מִזְמוֹר לְדָוִד. הַשֵּׁם הוּא הָרוֹעִי, לֹא יֶחְסַר לִי דָּבָר.
מִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד יְהוָ֥ה רֹ֝עִ֗י לֹ֣א אֶחְסָֽר׃תהילים · פרק כג׳
הַשֵּׁם הָרוֹעִי וְהַמְּשַׁכְּלֵם
מִזְמוֹר שֶׁל בִּטָּחוֹן בַּהַשֵּׁם כְּרוֹעֶה וְכְמְּלַכֵּד, וְהַשְּׁכִינוֹת בְּבֵית ה' לְעוֹלָם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים כג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַשֵּׁם הָרוֹעִי
הוּא מַרְבִיץ אוֹתִי בְּכִשְׁבִּים יְרֻקִּים, וּמַנְחֶה אוֹתִי אֶל מֵי מְנוּחָה.
בִּנְא֣וֹת דֶּ֭שֶׁא יַרְבִּיצֵ֑נִי עַל־מֵ֖י מְנֻח֣וֹת יְנַהֲלֵֽנִי׃הוּא מְחַדֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי וּמַדְרִיךְ אוֹתִי בִּנְתִיבֵי צֶדֶק בִּלְמַעַן שְׁמוֹ.
נַפְשִׁ֥י יְשׁוֹבֵ֑ב יַֽנְחֵ֥נִי בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק לְמַ֣עַן שְׁמֽוֹ׃גַּם אִם אֵלֵךְ בְּעֵבֶת צֵל מָוֶת, לֹא אֶפְחַד מֵרָע, כִּי אַתָּה עִמָּדִי. שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתְּךָ הֵם מְנַחֲמַי.
גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֪יא צַלְמָ֡וֶת לֹא־אִ֘ירָ֤א רָ֗ע כִּי־אַתָּ֥ה עִמָּדִ֑י שִׁבְטְךָ֥ וּ֝מִשְׁעַנְתֶּ֗ךָ הֵ֣מָּה יְנַֽחֲמֻֽנִי׃ביטחון ושפע בבית ה׳
את השולחן תכין לי מול האויבים שלי. תמיר שמן על ראשי, והכוס שלי תהיה מלאה.
תַּעֲרֹ֬ךְ לְפָנַ֨י ׀ שֻׁלְחָ֗ן נֶ֥גֶד צֹרְרָ֑י דִּשַּׁ֖נְתָּ בַשֶּׁ֥מֶן רֹ֝אשִׁ֗י כּוֹסִ֥י רְוָיָֽה׃רק טוב וחסד ירדפו אחרי כל ימות חיי, ואני אחזור לבית ה׳ לכל ימים.
אַ֤ךְ ׀ ט֤וֹב וָחֶ֣סֶד יִ֭רְדְּפוּנִי כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑י וְשַׁבְתִּ֥י בְּבֵית־יְ֝הוָ֗ה לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַשֵּׁם הָרוֹעִי
מִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד יְהוָ֥ה רֹ֝עִ֗י לֹ֣א אֶחְסָֽר׃
בִּנְא֣וֹת דֶּ֭שֶׁא יַרְבִּיצֵ֑נִי עַל־מֵ֖י מְנֻח֣וֹת יְנַהֲלֵֽנִי׃
נַפְשִׁ֥י יְשׁוֹבֵ֑ב יַֽנְחֵ֥נִי בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק לְמַ֣עַן שְׁמֽוֹ׃
גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֪יא צַלְמָ֡וֶת לֹא־אִ֘ירָ֤א רָ֗ע כִּי־אַתָּ֥ה עִמָּדִ֑י שִׁבְטְךָ֥ וּ֝מִשְׁעַנְתֶּ֗ךָ הֵ֣מָּה יְנַֽחֲמֻֽנִי׃
ביטחון ושפע בבית ה׳
תַּעֲרֹ֬ךְ לְפָנַ֨י ׀ שֻׁלְחָ֗ן נֶ֥גֶד צֹרְרָ֑י דִּשַּׁ֖נְתָּ בַשֶּׁ֥מֶן רֹ֝אשִׁ֗י כּוֹסִ֥י רְוָיָֽה׃
אַ֤ךְ ׀ ט֤וֹב וָחֶ֣סֶד יִ֭רְדְּפוּנִי כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑י וְשַׁבְתִּ֥י בְּבֵית־יְ֝הוָ֗ה לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
מִזְמוֹר הַמְּבַטֵּא אֶת הַקֶּשר הַקָּרוֹב בֵּין הָאָדָם לַהַשֵּׁם, כְּרוֹעֶה הַדּוֹאֵג לַצֹּאן וּכְמְּלַכֵּד הַמְּכַסֶּה אֶת הָאוֹיְבִים.
הַשֵּׁם הָרוֹעִי
מִזְמוֹר הַמְבַטֵּא אֶת הַבִּטָּחוֹן הַמֻמְלָא בַּהַשֵּׁם כְּרוֹעֶה הַדּוֹאֵג לַצֹּאן. הַדָּוִד מְתָאֵר אֶת הַהַגָּנָה, הַהַרְחָקָה מֵסַכָּנָה וְהַהַבְטָחָה לְהַבְטָחָה לְהַשְׁקָיָה וּלְהַנְחָאָה בְּנְתִיבִים יְשָׁרִים. הַמְזַמֵּר מְבַטֵּא חַיּוּת וְעֹז בְּתוֹךְ קְשָׁיִים, כְּשֶׁהַשֵּׁם מְלוֹוֶה אוֹתוֹ כְּמִשְׁעָן וּמְנַחֵם בְּזִמְנֵי הַצָּרָה.
ביטחון ושפע בבית ה׳
הפסוקים מתארים מצב של שפע וביטחון מול אויבים. הדובר חווה אירוח מלכותי של שמן וכוס גדושה. הוא מבטח שחסד וטוב ילוו אותו תמיד, ויתרה מכך, הוא מבטא שאיפה לשכון בבית ה׳ לאורך ימים ושלנים.
הַמִּזְמוֹר מַסִּיים אֶת הַתְּפִלָּה בְּבִטְחוֹן בַּטּוֹב הַשַּׁיַּךְ לַהַשֵּׁם לְכָל הַיָּמִים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
אחדות שבטי ישראל והקשר להשם
״יחד שבטי ישראל, כשהם עשוים אגודה אחת ולא כשהם עשוים אגודות אגודות, וכן הוא אומר (עמוס ט ו) הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה.״
בספרי דברים מוסבר כי הכוח של שבטי ישראל נובע מהאחדות שלהם. כאשר הם פועלים כאגודה אחת, הם בונים עליות בשמים. אך כשהם מפוצלים לאגודות נפרדות, יסודם נשאר על הארץ בלבד. Rבי שמעון בן יוחי מדגים זאת באמצעות משל על שתי ספינות הקשורות זו לזו באמצע הים. כל עוד הספינות קשורות, ניתן לבנות עליהן מבנה יציב. ברגע שהן מתפרדות, המבנה קורס. כך גם הקשר בין עם ישראל להשם תלוי במידת האחדות והוויתור על האינטרסים האישיים לטובת הכלל.
ספרי דברים שמ״ו:ב׳ ↗הקשר האישי והלאומי בין ה' לעם ישראל
״דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ, הוּא לִי לֵאלֹהִים, וַאֲנִי לוֹ לְאֻמָּה. הוּא לִי לֵאלֹהִים (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, וַאֲנִי לוֹ לְעַם וְאֻמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה״
בפירוש שיר השירים רבה, הקשר בין ה' לישראל מוסבר דרך סדרה של מערכות יחסים משתנות. המפרש מראה כיצד פסוקים מהתורה והנביאים מתארים את ה' כבוד לאבות, כרועה לצאן וכשומר כרם, בעוד עם ישראל מגיב לו בנאמנות ותשובה. הקשר הזה אינו רק היסטורי, אלא רגשי ואישי מאוד. הפרשנות מדגישה כי התנהגות ישראל כלפי ה' משקפת את ההתנהגות של ה' כלפיהם. המפרש מציין כי כפי שה' מביע רחמים וחסד, כך ישראל מחזירים לו שבח וזמרה. ההסבר מבוסס על טקסטים מהתורה, הנביאים ושיר השירים, ומציג תמונה של קשר דו-צדדי שבו ה' הוא המנהיג והמסור, וישראל הם העם המגיב לו מתוך אהבה ויראה.
שיר השירים רבה ב׳:ט״ז:א׳ ↗בעקבות המפרשים
ביטחון מוחלט בהשגחה
״ה' רועי. במדבר הזה שאני הולך בו בטוח אני שלא אחסר כלום:״
תהילים פרק כ"ג מתאר את הקשר העמוק בין האדם להשם, המדמה את עצמו למרעה המובל על ידי רועה נאמן. השיר מבטא תחושת ביטחון ורוגע, שכן הַשֵּׁם דואג לכל צרכי הרועה, מהמנוחה בערבה ועד להגנה מול סכנות. רש"י מפרש את הפסוק הראשון כך: הידיעה שהשם הוא הרועה שלי גורמת לי ללכת בדרך זו בביטחון מלא, מתוך הבנה שלא יחסר לי שום דבר. הפירוש מתמקד בתוצאה המעשית של האמונה – היעדר החסר והחרדה.
רש״י על תהילים 23:1:2 ↗ההשגחה וההכתרה
״דשנת בשמן ראשי. כבר נמשחתי על פיך למלך:״
רש"י מפרש את הפסוק החמישי בתהילים בדרך של הכתרה. לטענתו, הביטוי "דשנת בשמן ראשי" אינו מתאר רק דאגה פיזית, אלא מעשה של מישחה למלוכה. השמן מסמל את המשיחה המלכותית שנעשית על ידי הַשֵּׁם. הפירוש מדגיש כי הַשֵּׁם לא רק מטפל בצרכיו של הרועה, אלא גם מעלה אותו למעמד של מלך. לפי גישה זו, השפע והכבוד שמתוארים בטקסט הם תוצאה של הבחירה האלוהית ברועה והפיכתו לדמות בעלת סמכות ומנהיגות.
רש״י על תהילים 23:5:1 ↗המשמעות של מנוחת הנפש
״וטעם מנוחות – הפך נחל שוטף.״
בפרק זה, המזמור מתאר את הקשר המגן בין האדם לבין הַשֵּׁם, המופיע כרועה נאמן. הפסוקים מדגישים את הטיפול המדויק של הַשֵּׁם בכל צורך של האדם, החל מכיבוד הנפש ועד להשקיה ושיקום הכוחות. אבן עזרא מפרש את המילה "מנוחות" בפרק זה באופן מעניין. הוא מסביר שהמנוחה אינה רק חוסר תנועה, אלא היא מתארת נחל שזורם בעוצמה ובשפע. לפי גישה זו, השלווה מגיעה דווקא מתוך זרימה של חיות וברכה שאינה פוסקת.
אבן עזרא על תהילים 23:2:3 ↗השפע וההגנה של ה”
״וכוסי רויה – כנגד על מי מנוחות.״
בתהילים זה, המזמור מתאר את הקשר הקרוב בין האדם ל” בין ה”. המזמור משתמש בדימוי של רועה המדריך את צאננו, ומדגיש את הביטחון והמנוחה שהשם מעניק לנו בנתיבי צדק. המזמור מלא בהודיה על ההגנה בתוך קשיים ועל השפע שממלא את חיינו. אבן עזרא, בפירושו למזמור, מסביר את הביטוי "וְכוֹסִי רֶוְיָה". הוא מפרש את המילה "רֶוְיָה" כביטוי למנוחה ולישוב הדעת, כלומר שהכוס מלאה עד שאין צורך לבקש עוד, וזה מעמיד את השפע של ה” מול מצב של מנוחה ושלווה מוחלטת.
אבן עזרא על תהילים 23:5:3 ↗