לְדָוִד. שְׁפֹט אוֹתִי הַשֵּׁם, כִּי בְּתֹם הָלַכְתִּי וּבַהַשֵּׁם בָּטַחְתִּי, לֹא אֶמְצָא.
לְדָוִ֨ד ׀ שָׁפְטֵ֤נִי יְהוָ֗ה כִּֽי־אֲ֭נִי בְּתֻמִּ֣י הָלַ֑כְתִּי וּבַיהוָ֥ה בָּ֝טַ֗חְתִּי לֹ֣א אֶמְעָֽד׃תהילים · פרק כו׳
תְּהִלַּת הַיֹּשֶׁר וְהַבִּטָּחוֹן
תְּהִלַּת הַיֹּשֶׁר וְהַבִּטָּחוֹן, הַצהָרַת נַאֲמָנוּת וּטְהָרָה, וּתְחִינָה לְהִתְרָחֵק מֵרְשָׁעִים
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים כו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תְּהִלַּת הַיֹּשֶׁר וְהַבִּטָּחוֹן
בְּחַן אוֹתִי הַשֵּׁם וְנַסֵּנִי. בְּדַק כְּמוֹ זָרָה אֶת הַכְּלִים אֶת כְּלִי הַכְּלָיוֹת וְאֶת לִבִּי.
בְּחָנֵ֣נִי יְהוָ֣ה וְנַסֵּ֑נִי צרופה [צָרְפָ֖ה] כִלְיוֹתַ֣י וְלִבִּֽי׃כִּי חַסְדְּךָ לְפָנֶי דְּעָי וּבֶאֱמֶתְךָ הִתְהַלַכְתִּי.
כִּֽי־חַ֭סְדְּךָ לְנֶ֣גֶד עֵינָ֑י וְ֝הִתְהַלַּ֗כְתִּי בַּאֲמִתֶּֽךָ׃לֹא יָשַׁבְתִּי עִם אֲנָשֵׁי שֶׁקֶר, וְעִם מִתְחַבְּאִים לֹא אָבוֹא.
לֹא־יָ֭שַׁבְתִּי עִם־מְתֵי־שָׁ֑וְא וְעִ֥ם נַ֝עֲלָמִ֗ים לֹ֣א אָבֽוֹא׃הצהרת נאמנות וטהרה
שנאת את קהל הרשעים, ולא ישבתי עם אנשים רעים.
שָׂ֭נֵאתִי קְהַ֣ל מְרֵעִ֑ים וְעִם־רְ֝שָׁעִ֗ים לֹ֣א אֵשֵֽׁב׃אשטוף את כפות ידיי בטהרה, ואסתובב סביב מזבחתך, ה'.
אֶרְחַ֣ץ בְּנִקָּי֣וֹן כַּפָּ֑י וַאֲסֹבְבָ֖ה אֶת־מִזְבַּחֲךָ֣ יְהוָֽה׃אשמיע בקול תודה, ואספר את כל פלאיך.
לַ֭שְׁמִעַ בְּק֣וֹל תּוֹדָ֑ה וּ֝לְסַפֵּ֗ר כָּל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃ה', אהבתי את מקום ביתך ואת מקום משכנת כבודך.
יְֽהוָ֗ה אָ֭הַבְתִּי מְע֣וֹן בֵּיתֶ֑ךָ וּ֝מְק֗וֹם מִשְׁכַּ֥ן כְּבוֹדֶֽךָ׃תחינה להתרחק מרשעים
אל תאסוף את נפשי יחד עם החוטאים, ואל תביא את חיי יחד עם אנשי דמים.
אַל־תֶּאֱסֹ֣ף עִם־חַטָּאִ֣ים נַפְשִׁ֑י וְעִם־אַנְשֵׁ֖י דָמִ֣ים חַיָּֽי׃הרי בידיהם יש תכנונים רעים, וידיהם מלאות בשוחד.
אֲשֶׁר־בִּידֵיהֶ֥ם זִמָּ֑ה וִֽ֝ימִינָ֗ם מָ֣לְאָה שֹּֽׁחַד׃אבל אני אלך ביושרי, ושמור עליי וחונן אותי.
וַ֭אֲנִי בְּתֻמִּ֥י אֵלֵ֗ךְ פְּדֵ֣נִי וְחָנֵּֽנִי׃רגלי עומדות במישור, ואני אברך את ה׳.
רַ֭גְלִי עָֽמְדָ֣ה בְמִישׁ֑וֹר בְּ֝מַקְהֵלִ֗ים אֲבָרֵ֥ךְ יְהוָֽה׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תְּהִלַּת הַיֹּשֶׁר וְהַבִּטָּחוֹן
לְדָוִ֨ד ׀ שָׁפְטֵ֤נִי יְהוָ֗ה כִּֽי־אֲ֭נִי בְּתֻמִּ֣י הָלַ֑כְתִּי וּבַיהוָ֥ה בָּ֝טַ֗חְתִּי לֹ֣א אֶמְעָֽד׃
בְּחָנֵ֣נִי יְהוָ֣ה וְנַסֵּ֑נִי צרופה [צָרְפָ֖ה] כִלְיוֹתַ֣י וְלִבִּֽי׃
כִּֽי־חַ֭סְדְּךָ לְנֶ֣גֶד עֵינָ֑י וְ֝הִתְהַלַּ֗כְתִּי בַּאֲמִתֶּֽךָ׃
לֹא־יָ֭שַׁבְתִּי עִם־מְתֵי־שָׁ֑וְא וְעִ֥ם נַ֝עֲלָמִ֗ים לֹ֣א אָבֽוֹא׃
הצהרת נאמנות וטהרה
שָׂ֭נֵאתִי קְהַ֣ל מְרֵעִ֑ים וְעִם־רְ֝שָׁעִ֗ים לֹ֣א אֵשֵֽׁב׃
אֶרְחַ֣ץ בְּנִקָּי֣וֹן כַּפָּ֑י וַאֲסֹבְבָ֖ה אֶת־מִזְבַּחֲךָ֣ יְהוָֽה׃
לַ֭שְׁמִעַ בְּק֣וֹל תּוֹדָ֑ה וּ֝לְסַפֵּ֗ר כָּל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃
יְֽהוָ֗ה אָ֭הַבְתִּי מְע֣וֹן בֵּיתֶ֑ךָ וּ֝מְק֗וֹם מִשְׁכַּ֥ן כְּבוֹדֶֽךָ׃
תחינה להתרחק מרשעים
אַל־תֶּאֱסֹ֣ף עִם־חַטָּאִ֣ים נַפְשִׁ֑י וְעִם־אַנְשֵׁ֖י דָמִ֣ים חַיָּֽי׃
אֲשֶׁר־בִּידֵיהֶ֥ם זִמָּ֑ה וִֽ֝ימִינָ֗ם מָ֣לְאָה שֹּֽׁחַד׃
וַ֭אֲנִי בְּתֻמִּ֥י אֵלֵ֗ךְ פְּדֵ֣נִי וְחָנֵּֽנִי׃
רַ֭גְלִי עָֽמְדָ֣ה בְמִישׁ֑וֹר בְּ֝מַקְהֵלִ֗ים אֲבָרֵ֥ךְ יְהוָֽה׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
מִזְמוֹר הַמְבַקֵּשׁ מִשְׁפָּט וְטוֹהַר, וּמְבַטֵּא בִּבְטִיחוֹן בַּהַשֵּׁם וּבִדְבֵקוּת בַּצֶּדֶק.
תְּהִלַּת הַיֹּשֶׁר וְהַבִּטָּחוֹן
מִזְמוֹר שֶׁל דָּוִד הַמְּבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם לִבְחֹן אֶת כַּוָּנָתוֹ. הַכּוֹתֵב מַצהִיר עַל הַלֶּכֶת בְּתֹם וּבֶאֱמֶת, וּבַטַּח בַּהַשֵּׁם. הוּא מְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם לְזַכּוֹת אוֹתוֹ מִמִּפְגָּשִׁים עִם שֶׁקֶר וְהִתְחַבְּאוּת, כְּדֵי לְהִשָּׁאֵר נֶאֱמָן לַחֶסֶד הָאֱמֶתִי.
הצהרת נאמנות וטהרה
הפסוקים מתארים אדם המצהיר על נידתו מרעים ומהרשעים. הוא מבקש להיות טהור ומצהיר על רצונו להשתתף בטקס המזבח, להודות לה' ולספר על פלאיו. הוא מסיים בביטוי אהבה למקום המשכן וכבוד ה'.
תחינה להתרחק מרשעים
תהילה המבקשת מהאל להפריד בין נתיב הצדיק לנתיב החוטאים. הדובר מבקש שלא יחווה את גורל אנשי הרע והשחיתות, ומצהיר על נאמנותו לדרך הישר. הוא מבקש חסד ושימור, ומסתיים בהודיה על היכולת לעמוד במישור ולהלל את ה׳.
הַמִּזְמוֹר מֵסִיים בְּבִטָּחוֹן וְעֹמְדָה עַל הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההתמודדות עם הניסיונות בדרך הישר
״קְדָמוֹ שָׂטָן לַדֶּרֶךְ. אָמַר לוֹ: ״הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִּלְאֶה... הִנֵּה יִסַּרְתָּ רַבִּים וְיָדַיִם רָפוֹת תְּחַזֵּק. כּוֹשֵׁל יְקִימוּן מִלֶּיךָ... כִּי עַתָּה תָּבוֹא אֵלֶיךָ וַתֵּלֶא״. אָמַר לוֹ:״
בפרשתנו מובא סיפור על המפגש שבין השטן לבין אדם המבקש ללכת בדרך האמת. השטן מנסה להסיח את דעתו של האדם על ידי הצגת טענות שונות, כמו הטענה שדברים שקורים לו הם רק ניסיונות שיגרמו לו לאבד ריכוז, או שהעונשים שקיבל בעבר נועדו רק כדי לחזק אותו. המטרה של השטן היא לגרום לאדם להשתכך ולהתעייף בדרכו. התגובה של האדם בסיפור זה היא קצרה וחד משמעית: "אני בטומותי אלך". הוא בוחר להמשיך בדרכו ביושרה ובתמימות, מבלי להסתבך בשיח או בניסיונות ההסחה של היצר. המקור מבוסס על דברי חז"ל במסכת סנהדרין, המדגישים את החשיבות של עמידה איתנה בערכים ובהתעלמות מהסחות דעת רוחניות.
סנהדרין פ״ט ב:י״ב ↗הקשר שבין תמימות ליושרה
״תמים תהיה עם ה' אלהיך, כשאתה תם חלקך עם ה' אלהיך וכן דוד אמר (תהלים כו יא) ואני בתומי אלך פדני וחנני (שם מא יג)״
בפרשת הזיקע, הספרי מפרש את המילה "תמים" כקשר של שלמות וחלקיות עם ה'. לפי הפירוש, דוד המלך מבקש מהשם שישמור על היושרה הפנימית שלו, כפי שהוא מבטא בשימוש חוזר במילה "בתומי" לאורך המזמור. הוא מבקש שהשם יתמך בו ויעמיד אותו לפניו כשהוא הולך בדרך הישר. הספרי מקשר בין הציווי בתורה לבין התפילה בתהלים, ומראה שדוד אינו מבקש רק חסד, אלא מבקש שהשם יאשר ויחזק את דרך האמת שבה הוא בוחר לחיות. הגישה כאן מדגישה שהתמימות אינה חוסר טעות, אלא נאמנות ומחויבות למסלול הנכון מול ה'.
ספרי דברים קע״ג:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
התבודדות מול הקהל
״לא אבוא. איני רגיל לבוא וליכנס במקהלם:״
בפסוק זה, דוד מבקש שלא יתערב בחבורה של אנשים שאינם הולכים בדרך הישר. הוא מדגיש את רצונו לשמור על יושר ועל נקיות מוסרית, תוך התרחקות מעושים רע ומהאנשים המדברים בשקר או כוונות זדון. רש"י מפרש את המשפט "לא אבוא" בצורה מוחשית: דוד אינו רגיל בכך שהוא נכנס או משתתף בקבוצות של אנשים שאינם מוסריים. לפי פירושו, מדובר בבחירה אקטיבית של דוד להימנע מאינטראקציה חברתית עם אלו שחיהם אינם תואמים את ערכי האמת.
רש״י על תהילים 26:4:2 ↗המשמעות של 'זמה' בתהילים
״זמה. כל זמה שבמקרא לשון מחשבה יש לטובה ויש לרעה:״
בפסוק העוסק בבקשת הצדק, מופיעה המילה 'זמה'. רש"י מפרש כי המילה הזאת במקרא יכולה להתייחס גם למחשבה טובה וגם למחשבה רעה. הוא מסביר ש'זמה' אינה תמיד מעשה רע מוגמר, אלא היא מתארת את עולם המחשבה והכוונה הפנימית. הפירוש של רש"י מתמקד בהבחנה בין כוונה לבין מעשה. לפי גישה זו, המילה יכולה לתאר תכנון של רשע או פשוט מחשבה פנימית שטרם הפכה למעשה. רש"י אינו טוען שכל 'זמה' היא רעה, אלא שהשפה המקראית משתמשת במושג זה כדי לתאר עולם של מחשבות וכוונות.
רש״י על תהילים 26:10:1 ↗ההליכה בדרך האמת
״והתהלכתי - להרגיל כדרך: ויתהלך חנוך.״
בתהילים פרק כ"ו, דוד מציג את השאיפה שלו לחיות ביושרה ובנאמנות. הוא מבקש מהאל לבחון את ליבו ולעבור את המבחנים של החיים מבלי לסטות מן הדרך הנכונה. השיר מבטא את הרצון להתנתק מדרכי הרשעים ולהתקרב אל האמת והקדושה. אבן עזרא מפרש את המילה "ויתהלך" כבקשה להתרגל ולהתמיד בדרך הישר, בדומה להרגלו של חנוך הצדיק. לפי גישה זו, המעשה אינו רק פעולה חד פעמית, אלא בנייה של הרגל קבוע בדרך האמת.
אבן עזרא על תהילים 26:3:2 ↗התבודדות בקודש
״ה' אהבתי מעון ביתך - כנגד לא ישבתי עם מתי שוא.״
בתהילים זה, המשורר מבקש מהשם לשפוט אותו ביושר. הוא מדגיש את נאמנותו למסלול האמת ואת הימנעותו מהתערבבות עם אנשים שנוהגים ברע. אבן עזרא מפרש את הפסוק על אהבת בית השם כביטוי לכך שהמשורר לא בחר לשבת בחברת שקרנים או אנשים המדברים דברים חסרי תועלת. הוא רואה בזה רצון להתרחק משיח שוא ומהתנהגות לא ראויה.
אבן עזרא על תהילים 26:8:1 ↗