למנצח, על מחלת מסכיה לדוד.
לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־מָחֲלַ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד׃תהילים · פרק נג׳
הכחשת אלוהים והשחתת האדם
המזמור מתאר את תבוסת האדם שמתעלם מבוראו ואת מצב הרשעים המבקשים להשמיד את צדיקי אלוהים, אך מסתיים בתקווה לישועה המגיעה מהשם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים נג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הכחשת אלוהים והשחתת האדם
הטיפש אמר בלבבו: אין אלוהים. הם השחיתו את עצמם והתעברו, וכל מעשיהם רעים, אין מי שעושה טוב.
אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽ֝שְׁחִ֗יתוּ וְהִֽתְעִ֥יבוּ עָ֝֗וֶל אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־טֽוֹב׃אלוהים הביט מהשמים על בני האדם, כדי לראות אם יש חכם שמחפש את אלוהים.
אֱֽלֹהִ֗ים מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֪יף עַֽל־בְּנֵ֫י אָדָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת־אֱלֹהִֽים׃כולם סוטים מן הדרך, כולם נחרבו, אין מי שעושה טוב, אפילו לא אחד.
כֻּלּ֥וֹ סָג֮ יַחְדָּ֪ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה־ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם־אֶחָֽד׃חטא הרשעים ותקווה לישועה
האם עושי הרע לא יודעים, אלו שאוכלים את עמי? הם אכלו את לחם אלוהים, אך לא קראו לו.
הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א קָרָֽאוּ׃שם הם חוו פחד גדול, למרות שלא היה פחד כזה, כי אלוהים פיזר את עצמות אויביהם והשפיל אותם, כי אלוהים סלד מהם.
שָׁ֤ם ׀ פָּֽחֲדוּ־פַחַד֮ לֹא־הָ֪יָה֫ פָ֥חַד כִּֽי־אֱלֹהִ֗ים פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ הֱ֝בִשֹׁ֗תָה כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם׃מי ייתן ויבוא ישועה מציון לישראל. כשאלוקים ישיב את שובת עמו, יעקב ישמח וישראל יחגוג.
מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשֻׁע֪וֹת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב אֱ֭לֹהִים שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הכחשת אלוהים והשחתת האדם
לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־מָחֲלַ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד׃
אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽ֝שְׁחִ֗יתוּ וְהִֽתְעִ֥יבוּ עָ֝֗וֶל אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־טֽוֹב׃
אֱֽלֹהִ֗ים מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֪יף עַֽל־בְּנֵ֫י אָדָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת־אֱלֹהִֽים׃
כֻּלּ֥וֹ סָג֮ יַחְדָּ֪ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה־ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם־אֶחָֽד׃
חטא הרשעים ותקווה לישועה
הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א קָרָֽאוּ׃
שָׁ֤ם ׀ פָּֽחֲדוּ־פַחַד֮ לֹא־הָ֪יָה֫ פָ֥חַד כִּֽי־אֱלֹהִ֗ים פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ הֱ֝בִשֹׁ֗תָה כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם׃
מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשֻׁע֪וֹת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב אֱ֭לֹהִים שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
המזמור עוסק בכיס פשוט של הכחשת קיומו של אלוהים ובתוצאות המוסריות של התנהגות זו.
הכחשת אלוהים והשחתת האדם
תהלים תשיים ושלוש מתאר את מצבם של בני האדם שסוטים מן הדרך. הטיפש טוען בלבבו שאין אלוהים, ופעולותיו והנהגתו הרעה מביאות להשחתה. אלוהים מביט מן השמים כדי לבחון אם נותר חכם המחפש אותו, אך הוא מוצא שכולם סוטים ואין איש שעושה טוב.
חטא הרשעים ותקווה לישועה
הפסוקים מתארים רשעים שפועלים בזיעוי ומשתבצים את עם ישראל, תוך התעלמות מבורא עולם. הפסוקים מתארים את עונשם של הרשעים ואת הפחד שהם יחוו כשהאל יתערב. בסוף, ישנה תפילה לישועה מציון, מתוך תקווה שהאל יחזיר את שובת עמו ויביא שמחה לעם ישראל.
המזמור מסתיים בקריאה לישועה עבור עם אלוהים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
בעקבות המפרשים
הכחשת אלוהים והשחתת האדם
״אמר נבל בלבו. זה על טיטוס כשגידר את הפרוכת וחרבו מטפטף דם אמר הרג את עצמו:״
תהילים תגל מציג את מצבו של האדם שאומר בלבבו שאין אלוהים. הפסוקים מתארים אדם שחי בניתוק מרוחניות ומוביל את העולם לכיוון שחיתות ורשע. השיר מדגיש כי הפעולות של האדם המכחיש אלוהים מביאות לתוצאה של חורבן וכי אין בקרב האנושות המתרחק מהבורא מי ששומר על צדק וטוב. רש"י, בפירושו לפסוק השני, מפרש את המילים "נבל בלבו" בהקשר היסטורי רחב יותר. הוא מזהה את המילה "נבל" עם טיטוס הקיסר, ומסביר כי כשהוא שרב את המעטה וגרם למקצוע דם, הוא מצא את סופו ביראת מום וקטל עצמו. עם זאת, חשוב לציין שזהו פרשנות רחבה ולא רק משמעות הפסוק הפשוטה.
רש״י על תהילים 53:2:1 ↗הכחשת אלוהים והפחד העתידי
״הלא. יש לידע לאוכלי עמי כמאכל לחם ואלהים לא קראו שסופם שיפחדו שם פחד באחרית הימים:״
בתהילים פרק חמישים ושלוש, דוד מציג את תמונת העולם של האדם הבלתי מאמין, אשר קובע בלבבו שאין אלוהים. לפי רש"י על פסוק חמש, הכחשה זו אינה רק טעות מחשבתית, אלא התנהגות מעשית של אלו שמתייחסים לאלוהים כאל דבר שאינו קיים או שאינו בעל השפעה, בדומה לאוכל שאינו מעסיק את האדם. רש"י מדגיש כי האלוהים לא קרא לכחשיים הללו, מה שמרמז על כך שהם נמצאים בשלהבת של ביטחון עצמי שווא. הפרשן מציין כי למרות הביטחון הנוכחי של הכופרים, ישנו פחד וצורך להכיר בכוחו של ה'. רש"י מסביר שסופם של אלו שיאמרו שאין אלוהים, יהיה להתמודד עם פחד גדול ושינוי גורלי בימים הבאים, כאשר האמת תתברר בפני כולם. הגישה כאן מתמקדת בהשלכות העתידיות של הכחשת המציאות הרוחנית.
רש״י על תהילים 53:5:1 ↗הכחשת אלוהות והשחתת המוסר
״והתעיבו עול. התעיבו דרכם בעול שעשו והוא חסר וי"ו השימוש:״
תהילים התנצח בתיאור של אנשים שמתנהגים כאילו אין אלוהים. לפי הרד"ק על פסוק ב', המילה "התעיבו" מצביעה על כך שהם גרמו לעצמם לסלוק מהדרך הנכונה, והם בחרו בדרך של רשעות ועוול. הם רואים בדרכם כדרך מובנת מאליה, אך בפועל הם פועלים מתוך חוסר מוסריות ורעב לצדק. הפרשן מסביר שהחטא אינו רק חוסר ידיעה, אלא בחירה אקטיבית לערוך שינוי בדרך החיים ולהתעב את המוסר. הדיון מתמקד בכך שהכחשת קיומו של ה' מובילה ישירות לשחיתות חברתית ולאכסני רשע.
רד״ק על תהילים 53:2:2 ↗הכחשת אלוהות והחורבן המיועד
״פזר עצמות. האומות החונים עליך ירושלים בימי גוג:״
תהילים נלמד כאן כקינה על חוסר האמונה בבורא. הפסוקים מתארים אדם או קבוצה שאומרים בלבם שאין אלוהים, דבר שמוביל לשיבוש מוסרי ולהרס החברה. השיר מדגיש כי הדרך של הבל היא התעלמות מהשגחה אלוהית. הרד"ק במפרשו על הפסוק האחרון, מפרש את המושג "ירושלים" בהקשר של ימי גוג. הוא מפרש כי האומות שיצטופו סביב ירושלים בימים אלו, יפזרו את עצמותיהם. הפרשן רואה בזה תיאור של חורבן עתידי וקשה המתרחש בתוך המציאות ההיסטורית של ימי גוג.
רד״ק על תהילים 53:6:1 ↗