הללו את ה׳, שירו ל׳ שיר חדש, את תהילתו שרו בקהל החסידים.
הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ שִׁ֣ירוּ לַֽ֭יהוָה שִׁ֣יר חָדָ֑שׁ תְּ֝הִלָּת֗וֹ בִּקְהַ֥ל חֲסִידִֽים׃תהילים · פרק קמט׳
שיר שבח והלל
שבח לה' על גאון עמו, שמחת החסידים ותפארת צדיקים בשבחים וניצחון.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים קמט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
שיר שבח והלל
שמח ישראל על מעשיו, בני ציון יריחו בשמחה במלכם.
יִשְׂמַ֣ח יִשְׂרָאֵ֣ל בְּעֹשָׂ֑יו בְּנֵֽי־צִ֝יּ֗וֹן יָגִ֥ילוּ בְמַלְכָּֽם׃הללו את שמו בריקוד, עם תוף וכנור יזמרו לו.
יְהַֽלְל֣וּ שְׁמ֣וֹ בְמָח֑וֹל בְּתֹ֥ף וְ֝כִנּ֗וֹר יְזַמְּרוּ־לֽוֹ׃כי ה׳ רוצה בעמו, ויפאר ענוים בישועה.
כִּֽי־רוֹצֶ֣ה יְהוָ֣ה בְּעַמּ֑וֹ יְפָאֵ֥ר עֲ֝נָוִ֗ים בִּישׁוּעָֽה׃שירת שבח וניצחון
החסידים ישמחו בכבוד, והם ירקדו בשמחה על מיטותיהם.
יַעְלְז֣וּ חֲסִידִ֣ים בְּכָב֑וֹד יְ֝רַנְּנ֗וּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָֽם׃יהיו שבחי אלוהים בגרונם, וחרבות שניים בידיהם.
רוֹמְמ֣וֹת אֵ֭ל בִּגְרוֹנָ֑ם וְחֶ֖רֶב פִּֽיפִיּ֣וֹת בְּיָדָֽם׃כדי לבצע נקמה בעמים, ולהעניק מוסר לעמי האומות.
לַעֲשׂ֣וֹת נְ֭קָמָה בַּגּוֹיִ֑ם תּֽ֝וֹכֵחֹ֗ת בַּל־אֻמִּֽים׃לקשור את מלכיהם עם שרשראות, ואת הנכבדים שלהם בכבלי ברזל.
לֶאְסֹ֣ר מַלְכֵיהֶ֣ם בְּזִקִּ֑ים וְ֝נִכְבְּדֵיהֶ֗ם בְּכַבְלֵ֥י בַרְזֶֽל׃התפארת החסידים
לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט, כְּמוּ שֶׁכָּתוּב, זוֹ הַתִּפְאֶרֶת שֶׁל כָּל הֶחָסִידִים שֶׁל הַשֵּׁם. הַלְלוּ יָהּ.
לַעֲשׂ֤וֹת בָּהֶ֨ם ׀ מִשְׁפָּ֬ט כָּת֗וּב הָדָ֣ר ה֭וּא לְכָל־חֲסִידָ֗יו הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
שיר שבח והלל
הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ שִׁ֣ירוּ לַֽ֭יהוָה שִׁ֣יר חָדָ֑שׁ תְּ֝הִלָּת֗וֹ בִּקְהַ֥ל חֲסִידִֽים׃
יִשְׂמַ֣ח יִשְׂרָאֵ֣ל בְּעֹשָׂ֑יו בְּנֵֽי־צִ֝יּ֗וֹן יָגִ֥ילוּ בְמַלְכָּֽם׃
יְהַֽלְל֣וּ שְׁמ֣וֹ בְמָח֑וֹל בְּתֹ֥ף וְ֝כִנּ֗וֹר יְזַמְּרוּ־לֽוֹ׃
כִּֽי־רוֹצֶ֣ה יְהוָ֣ה בְּעַמּ֑וֹ יְפָאֵ֥ר עֲ֝נָוִ֗ים בִּישׁוּעָֽה׃
שירת שבח וניצחון
יַעְלְז֣וּ חֲסִידִ֣ים בְּכָב֑וֹד יְ֝רַנְּנ֗וּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָֽם׃
רוֹמְמ֣וֹת אֵ֭ל בִּגְרוֹנָ֑ם וְחֶ֖רֶב פִּֽיפִיּ֣וֹת בְּיָדָֽם׃
לַעֲשׂ֣וֹת נְ֭קָמָה בַּגּוֹיִ֑ם תּֽ֝וֹכֵחֹ֗ת בַּל־אֻמִּֽים׃
לֶאְסֹ֣ר מַלְכֵיהֶ֣ם בְּזִקִּ֑ים וְ֝נִכְבְּדֵיהֶ֗ם בְּכַבְלֵ֥י בַרְזֶֽל׃
התפארת החסידים
לַעֲשׂ֤וֹת בָּהֶ֨ם ׀ מִשְׁפָּ֬ט כָּת֗וּב הָדָ֣ר ה֭וּא לְכָל־חֲסִידָ֗יו הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים הללו הם שיר שבח והלל המזמינים את הקהל לשבח את ה' בשירים ובמחוט, ומתארים את שמחת החסידים ואת תפארת הצדיקים.
שיר שבח והלל
תהילים קמ״ט הוא שיר שבח לבורא. הקהל מתבקש לשיר שיר חדש ולשמוח בבורא ובמלכו. השבח נעשה באמצעות מוזיקה, ריקודים וכלי נגינה. הפסוקים מדגישים את אהבת ה׳ לעמו ואת כבודו לענוים.
שירת שבח וניצחון
הפסוקים הללו קוראים לחסידי ה' לשמוח ולשיר בשבח אלוהים. השיר מתאר מצב של ניצחון, שבו העם מחזיק בחרבות ומבצע משפט ונקמה בעמים, תוך כבישת מלכיהם ודרגותיהם הגבוהים בשרשראות ובכבלים.
התפארת החסידים
פסוק זה מסכם את כוחם של החסידים, עבורם הביצוע של המשפט הכתוב הוא תפארת וגאווה. הפסוק מדגיש כי הדין שניתן לחסידי ה' אינו רק צדק, אלא מngעלה אותם למעמד של כבוד והדר.
הפסוקים מסתיימים בתיאור של צדיקים שישתבחו בתפארת ויראו בשיבחה של ה'.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
סדר השבח: בין הַשֵּׁם לישראל
״ואף דוד המלך פתח בשבחו של מקום תחילה שנאמר (תהלים קמט א) הללויה שירו לה' שיר חדש ואחר כך פתח בשבחם של ישראל (שם קמט״
הספרי (דברים שמ"ג) מסביר את המבנה של מזמורי התהילים דרך דוגמה של דוד המלך. לפי המפרש, דוד פתח בשבח הַשֵּׁם באמצעות מילה וקצבית, המשיך בשבח עם ישראל, וסיים שוב בשבח הַשֵּׁם. מבנה זה משקף את הקשר הבלתי נפרד בין הבורא לעמו. הספרי משווה זאת גם לשלמה המלך, שגם הוא פתח בשבח הַשֵּׁם, לאחר מכן פנה לצרכי ישראל, וחזר וחתם בשבח הַשֵּׁם. המבנה הזה מלמד שהעולם והעם נשענים על שבח הַשֵּׁם, ושהשבח לה' הוא התחלה וסוף לכל תפילה או שבח.
ספרי דברים שמ״ג:ב׳ ↗השמחה האמיתית והענווה
״דָּבָר אַחֵר, אַחֲרֵי מוֹת, רַבִּי לֵוִי פָּתַח (תהלים עה, ה): אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהוֹלוּ, לַהוֹלְלִים, לִמְעַרְבְּבַיָּא, אֵלּוּ שֶׁלִּבָּם מָלֵא עֲלֵיהֶם חַלְחוֹלִיּוֹת רָעוֹת, רַבִּי לֵוִי הֲוָה״
בפירוש ויקרא רבה על פסוק בתהלים, רבּי לוי מפרש את הזיקה שבין השבח לבין המציאות הפנימית. הוא מזהיר את ההוללים, שהם אלו שבלבם יש חרדה וחלשות, שלא יתרגשו יתר על המידה, וכן מזהיר את הרשעים שלא יתגאו, שכן גם הצדיקים לא מצאו שמחה מלאה בעולם הזה. הפרשן מביא את דברי רבּי שמעון בן לקיש על יצירת האדם הראשון, ומדגים דרך המעשה שהעולם נוצר לשמש את הבורא ואת הנהגת הטבע. דרך המעשה על האבנים היקרות באדם, הוא מראה כי למרות כל השבח והיופי, בסופו של דבר האדם חוזר לעפר. הוא מדגיש כי אפילו אבות כמו אברהם, שעברו ניסיונות קשים, לא חיו בשמחה מוחלטת בעולם הזה, ולכן אין מקום להתנשא.
ויקרא רבה כ׳:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
שִׁירָה וְחֶרֶב בְּיַד הַצַּדִּיקִים
״רוממות אל בגרונם. והם לחרב פיפיות בידם:״
הַמִּזְמוֹר הַזֶּה קוֹרֵא לְעַם יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל אֶת הַשֵּׁם בְּשִׁירִים וּבְתֹפִים, וּלְהַעֲרִיץ אֹתוֹ בְּכִנּוֹרִים. הַשִּׁירָה הַזֹּאת אֵינָהּ רַק חֲגיגָה, אֶלָּא הִיא מְצַמֶּדֶת אֶת הַהֲלָלָה עִם הַגְּבוּרָה הַמַּעֲלִית אֶת הַצַּדִּיקִים לְעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט. הַמְּסַרֶת בַּתַּהֲלִיל הַזֶּה מְדַבֶּרֶת עַל הַהִתְרוֹמְמוּת הַרוּחָנִית שֶׁמְּבִיאָה לְעָשׂוּת הַדְּבָרִים הַנִּלְטָםִים בַּתּוֹרָה. רַשִׁי בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסוּק הַשִּׁישי, מְסַבֵּר אֶת הַמִּשְׁאָה שֶׁל "חֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם". הוּא מְסַבֵּר שֶׁהַצַּדִּיקִים מַחַזְקִים אֶת הַכְּלִי הַזֶּה בְּיָדָם, וְהַכַּלְכָּלִים הָרְעוֹת שֶׁלָּהֶם הֵם הַחֶרֶב. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מְקַשֵּׁר אֶת הַהֲלָלָה הַמְּשֻׁבַּח לַעֲשִׂיָּה הַמַּעֲשִׁית וְהַמְּמוּצָּת בָּעוֹלָם.
רש״י על תהילים 149:6:1 ↗התנבואה על המשפט ביום הגאולה
״משפט כתוב. ונתתי את נקמתי באדום וגומר (יחזקאל כ״ה:י״ד), ואם תאמר עדיין לא נולד יחזקאל כשאמר דוד זאת נתנבא דוד על קץ הגאולה וכשיבא הקץ״
רש"י מסביר את הפסוק העוסק בנקמת ישראל על ידי האמרה שהמשפט שכתוב בתהילים הוא התנבואה של יחזקאל לגבי עונש אדום וגומר. לפי פירושו, המשפט הזה כבר היה ידוע לנביאים עוד לפני שהתקיים באופן מלא. הוא עונה על שאלה אפשרית: כיצד יכול דוד לנבא על משהו שטרם קרה? רש"י טוען שדוד נתנבא על קץ הגאולה, וכאשר הגאולה מגיעה, המשפט שנכתב כבר קודם לכן מתממש בפועל.
רש״י על תהילים 149:9:1 ↗שִׂמְחָה בְּתִפְאַרְתֵּנוּ
״ישמח, בעושיו. בלשון תפארת, וכן איה אלוה עושי:״
הַמִּזְמוֹר מְזַמֵּר אֶת הַשִּׁיר הָעוֹלֶה בְּהִלְלָה עַל הַשֵּׁם, וּמְדַגֵּשׁ אֶת הַקֶּשר בֵּין הַיִּשְׂרָאֵל לְבֵין בּוֹרֵאוֹ. הַשִּׁיר קוֹרֵא לְכָל הָעָם לְהִתְמַלֵּא שִׂמְחָה וְגִיל בַּמְּעַגְלִים וּבְתֹף, כִּי הַשֵּׁם מְרַצֶּה אֶת עַמּוֹ וּמְיַפֶּה אֶת עֲנָוָיו בְּתִפְאַרֶת. רַדַּ"ק בְּפִרְשָׁתוֹ לַПֶּסֶק הַשֵּׁנִי, מְסַבֵּר אֶת הַמִּלִּים "יִשְׂמַח בְּעוֹשָׂיו". הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַשִּׂמְחָה הַזּוֹ נוֹבֵאת מִכְּבַד הַתִּפְאֶרֶת שֶׁהַשֵּׁם מַעֲנִיק לָעָם, וְכָךְ הַשִּׂמְחָה בַּעֲשִׂיתָהּ הִיא בְּעצֶם הַתִּפְאֶרֶת הַנֶּעְשֵׂית.
רד״ק על תהילים 149:2:1 ↗רד"ק על תהילים קמ"ט, ז'
״תוכחות שיתוכחו עם מלכיהם למה בא עליהם:״
הרד"ק מסביר את הפסוק העוסק בתוכחה כחלק מתהליך של משפט ודין. לפי פירושו, המילה "תוכחות" מתייחסת למעשה של נזיפה או העמדה לדין, כאשר הדוברים בפתח השיר מתארים מצב שבו העם מובא לדין יחד עם מלכיהם. הוא מפרש כי התוכחה אינה רק עצת מוסר, אלא פעולה משפטית שבה הדוברים מצטרפים למלכים בביצוע הדין. הפירוש מתמקד במשמעות המילולית של המילים כתיאור של מצב של העמדה לדין ומשפט המבוצע על ידי השלטון.
רד״ק על תהילים 149:7:1 ↗