לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד, מִזְמוֹר שִׁיר.
לַמְנַצֵּ֥חַ לְדָוִ֗ד מִזְמ֥וֹר שִֽׁיר׃תהילים · פרק סח׳
התפזרות הרשעים ושמחת הצדיקים
מזמור המהלל את עוצמתו של אלוהים כמי שפורץ דרך בטבע ובקצונה, מגן על החלשים ומוביל את עמו בניצחון.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים סח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
התפזרות הרשעים ושמחת הצדיקים
אֱלוֹהִים יָקוּם, וְאוֹתָם הָאוֹיְבִים יִתְפּוֹצוּ, וְהַשּׂוֹנְאִים יַבְרִיחוּ מִלִּפְנֵי פָּנָיו.
יָק֣וּם אֱ֭לֹהִים יָפ֣וּצוּ אוֹיְבָ֑יו וְיָנ֥וּסוּ מְ֝שַׂנְאָ֗יו מִפָּנָֽיו׃כְּעָשָׁן יִתפּוּצוּ, כְּשֶׁדּוֹנַג נַמֵס לִפְנֵי אֵשׁ, כָּךְ יֹאבְדוּ הָרְשָׁעִים מִלִּפְנֵי אֱלוֹהִים.
כְּהִנְדֹּ֥ף עָשָׁ֗ן תִּ֫נְדֹּ֥ף כְּהִמֵּ֣ס דּ֭וֹנַג מִפְּנֵי־אֵ֑שׁ יֹאבְד֥וּ רְ֝שָׁעִ֗ים מִפְּנֵ֥י אֱלֹהִֽים׃אֲבָל הַצַּדִּיקִים יִשְׂמְחוּ, יִתְעַלּוּ לִפְנֵי אֱלוֹהִים וְיִשְׂמְחוּ בְּגִיל רַב.
וְֽצַדִּיקִ֗ים יִשְׂמְח֣וּ יַֽ֭עַלְצוּ לִפְנֵ֥י אֱלֹהִ֗ים וְיָשִׂ֥ישׂוּ בְשִׂמְחָֽה׃שבח לאלוהים המגן על החלשים
שירו לאלוהים, חרזו את שמו, תנו קצב לרכב בערבות, שמו הוא יה, ושמחו לפניו.
שִׁ֤ירוּ ׀ לֵֽאלֹהִים֮ זַמְּר֪וּ שְׁ֫מ֥וֹ סֹ֡לּוּ לָרֹכֵ֣ב בָּ֭עֲרָבוֹת בְּיָ֥הּ שְׁמ֗וֹ וְעִלְז֥וּ לְפָנָֽיו׃אבי יתומים ושופט אלמנות, אלוהים במעון קדשו.
אֲבִ֣י יְ֭תוֹמִים וְדַיַּ֣ן אַלְמָנ֑וֹת אֱ֝לֹהִ֗ים בִּמְע֥וֹן קָדְשֽׁוֹ׃אלוהים שמשכיב יחידים בבית, מוציא אסירים לכבלים, אך המורים רע אלו משכנים במדבר.
אֱלֹהִ֤ים ׀ מ֘וֹשִׁ֤יב יְחִידִ֨ים ׀ בַּ֗יְתָה מוֹצִ֣יא אֲ֭סִירִים בַּכּוֹשָׁר֑וֹת אַ֥ךְ ס֝וֹרֲרִ֗ים שָׁכְנ֥וּ צְחִיחָֽה׃אלוהים, כשאתה יוצא לפני עמך, כשאתה צועד במדבר.
אֱֽלֹהִ֗ים בְּ֭צֵאתְךָ לִפְנֵ֣י עַמֶּ֑ךָ בְּצַעְדְּךָ֖ בִֽישִׁימ֣וֹן סֶֽלָה׃הִתְגַּלּוּת הָאֱלֹהִים בְּסִינַי וְדְאָגָתוֹ לָעָנִי
הָאָרֶץ רוֹעֶתֶת, וְא even הַשָּׁמַיִם מטפטפים מִפְּנֵי אֱלֹהִים. זֶה הֶהָר עֶצֶם סִינַי מִפְּנֵי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
אֶ֤רֶץ רָעָ֨שָׁה ׀ אַף־שָׁמַ֣יִם נָטְפוּ֮ מִפְּנֵ֪י אֱלֹ֫הִ֥ים זֶ֥ה סִינַ֑י מִפְּנֵ֥י אֱ֝לֹהִ֗ים אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃גֶּשֶׁם שֶׁל מַתָּנוֹת הַשֵּׁם מַתִּין, וְזֶה הַנַּחֲלָה שֶׁקִּיַּמְתָּ.
גֶּ֣שֶׁם נְ֭דָבוֹת תָּנִ֣יף אֱלֹהִ֑ים נַחֲלָתְךָ֥ וְ֝נִלְאָ֗ה אַתָּ֥ה כֽוֹנַנְתָּֽהּ׃הַחַיּוֹת שֶׁלְּךָ גָּרִים בָּהּ. אֱלֹהִים, אַתָּה מכין אוֹתָהּ בְּטוֹבָה לְעָנִי.
חַיָּתְךָ֥ יָֽשְׁבוּ־בָ֑הּ תָּ֤כִ֥ין בְּטוֹבָתְךָ֖ לֶעָנִ֣י אֱלֹהִֽים׃אֲדֹנָי יִתֵּן אֶת הַדִּבּוּר, וּמַבְשְׂרֵי הַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה יַכְרִיזוּ.
אֲדֹנָ֥י יִתֶּן־אֹ֑מֶר הַֽ֝מְבַשְּׂר֗וֹת צָבָ֥א רָֽב׃ניצחון הדומיננטיות האלוהית
מלוכי הצבאות יברחו, יברחו, והבית יחלק את השלל.
מַלְכֵ֣י צְ֭בָאוֹת יִדֹּד֣וּן יִדֹּד֑וּן וּנְוַת בַּ֝֗יִת תְּחַלֵּ֥ק שָׁלָֽל׃אם תשכבו בין שפתות כמו כנפי יונה, מכוסה בכסף וכנפיה בזהב של חרצ.
אִֽם־תִּשְׁכְּבוּן֮ בֵּ֪ין שְׁפַ֫תָּ֥יִם כַּנְפֵ֣י י֭וֹנָה נֶחְפָּ֣ה בַכֶּ֑סֶף וְ֝אֶבְרוֹתֶ֗יהָ בִּֽירַקְרַ֥ק חָרֽוּץ׃כשהאל יפרץ, המלכים בה יתפזרו בצלמון.
בְּפָ֘רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֘כִ֤ים בָּ֗הּ תַּשְׁלֵ֥ג בְּצַלְמֽוֹן׃הר אלוהים, הר הבשן, הר גבנונים, הר הבשן.
הַר־אֱ֭לֹהִים הַר־בָּשָׁ֑ן הַ֥ר גַּ֝בְנֻנִּ֗ים הַר־בָּשָֽׁן׃תהילת עליית ה' והשראתו
למה אתם רועדים, הרים גבוהים? אלוהים רצה לשבת בהר הזה. גם הַשֵּׁם ישכון לנצח.
לָ֤מָּה ׀ תְּֽרַצְּדוּן֮ הָרִ֪ים גַּבְנֻ֫נִּ֥ים הָהָ֗ר חָמַ֣ד אֱלֹהִ֣ים לְשִׁבְתּ֑וֹ אַף־יְ֝הוָ֗ה יִשְׁכֹּ֥ן לָנֶֽצַח׃רכב אלוהים עם אלפי רתמים של שנאה. אדוני, בסיני שבקודש.
רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים רִבֹּתַ֣יִם אַלְפֵ֣י שִׁנְאָ֑ן אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַ֥י בַּקֹּֽדֶשׁ׃עלית למעלה, חזרת עם שבי. לקחת מתנות מאדם, וגם המרדנים כדי שהאל ישכון.
עָ֘לִ֤יתָ לַמָּר֨וֹם ׀ שָׁ֘בִ֤יתָ שֶּׁ֗בִי לָקַ֣חְתָּ מַ֭תָּנוֹת בָּאָדָ֑ם וְאַ֥ף ס֝וֹרְרִ֗ים לִשְׁכֹּ֤ן ׀ יָ֬הּ אֱלֹהִֽים׃ברוך אדוני, יום אחר יום האל ייתן לנו ברכה, הוא ישועתנו. סלה.
בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ י֤וֹם ׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ הָ֘אֵ֤ל יְֽשׁוּעָתֵ֬נוּ סֶֽלָה׃שִׁיר הַמַּצָּלָה וְהַנִּצָּחוֹן
הָאֵל הַזֶּה הוּא הָאֵל שֶׁלָּנוּ, הָאֵל שֶׁמּוֹצִיא מַצָּלִים, וְהָאֲדוֹן הַשֵּׁם יוֹצִיא אֶת הַמָּוֶת קָדֶם.
הָ֤אֵ֣ל ׀ לָנוּ֮ אֵ֤ל לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת וְלֵיהוִ֥ה אֲדֹנָ֑י לַ֝מָּ֗וֶת תּוֹצָאֽוֹת׃רַק אֱלֹהִים יְפוּרַס אֶת רֹאשׁ אוֹיְבָיו, וְיִשְׁבֹּר אֶת קָדְקוֹד שְׂעָרָם בְּעוֹד הוּא הוֹלֵךְ בְּאַשְׁמוֹתָם.
אַךְ־אֱלֹהִ֗ים יִמְחַץ֮ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו קָדְקֹ֥ד שֵׂעָ֑ר מִ֝תְהַלֵּ֗ךְ בַּאֲשָׁמָֽיו׃הָאֲדוֹן אָמַר: אֶחְזֹר מִבָּשָׁן, אֶחְזֹר מִמְּצֻלוֹת הַיָּם.
אָמַ֣ר אֲ֭דֹנָי מִבָּשָׁ֣ן אָשִׁ֑יב אָ֝שִׁ֗יב מִֽמְּצֻל֥וֹת יָֽם׃כְּדֵי שֶׁתְּפָרֵס אֶת רַגְלֶיךָ בְּדָם, וְשֶׁלְשׁוֹנְךָ תִּהְיֶה כְּשֶׁל הַכְּלָבִים מֵעִם הָאוֹיְבִים.
לְמַ֤עַן ׀ תִּֽמְחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ בְּ֫דָ֥ם לְשׁ֥וֹן כְּלָבֶ֑יךָ מֵאֹיְבִ֥ים מִנֵּֽהוּ׃תהילת הצעידה האלוהית
אלוהים, ראינו את הדר הצעידה שלך, הדר הצעידה של אלוהיי, מלכי, בקודש.
רָא֣וּ הֲלִיכוֹתֶ֣יךָ אֱלֹהִ֑ים הֲלִ֘יכ֤וֹת אֵלִ֖י מַלְכִּ֣י בַקֹּֽדֶשׁ׃השרים הלכו לפני הרודפים, ובתוקף העידן הם מקישים על תופים.
קִדְּמ֣וּ שָׁ֭רִים אַחַ֣ר נֹגְנִ֑ים בְּת֥וֹךְ עֲ֝לָמ֗וֹת תּוֹפֵפֽוֹת׃הם מברכים אלוהים בקבוצות, יהוה ממקור ישראל.
בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת בָּרְכ֣וּ אֱלֹהִ֑ים יְ֝הוָ֗ה מִמְּק֥וֹר יִשְׂרָאֵֽל׃שם בנימין הצעיר תופס את המקום, שריי יהודה בטובתם, ושריי זבולון ושריי נפתלי.
שָׁ֤ם בִּנְיָמִ֨ן ׀ צָעִ֡יר רֹדֵ֗ם שָׂרֵ֣י יְ֭הוּדָה רִגְמָתָ֑ם שָׂרֵ֥י זְ֝בֻל֗וּן שָׂרֵ֥י נַפְתָּלִֽי׃הַתְעוּזָה הָאֱלֹהִית וּמַלְכוּת הָעוֹלָם
הָאֱלֹהִים שֶׁלְּךָ צִוָּה עַל הַעֹז שֶׁלְּךָ, אֱלֹהִים, הַעֲזָה; אַתָּה עָשִׂיתָ בָּנוּ דְבָרִים כְּבָר נֶהְדָּרִים.
צִוָּ֥ה אֱלֹהֶ֗יךָ עֻ֫זֶּ֥ךָ עוּזָּ֥ה אֱלֹהִ֑ים ז֝֗וּ פָּעַ֥לְתָּ לָּֽנוּ׃מֵהַהֵיכָל שֶׁלְּךָ, שֶׁיּוֹצֵא מִירוּשָׁלַיִם, מְלָכִים יָבִיאּוּ מַתָּנוֹת וּמַעֲנֶה.
מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם לְךָ֤ יוֹבִ֖ילוּ מְלָכִ֣ים שָֽׁי׃הַחַיּוֹת הַמְּרֻעִים בַּיַּעַר יִפְחַדּוּ מִכֹּחַ הַמּוֹשְׁלִים בְּעַמִּים הַחֲזָקִים, שֶׁמְּנַצְּחִים בְּזֶבֶב וּבְכֶסֶף, וּמְבַקְּשִׁים לְהִלָּחֵם בְּעַמִּים שֶׁנִּמְצָאִים בְּקוֹרָבִים.
גְּעַ֨ר חַיַּ֪ת קָנֶ֡ה עֲדַ֤ת אַבִּירִ֨ים ׀ בְּעֶגְלֵ֬י עַמִּ֗ים מִתְרַפֵּ֥ס בְּרַצֵּי־כָ֑סֶף בִּזַּ֥ר עַ֝מִּ֗ים קְרָב֥וֹת יֶחְפָּֽצוּ׃מֵמִצְרַיִם וּמֵכוּשׁ, הַמְּלָכִים הָעַזִּים, יַרְעִישׁוּ וְיַרְעִישׁוּ, וְיַחֲדְשׁוּ אֶת יְדֵיהֶם לְכַוָּן אֶל הָאֱלֹהִים.
יֶאֱתָ֣יוּ חַ֭שְׁמַנִּים מִנִּ֣י מִצְרָ֑יִם כּ֥וּשׁ תָּרִ֥יץ יָ֝דָ֗יו לֵאלֹהִֽים׃שירת הלל לאלוהים ולעוצמתו
ממלכות הארץ, שירו לאלוהים. הודו לאדוני, סלה.
מַמְלְכ֣וֹת הָ֭אָרֶץ שִׁ֣ירוּ לֵאלֹהִ֑ים זַמְּר֖וּ אֲדֹנָ֣י סֶֽלָה׃לרוכב על השמים העתיקים, הוא ייתן בקולו קול עוצמה.
לָ֭רֹכֵב בִּשְׁמֵ֣י שְׁמֵי־קֶ֑דֶם הֵ֥ן יִתֵּ֥ן בְּ֝קוֹלוֹ ק֣וֹל עֹֽז׃תנו כוח לאלוהים על ישראל, גאותו ועוצמתו נמצאים בשמים.
תְּנ֥וּ עֹ֗ז לֵֽאלֹ֫הִ֥ים עַֽל־יִשְׂרָאֵ֥ל גַּאֲוָת֑וֹ וְ֝עֻזּ֗וֹ בַּשְּׁחָקִֽים׃אלוהים אדיר במקדשים שלך, אלוהי ישראל, הוא נותן כוח ועוצמות לעם, ברוך אלוהים.
נ֤וֹרָ֥א אֱלֹהִ֗ים מִֽמִּקְדָּ֫שֶׁ֥יךָ אֵ֤ל יִשְׂרָאֵ֗ל ה֤וּא נֹתֵ֨ן ׀ עֹ֖ז וְתַעֲצֻמ֥וֹת לָעָ֗ם בָּר֥וּךְ אֱלֹהִֽים׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
התפזרות הרשעים ושמחת הצדיקים
לַמְנַצֵּ֥חַ לְדָוִ֗ד מִזְמ֥וֹר שִֽׁיר׃
יָק֣וּם אֱ֭לֹהִים יָפ֣וּצוּ אוֹיְבָ֑יו וְיָנ֥וּסוּ מְ֝שַׂנְאָ֗יו מִפָּנָֽיו׃
כְּהִנְדֹּ֥ף עָשָׁ֗ן תִּ֫נְדֹּ֥ף כְּהִמֵּ֣ס דּ֭וֹנַג מִפְּנֵי־אֵ֑שׁ יֹאבְד֥וּ רְ֝שָׁעִ֗ים מִפְּנֵ֥י אֱלֹהִֽים׃
וְֽצַדִּיקִ֗ים יִשְׂמְח֣וּ יַֽ֭עַלְצוּ לִפְנֵ֥י אֱלֹהִ֗ים וְיָשִׂ֥ישׂוּ בְשִׂמְחָֽה׃
שבח לאלוהים המגן על החלשים
שִׁ֤ירוּ ׀ לֵֽאלֹהִים֮ זַמְּר֪וּ שְׁ֫מ֥וֹ סֹ֡לּוּ לָרֹכֵ֣ב בָּ֭עֲרָבוֹת בְּיָ֥הּ שְׁמ֗וֹ וְעִלְז֥וּ לְפָנָֽיו׃
אֲבִ֣י יְ֭תוֹמִים וְדַיַּ֣ן אַלְמָנ֑וֹת אֱ֝לֹהִ֗ים בִּמְע֥וֹן קָדְשֽׁוֹ׃
אֱלֹהִ֤ים ׀ מ֘וֹשִׁ֤יב יְחִידִ֨ים ׀ בַּ֗יְתָה מוֹצִ֣יא אֲ֭סִירִים בַּכּוֹשָׁר֑וֹת אַ֥ךְ ס֝וֹרֲרִ֗ים שָׁכְנ֥וּ צְחִיחָֽה׃
אֱֽלֹהִ֗ים בְּ֭צֵאתְךָ לִפְנֵ֣י עַמֶּ֑ךָ בְּצַעְדְּךָ֖ בִֽישִׁימ֣וֹן סֶֽלָה׃
הִתְגַּלּוּת הָאֱלֹהִים בְּסִינַי וְדְאָגָתוֹ לָעָנִי
אֶ֤רֶץ רָעָ֨שָׁה ׀ אַף־שָׁמַ֣יִם נָטְפוּ֮ מִפְּנֵ֪י אֱלֹ֫הִ֥ים זֶ֥ה סִינַ֑י מִפְּנֵ֥י אֱ֝לֹהִ֗ים אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
גֶּ֣שֶׁם נְ֭דָבוֹת תָּנִ֣יף אֱלֹהִ֑ים נַחֲלָתְךָ֥ וְ֝נִלְאָ֗ה אַתָּ֥ה כֽוֹנַנְתָּֽהּ׃
חַיָּתְךָ֥ יָֽשְׁבוּ־בָ֑הּ תָּ֤כִ֥ין בְּטוֹבָתְךָ֖ לֶעָנִ֣י אֱלֹהִֽים׃
אֲדֹנָ֥י יִתֶּן־אֹ֑מֶר הַֽ֝מְבַשְּׂר֗וֹת צָבָ֥א רָֽב׃
ניצחון הדומיננטיות האלוהית
מַלְכֵ֣י צְ֭בָאוֹת יִדֹּד֣וּן יִדֹּד֑וּן וּנְוַת בַּ֝֗יִת תְּחַלֵּ֥ק שָׁלָֽל׃
אִֽם־תִּשְׁכְּבוּן֮ בֵּ֪ין שְׁפַ֫תָּ֥יִם כַּנְפֵ֣י י֭וֹנָה נֶחְפָּ֣ה בַכֶּ֑סֶף וְ֝אֶבְרוֹתֶ֗יהָ בִּֽירַקְרַ֥ק חָרֽוּץ׃
בְּפָ֘רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֘כִ֤ים בָּ֗הּ תַּשְׁלֵ֥ג בְּצַלְמֽוֹן׃
הַר־אֱ֭לֹהִים הַר־בָּשָׁ֑ן הַ֥ר גַּ֝בְנֻנִּ֗ים הַר־בָּשָֽׁן׃
תהילת עליית ה' והשראתו
לָ֤מָּה ׀ תְּֽרַצְּדוּן֮ הָרִ֪ים גַּבְנֻ֫נִּ֥ים הָהָ֗ר חָמַ֣ד אֱלֹהִ֣ים לְשִׁבְתּ֑וֹ אַף־יְ֝הוָ֗ה יִשְׁכֹּ֥ן לָנֶֽצַח׃
רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים רִבֹּתַ֣יִם אַלְפֵ֣י שִׁנְאָ֑ן אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַ֥י בַּקֹּֽדֶשׁ׃
עָ֘לִ֤יתָ לַמָּר֨וֹם ׀ שָׁ֘בִ֤יתָ שֶּׁ֗בִי לָקַ֣חְתָּ מַ֭תָּנוֹת בָּאָדָ֑ם וְאַ֥ף ס֝וֹרְרִ֗ים לִשְׁכֹּ֤ן ׀ יָ֬הּ אֱלֹהִֽים׃
בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ י֤וֹם ׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ הָ֘אֵ֤ל יְֽשׁוּעָתֵ֬נוּ סֶֽלָה׃
שִׁיר הַמַּצָּלָה וְהַנִּצָּחוֹן
הָ֤אֵ֣ל ׀ לָנוּ֮ אֵ֤ל לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת וְלֵיהוִ֥ה אֲדֹנָ֑י לַ֝מָּ֗וֶת תּוֹצָאֽוֹת׃
אַךְ־אֱלֹהִ֗ים יִמְחַץ֮ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו קָדְקֹ֥ד שֵׂעָ֑ר מִ֝תְהַלֵּ֗ךְ בַּאֲשָׁמָֽיו׃
אָמַ֣ר אֲ֭דֹנָי מִבָּשָׁ֣ן אָשִׁ֑יב אָ֝שִׁ֗יב מִֽמְּצֻל֥וֹת יָֽם׃
לְמַ֤עַן ׀ תִּֽמְחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ בְּ֫דָ֥ם לְשׁ֥וֹן כְּלָבֶ֑יךָ מֵאֹיְבִ֥ים מִנֵּֽהוּ׃
תהילת הצעידה האלוהית
רָא֣וּ הֲלִיכוֹתֶ֣יךָ אֱלֹהִ֑ים הֲלִ֘יכ֤וֹת אֵלִ֖י מַלְכִּ֣י בַקֹּֽדֶשׁ׃
קִדְּמ֣וּ שָׁ֭רִים אַחַ֣ר נֹגְנִ֑ים בְּת֥וֹךְ עֲ֝לָמ֗וֹת תּוֹפֵפֽוֹת׃
בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת בָּרְכ֣וּ אֱלֹהִ֑ים יְ֝הוָ֗ה מִמְּק֥וֹר יִשְׂרָאֵֽל׃
שָׁ֤ם בִּנְיָמִ֨ן ׀ צָעִ֡יר רֹדֵ֗ם שָׂרֵ֣י יְ֭הוּדָה רִגְמָתָ֑ם שָׂרֵ֥י זְ֝בֻל֗וּן שָׂרֵ֥י נַפְתָּלִֽי׃
הַתְעוּזָה הָאֱלֹהִית וּמַלְכוּת הָעוֹלָם
צִוָּ֥ה אֱלֹהֶ֗יךָ עֻ֫זֶּ֥ךָ עוּזָּ֥ה אֱלֹהִ֑ים ז֝֗וּ פָּעַ֥לְתָּ לָּֽנוּ׃
מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם לְךָ֤ יוֹבִ֖ילוּ מְלָכִ֣ים שָֽׁי׃
גְּעַ֨ר חַיַּ֪ת קָנֶ֡ה עֲדַ֤ת אַבִּירִ֨ים ׀ בְּעֶגְלֵ֬י עַמִּ֗ים מִתְרַפֵּ֥ס בְּרַצֵּי־כָ֑סֶף בִּזַּ֥ר עַ֝מִּ֗ים קְרָב֥וֹת יֶחְפָּֽצוּ׃
יֶאֱתָ֣יוּ חַ֭שְׁמַנִּים מִנִּ֣י מִצְרָ֑יִם כּ֥וּשׁ תָּרִ֥יץ יָ֝דָ֗יו לֵאלֹהִֽים׃
שירת הלל לאלוהים ולעוצמתו
מַמְלְכ֣וֹת הָ֭אָרֶץ שִׁ֣ירוּ לֵאלֹהִ֑ים זַמְּר֖וּ אֲדֹנָ֣י סֶֽלָה׃
לָ֭רֹכֵב בִּשְׁמֵ֣י שְׁמֵי־קֶ֑דֶם הֵ֥ן יִתֵּ֥ן בְּ֝קוֹלוֹ ק֣וֹל עֹֽז׃
תְּנ֥וּ עֹ֗ז לֵֽאלֹ֫הִ֥ים עַֽל־יִשְׂרָאֵ֥ל גַּאֲוָת֑וֹ וְ֝עֻזּ֗וֹ בַּשְּׁחָקִֽים׃
נ֤וֹרָ֥א אֱלֹהִ֗ים מִֽמִּקְדָּ֫שֶׁ֥יךָ אֵ֤ל יִשְׂרָאֵ֗ל ה֤וּא נֹתֵ֨ן ׀ עֹ֖ז וְתַעֲצֻמ֥וֹת לָעָ֗ם בָּר֥וּךְ אֱלֹהִֽים׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
המזמור מתחיל בקריאה להתפזרות הרשעים ובשמחת הצדיקים, ועובר לתיאור אלוהים כאב לנתינים ומגן חסד לעיתים.
התפזרות הרשעים ושמחת הצדיקים
מזמור המבטא תקווה לעוצמתו של אלוהים. הפסוקים מתארים כיצד האויבים יתפזרו וייעלמו כמו עשן ודונג שנמס באש, בעוד שהצדיקים יחגגו וישמחו בשמחה גדולה מול פני האל.
שבח לאלוהים המגן על החלשים
הפסוקים מהדהדים שבח לאלוהים כבורא ומושיע. הוא מתואר כאב ליתומים ושופט אלמנות, זה המשכיב יחידים בבית ומשחרר אסירים. השיר קורא לעמוד לפניו בשמחה בזמן צעדתו המדברית לפני עמו.
הִתְגַּלּוּת הָאֱלֹהִים בְּסִינַי וְדְאָגָתוֹ לָעָנִי
הַפֶּסֶק מִתְאַרֵךְ בְּתִאּוּר הַתְגַּלּוּת הַנּוֹרָאִית בְּהַר סִינַי, שֶׁבָּהּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ רועדים מִפְּנֵי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. הַכְּתִיב מְתָאֵר אֶת הַנַּחֲלָה כְּמַתָּנָה שֶׁל הַשֵּׁם הַמְּכַסָּה אֶת הָעָנִי, וּמְסַיֵּם בְּבְשׂוֹרַת הַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה.
ניצחון הדומיננטיות האלוהית
הפסוקים מתארים את התפזרות אויבי ה' ואת תפארת הטבע והבריאה. מלוכי הצבאות בורחים, בעוד ששירת הטבע משתבחת בכסף וזהב. הדימוי של היונה המכוסה במתכות מדגיש את היופי, בעוד שההתמקדות בהרים הגבוהים, כמו הר הבשן, מבליטה את עוצמת הריבונות האלוהית המשתלטת על הארץ.
תהילת עליית ה' והשראתו
תהילה המדברת על רעידת ההרים מול נוכחות האלוהות, ועל עלייתו של אלוהים עם רכב רב מסיני. הפסוקים מתארים את קבלת המתנות ורצון המורדים בשכינה, ומסיימים בברכה על המשכיות הברכות והישועה מאלוהים בכל יום.
שִׁיר הַמַּצָּלָה וְהַנִּצָּחוֹן
הַמִּזְמוֹר מְתָאֵר אֶת אֱלֹהֵי עַם יִשְׂרָאֵל כְּמַצִּיל הַמַּשְׁמִיד אֶת הַמָּוֶת וְאֶת אוֹיְבָיו. הַטֶּקְסְט מְתָאֵר אֶת הַנִּצָּחוֹן הָאֱלֹהִי הַמַּחְסִיר אֶת כּוֹחָם שֶׁל הָאוֹיְבִים, מִבָּשָׁן וְעַד מְצֻלוֹת הַיָּם, וְאֶת הַבָּטֶל הַמּוּחְלָט שֶׁל הָאוֹיֵב שֶׁנִּתְּכֶה בְּדָם.
תהילת הצעידה האלוהית
הפסוקים מתארים את תהילת הצעידה המלכותית של אלוהים בקודש. השרים מלווים אותה בתופים ובתפילה בקבוצות. התיאור כולל את השתתפות השבטים השונים, בראשם בנימין הצעיר, ושריי יהודה, זבולון ונפתלי, המברכים את ה' ממקור ישראל.
הַתְעוּזָה הָאֱלֹהִית וּמַלְכוּת הָעוֹלָם
הַמִּזְמוֹר מְתָאֵר אֶת הַעֹז הָאֱלֹהִי הַמְּבַטְּא בְּהוֹרָאָה עַל כָּל הַמְּלָכִים. הַטֶּקסט מְתָאֵר אֶת הַכְּבוֹד שֶׁיִּבְּאוּ לִירוּשָׁלַיִם מֵהַמְּמַלְכּוֹת הָרָחוֹקוֹת, כְּאִילוּ כָּל הַכֹּחַ הָעוֹלָמִי מִכְתָּב וּמִכְתָּב מַכְתִּיר אֶת הַעֲלִיָּה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, מִמִּצְרַיִם וּמֵכוּשׁ.
שירת הלל לאלוהים ולעוצמתו
הפסוקים חוגגים את מלכותו של אלוהים ואת כוחו הנשמע בכל העולם. השיר קורא לממלכות הארץ לשיר לאלוהים, המנהיג את השמיים העתיקים בעוצמה. הוא מדגיש את כוחו של אלוהי ישראל, שנותן עוצמה לעמו מתוך מקדשיו, ומסיים בברכה לאלוהים המשתרעת עד השמים.
המזמור מסתיים בקריאה לכל הממלכות בעולם להלל ולהשיר לעוצמתו של אלוהים הממשיך להוביל את עמו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
כֹּחַ הַדִּבּוּר הָאֱלֹהִי וְהַקְשָׁרָתוֹ לְעַם יִשְׂרָאֵל
״וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל דִּיבּוּר וְדִיבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָצְתָה נִשְׁמָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ״. וּמֵאַחַר שֶׁמִּדִּיבּוּר רִאשׁוֹן יָצְתָה״
בַּמַּקְור הַמּוּצָר מִמִּשְׁנַת שַׁבָּת (פ"ח, ב':ו), רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מְבַטֵּל אֶת הַקֶּשֶׁר הַמְּשֻׁלָּשׁ שֶׁל הַדִּבּוּר הָאֱלֹהִי, הַטַּל, וְנִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל. הוּא מְסַבֵּל שֶׁבְּכָל דִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יֹצֵאתְהוּ גַּם הַנֶּפֶשׁ שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנִּלְמַד מֵהַפֶּסַע בֵּין הַדִּבּוּר לַמַּעֲשֶׂה. הַמְּסוֹרֶת מְסַבֶּת גַּם שֶׁהַדִּבּוּר הַשֵּׁנִי הֵחַיָּה אֶת הָעָמוּם עַל כְּשֶׁל הַטַּל שֶׁיָּרַד בּוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַוָּה אֶת הַמְּלָאכִים שֶׁמְּדַדִּים אֶת הַמֶּרְחָק הַקָּטָן שֶׁבּוֹ יָצְאוּ הַדִּבּוֹרוֹת, וּמְבַטֵּל אֶת הַקְּרִיאָה "יִדֹּדוּן" כְּמִשְׁאָר הַמֵּדָה הַקְּטַנָּה שֶׁל הַמְּלָאכִים.
שבת פ״ח ב:ו׳ ↗הַקֶּשֶׁר בֵּין שְׁמִירַת הַטֶּבַע לְעֲבוֹדַת הַמִּצְוֹת
״אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כְּתִיב (ירמיה ה, כד): וְלוֹא אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ, יָהֵיב לְכוֹן כֹּלָא וְלֵית אַתּוּן צְרִיכִין לֵיהּ מִן הַדִּין (ירמיה״
בְּפֶרֶק זֶה מְסֻבָּע הֶהֶלֶךְ שֶׁל הַתַּעֲנוּת וְהַתַּעֲנוּת הַקִּדְמוֹנִיּוֹת, וְהַקָּשָׁה עַל הַכְּלָלִים שֶׁל הַטֶּבַע. רַבִּי אֶלְעָזָר מְקַשֵּׁר אֶל פְּסוּק בְּסֵפֶר יִרְמְיָהוּ וְאוֹמֵר שֶׁאִם יִשְׂרָאֵל הָיוּ רוֹאִים אֶת הַשֵּׁם, הַכֹּל הָיֶה נִשְׁאָר בְּסֵדֶר וְלֹא הָיוּ צְרִיכִים דִּין וְדִינִים. הוּא מְסַבֵּר שֶׁהַשָּׁמַיִם הָיוּ שׁוֹמְרִים עָלֵינוּ מֵרוּחוֹת וּמֵמַטָּרִים רָעִים בְּמַעֲשֵׂה שֶׁבַע שְׁבוּעוֹת. רַבִּי בֶּרְכְיָה מְסַבֵּל אֶת הַקְּשָׁרָה לְמִשְׁלוֹ הַמּוּבָן מִתְּהִלַּת דָּוִד בְּסֵפֶר תְּהִלִּים. הוּא מְבִיא אֶת הַקְּשָׁה שֶׁל דָּוִד בִּפְנֵי הַשֵּׁם: הַאִם הַצְּרִיכָה גֶּשֶׁם כְּדֵי לְהַצְמִיחַ נְדָבוֹת, אוֹ שֶׁהַצְּרִיכָה טַל? רַבִּי בֶּרְכְיָה מְסַבֵּר שֶׁהַמַּעֲנֶה הוּא שֶׁהַשֵּׁם הָיוּ נוֹתְנִים לְכָל אֶחָד עֹמֶר כְּמוֹ הַמָּן בַּמִּדְבָּר, אַךְ כָּרֶמֶת הַיָּמִים הַנּוֹסָפִים הַמַּעֲנֶה הָיָה עֹמֶר אֶחָד לְכֻלָּם וּמִסּוּג שְׂעָרִים, כְּדֵי לְהַזְהִיר אֶת עֲבוֹדַת הַמִּצְוֹת.
ויקרא רבה כ״ח:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
התגלות בסיני והנהגת ה' בעמו
״זה סיני. גם הוא רעש מפני ה' אלהי ישראל:״
רש"י מפרש את הפסוק המתאר את הגשם והטבע כרעש המתרחש בעת מעמד הר סיני. לפי גישה זו, המופע הטבעי של הגשם אינו רק תופעה אקולוגית, אלא חלק מההתגלות האלוהית המרעישה שהתרחשה לעם ישראל. הפרשן מתמקד בחיבור שבין כוח הטבע לבין מעמד הר סיני, ומראה כיצד הבריאה כולה משתתפת ברעש הגדול של מעמד התורה. אין כאן ניסיון לשנות את משמעות הפסוק, אלא להוסיף לו רובד של הקשר היסטורי-דתי למעמד הקדוש.
רש״י על תהילים 68:9:1 ↗התפילה של כולם
״במקהלות ברכו אלהים אד' ממקור ישראל. אף עוברים ממעי אמן אמרו שירה:״
רש"י מפרש את הפסוק המדבר על שבח אלוהים בתוך קהילות ומקורות ישראל. לפי פירושו, השבח אינו מוגבל רק לבני אדם בוגרים או למנהיגים. הוא מסביר שהשירה וההלל מגיעים מכל קצוות עם ישראל, ומתאר רעיה חדשה ומרגשת: אפילו העוברים ממעי האם כבר יודעים לשיר ולהודות לה'. הפרשן מתמקד בכך שההכרה בבורא היא חלק טבעי ומהותי בקיום עצמו. הגישה כאן היא שהשירה היא חלק מהטבע האנושי כבר מרגע הלידה, ואין צורך בשיעור או בלמידה מוקדמת כדי להכיר בטוב ה'.
רש״י על תהילים 68:27:1 ↗רעידת הארץ ופחד האדם
״ארץ רעשה. כמו שפירשנו, שפחדו ורגזו עם הארץ:״
בפסוק זה מתואר מצב של סערה וזעזוע כללי. האדמה עצמה רועדת ומתנועעת תחת כוחו של האירוע המתואר. רד"ק, בפירושו לתהילים, מסביר שהרעדה אינה רק תופעה גיאולוגית, אלא שהאדם וכל היצורים חיים חווים פחד ורעדה יחד עם הארץ. הפירוש מדגיש את אחדות החוויה בין הטבע לבין היצורים החיים בזמן גילוי כוחו של ה'. לפי גישה זו, הפחד העז שחשים בני האדם משתקף גם בתנועת האדמה, כך שכל הבריאה מרגישה את עוצמת המעמד.
רד״ק על תהילים 68:9:1 ↗הקריאה לשבח אלוהים בקהילות
״במקהלות ברכו אלהים. להודיע נפלאותיו לכל:״
רד"ק בתפקידו כמפרש פשט הכתוב, מסביר את הפסוק הראשון בתהילים כקריאה המופנית לכל הקהילות השונות. לפי הפירוש שלו, מטרת השבח והברכה היא להודיע ולהכריז על נפלאות ה' בפני כל העולם. הסבר זה מתמקד בהיבט החברתי והחינוכי של השירה; השבח אינו רק פעולה פרטית, אלא אמצעי להפצת הידיעה על מעשי הבורא. הרד"ק אינו מציע פרשנות אלגוריתית, אלא מדגיש את המטרה המפורשת של הקהילות המשתתפות בשירה.
רד״ק על תהילים 68:27:1 ↗