לְדָוִד.
לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד׃תהילים · פרק סט׳
תפילת דוד מהסערה
תחינה מתוך סבל, רדיפה וקשיים, ובקשת ישועה מתוך עמוק המים
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים סט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תפילת דוד מהסערה
אֱלֹהִים, הַצֵּל אותִי, כִּי הַמַּיִם עוֹלִים עַד הַנֶּפֶשׁ.
הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים כִּ֤י בָ֖אוּ מַ֣יִם עַד־נָֽפֶשׁ׃טָבַעְתִּי בְּבוץ עָמוֹק וְאֵין שֶׁלִּי כָּל הַמַּעֲמַקִּים, הַגַּלִּים הַחֲזָקִים סְחָפוּ אוֹתִי.
טָבַ֤עְתִּי ׀ בִּיוֵ֣ן מְ֭צוּלָה וְאֵ֣ין מָעֳמָ֑ד בָּ֥אתִי בְמַעֲמַקֵּי־מַ֝֗יִם וְשִׁבֹּ֥לֶת שְׁטָפָֽתְנִי׃הִתְעַיַּפְתִּי מִלִּקְרוֹא, הַגְּרוֹן שֶׁלִּי כָּבֵד וְהָעֵינַיִם שֶׁלִּי כְּלוּ מִלְּחֹחַ לַאֲדֹנִי.
יָגַ֣עְתִּי בְקָרְאִי֮ נִחַ֪ר גְּר֫וֹנִ֥י כָּל֥וּ עֵינַ֑י מְ֝יַחֵ֗ל לֵאלֹהָֽי׃תחינה מתוך סבל ורדיפה
השונאים שלי למרבה, הם הרבה יותר מהשיער שעל ראשי. האויבים שלי מחזקים את העצמות שלי בשקר, ואם לא גזלתי דבר, אני אחזיר.
רַבּ֤וּ ׀ מִשַּׂעֲר֣וֹת רֹאשִׁי֮ שֹׂנְאַ֪י חִ֫נָּ֥ם עָצְמ֣וּ מַ֭צְמִיתַי אֹיְבַ֣י שֶׁ֑קֶר אֲשֶׁ֥ר לֹא־גָ֝זַ֗לְתִּי אָ֣ז אָשִֽׁיב׃אלוהים, אתה יודע כמה אני בוכה, ואת האשמות שלי מולך אני לא מכחיש.
אֱֽלֹהִ֗ים אַתָּ֣ה יָ֭דַעְתָּ לְאִוַּלְתִּ֑י וְ֝אַשְׁמוֹתַ֗י מִמְּךָ֥ לֹא־נִכְחָֽדוּ׃אל יתביישו בתוכי המקווים לך, אדוני יהוה צבאות. אל יתכסמו בתוכי המחפשים אותך, אלוהי ישראל.
אַל־יֵ֘בֹ֤שׁוּ בִ֨י ׀ קֹוֶיךָ֮ אֲדֹנָ֥י יְהוִ֗ה צְבָ֫א֥וֹת אַל־יִכָּ֣לְמוּ בִ֣י מְבַקְשֶׁ֑יךָ אֱ֝לֹהֵ֗י יִשְׂרָאֵֽל׃כי בגללך נשאתי בושה, וכסיתי את פניי בחרפה.
כִּֽי־עָ֭לֶיךָ נָשָׂ֣אתִי חֶרְפָּ֑ה כִּסְּתָ֖ה כְלִמָּ֣ה פָנָֽי׃סבלו של הדובר בגלל אמונתו
הייתי זר לאחיי ונער לבת אמי.
מ֭וּזָר הָיִ֣יתִי לְאֶחָ֑י וְ֝נָכְרִ֗י לִבְנֵ֥י אִמִּֽי׃כי הקנאה בביתך אכלה אותי, והבושה של אלו שמתנכרים אליך נפלה עליי.
כִּֽי־קִנְאַ֣ת בֵּיתְךָ֣ אֲכָלָ֑תְנִי וְחֶרְפּ֥וֹת ח֝וֹרְפֶ֗יךָ נָפְל֥וּ עָלָֽי׃בכיתי בזמן הצום, והפכתי למטרה ללעג.
וָאֶבְכֶּ֣ה בַצּ֣וֹם נַפְשִׁ֑י וַתְּהִ֖י לַחֲרָפ֣וֹת לִֽי׃נתתי את בגדי כעונש, והפכתי למשל עבורם.
וָאֶתְּנָ֣ה לְבוּשִׁ֣י שָׂ֑ק וָאֱהִ֖י לָהֶ֣ם לְמָשָֽׁל׃תחינה למצוקה ומים עמוקים
היושבים בשער ילעגו לי, ושותי הבירה ישירו שירים.
יָשִׂ֣יחוּ בִ֭י יֹ֣שְׁבֵי שָׁ֑עַר וּ֝נְגִינ֗וֹת שׁוֹתֵ֥י שֵׁכָֽר׃אבל אני, תפילתי אליך ה׳, בזמן רצון אלוהים. בשפע חסדך, ענה אותי באמת, כי ישועתך היא האמת.
וַאֲנִ֤י תְפִלָּתִֽי־לְךָ֨ ׀ יְהוָ֡ה עֵ֤ת רָצ֗וֹן אֱלֹהִ֥ים בְּרָב־חַסְדֶּ֑ךָ עֲ֝נֵ֗נִי בֶּאֱמֶ֥ת יִשְׁעֶֽךָ׃הצילו אותי מהמים העמוקים כדי שלא אטבע. תן לי להינצל מכל האויבים שלי וממעמקי המים.
הַצִּילֵ֣נִי מִ֭טִּיט וְאַל־אֶטְבָּ֑עָה אִנָּצְלָ֥ה מִ֝שֹּֽׂנְאַ֗י וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם׃אל תיתן לזרם מים חזק להסחף אותי, ואל התבוך בבור עמוק, ואל יסגר עליי פתח המים.
אַל־תִּשְׁטְפֵ֤נִי ׀ שִׁבֹּ֣לֶת מַ֭יִם וְאַל־תִּבְלָעֵ֣נִי מְצוּלָ֑ה וְאַל־תֶּאְטַר־עָלַ֖י בְּאֵ֣ר פִּֽיהָ׃תחינה בעת צרה
ענה אותי ה’ כי טוב חסדך, ובגלל הרחמים הרבים שלך, פנה אליי.
עֲנֵ֣נִי יְ֭הוָה כִּי־ט֣וֹב חַסְדֶּ֑ךָ כְּרֹ֥ב רַ֝חֲמֶ֗יךָ פְּנֵ֣ה אֵלָֽי׃ואל תסתיר את פניך מעבדך, כי צרה לי, אז מהר ענה אותי.
וְאַל־תַּסְתֵּ֣ר פָּ֭נֶיךָ מֵֽעַבְדֶּ֑ךָ כִּֽי־צַר־לִ֝֗י מַהֵ֥ר עֲנֵֽנִי׃התקרב לנשמתי לגאולה, כדי לפדות אותי מעי לי אויביי.
קָרְבָ֣ה אֶל־נַפְשִׁ֣י גְאָלָ֑הּ לְמַ֖עַן אֹיְבַ֣י פְּדֵֽנִי׃אתה יודע את הבושה והע恥 והחוסר כבוד שלי לפני כל אלו שרדפו אותי.
אַתָּ֤ה יָדַ֗עְתָּ חֶרְפָּתִ֣י וּ֭בָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִ֑י נֶ֝גְדְּךָ֗ כָּל־צוֹרְרָֽי׃זעקת הסבל והקללה על האויבים
הבושה שברה את לבי, וסבלתי מאוד. קיוויתי לברוח, אבל אין לי לאן, ולא מצאתי אף אחד שינחם אותי.
חֶרְפָּ֤ה ׀ שָֽׁבְרָ֥ה לִבִּ֗י וָֽאָ֫נ֥וּשָׁה וָאֲקַוֶּ֣ה לָנ֣וּד וָאַ֑יִן וְ֝לַמְנַחֲמִ֗ים וְלֹ֣א מָצָֽאתִי׃הם הניחו לי משענת על הראש, ובמקום להשקות את צעדתי, הם נתנו לי לחומץ לשתות.
וַיִּתְּנ֣וּ בְּבָרוּתִ֣י רֹ֑אשׁ וְ֝לִצְמָאִ֗י יַשְׁק֥וּנִי חֹֽמֶץ׃שיהיה השולחן שלהם מלכודת לפניהם, ויהיה השלום שלהם למלכודת.
יְהִֽי־שֻׁלְחָנָ֣ם לִפְנֵיהֶ֣ם לְפָ֑ח וְלִשְׁלוֹמִ֥ים לְמוֹקֵֽשׁ׃שעיניהם יהיו חשוכות מרוב ראייה, ושיהיו תמיד מועד לזעם.
תֶּחְשַׁ֣כְנָה עֵ֭ינֵיהֶם מֵרְא֑וֹת וּ֝מָתְנֵ֗יהֶם תָּמִ֥יד הַמְעַֽד׃בקשת עונש לאויבים
שפוך עליהם את הכעס שלך, והתפרצות הכעס שלך תשיג אותם.
שְׁפָךְ־עֲלֵיהֶ֥ם זַעְמֶ֑ךָ וַחֲר֥וֹן אַ֝פְּךָ֗ יַשִּׂיגֵֽם׃שתהיה המקום שלהם שומם, שלא יኖር אף אחד באוהליהם.
תְּהִי־טִֽירָתָ֥ם נְשַׁמָּ֑ה בְּ֝אָהֳלֵיהֶ֗ם אַל־יְהִ֥י יֹשֵֽׁב׃כי אתה זה שהכית אותם, והם ירדפו, ויספרו על הכאב של פצעיך.
כִּֽי־אַתָּ֣ה אֲשֶׁר־הִכִּ֣יתָ רָדָ֑פוּ וְאֶל־מַכְא֖וֹב חֲלָלֶ֣יךָ יְסַפֵּֽרוּ׃תן עונש על העוון שלהם, ואל יגיעו לצדקתך.
תְּֽנָה־עָ֭וֺן עַל־עֲוֺנָ֑ם וְאַל־יָ֝בֹ֗אוּ בְּצִדְקָתֶֽךָ׃תחינה לישועה ושבח לאלוהים
שיהיו מחוקים מספר החיים, ולא יירשמו יחד עם הצדיקים.
יִ֭מָּחֽוּ מִסֵּ֣פֶר חַיִּ֑ים וְעִ֥ם צַ֝דִּיקִ֗ים אַל־יִכָּתֵֽבוּ׃אבל אני עני וכואב, אלוהים, תרים אותי לישועתך.
וַ֭אֲנִי עָנִ֣י וְכוֹאֵ֑ב יְשׁוּעָתְךָ֖ אֱלֹהִ֣ים תְּשַׂגְּבֵֽנִי׃אשיר שבחי שם אלוהים, ואגדל אותו בתודה.
אֲהַֽלְלָ֣ה שֵׁם־אֱלֹהִ֣ים בְּשִׁ֑יר וַאֲגַדְּלֶ֥נּוּ בְתוֹדָֽה׃זה ייראה טוב להשם, יותר משור שפורץ קרניים ומתרבה.
וְתִיטַ֣ב לַֽ֭יהוָה מִשּׁ֥וֹר פָּ֗ר מַקְרִ֥ן מַפְרִֽיס׃תקווה לגאולת ציון
העניים יראו וישמחו, מחפשי אלוהים, ושמור לבכם.
רָא֣וּ עֲנָוִ֣ים יִשְׂמָ֑חוּ דֹּרְשֵׁ֥י אֱ֝לֹהִ֗ים וִיחִ֥י לְבַבְכֶֽם׃כי השם שומע לעניים ולא בזה את האסירים שלו.
כִּֽי־שֹׁמֵ֣עַ אֶל־אֶבְיוֹנִ֣ים יְהוָ֑ה וְאֶת־אֲ֝סִירָ֗יו לֹ֣א בָזָֽה׃השמים והארץ יללו לו, הים וכל מי שדורך עליהם.
יְֽ֭הַלְלוּהוּ שָׁמַ֣יִם וָאָ֑רֶץ יַ֝מִּ֗ים וְֽכָל־רֹמֵ֥שׂ בָּֽם׃כי אלוהים יושיע את ציון ויבנה את ערי יהודה, ויישבו שם וירשו אותה.
כִּ֤י אֱלֹהִ֨ים ׀ י֘וֹשִׁ֤יעַ צִיּ֗וֹן וְ֭יִבְנֶה עָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וְיָ֥שְׁבוּ שָׁ֝֗ם וִירֵשֽׁוּהָ׃יִרְשׁוּת הַצֶּעַת
וְהַצֶּעַת, בְּנֵי עַבְדָּיו, יִירְשׁוּ אוֹתָהּ, וְאֵלוּ שֶׁאוֹהֲבִים אֶת שְׁמוֹ יֵשְׁבוּ בָּהּ.
וְזֶ֣רַע עֲ֭בָדָיו יִנְחָל֑וּהָ וְאֹהֲבֵ֥י שְׁ֝מ֗וֹ יִשְׁכְּנוּ־בָֽהּ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תפילת דוד מהסערה
לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד׃
הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים כִּ֤י בָ֖אוּ מַ֣יִם עַד־נָֽפֶשׁ׃
טָבַ֤עְתִּי ׀ בִּיוֵ֣ן מְ֭צוּלָה וְאֵ֣ין מָעֳמָ֑ד בָּ֥אתִי בְמַעֲמַקֵּי־מַ֝֗יִם וְשִׁבֹּ֥לֶת שְׁטָפָֽתְנִי׃
יָגַ֣עְתִּי בְקָרְאִי֮ נִחַ֪ר גְּר֫וֹנִ֥י כָּל֥וּ עֵינַ֑י מְ֝יַחֵ֗ל לֵאלֹהָֽי׃
תחינה מתוך סבל ורדיפה
רַבּ֤וּ ׀ מִשַּׂעֲר֣וֹת רֹאשִׁי֮ שֹׂנְאַ֪י חִ֫נָּ֥ם עָצְמ֣וּ מַ֭צְמִיתַי אֹיְבַ֣י שֶׁ֑קֶר אֲשֶׁ֥ר לֹא־גָ֝זַ֗לְתִּי אָ֣ז אָשִֽׁיב׃
אֱֽלֹהִ֗ים אַתָּ֣ה יָ֭דַעְתָּ לְאִוַּלְתִּ֑י וְ֝אַשְׁמוֹתַ֗י מִמְּךָ֥ לֹא־נִכְחָֽדוּ׃
אַל־יֵ֘בֹ֤שׁוּ בִ֨י ׀ קֹוֶיךָ֮ אֲדֹנָ֥י יְהוִ֗ה צְבָ֫א֥וֹת אַל־יִכָּ֣לְמוּ בִ֣י מְבַקְשֶׁ֑יךָ אֱ֝לֹהֵ֗י יִשְׂרָאֵֽל׃
כִּֽי־עָ֭לֶיךָ נָשָׂ֣אתִי חֶרְפָּ֑ה כִּסְּתָ֖ה כְלִמָּ֣ה פָנָֽי׃
סבלו של הדובר בגלל אמונתו
מ֭וּזָר הָיִ֣יתִי לְאֶחָ֑י וְ֝נָכְרִ֗י לִבְנֵ֥י אִמִּֽי׃
כִּֽי־קִנְאַ֣ת בֵּיתְךָ֣ אֲכָלָ֑תְנִי וְחֶרְפּ֥וֹת ח֝וֹרְפֶ֗יךָ נָפְל֥וּ עָלָֽי׃
וָאֶבְכֶּ֣ה בַצּ֣וֹם נַפְשִׁ֑י וַתְּהִ֖י לַחֲרָפ֣וֹת לִֽי׃
וָאֶתְּנָ֣ה לְבוּשִׁ֣י שָׂ֑ק וָאֱהִ֖י לָהֶ֣ם לְמָשָֽׁל׃
תחינה למצוקה ומים עמוקים
יָשִׂ֣יחוּ בִ֭י יֹ֣שְׁבֵי שָׁ֑עַר וּ֝נְגִינ֗וֹת שׁוֹתֵ֥י שֵׁכָֽר׃
וַאֲנִ֤י תְפִלָּתִֽי־לְךָ֨ ׀ יְהוָ֡ה עֵ֤ת רָצ֗וֹן אֱלֹהִ֥ים בְּרָב־חַסְדֶּ֑ךָ עֲ֝נֵ֗נִי בֶּאֱמֶ֥ת יִשְׁעֶֽךָ׃
הַצִּילֵ֣נִי מִ֭טִּיט וְאַל־אֶטְבָּ֑עָה אִנָּצְלָ֥ה מִ֝שֹּֽׂנְאַ֗י וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם׃
אַל־תִּשְׁטְפֵ֤נִי ׀ שִׁבֹּ֣לֶת מַ֭יִם וְאַל־תִּבְלָעֵ֣נִי מְצוּלָ֑ה וְאַל־תֶּאְטַר־עָלַ֖י בְּאֵ֣ר פִּֽיהָ׃
תחינה בעת צרה
עֲנֵ֣נִי יְ֭הוָה כִּי־ט֣וֹב חַסְדֶּ֑ךָ כְּרֹ֥ב רַ֝חֲמֶ֗יךָ פְּנֵ֣ה אֵלָֽי׃
וְאַל־תַּסְתֵּ֣ר פָּ֭נֶיךָ מֵֽעַבְדֶּ֑ךָ כִּֽי־צַר־לִ֝֗י מַהֵ֥ר עֲנֵֽנִי׃
קָרְבָ֣ה אֶל־נַפְשִׁ֣י גְאָלָ֑הּ לְמַ֖עַן אֹיְבַ֣י פְּדֵֽנִי׃
אַתָּ֤ה יָדַ֗עְתָּ חֶרְפָּתִ֣י וּ֭בָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִ֑י נֶ֝גְדְּךָ֗ כָּל־צוֹרְרָֽי׃
זעקת הסבל והקללה על האויבים
חֶרְפָּ֤ה ׀ שָֽׁבְרָ֥ה לִבִּ֗י וָֽאָ֫נ֥וּשָׁה וָאֲקַוֶּ֣ה לָנ֣וּד וָאַ֑יִן וְ֝לַמְנַחֲמִ֗ים וְלֹ֣א מָצָֽאתִי׃
וַיִּתְּנ֣וּ בְּבָרוּתִ֣י רֹ֑אשׁ וְ֝לִצְמָאִ֗י יַשְׁק֥וּנִי חֹֽמֶץ׃
יְהִֽי־שֻׁלְחָנָ֣ם לִפְנֵיהֶ֣ם לְפָ֑ח וְלִשְׁלוֹמִ֥ים לְמוֹקֵֽשׁ׃
תֶּחְשַׁ֣כְנָה עֵ֭ינֵיהֶם מֵרְא֑וֹת וּ֝מָתְנֵ֗יהֶם תָּמִ֥יד הַמְעַֽד׃
בקשת עונש לאויבים
שְׁפָךְ־עֲלֵיהֶ֥ם זַעְמֶ֑ךָ וַחֲר֥וֹן אַ֝פְּךָ֗ יַשִּׂיגֵֽם׃
תְּהִי־טִֽירָתָ֥ם נְשַׁמָּ֑ה בְּ֝אָהֳלֵיהֶ֗ם אַל־יְהִ֥י יֹשֵֽׁב׃
כִּֽי־אַתָּ֣ה אֲשֶׁר־הִכִּ֣יתָ רָדָ֑פוּ וְאֶל־מַכְא֖וֹב חֲלָלֶ֣יךָ יְסַפֵּֽרוּ׃
תְּֽנָה־עָ֭וֺן עַל־עֲוֺנָ֑ם וְאַל־יָ֝בֹ֗אוּ בְּצִדְקָתֶֽךָ׃
תחינה לישועה ושבח לאלוהים
יִ֭מָּחֽוּ מִסֵּ֣פֶר חַיִּ֑ים וְעִ֥ם צַ֝דִּיקִ֗ים אַל־יִכָּתֵֽבוּ׃
וַ֭אֲנִי עָנִ֣י וְכוֹאֵ֑ב יְשׁוּעָתְךָ֖ אֱלֹהִ֣ים תְּשַׂגְּבֵֽנִי׃
אֲהַֽלְלָ֣ה שֵׁם־אֱלֹהִ֣ים בְּשִׁ֑יר וַאֲגַדְּלֶ֥נּוּ בְתוֹדָֽה׃
וְתִיטַ֣ב לַֽ֭יהוָה מִשּׁ֥וֹר פָּ֗ר מַקְרִ֥ן מַפְרִֽיס׃
תקווה לגאולת ציון
רָא֣וּ עֲנָוִ֣ים יִשְׂמָ֑חוּ דֹּרְשֵׁ֥י אֱ֝לֹהִ֗ים וִיחִ֥י לְבַבְכֶֽם׃
כִּֽי־שֹׁמֵ֣עַ אֶל־אֶבְיוֹנִ֣ים יְהוָ֑ה וְאֶת־אֲ֝סִירָ֗יו לֹ֣א בָזָֽה׃
יְֽ֭הַלְלוּהוּ שָׁמַ֣יִם וָאָ֑רֶץ יַ֝מִּ֗ים וְֽכָל־רֹמֵ֥שׂ בָּֽם׃
כִּ֤י אֱלֹהִ֨ים ׀ י֘וֹשִׁ֤יעַ צִיּ֗וֹן וְ֭יִבְנֶה עָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וְיָ֥שְׁבוּ שָׁ֝֗ם וִירֵשֽׁוּהָ׃
יִרְשׁוּת הַצֶּעַת
וְזֶ֣רַע עֲ֭בָדָיו יִנְחָל֑וּהָ וְאֹהֲבֵ֥י שְׁ֝מ֗וֹ יִשְׁכְּנוּ־בָֽהּ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
מזמור של דוד המתאר מצוקה קשה, רדיפה מצד אויבים וזעקת עזרה להשם מתוך עומק המצוקה.
תפילת דוד מהסערה
מזמור של דוד המלך המתאר מצוקה קשה וכמעט מוות בתוך מים עמוקים וסערה. הוא קורא לאלוהים להצילו, כשהוא מתאר עייפות קיצונית, קוצר נשימה ועיניים כבדות מרוב המתנה לתשובה.
תחינה מתוך סבל ורדיפה
הכותב מתאר מצוקה קשה ממולדת אויבים שרבים ממנו ופוגעים בו בשקר. הוא מודה בפני אלוהים בכאבו ובאשמתו, ומבקש שהמחכים לאלוהים לא יתביישו בגלל מצבו. הוא מציין כי הסבל והבושה שחווה קשורים למעמדו לפני ה'.
סבלו של הדובר בגלל אמונתו
הפסוקים מתארים אדם שחווה בדידות ונידוי מחברתו וממשפחתו הקרובה ביותר. הוא סובל מבושה ומלעג בשל הקנאה בבית ה', ומתאר כיצד צום וצער הופכים אותו למטרה לבוז. הדובר חווה התנכרות של קרוביו אליו בגלל דבקותו בדת.
תחינה למצוקה ומים עמוקים
התהילים מתארים אדם הנמצא בתוך מצוקה קשה, הנתון בלעג של אנשים ובירידות מים מסוכנות. הדובר פונה לה׳ בתפילה בזמן רצון, ומבקש ישועה אמתית מהאויבים ומהסכנה המוחשית של טביעה בבור ובזרמים שוטפים.
תחינה בעת צרה
הכותב פונה אל ה’ בבקשה נואשת לעזרה. הוא מבקש שלא יסתיר ה’ את פניו ממנו, שכן הוא נמצא במצוקה גדולה. הוא מפציר באלוהים לגאול את נפשו ולהצילו מאויביו, שכן ה’ מכיר היטב את כל הבושות והביזיונות שסבל מפניהם.
זעקת הסבל והקללה על האויבים
תהילה של כאב ובושה עמוקה מול רדיפה. הדובר מתאר מצוקה נפשית וחסרון מוחלט של נחמה, לצד התנהגות אכזרית של אויביו שמגיבים לצמא שלו בחומץ. התפילה מסתיימת בקללות על האויבים, בבקשה ששולחנם יהיה מלכודת ושעיניהם יתכסו בחשיכה.
בקשת עונש לאויבים
פסוקים אלו הם חלק מתוך תחינה המבקשת מאלוהים להעניש את האויבים. הדובר מבקש שהכעס האלוהי ישיג אותם, שהמגורים שלהם יהיו שוממים ושהם יחוו את תוצאות מעשיהם. התפילה מבקשת שהעוון שלהם יקבל את עונשו ושהם לא יזכו לצדקה.
תחינה לישועה ושבח לאלוהים
הפסוקים מסתיימים בתפילה של אדם סובל המבקש שלא יימחק מספר החיים. הוא פונה לאלוהים בבקשה לישועה ומבטיח להלל את שמו בתודה. הפיוט משווה את קבלת התודה הזאת לשמחה שבראיית שור חזק ופורה.
תקווה לגאולת ציון
הפסוקים מסתיימים בהבטחה של גאולה לאנשים ענוים ודלים. השם מקשיב לתפילות העניים ולא מבזה את שואבי צרתו. כל הבריאה, מהשמיים ועד הים, תהלל אותו. בסופו של דבר, אלוהים יבנה מחדש את ערי יהודה וציון, ויאפשר לעם ישראל לשבת בהן בבעלות וקבע.
יִרְשׁוּת הַצֶּעַת
סוֹף הַתְּהִלָּה מְבַשֵּׂר עַל הַעֲתיד שֶׁבַּעֲבָר, כְּדֵי שֶׁהַצֶּעַת תִּהְיֶה מַטָּרָה. הַבְּרִית הִיא שֶׁבְּנֵי עַבְדֵי הַשֵּׁם יִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ, וְאֵלוּ שֶׁמְּחַבְּבִים אֶת שְׁמוֹ יִתְגַּרְשׁוּ וְיִתְגַּרְשׁוּ בָּהּ לְנֶצַח.
התפילה מסתיימת בתקווה לגאולה ולשיבת עם ישראל וציון.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
שְׂמָחוֹת הַנְּצַח וְהַקִּידּוּשׁ הַתּוֹרָה
״דָּבָר אַחֵר, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים טז, יא): תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שׂבַע שְׂמָחוֹת, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹדִיעֵנִי בְּאֵיזֶה פִּילוֹן מְפֻלָּשׁ״
בְּפֵרוּשׁ הַמִּקְרָא עַל הַפֶּסוּק "תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שׂבַע שְׂמָחוֹת", הַקְּרִיב הַמִּקְרָא לְעוֹלָם הַבָּא בְּמַבָּט מְעֻמְּקָם. הַמּוֹרֶה מְבִיא שְׁתֵּי פִּירוּשִׁים עִקָּרִיִּים: הָרִאשׁוֹן מְקַשֵּׁר אֶת הַשְּׂמָחוֹת לְהַנְעִימוֹת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, וְהַשֵּׁנִי מְקַשֵּׁר אוֹתָן לְקַוָּה הַצַּדִּיקִים הַתְּמִימִים שֶׁתְּהֵא פְּנֵיהֶם כְּזֹהַר הַכּוֹכָבִים וְהַחַמָּה. הַמַּסּוֹרֶת בְּוַיִקְרָא רַבָּה מְסַבֶּת גַּם עַל הַדֶּרֶךְ לְהַגְבִּיעַ אֶת הַשְּׂמָעָה בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. הִיא מְסַבֶּת כִּי הַחַיִּים הַמְּדֻבָּרִים כְּבָר כְּלוּלִים בְּתוֹכֶם בְּמִסְפָּר הַמִּצְווֹת וְהַלְמִידוֹת, וְגַם בְּחִיּוּכָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁמְּבִיאָה שִׂבְעָה דֶּרֶךים שֶׁל הַקְדָּמָה וְהַשְּׁלֵמָה בִּקְדֻשָּׁה.
ויקרא רבה ל׳:ב׳ ↗הקנאה בבית ה׳ והמסירות לדוד
״וְעַל דָּבָר זֶה נִתְקַנֵּא דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי בְּדָוִד, כְּדִכְתִיב: ״כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי״, וּכְתִיב: ״זְכוֹר ה׳ לְדָוִד אֵת כׇּל עֻנּוֹתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה׳ וְגוֹ׳, אִם אָבֹא״
בפרשת זבחים (דף נ״ד) מובא כי האדום נגע בדוד המלך מתוך קנאה. המקור מקשר זאת למילים המבטאות את הכאב על מצב בית ה׳, כפי שנאמר: "כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי". הפרשה מדגישה את עמדת דוד, שנדמה לו שכל סבלו ונדרדיו קשורים לבית ה׳. הוא נשבע להשם שלא ימצא מנוח או שינה עד שימצא מקום ראוי לבית ה׳, ובכך מראה כי דאגתו העיקרית היא למשכנו של הבורא ולא לעצמו.
זבחים נ״ד ב:ח׳ ↗בעקבות המפרשים
קנאת הבית והקשר לבורא
״קנאת ביתך. ראו החבה שנהגת בנו בעוד ביתך קיים ונתקנאו בי:״
רש"י מפרש את הפסוק "קנאת ביתך" בדרך של רגש אנושי וקשר עמוק. לפי הפירוש, הקנאה אינה רק רגש שלילי, אלא ביטוי לאהבה גדולה ודאגה כנה. הוא מסביר שהקנאה נובעת מהזיכרון של האהבה שנתנה לנו כאשר הבית היה קיים ויציב. הפרשן מראה כיצד הזיכרון של העבר והקשר לבית המקדש מניעים את הלב. הגישה כאן מתמקדת בחיבור הרגשי שבין עם ישראל לבית ה', ושואבת כוח מהעבר כדי להתמודד עם המציאות הקשה.
רש״י על תהילים 69:10:1 ↗העונש על פגיעה בעם ישראל
״כי. את העם הזה אשר אתה הכית:״
רש"י מפרש את הפסוק כבקשה להטיל עונש על אלו שפוגעים בעם ישראל, כפי שנכתב: "כי את העם הזה אשר אתה הכית". לפי גישה זו, הפסוק אינו רק תיאור של עבר, אלא תחינה שבה המדבר מבקש שהבורא יתייחס לאותה עוצמת מכה כלפי מי שמתנכל לעם הנבחר. הפרשן מדגיש את הקשר הישיר בין הכאב של העם לבין הצדק האלוהי. הוא אינו מציע פרשנות אלגוריתית, אלא מתמקד במשמעות המילולית של הפסוק כעדות לכאב הכרוך בגלות ובצרות שעובר על עם ישראל.
רש״י על תהילים 69:27:1 ↗פירוש רד"ק על המילה "מוזר"
״מוזר. מופעל מן זר רוצה לומר כי הם יחשבו אותי זר:״
הרד"ק (רבי דוד קמחי) מסביר את המשמעות של המילה "מוזר" בפרק זה. לפי גישת המפרש, המילה נגזרת מהשורש זר, שמשמעותו זרות או לא שייכות. הוא מסביר כי הדובר מרגיש שהמקללים אותו מתייחסים אליו כאל אדם זר, כאילו אינו חלק מהקבוצה או מהעניין. הרד"ק מתמקד בפירוש הלשוני של הפועל כדי להבהיר את תחושת הניכור של המשורר.
רד״ק על תהילים 69:9:1 ↗העונש שעל הכחשיון
״תנה. להם עונש של עונם שעוו בנו:״
רד״ק בתפקידו כמפרש המקשר בין לשון המקרא למשמעות המדויקת, דן בפסוק זה. הוא מסביר את המושג "עונש של עונם" כביטוי לכך שהעונש שהם סופגים הוא תוצאה ישירה של המעשים הרעים שביצעו. לפי גישת הרד״ק, הפסוק מתאר מצב שבו הנזק שנגרם להם אינו מקרי, אלא הוא השכר המדויק למעשיהם הרעים. הפירוש מתמקד במילה "שעוו" ומקשר אותה למעשים המוטים. הרד״ק אינו מפרש את הפסוק כסיפור היסטורי, אלא כהסבר למנגנון הצדק בטקסט, שבו העונש משקף את טבע החטא.
רד״ק על תהילים 69:28:1 ↗