מִזְמוֹר לְדָוִד, כְּשֶׁהוּא בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ.
מִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד בְּ֝בָרְח֗וֹ מִפְּנֵ֤י ׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ׃תהילים · פרק ג׳
תְּפִלָּה שֶׁל דָּוִד בִּבְרִיחָה מִבְּנִיתוֹ
מִתְחִלָּה: תְּפִלָּה שֶׁל דָּוִד בִּבְרִיחָה מִבְּנִיתוֹ. סוֹף: בְּרָכָה עַל עַם יִשְׂרָאֵל וּבִרְכָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים ג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תְּפִלַּת דָּוִד בִּבְרִיחָה מִבְּנִיתוֹ
הַשֵּׁם, כַּמָּה רַבִּים הָאוֹיְבִים שֶׁלִּי, כַּמָּה רַבִּים קָמִים נֶגְדִּי.
יְ֭הוָה מָֽה־רַבּ֣וּ צָרָ֑י רַ֝בִּ֗ים קָמִ֥ים עָלָֽי׃רַבִּים אוֹמְרִים לְנַפְשִׁי שֶׁלּוֹ אֵין הַצָּלָה, וְאֵין לוֹ עֶזְרָה מֵאֱלֹהִים. סֶלָה.
רַבִּים֮ אֹמְרִ֪ים לְנַ֫פְשִׁ֥י אֵ֤ין יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה׃אַתָּה, הַשֵּׁם, הַמָּגֵן שֶׁלִּי, הַכָּבוֹד שֶׁלִּי וְהַמַּרְים אֶת רֹאשִׁי.
וְאַתָּ֣ה יְ֭הוָה מָגֵ֣ן בַּעֲדִ֑י כְּ֝בוֹדִ֗י וּמֵרִ֥ים רֹאשִֽׁי׃ביטחון בה' בזמן רדיפה
אני קורא אל הַשֵּׁם, והוא עונה לי מההר הקדוש שלו.
ק֭וֹלִי אֶל־יְהוָ֣ה אֶקְרָ֑א וַיַּֽעֲנֵ֨נִי מֵהַ֖ר קָדְשׁ֣וֹ סֶֽלָה׃שכבת ונתתי לי לישון, ואני מתעורר כי הַשֵּׁם תומך בי.
אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה הֱקִיצ֑וֹתִי כִּ֖י יְהוָ֣ה יִסְמְכֵֽנִי׃לא אירא מעמים רבים שסוגרים עליי מכל עבר.
לֹֽא־אִ֭ירָא מֵרִבְב֥וֹת עָ֑ם אֲשֶׁ֥ר סָ֝בִ֗יב שָׁ֣תוּ עָלָֽי׃קומה ה' והצילני, אלוהיי, כי פגעת בכל אויביי בלחי ושל אלו הרשעים שברת את השיניים.
ק֘וּמָ֤ה יְהוָ֨ה ׀ הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי אֱלֹהַ֗י כִּֽי־הִכִּ֣יתָ אֶת־כָּל־אֹיְבַ֣י לֶ֑חִי שִׁנֵּ֖י רְשָׁעִ֣ים שִׁבַּֽרְתָּ׃ברכת ה' על עמו
הישועה שייכת להשם, וברכתך על עמך.
לַיהוָ֥ה הַיְשׁוּעָ֑ה עַֽל־עַמְּךָ֖ בִרְכָתֶ֣ךָ סֶּֽלָה׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תְּפִלַּת דָּוִד בִּבְרִיחָה מִבְּנִיתוֹ
מִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד בְּ֝בָרְח֗וֹ מִפְּנֵ֤י ׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ׃
יְ֭הוָה מָֽה־רַבּ֣וּ צָרָ֑י רַ֝בִּ֗ים קָמִ֥ים עָלָֽי׃
רַבִּים֮ אֹמְרִ֪ים לְנַ֫פְשִׁ֥י אֵ֤ין יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה׃
וְאַתָּ֣ה יְ֭הוָה מָגֵ֣ן בַּעֲדִ֑י כְּ֝בוֹדִ֗י וּמֵרִ֥ים רֹאשִֽׁי׃
ביטחון בה' בזמן רדיפה
ק֭וֹלִי אֶל־יְהוָ֣ה אֶקְרָ֑א וַיַּֽעֲנֵ֨נִי מֵהַ֖ר קָדְשׁ֣וֹ סֶֽלָה׃
אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה הֱקִיצ֑וֹתִי כִּ֖י יְהוָ֣ה יִסְמְכֵֽנִי׃
לֹֽא־אִ֭ירָא מֵרִבְב֥וֹת עָ֑ם אֲשֶׁ֥ר סָ֝בִ֗יב שָׁ֣תוּ עָלָֽי׃
ק֘וּמָ֤ה יְהוָ֨ה ׀ הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי אֱלֹהַ֗י כִּֽי־הִכִּ֣יתָ אֶת־כָּל־אֹיְבַ֣י לֶ֑חִי שִׁנֵּ֖י רְשָׁעִ֣ים שִׁבַּֽרְתָּ׃
ברכת ה' על עמו
לַיהוָ֥ה הַיְשׁוּעָ֑ה עַֽל־עַמְּךָ֖ בִרְכָתֶ֣ךָ סֶּֽלָה׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
דָּוִד מְבַשֵּׂר עַל הַמַּצָּב הַקָּשֶׁה שֶׁלּוֹ מִול הָאוֹיְבִים וְעַל הַבִּטָּחוֹן שֶׁלּוֹ בַּהַשֵּׁם.
תְּפִלַּת דָּוִד בִּבְרִיחָה מִבְּנִיתוֹ
מִזְמוֹר שֶׁל דָּוִד בִּזְמַן בְּרִיחָתוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ. דָּוִד מִתְלַונֵן עַל רֹב הָאוֹיְבִים שֶׁמְּנַסִּים לְהַשְׁחִית אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים שֶׁאֵין לוֹ תִּקְוָה. הוּא מִתְפַּלֵּל אֶל הַשֵּׁם וּמַבְטִיחַ שֶׁהַשֵּׁם הוּא הַמָּגֵן וְהַכָּבוֹד שֶׁלּוֹ.
ביטחון בה' בזמן רדיפה
תהילים אלו מבטאים את הביטחון המוחלט של הדובר בה'. למרות הימצאותו תחת מצור של אויבים רבים, הוא קורא לה', וזוכה לתשובה ולשינה רגועה. הפסוקים מסתיימים בתחינה להצלה, תוך תיאור השבר שמתבצע בשיני הרשעים על ידי אלוהים.
ברכת ה' על עמו
סיום המזמור בקריאה להשם כמי שמעניק את הישועה. הדובר מבקש ומכיר בכך שהברכה של ה' נמצאת על עמו, כסיום של תפילה ותקווה לטוב.
הַדֶּרֶךְ לַיְשׁוּעָה עוֹבֶר עַל בִּטָּחוֹן בַּהַשֵּׁם וּבִרְכָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם עַל עַמּוֹ.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מזמור לדוד: הבריחה מאבשלום
״וְאוֹמֵר: ״יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן״ עַד ״כִּי אַתָּה ה׳ מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ״; וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר: ״מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבׇרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ, ה׳ מָה״
הגמרא בשבועות מציינת כי המזמור הזה נכתב על ידי דוד המלך בזמן שברח מפני בנו אבשלום. המזמור מתאר את המצב הקשה שבו דוד עמד מול אויבים רבים שרדפו אחריו ורצו להפיל אותו. הפרשנות הזו מציגה את המזמור כתיאור של רגע של מצוקה גדולה ופחד, אך גם כתפילה של ביטחון בהשם. לפי דברי חז"ל, המזמור מתחיל בתיאור הצרות ונגמר בתפילה שהישועה תהיה על עם ישראל ושהברכה תלווה אותם.
שבועות ט״ו ב:י׳ ↗הסכנה שבאיבוד המשמעת
״ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו - הדא הוא דכתיב (משלי יג, כד): חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר.״
בפרשת שמות רבה מוסבר הכוח של מוסר ואהבה בחינוך. המפרש מסתמך על הפסוק במשלי, לפיו אדם ששונא את בנו ואינו מוסרו, בסופו של דבר יסבול מתוצאות רעות. הוא מראה שאדם צריך להשגיח על הדרך שבה ילדיו צועדים, כי מניעת מרד ושינוי דרך גורמים ליציאה לתרבות רעה וסבל. הפרשה מביאה דוגמאות היסטוריות מרעישות. היא מציינת את ישמעאל ואת עשו, אשר בגלל חוסר התיקון וההתעלמות ממעשיהם, יצאו לדרכים רעות וגרמו נזק עצום. גם דוד המלך מוצג כא przykład: שלא מנע את אבשלום בנו, מה שהוביל למרד, למלחמה קשה ולסבל רב. המסקנה היא שמי שלא מתווך ומנחה את בניו בדרך הישר, ימצא עצמו מתמודד עם קשיים שאין להם סוף.
שמות רבה א׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
האויבים המתרבים והביטחון בהשם
״רבים קמים עלי. בני אדם גדולים בתורה גדולים בחכמה גדולים בעושר גדולים בקומה כגון שאול וילידי הרפה דואג ואחיתופל:״
בתהילים פרק ג', דוד המלך מתאר מצב של מצוקה קשה שבה אויבים רבים קמים עליו. רש"י מפרש שהרבים המופיעים בטקסט אינם רק אנשים רבים, אלא אנשים בעלי מעמד, חכמה, עושר או גובה, כגון שאול ודואג ואחיתופל. הכוח של האויבים נובע מהמעמד והיכולות שלהם, מה שיוצר תחושה של ייאוש עבור המדבר. הפרשן מדגיש שהאויבים הם לא סתם קשיים, אלא דמויות משפיעות שמנסות לערער את הביטחון של דוד. למרות הריבוי והעוצמה של האלו, דוד פונה אל הַשֵּׁם ומבטח בהגנה האלוקית. הפירוש מתמקד בזיהוי טיפוסים ספציפיים של יריבים המייצגים איום מורכב.
רש״י על תהילים 3:2:1 ↗הסימן המעורר את הלב
״שתו. לשון שאיה גאטירנ"ט בלעז ויש אומרים שתו כמו שמו כמו (שמות י׳:א׳) למען שיתי אותותי:״
רש"י מסביר את המילה "שתו" בתהילים ככינוי למשהו שניתן כאות וסימן. הוא מתייחס לביטוי הלועזי "שאיה גאטירנט" כדי להבהיר שהכוונה היא להצגת אותיות ברורות ומוחשיות שניתן להבחין בהן. הפרשן מציין גם אפשרות אחרת, לפיה המילה "שתו" קשורה למילה "שמו" כפי שמופיע בספר שמות. לפי גישה זו, האותות נועדו כדי להכיר את שם ה' ולהוכיח את נוכחותו בעולם.
רש״י על תהילים 3:7:1 ↗המשמעות של המילה 'מה'
״ה' מה - בלשון הקודש נופל על דבר נכבד ונבזה כמו מה רבו מעשיך, מה אנוש כי תזכרנו, ובמקום הזה לתימה וישראל נחלקו בו לג'״
בפסוק השני בתהילים, דוד המלך מתאר את ריבוי אויביו ואומר: "מַה רַבּוּ צָרַי". אבן עזרא מסביר שהמילה "מַה" בלשון הקודש יכולה להתייחס גם לדבר נכבד וגם לדבר נבז. הוא מפרש שהמילה הזו יוצרת בלב הקורא בלבול או חלוקה לשלוש דעות. לפי אבן עזרא, יש שרואים ב"מה" כבכירות של האויבים, ויש שרואים בה קושי של הצרות. הוא מציע שלוש גישות: חלק רואים את האויבים כקרובים וקשיים קשים, חלק רואים אותם כעומדים ומתפרצים, וחלק חושבים שהמילה רק מתארת מצב קיים ללא הבטחה לעתיד. אבן עזרא מנתח את לשון המקרא כדי להעמיק את הבנת גודל המצוקה.
אבן עזרא על תהילים 3:2:1 ↗המשמעות של שית המלחמה
״שתו עלי - כמו שות שתו השערה, כמו נלחמו. ויש שפירשו: השתות והטעם כמו רשתות, על כן מלת סביב.״
בפסוק זה, דוד משיא תפילה לה' לבקש את ההגנה מפני אויביו שסובבים אותו. המילה "שתו" מופיעה בהקשר של מלחמה, ורעיונות שונים מנסים להסביר אותה. אבן עזרא מפרש שהמילה משמעה כמו שית השערה, כלומר כפי שהשערה נמגרת או נלחמת, כך גם האויבים נלחמים או נכשלים. ישנה פרשנות אחרת הרואה במילה "שתו" קשר לרשתות, מה שמסביר את המילה "סביב" בהקשר של מצור או רשת של אויבים. הפרשנות הזו מדגישה את תחושת המצור והעטוף על ידי היריבים. הפירושים הללו עוזרים להבין את תחושת המצוקה של דוד ואת הביטחון שלו בבור המגן.
אבן עזרא על תהילים 3:7:1 ↗