מזמור למנצח, לבני קורח.
לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר׃תהילים · פרק מז׳
המלכת הַשֵּׁם על כל העולם
שירה להודאה למלך העולם על שלטונו המוחלט ועל ניצחון העמים תחת ידו.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים מז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
המלכת הַשֵּׁם על כל העולם
כל העמים, מוחאים כפיים! תריעו לאלוהים בקול רעדה ושמחה.
כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף הָרִ֥יעוּ לֵ֝אלֹהִ֗ים בְּק֣וֹל רִנָּֽה׃כי הַשֵּׁם עליון ונורא, מלך גדול על כל הארץ.
כִּֽי־יְהוָ֣ה עֶלְי֣וֹן נוֹרָ֑א מֶ֥לֶךְ גָּ֝דוֹל עַל־כָּל־הָאָֽרֶץ׃הוא משעבד עמים תחתינו, ועמים אחרים תחת רגלינו.
יַדְבֵּ֣ר עַמִּ֣ים תַּחְתֵּ֑ינוּ וּ֝לְאֻמִּ֗ים תַּ֣חַת רַגְלֵֽינוּ׃ה–ח
המלכת אלוהים
הוא בחר לנו את החלק שלנו, את תפארת יעקב, כי הוא אוהב. סלה.
יִבְחַר־לָ֥נוּ אֶת־נַחֲלָתֵ֑נוּ אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃אלוהים עלה עם קריאות שמחה, הַשֵּׁם עלה עם קול שופר.
עָלָ֣ה אֱ֭לֹהִים בִּתְרוּעָ֑ה יְ֝הֹוָ֗ה בְּק֣וֹל שׁוֹפָֽר׃שירו לאלוהים, שירו! שירו למלך שלנו, שירו!
זַמְּר֣וּ אֱלֹהִ֣ים זַמֵּ֑רוּ זַמְּר֖וּ לְמַלְכֵּ֣נוּ זַמֵּֽרוּ׃כי אלוהים הוא מלך כל הארץ, שירו בתבונה.
כִּ֤י מֶ֖לֶךְ כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים זַמְּר֥וּ מַשְׂכִּֽיל׃ט–י
מלכות אלוהים על כל העולם
אלוהים מלך על העמים, אלוהים יושב על כס המלכות הקדוש שלו.
מָלַ֣ךְ אֱ֭לֹהִים עַל־גּוֹיִ֑ם אֱ֝לֹהִ֗ים יָשַׁ֤ב ׀ עַל־כִּסֵּ֬א קָדְשֽׁוֹ׃מנהיגי העמים התאספו יחד, עם אלוהי אברהם, כי אלוהים שומר הארצות הוא גבוה מאוד.
נְדִ֘יבֵ֤י עַמִּ֨ים ׀ נֶאֱסָ֗פוּ עַם֮ אֱלֹהֵ֪י אַבְרָ֫הָ֥ם כִּ֣י לֵֽ֭אלֹהִים מָֽגִנֵּי־אֶ֗רֶץ מְאֹ֣ד נַעֲלָֽה׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
המלכת הַשֵּׁם על כל העולם
לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר׃
כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף הָרִ֥יעוּ לֵ֝אלֹהִ֗ים בְּק֣וֹל רִנָּֽה׃
כִּֽי־יְהוָ֣ה עֶלְי֣וֹן נוֹרָ֑א מֶ֥לֶךְ גָּ֝דוֹל עַל־כָּל־הָאָֽרֶץ׃
יַדְבֵּ֣ר עַמִּ֣ים תַּחְתֵּ֑ינוּ וּ֝לְאֻמִּ֗ים תַּ֣חַת רַגְלֵֽינוּ׃
ה–ח
המלכת אלוהים
יִבְחַר־לָ֥נוּ אֶת־נַחֲלָתֵ֑נוּ אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃
עָלָ֣ה אֱ֭לֹהִים בִּתְרוּעָ֑ה יְ֝הֹוָ֗ה בְּק֣וֹל שׁוֹפָֽר׃
זַמְּר֣וּ אֱלֹהִ֣ים זַמֵּ֑רוּ זַמְּר֖וּ לְמַלְכֵּ֣נוּ זַמֵּֽרוּ׃
כִּ֤י מֶ֖לֶךְ כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים זַמְּר֥וּ מַשְׂכִּֽיל׃
ט–י
מלכות אלוהים על כל העולם
מָלַ֣ךְ אֱ֭לֹהִים עַל־גּוֹיִ֑ם אֱ֝לֹהִ֗ים יָשַׁ֤ב ׀ עַל־כִּסֵּ֬א קָדְשֽׁוֹ׃
נְדִ֘יבֵ֤י עַמִּ֨ים ׀ נֶאֱסָ֗פוּ עַם֮ אֱלֹהֵ֪י אַבְרָ֫הָ֥ם כִּ֣י לֵֽ֭אלֹהִים מָֽגִנֵּי־אֶ֗רֶץ מְאֹ֣ד נַעֲלָֽה׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
התהילים מהללים את כל העמים וקוראים להם להריע לפני אלוהים, המלך הכביר על כל הארץ.
פסוקים א–ד
המלכת הַשֵּׁם על כל העולם
תהילה המופנית לכל העמים ומזמנת אותם להריע ולמחוא כפיים לפני אלוהים. השיר מצהיר כי הַשֵּׁם הוא מלך גדול ונורא השולט על כל הארץ, וכי הוא מכניע עמים אחרים תחת שלטונו ומרגלינו.
פסוקים ה–ח
המלכת אלוהים
המזמור חוגג את עלייתו של אלוהים למלוכה עם קול שופר וקריאות שמחה. הוא מתאר את בחירת הנחלה של עם ישראל ואת תפארת יעקב. הקהל נקרא לשיר ולשבח לאלוהים, שהוא המלך של כל העולם, מתוך תבונה והכרה במלכותו הנצחית.
פסוקים ט–י
מלכות אלוהים על כל העולם
הפסוקים מתארים את מלכותו של אלוהים המשתרעת על פני כל העמים. אלוהי אברהם יושב על כס קדוש, וכל מנהיגי העמים מתאספים לפניו. פסוק זה מדגיש את העליונות של אלוהים כמי ששומר על הארצות ומרים את מעמד המלוכה שלו מעל כולם.
השיר מסתיים בהודיה על כך שאלוהים שולט בעמים ומוביל את העמים בעצמו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקשר בין אברהם לבין אלוהי גרים
״דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב״ — מַה יָּפוּ פַּעֲמוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁעוֹלִין לָרֶגֶל. ״בַּת נָדִיב״ — בִּתּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם״
הדרש מופיע במסכת סוכה (מ״ט ב:ו׳) ומסביר את הפסוק המתאר את יופייה של בת נדיב. רב אומר כי הפעמים היפות הן צעדי עם ישראל כשהם עולים לרגל. המונח "בת נדיב" מתפרש כבת אברהם אבינו, שזכה לתואר הנדיב. הפרשן מדגיש כי נאמר "אלוהי אברהם" ולא אלוהי יצחק ויעקב. הוא מסביר זאת בכך שאלוהי אברהם הוא האל שעמד בראשית בברית עם הגרים, בניגוד להמשכיות השבטים המקומית.
סוכה מ״ט ב:ו׳ ↗הקשר בין מנהיגי ישראל למתנות השפע
״תְּאוֹמֵי צְבִיָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי מַה תְּאוֹמִים הַלָּלוּ כֵּיוָן שֶׁפּוֹרֵשׁ אֶחָד מֵהֶן מִדַּדֵּיהֶן דַּדָּן נִסְתַּם, כָּךְ כְּתִיב (זכריה יא, ח): וָאַכְחִד אֶת״
הפירוש בטקסט המובא משיטת רבּי יהושע דסכנין (בשם רבּי לוי) עוסק בחיבור בין אירועים היסטוריים לבין גורלם של מנהיגי ישראל. המפרש קושר בין פסוקי נבואה המדברים על איחוד של קבוצות שונות, כמו "נדיבי עמים נאספו", לבין כוחם של מנהיגים פרטניים. הוא מזהה את משה, אהרן ומרים כמקור לשלוש מתנות מיוחדות שקיבל עם ישראל: המן, הבאר וענני הכבוד. הפרשן מסביר כי קיומן של המתנות הללו היה תלוי בחיים עצמם של המנהיגים. כאשר מרים מתה, הבאר פסקה; כאשר אהרן מת, ענני הכבוד נעלמו. הוא מדגיש כי רק לאחר מות משה, כל השפע הזה נסוג, ועם ישראל איבד את הגנתם המיוחדת. במקביל, הוא מציע פרשנות אחרת של שמואל בר נחמני, המזהה את מרים ויוכבד כרועות עם ישראל בלב רך ורגיש כמו שושנה, המהווה את מקור החיות של העם.
שיר השירים רבה ד׳:ה׳:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
קריאה משותפת להלל את המלך
״תקעו כף. התערבו יחד זה עם זה להריע לאלהים בקול רנה:״
התהילים מציגים קריאה חגיגית וקולנית לכל העמים ולכל העולם להריע ולהלל את אלוהים. השיר מתאר את עליית הדומיננטיות של הַשֵּׁם על פני כל הארץ כשידו בראש כל העמים. זהו רגע של הכרה בכתר המלוכה האלוהית שמעל לכל כוח אנושי. רש"י מפרש את הקריאה לתקוע בכפות הידיים כמעשה של התעוררות משותפת. לדעתו, הכוונה היא שכולם יתאחדו יחד ויהיו בסימן אחד כדי להשמיע קול שמחה ורעדה בפני אלוהים. הוא מדגיש את האחדות שנוצרת דרך ההלל המשותף.
רש״י על תהילים 47:2:1 ↗מלוך על כל העולם
״מלך אלהים על גוים. כך יאמרו הכל:״
רש"י מפרש את הפסוק האחרון בתהילים על פי הראייה המקובלת ביהדות, לפיה הנהגת ה' אינה מוגבלת רק לעם ישראל, אלא היא מלך על כל העמים. לפי גישה זו, הפסוק מבטא את ההכרה הגלובלית בכך שהאל הוא הריבון הבלעדי של האנושות כולה. הפרשנות מדגישה את ההיבט המוסרי והעולמי של מלכות ה', שבה גם הנהגת הגויים נשלטת על ידי כוח עליון. זהו הסבר המדגיש את השליטה האלוהית על כל היצורים, ולא רק על קבוצה מסוימת.
רש״י על תהילים 47:9:1 ↗מלכות הַשֵּׁם על כל העולם
״כי. הוא על כל והכל תחת ידו והוא נורא:״
תהילים מforty-seven הוא מזמור של שבח והודיה על מלכותו של הַשֵּׁם. השיר קורא לעמים ולכל העולם למחוא כף ולשיר תהילה למלך המוחלט, אשר שלט על כל הארצות. המזמור מדגיש את הכוח האלוהי שגורם למדינות וקהילות להתבטל בפני ריבונותו של הבורא. הרד"ק בתפרשתו על פסוק שלוש, מסביר כי מלכות הַשֵּׁם היא מוחלטת ושולטת על הכל. הוא מציין כי כל היצורים נמצאים תחת ידו של הַשֵּׁם, וכי הוא נורא ומרשים בכוחו. לפי גישה זו, הריבונות אינה רק רעיונית אלא ממשית ומוחשית בכל פרט בבריאה.
רד״ק על תהילים 47:3:1 ↗התרועה לפני מלך כל הארץ
״זמרו אלהים. כמו לאלהים וכפל זמרו לחזק:״
תהילים מforty-seven הוא מזמור שבח המהלל את מלכותו של ה'. השיר קורא לעמים ולכל היצורים לשמוח ולהריע לפני אלוהים, המלכות הגבוהה ביותר, המטעם את כל הארץ ומשתלט על העמים. הרד"ק (רבי דוד קמחי) מפרש את המילה "זמרו" בשורה הראשונה ככפל לשון. לדעתו, המילה משמשת גם ככינוי לאלוהים עצמו וגם כציווי לפעולה. הוא מסביר שהכפל נועד לחזק את המשמעות של השבח וההלל לפני המלך הנצחי.
רד״ק על תהילים 47:7:1 ↗