לַמְנַצֵּחַ, מִכְתָּם לְדָוִד.
לַמְנַצֵּ֥חַ אַל־תַּשְׁחֵ֗ת לְדָוִ֥ד מִכְתָּֽם׃תהילים · פרק נח׳
קריאה לצדק ותחינה נגד הרשעים
התמודדות עם חוסר הצדק בעולם דרך זעקה אל הדין האלוהי
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים נח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
קְרִיאָה לַצֶּדֶק מֵעֶרֶב הַשֶּׁקֶר
הַאִם אַתֶּם מְדַבְּרִים צֶדֶק? הַאִם בְּנֵי אָדָם שׁוֹפְטִים בְּיוֹשֶׁר?
הַֽאֻמְנָ֗ם אֵ֣לֶם צֶ֭דֶק תְּדַבֵּר֑וּן מֵישָׁרִ֥ים תִּ֝שְׁפְּט֗וּ בְּנֵ֣י אָדָֽם׃אַף בַּלֵּב אַתֶּם עוֹשִׂים פְּעֻלּוֹת רָעוֹת בָּאָרֶץ, וִידֵיכֶם מַעֲשׂוֹת אֲבַתִּים וְחָמָס.
אַף־בְּלֵב֮ עוֹלֹ֪ת תִּפְעָ֫ל֥וּן בָּאָ֡רֶץ חֲמַ֥ס יְ֝דֵיכֶ֗ם תְּפַלֵּֽסֽוּן׃הָרְשָׁעִים נֶעֶלְמִים מֵרֶחֶם, וְמִבֶּטֶן הֵם מַתְחִילִים לְשַׁקְרַת.
זֹ֣רוּ רְשָׁעִ֣ים מֵרָ֑חֶם תָּע֥וּ מִ֝בֶּ֗טֶן דֹּבְרֵ֥י כָזָֽב׃תחינה נגד הרשעים והמזימים
הכעס שלהם כמו כעס של נחש, הם אלו שסוגרים את האוזן כמו פתן שאינו שומע דבר.
חֲמַת־לָ֗מוֹ כִּדְמ֥וּת חֲמַת־נָחָ֑שׁ כְּמוֹ־פֶ֥תֶן חֵ֝רֵ֗שׁ יַאְטֵ֥ם אָזְנֽוֹ׃הם לא שומעים לקול לוחשים, אלו שמתכננים מזימות מתוחכמות.
אֲשֶׁ֣ר לֹא־יִ֭שְׁמַע לְק֣וֹל מְלַחֲשִׁ֑ים חוֹבֵ֖ר חֲבָרִ֣ים מְחֻכָּֽם׃אלוהים, תשבור את השיניים שלהם בפה שלהם, כמו גורים שמתפרקים, ה' ינפץ אותם.
אֱֽלֹהִ֗ים הֲרָס־שִׁנֵּ֥ימוֹ בְּפִ֑ימוֹ מַלְתְּע֥וֹת כְּ֝פִירִ֗ים נְתֹ֣ץ ׀ יְהוָֽה׃הם ימות דועכים כמו מים שנעלמים, וירדפו אחריהם חצים כמו מים שנסחפים.
יִמָּאֲס֣וּ כְמוֹ־מַ֭יִם יִתְהַלְּכוּ־לָ֑מוֹ יִדְרֹ֥ךְ חצו [חִ֝צָּ֗יו] כְּמ֣וֹ יִתְמֹלָֽלוּ׃הצדקת הדין וסוף הרשעים
כמו שמי שמת בתוך אש שאינו רואה את השמש, ימות נפל.
כְּמ֣וֹ שַׁ֭בְּלוּל תֶּ֣מֶס יַהֲלֹ֑ךְ נֵ֥פֶל אֵ֝֗שֶׁת בַּל־חָ֥זוּ שָֽׁמֶשׁ׃לפני שהסירים שלכם יצטמצמו, הכעס יבער בכם כמו אש חריפה.
בְּטֶ֤רֶם יָבִ֣ינוּ סִּֽירֹתֵיכֶ֣ם אָטָ֑ד כְּמוֹ־חַ֥י כְּמוֹ־חָ֝ר֗וֹן יִשְׂעָרֶֽנּוּ׃הצדיק ישמח כשהוא יראה את הנקמה, ולב שלו יתרענן בדם הרשע.
יִשְׂמַ֣ח צַ֭דִּיק כִּי־חָזָ֣ה נָקָ֑ם פְּעָמָ֥יו יִ֝רְחַ֗ץ בְּדַ֣ם הָרָשָֽׁע׃והאדם יגיד: השכר הוא באמת לצדיק, ואכן יש אלוהים שופטים על פני האדמה.
וְיֹאמַ֣ר אָ֭דָם אַךְ־פְּרִ֣י לַצַּדִּ֑יק אַ֥ךְ יֵשׁ־אֱ֝לֹהִ֗ים שֹׁפְטִ֥ים בָּאָֽרֶץ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
קְרִיאָה לַצֶּדֶק מֵעֶרֶב הַשֶּׁקֶר
לַמְנַצֵּ֥חַ אַל־תַּשְׁחֵ֗ת לְדָוִ֥ד מִכְתָּֽם׃
הַֽאֻמְנָ֗ם אֵ֣לֶם צֶ֭דֶק תְּדַבֵּר֑וּן מֵישָׁרִ֥ים תִּ֝שְׁפְּט֗וּ בְּנֵ֣י אָדָֽם׃
אַף־בְּלֵב֮ עוֹלֹ֪ת תִּפְעָ֫ל֥וּן בָּאָ֡רֶץ חֲמַ֥ס יְ֝דֵיכֶ֗ם תְּפַלֵּֽסֽוּן׃
זֹ֣רוּ רְשָׁעִ֣ים מֵרָ֑חֶם תָּע֥וּ מִ֝בֶּ֗טֶן דֹּבְרֵ֥י כָזָֽב׃
תחינה נגד הרשעים והמזימים
חֲמַת־לָ֗מוֹ כִּדְמ֥וּת חֲמַת־נָחָ֑שׁ כְּמוֹ־פֶ֥תֶן חֵ֝רֵ֗שׁ יַאְטֵ֥ם אָזְנֽוֹ׃
אֲשֶׁ֣ר לֹא־יִ֭שְׁמַע לְק֣וֹל מְלַחֲשִׁ֑ים חוֹבֵ֖ר חֲבָרִ֣ים מְחֻכָּֽם׃
אֱֽלֹהִ֗ים הֲרָס־שִׁנֵּ֥ימוֹ בְּפִ֑ימוֹ מַלְתְּע֥וֹת כְּ֝פִירִ֗ים נְתֹ֣ץ ׀ יְהוָֽה׃
יִמָּאֲס֣וּ כְמוֹ־מַ֭יִם יִתְהַלְּכוּ־לָ֑מוֹ יִדְרֹ֥ךְ חצו [חִ֝צָּ֗יו] כְּמ֣וֹ יִתְמֹלָֽלוּ׃
הצדקת הדין וסוף הרשעים
כְּמ֣וֹ שַׁ֭בְּלוּל תֶּ֣מֶס יַהֲלֹ֑ךְ נֵ֥פֶל אֵ֝֗שֶׁת בַּל־חָ֥זוּ שָֽׁמֶשׁ׃
בְּטֶ֤רֶם יָבִ֣ינוּ סִּֽירֹתֵיכֶ֣ם אָטָ֑ד כְּמוֹ־חַ֥י כְּמוֹ־חָ֝ר֗וֹן יִשְׂעָרֶֽנּוּ׃
יִשְׂמַ֣ח צַ֭דִּיק כִּי־חָזָ֣ה נָקָ֑ם פְּעָמָ֥יו יִ֝רְחַ֗ץ בְּדַ֣ם הָרָשָֽׁע׃
וְיֹאמַ֣ר אָ֭דָם אַךְ־פְּרִ֣י לַצַּדִּ֑יק אַ֥ךְ יֵשׁ־אֱ֝לֹהִ֗ים שֹׁפְטִ֥ים בָּאָֽרֶץ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
המזמור פותח בקריאה למנהיגים ולשופטים לתקן את הדרך ולהפסיק את חוסר הצדק, תוך תיאור הרשעים כמי שבורחים מהאמת.
קְרִיאָה לַצֶּדֶק מֵעֶרֶב הַשֶּׁקֶר
מִזְמוֹר לְדָוִד הַמַּעֲקִיב אַתְּכֶם, הַשּׁוֹפְטִים, בְּזִין וְחָמָס. הַמְּזַמֵּר תּוֹלֶה בְּעוֹשֵׂי הָרֶע שֶׁמְּחַבְּרִים אֶת הַשֶּׁקֶר מֵעוֹלָם הָעֶבֶר וְעַד הַתְּנוּעָה בָּאָרֶץ, וּמַזְהִיר אוֹתָם לַחֲזֹר לַיֹּשֶׁר.
תחינה נגד הרשעים והמזימים
תהילים פרק התשעים ושמונה מציגים תיאור של רשעים בעלי כעס ארסי וסוגרים אוזניים למתרעים. הם מתכננים מזימות מתוחכמות. המשורר מבקש מאלוהים לשבור את כוחם ולהשמיד את רשעותם, באופן שבו מים נעלמים או חצים ננעצים, כדי להביא סוף למזימותיהם.
הצדקת הדין וסוף הרשעים
פסוקים אלו מתארים את גורל הרשעים שייכחדו במהירות כמו אש, ואת השמחה של הצדיק כאשר נהיה צדק. הדובר מדגיש שהעולם יכיר בכך שיש אלוהים שופט ושהצדק יקבל את שכרו בסופו של דבר.
המזמור מסתיים בביטחון שהצדק יתבטא בעולם וכל האמת תתגלה לפני הַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הצדק והדין האלוהי
״חושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה אודניה אמר להו מאי האי ואמרו ליה קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים אמר להו ועד״
הפסוק מתוך תהילים מסתיים בקביעה ששמח הוא הצדיק כאשר הוא רואה את פעולת הדין. המקור שהובא מהתלמוד, מסוטה, מפרש את המציאות הזו בדרך רחוקה ומלואת רגש. הוא מתאר מצב שבו הדין נדחה או מתעכב, עד לרגע שבו נפתלי חוזר מארץ מצרים, דבר שגורם לכך שאבינו יעקב נשאר במצב של בושה וקשיים. הפרשנות התלמודית מתמקדת בכך שהצדיק יזכה לשמוח רק כשהצדק יתממש במלואו. לפי המדרש, העיניים שנותרו פקוחות בקושי ורעדו, ורק כשהתקיימה התקווה לנקמה והצדק, נפתחו עיניו של יעקב מחדש. הגישה כאן היא שהתקווה לדין אלוהי היא זו שמרחיבה את העיניים ומחזירה את האושר.
סוטה י״ג א:י׳ ↗השמחה בנקמת הצדיקים
״הרבה נסים עשה הקדוש ברוך הוא לישראל: הרג בכורי מצרים, שהיו משולים לבהמה, שנאמר (יחזקאל כג, כ): אשר בשר חמורים בשרם הרג בכורי שבי, שהיו״
בפרשת שמות רבה מוסבר כי ה' עשה נסים רבים לישראל בזמן יציאת מצרים. המדרש מתאר כיצד ה' הרג את בכורי מצרים ואת בכורי השבויים, כדי להוציא את בני ישראל לגאולה. המדרש משתמש במשל על מלך ששמח לבנו והרג את אויביו, ומקשר זאת לכך שכל מי ששמח לישראל ישתתף בשמחתם, וכל ששונא אותם ימות עם האויבים. הפרשנות מתמקדת בכך שגם הכשרים שבמצרים הצטרפו לעם ישראל, בעוד שמי שרצה להישאר במצרים מת. בסיום המדרש, מתחברת הבחירה בין הצדק לרשע למזמור בתהלים, המדגיש כי הצדיק ישמח כאשר הוא רואה את הדין והנקמה של ה' מתקיימים בעולם.
שמות רבה י״ח:י׳ ↗בעקבות המפרשים
השורש של הרשע
״אף בלב עולות תפעלון. ולא עוד אלא שבלבבכם אתם חורשים רעה לפעול עול:״
תהילים פרט כאן את הטבע של הרושעים. המזמור מתאר אנשים שאינם פועלים מתוך דחף רגעִי בלבד, אלא מתכננים את הרע מראש. לפי רש״י על פסוק ג, הרע לא עולה רק כפרץ של רגש בלב, אלא האדם ממש חורש ומכין בתוך ליבו את התכנית לפעול עוול. ההסבר של רש״י מדגיש שהעוולה מתחיל בתהליך פנימי של תכנון. לא מדובר רק בטעות או בטעות של רגע, אלא בבנייה יסודית של רצון רע בתוך הנפש. כך המזמור מראה שהעוול הוא תוצאה של כוונה פנימית עמוקה.
רש״י על תהילים 58:3:1 ↗התמוטטות הרשע
״תמס. נמס והולך תמס שם דבר הוא, המ"ם יסוד ועיקר הוא והתי"ו בו יסוד נופל כמו תי"ו של תבל עשו (ויקרא כ'):״
תהילים התשיעי וחמישים ושמונה הוא מזמור שבו דוד מטיח ביקורת חריפה על השופטים והעושים עוולה. המזמור מתאר מצב שבו כוחם של הרשעים מתפרק ומתמוטט במהירות, בדומה למים שנסחפים או למשהו שמתפרק ואינו נשאר יציב. רש"י מפרש על המילה "תמס" כי הכוונה היא למשהו שהוא יסוד ועיקר, אך במקרה הזה היסוד הזה נופל ומתמוטט. הוא משווה זאת לאות תי"ו של עשו, שמבטא חוסר יציבות וקריסה של המבנה המקורי.
רש״י על תהילים 58:9:2 ↗התנועה של הרשעים
״עולות בוי"ו נחה כמו עולות הוי"ו נעה מן עול:״
רד"ק בתרגומו ומפרשו מדגיש הבדל דקדוקי ומשמעותי במילה "עולות". הוא מסביר שהפועל "עולות" במובן של תנועה, כמו בביטוי "עולות הוי"ו", מציין תנועה רגועה או נחה, בניגוד למילה "נעה" שמרמזת על תנועה חזקה או פועמת מן העול. הפירוש מתמקד בצורה שבה הרשעים מתנהגים, תוך התעסקות בשינויי הדקדוק שמעידים על אופן הפעולה שלהם. רד"ק מנסה להבהיר את התנועה הפנימית של המילים כדי להעמיק את הבנת הפעולה המתוארת בטקסט המקורי.
רד״ק על תהילים 58:3:1 ↗התמוססות הרשעים
״כמו. ויהיו כמו השבלול שהולך ונמס:״
הפסוק מתאר את גורלם של הרשעים בזמן שהם מתמודדים עם דין אלוהי. הדימוי של השבלול הנמס מדגיש את חוסר היציבות וההיעלמות המהירה של הרע ברגע האמת. הרד"ק מפרש את המילים הללו ומסביר שהרשעים יהיו כמו השבלול, שמתמוסס ונסגר ככל שהוא מתקדם בדרכו. הפרשנות מתמקדת בתהליך של התפרקות עצמית. השבלול נתפס כאן כסמל לישות שאינה מצליחה לשמור על צורה קבועה תחת לחץ, ומרמזת כי הכוח של הרשע הוא זמני בלבד ומתמוסס בקלות.
רד״ק על תהילים 58:9:1 ↗