לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר׃תהילים · פרק מ׳
תְּהִלַּת הַפְּדוּת מֵהַבְלָעָה וְהַהוֹדָאָה עַל הַיְשׁוּעָה
מִתְּהִלָּת הַהַצָּלָה מִבּוֹר הַיָּיִשׁ וְעד לְהַבְטָחַת הַנֶּאֱמָה לַהַשֵּׁם, וְעַד לְתַחֲנוּת הָעָנִי הַמְּחַכֶּה לַהַשֵּׁם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים מ׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תְּהִלַּת הַפְּדוּת מֵהַבְלָעָה
חִכִּיתִי וְחִכִּיתִי לַשֵּׁם, וְהוּא רָעַן אֵלַי וְשָׁמַע אֶת זְעִיקָתִי.
קַוֺּ֣ה קִוִּ֣יתִי יְהוָ֑ה וַיֵּ֥ט אֵ֝לַ֗י וַיִּשְׁמַ֥ע שַׁוְעָתִֽי׃הוּא הוֹצִיא אוֹתִי מִבּוֹר שֶׁל רַעַשׁ וּמָבוֹץ שֶׁל טִיט, וְהֶעֱמִיד אוֹתִי עַל סֶלַע וִיכּוֹנֵן אֶת רַגְלַי.
וַיַּעֲלֵ֤נִי ׀ מִבּ֥וֹר שָׁאוֹן֮ מִטִּ֪יט הַיָּ֫וֵ֥ן וַיָּ֖קֶם עַל־סֶ֥לַע רַגְלַ֗י כּוֹנֵ֥ן אֲשֻׁרָֽי׃הוּא שָׂם בְּפִי שִׁיר חָדָשׁ, תְּהִלָּה לֵאלֹהֵינוּ, וְרַבִּים יִרְאוּ בְּכָךְ וְיִירְאוּ וְיִבְטְחוּ בַּשֵּׁם.
וַיִּתֵּ֬ן בְּפִ֨י ׀ שִׁ֥יר חָדָשׁ֮ תְּהִלָּ֪ה לֵֽאלֹ֫הֵ֥ינוּ יִרְא֣וּ רַבִּ֣ים וְיִירָ֑אוּ וְ֝יִבְטְח֗וּ בַּיהוָֽה׃הודיה על הקשר הישיר עם אלוהים
מזל טוב לאדם שהשם הוא הביטחון שלו, והוא לא פנה לאלי השקר או לאלו שנוטים לסטות.
אַ֥שְֽׁרֵי הַגֶּ֗בֶר אֲשֶׁר־שָׂ֣ם יְ֭הֹוָה מִבְטַח֑וֹ וְֽלֹא־פָנָ֥ה אֶל־רְ֝הָבִ֗ים וְשָׂטֵ֥י כָזָֽב׃עשית הרבה, השם אלוהיי, פלאים ומחשבות כל כך הרבה כלפינו, שאי אפשר למנות אותם. אני אנסה לספר ולדבר עליהם, אבל זה יותר מדי מכדי לתאר.
רַבּ֤וֹת עָשִׂ֨יתָ ׀ אַתָּ֤ה ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהַי֮ נִֽפְלְאֹתֶ֥יךָ וּמַחְשְׁבֹתֶ֗יךָ אֵ֫לֵ֥ינוּ אֵ֤ין ׀ עֲרֹ֬ךְ אֵלֶ֗יךָ אַגִּ֥ידָה וַאֲדַבֵּ֑רָה עָ֝צְמ֗וּ מִסַּפֵּֽר׃לא רצית זבחים ומנחות. פתחת לי אוזניים. לא ביקשת עולה או קרבן חטאת.
זֶ֤בַח וּמִנְחָ֨ה ׀ לֹֽא־חָפַ֗צְתָּ אָ֭זְנַיִם כָּרִ֣יתָ לִּ֑י עוֹלָ֥ה וַ֝חֲטָאָ֗ה לֹ֣א שָׁאָֽלְתָּ׃אז אמרתי: הנה, באתי, וביכולת המגילה כתוב עלי.
אָ֣ז אָ֭מַרְתִּי הִנֵּה־בָ֑אתִי בִּמְגִלַּת־סֵ֝֗פֶר כָּת֥וּב עָלָֽי׃הצהרת נאמנות וביטחון
רציתי לעשות את רצונך, אלוהי, והתורה שלך נמצאת בתוך מעיי.
לַֽעֲשֽׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי וְ֝ת֥וֹרָתְךָ֗ בְּת֣וֹךְ מֵעָֽי׃בבשרתי על הצדק בקהל גדול. הנה, לא השתקתי את שפתי, הַשֵּׁם, אתה יודע זאת.
בִּשַּׂ֤רְתִּי צֶ֨דֶק ׀ בְּקָ֘הָ֤ל רָ֗ב הִנֵּ֣ה שְׂ֭פָתַי לֹ֣א אֶכְלָ֑א יְ֝הוָ֗ה אַתָּ֥ה יָדָֽעְתָּ׃לא הסתרתי את הצדק שלך בתוך לבי. סיפרתי על האמונה שלך ועל הישועה שלך. לא הכחשת את החסד שלך ואת האמת שלך בפני קהל גדול.
צִדְקָתְךָ֬ לֹא־כִסִּ֨יתִי ׀ בְּת֬וֹךְ לִבִּ֗י אֱמוּנָתְךָ֣ וּתְשׁוּעָתְךָ֣ אָמָ֑רְתִּי לֹא־כִחַ֥דְתִּי חַסְדְּךָ֥ וַ֝אֲמִתְּךָ֗ לְקָהָ֥ל רָֽב׃הַשֵּׁם, אתה לא תמנע ממני את הרחמים שלך. החסד שלך והאמת שלך תמיד יקיפו אותי.
אַתָּ֤ה יְהוָ֗ה לֹא־תִכְלָ֣א רַחֲמֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי חַסְדְּךָ֥ וַ֝אֲמִתְּךָ֗ תָּמִ֥יד יִצְּרֽוּנִי׃תחינה להצלה מתוך מצוקה
כי רשעות רבות עוטפות אותי עד שאין אונים לספור אותן, וקשיייי השיגו אותי עד שלא יכולתי לראות דבר. הראש שלי נהיה חלש ורעוע, והלב שלי עזב אותי.
כִּ֤י אָפְפ֥וּ־עָלַ֨י ׀ רָע֡וֹת עַד־אֵ֬ין מִסְפָּ֗ר הִשִּׂיג֣וּנִי עֲ֭וֺנֹתַי וְלֹא־יָכֹ֣לְתִּי לִרְא֑וֹת עָצְמ֥וּ מִשַּֽׂעֲר֥וֹת רֹ֝אשִׁ֗י וְלִבִּ֥י עֲזָבָֽנִי׃השם, רצונך הוא להציל אותי. השם, מהר לעזור לי.
רְצֵ֣ה יְ֭הוָה לְהַצִּילֵ֑נִי יְ֝הוָ֗ה לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה׃המחפשים את חיי כדי להשמיד אותו יתביישו ויתכסו בבושה יחד. אלו שרוצים ליצור לי רע יסוגו לאחור וייפגעו.
יֵ֘בֹ֤שׁוּ וְיַחְפְּר֨וּ ׀ יַחַד֮ מְבַקְשֵׁ֥י נַפְשִׁ֗י לִסְפּ֫וֹתָ֥הּ יִסֹּ֣גוּ אָ֭חוֹר וְיִכָּלְמ֑וּ חֲ֝פֵצֵ֗י רָעָתִֽי׃אלו שאומרים לי "הנה, הנה" יתביישו על עקב רגליהם.
יָ֭שֹׁמּוּ עַל־עֵ֣קֶב בָּשְׁתָּ֑ם הָאֹמְרִ֥ים לִ֝֗י הֶ֘אָ֥ח ׀ הֶאָֽח׃שמחת המחפשים ותפילת העני
כל המחפשים אותך ישמחו ויתרגשו בך. אומרים תמיד: יגדל תמיד הַשֵּׁם, אתם אוהבי הישועה שלו.
יָ֘שִׂ֤ישׂוּ וְיִשְׂמְח֨וּ ׀ בְּךָ֗ כָּֽל־מְבַ֫קְשֶׁ֥יךָ יֹאמְר֣וּ תָ֭מִיד יִגְדַּ֣ל יְהוָ֑ה אֹֽ֝הֲבֵ֗י תְּשׁוּעָתֶֽךָ׃ואני עני ועני, אדוני, תחשוב על העזרה שלי, כי אתה אלוהיי, המציל שלי, אל תתעכב.
וַאֲנִ֤י ׀ עָנִ֣י וְאֶבְיוֹן֮ אֲדֹנָ֪י יַחֲשָׁ֫ב לִ֥י עֶזְרָתִ֣י וּמְפַלְטִ֣י אַ֑תָּה אֱ֝לֹהַ֗י אַל־תְּאַחַֽר׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תְּהִלַּת הַפְּדוּת מֵהַבְלָעָה
לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר׃
קַוֺּ֣ה קִוִּ֣יתִי יְהוָ֑ה וַיֵּ֥ט אֵ֝לַ֗י וַיִּשְׁמַ֥ע שַׁוְעָתִֽי׃
וַיַּעֲלֵ֤נִי ׀ מִבּ֥וֹר שָׁאוֹן֮ מִטִּ֪יט הַיָּ֫וֵ֥ן וַיָּ֖קֶם עַל־סֶ֥לַע רַגְלַ֗י כּוֹנֵ֥ן אֲשֻׁרָֽי׃
וַיִּתֵּ֬ן בְּפִ֨י ׀ שִׁ֥יר חָדָשׁ֮ תְּהִלָּ֪ה לֵֽאלֹ֫הֵ֥ינוּ יִרְא֣וּ רַבִּ֣ים וְיִירָ֑אוּ וְ֝יִבְטְח֗וּ בַּיהוָֽה׃
הודיה על הקשר הישיר עם אלוהים
אַ֥שְֽׁרֵי הַגֶּ֗בֶר אֲשֶׁר־שָׂ֣ם יְ֭הֹוָה מִבְטַח֑וֹ וְֽלֹא־פָנָ֥ה אֶל־רְ֝הָבִ֗ים וְשָׂטֵ֥י כָזָֽב׃
רַבּ֤וֹת עָשִׂ֨יתָ ׀ אַתָּ֤ה ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהַי֮ נִֽפְלְאֹתֶ֥יךָ וּמַחְשְׁבֹתֶ֗יךָ אֵ֫לֵ֥ינוּ אֵ֤ין ׀ עֲרֹ֬ךְ אֵלֶ֗יךָ אַגִּ֥ידָה וַאֲדַבֵּ֑רָה עָ֝צְמ֗וּ מִסַּפֵּֽר׃
זֶ֤בַח וּמִנְחָ֨ה ׀ לֹֽא־חָפַ֗צְתָּ אָ֭זְנַיִם כָּרִ֣יתָ לִּ֑י עוֹלָ֥ה וַ֝חֲטָאָ֗ה לֹ֣א שָׁאָֽלְתָּ׃
אָ֣ז אָ֭מַרְתִּי הִנֵּה־בָ֑אתִי בִּמְגִלַּת־סֵ֝֗פֶר כָּת֥וּב עָלָֽי׃
הצהרת נאמנות וביטחון
לַֽעֲשֽׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי וְ֝ת֥וֹרָתְךָ֗ בְּת֣וֹךְ מֵעָֽי׃
בִּשַּׂ֤רְתִּי צֶ֨דֶק ׀ בְּקָ֘הָ֤ל רָ֗ב הִנֵּ֣ה שְׂ֭פָתַי לֹ֣א אֶכְלָ֑א יְ֝הוָ֗ה אַתָּ֥ה יָדָֽעְתָּ׃
צִדְקָתְךָ֬ לֹא־כִסִּ֨יתִי ׀ בְּת֬וֹךְ לִבִּ֗י אֱמוּנָתְךָ֣ וּתְשׁוּעָתְךָ֣ אָמָ֑רְתִּי לֹא־כִחַ֥דְתִּי חַסְדְּךָ֥ וַ֝אֲמִתְּךָ֗ לְקָהָ֥ל רָֽב׃
אַתָּ֤ה יְהוָ֗ה לֹא־תִכְלָ֣א רַחֲמֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי חַסְדְּךָ֥ וַ֝אֲמִתְּךָ֗ תָּמִ֥יד יִצְּרֽוּנִי׃
תחינה להצלה מתוך מצוקה
כִּ֤י אָפְפ֥וּ־עָלַ֨י ׀ רָע֡וֹת עַד־אֵ֬ין מִסְפָּ֗ר הִשִּׂיג֣וּנִי עֲ֭וֺנֹתַי וְלֹא־יָכֹ֣לְתִּי לִרְא֑וֹת עָצְמ֥וּ מִשַּֽׂעֲר֥וֹת רֹ֝אשִׁ֗י וְלִבִּ֥י עֲזָבָֽנִי׃
רְצֵ֣ה יְ֭הוָה לְהַצִּילֵ֑נִי יְ֝הוָ֗ה לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה׃
יֵ֘בֹ֤שׁוּ וְיַחְפְּר֨וּ ׀ יַחַד֮ מְבַקְשֵׁ֥י נַפְשִׁ֗י לִסְפּ֫וֹתָ֥הּ יִסֹּ֣גוּ אָ֭חוֹר וְיִכָּלְמ֑וּ חֲ֝פֵצֵ֗י רָעָתִֽי׃
יָ֭שֹׁמּוּ עַל־עֵ֣קֶב בָּשְׁתָּ֑ם הָאֹמְרִ֥ים לִ֝֗י הֶ֘אָ֥ח ׀ הֶאָֽח׃
שמחת המחפשים ותפילת העני
יָ֘שִׂ֤ישׂוּ וְיִשְׂמְח֨וּ ׀ בְּךָ֗ כָּֽל־מְבַ֫קְשֶׁ֥יךָ יֹאמְר֣וּ תָ֭מִיד יִגְדַּ֣ל יְהוָ֑ה אֹֽ֝הֲבֵ֗י תְּשׁוּעָתֶֽךָ׃
וַאֲנִ֤י ׀ עָנִ֣י וְאֶבְיוֹן֮ אֲדֹנָ֪י יַחֲשָׁ֫ב לִ֥י עֶזְרָתִ֣י וּמְפַלְטִ֣י אַ֑תָּה אֱ֝לֹהַ֗י אַל־תְּאַחַֽר׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַמְּזַמֵּר מְסַפֵּר עַל הַהַצָּלָה שֶׁזָּכָה מִמּוֹצָא מְצָרוֹת וְעַל הַקֶּשר הַיְּשִׁיר שֶׁלּוֹ עִם הַשֵּׁם.
תְּהִלַּת הַפְּדוּת מֵהַבְלָעָה
מִזְמוֹר שֶׁל דָּוִד הַמְּתָאַר בְּקֶצֶר אֶת הַחַיּוּת שֶׁל הַהַמְתָּנָה לַהַצָּלָה. דָּוִד מְסַפֵּר כִּי הַשֵּׁם שָׁמַע אֶת זְעִיקָתוֹ, הוֹצִיא אוֹתוֹ מִמַּצָּב מְסֻכָּן וּמִמְּבוֹךְ שֶׁל טִיט, וְהִכּוֹן אֶת רַגְלָיו עַל סֶלַע יַצִּיב. הַתּוֹצָאָה הִיא שִׁיר חָדָשׁ שֶׁיַּעֲנִיק תְּהִלָּה לֵאלֹהִים וְיַחֲזִיק אֶת הַבּוֹטְחִים בּוֹ.
הודיה על הקשר הישיר עם אלוהים
הפסוקים מתארים את שמחת האדם שבוטח בהשם בלבד. המשורר משבח את פלאי השם ואת מחשבותיו הרבות כלפי בני האדם. הוא מדגיש כי השם אינו חפץ בטקסים של זבחים ומנחות, אלא בפרישת אוזניים ובעשיית רצון הכתוב במגילה.
הצהרת נאמנות וביטחון
הכותב מצהיר על רצונו המוחלט לבצע את רצון אלוהים ועל כך שפרסם את צדקת ה' ואמיתתו בפני קהל רב. הוא מבקש שהרחמים, החסד והאמת של ה' ילוו אותו תמיד ולא יחסכו ממנו.
תחינה להצלה מתוך מצוקה
הפסוקים מתארים מצוקה קשה מאוד, שבה הרשעות והקשיים הופכים לבלתי נסבלים וגורמים לתחושת חולשה גופנית ונפשית. הדובר פונה אל השם בבקשה דחופה להצלה וסיוע מהיר. הוא מתפלל שמי שמבקש את רעתו יתבייש וייסוג לאחור, בעוד שמי שמשתמש בביטויים המזלזלים "הנה, הנה" יחווה מבוכה.
שמחת המחפשים ותפילת העני
הפסוקים מתארים את שמחת אלו שאוהבים את הַשֵּׁם ומבקשים את קרבתו, כשהם מכריזים על גדלותו. מנגד, הדובר מציג את עצמו כאדם עני וחסר כל, המתפלל שאלוהים לא יתעכב ויבוא להצילו ולהיעזר בו.
הַמְּזַמֵּר מְסַיֵּם בְּהַצָּעָה לְהַכְרָזָה עַל הַטּוֹבָה הָאֱלֹהִית וּבְתַחֲנוּת הָעָנִי הַמְּחַכֶּה לַיְשׁוּעָה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
השירה החדשה והטהרה של עם ישראל
״דבר אחר: אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (תהלים מ, ג): ויעלני מבור שאון, ממצרים. מטיט היון, מטיט ולבנים. ויקם על סלע רגלי, זה הים.״
בפרשת שמות רבה מוסבר המעמד של השירה החדשה בתהלים מ, ג. המדרש מפרש את המעבר מבור שאון ומטיט היון לסלע יציב כביטוי ליציאה ממצרים ומהים. השירה מסמלת את המעבר ממצב של טומאה ועלייה למעמד של טהרה, בדומה לאשה שטהרה והפכה ראויה לעמוד לפני אחרים. המפרש מסביר כי ה'מילה' (ברית המילה) היא העדות המוסמכת לכך שעם ישראל נקיים מטומאה. השירה הזאת היא לא רק שיר עבר, אלא שיר שנועד להישאר בפי כל דור. בני ישראל וצאצאיהם יקחו את השירה הזנה כמודל לחיים, וישמרו על הטהרה והברית כדי שיוכלו לשיר לפני ה' בשמחה ובקדושה בכל זמן שיעשה להם נסים.
שמות רבה כ״ג:י״ב ↗השינוי של חֲבַצֶּלֶת: מְצִיאוּת הַצָּלָה מִן הָעֲמָקִים
״רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יוּדָן אָמַר, אֲנִי חֲבַצֶּלֶת, לֹא הִיא חֲבַצֶּלֶת וְלֹא הִיא שׁוֹשַׁנָּה, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהִיא קְטַנָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתָהּ חֲבַצֶּלֶת, הִגְדִּילָה״
בַּמַּקּוֹר שֶׁל שִׁיר הַשִּׁירִים רַבָּה, רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְפַסְּרוֹת אֶת הַשִּׁנּוּי בְּשִׂמְחָה שֶׁל הַדְּמוּת חֲבַצֶּלֶת. רַבִּי יוּדָן מַסְבִּיר כִּי הַשֵּׁם חֲבַצֶּלֶת מַתְאָם לַגְּדִילָה, כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה הִיא חֲבַצֶּלֶת כִּי הִיא חֲבוּיָה בַּצֵּל, וּכְשֶׁהִיא גְּדוּלָה הִיא שׁוֹשַׁנָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזר מַקְשִׁיר אֶת זֶה לַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם כְּשׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים – אֵינָם נִכְמָסִים בָּהָר, אֶלָּא מְרַטְּבִים וּמַצְלִיחִים בַּעֲמָקִים. מִתְמַתְּקִים בְּדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ מַקְשִׁירִים אֶת הַדְּמוּת לְכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הַמִּתְחַבֶּלֶת בָּעֲמָקִים, וּכְשֶׁהַשֵּׁם מְצִילָהּ, הִיא מְשַׁרֶת שִׁיר חָדָשׁ וְעוֹשָׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים.
שיר השירים רבה ב׳:א׳:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
השענות השווא והאמת
״ושטי כזב. משטים מדרך הישר אחרי הכזב שטי איטורנ"אנץ בלע"ז:״
בתהילים פרק מ', פסוק חמש, מופיע הביטוי "שטי כזב". רש"י מסביר שהכוונה היא למשטי שקר, כלומר דברים שנועדו להוביל את האדם לסטות מדרך הישר ולהתנהג בצורה כוזבת. המפרש מתמקד במושג הסטייה מן האמת דרך הטעיה מילולית. הפרשנות מתמקדת בטבעם של הדיבורים המטעים. רש"י מזהה את המילה "שטי" ככאלו שמובילים לדרך הכזב, ומדגיש את הנזק שנגרם כתוצאה משימוש במילים שאינן נאמנות למציאות. ההסבר מתמקד במשמעות המילולית של המילה ככלי להטעיה.
רש״י על תהילים 40:5:2 ↗המתנה וההצלה
״לספותה. לכלותה כדמתרגמינן (דברים ב׳:י״ד) עד תם כל הדור עד דסף כל דרא:״
תהלים מ כולל שני חלקים שונים. החלק הראשון הוא שיר של הודיה על הצלה מבורת ייאוש ומבצר קשיים. המחבר מתאר כיצד הַשֵּׁם שמע לקריאתו והעלה אותו למקום בטוח ויציב. החלק השני הוא תפילה דחופה לעזרה בזמן מצוקה חדשה. רש"י על הפסוק האחרון מפרש את המילה "לספותה" כביטוי לסיום של תקופה או דור. לפי פירושו, הכוונה היא שהאויבים יאבדו את כוחם עד שכל הדור יתבטל. פרשנות זו מתמקדת בהבטחה שהרשעים יתמוטטו לגמרי.
רש״י על תהילים 40:15:1 ↗התחדשות האמונה והתודה
״ויתן - טעם לאלהינו בלשון רבים, בעבור יראו רבים ויראו.״
תהילים פרק ארבעים מתאר את החוויה של אדם המבקש את ה' וממתין לו בסבלנות. הפסוקים מתמקץים בתהליך שבו הקדוש ברוך הוא מוציא את האדם מבור תהום ומעמיד אותו על סלע יציב. השיר משלב בין תפילה אישית לבין הכרה בטובה של ה' שגורמת לקהל גדול לחזור אליו ביראה. רבנו אבן עזרא בפירושו על הפסוק הרביעי מסביר מדוע המילה "אלוהינו" מופיעה בלשון רבים. הוא טוען שהשימוש בלשון רבים נועד להדגיש שהרבים יראו את ה' ויחזרו אליו. כך, התפילה של הפרט הופכת למקור של התעוררות רוחנית עבור הכלל.
אבן עזרא על תהילים 40:4:1 ↗הלב שנשאר ללא כוח
״ולבי עזבני - כאילו נשארתי בלא לב.״
בתהילים פרק ארים, הפסוקים מתארים את המצב שבו הלב נטוש או נחלש. אבן עזרא מסביר את הביטוי "ולבי עזבני" בכך שהדובר מרגיש כאילו נותר ללא לב, כלומר חסרה לו היכולת להרגיש או לפעול מתוך רגש וחיות. הפרשן מציע שהכוונה היא לא רק לאובדן פיזי, אלא למצב של ריקנות רגשית ורוחנית. לפי גישה זו, הלב אינו רק איבר, אלא מרכז הרצון והתקווה, וכאשר הוא עוזב, האדם נותר בבדידות ובחולשה גדולה.
אבן עזרא על תהילים 40:13:2 ↗