מִזְמוֹר לְדָוִד. הַשֵׁם, שְׁמַע אֶת תְּפִלָּתִי, הַקְשִׁיב לְתַחֲנוּנַי. בֶּאֱמוּנָתְךָ עֲנֵנִי בְּצִדְקָתְךָ.
מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד יְהוָ֤ה ׀ שְׁמַ֬ע תְּפִלָּתִ֗י הַאֲזִ֥ינָה אֶל־תַּחֲנוּנַ֑י בֶּאֱמֻנָתְךָ֥ עֲ֝נֵ֗נִי בְּצִדְקָתֶֽךָ׃תהילים · פרק קמג׳
תְּפִלַּת דָּוִד בְּעֵת צָרָה
תחינה בזיכרון וצמאות להדרכה ותפילה לבקשת ישועה ודרך נכונה
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים קמג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תְּפִלַּת דָּוִד בְּעֵת צָרָה
וְאַל תָּבֹא בַּמִּשְׁפָּט אֶת עַבְדְּךָ, כִּי אֵין אִישׁ צַדִּיק לְפָנֶיךָ.
וְאַל־תָּב֣וֹא בְ֭מִשְׁפָּט אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֤י לֹֽא־יִצְדַּ֖ק לְפָנֶ֣יךָ כָל־חָֽי׃כִּי הָרֹדֵף אֶת נַפְשִׁי הוּא אוֹיֵב, שֶׁמְּכַרְתְּ אֶת חַיַּתִי לָאָרֶץ, וְהִשְׁבִּיתַנִי בַּחֲשֵׁכִים כְּמֵתֵי עוֹלָם.
כִּ֥י רָ֘דַ֤ף אוֹיֵ֨ב ׀ נַפְשִׁ֗י דִּכָּ֣א לָ֭אָרֶץ חַיָּתִ֑י הוֹשִׁיבַ֥נִי בְ֝מַחֲשַׁכִּ֗ים כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם׃וְרוּחִי נֶעֱטְפָה עָלַי, וְלִבִּי נֶעֱלָם בְּתוֹכִי.
וַתִּתְעַטֵּ֣ף עָלַ֣י רוּחִ֑י בְּ֝תוֹכִ֗י יִשְׁתּוֹמֵ֥ם לִבִּֽי׃תחינה בזיכרון וצמאות להדרכה
זכרתי ימים קדומים, חשבתי על כל מעשיך, על מה שעשית בידך, ואני מתבונן בהם.
זָ֘כַ֤רְתִּי יָמִ֨ים ׀ מִקֶּ֗דֶם הָגִ֥יתִי בְכָל־פָּעֳלֶ֑ךָ בְּֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ אֲשׂוֹחֵֽחַ׃פרשתי את ידי אליך, הנפש שלי רעבה כמו אדמה צמאה לך.
פֵּרַ֣שְׂתִּי יָדַ֣י אֵלֶ֑יךָ נַפְשִׁ֓י ׀ כְּאֶֽרֶץ־עֲיֵפָ֖ה לְךָ֣ סֶֽלָה׃ענה לי מהר, ה', כי נגמר כוח הרוח שלי. אל תסתיר פנים ממני, שלא אהיה כמו היורדים לשאול.
מַ֘הֵ֤ר עֲנֵ֨נִי ׀ יְהוָה֮ כָּלְתָ֪ה ר֫וּחִ֥י אַל־תַּסְתֵּ֣ר פָּנֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי וְ֝נִמְשַׁ֗לְתִּי עִם־יֹ֥רְדֵי בֽוֹר׃תן לי לשמוע בבוקר את חסדך, כי בך בטחתי. הראה לי את הדרך שבה אלך, כי אליך הרמתי את נפשי.
הַשְׁמִ֘יעֵ֤נִי בַבֹּ֨קֶר ׀ חַסְדֶּךָ֮ כִּֽי־בְךָ֪ בָ֫טָ֥חְתִּי הוֹדִיעֵ֗נִי דֶּֽרֶךְ־ז֥וּ אֵלֵ֑ךְ כִּֽי־אֵ֝לֶיךָ נָשָׂ֥אתִי נַפְשִֽׁי׃תְּפִלַּת הַמַּשְׂקִיל
הַצִּיל, הַשֵּׁם, מֵאֹיְבַי, אֵלֶיךָ, כִּסִּיתִי.
הַצִּילֵ֖נִי מֵאֹיְבַ֥י ׀ יְהוָ֗ה אֵלֶ֥יךָ כִסִּֽתִי׃לַמֵּד, אֱלֹהַי, לַעֲשׂוֹת, אֶת, רְצוֹנְךָ, כִּי, רוּחֲךָ, טוֹבָה, וּתְנַח, אוֹתִי, בְּאֶרֶץ, יְשׁוּרָה.
לַמְּדֵ֤נִי ׀ לַֽעֲשׂ֣וֹת רְצוֹנֶךָ֮ כִּֽי־אַתָּ֪ה אֱל֫וֹהָ֥י רוּחֲךָ֥ טוֹבָ֑ה תַּ֝נְחֵ֗נִי בְּאֶ֣רֶץ מִישֽׁוֹר׃לְמַעַן, שִׁמְךָ, הַשֵּׁם, תְּחַיֶּה, אוֹתִי, וּבְצִדְקָתְךָ, תוֹצִיא, אֶת, נַפְשִׁי, מִן, הַצָּרָה.
לְמַֽעַן־שִׁמְךָ֣ יְהוָ֣ה תְּחַיֵּ֑נִי בְּצִדְקָתְךָ֓ ׀ תוֹצִ֖יא מִצָּרָ֣ה נַפְשִֽׁי׃וּבְחֶסְדְּךָ, תַּשְׁמִיד, אֶת, אֹיְבַי, וְאֶת, כָּל, הַמְּרַדְפִּים, שֶׁל, נַפְשִׁי, כִּי, אֲנִי, עַבְדֶּךָ.
וּֽבְחַסְדְּךָ֮ תַּצְמִ֪ית אֹ֫יְבָ֥י וְֽ֭הַאֲבַדְתָּ כָּל־צֹרֲרֵ֣י נַפְשִׁ֑י כִּ֝֗י אֲנִ֣י עַבְדֶּֽךָ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תְּפִלַּת דָּוִד בְּעֵת צָרָה
מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד יְהוָ֤ה ׀ שְׁמַ֬ע תְּפִלָּתִ֗י הַאֲזִ֥ינָה אֶל־תַּחֲנוּנַ֑י בֶּאֱמֻנָתְךָ֥ עֲ֝נֵ֗נִי בְּצִדְקָתֶֽךָ׃
וְאַל־תָּב֣וֹא בְ֭מִשְׁפָּט אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֤י לֹֽא־יִצְדַּ֖ק לְפָנֶ֣יךָ כָל־חָֽי׃
כִּ֥י רָ֘דַ֤ף אוֹיֵ֨ב ׀ נַפְשִׁ֗י דִּכָּ֣א לָ֭אָרֶץ חַיָּתִ֑י הוֹשִׁיבַ֥נִי בְ֝מַחֲשַׁכִּ֗ים כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם׃
וַתִּתְעַטֵּ֣ף עָלַ֣י רוּחִ֑י בְּ֝תוֹכִ֗י יִשְׁתּוֹמֵ֥ם לִבִּֽי׃
תחינה בזיכרון וצמאות להדרכה
זָ֘כַ֤רְתִּי יָמִ֨ים ׀ מִקֶּ֗דֶם הָגִ֥יתִי בְכָל־פָּעֳלֶ֑ךָ בְּֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ אֲשׂוֹחֵֽחַ׃
פֵּרַ֣שְׂתִּי יָדַ֣י אֵלֶ֑יךָ נַפְשִׁ֓י ׀ כְּאֶֽרֶץ־עֲיֵפָ֖ה לְךָ֣ סֶֽלָה׃
מַ֘הֵ֤ר עֲנֵ֨נִי ׀ יְהוָה֮ כָּלְתָ֪ה ר֫וּחִ֥י אַל־תַּסְתֵּ֣ר פָּנֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי וְ֝נִמְשַׁ֗לְתִּי עִם־יֹ֥רְדֵי בֽוֹר׃
הַשְׁמִ֘יעֵ֤נִי בַבֹּ֨קֶר ׀ חַסְדֶּךָ֮ כִּֽי־בְךָ֪ בָ֫טָ֥חְתִּי הוֹדִיעֵ֗נִי דֶּֽרֶךְ־ז֥וּ אֵלֵ֑ךְ כִּֽי־אֵ֝לֶיךָ נָשָׂ֥אתִי נַפְשִֽׁי׃
תְּפִלַּת הַמַּשְׂקִיל
הַצִּילֵ֖נִי מֵאֹיְבַ֥י ׀ יְהוָ֗ה אֵלֶ֥יךָ כִסִּֽתִי׃
לַמְּדֵ֤נִי ׀ לַֽעֲשׂ֣וֹת רְצוֹנֶךָ֮ כִּֽי־אַתָּ֪ה אֱל֫וֹהָ֥י רוּחֲךָ֥ טוֹבָ֑ה תַּ֝נְחֵ֗נִי בְּאֶ֣רֶץ מִישֽׁוֹר׃
לְמַֽעַן־שִׁמְךָ֣ יְהוָ֣ה תְּחַיֵּ֑נִי בְּצִדְקָתְךָ֓ ׀ תוֹצִ֖יא מִצָּרָ֣ה נַפְשִֽׁי׃
וּֽבְחַסְדְּךָ֮ תַּצְמִ֪ית אֹ֫יְבָ֥י וְֽ֭הַאֲבַדְתָּ כָּל־צֹרֲרֵ֣י נַפְשִׁ֑י כִּ֝֗י אֲנִ֣י עַבְדֶּֽךָ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
מזמור של דוד המלך, המתאר את התמודדותו עם קושי עמוק, רעב רוחני וחיפוש אחר הכוונה אלוהית.
תְּפִלַּת דָּוִד בְּעֵת צָרָה
דָּוִד מִתְלַחֵשׁ לַהַשֵּׁם בִּתְפִלָּה עֲמוּקָה בְּעֵת רֶדֶף אוֹיֵב. הוּא מְבַקֵּשׁ מֵהַאל לֹא לִשְׁפֹּט אוֹתוֹ בְּצֶדֶק מוחלט, כִּי הַסְּכָנָה גְּדוֹלָה וְהַצָּרָה גּוֹרְמִים לוֹ לְהַרְגִּישׁ כְּמוֹ מֵת. דָּוִד מְתָאֵר תְּחוּשָׁה שֶׁל יֵאוּשׁ וְחֹשֶׁךְ פְּנִימִי.
תחינה בזיכרון וצמאות להדרכה
הכותב נזכר במעשי ה' בעבר ומתבונן בהם. הוא מבטא צמא עמוק לאלוהים ומתפלל שיענה אותו במהרה, שיראה לו את הדרך הנכונה ויחזיר לו את כוח החיים בבוקר חסדו.
תְּפִלַּת הַמַּשְׂקִיל
תְּפִלָּה שֶׁל בִּקּשָׁה לַחֲסִידוּת וְהַצָּלָה. הַמְּתַפֶּל מְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם לְהַצִּילוֹ מֵאֹיְבָיו, לְלַמְּדוֹ לִלְשׁוֹת אֶת רְצוֹנוֹ וּלְהַנְחִיתוֹ בְּדֶרֶךְ יְשׁוּרָה. הוּא מְבַקֵּשׁ אֶת הַצָּלַת נַפְשׁוֹ לְמַעַן שֵׁם הַשֵּׁם וּלְמַעַן הַסִּיּוּעַ הָאֱלֹהִי בְּכַבְשַׁת צָרָיו, כִּי הוּא עַבְדּוֹ.
התפילה מסתיימת בבקשה להצלה על ידי האדמה ובהדרכה בנתיב ישר.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הצורך בדרכי ה': בין תפילה למשפט
״דבר אחר: ואלה המשפטים, ויהי ביום השלישי בהיות הבקר בבקר ניתנה התורה ובערב נתנו המשפטים, הה"ד מבקר לערב יֻכַּתוּ. משל לשנים שירדו לִמְקָמָא, אחד אומן״
בפרשת שמות רבה מובא פירוש על הפסוק "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" (שמות כד), לפיו התורה ניתנה בבוקר והמשפטים בערב, כביטוי למעבר בין רמות שונות של הבנה. המדרש משתמש במשל על אדם שהיה שכר ואיבד את הכרת כוח המלך, כדי להדגים את המצב של איוב, שביקש למצוא את ה' אך לא ידע כיצד לעמוד לפניו למשפט. הפרשן מקשר בין קשיי איוב לבין דמויות מקראיות אחרות, כשהוא רואה בקושי של איוב ביטוי לרצון עמוק להבנה רוחנית, גם אם המציאות נראית כערפל או כחושך. המדרש מראה כיצד איוב, בבואו למשפט, מתבטא בחרטה על חוסר ידיעתו, בדומה לאדם המודה בטעויותיו לאחר שגילה את אמת המלוכה.
שמות רבה ל׳:י״א ↗הקשר בין החוקים לזיכרון ההיסטורי
״ר' יהודה אומר: אמרו ישראל להקב"ה: הרבה דיני מצות יש כאן, כי יגנוב איש שור או שה, לפי ששור גנבנו ועשינו עגל, לפיכך ה' בקר״
בפרשת שמות רבה, רב יהודה מסביר שהמצוות והדינים בתורה אינם רק חוקים יבשים, אלא קשורים עמוקות לעבר של עם ישראל. הוא מפרש את חוקי הגזלה (שור ושה) דרך אירועי יציאת מצרים וגלות מצרים, כך שהתשלום על הגזלה משקף את ההיסטוריה של העבדות והאובדן של אבותינו. הוא משתמש במשל על שני אנשים שהגיעו לבית הדין, כדי להמחיש כיצד הדין האלוהי והעונש משתנים בהתאם למעשה האדם. הפירוש הזה מנסה להעניק משמעות פנימית למספרים ולפרטים הטכניים שבחוקי התורה, ומראה כיצד הדין משקף צדק היסטורי.
שמות רבה ל׳:ז׳ ↗בעקבות המפרשים
הבקשה לרחמים מול רדיפת האויב
״כי רדף אויב נפשי. כלומר אם חטאתי לך הרי לקיתי וכנגד כל ישראל נאמר מזמור זה:״
רש"י מפרש את הפסוק השלישי בתהילים על ידי הצגת האויב כסמל לעונש שנובע מחטא. לפי גישה זו, המרדף אינו רק פיזי, אלא ביטוי לכך שהחטאי סובל מתוצאות מעשיו מול ה'. בנוסף, רש"י מציין שהמזמור הזה נכתב כייצוג עבור כל עם ישראל, ולא רק עבור דוד המלך באופן אישי. הפירוש הופך את התחינה האישית לתחינה קולקטיבית של עם הנמצא במצוקה וזקוק להדרכה וגאולה.
רש״י על תהילים 143:3:1 ↗הסתר המצוקה והתפילה לאמת
״אליך כסיתי. תלאותי אני מכסה מכל אדם להגידם אליך:״
תהילים קמ״ג הוא תפילה אישית של דוד המלך בעת רדיפה וקשיים. המחבר מבקש מענה אלוקי מתוך תחושת כניעה ותקווה, תוך שימוש בדימויים של רעב רוחני וצורך בהדרכה מדויקת. הפיוט מבטא את המתח שבין השתיקה מול האדם לבין הפתיחות המוחלטת בפני הַשֵּׁם. רש״י, במפרשו על פסוק תשע, מסביר כי הביטוי "אליך כסיתי" מציין שהכותב מסתיר את סבלו ומצוקותיו מכל אדם, ומוצא לנכון להציף ולגלות את כל קשייו רק לפני הַשֵּׁם בלבד. לפי גישה זו, התפילה היא המקום היחיד שבו אין צורך להסתיר דבר.
רש״י על תהילים 143:9:1 ↗התחושה של קרבה למיתה
״דכא לארץ חיתי. כאילו היא לארץ כי הקרובה היא למיתה:״
בתהילים קמג, פסוק ג, מופיע הביטוי "דכא לארץ חיתי". הרד"ק מסביר את המילים הללו בגישה מוחשית. הוא מפרש שהכותב מרגיש כאילו נפשו כבר נמצאת באדמה, בתוך הקבר. זהו תיאור של מצוקה קשה מאוד, שבה האדם מרגיש את המוות קרוב אליו מאוד. הפירוש מתמקד במצב הפיזי והנפשי של האדם המדוכא. לפי הרד"ק, המילה "דכא" יחד עם הקשר לאדמה, מעידה על תחושת קצבת חיים וסוף קרוב. ההסבר אינו מנסה להוסיון את המילים, אלא להמחיש את עוצמת הייאוש המתואר בטקסט המקורי.
רד״ק על תהילים 143:3:1 ↗התמודדות עם מצוקה וחיפוש אחר הדרכה
״הצילני, אליך כסיתי. אמר הצילני מאויבי ה' כי לא גליתי ריבי לבני אדם כי שוא תשועת אדם:״
תהילים קמ״ג הוא תהילה של תפילה אישית ונואשת בתוך חשיכה רוחנית וגשמית. המחבר מבקש מהשם להצילו מצרות המקיפות אותו מכל עבר, תוך שהוא מבקש לא רק להינצל מהאויבים, אלא למצוא את הדרך הנכונה ללכת בה. השיר משלב בין קריאה לעזרה לבין הכרה בצורך בהדרכה אלוהית מוחלטת. הרד״ק בתרגומו לפסוק ט״ו מסביר את הבקשה "הצילני" כבקשה להינצל מן האויבים. הוא מוסיף כי הפונה בבקשה זו אינו חושף את טענותיו או את המריבות שלו בפני בני האדם, כיוון שהוא מבין שכיבוד אדם אינו יכול להועיל לו ובסופו של דבר תפילת האדם היא שווא אם אינה מופנית אל הבורא בלבד.
רד״ק על תהילים 143:9:1 ↗