מִזְמוֹר לְדָוִד, כְּשֶׁהָיָה בְּמִדְבַּר יְהוּדָה.
מִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד בִּ֝הְיוֹת֗וֹ בְּמִדְבַּ֥ר יְהוּדָֽה׃תהילים · פרק סג׳
צמא ורעב לאלוהים
תפילה של דוד בערבות יהודה, ביטוי של רצון עמוק להשם וביטחון מלא בו מול רדיפת האויבים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים סג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
צִיָּה וְכִמָּה לֵאלֹהִים
אֱלֹהִים, אַתָּה אֱלֹהַי. אֲנִי מְחַפֵּשׂ אוֹתְךָ בְּכִמָּה, כְּמוֹ שֶׁהַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי צְמֵאָה אֵלֶיךָ, וְכְּמוֹ שֶׁבְּשָׂרִי צָמֵא לְךָ בְּאֶרֶץ יְבֵשָׁה וְעֲיֵפָה מֵחֶסְר חַיִּים.
אֱלֹהִ֤ים ׀ אֵלִ֥י אַתָּ֗ה אֲֽשַׁחֲ֫רֶ֥ךָּ צָמְאָ֬ה לְךָ֨ ׀ נַפְשִׁ֗י כָּמַ֣הּ לְךָ֣ בְשָׂרִ֑י בְּאֶֽרֶץ־צִיָּ֖ה וְעָיֵ֣ף בְּלִי־מָֽיִם׃כָּךְ רָאִיתִי אוֹתְךָ בַּקֹּדֶשׁ, כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הַעֹז וְאֶת הַכָּבוֹד שֶׁלְּךָ.
כֵּ֭ן בַּקֹּ֣דֶשׁ חֲזִיתִ֑יךָ לִרְא֥וֹת עֻ֝זְּךָ֗ וּכְבוֹדֶֽךָ׃כִּי טוֹב חֶסְדְּךָ יוֹתֵר מֵחַיִּים, וְהַשְּׂפָתַי יְשַׁבְּחוּ לְךָ.
כִּי־ט֣וֹב חַ֭סְדְּךָ מֵֽחַיִּ֗ים שְׂפָתַ֥י יְשַׁבְּחֽוּנְךָ׃הַתְמַתְּקוּת הַזִּכְרוֹן וְהַתְמִירֵה אֶת הַשֵּׁם
כֵּן אֲבָרֵךְ אוֹתְךָ בְּחַיַּי, וּבִשְׁמֶךָ אֶרְמַע אֶת כַּפַּי.
כֵּ֣ן אֲבָרֶכְךָ֣ בְחַיָּ֑י בְּ֝שִׁמְךָ אֶשָּׂ֥א כַפָּֽי׃נַפְשִׁי תִּשְׂבַּע כְּמוֹ שֶׁנֶּחְלָב וְנֶחְלָב אֶבֶק וְשֶׁמֶן, וּשְׁפָתַי יְשַׁבְּחוּ בְּשִׂמְחָה.
כְּמ֤וֹ חֵ֣לֶב וָ֭דֶשֶׁן תִּשְׂבַּ֣ע נַפְשִׁ֑י וְשִׂפְתֵ֥י רְ֝נָנ֗וֹת יְהַלֶּל־פִּֽי׃כְּשֶׁאֶזְכְּרֶךָ עַל מִשְׁכַּבִּי, בְּעוֹד אֲנִי עֵר בַּלַּיְלָה, אֶתְמַדֵּד עָלֶיךָ.
אִם־זְכַרְתִּ֥יךָ עַל־יְצוּעָ֑י בְּ֝אַשְׁמֻר֗וֹת אֶהְגֶּה־בָּֽךְ׃כִּי הָיִיתָ עֶזְרָתִי, וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֶתְעַלֶּה בְּשִׂמְחָה.
כִּֽי־הָיִ֣יתָ עֶזְרָ֣תָה לִּ֑י וּבְצֵ֖ל כְּנָפֶ֣יךָ אֲרַנֵּֽן׃הביטחון בהשם מול רדיפת האויבים
הנשמה שלי דבוקה אחריך, כי יד ימיני תומכת בי.
דָּבְקָ֣ה נַפְשִׁ֣י אַחֲרֶ֑יךָ בִּ֝֗י תָּמְכָ֥ה יְמִינֶֽךָ׃והם ירדפו אחרי הנשמה שלי, והם יגיעו אל מעמקי הארץ.
וְהֵ֗מָּה לְ֭שׁוֹאָה יְבַקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י יָ֝בֹ֗אוּ בְּֽתַחְתִּיּ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃הם יהרגו אותם בחרב, והם יהיו טרף לשועלים.
יַגִּירֻ֥הוּ עַל־יְדֵי־חָ֑רֶב מְנָ֖ת שֻׁעָלִ֣ים יִהְיֽוּ׃והמלך ישמח באלוהים ויתהלל בו, כל שנשבעים לו, כי פיהם של הדוברים שקר ייגמר.
וְהַמֶּלֶךְ֮ יִשְׂמַ֪ח בֵּאלֹ֫הִ֥ים יִ֭תְהַלֵּל כָּל־הַנִּשְׁבָּ֣ע בּ֑וֹ כִּ֥י יִ֝סָּכֵ֗ר פִּ֣י דֽוֹבְרֵי־שָֽׁקֶר׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
צִיָּה וְכִמָּה לֵאלֹהִים
מִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד בִּ֝הְיוֹת֗וֹ בְּמִדְבַּ֥ר יְהוּדָֽה׃
אֱלֹהִ֤ים ׀ אֵלִ֥י אַתָּ֗ה אֲֽשַׁחֲ֫רֶ֥ךָּ צָמְאָ֬ה לְךָ֨ ׀ נַפְשִׁ֗י כָּמַ֣הּ לְךָ֣ בְשָׂרִ֑י בְּאֶֽרֶץ־צִיָּ֖ה וְעָיֵ֣ף בְּלִי־מָֽיִם׃
כֵּ֭ן בַּקֹּ֣דֶשׁ חֲזִיתִ֑יךָ לִרְא֥וֹת עֻ֝זְּךָ֗ וּכְבוֹדֶֽךָ׃
כִּי־ט֣וֹב חַ֭סְדְּךָ מֵֽחַיִּ֗ים שְׂפָתַ֥י יְשַׁבְּחֽוּנְךָ׃
הַתְמַתְּקוּת הַזִּכְרוֹן וְהַתְמִירֵה אֶת הַשֵּׁם
כֵּ֣ן אֲבָרֶכְךָ֣ בְחַיָּ֑י בְּ֝שִׁמְךָ אֶשָּׂ֥א כַפָּֽי׃
כְּמ֤וֹ חֵ֣לֶב וָ֭דֶשֶׁן תִּשְׂבַּ֣ע נַפְשִׁ֑י וְשִׂפְתֵ֥י רְ֝נָנ֗וֹת יְהַלֶּל־פִּֽי׃
אִם־זְכַרְתִּ֥יךָ עַל־יְצוּעָ֑י בְּ֝אַשְׁמֻר֗וֹת אֶהְגֶּה־בָּֽךְ׃
כִּֽי־הָיִ֣יתָ עֶזְרָ֣תָה לִּ֑י וּבְצֵ֖ל כְּנָפֶ֣יךָ אֲרַנֵּֽן׃
הביטחון בהשם מול רדיפת האויבים
דָּבְקָ֣ה נַפְשִׁ֣י אַחֲרֶ֑יךָ בִּ֝֗י תָּמְכָ֥ה יְמִינֶֽךָ׃
וְהֵ֗מָּה לְ֭שׁוֹאָה יְבַקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י יָ֝בֹ֗אוּ בְּֽתַחְתִּיּ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃
יַגִּירֻ֥הוּ עַל־יְדֵי־חָ֑רֶב מְנָ֖ת שֻׁעָלִ֣ים יִהְיֽוּ׃
וְהַמֶּלֶךְ֮ יִשְׂמַ֪ח בֵּאלֹ֫הִ֥ים יִ֭תְהַלֵּל כָּל־הַנִּשְׁבָּ֣ע בּ֑וֹ כִּ֥י יִ֝סָּכֵ֗ר פִּ֣י דֽוֹבְרֵי־שָֽׁקֶר׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
תהילים משיב לנו את תחושת הצורך הרוחני של דוד, המבקש את ה' בלב רעב בתוך מדבר צחיח.
צִיָּה וְכִמָּה לֵאלֹהִים
מִזְמוֹר שֶׁל דָּוִד בְּזִמְנֵי הַמִּדְבָּר. דָּוִד מְבַקֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם בְּכִמָּה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ צִיָּה בְּאֶרֶץ יְבֵשָׁה. הוּא מְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת כְּבוֹד הָאֱלֹהִים, כִּי חֶסְדּוֹ שֶׁל אֱלֹהִים טוֹב מֵחַיִּים, וְהוּא מַבְטִיחַ לְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ בְּשְׂפָתָיו.
הַתְמַתְּקוּת הַזִּכְרוֹן וְהַתְמִירֵה אֶת הַשֵּׁם
הַמְזַמֵּר מְבַטֵּאַ אֶת הַקֶּשֶׁר הָעוֹצְמָה שֶׁלּוֹ עִם הַשֵּׁם. הוּא מְבַטֵּאַ אֶת הַשִּׂבְעוֹן הָרוּחָנִי שֶׁהַזִּכְרוֹן מַעֲנִיק לוֹ, וְעַד כִּשְׁכָב בַּלַּיְלָה, הוּא נִצְבֵּעַ בְּשִׁבְחוֹ. הַמְזַמֵּר מַתְעַדְכֵּן בְּעֶזְרָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם וּבְהַגָּנָה שֶׁלּוֹ.
הביטחון בהשם מול רדיפת האויבים
הפסוקים מתארים את הדבקות בבורא ואת הביטחון בהשם גם בזמן רדיפה. הכותב מבטיח שהאויבים, שמתכווונים למעמקי הארץ, ייהרגו בחרב ויהיו טרף לשועלים. בסוף, המלך ישמח ויתהלל באלוהים, בעוד שהדוברים שקר יאבדו את קולם.
הפסוקים מסתיימים בביטחון שהצדיקים יראו את פני ה' ושמחת האויבים תהפוך לאיבון.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
העצה שהובילה למכות והתעוררות
״ויאמר אל עמו - הוא התחיל בעצה תחילה, לכך לקה תחילה. הוא התחיל בעצה תחילה, דכתיב: ויאמר אל עמו. והוא לקה תחילה, דכתיב (שמות ז,״
בפרשת שמות רבה מוסבר הקשר בין העצה שנתן משה לעם ישראל לבין המכות שבאו בעקבותיה. המדרש מציין שהעצה התחילה בטעות, ולכן הגיעו המכות. הוא מדגים זאת דרך שלושה דמויות: בלעם שייעץ ונהרג, איוב ששתק וסבל ייסורים, ויתרו שברח וזכו בניו להשתרש בארץ ישראל. רבי אבא בר כהנא מסביר את הפסוק "ועלה מן הארץ" באופן נוסף. הוא מדמה זאת לאדם שמקלל את עצמו ומטיל את האשמה על אחרים. בנוסף, הוא מסביר כי כל עוד עם ישראל נמצא בירידה רוחנית או גשמית, הם זוכים לעלות מחדש, כפי שדוד קרא בתפילה על נפש ששוחה לעפר.
שמות רבה א׳:ט׳ ↗השמירה על ישראל מול כוחם של המצרים
״ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים וישובו המים וגו' - הדא הוא דכתיב (שיר ב, טו): אחזו לנו שועלים שועלים קטנים, כשהיה״
בפירוש זה על שמות רבה, מובא המדרש המסביר את המהות של כוחם של המצרים אל מול הגנה ה' על ישראל. המדרש משווה את המצרים לשועלים קטנים, שכן כוחם אינו אמיתי ודרגתם שפלה ורעדה. המפרשים מציינים כי המצרים התנהגו בערימה, תמיד מסתכלים לאחור, בדומה לשועל. המדרש מדגיש גם את הניסיון המצרי להשמיד את התינוקות, וכי ה' שמר על ישראל מתוך הגנה מוחלטת. הפרשנות מבוססת על דברי חז"ל במדרש שמות רבה, המשתמשים בשיטת המדרש המסורתית לקשר בין פסוקים בנביאים ובתהילים כדי להבהיר את גורל המצרים. המדרש מסביר שהמכות שבאו על המצרים, ובמיוחד הים, היו דרך תיקון והגנה על ישראל, תוך שימוש בדימוי השועל כדי להקטין את עוצמת המצריים.
שמות רבה כ״ב:א׳ ↗בעקבות המפרשים
החיפוש אחר הַשֵּׁם במדבר
״כן בקדש חזיתך וגו'. כמו כאשר צמאתי לראות עוזך וכבודך כדרך שחזיתיך במקדש משכן שילה תשבע נפשי במראות עזך וכבודך:״
תהילים סג הוא תפילה של דוד המלך המבטאת כמיהה עמוקה וצמא רוחני. המזמור מתאר מצב של רעב וצמא בתוך ארץ צחיחה, המהווה דימוי למצב נפשי שבו הנשמה מחפשת קרבת אלוהים. הדגש הוא על החיבור בין עבודת השם לבין השאיפה לראות את כבודו וגבורתו. רש"י מפרש את הפסוק על רצון לראות את עוז ה' וכבודו, כפי שחפץ הלוחץ לראות את פני השכינה במקדש המשכן בשילה. לפי הפירוש, התפילה אינה רק על עזרים גשמיים, אלא על השובע הנפשי שנובע מהתבוננות בגבורת ה' ובהתגלותו במקום הקדוש.
רש״י על תהילים 63:3:1 ↗החיפוש אחר הַשֵּׁם במדבר
״יבאו בתחתיות הארץ. במקום שפל שאול ושוחה יבאו ויפלו:״
תהילים מ״ג הוא תפילה אישית ומרגשת של אדם שנמצא במצב של רעב רוחני ופיזי. הדובר מתאר את הכמיהה העמוקה שלו להכרת הַשֵּׁם, כפי שהנשמה צמאה למים במדבר השומם. השיר מתמקד בחיפוש אחר קרבת אלוהים בתוך קשיים ורדיפות, תוך ביטוי של אמון מלא בכוחו וטובו. רש"י, בפירושו לפסוק העשירי, מפרש את הדימוי של הנופלים אל תחתית הארץ. לדעתו, הכוונה היא לאנשים שנופלים למקום שפל, לשאול ולבור, כחלק מהתוצאה של גורל הרשעים שמתבטלים מול השליטה של הַשֵּׁם.
רש״י על תהילים 63:10:3 ↗התשוקה לראות את כבוד ה'
״כן. כמו הצמא כן אתאוה לחזותך במקום הקדש ולראות עוזך שהוא הארון והוא הכבוד:״
בתהילים פרק ס״ג, דוד המלך מתאר את הכמיהה העמוקה שלו לה' בתוך המדבר. הוא משתמש בדימוי של אדם צמא בערב רב המחפש מים, כדי להמחיש את הרעב הרוחני והצורך בקרבת אלוהים. רד״ק במפרשו מסביר כי הראייה המדוברת כאן אינה רק ראייה פיזית, אלא השאיפה לחוות את עוצמת ה' וכבודו, המשתקפים בארון הברית. לפי גישה זו, הלב אינו מחפש רק נחמה, אלא את ההתגלות המוחשית של כבוד ה' בתוך המקדש.
רד״ק על תהילים 63:3:1 ↗ההתבססות על הדין האלוהי
״דבקה. והדין עמי, כי בי תמכה ימינך, שלא אפול לפני אויבי ורודפי:״
רד"ק (רבי דוד קמחי) מפרש את הפסוק השטרי על החשיבות שבדבקות בה'. הוא מסביר שהפסוק "וְיִדְבַּק עַמִּי בְּדִינֶךָ" מתייחס לכך שהעם נשען ומתבסס על צדקת הדין של ה'. הוא מוסיף כי המשכיות העם והיכולת לעמוד מול אויבים תלויים בכך ש"יְמִינְךָ תַתְמִיכֵנִי". כלומר, כשהאדם נשען על הדין האלוהי, הוא מקבל כוח שמונע ממנו ליפול בפני הרודפים.
רד״ק על תהילים 63:9:1 ↗