הודו להשם כי טוב, כי חסדו לעולם.
הוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃תהילים · פרק קלו׳
שִׁיר הוֹדָיָה עַל הַחֶסֶד הַנֶּצְחִי
הַלְּלוּיָהּ עַל הַבְּרִיאָה, הַגְּאוּלָה וְהַדְּאָגָה לַמְּקַיְּמֵי כָּל הַחַיִּים
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים קלו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הודיה על חסד ה'
הודו לאלוהי האלוהים, כי חסדו לעולם.
ה֭וֹדוּ לֵֽאלֹהֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃הודו לאדוני האדונים, כי חסדו לעולם.
ה֭וֹדוּ לַאֲדֹנֵ֣י הָאֲדֹנִ֑ים כִּ֖י לְעֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃לזה שעושה פלאים גדולים לבדו, כי חסדו לעולם.
לְעֹ֘שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃הַלְלַת הַבְּרִיאָה
לַעוֹשֶׂה אֶת הַשָּׁמַיִם בְּחָכְמָה, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
לְעֹשֵׂ֣ה הַ֭שָּׁמַיִם בִּתְבוּנָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃לַעוֹשֶׂה אֶת הָאָרֶץ עַל הַמַּיִם, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
לְרֹקַ֣ע הָ֭אָרֶץ עַל־הַמָּ֑יִם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃לַעוֹשֶׂה אוֹרוֹת גְּדוֹלִים, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
לְ֭עֹשֵׂה אוֹרִ֣ים גְּדֹלִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לִמְשְׁלֵת הַיּוֹם, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
אֶת־הַ֭שֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת בַּיּ֑וֹם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃הודיה על הבריאה והגאולה
את הירח והכוכבים שולטים בלילה, כי חסדו לעולם.
אֶת־הַיָּרֵ֣חַ וְ֭כוֹכָבִים לְמֶמְשְׁל֣וֹת בַּלָּ֑יְלָה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃את בכוריהם של המצרים הוא הכה, כי חסדו לעולם.
לְמַכֵּ֣ה מִ֭צְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶ֑ם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃את ישראל הוא הוציא מתוכם, כי חסדו לעולם.
וַיּוֹצֵ֣א יִ֭שְׂרָאֵל מִתּוֹכָ֑ם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ביד חזקה וזרוע מורמת הוא הוציא אותם, כי חסדו לעולם.
בְּיָ֣ד חֲ֭זָקָה וּבִזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃הַחֶסֶד בְּיִצּוּר הַגְּאוּלָה
הוּא פָצַר אֶת יַם-סוּף וּפָרַץ אֶת הַשְּׁעָרִים, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
לְגֹזֵ֣ר יַם־ס֭וּף לִגְזָרִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃וְהוּא הֶעֱבִיר אֶת יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
וְהֶעֱבִ֣יר יִשְׂרָאֵ֣ל בְּתוֹכ֑וֹ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃וְהוּא הִטְבִּיעַ אֶת פַּרְעֹה וְאֶת צָבְאוֹ בְּיַם-סוּף, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
וְנִ֘עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃וְהוּא הַוּוֹת אֶת עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
לְמוֹלִ֣יךְ עַ֭מּוֹ בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃הכרת תודה על ניצחון מערי ישראל
למי ששבר מלכים גדולים, כי חסדו לעולם.
לְ֭מַכֵּה מְלָכִ֣ים גְּדֹלִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃והרג מלכים חזקים, כי חסדו לעולם.
וַֽ֭יַּהֲרֹג מְלָכִ֣ים אַדִּירִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃לסיחון מלך האמורי, כי חסדו לעולם.
לְ֭סִיחוֹן מֶ֣לֶךְ הָאֱמֹרִ֑י כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ולעוג מלך הבשן, כי חסדו לעולם.
וּ֭לְעוֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֑ן כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃הודיה על הנחלה והגאולה
והוא נתן את הארץ שלהם כי נחלה, כי החסד שלו הוא לנצח.
וְנָתַ֣ן אַרְצָ֣ם לְנַחֲלָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃נחלה לישראל עבדו, כי החסד שלו הוא לנצח.
נַ֭חֲלָה לְיִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדּ֑וֹ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃הוא זכר אותנו כשהיינו בשפל, כי החסד שלו הוא לנצח.
שֶׁ֭בְּשִׁפְלֵנוּ זָ֣כַר לָ֑נוּ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃והוא שחרר אותנו מהצרות שלנו, כי החסד שלו הוא לנצח.
וַיִּפְרְקֵ֥נוּ מִצָּרֵ֑ינוּ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃הַשְּׁבַח עַל הַמְּסִיעָה וְהַחֶסֶד
הוּא נוֹתֵן אֹכֶל לְכָל הַבָּשָׂר, כִּי חַסְדּוֹ לְעוֹלָם.
נֹתֵ֣ן לֶ֭חֶם לְכָל־בָּשָׂ֑ר כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃הוֹדוּ לֵאל הַשָּׁמַיִם, כִּי חַסְדּוֹ לְעוֹלָם.
ה֭וֹדוּ לְאֵ֣ל הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הודיה על חסד ה'
הוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
ה֭וֹדוּ לֵֽאלֹהֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
ה֭וֹדוּ לַאֲדֹנֵ֣י הָאֲדֹנִ֑ים כִּ֖י לְעֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
לְעֹ֘שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
הַלְלַת הַבְּרִיאָה
לְעֹשֵׂ֣ה הַ֭שָּׁמַיִם בִּתְבוּנָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
לְרֹקַ֣ע הָ֭אָרֶץ עַל־הַמָּ֑יִם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
לְ֭עֹשֵׂה אוֹרִ֣ים גְּדֹלִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
אֶת־הַ֭שֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת בַּיּ֑וֹם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
הודיה על הבריאה והגאולה
אֶת־הַיָּרֵ֣חַ וְ֭כוֹכָבִים לְמֶמְשְׁל֣וֹת בַּלָּ֑יְלָה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
לְמַכֵּ֣ה מִ֭צְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶ֑ם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
וַיּוֹצֵ֣א יִ֭שְׂרָאֵל מִתּוֹכָ֑ם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
בְּיָ֣ד חֲ֭זָקָה וּבִזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
הַחֶסֶד בְּיִצּוּר הַגְּאוּלָה
לְגֹזֵ֣ר יַם־ס֭וּף לִגְזָרִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
וְהֶעֱבִ֣יר יִשְׂרָאֵ֣ל בְּתוֹכ֑וֹ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
וְנִ֘עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
לְמוֹלִ֣יךְ עַ֭מּוֹ בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
הכרת תודה על ניצחון מערי ישראל
לְ֭מַכֵּה מְלָכִ֣ים גְּדֹלִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
וַֽ֭יַּהֲרֹג מְלָכִ֣ים אַדִּירִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
לְ֭סִיחוֹן מֶ֣לֶךְ הָאֱמֹרִ֑י כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
וּ֭לְעוֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֑ן כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
הודיה על הנחלה והגאולה
וְנָתַ֣ן אַרְצָ֣ם לְנַחֲלָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
נַ֭חֲלָה לְיִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדּ֑וֹ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
שֶׁ֭בְּשִׁפְלֵנוּ זָ֣כַר לָ֑נוּ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
וַיִּפְרְקֵ֥נוּ מִצָּרֵ֑ינוּ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
הַשְּׁבַח עַל הַמְּסִיעָה וְהַחֶסֶד
נֹתֵ֣ן לֶ֭חֶם לְכָל־בָּשָׂ֑ר כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
ה֭וֹדוּ לְאֵ֣ל הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
מִזְמוֹר הַמְּבַקֵּשׁ לְהַלֵּל אֶת הַשֵּׁם עַל חֶסְדוֹ הַנֶּצְחִי בְּכָל מַעֲשֵׂיו.
הודיה על חסד ה'
שיר הודיה קצר וקצבי המזמין את כולם להודות להשם על טובו ועל חסדו הנצחי. השיר מדגיש את מעמדו העליון של הבורא מעל כל כוחות העולם, כזה שעושה פלאים גדולים לבדו, ומחזק את האמונה בחסד שאינו נגמר לעולם.
הַלְלַת הַבְּרִיאָה
פסוקים אלו מהתהילים מהללים את מעשי הבריאה של אלוהים. השיר מפרט את יצירת השמיים בחוכמה, הרחבת הארץ מעל המים, יצירת האורות הגדולים ומינוי השמש למלכת היום. בכל אחד מהשלבים מודגש שהדבר נעשה מתוך חסד נצחי ובלתי משתנה.
הודיה על הבריאה והגאולה
פסוקים אלו משבחים את חסדו הנצחי של אלוהים. השבח כולל את יצירת המערכת השמימית של הירח והכוכבים, ואת מעשי הגאולה הגדולים של עם ישראל. הפסוקים מפרטים את מכות מצרים, הוצאת בני ישראל ממצרים בכוח רב, ומדגישים שכל אלו קרו בזכות חסדו האינסופי.
הַחֶסֶד בְּיִצּוּר הַגְּאוּלָה
הַפֶּסֶק מְתָאֵר אֶת הַפְּעֻלּוֹת הַנֶּעֱלָיוֹת שֶׁעָשָׂה הַשֵּׁם לְיִשְׂרָאֵל. הַפְּסָקִים מְתַקְצְּרִים אֶת הַנִּסִּים בְּיַם-סוּף, מֵהַפְּרִיצָה שֶׁל הַמַּיִם וְעַד הַעֲבָרָה הָעָם בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַטְּבִיעָה שֶׁל צָבְאֵי מִצְרַיִם. כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלּוּ מְסֻמָּן בְּמִשְׁאָה אַחַת: הַחֶסֶד הַנֶּצְחִי שֶׁל הַשֵּׁם.
הכרת תודה על ניצחון מערי ישראל
הפסוקים הללו הם חלק משיר הלל המפרט את מעשי ה' בהיסטוריה של עם ישראל. השיר מתמקד בהשמדת מלכים חזקים ועמים אויבים, כמו סיחון ועוג, ומדגיש שהכל קרה בזכות חסדו הנצחי של ה'.
הודיה על הנחלה והגאולה
פסוקים אלו מהתהילים משבחים את חסדו הנצחי של ה'. הפיוט מתאר את מתנת הארץ לעמים, את הזכר של אלו שנמצאים במצב של שפל, ואת השחרור מהצרות והכובד, כאשר בכל פעם מודגש שהחסד של ה' הוא לעולם.
הַשְּׁבַח עַל הַמְּסִיעָה וְהַחֶסֶד
הַמִּזְמוֹר מְסַיֵּם בְּהוֹדָיָה עַל הַדְּאָגָה הַקְּבוּעָה שֶׁל הַשֵּׁם לְכָל הַיְצוּרוֹת. הַפֶּסֻקִים מְדַגְשְׁים אֶת הַחֶסֶד הַנִּצְחִי שֶׁל הַשֵּׁם, הַמְּסַיֵּים אֶת הַזָּנוֹן שֶׁל כָּל הַבָּשָׂר וְאֶת הַקְּרִיאָה לְהַודוֹת לַבּוֹרֵא אֶת אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם.
הַמִּזְמוֹר מְסִיים בִּקְרָאָה לְהוֹדוֹת לַשֵּׁם, הַמְּסַיֵּעַ לְכָל הָעַמִּים וְלְיִשְׂרָאֵל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַגְּאֻלָּה כְּכָבוֹד הַשֵּׁם הַכָּתוּב עַל עַמּוֹ
״דבר אחר: בארץ מצרים משל לאחד, שמצא נחש ורצץ את ראשו באבן, וחתך את זנבו, ומעכשיו, מהו טוב? כך המצריים עמדו ושיעבדו את ישראל, מה״
הַמְּלָאֵךְ הַמְּלַמֵּד בַּתְּהִלִּים מִלּוּים שֶׁל הַלַּהַט וְהַהִתְעַלּוּת שֶׁל הַשֵּׁם עַל הַיּוֹצְאִים מִמִּצְרַיִם מְבַסְסֵד עַל הַמִּשָׁל בְּשֵׁמוֹת רַבָּה. הַמִּשָׁל מְסַבֵּר כְּמוֹ עֵץ נָאֶה שֶׁלֹּא הָיָה כָּל כָּךְ מְעַדֶּה בְּתַחְלָה, וְאַחֲרֵי שֶׁהָיָה מְדֻשָּׁשׁ בְּרַחֲצָה, הָפַךְ לַמְּכֻּבָּד בְּיוֹתֵר בְּכָל הַמְּמַלְאָכָה. הַמְּפרִישׁ בְּשֵׁמוֹת רַבָּה מַקְשִׁיר בֵּין הַגְּאֻלָּה מִמִּצְרַיִם לְבֵין הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה מְאֶדּוֹם. הַקּוֹרֵא מַסְבִּיר שֶׁכְּמוֹ הַשֵּׁם פָּרַע אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, כָּךְ הוּא יִפְדֶּה אוֹתָם מֵאֶדּוֹם. הַמַּטְרָה הָעֶקְרוֹנִית שֶׁל הַגְּאֻלָּה הִיא לְהַבְהִיר כִּי הַכֹּחַ הַמְּנַצֵּחַ אֵינוֹ בַּעֲצָם הַעָם, אֶלָּא בְּשֵׁם הַשֵּׁם הַכָּבוֹד הַכָּתוּב עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם, מַה שֶׁגּוֹרֵם גּוֹיִם וּמַלְכִים לְכַרְעַת רֶגֶל.
שמות רבה ט״ו:י״ז ↗מקור ספר תהילים וקולו של דוד
״כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ, מַה שֶּׁגִּדֵּל אֶתְכֶם דָּוִד בְּסִפְרוֹ, וּמַה גִּדֵּל אֶתְכֶם דָּוִד בְּסִפְרוֹ (תהלים קלו, יג): לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים. בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת, מַהוּ לְתַלְפִּיּוֹת, סֵפֶר״
בפרשת שיר השירים רבה מובא הדיון על המקור של ספר תהילים. עשרה אנשים נחשבו למחברים שלו: אדם הראשון, אברהם, משה, דוד, שלמה, וכן אסף, הימן, ידותון, בני קורח ועזרא. חז"ל מחלקים בזה את דעתם: רב סובר שחלקם הם אנשים אחרים, בעוד רבי יוחנן סובר שחלקם הם אותם אנשים שהוזכרו קודם. המדרש מדגיש כי אף שכולם היו צדיקים וראויים לשיר, הקדוש ברוך הוא בחר להנציח את דוד בלבד, כי קולו היה ערב במיוחד מכולם.
שיר השירים רבה ד׳:ד׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
השגחת הַשֵּׁם בעולם
״לעשה נפלאות גדולות לבדו. בראשונה לא נברא מלאך כשעשאן לנפלאות הללו השמים והארץ השמש והירח:״
רש"י מפרש את הפסוק העוסק בנפלאות שהאל עשה לבדו. לדעתו, הכוונה היא שהאל יצר פלאים כה גדולים וייחודיים, עד שלא היה צורך במלאך שיעזור לו ביצירת השמים, הארץ, השמש והירח. כל פלא אלו נוצר בכוחו העצמי של הבורא. הפירוש מתמקד בייחודיות המעשה של הַשֵּׁם. רש"י מדגיש כי המעשים הללו הם כה מופלאים, שהם נחשבים ליצירה עצמאית של האל, ללא סיוע חיצוני או תיווך של כוחות אחרים בתהליך הבריאה הראשוני.
רש״י על תהילים 136:4:1 ↗עוצמת הניצחונות וההשגחה
״מלכים גדולים. כאן רמז ל"א מלכים והשוה להם פרעה וחילו ומכת מצרים למלכים אדירים קשים מהם שקול סיחון כנגד כלם כל אחד לעצמו וכן פירש״
רש"י מפרש את הפסוק על מכת מצרים ועל נפילת המלכים כרמז לכך שהשם השמיד מלכים רבים ואדירים. הוא משווה בין סיחון ועוג לבין פרעה וצבאו, ומדגיש שכל מלך וכל מעשה היה כבד ומשמעותי בפני עצמו. לפי פירוש זה, הניצחונות אינם רק רצף של אירועים, אלא כל אחד מהם מייצג התגברות של כוח אדיר מול כוח אלוהי. הפירוש מתמקד בהשוואת גודל המעשים והמלכים, ומראה כיצד הניצחון על כל ממלכה בכנען היה ניצחון עצום ומדויק. רש"י אינו מפרש את הפסוק כאלגוריה רוחנית, אלא כתיאור של עוצמת המעשים ההיסטוריים שנעשו על ידי הַשֵּׁם.
רש״י על תהילים 136:17:1 ↗התמדה של חסד בבריאת המאורות
״לעושה אורים גדולים. אחרי כן זכר בפרט שני המאורות הגדולים שהם קיום העולם, ואמר כי לעולם חסדו, כי אין להם הפסק, וזכר כל אחד לבדו״
הרד"ק מסביר את הפסוק העוסק ביצירת המאורות הגדולים. הוא מציין שהפסוק מתמקד בשני המאורות העיקריים שחיוניים לקיום העולם. לפי פירושו, הכתיבה מדגישה כי חסדו של הַשֵּׁם הוא נצחי ואין לו סוף, ולכן הוא מזכיר כל מאור בנפרד כדי להראות את השגחתו האישית. הגישה של הרד"ק מתמקדת בפרטים הטכניים של הבריאה ובמשמעות המילה "לעולם". הוא רואה בפירוט המאורות הוכחה לכך שהחסד אינו רק פעולה חד פעמית, אלא תהליך מתמשך המופעל בכל פרט בטבע.
רד״ק על תהילים 136:7:1 ↗החסד שבנחלת מעבר הירדן
״והרוג. סיחון ועוג ונתן ארצם לנחלה ועוד חד גדול מזה כי לא די שהכו אותם אלא שנתן להם ארצם נחלה שלא באו שאר הגוים ולא״
הרד"ק מפרש את הפסוק העוסק בסיחון ועוג ומדגיש כי הניצחון עליהם וקבלת ארצם היו חסד מיוחד מצד ה'. בניגוד לאדמות כנען המרכזיות, שניתנו כבר לאברהם אבינו, ארצות אלו מעבר הירדן לא היו חלק מהבטחה המקורית לאברהם. הטוב הגדול הוא שהשם נתן את הארצות הללו לישראל מבלי שהעמים השוכנים בהן יתנגדו או ינסו להשיבן. הוא מסביר כי הניצחון על עוג וסיחון הוא חסד כפול, כי הוא כולל גם את הבעלות על הארץ וגם את השלווה שבה לא נאלצו ישראל להילחם על קניינם. הרד"ק מציין כי בשל כך המזמור מדגיש את המילה "חסד" בהקשר זה, ולא משתמש במילה "ממלכה" כפי שעשה בתיאור כנען, שכן כנען כבר הייתה הבטחה קיימת ולא תוספת חסד חדשה.
רד״ק על תהילים 136:18:1 ↗