מִזְמוֹר לְדָוִד, לְהַזְכִּיר.
מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר׃תהילים · פרק לח׳
תְּפִלַּת הַסֵּבֶל שֶׁל דָּוִד
תְּפִלָּה הַמְּבַקֶּשָׁה רַחֲמִים בְּיַום הַמִּצָּע, מֵעֵינֵי הַשֵּׁם וּמֵעֵינֵי אֲנָשִׁים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים לח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תְּפִלַּת הַסֵּבֶל שֶׁל דָּוִד
הַשֵּׁם, אַל תַּבְחִין בִּי בְּכַעַסְךָ, וְאַל תַּעֲנִישׁ אוֹתִי בְּחֲמָתְךָ.
יְֽהוָ֗ה אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥ תוֹכִיחֵ֑נִי וּֽבַחֲמָתְךָ֥ תְיַסְּרֵֽנִי׃כִּי הַחִצִּים שֶׁלְּךָ נָחֲתוּ עָלַי, וְיָדְךָ לָחֲצָה אוֹתִי.
כִּֽי־חִ֭צֶּיךָ נִ֣חֲתוּ בִ֑י וַתִּנְחַ֖ת עָלַ֣י יָדֶֽךָ׃אֵין שׁוּם שָׁלֵמוּת בְּבְשָׂרִי מִפְּנֵי כַּעַסְךָ, וְאֵין מְנוּחָה בְּעַצְמוֹתַי בִּגְלַל חַטָּאתִי.
אֵין־מְתֹ֣ם בִּ֭בְשָׂרִי מִפְּנֵ֣י זַעְמֶ֑ךָ אֵין־שָׁל֥וֹם בַּ֝עֲצָמַ֗י מִפְּנֵ֥י חַטָּאתִֽי׃תיאור סבל פיזי ונפשי
כי העצבות שלי עברה מעל הראש, והיא כבדה מאוד עלי.
כִּ֣י עֲ֭וֺנֹתַי עָבְר֣וּ רֹאשִׁ֑י כְּמַשָּׂ֥א כָ֝בֵ֗ד יִכְבְּד֥וּ מִמֶּֽנִּי׃הפצעים שלי נראים נוראים ומתעבים, והם מחמירים בגלל הצרות שלי.
הִבְאִ֣ישׁוּ נָ֭מַקּוּ חַבּוּרֹתָ֑י מִ֝פְּנֵ֗י אִוַּלְתִּֽי׃התפרקתי ונהרסתי עד מאוד, וכל היום אני הולך כשהכל דהוי ומתפורר.
נַעֲוֵ֣יתִי שַׁחֹ֣תִי עַד־מְאֹ֑ד כָּל־הַ֝יּ֗וֹם קֹדֵ֥ר הִלָּֽכְתִּי׃כי כל הגוף שלי מלא בנפיחות ובתחושת חולשה, ואין שום בריאות בבשרי.
כִּֽי־כְ֭סָלַי מָלְא֣וּ נִקְלֶ֑ה וְאֵ֥ין מְ֝תֹ֗ם בִּבְשָׂרִֽי׃תְּלוּנַת הַשֵּׁם מִפְּנֵי סֵבֶל וְבֹדִי
כוחי נגמר וחלשתי מאוד, ואני צועק מכל הצרות שבלבי.
נְפוּג֣וֹתִי וְנִדְכֵּ֣יתִי עַד־מְאֹ֑ד שָׁ֝אַ֗גְתִּי מִֽנַּהֲמַ֥ת לִבִּֽי׃אדוני, כל רצונותיי לפניך, ואפילו אנחותיי ממך לא נסתרות.
אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י וְ֝אַנְחָתִ֗י מִמְּךָ֥ לֹא־נִסְתָּֽרָה׃לבי פועם בבת אחת, הכוח שלי עזב אותי, ואפילו האור בעיניי נעלם ממני.
לִבִּ֣י סְ֭חַרְחַר עֲזָבַ֣נִי כֹחִ֑י וְֽאוֹר־עֵינַ֥י גַּם־הֵ֝֗ם אֵ֣ין אִתִּֽי׃אהוביי וחבריי עומדים מול המכות שלי, והקרובים אליי עומדים מרחוק.
אֹֽהֲבַ֨י ׀ וְרֵעַ֗י מִנֶּ֣גֶד נִגְעִ֣י יַעֲמֹ֑דוּ וּ֝קְרוֹבַ֗י מֵרָחֹ֥ק עָמָֽדוּ׃שתיקה מול רדיפה
הרודפים אחרי הנפש שלי ומחפשים את הרעתי מדברים על בלת דעת ועל תחבולות, וכל היום הם ממלמלים את זה.
וַיְנַקְשׁ֤וּ ׀ מְבַקְשֵׁ֬י נַפְשִׁ֗י וְדֹרְשֵׁ֣י רָ֭עָתִי דִּבְּר֣וּ הַוּ֑וֹת וּ֝מִרְמ֗וֹת כָּל־הַיּ֥וֹם יֶהְגּֽוּ׃ואני התנהגתי כמו חירש, לא שמעתי, וכמו עבד שאינו יכול לפתוח את פיו.
וַאֲנִ֣י כְ֭חֵרֵשׁ לֹ֣א אֶשְׁמָ֑ע וּ֝כְאִלֵּ֗ם לֹ֣א יִפְתַּח־פִּֽיו׃הייתי כמו אדם שלא שומע, ואין לו שום תוכחה בפי.
וָאֱהִ֗י כְּ֭אִישׁ אֲשֶׁ֣ר לֹא־שֹׁמֵ֑עַ וְאֵ֥ין בְּ֝פִ֗יו תּוֹכָחֽוֹת׃כי בך, ה׳, קיוויתי, ואתה תענה לי, אדוני אלוהיי.
כִּֽי־לְךָ֣ יְהוָ֣ה הוֹחָ֑לְתִּי אַתָּ֥ה תַ֝עֲנֶ֗ה אֲדֹנָ֥י אֱלֹהָֽי׃סבלו של צדיק ואויביו
כי אמרתי, חלילה שהם ישמחו בי כשהרגל שלי תמוט, הם התנשא עלי.
כִּֽי־אָ֭מַרְתִּי פֶּן־יִשְׂמְחוּ־לִ֑י בְּמ֥וֹט רַ֝גְלִ֗י עָלַ֥י הִגְדִּֽילוּ׃כי הגוף שלי פגוע מאוד, והכאב שלי נמצא מולי תמיד.
כִּֽי־אֲ֭נִי לְצֶ֣לַע נָכ֑וֹן וּמַכְאוֹבִ֖י נֶגְדִּ֣י תָמִֽיד׃כי את העוונות שלי אגיד, ואדאג בגלל החטאים שלי.
כִּֽי־עֲוֺנִ֥י אַגִּ֑יד אֶ֝דְאַ֗ג מֵֽחַטָּאתִֽי׃כי האויבים שלי חזקים מאוד, ורבים השונאים שלי בלי סיבה.
וְֽ֭אֹיְבַי חַיִּ֣ים עָצֵ֑מוּ וְרַבּ֖וּ שֹׂנְאַ֣י שָֽׁקֶר׃תחינה לעזרה מהבור
מי שמחזיר לי רע במקום טוב, רודף אותי במקום טוב.
וּמְשַׁלְּמֵ֣י רָ֭עָה תַּ֣חַת טוֹבָ֑ה יִ֝שְׂטְנ֗וּנִי תַּ֣חַת רדופי־[רָֽדְפִי־] טֽוֹב׃אל תעזוב אותי, ה׳ אלוהיי, אל תתרחק ממני.
אַל־תַּֽעַזְבֵ֥נִי יְהוָ֑ה אֱ֝לֹהַ֗י אַל־תִּרְחַ֥ק מִמֶּֽנִּי׃מהרו לעזור לי, אדוני, ישועתי.
ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י אֲ֝דֹנָ֗י תְּשׁוּעָתִֽי׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תְּפִלַּת הַסֵּבֶל שֶׁל דָּוִד
מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר׃
יְֽהוָ֗ה אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥ תוֹכִיחֵ֑נִי וּֽבַחֲמָתְךָ֥ תְיַסְּרֵֽנִי׃
כִּֽי־חִ֭צֶּיךָ נִ֣חֲתוּ בִ֑י וַתִּנְחַ֖ת עָלַ֣י יָדֶֽךָ׃
אֵין־מְתֹ֣ם בִּ֭בְשָׂרִי מִפְּנֵ֣י זַעְמֶ֑ךָ אֵין־שָׁל֥וֹם בַּ֝עֲצָמַ֗י מִפְּנֵ֥י חַטָּאתִֽי׃
תיאור סבל פיזי ונפשי
כִּ֣י עֲ֭וֺנֹתַי עָבְר֣וּ רֹאשִׁ֑י כְּמַשָּׂ֥א כָ֝בֵ֗ד יִכְבְּד֥וּ מִמֶּֽנִּי׃
הִבְאִ֣ישׁוּ נָ֭מַקּוּ חַבּוּרֹתָ֑י מִ֝פְּנֵ֗י אִוַּלְתִּֽי׃
נַעֲוֵ֣יתִי שַׁחֹ֣תִי עַד־מְאֹ֑ד כָּל־הַ֝יּ֗וֹם קֹדֵ֥ר הִלָּֽכְתִּי׃
כִּֽי־כְ֭סָלַי מָלְא֣וּ נִקְלֶ֑ה וְאֵ֥ין מְ֝תֹ֗ם בִּבְשָׂרִֽי׃
תְּלוּנַת הַשֵּׁם מִפְּנֵי סֵבֶל וְבֹדִי
נְפוּג֣וֹתִי וְנִדְכֵּ֣יתִי עַד־מְאֹ֑ד שָׁ֝אַ֗גְתִּי מִֽנַּהֲמַ֥ת לִבִּֽי׃
אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י וְ֝אַנְחָתִ֗י מִמְּךָ֥ לֹא־נִסְתָּֽרָה׃
לִבִּ֣י סְ֭חַרְחַר עֲזָבַ֣נִי כֹחִ֑י וְֽאוֹר־עֵינַ֥י גַּם־הֵ֝֗ם אֵ֣ין אִתִּֽי׃
אֹֽהֲבַ֨י ׀ וְרֵעַ֗י מִנֶּ֣גֶד נִגְעִ֣י יַעֲמֹ֑דוּ וּ֝קְרוֹבַ֗י מֵרָחֹ֥ק עָמָֽדוּ׃
שתיקה מול רדיפה
וַיְנַקְשׁ֤וּ ׀ מְבַקְשֵׁ֬י נַפְשִׁ֗י וְדֹרְשֵׁ֣י רָ֭עָתִי דִּבְּר֣וּ הַוּ֑וֹת וּ֝מִרְמ֗וֹת כָּל־הַיּ֥וֹם יֶהְגּֽוּ׃
וַאֲנִ֣י כְ֭חֵרֵשׁ לֹ֣א אֶשְׁמָ֑ע וּ֝כְאִלֵּ֗ם לֹ֣א יִפְתַּח־פִּֽיו׃
וָאֱהִ֗י כְּ֭אִישׁ אֲשֶׁ֣ר לֹא־שֹׁמֵ֑עַ וְאֵ֥ין בְּ֝פִ֗יו תּוֹכָחֽוֹת׃
כִּֽי־לְךָ֣ יְהוָ֣ה הוֹחָ֑לְתִּי אַתָּ֥ה תַ֝עֲנֶ֗ה אֲדֹנָ֥י אֱלֹהָֽי׃
סבלו של צדיק ואויביו
כִּֽי־אָ֭מַרְתִּי פֶּן־יִשְׂמְחוּ־לִ֑י בְּמ֥וֹט רַ֝גְלִ֗י עָלַ֥י הִגְדִּֽילוּ׃
כִּֽי־אֲ֭נִי לְצֶ֣לַע נָכ֑וֹן וּמַכְאוֹבִ֖י נֶגְדִּ֣י תָמִֽיד׃
כִּֽי־עֲוֺנִ֥י אַגִּ֑יד אֶ֝דְאַ֗ג מֵֽחַטָּאתִֽי׃
וְֽ֭אֹיְבַי חַיִּ֣ים עָצֵ֑מוּ וְרַבּ֖וּ שֹׂנְאַ֣י שָֽׁקֶר׃
תחינה לעזרה מהבור
וּמְשַׁלְּמֵ֣י רָ֭עָה תַּ֣חַת טוֹבָ֑ה יִ֝שְׂטְנ֗וּנִי תַּ֣חַת רדופי־[רָֽדְפִי־] טֽוֹב׃
אַל־תַּֽעַזְבֵ֥נִי יְהוָ֑ה אֱ֝לֹהַ֗י אַל־תִּרְחַ֥ק מִמֶּֽנִּי׃
ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י אֲ֝דֹנָ֗י תְּשׁוּעָתִֽי׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַמִּזְמוֹר מְתָאֵר אָדָה הַסֵּבֶל הָעַמֹּק שֶׁל דָּוִד, מֵהַכְּאֵב הַגּוּפָנִי וְעַד הַבֹּדִי הַנֶּפֶשִׁי.
תְּפִלַּת הַסֵּבֶל שֶׁל דָּוִד
מִזְמוֹר שֶׁל דָּוִד הַמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים. הַדֶּבֶר מְתָאֵר אָדָם הַחָשׁ בְּסֵבֶל גָּבוֹהַּ, כְּאִלּוּ הַשֵּׁם נוֹקֵט בּוֹ בְּעוֹצְמָה. הַמְזַמֵּר מַרְגיש אֶת חֲרִיפַת הַחִצִּים וְאֶת כְּבֵד הַעֲנִישָׁה, וּמְבַקֵּשׁ שֶׁהַכַּעַס הָאֱלֹהִי לֹא יַשְׁחִית אֶת גּוּפוֹ וְנַפְשׁוֹ בִּגְלַל חַטָּאתָיו.
תיאור סבל פיזי ונפשי
הפסוקים מתארים מצוקה קשה מאוד, שבה העצבות הופכת למשא כבד על הראש. הכותב מתאר פצעים ופגיעות גופניות שחמרו בגלל הצער, תחושת התפרקות מוחלטת לאורך היום, ומצב של חולשה גופנית קיצונית שבה אין כל סימן של בריאות.
תְּלוּנַת הַשֵּׁם מִפְּנֵי סֵבֶל וְבֹדִי
הַמְּזַמֵּר מְבַשֵּׂר עַל כְּאֵב עַמֹּק, חֹלְשָׁה גָּבוֹהָה וְאִיבּוּד כֹּחַ. הוּא מִתְלַונֵן מוּל הַשֵּׁם עַל רְצוֹנוֹתָיו וְעַל הַצָּרוֹת בְּלִבּוֹ, וּמְתָאֵר אֶת בּוֹדִי מִפְּנֵי חֲבֵרָיו וְקֵרָבָיו שֶׁנִּסְּגוּ מִפְּנֵי מַכּוֹתָיו.
שתיקה מול רדיפה
הפסוקים מתארים אדם הנרדף על ידי אויבים המרמנים ומדברים רע עליו כל היום. במקום להשיב להם, הוא בוחר בשתיקה מוחלטת, כחירש ואיש שאינו שומע. בסופו של דבר, הוא מביע את אמונתו שהשם הוא היחיד שיענה לו ויציל אותו.
סבלו של צדיק ואויביו
הפסוקים מתארים אדם הנמצא במצוקה גופנית ונפשית קשה. הוא חושש שאויביו ישמחו בנפילתו, ומודה בחטאיו ובדאגתו בגללם. האדם מתאר את הכאב התמידי שלו ואת העובדה שאויביו חזקים ורבים, ופועלים נגדו ללא סיבה מוצדקת.
תחינה לעזרה מהבור
הפסוקים מתארים אדם הסובל מעוול של אחרים, שמתגמלים אותו ברע במקום טוב. הוא פונה אל ה׳ בתחינה קורעת לב שלא ינטוש אותו או יתרחק ממנו, ומבקש מהאל, ישועתו, למהר ולהושיע אותו מצרתו.
הַמִּזְמוֹר מִסְיֵם בִּתְחִנָּה דֹּחָקָה לַהַשֵּׁם לְהִמָּצֵא וּלְעֶזְרָה מְהֵרָה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הלב כמרכז החוויה וההפרדה
״ויאמר ה' אל משה ואל אהרן זאת חקת הפסח, זה שאמר הכתוב (משלי יד, י): לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר. מהו כך?״
בפרשת שמות רבה, על הפסוק "לֵב יוֹדֵעַ מַרּוֹת נַפְשׁוֹ", מביא המדרש כמה פרשנויות המקשרות בין מצבו הרגשי של הלב לבין היכולת להפריד בין קודש לחול. הפרשנות הראשונה מסבירה כי הלב הוא המקור לכל רגש, הן בצער והן בשמחה, כפי שניתן לראות בדוגמאות לדוד המלך וחנה. הפרשנות השנייה מתמקדת במושג ה"זר" בתוך השמחה. המדרש מציג את דמות השונמית ואת עם ישראל במצרים, ומסביר שברגע של קדושה או שמחה מיוחדת, הלב יודע להפריד בין מה ששייך לנו לבין מה שזר לנו. המדרש מדגיש כי השמחה האמיתית והקדושה דורשת לב שאינו מאפשר התערבות של גורמים זרים בתוך החוויה הרוחנית והאישית.
שמות רבה י״ט:א׳ ↗הַפֶּרֶק שֶׁל הַזִּכָּרוֹן: מִמִּדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים
״דָּבָר אַחֵר, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, רַבִּי בֶּרֶכְיָה הָיָה קָרֵי לֵיהּ יַרְחָא דִּשְׁבוּעֲתָא, שֶׁבּוֹ נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כב,״
הַתְמָנוּת בַּמִּקְרָא הַזֶּה מְבַטֶּאת אֶת הַכְּאֵב הָעֶמוֹק שֶׁל הַמִּשְׁפָּט הַקָּשֶׁה, אַךְ הַמְּקוֹר הַמְּשׁוֹרֵט כָּאן מְבַטֵּא אֶת הַמַּעֲמָד הַהֲפוּךְ שֶׁל הַתְּפִלָּה. רַבִּי בִּיבֵי בַּר אַבָּה, בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, מַסְבֵּר כִּי הַמַּעֲמָד הַקָּשֶׁה שֶׁל הַדִּין כְּמוֹ הַחֲרֵשׁ הַסָּמוּעַ, הוּא בְּעֶצֶם כְּלִי לְהַפְכּוֹת אֶת הַדִּין לְרַחֲמִים. הוּא מְצַטְט אֶת הַמַּעֲמָד שֶׁל אַבְרָהָם בַּעֲקֵדָה, כְּשֶׁהִתְפַּלֵּל וְהִזְכִּיר אֶת הַמַּאֲמָץ שֶׁלּוֹ לִכְבּוֹשׁ אֶת יִצְרוֹ, כְּדֵי שֶׁהַבְּנִים יִזְכְּרוּ אֶת הַעֲקֵדָה וְיַחֲזֹר לְמִדַּת הָרַחֲמִים. הַפֵּרוּשׁ הוּא שֶׁהַזִּכָּרוֹן שֶׁל הַמַּעֲמָד הַקָּשֶׁה הַזֶּה הוּא הַמַּפְתֵּחַ לַמִּשְׁפָּט הַמְּשֻׁנֶּה.
ויקרא רבה כ״ט:ט׳ ↗בעקבות המפרשים
הכאב והכובד של החטא
״נעויתי. ל' אחזתו עוית, אישטורדיש"ון בלע"ז:״
תהילים פרק שלושים ושמונה הוא תפילת קינה של אדם שחווה סבל פיזי ונפשי כתוצאה מכבד עוונותיו. המשורר מתאר מצוקה קשה, פצעים וצריבה שמהם הוא לא יכול להשתחרר, לצד בדידות וחוסר אונים מול אויביו. רש"י, בפירושו על המילה "נעויתי", מסביר שהמילה מסמלת כוח או אחיזה חזקה. לפי הפירוש הזה, המצוקה והעונש הם כה חזקים שהם אוחזים בכותף המשורר ולא נותנים לו מנוח.
רש״י על תהילים 38:7:1 ↗הפחד מפני שמחת אויבינו
״כי אמרתי פן ישמחו לי. לכך אנו שותקים כי אומרים אנו בלבנו אם נשיבם עזות שמ' יראו במפלתנו וישמחו לנו במוט רגלינו ויגדילו עלינו לומר״
רש"י מפרש את הפסוק המבטא את החשש של המחבר, שמא אויביו ישמחו בנפילתו. לפי פירושו, השתיקה של המחבר נובעת מהחשש שאם יחזרו כוחם, יזלזלו בו ויזכירו לו את גאוותו הישנה בתקופת הצלחתו. הפירוש מתמקד במעמדה הפסיכולוגי של המובס, שמנסה להימנע ממתן סיבה לשמחת ירידיו. רש"י אינו מציע פרשנות אלגוריתית אלא מסביר את המניע האישי העומד מאחורי השתיקה והחוסר אונים המופיעים בטקסט.
רש״י על תהילים 38:17:1 ↗תחינה מתוך סבל ותחושת אשמה
״הבאישו - פועל עומד, כמו: ולא הבאיש או יהיה הוא הפעול והוא יספר חבורות שיצאו בגופו, וסבת זה אולתי.״
תהילים פרק שלושים ושמונה הוא מזמור קינה המבטא סבל גופני ונפשי עמוק. הדובר מתאר מצוקה בריאותית ורגשית, תוך שהוא מרגיק את זעמ של הַשֵּׁם ואת חורבן כוחותיו. השיר מתמקד בתחושת בדידות ובחשיפת פגיעות מול אויבים ומתבוננות עצמית כואבת. הפירוש של אבן עזרא על הפסוק השישי מתייחס לפועל "הבאיש". הוא מסביר שהפועל הוא סביל, כלומר שהדובר מתאר את החבורות או הפצעים שקרו לו ופרצו בגופו. הפירוש מתמקד במישור הלשוני של המילה ומתאר את התהליך הפיזי של הפגיעה בגוף הדובר.
אבן עזרא על תהילים 38:6:1 ↗המתנה של אבן עזרא
״כי הגדילו - לדבר או הפועל עומד.״
בתפרשים אנו מוצאים את דברי אבן עזרא על הפסוק ה-יז במזמור שלושים ושמונה. הוא מתייחס למילה "הגדלת" ומתפרש לפי דבריו כי הכוונה היא לדבר עצמו או לפועל העומד. הפירוש מתמקד בגרמטיקה של המשפט ובמשמעות המילה המדויקת בתוך ההקשר המקורי. הגישה של אבן עצוע היא לשונית ותמציתית. הוא אינו מנסה להוסיף סיפור או מדרש, אלא מתרכז בניתוח המבנה של הפסוק. הוא מציע אפשרויות תחביריות שונות להבנת המילה, כדי להבהיר מהו המוקד של הפעולה המתוארת בטקסט המקורי.
אבן עזרא על תהילים 38:17:1 ↗