הַלְלוּ אֶת הַשֵּׁם מִן הַשָּׁמַיִם, הַלְלוּ אוֹתוֹ בַּמְּרוֹמִים.
הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ הַֽלְל֣וּ אֶת־יְ֭הוָה מִן־הַשָּׁמַ֑יִם הַֽ֝לְל֗וּהוּ בַּמְּרוֹמִֽים׃תהילים · פרק קמח׳
הַלְלוּיָהּ מִן הַשָּׁמַיִם
הַלְלוּיָהּ לַבּוֹרֵא מִן הַשָּׁמַיִם, הָאָרֶץ וְכָל הַבְּרִיּוֹת.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים קמח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַלְלוּיָהּ מִן הַשָּׁמַיִם
הַלְלוּ אוֹתוֹ כָּל מַלְאָכָיו, הַלְלוּ אוֹתוֹ כָּל צְבָאוֹ.
הַֽלְל֥וּהוּ כָל־מַלְאָכָ֑יו הַֽ֝לְל֗וּהוּ כָּל־צבאו [צְבָאָֽיו׃]הַלְלוּ אוֹתוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ, הַלְלוּ אוֹתוֹ כָּל כּוֹכְבֵי הָאוֹר.
הַֽ֭לְלוּהוּ שֶׁ֣מֶשׁ וְיָרֵ֑חַ הַ֝לְל֗וּהוּ כָּל־כּ֥וֹכְבֵי אֽוֹר׃הַלְלוּ אוֹתוֹ שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְהַמַּיִם שֶׁמֵּעַל הַשָּׁמַיִם.
הַֽ֭לְלוּהוּ שְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְ֝הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר ׀ מֵעַ֬ל הַשָּׁמָֽיִם׃הלל לבורא עולם מכל הבריאה
הללו את שם ה׳, כי הוא ציווה והם נבראו.
יְֽ֭הַֽלְלוּ אֶת־שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה כִּ֤י ה֭וּא צִוָּ֣ה וְנִבְרָֽאוּ׃הוא קבע אותם לעד, נתן חוק שלא יעבור.
וַיַּעֲמִידֵ֣ם לָעַ֣ד לְעוֹלָ֑ם חָק־נָ֝תַ֗ן וְלֹ֣א יַעֲבֽוֹר׃הללו את ה׳ מהארץ, את הדרקונים וכל מעמקי הים.
הַֽלְל֣וּ אֶת־יְ֭הוָה מִן־הָאָ֑רֶץ תַּ֝נִּינִ֗ים וְכָל־תְּהֹמֽוֹת׃אש וברד, שלג וטל, ורוח סער שעושה את דברו.
אֵ֣שׁ וּ֭בָרָד שֶׁ֣לֶג וְקִיט֑וֹר ר֥וּחַ סְ֝עָרָ֗ה עֹשָׂ֥ה דְבָרֽוֹ׃שבח לכל הבריאה
ההרים וכל הגבעות, העצים הפורחים וכל עצי הארז.
הֶהָרִ֥ים וְכָל־גְּבָע֑וֹת עֵ֥ץ פְּ֝רִ֗י וְכָל־אֲרָזִֽים׃החיים וכל הבהמות, הזוחלים וכל הציפורים עם כנפיהן.
הַֽחַיָּ֥ה וְכָל־בְּהֵמָ֑ה רֶ֝֗מֶשׂ וְצִפּ֥וֹר כָּנָֽף׃מלכי הארץ וכל העמים, השרים וכל שופטי הארץ.
מַלְכֵי־אֶ֭רֶץ וְכָל־לְאֻמִּ֑ים שָׂ֝רִ֗ים וְכָל־שֹׁ֥פְטֵי אָֽרֶץ׃הבחורים וגם הבתולות, הזקנים יחד עם הנערים.
בַּחוּרִ֥ים וְגַם־בְּתוּל֑וֹת זְ֝קֵנִ֗ים עִם־נְעָרִֽים׃הלל לשם ה׳ ולעמו
שיבחו את שם ה׳, כי שמו נשגב לבדו. כבודו הוא על הארץ ועל השמים.
יְהַלְל֤וּ ׀ אֶת־שֵׁ֬ם יְהוָ֗ה כִּֽי־נִשְׂגָּ֣ב שְׁמ֣וֹ לְבַדּ֑וֹ ה֝וֹד֗וֹ עַל־אֶ֥רֶץ וְשָׁמָֽיִם׃הוא הגביה קרן לעמו, תהילה לכל חסידיו, לבני ישראל, עמו הקרוב. הללו יה.
וַיָּ֤רֶם קֶ֨רֶן ׀ לְעַמּ֡וֹ תְּהִלָּ֤ה לְֽכָל־חֲסִידָ֗יו לִבְנֵ֣י יִ֭שְׂרָאֵל עַֽם־קְרֹב֗וֹ הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַלְלוּיָהּ מִן הַשָּׁמַיִם
הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ הַֽלְל֣וּ אֶת־יְ֭הוָה מִן־הַשָּׁמַ֑יִם הַֽ֝לְל֗וּהוּ בַּמְּרוֹמִֽים׃
הַֽלְל֥וּהוּ כָל־מַלְאָכָ֑יו הַֽ֝לְל֗וּהוּ כָּל־צבאו [צְבָאָֽיו׃]
הַֽ֭לְלוּהוּ שֶׁ֣מֶשׁ וְיָרֵ֑חַ הַ֝לְל֗וּהוּ כָּל־כּ֥וֹכְבֵי אֽוֹר׃
הַֽ֭לְלוּהוּ שְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְ֝הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר ׀ מֵעַ֬ל הַשָּׁמָֽיִם׃
הלל לבורא עולם מכל הבריאה
יְֽ֭הַֽלְלוּ אֶת־שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה כִּ֤י ה֭וּא צִוָּ֣ה וְנִבְרָֽאוּ׃
וַיַּעֲמִידֵ֣ם לָעַ֣ד לְעוֹלָ֑ם חָק־נָ֝תַ֗ן וְלֹ֣א יַעֲבֽוֹר׃
הַֽלְל֣וּ אֶת־יְ֭הוָה מִן־הָאָ֑רֶץ תַּ֝נִּינִ֗ים וְכָל־תְּהֹמֽוֹת׃
אֵ֣שׁ וּ֭בָרָד שֶׁ֣לֶג וְקִיט֑וֹר ר֥וּחַ סְ֝עָרָ֗ה עֹשָׂ֥ה דְבָרֽוֹ׃
שבח לכל הבריאה
הֶהָרִ֥ים וְכָל־גְּבָע֑וֹת עֵ֥ץ פְּ֝רִ֗י וְכָל־אֲרָזִֽים׃
הַֽחַיָּ֥ה וְכָל־בְּהֵמָ֑ה רֶ֝֗מֶשׂ וְצִפּ֥וֹר כָּנָֽף׃
מַלְכֵי־אֶ֭רֶץ וְכָל־לְאֻמִּ֑ים שָׂ֝רִ֗ים וְכָל־שֹׁ֥פְטֵי אָֽרֶץ׃
בַּחוּרִ֥ים וְגַם־בְּתוּל֑וֹת זְ֝קֵנִ֗ים עִם־נְעָרִֽים׃
הלל לשם ה׳ ולעמו
יְהַלְל֤וּ ׀ אֶת־שֵׁ֬ם יְהוָ֗ה כִּֽי־נִשְׂגָּ֣ב שְׁמ֣וֹ לְבַדּ֑וֹ ה֝וֹד֗וֹ עַל־אֶ֥רֶץ וְשָׁמָֽיִם׃
וַיָּ֤רֶם קֶ֨רֶן ׀ לְעַמּ֡וֹ תְּהִלָּ֤ה לְֽכָל־חֲסִידָ֗יו לִבְנֵ֣י יִ֭שְׂרָאֵל עַֽם־קְרֹב֗וֹ הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַמִּזְמוֹר מְזַמֵּר אֶת הַקֶּצֶע הַכֹּל, מֵהַשָּׁמַיִם וְעַד הָאָרֶץ, בְּקֶרֶת הַהֲלָלָה לַבּוֹרֵא.
הַלְלוּיָהּ מִן הַשָּׁמַיִם
מִזְמוֹר הַמְּתוֹר הַזֶּה קוֹרֵא לְכָל הַיְצוּרִים בַּמְּרוֹמִים לְהַלֵּל אֶת הַשֵּׁם. הַקֶּצֶת הַהַלְלָה מַתְחִיל בַּמַּלְאָכִים וּבִצְבָאוֹ, מַמְשִיךְ לַגַּלְגַּלִּים כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים, וּמַסְיֵם בַּשָּׁמַיִם וּבַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים.
הלל לבורא עולם מכל הבריאה
פסוקים אלו קוראים לכל היצורים בשמיים ובארץ לשבח את ה׳. הבריאה קיימת בזכות הציווי האלוקי והחוקים הקבועים שנקבעו לה לנצח. הקריאה לשבח מגיעה מכל מקום, מהים העמוק ועד לתופעות הטבע המרהיבות כמו סופות ושלג, המבצעות את רצון הבורא.
שבח לכל הבריאה
הפסוקים הללו הם חלק מהמזמור המהלל את הבריאה כולה. השבח כולל את הטבע, מההרים והעצים ועד לבעלי החיים והציפורים, ומשתרע על פני כל בני האדם, ממלכים ושופטים ועד לצעירים וזקנים, כולם קוראים להלל את הַשֵּׁם.
הלל לשם ה׳ ולעמו
הפסוקים קוראים להלל את שמו של ה׳, ששמו נשגב וכל הכבוד לו על הארץ והשמים. ה׳ מעלה את כוחו וגאוותו של עמו, בפרט לבני ישראל שהם עמו הקרוב, וקוראים לכל חסידיו לשבח אותו.
הַמִּזְמוֹר מְסִיים בְּקֶרֶת הַהֲלָלָה לַשֵּׁם וּלְעַמּוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
כל מעשי ה' לכבודו
״ולקחתם אגודת אזוב, הדא הוא דכתיב (משלי טז, ד): כל פעל ה' למענהו. אתה מוצא, שכל מה שברא הקדוש ברוך הוא בששת ימי בראשית, לא״
בפרשת שמות רבה מוסבר כי כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בששת ימי בראשית, ברא לכבודו ולעשיית רצונו. כל הבריאה, החל מהשמים והארץ ועד העופות והבהמות, נועדה להלל את בוראה ולקיים את רעונו בעולם. הפרשה מציינת כי גם צמחים ואילנות משתתפים בשבח ה', כפי שניתן לראות בשימוש באזוב ובארז למצוות שונות. המפרש מדגיש כי הבריאה כולה, כולל האדם, כוללת את כל היצורים בעולם, מיועדת להלל את ה' ולהכיר בכך שכל פעל ה' נעשה למענהו.
שמות רבה י״ז:א׳ ↗הַמַּעֲמָד הָאָדָם בְּמַעֲשֵׂי הַבְּרִיאָה
״אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ (ויקרא יב, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קלט, ה): אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אִם זָכָה אָדָם נוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמוֹת, הַזֶּה״
הַפֶּרֶק מְסַבֵּק אֶת הַקְּשֶׁר שֶׁל הַיְּצִירָה בֵּין הַמַּעֲשִׂים הַמֻּחְלָטִים לְבֵין הַמָּקוֹם הַמְּכֻלָּה שֶׁל הַנִּבְרָאִים. הַמְּקוֹר בַּוַּיקְרָא רַבָּה מְבִיא הֶתְכֵּנוּת עַל הַמַּעֲמָד הַמְּשַׂנֶּה שֶׁל הָאָדָם בְּמֶעֶת הַבְּרִיאָה, וּמְקַשֵּׁר אוֹתוֹ לַמַּשְׁאָלִים מִתְּהִלּוֹת הַתְּהִלִּים. הַפֵּרוּשׁ מְנַסֶּה לְהַסְבִּיר אֵיךְ הַמַּעֲשִׂים שֶׁל הָאָדָם מְשַׁתָּפִים בְּמִמְשָׁכַת הַזְּמַן וּבְהַשְׂגָּה הָאֱלֹהִית, שֶׁהִיא מְכַלָּה אֶת הַכֹּל מֵהַמִּזְרָח וְעַד הַמַּעֲרָב וּמֵהַצָּפוֹן וְעַד הַדָּרוֹם. הַמְּפָרֵשׁ מַצִּיג עֵינַיִם שׁוֹנוֹת: רַבִּי יוֹחָנָן מְבִיא פֵּרוּשׁ הַמַּעֲמָד הַקַּרְתִּי שֶׁל הָאָדָם בַּמִּשְׁפָּט, וּרְבִי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן וְרֵישׁ לָקִישׁ מְבִיאִים פֵּרוּשִׁים עַל הַמַּבְנֶה הַמְּבִילִּי שֶׁל הַבְּרִיאָה וְהַנִּשְׁמָה. הַקּוֹרֵא יוֹכַל לִמְצֹא בְּתוֹךְ הַדְּרַשִׁים הָאֵלֶּה הַבְחָנָה בֵּין הַבְּרִיאָה הַגּוּפָנִית לְבֵין הַבְּרִיאָה הָרוּחָנִית, וְהַקָּשֶׁר לַזְּמַן הַמִּתְפַּרְטֵט בְּאֶחָד וּבְשֵׁנִי.
ויקרא רבה י״ד:א׳ ↗בעקבות המפרשים
החוקים הנצחיים של הבריאה
״חק נתן. בהם, זה ישמש ביום וזה ישמש בלילה ולא יעבור אותו חק:״
רש"י מפרש את הפסוק הששי בתהילים קמ"ח, העוסק בצוותא שנתן הַשֵּׁם לכל היצורים, כהתחייבות קבועה ובלתי משתנה. לפי פירושו, הדינים הללו הם חוקים שקובעים את סדר היום והלילה, ומשמעותם היא שהתופעות הטבעיות הללו ימשיכו להתקיים תמיד בלי יפסיקו. הוא מדגיש כי החוקים הללו אינם עשויים להשתנות או להיעלם, אלא הם חלק בלתי נפרד מהמערכת שקבע הבורא. לפי גישה זו, היציבות של הטבע היא ביטוי לרצון הַשֵּׁם וליוצריה הנצחיים.
רש״י על תהילים 148:6:1 ↗הלל כל הבריאה
״וקיטור. ענין שואה שקורין ברואינ"ה בלע"ז:״
תהילים קמ"ח הוא שיר שבח המקיים את כל הבריאה לשבח את ה'. הפרק בנוי כמדרג של קריאה להלל, המתחילה בשמים ומשם ליבשה, וכוללת את כל היצורים: מלאכים, גרמי השמים, אדמה, בעלי חיים וכל בני האדם. רש"י בפירושו על פסוק שמונה, במעמד הדיון על הרוחות והסערות, מציין כי המילה "וקיטור" יכולה להתייחס לענייני שואה או אסון. לפי גישה זו, גם הכוחות הטבעיים המפחידים וסופי הדרך הם חלק מהבריאה שחייבים להכיר בגדולת ה' ובעבודתו.
רש״י על תהילים 148:8:3 ↗השמים והמים שמעל השמים
״שמי השמים. יש שאומר כי שמי השמים הם אשר מתחת השמים והוא כדור האש שהוא סמוך אל כדור הלבנה והשמים הוא שאמר שנקרא שמים כמו״
בפסוק זה, הרד"ק דן בפירוש המושג "המים אשר מעל השמים". יש המפרשים כי הכוונה למקום גבוה בתוך רקיע השמים, שהוא כדור קרח הנמצא מעל כדור האש (השמש) ומעל כדור הלבנה (הירח). לפי הסבר זה, זהו המקום שבו מצטברים העבים הגבוהים ביותר. מנגד, יש הסבר אחר שאינו מניח קיום של גוף מים פיזי במקום כזה. לפי הסבר זה, "מים" פירושו צורת המים או המקום שבו האוויר הופך לעבותים מאוד, עד שהם מצטברים ונופלים לארץ כגשם. הרד"ק מביא גם את דעת הפילוסופים, שסבורים שאין בין האדמה לירח אלא רק האוויר והאש הטבעית.
רד״ק על תהילים 148:4:1 ↗רד"ק על תהילים קמ"ח:10
״וצפור. הוא עליון ממין החי שאינו מדבר:״
בפסוק זה מופיעה הצפור כחלק מהיצורים הקוראים להלל את ה'. הרד"ק מסביר כי הצפור היא מעל לכל בעלי החיים שאינם מדברים, שכן יש לה יכולת קול מסוימת. הפירוש מתמקד בדירוג היצורים בטבע לפי רמת הדיבור וההתבטאות. הרד"ק אינו מפרש את הפסוק כדבר מוסרי, אלא כהסבר ביולוגי-דירוגי על יכולת הקול של בעלי החיים.
רד״ק על תהילים 148:10:4 ↗