לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד. הַשֵּׁם חָקַר אוֹתִי וַיֵּדַע אֹתִי.
לַ֭מְנַצֵּחַ לְדָוִ֣ד מִזְמ֑וֹר יְהוָ֥ה חֲ֝קַרְתַּ֗נִי וַתֵּדָֽע׃תהילים · פרק קלט׳
הַשֵּׁם יוֹדֵעַ הַכֹּל
הַכֶּלְכֹּלְוּת הַמַּעֲטִיפָה אֶת הָאָדָם: מֵהַבְּרִיאָה וְעַד הַמַּחְשָׁבָה
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים קלט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַשֵּׁם יוֹדֵעַ אֶת כֻּלִּי
אַתָּה יוֹדֵעַ כְּשֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב וְכְּשֶׁאֲנִי קָם, וְאַתָּה מֵבִין אֶת הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלִּי מֵרָחוֹק.
אַתָּ֣ה יָ֭דַעְתָּ שִׁבְתִּ֣י וְקוּמִ֑י בַּ֥נְתָּה לְ֝רֵעִ֗י מֵרָחֽוֹק׃סָבַבְתָּ אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁלִּי וְבָחַנְתָּ אוֹתָהּ, וְאַתָּה מַכִּיר אֶת כָּל הַנְּתִיבִים שֶׁלִּי.
אָרְחִ֣י וְרִבְעִ֣י זֵרִ֑יתָ וְֽכָל־דְּרָכַ֥י הִסְכַּֽנְתָּה׃כִּי עוֹד לֹא נִטְפְּחוּ מִלִּים בְּלְשׁוֹנִי, וְהִנֵּה הַשֵּׁם כְּבָר יוֹדֵעַ אֶת הַכֹּל.
כִּ֤י אֵ֣ין מִ֭לָּה בִּלְשׁוֹנִ֑י הֵ֥ן יְ֝הוָ֗ה יָדַ֥עְתָּ כֻלָּֽהּ׃יְדִיעַת הַשֵּׁם הַמַּעֲטִיפָה
בָּאתָ לְכַוֵּן אוֹתִי מִן הָעָבָר וְעַד הַיּוֹם, וְהַיָּדְךָ לְחַצֵּר אוֹתִי.
אָח֣וֹר וָקֶ֣דֶם צַרְתָּ֑נִי וַתָּ֖שֶׁת עָלַ֣י כַּפֶּֽכָה׃הַדַּעַת הַמַּפְלִיאַת שֶׁלְּךָ רָחוֹק מִמֶּנִּי, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִׂיג אוֹתָהּ.
פלאיה [פְּלִ֣יאָֽה] דַ֣עַת מִמֶּ֑נִּי נִ֝שְׂגְּבָ֗ה לֹא־א֥וּכַֽל לָֽהּ׃לְאָן אֶלְךְ מֵרוּחֲךָ? וְלָאן אֶבְרַח מִפָּנֶיךָ?
אָ֭נָ֥ה אֵלֵ֣ךְ מֵרוּחֶ֑ךָ וְ֝אָ֗נָה מִפָּנֶ֥יךָ אֶבְרָֽח׃אִם אֶעֱלֶה לַשָּׁמַיִם, אַתָּה כְּבָר שָׁם, וְאִם אֶרֵד לִשְׁאוֹל, אַתָּה גַּם כֵּן שָׁם.
אִם־אֶסַּ֣ק שָׁ֭מַיִם שָׁ֣ם אָ֑תָּה וְאַצִּ֖יעָה שְּׁא֣וֹל הִנֶּֽךָּ׃נוכחות ה' בכל מקום ובכל זמן
אם אעוף עם כנפי בוקר ואשכון בקצה הים.
אֶשָּׂ֥א כַנְפֵי־שָׁ֑חַר אֶ֝שְׁכְּנָ֗ה בְּאַחֲרִ֥ית יָֽם׃גם שם ידך תדריכני ויד ימינך תחזיק בי.
גַּם־שָׁ֭ם יָדְךָ֣ תַנְחֵ֑נִי וְֽתֹאחֲזֵ֥נִי יְמִינֶֽךָ׃ואומר שאפילו החושך יכסה אותי, אבל הלילה יהיה אור עבורי.
וָ֭אֹמַר אַךְ־חֹ֣שֶׁךְ יְשׁוּפֵ֑נִי וְ֝לַ֗יְלָה א֣וֹר בַּעֲדֵֽנִי׃כי גם החושך אינו נסתר ממך, והלילה מאיר כמו היום, כמו חשיכה כמו אור.
גַּם־חֹשֶׁךְ֮ לֹֽא־יַחְשִׁ֪יךְ מִ֫מֶּ֥ךָ וְ֭לַיְלָה כַּיּ֣וֹם יָאִ֑יר כַּ֝חֲשֵׁיכָ֗ה כָּאוֹרָֽה׃היכרות עם אלוהות בבורא
כי אתה קנית את הכליות שלי, וקצבת אותן בבטן אמי.
כִּֽי־אַ֭תָּה קָנִ֣יתָ כִלְיֹתָ֑י תְּ֝סֻכֵּ֗נִי בְּבֶ֣טֶן אִמִּֽי׃אודה לך כי מפחיד ומדהים אני נתון, ומעשיך נפלאים, ונפשי יודעת זאת היטב.
אֽוֹדְךָ֗ עַ֤ל כִּ֥י נוֹרָא֗וֹת נִ֫פְלֵ֥יתִי נִפְלָאִ֥ים מַעֲשֶׂ֑יךָ וְ֝נַפְשִׁ֗י יֹדַ֥עַת מְאֹֽד׃עצמותיי לא נסתו ממך, כשעשית אותי במקום נסתר, שנתפרתי מתחת לאדמה.
לֹא־נִכְחַ֥ד עָצְמִ֗י מִ֫מֶּ֥ךָּ אֲשֶׁר־עֻשֵּׂ֥יתִי בַסֵּ֑תֶר רֻ֝קַּ֗מְתִּי בְּֽתַחְתִּיּ֥וֹת אָֽרֶץ׃עיניך ראו את גופתי, ובימים שטרם היו, כולם כבר כתובים בספרך, ולא היה בהם יום אחד.
גָּלְמִ֤י ׀ רָ֘א֤וּ עֵינֶ֗יךָ וְעַֽל־סִפְרְךָ֮ כֻּלָּ֪ם יִכָּ֫תֵ֥בוּ יָמִ֥ים יֻצָּ֑רוּ ולא [וְל֖וֹ] אֶחָ֣ד בָּהֶֽם׃עומק מחשבות האלוהים וריחוק מרשעים
אלוהים, כמה יקרים לי חבריך, כמה גדולים הם מחשבותיהם.
וְלִ֗י מַה־יָּקְר֣וּ רֵעֶ֣יךָ אֵ֑ל מֶ֥ה עָ֝צְמוּ רָאשֵׁיהֶֽם׃אם אנסה לספור אותם, הם יהיו רבים כמו חול. כשאני מתעורר, אני עדיין איתך.
אֶ֭סְפְּרֵם מֵח֣וֹל יִרְבּ֑וּן הֱ֝קִיצֹ֗תִי וְעוֹדִ֥י עִמָּֽךְ׃אלוהים, אם תהרוג רשע, ואנשי דם, הרחק ממני.
אִם־תִּקְטֹ֖ל אֱל֥וֹהַּ ׀ רָשָׁ֑ע וְאַנְשֵׁ֥י דָ֝מִ֗ים ס֣וּרוּ מֶֽנִּי׃אלו שמתכננים נגדך, הערים שלך, שנושאים שקרים.
אֲשֶׁ֣ר יֹ֭אמְרֻךָ לִמְזִמָּ֑ה נָשֻׂ֖א לַשָּׁ֣וְא עָרֶֽיךָ׃זעקה למבחן הלב
האם לא שונאים אותך, הַשֵּׁם, אני שונא? ואת אלו שמנסים להרים את עצמם נגדך, אני מתעב.
הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְהוָ֥ה ׀ אֶשְׂנָ֑א וּ֝בִתְקוֹמְמֶ֗יךָ אֶתְקוֹטָֽט׃שנאת אותם בשנאה גמורה. הם היו אויבים עבורי.
תַּכְלִ֣ית שִׂנְאָ֣ה שְׂנֵאתִ֑ים לְ֝אוֹיְבִ֗ים הָ֣יוּ לִֽי׃אלוהים, בדוק אותי ודע מה עובר בליבי. בחן אותי ודע מהן המחשבות שלי.
חָקְרֵ֣נִי אֵ֭ל וְדַ֣ע לְבָבִ֑י בְּ֝חָנֵ֗נִי וְדַ֣ע שַׂרְעַפָּֽי׃ותראה אם אני בדרך רעה, והנהך אותי בדרך עולם.
וּרְאֵ֗ה אִם־דֶּֽרֶךְ־עֹ֥צֶב בִּ֑י וּ֝נְחֵ֗נִי בְּדֶ֣רֶךְ עוֹלָֽם׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַשֵּׁם יוֹדֵעַ אֶת כֻּלִּי
לַ֭מְנַצֵּחַ לְדָוִ֣ד מִזְמ֑וֹר יְהוָ֥ה חֲ֝קַרְתַּ֗נִי וַתֵּדָֽע׃
אַתָּ֣ה יָ֭דַעְתָּ שִׁבְתִּ֣י וְקוּמִ֑י בַּ֥נְתָּה לְ֝רֵעִ֗י מֵרָחֽוֹק׃
אָרְחִ֣י וְרִבְעִ֣י זֵרִ֑יתָ וְֽכָל־דְּרָכַ֥י הִסְכַּֽנְתָּה׃
כִּ֤י אֵ֣ין מִ֭לָּה בִּלְשׁוֹנִ֑י הֵ֥ן יְ֝הוָ֗ה יָדַ֥עְתָּ כֻלָּֽהּ׃
יְדִיעַת הַשֵּׁם הַמַּעֲטִיפָה
אָח֣וֹר וָקֶ֣דֶם צַרְתָּ֑נִי וַתָּ֖שֶׁת עָלַ֣י כַּפֶּֽכָה׃
פלאיה [פְּלִ֣יאָֽה] דַ֣עַת מִמֶּ֑נִּי נִ֝שְׂגְּבָ֗ה לֹא־א֥וּכַֽל לָֽהּ׃
אָ֭נָ֥ה אֵלֵ֣ךְ מֵרוּחֶ֑ךָ וְ֝אָ֗נָה מִפָּנֶ֥יךָ אֶבְרָֽח׃
אִם־אֶסַּ֣ק שָׁ֭מַיִם שָׁ֣ם אָ֑תָּה וְאַצִּ֖יעָה שְּׁא֣וֹל הִנֶּֽךָּ׃
נוכחות ה' בכל מקום ובכל זמן
אֶשָּׂ֥א כַנְפֵי־שָׁ֑חַר אֶ֝שְׁכְּנָ֗ה בְּאַחֲרִ֥ית יָֽם׃
גַּם־שָׁ֭ם יָדְךָ֣ תַנְחֵ֑נִי וְֽתֹאחֲזֵ֥נִי יְמִינֶֽךָ׃
וָ֭אֹמַר אַךְ־חֹ֣שֶׁךְ יְשׁוּפֵ֑נִי וְ֝לַ֗יְלָה א֣וֹר בַּעֲדֵֽנִי׃
גַּם־חֹשֶׁךְ֮ לֹֽא־יַחְשִׁ֪יךְ מִ֫מֶּ֥ךָ וְ֭לַיְלָה כַּיּ֣וֹם יָאִ֑יר כַּ֝חֲשֵׁיכָ֗ה כָּאוֹרָֽה׃
היכרות עם אלוהות בבורא
כִּֽי־אַ֭תָּה קָנִ֣יתָ כִלְיֹתָ֑י תְּ֝סֻכֵּ֗נִי בְּבֶ֣טֶן אִמִּֽי׃
אֽוֹדְךָ֗ עַ֤ל כִּ֥י נוֹרָא֗וֹת נִ֫פְלֵ֥יתִי נִפְלָאִ֥ים מַעֲשֶׂ֑יךָ וְ֝נַפְשִׁ֗י יֹדַ֥עַת מְאֹֽד׃
לֹא־נִכְחַ֥ד עָצְמִ֗י מִ֫מֶּ֥ךָּ אֲשֶׁר־עֻשֵּׂ֥יתִי בַסֵּ֑תֶר רֻ֝קַּ֗מְתִּי בְּֽתַחְתִּיּ֥וֹת אָֽרֶץ׃
גָּלְמִ֤י ׀ רָ֘א֤וּ עֵינֶ֗יךָ וְעַֽל־סִפְרְךָ֮ כֻּלָּ֪ם יִכָּ֫תֵ֥בוּ יָמִ֥ים יֻצָּ֑רוּ ולא [וְל֖וֹ] אֶחָ֣ד בָּהֶֽם׃
עומק מחשבות האלוהים וריחוק מרשעים
וְלִ֗י מַה־יָּקְר֣וּ רֵעֶ֣יךָ אֵ֑ל מֶ֥ה עָ֝צְמוּ רָאשֵׁיהֶֽם׃
אֶ֭סְפְּרֵם מֵח֣וֹל יִרְבּ֑וּן הֱ֝קִיצֹ֗תִי וְעוֹדִ֥י עִמָּֽךְ׃
אִם־תִּקְטֹ֖ל אֱל֥וֹהַּ ׀ רָשָׁ֑ע וְאַנְשֵׁ֥י דָ֝מִ֗ים ס֣וּרוּ מֶֽנִּי׃
אֲשֶׁ֣ר יֹ֭אמְרֻךָ לִמְזִמָּ֑ה נָשֻׂ֖א לַשָּׁ֣וְא עָרֶֽיךָ׃
זעקה למבחן הלב
הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְהוָ֥ה ׀ אֶשְׂנָ֑א וּ֝בִתְקוֹמְמֶ֗יךָ אֶתְקוֹטָֽט׃
תַּכְלִ֣ית שִׂנְאָ֣ה שְׂנֵאתִ֑ים לְ֝אוֹיְבִ֗ים הָ֣יוּ לִֽי׃
חָקְרֵ֣נִי אֵ֭ל וְדַ֣ע לְבָבִ֑י בְּ֝חָנֵ֗נִי וְדַ֣ע שַׂרְעַפָּֽי׃
וּרְאֵ֗ה אִם־דֶּֽרֶךְ־עֹ֥צֶב בִּ֑י וּ֝נְחֵ֗נִי בְּדֶ֣רֶךְ עוֹלָֽם׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
תְּהִלָּה הַמְּבַטֶּאַת אֶת הַיְּדִיעָה הַמֻּמְלֶחֶת שֶׁל הַשֵּׁם עַל כָּל פְּעֻלּוֹתֵנוּ, מֵעֹמֶק הַלֵּב וְעַד סוֹף הַדֶּרֶךְ.
הַשֵּׁם יוֹדֵעַ אֶת כֻּלִּי
מִזְמוֹר לְדָוִד הַמְּתָאַר אֶת הַיְּדִיעָה הַמֻּמְלֶחֶת שֶׁל הַשֵּׁם עַל הָאָדָם. הַשֵּׁם בּוֹחֵן וְחֹקֵר אֶת הָאָדָם, מַכִּיר אֶת תְּנוּעוֹתָיו, אֶת דְּרָכָיו וְאֶת מַחְשָׁבָתוֹ הַפְּניִּית בְּטֶרֶם שֶׁתִּהְיֶהּ מְבֻטֶּאת בְּדִבּוּר.
יְדִיעַת הַשֵּׁם הַמַּעֲטִיפָה
הַמִּזְמוֹר מְתָאֵר אֶת הַיְדִיעָה הַמְּלֵאָה שֶׁל הַשֵּׁם עַל כָּל עֲבוֹדֹתֵנוּ וּמַעֲשֵׂינוּ. הַדּוֹרֶה מִתְבּוֹהֵן בְּעֶצֶם הַדַּעַת שֶׁאֵין מָקוֹם שֶׁבּוֹ הָאָדָם יָכוֹל לְהִתְחַבֵּא מֵעֵינֵי הַבּוֹרֵא, כִּי הַשֵּׁם נוֹכֵחַ בַּמָּרוֹם וּבַמַּעֲמַקִּים.
נוכחות ה' בכל מקום ובכל זמן
הפסוקים מתארים את הידיעה שהשם נמצא בכל מקום. גם אם אברח לקצה העולם או אל החושך המוחלט, לא אוכל להתרחק ממנו. הַשֵּׁם מלווה את האדם בכל מצב, והחשיכה אינה משנה את היותו נוכח ומרכיב את דרכו.
היכרות עם אלוהות בבורא
מזמור זה מתאר את הידע המוחלט של אלוהים באדם. הכותב מהלל את הבורא על יצירתו המופלאה בבטן האם, ועל היותו נוכח בכל שלבי ההתפתחות הגופנית. השיר מדגיש כי עיני אלוהים רואות את כל ימי האדם עוד לפני שהם קרו, כשהכל רשום לפניו.
עומק מחשבות האלוהים וריחוק מרשעים
התהלים מתאר את אינסוף מחשבותיו של אלוהים ואת הקשר התמידי של האדם איתו. המשורר מבקש להתרחק מאנשים רשעים ומהערים שמתכננים רע ומדברים שקר נגד ה'. הפסוקים מדגישים את השאיפה לצדק ואת ההכרה בכך שאין מנוח מהידיעה והנוכחות של אלוהים.
זעקה למבחן הלב
הפסוקים מביעים זעם כלפי אויבי הַשֵּׁם ושנאה עמוקה לדרכיהם הרעות. המשורר מבקש מאלוהים לחקור את פנימיותו, לבחון את מחשבותיו ואת כוונותיו, כדי לוודא שאינו סוטה מן הדרך הנכונה ולהתנהג ביושר בדרך הנצחית.
הַתְּפִלָּה הַמְּבַקֶּשֶׁת הַשְׁלָמָה וְנְקִיאוּת מִן הָרֶשַׁע.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַיְּדִיעוּת הַמֻּמְלֶטֶת שֶׁל הַשֵּׁם וְחֶשְׁכּוֹת הָאָדָם
״תולדות אמר ר' שמואל בר נחמן, כל תולדות שנ' בתורה חסרין בר מתרין, ואלה תולדות השמים והארץ (בראשית ב: ד) והדין. ומה הן חסרין? ר'״
בְּתַלְמוּדִים וּבְמֶרְקָע הַמּוּסָרִי, הַמִּצְעוֹת שֶׁבַּמִּזְמוֹר הַזֶּה מְבַקְּשִׁים לְהַבִּין אֶת הַמַּעֲמָד הַמַּטְעִים שֶׁל הָאָדָם מוּל הַבּוֹרֵא. הַמִּזְמוֹר מְבַטֵּא אֶת הַיְּדִיעוּת הַמֻּמְלֶטֶת שֶׁל הַשֵּׁם עַל כָּל פְּעֻלּוֹתֵנוּ, מַחְשְׁבוֹתֵנוּ וְקִימוּנּוּ. הַמְּבִיטִים בַּפֶּסוּקִים הַלְּלוּ אֵינוּ רוֹאִים בָּזֶה רַק יְדִיעָה תְּכֻנִיתִית, אֶלָּא קְשֶׁר עָמֹק שֶׁאֵין מִמֶּנּוּ מָנוֹס. הַתַּלְמוּד בְּמַעֲמָד הַמִּקְרָא, בְּעֵינֵי רַבָּן שְׁמוּאֵל בֶּר נַחְמָן, מְקַשֵּׁר אֶת הַחֹשֶׁךְ הַמּוּזְכָר בַּתְּהִלִּים לַמַּצָּב שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. הַתְּלִיאָה הַתַּלְמוּדִית מְסַבֶּת כִּי הַחֹשֶׁךְ שֶׁמְּחַכֶּה לָאָדָם הוּא מַה שֶׁמְּבַטֵּא אֶת הַמַּעֲמָד הַמְּתֻקָּה שֶׁל הַנֶּפֶשׁ הַמְּחַפֶּשֶׂת אֶת הַשֵּׁם בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם.
רות רבה (לרנר) ח׳:ג׳:א׳ ↗מדידת הזמן בקרבת ה' בסיפור משה
״דבר אחר: מנין היה משה יודע כמה ימים עשה? כתיב: ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה. ומנין שאין למעלה לילה? שנאמר (שם קלט):״
במדרש שמות רבה מובא הסבר למקור הידיעה של משה רבנו לגבי משך הימים בסיני. המדרש מתבסס על פסוקים מספר שמות המציינים ארבעים יום וארבעים לילה, וכן על פסוק מספר ישעיהו הקובע שהחושך לא יוכל להחשיך מפני ה'. הפרשן מסביר כי משה ידע מתי יום ומתי לילה לפי פעולתו האישית: כשהוא עמד על ההר כדי לשמוע את ה' ידע שזה יום, וכששינה את תורתו ידע שזה לילה. המדרש מציע כי השגתו של משה בקרבת ה' הייתה מוחלטת, עד ששינוי המצב בין עמידה לישיבה סימן לו את חלוקת הזמן.
שמות רבה מ״ז:ח׳ ↗בעקבות המפרשים
הידיעה המוחלטת של ה’ם
״פליאה דעת וגו'. מכוסה ונעלם ממני מקום לברוח מפניך (מצאתי):״
רש’י מפרש את הפסוק השישי בתהילים, שבו הדובר אומר שדברים כה נפלאים ובלתי נתפסים בדעתו, עד שהם נעלמים ממנו. הוא מסביר כי למרות שהדובר מנסה לחקור את עומק הבנתו של ה’ם, הוא מגלה כי אין לו שום מקום לברוח ממנו, כי ה’ם יודע הכל. הפירוש מתמקד בכך שהידע האלוהי הוא כה מקיף, עד שהוא הופך להיות בלתי נתפס עבור המחשבה האנושית. רש’י אינו מציע פרשנות אלגוריתית, אלא מתרכז במשמעות המילולית של הניסיון להבין את המופלא והבלתי ניתן להסבר.
רש״י על תהילים 139:6:1 ↗היכולת לספור את טוב האל
״אספרם מחול. אם באתי לספור את טוב מעשיהם מחול ירבון:״
רש"י מפרש את הפסוק השמונה עשר בתהילים, בו המשורר אומר כי אם ינסה לספור את מעשי הטוב של ה’, הוא לא יוכל לסיים את המניין. לפי הפירוש, טוב מעשיהם של האל הוא כה רב ואינסופי, עד שהניסיון למנות אותם יוביל למצב שבו המניין פשוט לא יסתיים. ההסבר של רש"י מתמקד בכמות הבלתי נתפסת של חסד. הוא אינו רואה בזה רק קושי טכני של ספירה, אלא ביטוי לעוצמת הטוב שנוצר בכל רגע. המבט הזה מדגיש את ההתמדה של ה’ בטובו כל הזמן.
רש״י על תהילים 139:18:1 ↗ההתפשטות של הידע האלוהי
״פליאה דעת מני. זאת הדעת פליאה ממני:״
בפרשנותו על פסוק זה, מסביר רד"ק כי הכותב מתפעל מעומק הידע של הַשֵּׁם. המילה "פליאה" מציינת משהו שחורג מההבנה האנושית הרגילה. הידע הזה אינו רק ידיעה עובדתית, אלא הבנה עמוקה ומוחלטת שאי אפשר לתפוס. רד"ק מדגיש שהתכונה הזו של הַשֵּׁם נחשבת לידע שנמצא מעבר ליכולת השכל של האדם. הכותב מודה שהידע הזה רחוק מאוד ממנו ובלתי ניתן להשגה, מה שמעורר יראה והשתאות בפני הבורא.
רד״ק על תהילים 139:6:1 ↗רד"ק על תהילים קל"ט, יח"
״אספרם. כשאבא לספר אותם לא אוכל כי מול ירביון:״
הרד"ק מסביר את הפסוק האחרון בתהילים קל"ט, שבו הדובר אומר שכל מחשבות ה' בבוקר הן יקרות מאוד. לפי פירושו, הדובר מרגיש שאינו יכול להספיק לספור את כל המחשבות הללו מרוב שפע וריבוי. הוא מפרש את המילה "אספרם" כבקשה או כניסיון שלא לציין את כמות המחשבות הגדולה, כי הן רבות מדי מכדי להכיל בתיאור פשוט. הפירוש מתמקד בכמות הבלתי נסבלת של השגחת ה' על האדם.
רד״ק על תהילים 139:18:1 ↗