למנצח, לא להשמיד. מכתם לדוד, כשהיה בורח מפני שאול במערה.
לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּ֭שְׁחֵת לְדָוִ֣ד מִכְתָּ֑ם בְּבָרְח֥וֹ מִפְּנֵי־שָׁ֝א֗וּל בַּמְּעָרָֽה׃תהילים · פרק נז׳
לַמְנַצֵּחַ אַל־תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל בַּמְּעָרָה
1: לַמְנַצֵּחַ אַל־תַּשְׁחֵת לְדָוִיד מִכְתָּם בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל בַּמְּעָרָה. 2: חָנֵּנִי אֱלֹהִים חָנֵּנִי כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשִׁי וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת. 3: אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי. 4: יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵנִי חֵרֵף שֹׁאֲפִי סֶלָה יִשְׁלַח אֱלֹהִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ. 5: נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה. 6: רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ. 7: רֶשֶׁת הֵכִינוּ לִפְעָמַי כָּפַף נַפְשִׁי כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה נָפְלוּ בְתוֹכָהּ סֶלָה. 8: נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים נָכוֹן לִבִּי אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה. 9: עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שַׁחַר. 10: אוֹדְךָ בָעַמִּים אֲדֹנָי אֲזַמֶּרְךָ בַּל אֻמִּים. 11: כִּי גָדוֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ. 12: רוּמָה עַל שָׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים נז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
תפילת דוד במערה
רחם עליי אלוהים, רחם עליי, כי בך בטחה נפשי, ותחת צל כנפייך אמחכה עד שיעברו הצרות.
חָנֵּ֤נִי אֱלֹהִ֨ים ׀ חָנֵּ֗נִי כִּ֥י בְךָ֮ חָסָ֪יָה נַ֫פְשִׁ֥י וּבְצֵֽל־כְּנָפֶ֥יךָ אֶחְסֶ֑ה עַ֝֗ד יַעֲבֹ֥ר הַוּֽוֹת׃אקרא לאלוהים עליון, שגומר עלי.
אֶ֭קְרָא לֵֽאלֹהִ֣ים עֶלְי֑וֹן לָ֝אֵ֗ל גֹּמֵ֥ר עָלָֽי׃הוא ישלח ממרומים וישיע אותי. האויבים שלי שופעים עלי רעש, סלה. אלוהים ישלח את חסדו ואמיתו.
יִשְׁלַ֤ח מִשָּׁמַ֨יִם ׀ וְֽיוֹשִׁיעֵ֗נִי חֵרֵ֣ף שֹׁאֲפִ֣י סֶ֑לָה יִשְׁלַ֥ח אֱ֝לֹהִ֗ים חַסְדּ֥וֹ וַאֲמִתּֽוֹ׃ה–ח
תחינה מתוך הסכנה
הנשמה שלי נמצאת בתוך האריות, אני שוכב בתוך הטורפים, בני אדם שחקים את שיניהם ומשגרים חצים, ולשונם היא חרב חדה.
נַפְשִׁ֤י ׀ בְּת֥וֹךְ לְבָאִם֮ אֶשְׁכְּבָ֪ה לֹ֫הֲטִ֥ים בְּֽנֵי־אָדָ֗ם שִׁ֭נֵּיהֶם חֲנִ֣ית וְחִצִּ֑ים וּ֝לְשׁוֹנָ֗ם חֶ֣רֶב חַדָּֽה׃התרומם מעל השמיים, אלוהים, מעל כל הארץ כבודך.
ר֣וּמָה עַל־הַשָּׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים עַ֖ל כָּל־הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ׃הם הכינו רשת לדביקות הנשמה שלי, הם כרתו לפניי בור, הם נפלו לתוך הפח.
רֶ֤שֶׁת ׀ הֵכִ֣ינוּ לִפְעָמַי֮ כָּפַ֪ף נַ֫פְשִׁ֥י כָּר֣וּ לְפָנַ֣י שִׁיחָ֑ה נָפְל֖וּ בְתוֹכָ֣הּ סֶֽלָה׃לבבי מוכן, אלוהים, לבבי מוכן לשיר ולנגן.
נָ֘כ֤וֹן לִבִּ֣י אֱ֭לֹהִים נָכ֣וֹן לִבִּ֑י אָ֝שִׁ֗ירָה וַאֲזַמֵּֽרָה׃ט–יב
שירת הודיה וקדושת ה' מעל העולם
תתעורר כבודי, תתעורר הנבל והכינור, אני אעיר את השחר.
ע֤וּרָה כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר אָעִ֥ירָה שָּֽׁחַר׃אודה לך בקרב העמים, אדוני, ואשיר לך בקרב העמים.
אוֹדְךָ֖ בָעַמִּ֥ים ׀ אֲדֹנָ֑י אֲ֝זַמֶּרְךָ֗ בַּל־אֻמִּֽים׃כי גדולה חסדך עד השמים, ואמיתתך עד הרקיע.
כִּֽי־גָדֹ֣ל עַד־שָׁמַ֣יִם חַסְדֶּ֑ךָ וְֽעַד־שְׁחָקִ֥ים אֲמִתֶּֽךָ׃התנשא מעל השמים, אלוהים, הכבוד שלך מעל כל הארץ.
ר֣וּמָה עַל־שָׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים עַ֖ל כָּל־הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
תפילת דוד במערה
לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּ֭שְׁחֵת לְדָוִ֣ד מִכְתָּ֑ם בְּבָרְח֥וֹ מִפְּנֵי־שָׁ֝א֗וּל בַּמְּעָרָֽה׃
חָנֵּ֤נִי אֱלֹהִ֨ים ׀ חָנֵּ֗נִי כִּ֥י בְךָ֮ חָסָ֪יָה נַ֫פְשִׁ֥י וּבְצֵֽל־כְּנָפֶ֥יךָ אֶחְסֶ֑ה עַ֝֗ד יַעֲבֹ֥ר הַוּֽוֹת׃
אֶ֭קְרָא לֵֽאלֹהִ֣ים עֶלְי֑וֹן לָ֝אֵ֗ל גֹּמֵ֥ר עָלָֽי׃
יִשְׁלַ֤ח מִשָּׁמַ֨יִם ׀ וְֽיוֹשִׁיעֵ֗נִי חֵרֵ֣ף שֹׁאֲפִ֣י סֶ֑לָה יִשְׁלַ֥ח אֱ֝לֹהִ֗ים חַסְדּ֥וֹ וַאֲמִתּֽוֹ׃
ה–ח
תחינה מתוך הסכנה
נַפְשִׁ֤י ׀ בְּת֥וֹךְ לְבָאִם֮ אֶשְׁכְּבָ֪ה לֹ֫הֲטִ֥ים בְּֽנֵי־אָדָ֗ם שִׁ֭נֵּיהֶם חֲנִ֣ית וְחִצִּ֑ים וּ֝לְשׁוֹנָ֗ם חֶ֣רֶב חַדָּֽה׃
ר֣וּמָה עַל־הַשָּׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים עַ֖ל כָּל־הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ׃
רֶ֤שֶׁת ׀ הֵכִ֣ינוּ לִפְעָמַי֮ כָּפַ֪ף נַ֫פְשִׁ֥י כָּר֣וּ לְפָנַ֣י שִׁיחָ֑ה נָפְל֖וּ בְתוֹכָ֣הּ סֶֽלָה׃
נָ֘כ֤וֹן לִבִּ֣י אֱ֭לֹהִים נָכ֣וֹן לִבִּ֑י אָ֝שִׁ֗ירָה וַאֲזַמֵּֽרָה׃
ט–יב
שירת הודיה וקדושת ה' מעל העולם
ע֤וּרָה כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר אָעִ֥ירָה שָּֽׁחַר׃
אוֹדְךָ֖ בָעַמִּ֥ים ׀ אֲדֹנָ֑י אֲ֝זַמֶּרְךָ֗ בַּל־אֻמִּֽים׃
כִּֽי־גָדֹ֣ל עַד־שָׁמַ֣יִם חַסְדֶּ֑ךָ וְֽעַד־שְׁחָקִ֥ים אֲמִתֶּֽךָ׃
ר֣וּמָה עַל־שָׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים עַ֖ל כָּל־הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
1: לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת לְדָוִ֣ד מִכְתָּ֑ם בְּבָרְח֥וֹ מִפְּנֵי־שָׁא֗וּל בַּמְּעָרָֽה׃ 2: חָנֵּ֤נִי אֱלֹהִ֨ים חָנֵּ֗נִי כִּ֥י בְךָ֮ חָסָיָה נַפְשִׁ֥י וּבְצֵֽל־כְּנָפֶ֥יךָ אֶחְסֶ֑ה עַ֗ד יַעֲבֹ֥ר הַוּֽוֹת׃ 3: אֶקְרָא לֵֽאלֹהִ֣ים עֶלְי֑וֹן לָאֵ֗ל גֹּמֵ֥ר עָלָֽי׃ 4: יִשְׁלַ֤ח מִשָּׁמַ֨יִם וְֽיוֹשִׁיעֵ֗נִי חֵרֵ֣ף שֹׁאֲפִ֣י סֶ֑לָה יִשְׁלַ֥ח אֱלֹהִ֗ים חַסְדּ֥וֹ וַאֲמִתּֽוֹ׃ 5: נַפְשִׁ֤י בְּת֥וֹךְ לְבָאִם֮ אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִ֥ים בְּֽנֵי־אָדָ֗ם שִׁנֵּיהֶם חֲנִ֣ית וְחִצִּ֑ים וּלְשׁוֹנָ֗ם חֶ֣רֶב חַדָּֽה׃ 6: ר֣וּמָה עַל־הַשָּׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים עַ֖ל כָּל־הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ׃ 7: רֶ֤שֶׁת הֵכִ֣ינוּ לִפְעָמַי֮ כָּפַף נַפְשִׁ֥י כָּר֣וּ לְפָנַ֣י שִׁיחָ֑ה נָפְל֖וּ בְתוֹכָ֣הּ סֶֽלָה׃ 8: נָכ֤וֹן לִבִּ֣י אֱלֹהִים נָכ֣וֹן לִבִּ֑י אָשִׁ֗ירָה וַאֲזַמֵּֽרָה׃ 9: ע֤וּרָה כְבוֹדִ֗י עוּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר אָעִ֥ירָה שָּֽׁחַר׃ 10: אוֹדְךָ֖ בָעַמִּ֥ים אֲדֹנָ֑י אֲזַמֶּרְךָ֗ בַּל־אֻמִּֽים׃ 11: כִּֽי־גָדֹ֣ל עַד־שָׁמַ֣יִם חַסְדֶּ֑ךָ וְֽעַד־שְׁחָקִ֥ים אֲמִתֶּֽךָ׃ 12: ר֣וּמָה עַל־שָׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים עַ֖ל כָּל־הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ׃
פסוקים א–ד
תפילת דוד במערה
תהילה של דוד המלך בזמן בריחתו משאול במערה. הוא פונה לאלוהים בבקשה לרחמים וביטחון מוחלט בו. דוד מתאר את האויבים התוקפים אותו במילים קשות, אך מבטח באלוהים שישלח את חסדו ואמיתו כדי להצילו מכל צרה.
פסוקים ה–ח
תחינה מתוך הסכנה
תהילה של דוד המלך המתאר את הקושי העצום שבו הוא נמצא בתוך סביבה של אויבים וטורפים. הוא מבקש שהכבוד האלוהי יתגלה מעל העולם כולו. למרות המלכודות שהוצבו לו, הוא מצהיר על הכנת ליבו לשיר וללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללית אלוהים.
פסוקים ט–יב
שירת הודיה וקדושת ה' מעל העולם
הפסוקים מבטאים קריאה ליקיצה של כלי הנגינה כדי לשיר הלל. המשורר מבטיח להודות לה' בקרב כל העמים, מתוך הכרה בחסד ובאמת שאין להם סוף. הפסוקים מסתיימים בבקשה לכבוד האל להתנשא מעל השמים ולמרום כל הארץ.
1: לַמְנַצֵּחַ אַל־תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל בַּמְּעָרָה. 2: חָנֵּנִי אֱלֹהִים חָנֵּנִי כִּי בְךָ חָסַיְתָה נַפְשִׁי וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת. 3: אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גּוֹמֵר עָלָי. 4: יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם וְיֹשִׁיעֵנִי חֵרֵף שֹׁאֲפִי סֶלָה יִשְׁלַח אֱלֹהִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ. 5: נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה. 6: רֻמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ. 7: רֶשֶׁת הֵכִינוּ לִפְעָמַי כָּפַף נַפְשִׁי כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה נָפְלוּ בְתוֹכָהּ סֶלָה. 8: נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים נָכוֹן לִבִּי אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה. 9: עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָׁחַר. 10: אוֹדְךָ בָּעַמִּים אֲדֹנָי אֲזַמֶּרְךָ בַּל אֻמִּים. 11: כִּי גָדוֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ. 12: רֻמָה עַל שָׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מתנות הכהונה, שבירת הכהונה וקדושת בית המקדש
״ומה אלו י"ב שבגבולים? תרומה ותרומת מעשר וחלה וביכורים וראשית הגז והמתנות בכור אדם ובכור בהמה טהורה ופטר חמור והחרמים ושדה אחוזה וגזל הגר. כל״
הסוגיה עוסקת בפירוט מתנות הכהונה ובשמחת אהרן הכהן על הזכויות שהיו לו. רבני חז"ל מפרטים כאן עשרים וארבע מתנות שונות, ביניהן תרומה, מעשר, חלה וביכורים, אשר ניתנו לכהנים. רב ישמעאל משתמש במשל כדי להסביר את המעמד המשפטי של המתנות הללו, וטוען כי חוסר התיעוד הרשמי יצר מצוקה לכהונה, בדומה למלך שנתן שדה לבן ביתו ללא חוזים כתובים. בנוסף, מובאת פרשנות של רב אלעזר הקפר המקשרת בין חלום יעקב לבין תמונת בית המקדש: הסולם מייצג את המקדש, הקרבנות הם הריח העולה לשמים, והמלאכים הם הכהנים המשרתים. הטקסט מדגיש את חשיבות התורה והכהונה, ומצטט את דוד המלך המבקש ללמוד תורה כדי שלא יבושל או יחטאו, ומביע את רצונו לשיר בתורת ה' בכל מקום.
ספרי במדבר קי״ט:ב׳ ↗הסכנה שבחוסר זהירות
״רַבִּי יוֹסֵי מִמִּלְחַיָא וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמְרוּ, מָצִינוּ תִּינוֹקוֹת בִּימֵי דָוִד עַד שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא הָיוּ יוֹדְעִין לִדְרשׁ אֶת הַתּוֹרָה מ"ט״
בפסיק הזה מובאת פרשנות של רבּי יוֹסֵי מִמִּלְחַיָא וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, המפרשת את תמונות השיר בתהלים נז מתוך הקשר היסטורי ומוסרי. הפרשנות מציגה את האויבים של דוד לא רק כלוחמים פיזיים, אלא כאנשים שמשתמשים בכוחם ובלשונם כדי לפגוע ברוחניות ובאמת. האבנים, הלאבים והחרבות הם סמל לאנשים כמו אבנר ועמשא, שהיו מומחים בתורה אך השתמשו בידע זה לרעה, וכן לאנשי קעילה וזים שנעשו כלי נשק באמצעות דיבורם הרע. הפרשנות מדגישה כי גם כאשר יש שמירה וטהרה, חוסר זהירות או חוסר רצון לשמור על גדרים רוחניים עלולים להוות נקודת תורפה. דוד, למרות שזכה לשמירה אלוהית, מצא את עצמו בתוך מצוקה רגשית וגופנית בגלל האיומים הללו. המטרה היא להראות שהשמירה על הטהרה אינה רק עניין של הימנעות מחטא, אלא גם עניין של זהירות מפני כוחות חיצוניים ופנימיים שנוטים להרוס את הסדר הרוחני.
ויקרא רבה כ״ו:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
המתנה לרע מתוך ביטחון
״עד יעבור הוות. עד תעבור הרעה:״
רש"י מפרש את המילים "עַד יַעֲבֹר הָוֶת, עַד תַּעֲבֹר הָרָעָה" כהודיאה שהרע והצרה הם מצב זמני. לפי פירושו, הכוונה היא שהצרות יחלוף ויעברו, והדובר מבטח בכך שהם אינם נצחיים. הפרשן מתמקד בשינוי המצב המובטח בטקסט. הגישה הזו מדגישה את האמונה שהתקופה הקשה היא רק שלב שצריך לחכות לו שיעבור, מבלי לשנות את משמעות המילים המקוריות.
רש״י על תהילים 57:2:2 ↗השחר והלב המעורר
״אעירה שחר. אני מעורר את השחר ואין השחר מעוררני:״
בתרגום זה של תהילים נשמרת התפילה כקריאה ישירה מהלב אל הַשֵּׁם מתוך מצוקה. המזמור מציג את המתח שבין האדם שנמצא במערה לבין האמונה המעוררת אותו לתהלל אלוהים. השיר אינו רק דיווח על קושי, אלא ביטוי של תקווה וביטחון בבורא למרות הסכנות שמקיפות את הדובר. רש"י, בפירושו על הפסוק התשיעי, מציע הבחנה עמוקה בין השחר הטבעי לבין התעוררות הנפש. הוא מסביר שהדובר מבקש לעורר את השחר, בעוד שהשחר עצמו אינו מעורר אותו. פירוש זה מתמקד בכוח הרצון של האדם להביא את האור והאמונה לחייו, גם כשהתחושה הפנימית היא של חשיכה ושינה.
רש״י על תהילים 57:9:3 ↗התפילה על חסד השם בתוך המצוקה
״אקרא. אף על פי שהמלך רודפי אקרא לאלהים שהוא עליון על הכל והוא יצילני מידו והוא גומר כלומר משלים חסדו עלי כלומר כמה פעמים עשה״
הרד"ק בתרגומו ומפרשו מסביר את המילים "אקרא לאלוהים" כקריאה אל השם יתברך, שהוא העליון על הכל ומסוגל להציל מכל יד רודפת. הוא מדגיש כי התפילה מבקשת שהשם ישלים את חסדו על המנוחה, כפי שבעבר עשה חסד עם עמו, וכי כעת ימשיך את אותו חסד גם בעניין המלוכה וההצלה הפיזית. ההסבר מתמקד במושג ה"השלמה" של החסד, כלומר הבאת החסד למכסתו המלאה. לפי גישה זו, הבקשה אינה רק על הצלה רגעית, אלא על המשכיות של טוב השם שעבר דרור וקיום בעבר.
רד״ק על תהילים 57:3:1 ↗התעוררות השבח בבוקר
״עורה. כשתושיעני אשיר לך בפה ובכלי ואומר לנפש שהוא הכבוד עורה לחבר דברי שיר ותודה וכן אומר לנבל וכינור בעת אעירה שחר, או פירושו בעת״
בפסוק זה, דוד מבקש מהכלי הנגינה ומהשיר להתעורר ולהודיע את כבוד ה’. הרד"ק מסביר את המילה "עוּרָה" כקריאה פעילה לכל כלי הנגינה ולשיר עצמו, כדי שיתעוררו יחד עם האדם בשחר. המטרה היא להכין את כל כלי הביטוי, גם הנגינה וגם המילים, להודאה בשם ה’. הפירוש מדגיש את החשיבות של התעוררות מוקדמת להודיה. לפי הרד"ק, הכוונה היא שהאדם מעורר את עצמו בבוקר המוקדם ומבקש מכלי הנגינה והשיר להצטרף אליו בתהליך של שבח והודיה.
רד״ק על תהילים 57:9:1 ↗