מזמור לדוד, שיר.
לַמְנַצֵּ֥חַ מִזְמ֗וֹר לְדָוִ֥ד שִֽׁיר׃תהילים · פרק סה׳
הַשֵּׁם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְסוֹלֵחַ לָעֲבֵרוֹת
שיר שבח להשם על תשובת העם, על מעשי צדקו ועל שפע הטבע והיבול
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים סה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
הַשֵּׁם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְסוֹלֵחַ לָעֲבֵרוֹת
בְּצִיּוֹן, אֱלֹהִים, הַשֵּׁם זוֹכה לְשֵׁם טָוב מֵהַשֶּׁקֶט וּמֵהַתְהִלָּה, וְהוּא הַמְּקַיֵּים אֶת הַנְּדָרִים.
לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֘הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן וּ֝לְךָ֗ יְשֻׁלַּם־נֶֽדֶר׃כָּל הַבְּשָׂר יָבוֹא אֶלְךָ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ אֶת הַתְּפִלּוֹת שֶׁל הַמִּתְחַבְּלִים.
שֹׁמֵ֥עַ תְּפִלָּ֑ה עָ֝דֶ֗יךָ כָּל־בָּשָׂ֥ר יָבֹֽאוּ׃הָעֲוֹנוֹת שֶׁלִּי כבֵּדוֹת מְאוֹד, וְהָעֲבֵרוֹת שֶׁלָּנוּ גָּבְרוּ עָלַי, אַךְ אַתָּה סוֹלֵחַ לָהֶם.
דִּבְרֵ֣י עֲ֭וֺנֹת גָּ֣בְרוּ מֶ֑נִּי פְּ֝שָׁעֵ֗ינוּ אַתָּ֥ה תְכַפְּרֵֽם׃ה–ח
שירת שבח להשם ולמעשי צדקו
אשרי מי שאתה בוחר ומקרב, הוא ישכון בחצרותיך, ירווה מטוב ביתך, קודש משכנך.
אַשְׁרֵ֤י ׀ תִּֽבְחַ֣ר וּתְקָרֵב֮ יִשְׁכֹּ֪ן חֲצֵ֫רֶ֥יךָ נִ֭שְׂבְּעָה בְּט֣וּב בֵּיתֶ֑ךָ קְ֝דֹ֗שׁ הֵיכָלֶֽךָ׃אלוקי ישענו, אתה עונה לנו במעשים נוראים של צדק, כל קצוות הארץ וכל הימים הרחוקים בוטחים בך.
נ֤וֹרָא֨וֹת ׀ בְּצֶ֣דֶק תַּ֭עֲנֵנוּ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֑נוּ מִבְטָ֥ח כָּל־קַצְוֵי־אֶ֝֗רֶץ וְיָ֣ם רְחֹקִֽים׃הוא מכין ההרים בכוחו, ומתחמש בעוצמה.
מֵכִ֣ין הָרִ֣ים בְּכֹח֑וֹ נֶ֝אְזָ֗ר בִּגְבוּרָֽה׃הוא משתיק את רעש הגלים ורעש פוני הימים, ואת המולה העמים.
מַשְׁבִּ֤יחַ ׀ שְׁא֣וֹן יַ֭מִּים שְׁא֥וֹן גַּלֵּיהֶ֗ם וַהֲמ֥וֹן לְאֻמִּֽים׃ט–יב
שִׁיר הַשֶּׁפַע הַמַּטִּיעִים
הַגּוֹרִים בִּקְצוֹת הָאָרֶץ פּוֹחֲדִים מֵאוֹתֹתֶיךָ, וְהַמְּחַפְּשִׂים בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב שִׁירָה.
וַיִּ֤ירְא֨וּ ׀ יֹשְׁבֵ֣י קְ֭צָוֺת מֵאוֹתֹתֶ֑יךָ מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר וָעֶ֣רֶב תַּרְנִֽין׃בִּקַּשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ וְהִשִּׂיאָהּ, וְהַשְּׁקֵיתָ אוֹתָהּ בְּשֶׁפַע רַב, כְּמוֹ תְעָלָה שֶׁמְּלֵאָה בְּמַיִם מֵאֵל, וְכֵן אַתָּה מְכַוֵּן אֶת הַדְּגָנִים.
פָּקַ֥דְתָּ הָאָ֨רֶץ ׀ וַתְּשֹׁ֪קְקֶ֡הָ רַבַּ֬ת תַּעְשְׁרֶ֗נָּה פֶּ֣לֶג אֱ֭לֹהִים מָ֣לֵא מָ֑יִם תָּכִ֥ין דְּ֝גָנָ֗ם כִּי־כֵ֥ן תְּכִינֶֽהָ׃אַתָּה מְשַׁקֵּה אֶת הַתְּלָמִים וּמַרding הַקְבִּיצוֹת, וּבִרְבִיבִים הַצְּמָחִים שֶׁלְּךָ מִתְעַטְּפִים בִּבְרָכָה.
תְּלָמֶ֣יהָ רַ֭וֵּה נַחֵ֣ת גְּדוּדֶ֑יהָ בִּרְבִיבִ֥ים תְּ֝מֹגְגֶ֗נָּה צִמְחָ֥הּ תְּבָרֵֽךְ׃עִטַּרְתָּ אֶת הַשָּׁנָה הַטּוֹבָה שֶׁלְּךָ, וְהַנְּתִיבִים שֶׁלְּךָ מְלֵאִים בְּשֶׁמֶן.
עִ֭טַּרְתָּ שְׁנַ֣ת טוֹבָתֶ֑ךָ וּ֝מַעְגָּלֶ֗יךָ יִרְעֲפ֥וּן דָּֽשֶׁן׃יג–יד
שירת השובע והשפע
המרעים במדבר מלאים בפרי, והגבעות עטופות בשמחה.
יִ֭רְעֲפוּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר וְ֝גִ֗יל גְּבָע֥וֹת תַּחְגֹּֽרְנָה׃הצאות לבושות בשיבולת, והעמקים עטופים בגרעיני דגן. הכל קוראים ושרים בשמחה.
לָבְשׁ֬וּ כָרִ֨ים ׀ הַצֹּ֗אן וַעֲמָקִ֥ים יַֽעַטְפוּ־בָ֑ר יִ֝תְרוֹעֲע֗וּ אַף־יָשִֽׁירוּ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
הַשֵּׁם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְסוֹלֵחַ לָעֲבֵרוֹת
לַמְנַצֵּ֥חַ מִזְמ֗וֹר לְדָוִ֥ד שִֽׁיר׃
לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֘הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן וּ֝לְךָ֗ יְשֻׁלַּם־נֶֽדֶר׃
שֹׁמֵ֥עַ תְּפִלָּ֑ה עָ֝דֶ֗יךָ כָּל־בָּשָׂ֥ר יָבֹֽאוּ׃
דִּבְרֵ֣י עֲ֭וֺנֹת גָּ֣בְרוּ מֶ֑נִּי פְּ֝שָׁעֵ֗ינוּ אַתָּ֥ה תְכַפְּרֵֽם׃
ה–ח
שירת שבח להשם ולמעשי צדקו
אַשְׁרֵ֤י ׀ תִּֽבְחַ֣ר וּתְקָרֵב֮ יִשְׁכֹּ֪ן חֲצֵ֫רֶ֥יךָ נִ֭שְׂבְּעָה בְּט֣וּב בֵּיתֶ֑ךָ קְ֝דֹ֗שׁ הֵיכָלֶֽךָ׃
נ֤וֹרָא֨וֹת ׀ בְּצֶ֣דֶק תַּ֭עֲנֵנוּ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֑נוּ מִבְטָ֥ח כָּל־קַצְוֵי־אֶ֝֗רֶץ וְיָ֣ם רְחֹקִֽים׃
מֵכִ֣ין הָרִ֣ים בְּכֹח֑וֹ נֶ֝אְזָ֗ר בִּגְבוּרָֽה׃
מַשְׁבִּ֤יחַ ׀ שְׁא֣וֹן יַ֭מִּים שְׁא֥וֹן גַּלֵּיהֶ֗ם וַהֲמ֥וֹן לְאֻמִּֽים׃
ט–יב
שִׁיר הַשֶּׁפַע הַמַּטִּיעִים
וַיִּ֤ירְא֨וּ ׀ יֹשְׁבֵ֣י קְ֭צָוֺת מֵאוֹתֹתֶ֑יךָ מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר וָעֶ֣רֶב תַּרְנִֽין׃
פָּקַ֥דְתָּ הָאָ֨רֶץ ׀ וַתְּשֹׁ֪קְקֶ֡הָ רַבַּ֬ת תַּעְשְׁרֶ֗נָּה פֶּ֣לֶג אֱ֭לֹהִים מָ֣לֵא מָ֑יִם תָּכִ֥ין דְּ֝גָנָ֗ם כִּי־כֵ֥ן תְּכִינֶֽהָ׃
תְּלָמֶ֣יהָ רַ֭וֵּה נַחֵ֣ת גְּדוּדֶ֑יהָ בִּרְבִיבִ֥ים תְּ֝מֹגְגֶ֗נָּה צִמְחָ֥הּ תְּבָרֵֽךְ׃
עִ֭טַּרְתָּ שְׁנַ֣ת טוֹבָתֶ֑ךָ וּ֝מַעְגָּלֶ֗יךָ יִרְעֲפ֥וּן דָּֽשֶׁן׃
יג–יד
שירת השובע והשפע
יִ֭רְעֲפוּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר וְ֝גִ֗יל גְּבָע֥וֹת תַּחְגֹּֽרְנָה׃
לָבְשׁ֬וּ כָרִ֨ים ׀ הַצֹּ֗אן וַעֲמָקִ֥ים יַֽעַטְפוּ־בָ֑ר יִ֝תְרוֹעֲע֗וּ אַף־יָשִֽׁירוּ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
תהילים תשיעים וחמש ממתארים את הקשר בין הַשֵּׁם לבין עמו דרך תפילה, סליחה ושפע שניתן לארץ.
פסוקים א–ד
הַשֵּׁם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְסוֹלֵחַ לָעֲבֵרוֹת
הַמִּזְמוֹר מְשַׁבֵּחַ אֶת הַשֵּׁם בְּצִיּוֹן עַל הַשְּׁתִיקָה הַמְּכֻבֶּדֶת וְעַל הַתְּשׁוּבָה לַנְּדָרִים. הַפֶּסַח מְתָאֵר אֶת הַשֵּׁם כְּזֹכֵה לַתְּפִלּוֹת שֶׁל כָּל הָאֲדָמָה. הַדּוֹר הַמַּתְפַּלֵּל מַתְאַתֵּר אֶת הָעֲוֹנוֹת הַכְּבֵדִים שֶׁלּוֹ, וּמְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחַ הָאֱלֹהִים עַל הַפְּשָׁעִים.
פסוקים ה–ח
שירת שבח להשם ולמעשי צדקו
תהילים אלו משבחים את השם על בחירת האדם וקרבתו אליו בתוך קדושת ביתו. הפיוט מתאר את אלוהי הישועה העונה בצדק ונוצר את ההרים בכוחו. השיר מדגיש כי כל קצוות הארץ בוטחים בו, וכי הוא שולט ברעש הימים ובהמון העמים.
פסוקים ט–יב
שִׁיר הַשֶּׁפַע הַמַּטִּיעִים
הַפֶּסֶק מְתָאַר אֶת הַשְּׁלִיטָה שֶׁל הַשֵּׁם עַל הַטֶּבַע. הַצְּמֵחִים וְהַדְּגָנִים מְקַבְּצִים אֶת הַמַּיִם וְהַשֶּׁפַע, וְהַכֹּל מְבַטֵּא בְּרָכָה וְשִׂמְחָה שֶׁמְּמַלֵּאת אֶת כָּל הָאָרֶץ מֵרֹאשׁ וְעַד קֵץ.
פסוקים יג–יד
שירת השובע והשפע
פסוקים אלו מתארים את שפע הטבע והטבע המתחדש. המדבר והגבעות מלאים בפרי והשמחה ניכרת בכל מקום. הצאות לבושות בשיבולת והעמקים עמוסים בגרעינים, עד כדי כך שהכל נשמע כקול שיר וקריאה של שמחה גדולה.
הפסוקים מתארים את שוב השפע לארץ ולחיים דרך ברכת הַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המשמעות של פקידה: בין אנשים לטבע
״נֶאֱמַר פְּקִידָה בְּאִשָּׁה, וְנֶאֱמַר פְּקִידָה בִּגְשָׁמִים. נֶאֱמַר פְּקִידָה בְּאִשָּׁה, דִּכְתִיב: ״וַה׳ פָּקַד אֶת שָׂרָה״, וְנֶאֱמַר פְּקִידָה בִּגְשָׁמִים, דִּכְתִיב: ״פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ וַתְּשֹׁקְקֶהָ רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה פֶּלֶג אֱלֹהִים״
בפרשת תענית (ח עמוד ב) מובא דיון על המשמעות של המילה "פקידה". חז"ל מציינים שהמילה הזו מופיעה פעמיים בהקשרים שונים: פעם בהקשר של אישה, כשם שהשם פקד את שרה, ופעם בהקטב של טבע, כשם שהשם פקד את הארץ באמצעות הגשמים. הגישה כאן מדגישה כי הפקידה אינה רק פעולה מנהלית, אלא התערבות אלוהית משמעותית. כאשר השם פוקד, הוא מביא לשינוי או לחיים, בין אם זה בבשורות אישיות ובין אם זה בשפע של מים וצמיחה באדמה.
תענית ח׳ ב:ג׳ ↗השפע המופלא של הקדוש ברוך הוא
״דבר אחר: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, הדא הוא דכתיב (תהלים קמה, טז): פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. בא וראה שלא כמדת״
בפרשת שמות רבה מובא רעיון מופלא על אופן ההשגחה של ה'. בניגוד לבני אדם, שמידת רחמיהם מוגבלת ואינה יכולה להכיל את כל המים, ה' אינו מוגבל. הוא פותח את ידו וממלא את העולם בשפע אינסופי, עד כדי כך שמעיינותיו מלאים מים ואין לו גבול בנתינה. חז"ל מדגישים כי ה' אינו רק נותן מזון לכל חי, אלא הוא מקיים את רצון כל יצור. הוא מעניק לכל אחד בדיוק את הטעם שהוא מבקח בלב או בפה. כדוגמת המן במדבר, שהיה מועתק לפי רצונו של כל אחד – בין אם זה טעם דבש, שמן או פירות – כך גם ה' משביע לכל חי את רצונו האישי.
שמות רבה כ״ה:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
שירת הודיה על חסד הבורא וטובתו
״דברי עונות גברו מני. ואין אנו יכולים להספיק לסדר כולם לפניך לפי שהם רב אלא בכלל אחד אנו מתפללים לפניך שפשעינו אתה תכפרם:״
תהילים משיא תפילה של הודיה להשם על מענה לתפילות ועל ברית השפע שהוא מעניק לעולם. המזמור מתאר את השליטה של האל בטבע, החל ממרדף החטאים ועד לשפע הגשם והיבול המרשים. השיר מדגיש את הקשר בין עבודת האדם לבין שפע האדמה, כשהקדוש ברוך הוא הוא המקור לכל הברכה. רש"י מפרש את הפסוק על הבחירה בקרבת האל כהזדמנות לכפרת עוונות. הוא מסביר כי למרות ריבוי חטאינו, אנו מבקשים מהאל שיקבל תפילתנו הכללית, שבה אנו מבקשים כפרה על כל פשעינו יחד, כיוון שאיננו יכולים למנות ולסדר את כולם בנפרד לפניו.
רש״י על תהילים 65:4:1 ↗השגחת הַשֵּׁם על פקדת הארץ
״פקדת הארץ. כשאתה חפץ להטיב אתה פוקד את הארץ ומשקה אותה:״
תהילים תם-ה, פסוק ע עוסק בתיאור הַשֵּׁם כמי שדואג לשובע ולפריון של האדמה. הפסוק מתאר פעולה אקטיבית שבה הַשֵּׁם מבקר את הארץ ומשקה אותה, מה שמביא לברכה גדולה. רש"י מפרש את המילה "פקדת" כך שהַשֵּׁם, כשברצונו להטיב, מבקר את הארץ באופן ישיר כדי להשקה ולטובתה. לפי פירושו, השגחת הַשֵּׁם אינה רק צפייה מרחוק, אלא מעורבות פעילה בטיפול בצרכי הטבע.
רש״י על תהילים 65:10:1 ↗השבח לה' על שפע הטבע והחסד
״דברי עונות גברו מני. לשון יחיד:״
תהלים משיח פיו של דוד המלך בתהילה על ברוך ה'. המזמור מתאר כיצד ה' שומע לתפילות ומשיב לריבון הארץ בענווה. השיר מתמקד בטוב הניתן לאדם ובשפע הגשם והיבול המכסים את הארץ, מה שמביא שמחה לכל החיים בטבע. הרד"ק בתפקידו כמפרש מקדימה למזמור ומציין שהשבח הניתן בשירי העונות מבוסס על העובדה שכל מה שקורה בטבע הוא חלק מהנהגת ה'. הוא מדגיש שהדיבור הוא בלשון יחיד, כשהמשורר פונה אל ה' באופן אישי.
רד״ק על תהילים 65:4:1 ↗השפע של הטבע והשם
״רבת תעשרנה. כמו תעשירנה. ופי' לרוב תעשיר אותה במטר:״
תהילים פרק ס״ה הוא שיר שבח והודיה על טוב הבריאה ועל דאגה של הַשֵּׁם בטבע. הפסוקים מתארים איך הַשֵּׁם דואג לאדמה, משקה אותה ומביא לה פרי רב. השיר מדגיש את הקשר בין התפילה של האדם לבין השפע המוחשי שרואים בשדות ובעדרים. הרד״ק בפירושו על פסוק עשירי מסביר שהמילה "תעשרנה" אינה בהכרח מצווה על עשרת מעשרות, אלא פירושה שהאדמה תתעשר ותתמלא בעושר רב בזכות הגשמים. הוא רואה בטבע תוצאה ישירה של השפע שמוביל הַשֵּׁם למענה לתפילותיו של עם ישראל.
רד״ק על תהילים 65:10:2 ↗