שיר המעלות. יִשְׂרָאֵל יַאֲמַר: רַבָּה הַצָּרוֹת שֶׁבִּמְצָאִי מֵעֶת נְעוּרַי.
שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת רַ֭בַּת צְרָר֣וּנִי מִנְּעוּרַ֑י יֹֽאמַר־נָ֝א יִשְׂרָאֵֽל׃תהילים · פרק קכט׳
זֵכֶר הַצָּרוֹת וְהַגְּאוּלָה
זיכרון הסבל של ישראל והתקווה לצדק
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים קכט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
זֵכֶר הַצָּרוֹת וְהַגְּאוּלָה
רַבָּה הַצָּרוֹת שֶׁבִּמְצָאִי מֵעֶת נְעוּרַי, וְגַם לֹא יָכְלוּ לְהַכְבִּיד אוֹתִי.
רַ֭בַּת צְרָר֣וּנִי מִנְּעוּרָ֑י גַּ֝ם לֹא־יָ֥כְלוּ לִֽי׃חֹרְשִׁים חָרְשׁוּ עַל גַּבִּי, וְהַמַּעֲנִית הָיְתָה אֲרֻכָּה.
עַל־גַּ֭בִּי חָרְשׁ֣וּ חֹרְשִׁ֑ים הֶ֝אֱרִ֗יכוּ למענותם [לְמַעֲנִיתָֽם׃]הַשֵּׁם צַדִּיק, הוּא קָצַץ אֶת חַבְלֵי הָרְשָׁעִים.
יְהוָ֥ה צַדִּ֑יק קִ֝צֵּ֗ץ עֲב֣וֹת רְשָׁעִֽים׃גורל שונאי ציון
כל שונאי ציון יתביישו וייסוגו לאחור.
יֵ֭בֹשׁוּ וְיִסֹּ֣גוּ אָח֑וֹר כֹּ֝֗ל שֹׂנְאֵ֥י צִיּֽוֹן׃הם יהיו כמו עשב על הגגות, שמת לפני שהוא צומח ומתייבש.
יִ֭הְיוּ כַּחֲצִ֣יר גַּגּ֑וֹת שֶׁקַּדְמַ֖ת שָׁלַ֣ף יָבֵֽשׁ׃העשב הזה לא ימלא את כף היד של הקוצר, וגם לא יספיק למלקט.
שֶׁלֹּ֤א מִלֵּ֖א כַפּ֥וֹ קוֹצֵ֗ר וְחִצְנ֥וֹ מְעַמֵּֽר׃העוברים בדרך לא יגידו להם ברכת ה׳ עליכם, ולא יברכו אותם בשם ה׳.
וְלֹ֤א אָֽמְר֨וּ ׀ הָעֹבְרִ֗ים בִּרְכַּֽת־יְהוָ֥ה אֲלֵיכֶ֑ם בֵּרַ֥כְנוּ אֶ֝תְכֶ֗ם בְּשֵׁ֣ם יְהוָֽה׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
זֵכֶר הַצָּרוֹת וְהַגְּאוּלָה
שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת רַ֭בַּת צְרָר֣וּנִי מִנְּעוּרַ֑י יֹֽאמַר־נָ֝א יִשְׂרָאֵֽל׃
רַ֭בַּת צְרָר֣וּנִי מִנְּעוּרָ֑י גַּ֝ם לֹא־יָ֥כְלוּ לִֽי׃
עַל־גַּ֭בִּי חָרְשׁ֣וּ חֹרְשִׁ֑ים הֶ֝אֱרִ֗יכוּ למענותם [לְמַעֲנִיתָֽם׃]
יְהוָ֥ה צַדִּ֑יק קִ֝צֵּ֗ץ עֲב֣וֹת רְשָׁעִֽים׃
גורל שונאי ציון
יֵ֭בֹשׁוּ וְיִסֹּ֣גוּ אָח֑וֹר כֹּ֝֗ל שֹׂנְאֵ֥י צִיּֽוֹן׃
יִ֭הְיוּ כַּחֲצִ֣יר גַּגּ֑וֹת שֶׁקַּדְמַ֖ת שָׁלַ֣ף יָבֵֽשׁ׃
שֶׁלֹּ֤א מִלֵּ֖א כַפּ֥וֹ קוֹצֵ֗ר וְחִצְנ֥וֹ מְעַמֵּֽר׃
וְלֹ֤א אָֽמְר֨וּ ׀ הָעֹבְרִ֗ים בִּרְכַּֽת־יְהוָ֥ה אֲלֵיכֶ֑ם בֵּרַ֥כְנוּ אֶ֝תְכֶ֗ם בְּשֵׁ֣ם יְהוָֽה׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
שיר המתאר את רדיפת ישראל לאורך הדורות ואת התקווה להשבת השונאים.
זֵכֶר הַצָּרוֹת וְהַגְּאוּלָה
הַמִּזְמוֹר מַתֶּבֶת אֶת הַכְּאֵב שֶׁחָוָה עַם יִשְׂרָאֵל מֵעֶת יְלָדוֹ. הַצָּרוֹת הָיוּ רַבּוֹת וְהַחֹרְשִׁים הַמְּעַנִים הָשְׁאִירוּ עֲמוּקִים בְּגַבּוֹ. אַךְ הַשֵּׁם צַדִּיק וְהוּא מְבַטֵּל אֶת כְּבִילֵי הָרְשָׁעִים וּמְשַׁבֵּר אֶת הַחֲבָלִים שֶׁהַצָּר הִנִּיחַ.
גורל שונאי ציון
פסוקים אלו מתארים את גורלם של אויבי ירושלים. הם יתביישו וייעלמו כמו עשב מהיר שמת לפני שניתן לקצור אותו. בניגוד למעבר המבורך בדרכים, לא יגיע אליהם שום ברכה או ברכת ה׳ בשם ה׳.
הפסוקים מסתיימים בתיאור גורלם של אלו המבקשים רע לעם ישראל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התמודדות עם רדיפה והתחדשות העם
״וכיון שמכירין בהן מצרים באין להורגן ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע ומביאין שוורים וחורשין על גבן שנאמר (תהלים קכט, ג) על גבי חרשו חורשים וגו״
תהלים קכט מתאר את סבלו של עם ישראל לאורך הדורות. הפסוקים מתמקדים בקושי הכבד שחוו ישראל כשהרדיפים ניסו לחרוש את גבם, דימוי הממחיש פגיעה עמוקה ובלתי פוסקת. למרות הנזק שנגרם, השיר מדגיש את הישרדות העם ואת היכולת לצמוח מחדש. בפרשנות חז"ל, מצרים ניסו להשמיד את ישראל, אך הנס מנע זאת. חז"ל מסבירים כי למרות הניסיונות לחרוש ולפגוע, בני ישראל צומחים מחדש בקלות כמו עשב השדה. הגישה הזו מתמקדת בכוח ההתחדשות הטבעי של עם ישראל מול הניסיונות להכחידו.
סוטה י״א ב:ח׳ ↗הַמִּלְדּוֹת שֶׁנִּבְצְצוּ כְּעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה
״וכיון שמתעברות באות לבתיהן, וכיון שהגיע זמן מולידיהם, הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח, שנאמר (שיר ח, ה): תחת התפוח עוררתיך, והקדוש ברוך הוא שולח מלאך״
הפרשנות בְּשֵׁם שְׁמוֹת רַבָּה מְבִיאָה מַעֲשֶׂה רְבִיִּי עַל הַשִּׁיר בַּתְּהִלִּים: "עַל גַּבֵּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים". הַמְּסֹרֶת מְתָאֶרֶת אֶת הַמִּלְדּוֹת שֶׁנֶּעֱלָמִים בַּקֶּרֶץ בִּזְמַן רֹדְפֵי מִצְרַיִם, וְנִהְיִית מְבַצְבְּצִים וּמְצֹמְחִים כְּעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, כְּמָה שֶׁנִּמְצָא בַּמִּלְדּוֹת שֶׁהָיוּ זָרִיזוֹת וְחַיָּה. הַמְּסֹרֶת מְקַשֶּׁרֶת אֶת הַכְּאֵב שֶׁל הַחֲרִישָׁה עַל הַגַּבִּים לַסֵּכֶן שֶׁל הַמִּלְדּוֹת שֶׁנִּסְתְּרוּ בַּאֲדָמָה. הַמְּפָרְשֵׁ de מְסַבְּלִים אֶת הַדְּמוּיוֹת הַשּׁוֹנוֹת לְשֵׁם הַמִּלְדּוֹת, שֶׁפְּעָמִים מְקוֹשְׂרוֹת לְמַעֲשֵׂי הַתְּשׁוּרָה אוֹ לַהַצְנָאָה בֵּין הָאֲנָשִׁים, וּפְעָמִים לְחִידוֹת בַּמִּקְרָא עַל מַעֲמָדָן הַגָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל.
שמות רבה א׳:י״ג ↗בעקבות המפרשים
סבלנות של שדה וצדק של אלוהים
״חרשים האריכו למעניתם. הוא תלם המחרישה כבחצי מענה צמד שדה:״
תהילים קכט הוא שיר של עם ישראל, המדגיש את העובדה שהעם סבל רבות לאורך ההיסטוריה. השיר מתאר כיצד אויבים ניסו לחרוש את עמו, כלומר להזיק לו עמוקות, אך הם לא הצליחו להשמיד את שורש הקיום שלו. זהו דימוי חקלאי עוצמתי של פגיעה שנועדה להחריב את השדה, אך השדה שורד. רש"י, בפירושו על פסוק ג', מסביר כי הדימוי של החרישה מתייחס למעשה שבו החורשים מעמיקים את התלם כדי להזיק למעניתם. הוא משווה זאת למעשה של חרישת שדה בצורה עמוקה ומיוחדת. הפירוש מתמקד בנזק הפיזי והמוחשי שמוטל על העם, תוך שמירה על המשמעות המקורית של הכאב והחרישה.
רש״י על תהילים 129:3:1 ↗הזכרת רדיפת ישראל והשבת הדין
״שקדמת שלף יבש. שקודם שישלפוהו ויתלשוהו ממקומו הוא יבש:״
תהילים קכט הוא שיר של גאולה המבטא את ההיסטוריה של עם ישראל. המזמור מתאר כיצד אויבי ישראל ניסו שוב ושוב לחרוש את עמו, אך לא הצליחו להשמיד אותו. השיר משתמש בדימויים חקלאיים עוצמתיים כדי להמחיש את הכאב של הצרות ואת השאלה האם סבל זה יהיה נצחי. Rש"י מפרש את דימוי עשב השדה שאינו צומח, אלא נשאר יבש, כעשב שטרם נשלף מהאדמה. הוא מסביר שהיובש מתייחס למצב של העשב לפני שמנתקים אותו ממקומו. המפרש מדגיש את תהליך הניתוק והיובש כחלק מהתמונה של חורבן וסבל.
רש״י על תהילים 129:6:1 ↗הסבל של עם ישראל
״על גבי. משל לרוב הסבלות והפרך:״
הרד"ק (רבי דוד קמחי) מסביר את הפסוק השלישי בתהילים כמשל לסבל הרב והעמל שחוות עם ישראל לאורך הדורות. הוא מדגיש שהדימוי של החריש שחותך את הגב מייצג את הצרות והרדיפות שגרמו לפציעה עמוקה בנפש העם. הפרשן מציג את הדימוי הפיזי הזה כדי להמחיש את עוצמת הדיכוי והסבל הפיזי והרוחני. לפי גישה זו, הפסוק אינו רק תיאור של מעשה אכזרי, אלא ביטוי למציאות היסטורית שבה האויבים ניסו להשמיד את העם ולעקוב אחר שורש חייו.
רד״ק על תהילים 129:3:1 ↗הישרדות מול רדיפה
״שלף. הוא ענין חליצת הדבר ויציאתו ממקומו כמו שלף איש נעלו אלא שהוא יוצא וזה עומד:״
תהילים קכ״ט הוא שיר של עם, שבו עם ישראל מדבר על ההיסטוריה הקשה שלו מול אויביו. השיר מתאר מצב שבו רדופים ניסו לחרוש את ישראל עם מחרשות, אך למרות הכאב והעמקות המחרשה, הם לא הצליחו להשמיד את העם. המדגיש כאן הוא העמידה האיתנה של ישראל למרות כל הניסיונות להשמיד אותו. הרד״ק, בתפרשו על פסוק שישי, מסביר את המילה "שלף" בהקשר של צמחייה. הוא מציין שהמילה מתארת דבר שיוצא ממקומו, בדומה לפעולה של שליפת נעל מהרגל. דרך כך, הוא מראה כיצד האויבים מנסים לעקור את שורשי העם, אך המנגנון של השיר מדגיש את הכשל של פעולה זו.
רד״ק על תהילים 129:6:2 ↗