למנצח, בנגינה, למעשה מחכים של דוד.
לַמְנַצֵּ֥חַ בִּנְגִינֹ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד׃תהילים · פרק נה׳
תחינה בדוחק ובגידת חבר
תפילה מתוך פחד, חרדה ותחושת בגידה מצד קרוב, עם קריאה להשם להגן על הנפש.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים נה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תחינה בדוחק
תקשיב אלוהים לתפילתי, ואל תעלם מבקשתי.
הַאֲזִ֣ינָה אֱ֭לֹהִים תְּפִלָּתִ֑י וְאַל־תִּ֝תְעַלַּ֗ם מִתְּחִנָּתִֽי׃הקשב לי וענה לי, כי אני רועד בדיבורי ומתנועע מחרדה.
הַקְשִׁ֣יבָה לִּ֣י וַעֲנֵ֑נִי אָרִ֖יד בְּשִׂיחִ֣י וְאָהִֽימָה׃בגלל קול האויב, ומפני המלכוד של הרשע, כי הם מרחיקים אותי מרע ומכעסים אותי בטינה.
מִקּ֤וֹל אוֹיֵ֗ב מִפְּנֵ֣י עָקַ֣ת רָשָׁ֑ע כִּי־יָמִ֥יטוּ עָלַ֥י אָ֝֗וֶן וּבְאַ֥ף יִשְׂטְמֽוּנִי׃הַמִּצְעָר וְהַמִּשְׁאָל
הלב שלי רועד בתוכי, ופחד מהמוות נופל עליי.
לִ֭בִּי יָחִ֣יל בְּקִרְבִּ֑י וְאֵימ֥וֹת מָ֝֗וֶת נָפְל֥וּ עָלָֽי׃פחד ורעדה באו אליי, והחרדה כיסתה אותי.
יִרְאָ֣ה וָ֭רַעַד יָ֣בֹא בִ֑י וַ֝תְּכַסֵּ֗נִי פַּלָּצֽוּת׃אמרתי: מי ייתן ויהיה לי כנף יונה, כדי שאעוף ואשכון בשקט.
וָאֹמַ֗ר מִֽי־יִתֶּן־לִּ֣י אֵ֭בֶר כַּיּוֹנָ֗ה אָע֥וּפָה וְאֶשְׁכֹּֽנָה׃הנה, אני מרחיק ונודד, ואשכון במדבר. סלה.
הִ֭נֵּה אַרְחִ֣יק נְדֹ֑ד אָלִ֖ין בַּמִּדְבָּ֣ר סֶֽלָה׃זעקה מול הכאוס בעיר
אני מחפש מקום מפלט מרוח סער וסערה.
אָחִ֣ישָׁה מִפְלָ֣ט לִ֑י מֵר֖וּחַ סֹעָ֣ה מִסָּֽעַר׃ה' בטל את הלשונות שלהם, כי ראיתי אלימות ומריבה בעיר.
בַּלַּ֣ע אֲ֭דֹנָי פַּלַּ֣ג לְשׁוֹנָ֑ם כִּֽי־רָאִ֨יתִי חָמָ֖ס וְרִ֣יב בָּעִֽיר׃ביום ובלילה הם מסתובבים סביב החומות שלה, ובתוכה יש רע וקושי.
יוֹמָ֤ם וָלַ֗יְלָה יְסוֹבְבֻ֥הָ עַל־חוֹמֹתֶ֑יהָ וְאָ֖וֶן וְעָמָ֣ל בְּקִרְבָּֽהּ׃יש הרס בתוכה, וברחובותיה לא נגמר הכעס והמרמה.
הַוּ֥וֹת בְּקִרְבָּ֑הּ וְֽלֹא־יָמִ֥ישׁ מֵ֝רְחֹבָ֗הּ תֹּ֣ךְ וּמִרְמָֽה׃בְּגִידַת הַקָּרוֹב בְּהַקְשֶׁב לַתְּפִלָּה
כי לא אויב שופה אותי, ולא שונא אותי הגדיל עליי, כדי שאוכל להסתתר ממנו.
כִּ֤י לֹֽא־אוֹיֵ֥ב יְחָֽרְפֵ֗נִי וְאֶ֫שָּׂ֥א לֹֽא־מְ֭שַׂנְאִי עָלַ֣י הִגְדִּ֑יל וְאֶסָּתֵ֥ר מִמֶּֽנּוּ׃אבל אתה הוא אדם כמוני, שותף שלי ומי שמכיר אותי היטב.
וְאַתָּ֣ה אֱנ֣וֹשׁ כְּעֶרְכִּ֑י אַ֝לּוּפִ֗י וּמְיֻדָּֽעִי׃זה שהיינו יחד משוחחים בלב פתוח, ומתהלכים יחד בבית אלוהים.
אֲשֶׁ֣ר יַ֭חְדָּו נַמְתִּ֣יק ס֑וֹד בְּבֵ֥ית אֱ֝לֹהִ֗ים נְהַלֵּ֥ךְ בְּרָֽגֶשׁ׃מי ייתן ומוות פתאומי יפול עליהם, ושאול של החיים יבלע אותם, כי הרע ששרר בלבם.
ישימות [יַשִּׁ֤י] [מָ֨וֶת ׀] עָלֵ֗ימוֹ יֵרְד֣וּ שְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים כִּֽי־רָע֖וֹת בִּמְגוּרָ֣ם בְּקִרְבָּֽם׃תפילה לישועה מול אויבים
אֲנִי קוֹרֵא לֵאלֹהִים, וְהַשֵּׁם יוֹשִׁיעַ אוֹתִי.
אֲ֭נִי אֶל־אֱלֹהִ֣ים אֶקְרָ֑א וַ֝יהוָ֗ה יוֹשִׁיעֵֽנִי׃בָּעֶרֶב, בַּבֹּקֶר וּבַצָּהרַיִם אֲנִי מְדַבֵּר וּמִתְעוֹרֵר בְּחַרְדָּה, וְהוּא שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלִי.
עֶ֤רֶב וָבֹ֣קֶר וְ֭צָהֳרַיִם אָשִׂ֣יחָה וְאֶהֱמֶ֑ה וַיִּשְׁמַ֥ע קוֹלִֽי׃הוּא יִפְדֶּה אֶת נַפְשִׁי בְּשָׁלוֹם מִקֶּרֶב שֶׁקּוֹרֶה לִי, כִּי הָיוּ רַבִּים שֶׁעָמְדוּ נֶגְדִּי.
פָּ֘דָ֤ה בְשָׁל֣וֹם נַ֭פְשִׁי מִקֲּרָב־לִ֑י כִּֽי־בְ֝רַבִּ֗ים הָי֥וּ עִמָּדִֽי׃אֱלֹהִים יִשְׁמַע וְיַעֲנֵם. הוּא יוֹשֵׁב לְנֶצַח, אֵין לוֹ שִׁנּוּיִים, וְהֵם לֹא יִרְאוּ אֱלֹהִים.
יִשְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ וְיֹ֤שֵׁ֥ב קֶ֗דֶם סֶ֥לָה אֲשֶׁ֤ר אֵ֣ין חֲלִיפ֣וֹת לָ֑מוֹ וְלֹ֖א יָרְא֣וּ אֱלֹהִֽים׃על המילים
הַמִּשְׁאָר בַּפְּסוּק הַכַּוָּנָה לַמִּתְנַגְּדִים.
בגידת חבר ואמון בהשם
הוא שלח את ידיו בשלום, אבל הפר את הברית שלו.
שָׁלַ֣ח יָ֭דָיו בִּשְׁלֹמָ֗יו חִלֵּ֥ל בְּרִיתֽוֹ׃הוא חילק את מילותיו, הלב שלו קרוב אליו, דבריו רכים כמו שמן אבל הם חודרים.
חָלְק֤וּ ׀ מַחְמָאֹ֣ת פִּיו֮ וּֽקֲרָב־לִ֫בּ֥וֹ רַכּ֖וּ דְבָרָ֥יו מִשֶּׁ֗מֶן וְהֵ֣מָּה פְתִחֽוֹת׃השלך על הַשֵּׁם את המשא שלך, והוא יתמוך בך. הוא לא ייתן לעולם לצדיק למעוד.
הַשְׁלֵ֤ךְ עַל־יְהוָ֨ה ׀ יְהָבְךָ֮ וְה֪וּא יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ לֹא־יִתֵּ֖ן לְעוֹלָ֥ם מ֗וֹט לַצַּדִּֽיק׃ואתה, אלוהים, תוריד את אנשי הדמים והמרמה לתהום; ימיהם לא יתארכו, ואני בך אבטח.
וְאַתָּ֤ה אֱלֹהִ֨ים ׀ תּוֹרִדֵ֬ם ׀ לִבְאֵ֬ר שַׁ֗חַת אַנְשֵׁ֤י דָמִ֣ים וּ֭מִרְמָה לֹא־יֶחֱצ֣וּ יְמֵיהֶ֑ם וַ֝אֲנִ֗י אֶבְטַח־בָּֽךְ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תחינה בדוחק
לַמְנַצֵּ֥חַ בִּנְגִינֹ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד׃
הַאֲזִ֣ינָה אֱ֭לֹהִים תְּפִלָּתִ֑י וְאַל־תִּ֝תְעַלַּ֗ם מִתְּחִנָּתִֽי׃
הַקְשִׁ֣יבָה לִּ֣י וַעֲנֵ֑נִי אָרִ֖יד בְּשִׂיחִ֣י וְאָהִֽימָה׃
מִקּ֤וֹל אוֹיֵ֗ב מִפְּנֵ֣י עָקַ֣ת רָשָׁ֑ע כִּי־יָמִ֥יטוּ עָלַ֥י אָ֝֗וֶן וּבְאַ֥ף יִשְׂטְמֽוּנִי׃
הַמִּצְעָר וְהַמִּשְׁאָל
לִ֭בִּי יָחִ֣יל בְּקִרְבִּ֑י וְאֵימ֥וֹת מָ֝֗וֶת נָפְל֥וּ עָלָֽי׃
יִרְאָ֣ה וָ֭רַעַד יָ֣בֹא בִ֑י וַ֝תְּכַסֵּ֗נִי פַּלָּצֽוּת׃
וָאֹמַ֗ר מִֽי־יִתֶּן־לִּ֣י אֵ֭בֶר כַּיּוֹנָ֗ה אָע֥וּפָה וְאֶשְׁכֹּֽנָה׃
הִ֭נֵּה אַרְחִ֣יק נְדֹ֑ד אָלִ֖ין בַּמִּדְבָּ֣ר סֶֽלָה׃
זעקה מול הכאוס בעיר
אָחִ֣ישָׁה מִפְלָ֣ט לִ֑י מֵר֖וּחַ סֹעָ֣ה מִסָּֽעַר׃
בַּלַּ֣ע אֲ֭דֹנָי פַּלַּ֣ג לְשׁוֹנָ֑ם כִּֽי־רָאִ֨יתִי חָמָ֖ס וְרִ֣יב בָּעִֽיר׃
יוֹמָ֤ם וָלַ֗יְלָה יְסוֹבְבֻ֥הָ עַל־חוֹמֹתֶ֑יהָ וְאָ֖וֶן וְעָמָ֣ל בְּקִרְבָּֽהּ׃
הַוּ֥וֹת בְּקִרְבָּ֑הּ וְֽלֹא־יָמִ֥ישׁ מֵ֝רְחֹבָ֗הּ תֹּ֣ךְ וּמִרְמָֽה׃
בְּגִידַת הַקָּרוֹב בְּהַקְשֶׁב לַתְּפִלָּה
כִּ֤י לֹֽא־אוֹיֵ֥ב יְחָֽרְפֵ֗נִי וְאֶ֫שָּׂ֥א לֹֽא־מְ֭שַׂנְאִי עָלַ֣י הִגְדִּ֑יל וְאֶסָּתֵ֥ר מִמֶּֽנּוּ׃
וְאַתָּ֣ה אֱנ֣וֹשׁ כְּעֶרְכִּ֑י אַ֝לּוּפִ֗י וּמְיֻדָּֽעִי׃
אֲשֶׁ֣ר יַ֭חְדָּו נַמְתִּ֣יק ס֑וֹד בְּבֵ֥ית אֱ֝לֹהִ֗ים נְהַלֵּ֥ךְ בְּרָֽגֶשׁ׃
ישימות [יַשִּׁ֤י] [מָ֨וֶת ׀] עָלֵ֗ימוֹ יֵרְד֣וּ שְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים כִּֽי־רָע֖וֹת בִּמְגוּרָ֣ם בְּקִרְבָּֽם׃
תפילה לישועה מול אויבים
אֲ֭נִי אֶל־אֱלֹהִ֣ים אֶקְרָ֑א וַ֝יהוָ֗ה יוֹשִׁיעֵֽנִי׃
עֶ֤רֶב וָבֹ֣קֶר וְ֭צָהֳרַיִם אָשִׂ֣יחָה וְאֶהֱמֶ֑ה וַיִּשְׁמַ֥ע קוֹלִֽי׃
פָּ֘דָ֤ה בְשָׁל֣וֹם נַ֭פְשִׁי מִקֲּרָב־לִ֑י כִּֽי־בְ֝רַבִּ֗ים הָי֥וּ עִמָּדִֽי׃
יִשְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ וְיֹ֤שֵׁ֥ב קֶ֗דֶם סֶ֥לָה אֲשֶׁ֤ר אֵ֣ין חֲלִיפ֣וֹת לָ֑מוֹ וְלֹ֖א יָרְא֣וּ אֱלֹהִֽים׃
בגידת חבר ואמון בהשם
שָׁלַ֣ח יָ֭דָיו בִּשְׁלֹמָ֗יו חִלֵּ֥ל בְּרִיתֽוֹ׃
חָלְק֤וּ ׀ מַחְמָאֹ֣ת פִּיו֮ וּֽקֲרָב־לִ֫בּ֥וֹ רַכּ֖וּ דְבָרָ֥יו מִשֶּׁ֗מֶן וְהֵ֣מָּה פְתִחֽוֹת׃
הַשְׁלֵ֤ךְ עַל־יְהוָ֨ה ׀ יְהָבְךָ֮ וְה֪וּא יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ לֹא־יִתֵּ֖ן לְעוֹלָ֥ם מ֗וֹט לַצַּדִּֽיק׃
וְאַתָּ֤ה אֱלֹהִ֨ים ׀ תּוֹרִדֵ֬ם ׀ לִבְאֵ֬ר שַׁ֗חַת אַנְשֵׁ֤י דָמִ֣ים וּ֭מִרְמָה לֹא־יֶחֱצ֣וּ יְמֵיהֶ֑ם וַ֝אֲנִ֗י אֶבְטַח־בָּֽךְ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
תהילים פרק חמשים וחמישה כולל תחינות נואשות מול סערה של פחד, כאב מעוצמת בגידה של חבר קרוב, וביטחון בסוף בתפילה להשם.
תחינה בדוחק
תהילים חמישים וחמש, פסוקים א עד ד. דוד מבקש מאלוהים לשמוע את תפילתו ולא להתעלם ממנו. הוא מתאר את סבלו ורעדו מפני קול האויבים והמלכודות של הרשעים, שמנסים להרע לו בבטחת כעס וטינה.
הַמִּצְעָר וְהַמִּשְׁאָל
הַפֶּסֶק מְתָאַר תְּחוּשׁוֹת שֶׁל פַּח עֲמוֹק וְעֶצֶב בְּתוֹךְ הַנֶּפֶשׁ. הַדּוֹבֵר כּוֹנֶה אֶל הַשֵּׁם בְּרָצוֹן לְהִמְלִיט מִן הַסּוֹרָה וּמֵהַכְּאֵב. הוּא מְבַקֵּשׁ אֶת הַחֹפֶשׁ שֶׁל יוֹרְקָה כְּמוֹ יוֹרֵק, כְּדֵי לָבֹרֵחַ לַמִּדְבָּר הָרחֲבָה וּלְמצֹא מָנוֹחַ.
זעקה מול הכאוס בעיר
הפסוקים מתארים תחינה למצוא מקום בטוח מול סערה קשה. הדובר מתאר עיר שבה שרר חוסר סדר, אלימות ומריבות בלתי פוסקות. בתוך העיר שוררים הרס, רע ומרמה, כשהאויבים מקיפים את החומות ביום ובלילה, והדובר מבקש שהשם יפסיק את המצב הזה.
בְּגִידַת הַקָּרוֹב בְּהַקְשֶׁב לַתְּפִלָּה
הַפֶּסֶק מְתָאַר אֶת הַכְּאֵב הַעַמּוֹק מֵבְגִידָה שֶׁל אָדָם קָרוֹב, שֶׁלֹּא רַק הָיָה שׁוֹתֵף וּמַכִּיר, אֲלִי אֶחָד. הַמְזַמֵּר מְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם לְהָשִׁיב אֶת הַצֶּדֶק כְּשֶׁהָרָע שֶׁבְּלִבָּם יַשְׁחִית אוֹתָם בְּמַהֲלָךְ קִרְבּוֹתָם.
תפילה לישועה מול אויבים
הפסוקים מתארים אדם המתפלל לאלוהים בכל עת של היום, בערב, בבוקר ובצהריים. הוא מבקש להיגאל בשלום מהמלחמה ומהרבים שעומדים נגדו. הפיוט מדגיש את אמונתו שהשם ישמע את קולו ויציל אותו מן האויבים שאינם חוששים מאלוהים.
בגידת חבר ואמון בהשם
הפסוקים מתארים אדם שבוגד בברית ומשתמש במילים רכות אך חודרות כדי להונות. בתגובה למצוקה ולבגידה, הדובר קורא להשליך את יהבנו על הַשֵּׁם, בוטח בהשגחתו ובצדקתו, ומתפלל שזרעי הרשע יוכרעו בעוד שהוא בוחר להישאר נאמן לאלוהים.
הפרק מסתיים בהבחנה בין מצב הבגידה לבין הביטחון שהשם יגאל את הנפש מכל אויב.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
השינוי במערכת היחסים עם אחיטופל
״וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּתְּחִלָּה קָרָא דָּוִד לַאֲחִיתוֹפֶל רַבּוֹ, וּלְבַסּוֹף קְרָאוֹ חֲבֵירוֹ, וּלְבַסּוֹף קְרָאוֹ תַּלְמִידוֹ. בַּתְּחִלָּה קְרָאוֹ רַבּוֹ – ״וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי״. וּלְבַסּוֹף קְרָאוֹ״
רבי יוחנן מסביר כי בתוך המזמור ניתן לראות את השינוי הדרגתי בקרבה של דוד המלך לאחיטופל. בתחילה, דוד מתייחס אליו כמורה ורב בעל השפעה, ומשתמש בשפה של הכרה במעמדו ובידעו. לאחר מכן, השפה משתנה לתיאור של חבר קרוב, כזה שחלקו עם דוד רגעים אינטימיים של תפילה ושיח בבית אלוהים. בסוף, כשהבגידה נחשפת, דוד קורא לו תלמיד או אדם שהיה קשור אליו בביטחון אישי. הפרשנות הזו של חז"ת מראה כיצד הדיבור של דוד משתנה ככל שהמרחק הרגשי גדל, מעמדה של כבוד למעמד של אכזבה עמוקה מחבר ובגידה של אדם קרוב מאוד.
סנהדרין ק״ו ב:כ״ב ↗חשיבות הכבוד לתורה וללמדנים
״וכל הלמד מחברו פרק אחד או הלכה אחת ואפי׳ פסוק אחד ואפילו אות אחת קטנה צריך לנהוג בו כבוד שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא״
בפרק זה ממסכת כלה רבתי מובאת הוראה משמעותית לגבי היחס שצריך להפגין כלפי מי שלומד אדם ממנו. המקור מלמד שכל מי שלמד מחברו אפילו פרק אחד, הלכה אחת, פסוק אחד ואפילו אות אחת קטנה, ראוי לקבל ממנו כבוד. המלווה כאן דוגמה לדוד מלך ישראל, שלמרות גדלותו, למד מאחיתופל שני דברים בלבד, אך בכל זאת קרא לו רבו ואלופו. הסבר זה מתמקד בכך שהכבוד המגיע למלמד אינו נובע ממעמדו האישי, אלא מהתורה שהוא מעניק. המקור מדגיש שאין כבוד אמיתי אלא לתורה עצמה, ומביא פסוקים התומכים בכך: חכמים ינחלו טוב, והטוב הזה הוא התורה. המטרה היא להנחיל ערך של ענווה והערכה לכל מקור של ידע ותורה.
מסכת כלה רבתי ח׳:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
העמדת האשמה כתירוץ למיתה
״כי ימיטו עלי און. דואג ואחיתופל מכריעים עלי עונות להורות שאני בן מות ומתירים את דמי:״
רש"י מפרש את הפסוק המתאר את הכאב והסכנה שבחיי המזמור. הוא מסביר כי מי שרוצים להזיק לי, משתמשים בטענות שווא ובהאשמות כבדות כדי להוכיח שאני חוטא וראוי למות. לפי פירושו, האשמות אלו נועדו להצדיק את השפכת דמי. הפרשן מדגיש כי מדובר בשימוש בעונות (עוונות) כדי ליצור מצג שווא של חוסר זכאות לחיים. הסבר זה מתמקד בהיבט המשפטי-מוסרי של ההאשמה, שבו התוקפים מנסים להפוך את הרצון להשמיד אותי למשהו שנראה כעונש מוסרי מוצדק.
רש״י על תהילים 55:4:2 ↗שלוש תפילות ביום
״ערב ובוקר וצהרים. ערבית ושחרית ומנחה ג' תפלות:״
הפירוש של רש"י על הפסוק בתהילים מתמקד בזמן שבו הדובר פונה אל ה'. לפי רש"י, הכוונה למילים "ערב ובוקר וצהריים" היא לשלוש התפילות היומיות המקובלות: תפילת ערבית, תפילת שחרית ותפילת מנחה. רש"י מפרש את הטקסט המקראי כהדרכה מעשית לקביעת זמני התפילה. הוא מחבר בין הזמנים הטבעיים של היום לבין המנהג הדתי של תפילה רצופה לאורך כל היום.
רש״י על תהילים 55:18:1 ↗החרדה והרעד מרוב פחד
״יראה. מרוב היראה אשר מלבי ארעד:״
הרדק מסביר את הפסוק על ידי הבהרת הקשר שבין הפחד לבין תגובת הגוף. הוא מציין שהאדם מרגיש רעדה עזה בגלל עוצמת היראה ששולטת עליו ומשפיעה על כל קיומו. הפירוש מתמקד במצב של לחץ פנימי קיצוני, שבו היראה אינה רק רגש מנטלי אלא חוויה פיזית מוחשית שגורמת לכל הגוף להתכווץ ולרטוט.
רד״ק על תהילים 55:6:1 ↗הערב והלילה: משמעות הזמן של התפילה
״ערב. סוף היום שעבר ותחילת הלילה:״
הרד"ק בתרגומו למקרא מסביר שהמילים "ערב" ו"סוף היום שעבר ותחילת הלילה" מתארות את רגע המעבר בין אור לחושך. זהו זמן שבו היום הישן מסתיים והלילה החדש מתחיל, רגע של מעבר בין מצבים. הפירוש מתמקד בפירוש המילולי של המילים בתקופת המקרא, ולא מציע פרשנות אלגוריתמית. לפי גישה זו, הפסוק מתאר פשוט את עת המעבר בין יום ללילה, כפי שהזמן עובר ומתחלף בטבע העולם.
רד״ק על תהילים 55:18:1 ↗