מִזְמוֹר שִׁיר הַחֲנָכָה לַבַּיִת, לְדָוִד.
מִזְמ֡וֹר שִׁיר־חֲנֻכַּ֖ת הַבַּ֣יִת לְדָוִֽד׃תהילים · פרק ל׳
שִׁיר הוֹדָיָה לְדָוִד
שיר תודה על הישרדות ושינוי מצב, תפילת התשועה והתעוררות מעצב, ושיר תודה להשם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים ל׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
שִׁיר הוֹדָיָה לְדָוִד
אֲרוֹמִם אוֹתְךָ הַשֵּׁם, כִּי הֶעֱלִיתָ אוֹתִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֶת אוֹיְבַי.
אֲרוֹמִמְךָ֣ יְ֭הוָה כִּ֣י דִלִּיתָ֑נִי וְלֹא־שִׂמַּ֖חְתָּ אֹיְבַ֣י לִֽי׃הַשֵּׁם אֱלֹהַי, קָרָאתִי לְךָ וְרִפֵיתָ אוֹתִי.
יְהוָ֥ה אֱלֹהָ֑י שִׁוַּ֥עְתִּי אֵ֝לֶ֗יךָ וַתִּרְפָּאֵֽנִי׃הַשֵּׁם הֶעֱלִיתָ אֶת נַפְשִׁי מִן הַשְּׁאוֹל, וְהֶחֱיֵיתָ אוֹתִי מֵרְדוֹת בּבוֹר.
יְֽהוָ֗ה הֶֽעֱלִ֣יתָ מִן־שְׁא֣וֹל נַפְשִׁ֑י חִ֝יִּיתַ֗נִי מיורדי־[מִיָּֽרְדִי־] בֽוֹר׃שיר תודה על הישרדות ושינוי מצב
שירו להשם, החסידים שלו, והודו לזכר קדושתו.
זַמְּר֣וּ לַיהוָ֣ה חֲסִידָ֑יו וְ֝הוֹד֗וּ לְזֵ֣כֶר קָדְשֽׁוֹ׃כי רגע אחד בכעסו, חיים ברצונו; בערב ינוח בבכי, ובוקר בשמחה.
כִּ֤י רֶ֨גַע ׀ בְּאַפּוֹ֮ חַיִּ֪ים בִּרְצ֫וֹנ֥וֹ בָּ֭עֶרֶב יָלִ֥ין בֶּ֗כִי וְלַבֹּ֥קֶר רִנָּֽה׃ואני אמרתי בביטחון שלי, לעולם לא אזיז.
וַ֭אֲנִי אָמַ֣רְתִּי בְשַׁלְוִ֑י בַּל־אֶמּ֥וֹט לְעוֹלָֽם׃השם, ברצונך העמדת אותי על הר חזק, אבל הסתרת פנים והפכת אותי למבוהל.
יְֽהוָ֗ה בִּרְצוֹנְךָ֮ הֶעֱמַ֪דְתָּה לְֽהַרְרִ֫י עֹ֥ז הִסְתַּ֥רְתָּ פָנֶ֗יךָ הָיִ֥יתִי נִבְהָֽל׃תְּפִלַּת הַתְּשׁוּעָה וְהַהִתְעוֹרְרוּת מֵעֶצֶב
אֵלֶיךָ הַשֵּׁם אֶקְרָא, וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנֵּן.
אֵלֶ֣יךָ יְהוָ֣ה אֶקְרָ֑א וְאֶל־אֲ֝דֹנָ֗י אֶתְחַנָּֽן׃מָה יִתְרוֹנַת דָּם בְּשֶׁכֶת, כְּשֶׁאֵרַד אֶל שֶׁחֶת? הַאֲם הָעָפָר יַעֲדִיק אוֹתְךָ, וְהַאֲם הָאֱמֶת שֶׁלְּךָ תִּסְפֹּר?
מַה־בֶּ֥צַע בְּדָמִי֮ בְּרִדְתִּ֪י אֶ֫ל־שָׁ֥חַת הֲיוֹדְךָ֥ עָפָ֑ר הֲיַגִּ֥יד אֲמִתֶּֽךָ׃על המילים
הַכְנַעַת הַמְדַבֵּר בְּעַצְמוֹ בְּסִיכּוּנִים.
שְׁמַע הַשֵּׁם וְחָנֵּנִי, הַשֵּׁם הֱיֵה עוֹזֵר לִי.
שְׁמַע־יְהוָ֥ה וְחָנֵּ֑נִי יְ֝הוָה הֱֽיֵה־עֹזֵ֥ר לִֽי׃הָפַכְתָּ אֶת הַבְּכִיָּה שֶׁלִּי לְשִׂמְחָה, פָּתַחְתָּ אֶת הַשַּׂק הַשֶּׁלִּי וְחָגַגְתָּ אוֹתִי.
הָפַ֣כְתָּ מִסְפְּדִי֮ לְמָח֪וֹל לִ֥י פִּתַּ֥חְתָּ שַׂקִּ֑י וַֽתְּאַזְּרֵ֥נִי שִׂמְחָֽה׃שִׁיר תּוֹדָה לַהַשֵּׁם
כְּדֵי שֶׁכָּבוֹדְךָ יְשַׁבֵּחַ אוֹתִי וְלֹא אֶשְׁתֹּק, הַשֵּׁם אֱלֹהַי, אֲנִי אוֹדֶךָ לָעַד.
לְמַ֤עַן ׀ יְזַמֶּרְךָ֣ כָ֭בוֹד וְלֹ֣א יִדֹּ֑ם יְהוָ֥ה אֱ֝לֹהַ֗י לְעוֹלָ֥ם אוֹדֶֽךָּ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
שִׁיר הוֹדָיָה לְדָוִד
מִזְמ֡וֹר שִׁיר־חֲנֻכַּ֖ת הַבַּ֣יִת לְדָוִֽד׃
אֲרוֹמִמְךָ֣ יְ֭הוָה כִּ֣י דִלִּיתָ֑נִי וְלֹא־שִׂמַּ֖חְתָּ אֹיְבַ֣י לִֽי׃
יְהוָ֥ה אֱלֹהָ֑י שִׁוַּ֥עְתִּי אֵ֝לֶ֗יךָ וַתִּרְפָּאֵֽנִי׃
יְֽהוָ֗ה הֶֽעֱלִ֣יתָ מִן־שְׁא֣וֹל נַפְשִׁ֑י חִ֝יִּיתַ֗נִי מיורדי־[מִיָּֽרְדִי־] בֽוֹר׃
שיר תודה על הישרדות ושינוי מצב
זַמְּר֣וּ לַיהוָ֣ה חֲסִידָ֑יו וְ֝הוֹד֗וּ לְזֵ֣כֶר קָדְשֽׁוֹ׃
כִּ֤י רֶ֨גַע ׀ בְּאַפּוֹ֮ חַיִּ֪ים בִּרְצ֫וֹנ֥וֹ בָּ֭עֶרֶב יָלִ֥ין בֶּ֗כִי וְלַבֹּ֥קֶר רִנָּֽה׃
וַ֭אֲנִי אָמַ֣רְתִּי בְשַׁלְוִ֑י בַּל־אֶמּ֥וֹט לְעוֹלָֽם׃
יְֽהוָ֗ה בִּרְצוֹנְךָ֮ הֶעֱמַ֪דְתָּה לְֽהַרְרִ֫י עֹ֥ז הִסְתַּ֥רְתָּ פָנֶ֗יךָ הָיִ֥יתִי נִבְהָֽל׃
תְּפִלַּת הַתְּשׁוּעָה וְהַהִתְעוֹרְרוּת מֵעֶצֶב
אֵלֶ֣יךָ יְהוָ֣ה אֶקְרָ֑א וְאֶל־אֲ֝דֹנָ֗י אֶתְחַנָּֽן׃
מַה־בֶּ֥צַע בְּדָמִי֮ בְּרִדְתִּ֪י אֶ֫ל־שָׁ֥חַת הֲיוֹדְךָ֥ עָפָ֑ר הֲיַגִּ֥יד אֲמִתֶּֽךָ׃
שְׁמַע־יְהוָ֥ה וְחָנֵּ֑נִי יְ֝הוָה הֱֽיֵה־עֹזֵ֥ר לִֽי׃
הָפַ֣כְתָּ מִסְפְּדִי֮ לְמָח֪וֹל לִ֥י פִּתַּ֥חְתָּ שַׂקִּ֑י וַֽתְּאַזְּרֵ֥נִי שִׂמְחָֽה׃
שִׁיר תּוֹדָה לַהַשֵּׁם
לְמַ֤עַן ׀ יְזַמֶּרְךָ֣ כָ֭בוֹד וְלֹ֣א יִדֹּ֑ם יְהוָ֥ה אֱ֝לֹהַ֗י לְעוֹלָ֥ם אוֹדֶֽךָּ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק כולל שיר הודיה של דוד, תפילה על מעבר מעצב לשמחה, ותודה על הצלה.
שִׁיר הוֹדָיָה לְדָוִד
מִזְמוֹר שֶׁל דָּוִד הַמְבַּיֵּא תְּהִלָּה עַל הַצְּלָחָתוֹ מֵהַמּוֹת וּמֵהַצָּרוֹת. הַמְזַמֵּר מַודה לַהַשֵּׁם כִּי הֶעֱלִיתָ אוֹתוֹ מִמְּצִיאוּת קָשָׁה וּמִמָּצָא בְּסַכָּנָה. הַשֵּׁלֶשׁ לְדוּחָה אֶת עֶזְרַת הַשֵּׁם שֶׁהֶחֱיָה אוֹתוֹ וְהוֹצִיא אוֹתוֹ מֵהַכְּאֵב וּמֵהַבּוֹר.
שיר תודה על הישרדות ושינוי מצב
תהילים פרק שלושים כולל שבח לחסד ה' וזכר קדושתו. הפסוקים מתארים את השינוי המהיר בין כעס אלוהי לרצון מטיב, ובין בכי לריקוד. המשורר מודה שהשם העמיד אותו על איתן, אך גם מתאר את הפחד שעלה כאשר הוסתר פניו.
תְּפִלַּת הַתְּשׁוּעָה וְהַהִתְעוֹרְרוּת מֵעֶצֶב
הַמְזַמֵּר פ向き הַשֵּׁם בְּתַחֲנוּנִים וּבְבַקָּשָׁה לְחֶסֶד, כְּשֶׁהוּא מְצַיֵּר אֶת הַפַּחַד מִן הַמָּוֶת וּמֵהַשֶּׁחַת. הוּא מִתְחַנֵּן לְעֶזְרָה וּמְהַלֵּל אֶת הַשֵּׁם שֶׁהָפַךְ אֶת הָאֶבְלָה שֶׁלּוֹ לְשִׂמְחָה וּלְרִקּוּד, וְהוֹצִיא אוֹתוֹ מֵעֶצֶב הַשַּׂק אֶל חֲגיגָה.
שִׁיר תּוֹדָה לַהַשֵּׁם
הַמְזַמֵּר מְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם אֲשֶׁר הֵצִיל אוֹתוֹ מִצָּרה, שֶׁכָּבוֹדוֹ יִשְׁמַר עָלָיו וְלֹא יַעֲזֹב אוֹתוֹ לְשִׁיטָה. הַמְזַמֵּר מִתְחַיֵּב לְהוֹדוֹת לֵאלֹהִים בְּשִׁירָה וּבְתְפִלָּה, כְּדֵי שֶׁהַשֵּׁם יִשְׁמַע אֶת תּוֹדָתוֹ וְכָבוֹדוֹ יִשְׁתַּבֵּחַ בְּמַעֲשָׂיו.
הפרק מסתיים בשיר תודה להשם על הפכת בכי לששון.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הקשר בין שלמה למלכות ה'
״דָּבָר אַחֵר, שִׁיר הַשִּׁירִים, רַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי יְהוּדָה, רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר שִׁיר חַד, הַשִּׁירִים תְּרֵין, הָא תְּלָתָא. וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אֲמַר שִׁיר הַשִּׁירִים כֻּלָּהּ״
בפרשנות שיר השירים רבה, רבּי אייבו ורבּי יהודה דנים במספר השירים המופיעים בספר. רבּי אייבו סובר שהשיר המדובר הוא אחד מתוך שלושה שירים, בעוד רבּי יהודה בסימון רואה בו שיר יחיד. המפרשים מנסים להבין את הקשר של שלמה המלך לדוד המלך, ומצביעים על כך שמעשי שלמה היו משולשים, כפי שניתן לראות בתיאור ממלכתו במקרא. רבּי יצחק מתייחס למשפט על הישיבה על כסא ה', ומבהיר כי הכוונה אינה למלכות אלוהית ישירה, שכן אלוהים הוא אש אכלה, אלא שמלכותו של שלמה הייתה שלטת ומוחלטת, בדומה למלכות ה' ששולטת מעולם ועד עולם. המפרשים מביאים גם דיון על סוג הדינים ששלמה פסק, בין אם מדובר ברוחות, בנשים או בבעלות, כדי להדגים את עוצמת שיפוטו.
שיר השירים רבה א׳:א׳:י׳ ↗הכוח של מצוות העומר
״אָמַר רַבִּי אָבוּן וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הִיא, רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר לְעוֹלָם״
בפרשת ויקרא רבה (כ״ח:ו׳), מובאות מספר גישות חז"ל לגבי חשיבותה של מצוות העומר. רב יוחנן ורבי לקיש מדגישים כי אין לזלזל במצווה זו, שכן בזכותה זכה אברהם אבינו להירש את ארץ כנען. לפי גישה זו, המצווה היא המקור לקשר הנצחי בין עם ישראל לה'. מצד שני, ישנם פרשנים המזהים את המצווה ככוח ששימש להצלה ברגעים קריטיים בהיסטוריה: בימי גדעון כסמל לנצחון, בימי חזקיהו ככוח מרומם בתוך מלחמה, ובימי יחזקאל דרך שפע המזון. המפרשים מציגים את מצוות העומר לא רק כחובה טקסית, אלא כגורם משנה מציאות המסוגל להגן ולחזק את העם.
ויקרא רבה כ״ח:ו׳ ↗בעקבות המפרשים
הפיכת צער לשמחה
״ותרפאני. היא סליחת עון כמו ושב ורפא לו (ישעיה ו'):״
תהילים פרק שלושים הוא מזמור של הודיה על הצלה מצרות ושינוי הגורל. המחבר מתאר כיצד הַשֵּׁם מעלה אותו ממעמקים ומחזיר לו את החיות. המזמור מדגיש את המעבר המהיר שבין תקופת הקושי והבכי לבין רגע של שמחה וריקוד לפני אלוהים. רש"י, בפירושו לפסוק השלישי, מסביר כי המילה "תרפאני" מרמזת על סליחה. הוא משווה זאת לפסוק בישעיהו שבו התשובה והסליחה על העוון הן כעין ריפוי לנפש. לפי גישה זו, ההצלה מהמצוקה הפיזית קשורה באופן עמוק לריפוי הרוחני ולסליחת העוונות.
רש״י על תהילים 30:3:1 ↗הפיכת המצב מכיסוי סמרטוט למחול
״אליך ה' אקרא וגו' ואתחנן. תמיד לאמר לפניך מה בצע בדמי וגו' ואתה שמעת קולי והפכת מספדי למחול לי:״
רש"י מפרש את הפסוק השטרי על עצמו כבקשה ותחינה. לפי פירושו, הדובר פונה אל ה' ומתחנן לפניו. הוא מציג שאלה קיומית: מה התועלת במוות או בכיסוי גוף חסר תועלת, אם לא יקשיב ה' לקולו? הפרשן מדגיש את המעבר הדרמטי שמתרחש. הדובר מתאר כיצד ה' שמע את תחינתו והפך את מצבו הקשה, שהיה דומה למספיד, לשמחה גדולה של מחול.
רש״י על תהילים 30:9:1 ↗התמודדות עם מצוקה וגאולה
״ה' - טעם שועתי אליך - לבדך ולא לרופא ותרפאני.״
תהילים פרק שלושים הוא שיר הודיה על מענה ה' לתפילה בזמן משבר. הפיוט מתאר מעבר מרגע של סבל וצרה למצב של שמחה וחיים, תוך הדגשת כוחה של התפילה והכרת הטוב על הישרדותו של האדם מתוך קושי. אבן עזרא, בפירושו למזמור, מסביר שהשימוש בשם ה' במזמור מבטא את התחושה שהאדם קורא לו לבדו, מתוך הבנה שאין רופא או מרפא אחר שיכול להציל אותו מלבד הוא. הוא מדגיש את התלות המוחלטת בבורא בעת צרה.
אבן עזרא על תהילים 30:3:1 ↗הפיכת צער לשמחה
״היודך עפר - ככתוב: וישוב העפר אל הארץ.״
תהילים פרק שלושים הוא שיר הודיה על הצלה מצרות. המחבר מתאר כיצד מצב קשה של כעס אלוהי או סבל הופך למצב של שמחה וריקוד בזכות חסדו של הַשֵּׁם. הפיוט מדגיש את המעבר בין הלילה הגבוה לבוקר המאיר, ומבקש מהבורא לא להסתיר פניו. אבן עזרא מפרש את הפסוק העוסק בבקשת רחמים על מי שעובר למצב של עפר, כשהוא מתייחס לכך שהעפר חוזר אל הארץ כסמל לסיום תקופה או למצוקה. הפירוש מתמקד במשמעות הפשטית של המילים ולא בפרשנות מדרשית.
אבן עזרא על תהילים 30:10:1 ↗