שיר מזמור לבני קורח.
שִׁ֥יר מִ֝זְמוֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח׃תהילים · פרק מח׳
הַלְלוּיָה לְיְרוּשָׁלַם הַמְּלָכִית
שִׁיר הַלְלָה עַל יְרוּשָׁלַם, עִיר הָאֵל, וְעַל הַהַגָּנָה הַמַּפְלִיאָה שֶׁל הַשֵּׁם בְּתוֹךְ הַמִּצְרִים וְהַמּוֹסְכִים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים מח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַלְלוּיָה לְיְרוּשָׁלַם הַמְּלָכִית
הַשֵּׁם גָּדוֹל, וְהוּא מְתוּלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ, הַר הַקֹּדֶשׁ.
גָּ֘ד֤וֹל יְהוָ֣ה וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד בְּעִ֥יר אֱ֝לֹהֵ֗ינוּ הַר־קָדְשֽׁוֹ׃יָפֶה הַמַּרְאֶה וּשְׂמֵחַ כָּל הָאָרֶץ, הַר צִיּוֹן, הַהֵרִים שֶׁבַּצָּפוֹן, קִרְיַת מֶלֶךְ רַב.
יְפֵ֥ה נוֹף֮ מְשׂ֪וֹשׂ כָּל־הָ֫אָ֥רֶץ הַר־צִ֭יּוֹן יַרְכְּתֵ֣י צָפ֑וֹן קִ֝רְיַ֗ת מֶ֣לֶךְ רָֽב׃הָאֱלֹהִים בְּאַרְמוֹנוֹתֶיהָ הִכְרִיזוּ אֶת עַצְמוֹ כְּמִשְׂגָּב.
אֱלֹהִ֥ים בְּאַרְמְנוֹתֶ֗יהָ נוֹדַ֥ע לְמִשְׂגָּֽב׃כיבוש המלכים ופחדם
כי הנה המלכים התאספו יחד, כולם עברו במקום אחד.
כִּֽי־הִנֵּ֣ה הַ֭מְּלָכִים נֽוֹעֲד֑וּ עָבְר֥וּ יַחְדָּֽו׃הם ראו את זה, וזה בלם אותם בתמיהה. הם נבהלו ויראו מאוד.
הֵ֣מָּה רָ֭אוּ כֵּ֣ן תָּמָ֑הוּ נִבְהֲל֥וּ נֶחְפָּֽזוּ׃הפחד אחז בהם שם, ורעדו כמו יולדת.
רְ֭עָדָה אֲחָזָ֣תַם שָׁ֑ם חִ֝֗יל כַּיּוֹלֵֽדָה׃רוח צפון תפרק את הספינות וזה יחריב אותן.
בְּר֥וּחַ קָדִ֑ים תְּ֝שַׁבֵּ֗ר אֳנִיּ֥וֹת תַּרְשִֽׁישׁ׃תהילת ירושלים ואלוהי ישראל
כמו ששמענו, כך ראינו בעיר ה׳ צבאות, בעיר אלוהינו. אלוהים יבנה אותה לעד.
כַּאֲשֶׁ֤ר שָׁמַ֨עְנוּ ׀ כֵּ֤ן רָאִ֗ינוּ בְּעִיר־יְהוָ֣ה צְ֭בָאוֹת בְּעִ֣יר אֱלֹהֵ֑ינוּ אֱלֹ֘הִ֤ים יְכוֹנְנֶ֖הָ עַד־עוֹלָ֣ם סֶֽלָה׃ספרנו על חסד אלוהים בתוך היכלך.
דִּמִּ֣ינוּ אֱלֹהִ֣ים חַסְדֶּ֑ךָ בְּ֝קֶ֗רֶב הֵיכָלֶֽךָ׃כמו שמך אלוהים, כך התהילה שלך מגיעה עד קצוות הארץ. צדק מלא יד ימין שלך.
כְּשִׁמְךָ֤ אֱלֹהִ֗ים כֵּ֣ן תְּ֭הִלָּתְךָ עַל־קַצְוֵי־אֶ֑רֶץ צֶ֝֗דֶק מָלְאָ֥ה יְמִינֶֽךָ׃הר ציון ישמח, ובנות יהודה ירקדו, בגלל משפטך.
יִשְׂמַ֤ח ׀ הַר־צִיּ֗וֹן תָּ֭גֵלְנָה בְּנ֣וֹת יְהוּדָ֑ה לְ֝מַ֗עַן מִשְׁפָּטֶֽיךָ׃ההוד של ציון והנצחיות של אלוהים
תסתכלו מסביב בצIONS וסובבו אותה, ותספרו את המגדלים שלה.
סֹ֣בּוּ צִ֭יּוֹן וְהַקִּיפ֑וּהָ סִ֝פְר֗וּ מִגְדָּלֶֽיהָ׃תבדקו היטב את החומות ותעברו בין הארמונות, כדי שתוכלו לספר את זה לדור הבא.
שִׁ֤יתוּ לִבְּכֶ֨ם ׀ לְֽחֵילָ֗ה פַּסְּג֥וּ אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ לְמַ֥עַן תְּ֝סַפְּר֗וּ לְד֣וֹר אַחֲרֽוֹן׃כי זה האלוהים, אלוהינו לעולמים, והוא שיוביל אותנו אפילו אל מול המוות.
כִּ֤י זֶ֨ה ׀ אֱלֹהִ֣ים אֱ֭לֹהֵינוּ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד ה֖וּא יְנַהֲגֵ֣נוּ עַל־מֽוּת׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַלְלוּיָה לְיְרוּשָׁלַם הַמְּלָכִית
שִׁ֥יר מִ֝זְמוֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח׃
גָּ֘ד֤וֹל יְהוָ֣ה וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד בְּעִ֥יר אֱ֝לֹהֵ֗ינוּ הַר־קָדְשֽׁוֹ׃
יְפֵ֥ה נוֹף֮ מְשׂ֪וֹשׂ כָּל־הָ֫אָ֥רֶץ הַר־צִ֭יּוֹן יַרְכְּתֵ֣י צָפ֑וֹן קִ֝רְיַ֗ת מֶ֣לֶךְ רָֽב׃
אֱלֹהִ֥ים בְּאַרְמְנוֹתֶ֗יהָ נוֹדַ֥ע לְמִשְׂגָּֽב׃
כיבוש המלכים ופחדם
כִּֽי־הִנֵּ֣ה הַ֭מְּלָכִים נֽוֹעֲד֑וּ עָבְר֥וּ יַחְדָּֽו׃
הֵ֣מָּה רָ֭אוּ כֵּ֣ן תָּמָ֑הוּ נִבְהֲל֥וּ נֶחְפָּֽזוּ׃
רְ֭עָדָה אֲחָזָ֣תַם שָׁ֑ם חִ֝֗יל כַּיּוֹלֵֽדָה׃
בְּר֥וּחַ קָדִ֑ים תְּ֝שַׁבֵּ֗ר אֳנִיּ֥וֹת תַּרְשִֽׁישׁ׃
תהילת ירושלים ואלוהי ישראל
כַּאֲשֶׁ֤ר שָׁמַ֨עְנוּ ׀ כֵּ֤ן רָאִ֗ינוּ בְּעִיר־יְהוָ֣ה צְ֭בָאוֹת בְּעִ֣יר אֱלֹהֵ֑ינוּ אֱלֹ֘הִ֤ים יְכוֹנְנֶ֖הָ עַד־עוֹלָ֣ם סֶֽלָה׃
דִּמִּ֣ינוּ אֱלֹהִ֣ים חַסְדֶּ֑ךָ בְּ֝קֶ֗רֶב הֵיכָלֶֽךָ׃
כְּשִׁמְךָ֤ אֱלֹהִ֗ים כֵּ֣ן תְּ֭הִלָּתְךָ עַל־קַצְוֵי־אֶ֑רֶץ צֶ֝֗דֶק מָלְאָ֥ה יְמִינֶֽךָ׃
יִשְׂמַ֤ח ׀ הַר־צִיּ֗וֹן תָּ֭גֵלְנָה בְּנ֣וֹת יְהוּדָ֑ה לְ֝מַ֗עַן מִשְׁפָּטֶֽיךָ׃
ההוד של ציון והנצחיות של אלוהים
סֹ֣בּוּ צִ֭יּוֹן וְהַקִּיפ֑וּהָ סִ֝פְר֗וּ מִגְדָּלֶֽיהָ׃
שִׁ֤יתוּ לִבְּכֶ֨ם ׀ לְֽחֵילָ֗ה פַּסְּג֥וּ אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ לְמַ֥עַן תְּ֝סַפְּר֗וּ לְד֣וֹר אַחֲרֽוֹן׃
כִּ֤י זֶ֨ה ׀ אֱלֹהִ֣ים אֱ֭לֹהֵינוּ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד ה֖וּא יְנַהֲגֵ֣נוּ עַל־מֽוּת׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַמִּזְמוֹר מְתָאֵר אֶת הַהוֹד שֶׁל יְרוּשָׁלַם וְאֶת הַנִּצָּחוֹן שֶׁל הָעִיר עַל הַצָּרִים בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.
הַלְלוּיָה לְיְרוּשָׁלַם הַמְּלָכִית
מִזְמוֹר שֶׁל בְּנֵי קֹרַח הַמְשַׁבֵּחַ אֶת הַשֵּׁם וְאֶת יְרוּשָׁלַם. הַמְּזַמֵּר מְתָאֵר אֶת הַר הַקֹּדֶשׁ וְאֶת עִיר הַמֶּלֶךְ כְּמָקוֹם יָפֶה וּשְׂמֵחַ. הַשֵּׁם נִמְצָא בְּאַרְמוֹנוֹת הָעִיר וּמַגִּיעַ כְּמִשְׂגָּב וּכְמָקוֹם מִשְׁמָע וּכְמָקוֹם הַגָּאוֹן הָאֱלֹהִי.
כיבוש המלכים ופחדם
הפסוקים מתארים מפגש של מלכים שהתאספו יחד, אך כשהם רואים את המתרחש הם נתקעים בבלבול ואימה גדולה. הפחד משתלט עליהם כפי שמשתלט על יולדת, ורוח צפון עזה מפרקת את הספינות ומחריבה אותן.
תהילת ירושלים ואלוהי ישראל
פסוקים אלו משבחים את ירושלים ואת אלוהים. הדוברים מעידים על ראייה עינית של עיר ה׳, ומתארים את חסדו של אלוהים בתוך ההיכל. השבח על שם אלוהים מגיע עד קצוות הארץ, וצדקו מלא בידו. התוצאה היא שמחה בהר ציון ובבנות יהודה בזכות צדקת אלוהים.
ההוד של ציון והנצחיות של אלוהים
הפסוקים קוראים לבקר בציון, לספור את מגדליה ולבדוק את חומותיה וארמונותיה. המטרה היא להעביר את גבורת העיר לדורות הבאים. הפסוק מסכם כי אלוהים הוא אלוהינו לנצח, והוא המנהיג שלנו גם ברגעים הקשים ביותר ובמוות.
הַמִּזְמוֹר מֵסִים בִּקְרָאָה לְבָחֵן אֶת הַחֹומַת וְאֶת הַמִּבְצָרִים כְּעֵדוּת לְעוֹז הָעִיר וְלַהַגָּנָה הַנִּצַּחִית.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
היעדר הצדק במקומות המשפט
״נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִּשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת ה', זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (קהלת ג, טז): וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט וגו', רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רַבִּי״
במדרש ויקרא רבה, רב אליעזר ורב יהושע דנים בפסוק מקהלת המתאר מקום של משפט שבו שורה הרשע. רב אליעזר מציין כי במקומות שבהם אמורים לשבת שופטים ולהכריע בדיני ישראל, נמצא הרשע, כמו בשער תתת שבו ישבו שרי בבל. הוא מוסיף שגם במקומות שבהם צריכה לשכון צדק, כמו בירושלים, נמצא הרשע, כפי שקרה ברצח זכריה ואוריה. רב יהושע מתמקד במקומות שבהם התבטאה מידת הדין בצורה מחריבה. הוא מזכיר את עבודת העגל, שבה הדין הביא למכה בעם, ואת דור המבול, שבו המבול מחק את כל היצורים. המדרש מראה כי במקומות שבהם אמורים להתקיים צדק ודין חיוביים, נמצא הרשע ומתקיים דין של חורבן.
ויקרא רבה ד׳:א׳ ↗גָּדוֹל בְּתִפְאַרְתּוֹ עִיר אֵלֹהִים, הַר קָדְשׁוֹ.````
״רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְעוּלָא בִּירָאָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת רֹאשׁ חוֹלָה לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים״
גָּדוֹל בִּתְהִלּוֹת יְהוָה עִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ. נְעֵמִים בִּתְרוּעוֹ הַר צִיּוֹן מְעוֹן מַלְכֵנוּ, מִמְּרוֹם יְרוּשָׁלַם הִתְעַלְּמוּ דְרָכָיו. כִּי נַעֲלֹת שְׁעָרַיִךְ אֱלֹהִים, הַר מְלָכֵנוּ מִצִּיוֹן מְעוֹנוֹ. שִׁמְעוּ וּרְאוּ אֲדִירֵי עַד אֱלֹהֵי אָבִיכֶם, הַסְכִּיתוּ בְּעָרִים, וּבְמִבְצְעֵי נֶפֶשׁ הִתְבּוֹנָנוּ. חַרְשׂוּ נְתִיבֹתָם, וְסַבְּבוּ מִבְצְעֵיהֶם. בְּעֵת הַחֶרְבָּה הִתְעַצְּמוּ מִבְצְעֵיהֶם, כִּתְלֵי חֲנִים הִתְעַלָּמוּ. הַעֲבְרוּ בְּסִיר הַצִּדְקָה, הַעֲבְרוּ בְּסִיר הַצִּדְקָה. כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד, הוּא אֲשֶׁר יַנְחֵנוּ בַּמְעַבְּרוֹת. אֶחָד הַמַּעֲבָר הַזֶּה, וְסוֹמְרוֹת דְּרָכָיו, שָׁמְרוּ מִבְצְעֵי אֱלֹהִים, וְלָמוּ לְהִמָּסֵד. כָּל כֹּחַ מְשַׁבְּרֵי אֶרֶץ, הִשְׁבִּיתוּ מִבְצְעֵיךְ. שָׁוְתוּ אוֹתָךְ כִּמְשָׁרִים, כִּשְׁבִית מִכָּל בָּשָׂר. הִתְעַשְּׁמוּ בַּעֲבָדֶיהָ, כָּל כֹּחַ מִכָּל כֹּחַ. שָׁמְעוּ מִמְּנוֹשׁ, קִדָּשׁ, וְתָרְשִׁישׁ, וְהַלָּה. מִמִּקְדַּשׁ פֶּרֶץ, מִתְמַדֵּד הַמַּעֲשֶׂה. יְהוָה שֹׁמֵעַ כִּי כִּי מִצְיוֹן יִשְׁלַח פִּקּוּד, וְשִׁמְעוּ מִצִּיּוֹן. אֲשֶׁר הִשְׁמְאָה, הַמַּמְלָכָה, וְאֶת דֹּדִים שָׁמַת. הִשְׁמְאָה כָּל מִבְצְעֵיךְ, אֶת הַדּוֹדִים עִמָּךְ. הַשְׂמְעוּ בָעוֹלָם, כִּי מַעֲשֵׂי אֱלֹהַיִנוּ נֶאֱמָנִים. הַשְׁמָאָה הַמַּלְכָּה וְאַדְרָתָהּ, מִמִּקְדַּשׁ פֶּרֶץ. כִּי אֹתֹהַּ בָּנָה אֱלֹהִים, וְהִכּוֹן מִבְצְעִים. כְּדַבֵּר הַנָּהָר, נְהָרוֹת אֵלָיו, וְהַר צִיּוֹן, מְעוֹן מַלְכֵנוּ, מֵאֶת אֱלֹהֵינוּ, מִתְקַדֵּשׁ.
ויקרא רבה י״א:ט׳ ↗בעקבות המפרשים
ההוד של ירושלים בעתיד
״נודע למשגב. כשישכון בה לעתיד יאמרו כן:״
רש"י מפרש את הפסוק הרביעי בתהילים באופן המדגיש את העתיד. לפי פירושו, המלכים שמתארים את ירושלים כעיר חזקה ומרשימה, יגידו זאת בעתיד כאשר השכינה תתיישב בה באופן קבוע. הוא מתייחס לביטוי "נודע למשגב" ומסביר שהתהילה של ירושלים תתגלה ותתוקע בלב המלכים כאשר יראו את נוכחות ה' בה. הפירוש מתמקד בשינוי המצב ממה שהיה למה שיהיה בבניין ירושלים ובהשראת השם.
רש״י על תהילים 48:4:1 ↗גודל השם וגודל ההלל
״כשמך אלהים כן תהלתך. כאשר שמך גדול כן תהלתך גדול בפי כל:״
רש"י מפרש את הפסוק האחרון בתהילים על הקשר שבין מהותו של אלוהים לבין ההלל המופץ בעולם. לפי פירושו, השבח והתהילה של אלוּהים בפי כל בני האדם תואמים בדיוק לגדולתו של שמו עצמו. הוא מסביר שככל ששמו של אלוהים נתפס כגדול ועצום יותר, כך גם ההלל שמתקבל בפי כל הולך וגדל. ההלל הוא תוצאה ישירה של הכרה בגדולת השם.
רש״י על תהילים 48:11:1 ↗עוצמתה של ירושלים
״אלהים בארמנותיה. ערים חזקים בבניין וגבוהים להשגב שם, אבל ארמנות ירושלים החוזק שלהם טוב מזה כי אלהים נודע בהם שהוא למשגב לכל המבקשים להשגב בו:״
תהילים מפרש את גאווה המלכים והעושר של הערים החזקות, אך מדגיש שהכוח האמיתי של ירושלים אינו נובע רק מהחומות שלה. לפי הרד״ק, בניינים גבוהים וערים מבוצרות מנסים להשיג גובה ומרחק, אך ירושלים נבדלת מכך כי הַשֵּׁם נבדק ומוכח בה כמעיין עוצמה ומרכז הגנה לכל מי שמחפש מקום גבוה ובטוח. הפרשן מסביר כי בנייני הארמון של ירושלים הם חזקים יותר מכל מבצר אחר, לא בגלל חומר הבנייה, אלא בגלל הנוכחות האלוקית המעניקה להם ערך וביטחון שאינם תלויים רק בעין אנושית.
רד״ק על תהילים 48:4:1 ↗גדלות הַשֵּׁם בציון
״כשמך. כמו שהיה שמך בפי הנביאים המתנבאים העתידות כן הוא היום על קצות הארץ כשיראו שנתקיימו יהיו משבחים לשמך ואומרים צדק מלאה ימינך:״
תהילים מ״ח הוא שיר שבח המהלל את ירושלים ואת מעלתו של הַשֵּׁם בעיר. הפסוק מתאר את השמחה של מלכי העולם כשרואים את עוצמתו של אלוהים המתגלה בתוך ציון, ובכך הם מודים בצדק ובחשיבות העיר. רד״ק מסביר את הפסוק האחרון בפרק ומדגיש כי השבח להַשֵּׁם אינו רק על העבר, אלא הוא תהליך מתמשך. כפי שהנביאים ניבאו בעבר, כך גם היום, בכל קצוות הארץ, אנשים יראו את התקיימות הבטחותיו וימשיכו לשבח את צדקו וגדולתו.
רד״ק על תהילים 48:11:1 ↗