לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, מִזְמוֹר לְדָוִד.
לַ֭מְנַצֵּחַ עַל־אַיֶּ֥לֶת הַשַּׁ֗חַר מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃תהילים · פרק כב׳
זעקה אל אלוהים ותפילה להצלה
מתוך מזמור כב, הדובר מתאר את סבלו העמוק, את תחושת העזובה ואת התקווה לישועה מתוך אמונה באבות ובשלטון ה'.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים כב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
זעקת דוד אל אלוהים
אֵלִי, אֵלִי, לָמָּה עֲזַבְתָּנִי? אַתָּה רָחוֹק מִמִּי שֶׁיַּצִּיל אוֹתִי, וְאֵין תְּשׁוּבָה לְזַעֲקוֹתַי.
אֵלִ֣י אֵ֭לִי לָמָ֣ה עֲזַבְתָּ֑נִי רָח֥וֹק מִֽ֝ישׁוּעָתִ֗י דִּבְרֵ֥י שַׁאֲגָתִֽי׃אֱלוֹהַי, אֲנִי קוֹרֵא אֵלֶיךָ בַּיּוֹם וְאַתָּה לֹא עוֹנֶה, וְאַף בַּלַּיְלָה אַתָּה לֹא נָח בַּשֶּׁקֶט.
אֱֽלֹהַ֗י אֶקְרָ֣א י֭וֹמָם וְלֹ֣א תַעֲנֶ֑ה וְ֝לַ֗יְלָה וְֽלֹא־דֽוּמִיָּ֥ה לִֽי׃אַתָּה קָדוֹשׁ, יוֹשֵׁב עַל שֶׁבַח יִשְׂרָאֵל.
וְאַתָּ֥ה קָד֑וֹשׁ י֝וֹשֵׁ֗ב תְּהִלּ֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל׃השוואה בין אבות לבין מצב הדובר
בך בטחו אבותינו, ובטחו וישוע אתם.
בְּ֭ךָ בָּטְח֣וּ אֲבֹתֵ֑ינוּ בָּ֝טְח֗וּ וַֽתְּפַלְּטֵֽמוֹ׃אליך קראו וישועו, בך בטחו ולא התביישו.
אֵלֶ֣יךָ זָעֲק֣וּ וְנִמְלָ֑טוּ בְּךָ֖ בָטְח֣וּ וְלֹא־בֽוֹשׁוּ׃ואני תולעת ולא אדם, בושה של בני אדם וביזיון עם.
וְאָנֹכִ֣י תוֹלַ֣עַת וְלֹא־אִ֑ישׁ חֶרְפַּ֥ת אָ֝דָ֗ם וּבְז֥וּי עָֽם׃כל הרואים אותי לועגים לי, מרימים שפתיים ומנועים בראש.
כָּל־רֹ֭אַי יַלְעִ֣גוּ לִ֑י יַפְטִ֥ירוּ בְ֝שָׂפָ֗ה יָנִ֥יעוּ רֹֽאשׁ׃זעקת האדם אל אלוהיו
תמסור להשם את הכאב, והוא יציל אותו כי הוא רוצה בו.
גֹּ֣ל אֶל־יְהוָ֣ה יְפַלְּטֵ֑הוּ יַ֝צִּילֵ֗הוּ כִּ֘י חָ֥פֵֽץ בּֽוֹ׃כי אתה הגב שלי כבר מהבטן, ואני סומך על חזה אמי.
כִּֽי־אַתָּ֣ה גֹחִ֣י מִבָּ֑טֶן מַ֝בְטִיחִ֗י עַל־שְׁדֵ֥י אִמִּֽי׃בגללך נזרקתי מן הרחם, ומהבטן של אמי, אלוהי אתה.
עָ֭לֶיךָ הָשְׁלַ֣כְתִּי מֵרָ֑חֶם מִבֶּ֥טֶן אִ֝מִּ֗י אֵ֣לִי אָֽתָּה׃אל תתרחק ממני, כי המצוקה קרובה ואין לי מי שיעזור.
אַל־תִּרְחַ֣ק מִ֭מֶּנִּי כִּי־צָרָ֣ה קְרוֹבָ֑ה כִּי־אֵ֥ין עוֹזֵֽר׃זעקת הסבל והתפרקות הגוף
עוטיףוני שוורים רבים, אדם חזק מאוד משן, כשהם כורתים אותי.
סְ֭בָבוּנִי פָּרִ֣ים רַבִּ֑ים אַבִּירֵ֖י בָשָׁ֣ן כִּתְּרֽוּנִי׃הם פתחו עליי את פיהם, כמו אריה שטורף ונהגר.
פָּצ֣וּ עָלַ֣י פִּיהֶ֑ם אַ֝רְיֵ֗ה טֹרֵ֥ף וְשֹׁאֵֽג׃נשפכתי כמו מים, כל עצמותיי התפרקו, לבי היה כמו דג שנמס בתוך מעיי.
כַּמַּ֥יִם נִשְׁפַּכְתִּי֮ וְהִתְפָּֽרְד֗וּ כָּֽל־עַצְמ֫וֹתָ֥י הָיָ֣ה לִ֭בִּי כַּדּוֹנָ֑ג נָ֝מֵ֗ס בְּת֣וֹךְ מֵעָֽי׃כחתי התייבש כמו חרֶשׂ, לשוני דבוקה למתקתי, ואת אבק המוות תכסה אותי.
יָ֘בֵ֤שׁ כַּחֶ֨רֶשׂ ׀ כֹּחִ֗י וּ֭לְשׁוֹנִי מֻדְבָּ֣ק מַלְקוֹחָ֑י וְֽלַעֲפַר־מָ֥וֶת תִּשְׁפְּתֵֽנִי׃זעקת המדוכא
כי כלבים הקיפו אותי, קבוצת רשעים רדפו אותי, הם כעירים הקיפו את ידיי ורגלי.
כִּ֥י סְבָב֗וּנִי כְּלָ֫בִ֥ים עֲדַ֣ת מְ֭רֵעִים הִקִּיפ֑וּנִי כָּ֝אֲרִ֗י יָדַ֥י וְרַגְלָֽי׃אני מספר את כל עצמותיי, הם מסתכלים עליי ורואים אותי.
אֲסַפֵּ֥ר כָּל־עַצְמוֹתָ֑י הֵ֥מָּה יַ֝בִּ֗יטוּ יִרְאוּ־בִֽי׃הם מחלקים ביניהם את הבגדים שלי, ועל הבגד העליון שלי הם מטילים גורל.
יְחַלְּק֣וּ בְגָדַ֣י לָהֶ֑ם וְעַל־לְ֝בוּשִׁ֗י יַפִּ֥ילוּ גוֹרָֽל׃ואתה, הַשֵּׁם, אל תתרחק, מהר לבוא לעזור לי.
וְאַתָּ֣ה יְ֭הוָה אַל־תִּרְחָ֑ק אֱ֝יָלוּתִ֗י לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה׃תחינה להצלה ותודה בקהל
הצילו את נפשי מחרב, מכל הכלב, היחיד שלי.
הַצִּ֣ילָה מֵחֶ֣רֶב נַפְשִׁ֑י מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב יְחִידָתִֽי׃הצילו אותי מפיו של אריה ומקרני הפרא, כי ענית אותי.
ה֭וֹשִׁיעֵנִי מִפִּ֣י אַרְיֵ֑ה וּמִקַּרְנֵ֖י רֵמִ֣ים עֲנִיתָֽנִי׃אספר את שמך לאחי, בתוך הקהל אהלל אותך.
אֲסַפְּרָ֣ה שִׁמְךָ֣ לְאֶחָ֑י בְּת֖וֹךְ קָהָ֣ל אֲהַלְלֶֽךָּ׃כל זרע יעקב, יראי ה', הללו אותו. כל זרע ישראל, כבדו אותו ויראו ממנו.
יִרְאֵ֤י יְהוָ֨ה ׀ הַֽלְל֗וּהוּ כָּל־זֶ֣רַע יַעֲקֹ֣ב כַּבְּד֑וּהוּ וְג֥וּרוּ מִ֝מֶּ֗נּוּ כָּל־זֶ֥רַע יִשְׂרָאֵֽל׃מענה התפילה ותקווה לעמים
כי הוא לא זלזל ולא בטל את עני הבוטה, ולא הסתיר את פניו ממנו, ובזמן שצעק אליו, הוא שמע.
כִּ֤י לֹֽא־בָזָ֨ה וְלֹ֪א שִׁקַּ֡ץ עֱנ֬וּת עָנִ֗י וְלֹא־הִסְתִּ֣יר פָּנָ֣יו מִמֶּ֑נּוּ וּֽבְשַׁוְּע֖וֹ אֵלָ֣יו שָׁמֵֽעַ׃מולך אשיר שבח בקהל גדול, ואשלם את נדרי לפני כל מי שמפחדים ממך.
מֵ֥אִתְּךָ֗ תְֽהִלָּ֫תִ֥י בְּקָהָ֥ל רָ֑ב נְדָרַ֥י אֲ֝שַׁלֵּ֗ם נֶ֣גֶד יְרֵאָֽיו׃הענווים יאכלו וירצו, וכל מחפשי יהוה יללו אותו, וחי לבכם לנצח.
יֹאכְל֬וּ עֲנָוִ֨ים ׀ וְיִשְׂבָּ֗עוּ יְהַֽלְל֣וּ יְ֭הוָה דֹּ֣רְשָׁ֑יו יְחִ֖י לְבַבְכֶ֣ם לָעַֽד׃כל קצועי הארץ יזכרו וישובו אל יהוה, וכל משפחות העמים ישתחוו לפניך.
יִזְכְּר֤וּ ׀ וְיָשֻׁ֣בוּ אֶל־יְ֭הוָה כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְיִֽשְׁתַּחֲו֥וּ לְ֝פָנֶ֗יךָ כָּֽל־מִשְׁפְּח֥וֹת גּוֹיִֽם׃שלטון ה׳ וקדושת הדורות
כי לה׳ המלוכה, והוא שולט בעמים.
כִּ֣י לַ֭יהוָה הַמְּלוּכָ֑ה וּ֝מֹשֵׁ֗ל בַּגּוֹיִֽם׃הם אכלו וכפפו בפניו את כל עושי רדוף הארץ, וכולם שישוכבים בעפר יכרעו לפניו, כי הנשמה לא חיה.
אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֨וּ ׀ כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ לְפָנָ֣יו יִ֭כְרְעוּ כָּל־יוֹרְדֵ֣י עָפָ֑ר וְ֝נַפְשׁ֗וֹ לֹ֣א חִיָּֽה׃זרע ישר יעבדו אותו, ויספרו על האדון מדור לדור.
זֶ֥רַע יַֽעַבְדֶ֑נּוּ יְסֻפַּ֖ר לַֽאדֹנָ֣י לַדּֽוֹר׃הם יבואו ויגידו על צדקתו לעם שעוד לא נולד, כי הוא עשה זאת.
יָ֭בֹאוּ וְיַגִּ֣ידוּ צִדְקָת֑וֹ לְעַ֥ם נ֝וֹלָ֗ד כִּ֣י עָשָֽׂה׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
זעקת דוד אל אלוהים
לַ֭מְנַצֵּחַ עַל־אַיֶּ֥לֶת הַשַּׁ֗חַר מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃
אֵלִ֣י אֵ֭לִי לָמָ֣ה עֲזַבְתָּ֑נִי רָח֥וֹק מִֽ֝ישׁוּעָתִ֗י דִּבְרֵ֥י שַׁאֲגָתִֽי׃
אֱֽלֹהַ֗י אֶקְרָ֣א י֭וֹמָם וְלֹ֣א תַעֲנֶ֑ה וְ֝לַ֗יְלָה וְֽלֹא־דֽוּמִיָּ֥ה לִֽי׃
וְאַתָּ֥ה קָד֑וֹשׁ י֝וֹשֵׁ֗ב תְּהִלּ֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל׃
השוואה בין אבות לבין מצב הדובר
בְּ֭ךָ בָּטְח֣וּ אֲבֹתֵ֑ינוּ בָּ֝טְח֗וּ וַֽתְּפַלְּטֵֽמוֹ׃
אֵלֶ֣יךָ זָעֲק֣וּ וְנִמְלָ֑טוּ בְּךָ֖ בָטְח֣וּ וְלֹא־בֽוֹשׁוּ׃
וְאָנֹכִ֣י תוֹלַ֣עַת וְלֹא־אִ֑ישׁ חֶרְפַּ֥ת אָ֝דָ֗ם וּבְז֥וּי עָֽם׃
כָּל־רֹ֭אַי יַלְעִ֣גוּ לִ֑י יַפְטִ֥ירוּ בְ֝שָׂפָ֗ה יָנִ֥יעוּ רֹֽאשׁ׃
זעקת האדם אל אלוהיו
גֹּ֣ל אֶל־יְהוָ֣ה יְפַלְּטֵ֑הוּ יַ֝צִּילֵ֗הוּ כִּ֘י חָ֥פֵֽץ בּֽוֹ׃
כִּֽי־אַתָּ֣ה גֹחִ֣י מִבָּ֑טֶן מַ֝בְטִיחִ֗י עַל־שְׁדֵ֥י אִמִּֽי׃
עָ֭לֶיךָ הָשְׁלַ֣כְתִּי מֵרָ֑חֶם מִבֶּ֥טֶן אִ֝מִּ֗י אֵ֣לִי אָֽתָּה׃
אַל־תִּרְחַ֣ק מִ֭מֶּנִּי כִּי־צָרָ֣ה קְרוֹבָ֑ה כִּי־אֵ֥ין עוֹזֵֽר׃
זעקת הסבל והתפרקות הגוף
סְ֭בָבוּנִי פָּרִ֣ים רַבִּ֑ים אַבִּירֵ֖י בָשָׁ֣ן כִּתְּרֽוּנִי׃
פָּצ֣וּ עָלַ֣י פִּיהֶ֑ם אַ֝רְיֵ֗ה טֹרֵ֥ף וְשֹׁאֵֽג׃
כַּמַּ֥יִם נִשְׁפַּכְתִּי֮ וְהִתְפָּֽרְד֗וּ כָּֽל־עַצְמ֫וֹתָ֥י הָיָ֣ה לִ֭בִּי כַּדּוֹנָ֑ג נָ֝מֵ֗ס בְּת֣וֹךְ מֵעָֽי׃
יָ֘בֵ֤שׁ כַּחֶ֨רֶשׂ ׀ כֹּחִ֗י וּ֭לְשׁוֹנִי מֻדְבָּ֣ק מַלְקוֹחָ֑י וְֽלַעֲפַר־מָ֥וֶת תִּשְׁפְּתֵֽנִי׃
זעקת המדוכא
כִּ֥י סְבָב֗וּנִי כְּלָ֫בִ֥ים עֲדַ֣ת מְ֭רֵעִים הִקִּיפ֑וּנִי כָּ֝אֲרִ֗י יָדַ֥י וְרַגְלָֽי׃
אֲסַפֵּ֥ר כָּל־עַצְמוֹתָ֑י הֵ֥מָּה יַ֝בִּ֗יטוּ יִרְאוּ־בִֽי׃
יְחַלְּק֣וּ בְגָדַ֣י לָהֶ֑ם וְעַל־לְ֝בוּשִׁ֗י יַפִּ֥ילוּ גוֹרָֽל׃
וְאַתָּ֣ה יְ֭הוָה אַל־תִּרְחָ֑ק אֱ֝יָלוּתִ֗י לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה׃
תחינה להצלה ותודה בקהל
הַצִּ֣ילָה מֵחֶ֣רֶב נַפְשִׁ֑י מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב יְחִידָתִֽי׃
ה֭וֹשִׁיעֵנִי מִפִּ֣י אַרְיֵ֑ה וּמִקַּרְנֵ֖י רֵמִ֣ים עֲנִיתָֽנִי׃
אֲסַפְּרָ֣ה שִׁמְךָ֣ לְאֶחָ֑י בְּת֖וֹךְ קָהָ֣ל אֲהַלְלֶֽךָּ׃
יִרְאֵ֤י יְהוָ֨ה ׀ הַֽלְל֗וּהוּ כָּל־זֶ֣רַע יַעֲקֹ֣ב כַּבְּד֑וּהוּ וְג֥וּרוּ מִ֝מֶּ֗נּוּ כָּל־זֶ֥רַע יִשְׂרָאֵֽל׃
מענה התפילה ותקווה לעמים
כִּ֤י לֹֽא־בָזָ֨ה וְלֹ֪א שִׁקַּ֡ץ עֱנ֬וּת עָנִ֗י וְלֹא־הִסְתִּ֣יר פָּנָ֣יו מִמֶּ֑נּוּ וּֽבְשַׁוְּע֖וֹ אֵלָ֣יו שָׁמֵֽעַ׃
מֵ֥אִתְּךָ֗ תְֽהִלָּ֫תִ֥י בְּקָהָ֥ל רָ֑ב נְדָרַ֥י אֲ֝שַׁלֵּ֗ם נֶ֣גֶד יְרֵאָֽיו׃
יֹאכְל֬וּ עֲנָוִ֨ים ׀ וְיִשְׂבָּ֗עוּ יְהַֽלְל֣וּ יְ֭הוָה דֹּ֣רְשָׁ֑יו יְחִ֖י לְבַבְכֶ֣ם לָעַֽד׃
יִזְכְּר֤וּ ׀ וְיָשֻׁ֣בוּ אֶל־יְ֭הוָה כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְיִֽשְׁתַּחֲו֥וּ לְ֝פָנֶ֗יךָ כָּֽל־מִשְׁפְּח֥וֹת גּוֹיִֽם׃
שלטון ה׳ וקדושת הדורות
כִּ֣י לַ֭יהוָה הַמְּלוּכָ֑ה וּ֝מֹשֵׁ֗ל בַּגּוֹיִֽם׃
אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֨וּ ׀ כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ לְפָנָ֣יו יִ֭כְרְעוּ כָּל־יוֹרְדֵ֣י עָפָ֑ר וְ֝נַפְשׁ֗וֹ לֹ֣א חִיָּֽה׃
זֶ֥רַע יַֽעַבְדֶ֑נּוּ יְסֻפַּ֖ר לַֽאדֹנָ֣י לַדּֽוֹר׃
יָ֭בֹאוּ וְיַגִּ֣ידוּ צִדְקָת֑וֹ לְעַ֥ם נ֝וֹלָ֗ד כִּ֣י עָשָֽׂה׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
המזמור נפתח בצעקה נואשת של אדם המרגיש נטוש על ידי אלוהים, ומתפתח מתיאור מצוקה פיזית ונפשית ועד לתודה על התשעות.
זעקת דוד אל אלוהים
מזמור של דוד המלך המתחיל בהקדשה מוזיקלית. המשורר מבטא תחושת נטישה עמוקה מאלוהים, תוך שהוא קורא לו ביום ובלילה ללא מענה. למרות הייאוש, הוא מכיר בקדושת אלוהים ובתהילת ישראל.
השוואה בין אבות לבין מצב הדובר
הפסוקים מתארים ניגוד בין ההיסטוריה של אבות האומה, שביד פעולה בטחו בהשם וזכו לישועה, לבין מצבו הנוכחי של הדובר. הדובר מתאר את עצמו כאדם מבוזה, נחות ומושתק, שסובל מלגינות וזלזול מעיני כל הרואים אותו.
זעקת האדם אל אלוהיו
הפסוקים מתארים אדם הנמצא במצוקה קשה ומתפלל להשם. הוא מזכיר את ההשגחה האלוהית שהחלה כבר מרגע הלידה ומבטח בכך שהשם יציל אותו. הכותב מבקש שלא ייתקע לבדו בתוך הסבל, שכן האויבים וקשיי החיים מקיפים אותו ללא עזרה מכל אדם.
זעקת הסבל והתפרקות הגוף
הפסוקים מתארים מצוקה קיצונית מול אויבים חזקים ורעבים, הדומה לשור וסנונית. הדובר מתאר התפרקות גופנית מוחלטת, שבו כל עצמותיו נפרדות, כוחותיו מתייבשים ולבו נמס. המצב מגיע למצב של חולשה מוחלטת מול המוות והאבק.
זעקת המדוכא
הפסוקים מתארים אדם הנמצא תחת מצור רעבים ורדיפת רשעים שסובבים אותו ככלבים. האויבים מתבוננים בסבלו ומתחלקים בבגדיו על ידי הטלת גורל. בתוך המצוקה, הדובר קורא להשם לא להתרחק ולמהר להושיט לו עזרה.
תחינה להצלה ותודה בקהל
הקטע כולל תחינה דחופה להצלה מחיים מסוכנים, מחרב, מכלבים, מאריות ומקרני פרא. המשורר מבטיח להלל את שם ה' בפני קהלו ואחיו. לאחר מכן, הוא קורא לכל עם ישראל, יראי ה', להלל ולכבד את ה' מתוך יראה.
מענה התפילה ותקווה לעמים
הפסוקים מסתיימים בהודיה על כך שהשם שומע את העני ואינו מתעלם ממנו. הדובר מבטיח להודות לו בקהל גדול ולקיים את הבטחותיו. התפילה מסתיימת בחזון עולמי שבו הענווים, קצועי הארץ וכל משפחות העמים יזכרו את השם, ישובו אליו וישתחוו לפניו.
שלטון ה׳ וקדושת הדורות
פסוקים אלו מדגישים את ריבונותו של ה׳ על כל העולם ועל כל העמים. הם מתארים כיצד כל היצורים, גם אלו שאינם חיים, מכירים בשליטתו. הזרע הבא ישר ישרת אותו ויספר על מעשיו, ודורות עתידיים ידעו על צדקתו של ה׳ לאחר שביצע את רצונו.
התפילה מסתיימת בהבטחה לשלטון ה' וקדושת הדורות הבאים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המשמעות של איילת השחר
״אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי, דִּכְתִיב: ״לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר״, מָה אַיָּלָה זוֹ קַרְנֶיהָ מַפְצִילוֹת לְכָאן וּלְכָאן, אַף שַׁחַר זֶה מַפְצִיעַ לְכָאן וּלְכָאן.״
במדרש על מסכת יומה, רבּי אבהו מסביר את הכותרת של המזמור. הוא מתמקד בביטוי "על איילת השחר". המפרש משתמש בדימוי של איילה שקרניה מתפרצות לצדדים כדי להסביר את משמעות הזמן הזה. לפי רבּי אבהו, כפי שקרני האיילה מתפשטות לכל הכיוונים, כך גם אור השחר מתפשט לכל עבר. הגישה הזו מפרשת את המושג באופן פיזי וטבעי, כתיאור של התפשטות האור המרגיש בכל עבר ברגע הפריצה של היום.
יומא כ״ט א:ג׳ ↗ענני וערפל: ההבדל בין חשיכה למרדף
״אָמַר מָר: מִמַּתְּקִין הֵן בְּעָבִים. מְנָלֵיהּ? דְּאָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כְּתִיב: ״חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים״, וּכְתִיב: ״חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים״.״
בפרשת התענית, מר שאל מדוע המילים "ממתקין" ו"עבים" מופיעות בהקשר של עננים. הוא מסביר שמשתמשים בשתי מילים שונות לתיאור עננות כבדה ומרדפת. הרב יצחק בר יוסף מצטט את רבי יוחנן, המבחין בין שני ביטויי מקרא: "חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים" ובין "חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים". הפרשנות מתמקדת בדקויות לשוניות בין המילים חֶשְׁכַת וְחַשְׁרַת. המקור מציג גישה של חז"ל המנתחת את הטקסט המקראי כדי להבין את אופן היווצרות העננים או תנועתם. שיטה זו אינה מגדירה משמעות רוחנית בלבד, אלא מתמקדת בדיוק המקצועי של התיאור הטבעי.
תענית י׳ א:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
כוח הפתיחה והשבירה
״יפטירו. יפתחו כמו פטר רחם ופטר חמור (שמות י״ג:י״ב) פוטר מים (משלי יז):״
בפסוק זה, המשורר מתאר מצב שבו האויבים והלעגנים מנסים לפרוץ את הגבולות של האדם ולשבור את הגנותיו. המילה "יפטר" מרמזת על פעולה של פתיחה בכוח, בדומה לתהליך שבו מתנתק מהחיתוך הראשון של התינוק מרחם אמו, או כמו פתיחת מים מתחת לסכר. רש"י מפרש את המילה "יפטר" כפעולה של פתיחה חזקה, כפי שמופיע בספר שמות על יציאת בני ישראל ממצרים, וכמו מים שפורצים את דרכם. הפירוש מדגיש את העוצמה שבה האויבים מנסה לפרוץ את המבצר של המנוצח.
רש״י על תהילים 22:8:1 ↗ההכרזה לפני הקהל
״אספרה שמך לאחי. בהתאסף כל כנסיותי וכן אומר להם יראי ה' הללוהו אלו הגרים וכל זרע יעקב:״
בתהילים פרק כב, כחלק מתוך תהליך של גאולה ותשובה, הדובר מבקש להכריז על שם ה' בפני קהל רחב. הדובר אינו פונה רק לחברים קרובים, אלא לכל קהילות ישראל המפוזרות. רש"י מפרש על הפסוק הזה שהדובר מבטיח להכריז על שם ה' בפני אחינו. הוא מציין שההכרזה תתבצע כאשר יתאספו כל הקהילות, כולל אלו שגרים במקומות רחוקים וכל צאצאי יעקב, המאמינים בבורא עולם.
רש״י על תהילים 22:23:1 ↗הלעג והביטחון בתהילים
״כל - גזרות לעג קשורה לעולם עם למ"ד.״
בפסוק זה, הקורא מתאר את תחושת הבינוניות והלעג שחווים המאמינים מצד סביבתם. המילה "כל" מופיעה כאן כדי להדגיש שכל סוגי הלעג והבדיחות המרירות קשורים ומשתלבים זה בזה כדי לפגוע בנפש הלוחם הרוחני. אבן עזרא מפרש על הפסוק הזה כי כל גזרות הלעג קשורות יחד עם האות ל"מ. לפי גישה זו, הלעג אינו מקרי, אלא מובנה וקשור באופן קבוע למציאות של הסבל והמצוקה שמתוארים בתהילים.
אבן עזרא על תהילים 22:8:1 ↗עוז ישראל מתוך יראת השם
״ואמר לישראל גורו – שיהיו כלם יראים ואם תעוז ידם על אויביהם, יתנו העוז לשם.״
הפירוש של אבן עזרא על הפסוק מנתח את ההבטחה שהשם ייתן לעמו את הכוח והעוז. הוא מסביר שהכוח הזה נובע מכך שכל ישראל יהיו יראים את ה'. כאשר עם ישראל יתמודד מול אויביו, הכוח שלו יהיה למען המטרה הנעלה הזו, כדי להגדיל את שם השם בעולם. הגישה של אבן עזרא מתמקדת בקשר הישיר שבין האמונה והיראה לבין ההצלחה הלאומית והעוצמה המעשית. הוא אינו מפרש את הפסוק כעניין אישי בלבד, אלא כהבטחה קולקטיבית לעם ישראל.
אבן עזרא על תהילים 22:24:2 ↗