הללו את השם, הללו את שמו של ה'. הללו את עבדי ה'.
הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ הַֽ֭לְלוּ אֶת־שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה הַֽ֝לְלוּ עַבְדֵ֥י יְהוָֽה׃תהילים · פרק קלה׳
קריאה להלל את הַשֵּׁם ואת עמו
שבח להשם על מעשיו בבריאה, בטבע ובגאולת עם ישראל
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים קלה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
קריאה להלל את השם ואת עם ישראל
את העומדים בבית ה', בחצרות בית אלוהינו.
שֶׁ֣֭עֹֽמְדִים בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה בְּ֝חַצְר֗וֹת בֵּ֣ית אֱלֹהֵֽינוּ׃הללו את השם, כי ה' טוב. שירו לשמו, כי הוא נעים.
הַֽ֭לְלוּ־יָהּ כִּי־ט֣וֹב יְהוָ֑ה זַמְּר֥וּ לִ֝שְׁמ֗וֹ כִּ֣י נָעִֽים׃כי יעקב בחר לו ה', וישראל בחר להיות לו לסגולה.
כִּֽי־יַעֲקֹ֗ב בָּחַ֣ר ל֣וֹ יָ֑הּ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל לִסְגֻלָּתֽוֹ׃גדולת ה׳ ושלטונו בבריאה ובהיסטוריה
כי אני יודע שגדול ה׳ ואדוננו גדול מכל האלים.
כִּ֤י אֲנִ֣י יָ֭דַעְתִּי כִּי־גָד֣וֹל יְהוָ֑ה וַ֝אֲדֹנֵ֗ינוּ מִכָּל־אֱלֹהִֽים׃כל מה שרצה ה׳ עשה בשמים ובארץ, בים וכל מעמקי התהום.
כֹּ֤ל אֲשֶׁר־חָפֵ֥ץ יְהוָ֗ה עָ֫שָׂ֥ה בַּשָּׁמַ֥יִם וּבָאָ֑רֶץ בַּ֝יַּמִּ֗ים וְכָל־תְּהוֹמֽוֹת׃הוא מעלה עננים מקצה הארץ, עושה ברקים לגשם, ומוציא רוח מאוצרותיו.
מַֽעֲלֶ֣ה נְשִׂאִים֮ מִקְצֵ֪ה הָ֫אָ֥רֶץ בְּרָקִ֣ים לַמָּטָ֣ר עָשָׂ֑ה מֽוֹצֵא־ר֝וּחַ מֵאֽוֹצְרוֹתָֽיו׃הוא הכה את בכורות מצרים, מאדם ועד בהמה.
שֶֽׁ֭הִכָּה בְּכוֹרֵ֣י מִצְרָ֑יִם מֵ֝אָדָ֗ם עַד־בְּהֵמָֽה׃הניסים של ה' והכבוש
הוא שלח אותות וניסים בתוך מצרים, אצל פרעה ואצל כל עבדיו.
שָׁלַ֤ח ׀ אֹת֣וֹת וּ֭מֹפְתִים בְּתוֹכֵ֣כִי מִצְרָ֑יִם בְּ֝פַרְעֹ֗ה וּבְכָל־עֲבָדָֽיו׃הוא הכניע עמים רבים והרג מלכים חזקים.
שֶֽׁ֭הִכָּה גּוֹיִ֣ם רַבִּ֑ים וְ֝הָרַ֗ג מְלָכִ֥ים עֲצוּמִֽים׃אל סיחון מלך האמורי, ואל עוג מלך הבשן, ואל כל ממלכות כנען.
לְסִיח֤וֹן ׀ מֶ֤לֶךְ הָאֱמֹרִ֗י וּ֭לְעוֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֑ן וּ֝לְכֹ֗ל מַמְלְכ֥וֹת כְּנָֽעַן׃והוא נתן את הארץ שלהם כירושה, נחלה לעם ישראל שלו.
וְנָתַ֣ן אַרְצָ֣ם נַחֲלָ֑ה נַ֝חֲלָ֗ה לְיִשְׂרָאֵ֥ל עַמּֽוֹ׃הַלְלוּיָהּ וְהַהֶבְדֵּל מֵהָאֱלֹהִים מֵהַגּוּלִים
הַשֵּׁם, שִׁמְךָ לְעוֹלָם, הַשֵּׁם, זִכְרוֹנְךָ לְדּוֹר וְלְדֹר.
יְ֭הוָה שִׁמְךָ֣ לְעוֹלָ֑ם יְ֝הוָ֗ה זִכְרְךָ֥ לְדֹר־וָדֹֽר׃כִּי הַשֵּׁם יִשְׁפֹּט אֶת עַמּוֹ, וְעַל עֲבָדָיו הוּא יִרַחֵם.
כִּֽי־יָדִ֣ין יְהוָ֣ה עַמּ֑וֹ וְעַל־עֲ֝בָדָ֗יו יִתְנֶחָֽם׃עֲצַצֵּי הַגּוֹיִם הֵם כֶּסֶף וְזָהָב, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם.
עֲצַבֵּ֣י הַ֭גּוֹיִם כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב מַ֝עֲשֵׂ֗ה יְדֵ֣י אָדָֽם׃יֵשׁ לָהֶם פֶּה, אַךְ הֵם לֹא יְדַבְּרוּ; יֵשׁ לָהֶם עֵינַיִם, אַךְ הֵם לֹא יִרְאוּ.
פֶּֽה־לָ֭הֶם וְלֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ עֵינַ֥יִם לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יִרְאֽוּ׃שבח להשם וההבדל בין האלוהים השווא לאלוהים האמיתי
יש להם אוזניים אבל הם לא שומעים, ואין להם רוח בפה.
אָזְנַ֣יִם לָ֭הֶם וְלֹ֣א יַאֲזִ֑ינוּ אַ֝֗ף אֵין־יֶשׁ־ר֥וּחַ בְּפִיהֶֽם׃יהיו כמוהם אלו שעושים את הדברים האלו, כל מי שסומך עליהם.
כְּ֭מוֹהֶם יִהְי֣וּ עֹשֵׂיהֶ֑ם כֹּ֭ל אֲשֶׁר־בֹּטֵ֣חַ בָּהֶֽם׃בני ישראל, ברוך הַשֵּׁם, בית אהרון, ברוך הַשֵּׁם.
בֵּ֣ית יִ֭שְׂרָאֵל בָּרֲכ֣וּ אֶת־יְהוָ֑ה בֵּ֥ית אַ֝הֲרֹ֗ן בָּרֲכ֥וּ אֶת־יְהוָֽה׃בית הלוי, ברוך הַשֵּׁם, וכל יראי הַשֵּׁם, ברוך הַשֵּׁם.
בֵּ֣ית הַ֭לֵּוִי בָּרֲכ֣וּ אֶת־יְהוָ֑ה יִֽרְאֵ֥י יְ֝הוָ֗ה בָּרֲכ֥וּ אֶת־יְהוָֽה׃הלל לירושלים
ברוך הַשֵּׁם מִצִּיּוֹן, שֶׁיוֹשֵׁב בִירוּשָׁלִַּים, הללוּ יָהּ.
בָּ֘ר֤וּךְ יְהוָ֨ה ׀ מִצִּיּ֗וֹן שֹׁ֘כֵ֤ן יְֽרוּשָׁלִָ֗ם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
קריאה להלל את השם ואת עם ישראל
הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ הַֽ֭לְלוּ אֶת־שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה הַֽ֝לְלוּ עַבְדֵ֥י יְהוָֽה׃
שֶׁ֣֭עֹֽמְדִים בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה בְּ֝חַצְר֗וֹת בֵּ֣ית אֱלֹהֵֽינוּ׃
הַֽ֭לְלוּ־יָהּ כִּי־ט֣וֹב יְהוָ֑ה זַמְּר֥וּ לִ֝שְׁמ֗וֹ כִּ֣י נָעִֽים׃
כִּֽי־יַעֲקֹ֗ב בָּחַ֣ר ל֣וֹ יָ֑הּ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל לִסְגֻלָּתֽוֹ׃
גדולת ה׳ ושלטונו בבריאה ובהיסטוריה
כִּ֤י אֲנִ֣י יָ֭דַעְתִּי כִּי־גָד֣וֹל יְהוָ֑ה וַ֝אֲדֹנֵ֗ינוּ מִכָּל־אֱלֹהִֽים׃
כֹּ֤ל אֲשֶׁר־חָפֵ֥ץ יְהוָ֗ה עָ֫שָׂ֥ה בַּשָּׁמַ֥יִם וּבָאָ֑רֶץ בַּ֝יַּמִּ֗ים וְכָל־תְּהוֹמֽוֹת׃
מַֽעֲלֶ֣ה נְשִׂאִים֮ מִקְצֵ֪ה הָ֫אָ֥רֶץ בְּרָקִ֣ים לַמָּטָ֣ר עָשָׂ֑ה מֽוֹצֵא־ר֝וּחַ מֵאֽוֹצְרוֹתָֽיו׃
שֶֽׁ֭הִכָּה בְּכוֹרֵ֣י מִצְרָ֑יִם מֵ֝אָדָ֗ם עַד־בְּהֵמָֽה׃
הניסים של ה' והכבוש
שָׁלַ֤ח ׀ אֹת֣וֹת וּ֭מֹפְתִים בְּתוֹכֵ֣כִי מִצְרָ֑יִם בְּ֝פַרְעֹ֗ה וּבְכָל־עֲבָדָֽיו׃
שֶֽׁ֭הִכָּה גּוֹיִ֣ם רַבִּ֑ים וְ֝הָרַ֗ג מְלָכִ֥ים עֲצוּמִֽים׃
לְסִיח֤וֹן ׀ מֶ֤לֶךְ הָאֱמֹרִ֗י וּ֭לְעוֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֑ן וּ֝לְכֹ֗ל מַמְלְכ֥וֹת כְּנָֽעַן׃
וְנָתַ֣ן אַרְצָ֣ם נַחֲלָ֑ה נַ֝חֲלָ֗ה לְיִשְׂרָאֵ֥ל עַמּֽוֹ׃
הַלְלוּיָהּ וְהַהֶבְדֵּל מֵהָאֱלֹהִים מֵהַגּוּלִים
יְ֭הוָה שִׁמְךָ֣ לְעוֹלָ֑ם יְ֝הוָ֗ה זִכְרְךָ֥ לְדֹר־וָדֹֽר׃
כִּֽי־יָדִ֣ין יְהוָ֣ה עַמּ֑וֹ וְעַל־עֲ֝בָדָ֗יו יִתְנֶחָֽם׃
עֲצַבֵּ֣י הַ֭גּוֹיִם כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב מַ֝עֲשֵׂ֗ה יְדֵ֣י אָדָֽם׃
פֶּֽה־לָ֭הֶם וְלֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ עֵינַ֥יִם לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יִרְאֽוּ׃
שבח להשם וההבדל בין האלוהים השווא לאלוהים האמיתי
אָזְנַ֣יִם לָ֭הֶם וְלֹ֣א יַאֲזִ֑ינוּ אַ֝֗ף אֵין־יֶשׁ־ר֥וּחַ בְּפִיהֶֽם׃
כְּ֭מוֹהֶם יִהְי֣וּ עֹשֵׂיהֶ֑ם כֹּ֭ל אֲשֶׁר־בֹּטֵ֣חַ בָּהֶֽם׃
בֵּ֣ית יִ֭שְׂרָאֵל בָּרֲכ֣וּ אֶת־יְהוָ֑ה בֵּ֥ית אַ֝הֲרֹ֗ן בָּרֲכ֥וּ אֶת־יְהוָֽה׃
בֵּ֣ית הַ֭לֵּוִי בָּרֲכ֣וּ אֶת־יְהוָ֑ה יִֽרְאֵ֥י יְ֝הוָ֗ה בָּרֲכ֥וּ אֶת־יְהוָֽה׃
הלל לירושלים
בָּ֘ר֤וּךְ יְהוָ֨ה ׀ מִצִּיּ֗וֹן שֹׁ֘כֵ֤ן יְֽרוּשָׁלִָ֗ם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
המזמור פותח בקריאה לעבדי הַשֵּׁם לשבח אותו, וממשיך לתאר את גדלותו כבורא העולם וכמי שמוביל את ההיסטוריה.
קריאה להלל את השם ואת עם ישראל
המזמור קורא לעובדי ה' המשרתים בבית המקדש להלל את שמו של ה'. השבח מבוסס על טובו של ה' ונעימות שמו, ועל הבחירה המיוחדת של ה' ביעקב וישראל כסגולתו המובחרת.
גדולת ה׳ ושלטונו בבריאה ובהיסטוריה
הפסוקים משבחים את עוצמתו של ה׳ כשהוא נעלה מכל האלים. הדובר מתאר את שליטתו המוחלטת בטבע, החל מהשמים ועד התהום, וכולל את פעולתו ההיסטורית בהכרעת מצרים על ידי מכת בכורות.
הניסים של ה' והכבוש
פסוקים אלו משבחים את מעשי ה' בהתקשרות ליציאת מצרים ולכיבוש הארץ. ה' בצע אותות וניסים במצרים, הביס מלכים חזקים כמו סיחון ועוג, ונתן את ארצות כנען כירושה לעם ישראל.
הַלְלוּיָהּ וְהַהֶבְדֵּל מֵהָאֱלֹהִים מֵהַגּוּלִים
הַמִּזְמוֹר מְזַמֵּר אֶת גְּדֻלַּת הַשֵּׁם, שֶׁשִּׁמּוֹ וְזִכְרוֹנוֹ נִצָּבִים לְנֶצַח. הַשֵּׁם יִשְׁפֹּט אֶת עַמּוֹ וְיִרַחֵם עַל עֲבָדָיו. בְּמִנְדּוֹל, הַמִּזְמוֹר מַשְׁוֶה אֶת הָאֱלֹהִים הַשְּׁקֵקִים לַאֲלֹהֵי הַגּוֹיִם, הַמְּיוּצָרִים מֵכֶסֶף וּמִזָּהָב, וְאֵין לָהֶם כּוֹחַ לְדַבֵּר אוֹ לִרְאוֹת.
שבח להשם וההבדל בין האלוהים השווא לאלוהים האמיתי
הפסוקים משווים בין האלילים חסרי החיים, שאינם יכולים לשמוע או לדבר, לבין הַשֵּׁם החי. הקהילה היהודית כולה, החל מבית ישראל ועד לכהנים וללויים וכל יראי הַשֵּׁם, נקראת לשבח ולברך את הַשֵּׁם.
הלל לירושלים
פסוק זה הוא קריאת הלל המהללת את הַשֵּׁם שֶׁיוֹשֵׁב בַּעֲרָב הַקֹּדֶשׁ, צִיּוֹן וִירוּשָׁלִַּים. השבח מופנה אל אלו המשרתים את הַשֵּׁם וקוראים בשמו ביראה ובשמחה.
השבח מסתיים בקריאה לכל עם ישראל ולכל הקהילה להלל את הַשֵּׁם מירושלים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הלל לאלוהים ולתורתו
״(תהילים ע״א:י״ט) וצדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדולות אלהים מי כמוך (שם קלה) ה׳ שמך לעולם ה׳ זכרך לדור ודור הכל תנו עוז לאלהים״
בפרק זה מתמקד המזמור בשבח המופץ לכל העם, מתוך קריאה לכל השרתים בבית הַשֵּׁם להלל את אלוהים. השבח אינו עומד רק בפני מעשיו הגדולים של הבורא בעולם, אלא כולל גם את עבודת התורה וההכרה בשמו הנצחי. מפרש מסכת סופרים מביא את המצווה להגדיל את אלוהים ואת תורתו כאחד. לפי גישה זו, גדלותו של אלוהים באה לידי ביטוי דרך התורה, ולכן יש להעלות את מעלת התורה יחד עם השבח לה'. כלומר, גדלותו של הַשֵּׁם וגדולת התורה הן יחידה אחת שאין להפריד.
מסכת סופרים י״ד:י״א ↗ההזמנה לשבח את הַשֵּׁם
״וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר – הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת ה׳ וְגוֹ׳״.״
התלמוד במסכת שבועות מסביר את הפסוק המתחיל במילים "בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת ה'". לפי הפירוש הזה, הפסוק אינו פונה רק לכהנים בבית המקדש, אלא הוא מהווה הנחיה כללית לכל עם ישראל. הפרשן מציע שגם אם אדם מרגיש בלב שאין לו כוח לשבח, הוא יכול לומר שהפסוק קורא לכולנו. ההסבר מראה כיצד הכתוב הופך מקריאה ספציפית למצווה רחבה של שבח והודיה לבורא עולם.
שבועות י״ד א:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
הַלְלוּ אֶת־יְהוָה כִּי טוֹב כִּי שִׁיר תִּפְרְעוּ שְׁמוֹ כִּי נָעִים וּמְהִלָּה יְשׁוֹרָה. כִּי יְהוָה הוּא אֵלְהֶה וְכָל־אֱלֹהִים כִּי יְהוָה בְּעַמּוֹ גָּבוֹר מִכָּל־אֱלֹהִים. עֹשֶׂה כֹּל מָה חָצָה וְכֹל שְׁבִיחַת שָׁמַיִם עֹשֶׂה. הוּא יוֹרֵד לִרְאוֹת מַיִם וְאַלּוּף בְּעַנְנֵי הָאָרֶץ הוּא עֹשֶׂה רוּחוֹ בְּמַשְׁבְּתוֹ וְכִשְׁעוֹ תַנוּעַת רוּחוֹ. הַשּׁוֹלֵחַ בָּרָק כְּמַחְטָתוֹ וְאֶל עֲנָוִים רַחַשׁ כְּמַשְׁבְּתוֹ. עֹשֶׂה גְּדוֹלוֹת וּנְתִבוֹת אֲלִיעוֹת וּנְהָרוֹת הַיָּם וְכֹל הַמַּעֲמַקִּים. יִשְׁמְרוּ דִבְרֵי יְהוָה חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. לְהַעֲלִיתָ אֶת־חַסְדּוֹ וְאֶת־תּוֹדָתוֹ עַל כָּל מִשְׁפָּטָיו. כִּי גָדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד וְאַלְעָז אֵין בְּעֵינָיו. מָגן כָּל הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ וְעֹשֶׂה כָּל רְצוֹנוֹ. עֹשֶׂה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר בָּם וְהוּא שׁוֹמֵר אֶת כָּל הַשָּׁמַיִם. כִּי יִפֹּל עַל הָעַמִּים מַלְכוּתוֹ וְעַל כָּל הָאֲלֹהִים מֶמְשַׁלְתּוֹ. כִּי יִתְעוּ כָּל אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם מִן הַכְּסִילִים וְיְהוָה בְּצִיּוֹן נִבְחָר. כִּי כָּל הַמִּזְבְּחוֹת בְּשָׁמַיִם לַיהוָה וּלְתִפְרְעוֹ בְּכֹל הַמְּקוֹמוֹת. זָכְרוּ זִכְרוֹן יְהוָה וְהוֹדוּ לְשֵׁם יְהוָה. כִּי כֹּחַ לְיִשְׂרָאֵל אֵל וּפְדוּת לִבְנֵי יַעֲקֹב הוּא. אֱלֹהִים הַמַּשְׁגִּיחַ בְּעַמּוֹ וּבְנַחֲלָתוֹ. קוּמוּ הַלְלוּ אֶת־יְהוָה כִּי הוּא טוֹב וּשְׁכַר כִּי נָעִים שִׁירָתוֹ.
״מוצא. ל' מציאה כלומ' אוצרות תקן לרוח ושם הם מצויים לו לשלחם במשלחתו:״
הַלְלוּ אֶת־יְהוָה כִּי טוֹב כִּי שִׁיר תְּהִלָּתוֹ מְקַצֵּא בְּיִשְׂרָאֵל אֲדֹנָי׃ הַלְלוּ אֶת־יְהוָה כִּי טוֹב וְשִׁרְנוּ לִשְׁכַבְנוֹ בִּתְהִלָּה כִּי גָדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד׃ כִּי יַעֲשֶׂה גְדוֹלִים אַךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת נִפְלְאוֹתָיו׃ כִּי יוֹדֵעַ יְהוָה כִּי בְּחִירָיו הוּא וַאֲתֹם בְּמִבְחָר הַקָּרָא׃ כִּי כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה עָשָׂה בַשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּבַיַּמִּים וּבְכָל־מַעְגְּלֵי הַמַּיִם׃ כִּי הוּא עֹשֶׂה גְּדוֹלִים וְנֶפְלָאוֹת בְּבְנֵי אָדָם׃ כִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה בְּמִצְרַיִם עַל כָּל אֶדְמוֹתָם וְעַל כָּל עֹשֵׂיהֶם פֶּרֶץ וְעַל כָּל אַרְצֵיהֶם אֹתֹת וּמוֹפְתִים׃ כִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה בְּסוֹד עַד-עֶבְרִים בְּכָל־אֶדְמוֹתָם וּבְכָל־מַעֲשֵׂיהֶם אֹתֹת וּמוֹפְתִים׃ כִּי הַמַּעֲהֶה שֶׁעָשָׂה לַמְּלָכִים שֶׁלָּהֶם פֶּרֶץ וּלְשָׂרֵיהֶם מֹפֶת׃ לְמַעַן נַדְעָה כִּי יְהוָה גָּדוֹל וּמְהֻלָּל בְּיִשְׂרָאֵל׃ כִּי הַיָּם הִצִּית מַיְמֵהוּ כִּי בְיָדוֹ הַמַּעֲמַקִּים וּבִמְדַד כֹּל שֶׁעָשָׂה׃ כִּי הוּא יַעֲלֶה אֶל־שָׁמַיִם וְיַרְדֶּה אֶל־הָאָרֶץ הוּא יַצְטַף אֶל־גַּבְגְּבֵי הַמָּטָר וְיַחְצָר רוּחַ כָּל מִצְעֹתָיו׃ כִּי הַנִּצָּב בְּעַמּוֹ וּבְכֹהֲנָיו אֶת כָּל שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנוֹ׃ כִּי גָדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד׃ כִּי יִתֵּן לְבַעֲלֵי תְּשׁוּכָה שָׂרִים וּלִמְלָכֵי אֶרֶץ חָכְמָה׃ כִּי יִתֵּן לְחַכְּמֵי אֶרֶל כּוֹחוֹ וּלְמִלְחֲמֵי מָוֶת תְּבוּנָה׃ כִּי יִתֵּן לְעַמּוֹ יֶתֶר כִּי יִתְהַלֵּל בְּתִפְאַרְתּוֹ׃ הַלְלוּ אֶת־יְהוָה כִּי טוֹב כִּי שִׁיר תְּהִלָּתוֹ מְקַצֵּעַ בִּיהוּדָה וּבִבְנֵי יְשֻׁרוּן׃
רש״י על תהילים 135:7:2 ↗החוסר ברוח הפנים של האלילים
״אף אין יש רוח בפיהם. גם רוח אין בפיה' אפילו כבהמה זו כל שכן שלא ידברו כאדם ומאחר שאין בהם רוח אין צריך לפרש רוח״
רש"י מפרש את הפסוק המתאר את הפסלים ואת חוסר היכולת שלהם להפיח חיים או תנועה. הוא מדגיש שהפסלים אינם מחזיקים ברוח בתוך פיהם, בדומה לבעלי חיים שאין להם יכולת דיבור אנושית. לפי פירושו, אין צורך להסביר את המושג "רוח החוטם" כחלק נפרד, כי עצם היעדר הרוח בפה כבר מבהיר שהם חסרי כל יכולת תנועה או חיים. הפרשן מתמקד בכך שהפסלים חסרים את היסוד הבסיסי של חיים ותנועה, מה שהופך אותם לחסרי תועלת מול כוחו של הַשֵּׁם.
רש״י על תהילים 135:17:1 ↗ההזמנה לשבח את ה’ גדול מעשיו
״כי אני. אמר המשורר המזהיר לכם אני מזהירכם שתהללוה ותשבחוהו כי אני ידעתיו מנפלאותיו וממעשיו כי גדול הוא:״
מזמור קל"ה הוא שיר שבח המדגיש את גדלות ה’ ואת חובת השבח לו. המשורר קורא לעבדיו ולעם כולו להלל את ה’, מתוך הכרה בנפלאות מעשיו ובמעמדו הנעלה מעל כל האלים והכוחות בעולם. הרד’ק בתפרשתו על פסוק חמש, מסביר כי המשורר משתמש בביטוי "כי אני" כדי להדגיש את האחריות והדחיפות של ההזמנה. לפי פירושו, הדובר מזהיר ומעורר את השומעים לשבח את ה’, מתוך ידע עמוק בפועלו ובמעשיו המופלאים, שכן גדלותו אינה מוטל בספק.
רד״ק על תהילים 135:5:1 ↗רד"ק על תהילים ק"ט"ה
״פה. כבר פירשנו ענין אלו הפסוקים במזמור קט"ו:״
הרד"ק מסביר שהפסוקים הללו, שעוסקים בשבח ה', דומים לתוכן של מזמור ק"ט"ה. הוא מציין כי נושא הפסוקים המדגישים את גדלות מעשי ה' וניצחונו על כוחות אחרים כבר נדון בפירושו למזמור ק"ט"ה. הוא אינו מציע פרשנות חדשה לפסוקים עצמם, אלא מקשר בין התוכן המקראי לבין מה שכבר פירש קודם לכן, ובכך מדגיש את האחידות בשירי השבח בתהילים.
רד״ק על תהילים 135:16:1 ↗