שיר למעלה, כשהשם יחזיר את שובת ציון, היינו כמו חולמים.
שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת בְּשׁ֣וּב יְ֭הוָה אֶת־שִׁיבַ֣ת צִיּ֑וֹן הָ֝יִ֗ינוּ כְּחֹלְמִֽים׃תהילים · פרק קכו׳
שירת השב לתהילה
מתוך מזמור קכ"ו: שיר של זיכרון לשעבוד וביטחון בעתיד
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים קכו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
שירת השב לתהילה
אז יתמלא הששון בפינו וצורח לשוננו בשמחה, ואז יגידו בקרב העמים שהשם עשה איתנו פלא.
אָ֤ז יִמָּלֵ֪א שְׂח֡וֹק פִּינוּ֮ וּלְשׁוֹנֵ֪נוּ רִ֫נָּ֥ה אָ֭ז יֹאמְר֣וּ בַגּוֹיִ֑ם הִגְדִּ֥יל יְ֝הוָ֗ה לַעֲשׂ֥וֹת עִם־אֵֽלֶּה׃השם עשה איתנו דברים גדולים, היינו שמחים.
הִגְדִּ֣יל יְ֭הוָה לַעֲשׂ֥וֹת עִמָּ֗נוּ הָיִ֥ינוּ שְׂמֵחִֽים׃השם, תחזיר את שובתנו כמו אפיקים בנגב.
שׁוּבָ֣ה יְ֭הוָה אֶת־שבותנו [שְׁבִיתֵ֑נוּ] כַּאֲפִיקִ֥ים בַּנֶּֽגֶב׃ה–ו
הבטחת הקצירה והשמחה
אלה שזורעים בדמעות, יקצרו בשמחה ובתרועה.
הַזֹּרְעִ֥ים בְּדִמְעָ֗ה בְּרִנָּ֥ה יִקְצֹֽרוּ׃ההולך והולך בבכי, נושא את זרעי העבודה, יבוא בשמחה ובתרועה כשהוא נושא את אלגומותיו.
הָ֘ל֤וֹךְ יֵלֵ֨ךְ ׀ וּבָכֹה֮ נֹשֵׂ֪א מֶֽשֶׁךְ־הַ֫זָּ֥רַע בֹּֽ֬א־יָב֥וֹא בְרִנָּ֑ה נֹ֝שֵׂ֗א אֲלֻמֹּתָֽיו׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
שירת השב לתהילה
שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת בְּשׁ֣וּב יְ֭הוָה אֶת־שִׁיבַ֣ת צִיּ֑וֹן הָ֝יִ֗ינוּ כְּחֹלְמִֽים׃
אָ֤ז יִמָּלֵ֪א שְׂח֡וֹק פִּינוּ֮ וּלְשׁוֹנֵ֪נוּ רִ֫נָּ֥ה אָ֭ז יֹאמְר֣וּ בַגּוֹיִ֑ם הִגְדִּ֥יל יְ֝הוָ֗ה לַעֲשׂ֥וֹת עִם־אֵֽלֶּה׃
הִגְדִּ֣יל יְ֭הוָה לַעֲשׂ֥וֹת עִמָּ֗נוּ הָיִ֥ינוּ שְׂמֵחִֽים׃
שׁוּבָ֣ה יְ֭הוָה אֶת־שבותנו [שְׁבִיתֵ֑נוּ] כַּאֲפִיקִ֥ים בַּנֶּֽגֶב׃
ה–ו
הבטחת הקצירה והשמחה
הַזֹּרְעִ֥ים בְּדִמְעָ֗ה בְּרִנָּ֥ה יִקְצֹֽרוּ׃
הָ֘ל֤וֹךְ יֵלֵ֨ךְ ׀ וּבָכֹה֮ נֹשֵׂ֪א מֶֽשֶׁךְ־הַ֫זָּ֥רַע בֹּֽ֬א־יָב֥וֹא בְרִנָּ֑ה נֹ֝שֵׂ֗א אֲלֻמֹּתָֽיו׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
שיר המבטא את השמחה הגדולה על החזרה מגלות, לצד תפילה על השלמת הגאולה.
פסוקים א–ד
שירת השב לתהילה
תהילה המתארת את שמחת השב לציון כמעין חלום מופלא. השיר מתאר כיצד הנס הגדול של השיבה מעורר פלא בקרב העמים וגורם לצחוק ושמחה בפי העם. בסיום מופיעה בקשה מהשם להשלים את השיבה ולהחיות את השבט בזרם מים חזק, בדומה לנחלי הנגב.
פסוקים ה–ו
הבטחת הקצירה והשמחה
פסוקים אלו מתארים את המעבר מהקושי והעבדה הקשה אל השמחה הגדולה של הקצירה. מי שעמלה וסבל בעת הזריעה, יזכה בסוף לקצור את פירות עבודתו בשמחה ובתרועה רבה, כשהוא נושא את השיבולים שבקציר.
הפסוקים מתארים את המעבר מחלום ודמעות למציאות של קציר ושמחה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
בין חלום למציאות
״אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק, הָיָה מִצְטַעֵר עַל מִקְרָא זֶה: ״שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה׳ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים״, אָמַר: מִי אִיכָּא״
בתענית כ"ג א:י"ד, רבּי יוחנן מפרש את שורש השמחה בפרק זה. הוא מציין שהצדיק התרגש מאוד מהפסוק הראשון, אך התקשה להבין איך ניתן לחוות שבעים שנות גלות בתוך חלום אחד. לפי גישת המדרש, המדרש מנסה להסביר את תחושת חוסר המציאות שחשו השבויים בעת החזרה מן הגלות. הפרשן מתמקד בדילמה שבין הזיכרון למציאות. הוא מראה שגם בתוך החלום, שנתפס כדבר קצר וזמני, השנים עברו כהזיה, מה שמדגיש את עוצמת השינוי שחווה עם ישראל.
תענית כ״ג א:י״ד ↗שִׁירַת הַגְּאוֹן וְהַתְּפִלָּה
״דבר אחר: אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (משלי לא, כו): פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה. מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם״
בְּפֶרֶק זֶה מִתְאָרֵד הַמַּעֲמָד הַנִּפְלָא שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּעֵת הַיְּצִיאָה מִמִּצְרַיִם. הַתְּמִירָה שֶׁל הַיָּם שֶׁהָפַךְ לְיַבָּשָׁה הִבְטִיחָה לְעַם יִשְׂרָאֵל שֶׁהַנִּצָּחוֹן בָּא, וְזֶה הִפְכִּיעַ אוֹתָם לַשִּׁירָה. הַמַּעֲמָד הַזֶּה הָיָה הַפַּעַם הַיְּחִידָה בַּתּוֹרָה שֶׁבְּנֵי אָדָם שָׁרוּ שִׁירָה לַבּוֹרֵא בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, כְּשֶׁהַיָּם הָיָה עֲדִין מַעֲמָד מְפַחֵד. בְּמַקְורֵי חֲזַ"ל, כְּמוֹ בְּשֶׁמוֹת רַבָּה, מֻסְבָּר שֶׁהַשִּׁירָה הִתְקַיְּמָה כְּמַעֲנֶה לַחֲכָמָה וְלַחֶסֶד. הַמְפרשים מְצַיְינִים כְּמוֹ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי, שֶׁהַשִּׁירָה הִתְלַבְּשָׁה בְּשִׂמְחָה כְּשֶׁהַיָּם הָפַךְ לְיַבָּשָׁה. הַקּוֹל בַּתְּהִלִּים מְבַטֵּא אֶת הַפֶּלֶא הַמִּתְמַסֵּק מֵהַמְּתִיקוּת שֶׁל הַחַלּוֹם הַמִּתְגַּשֵּׁם וְהַתְּפִלָּה עַל הַהִתְעוֹרְרוּת הַשִּׂמְחָה בְּמַעֲמָד הַנֶּעֱלֶה.
שמות רבה כ״ג:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
השמחה שבשיבת הגולה
״בשוב ה' את שיבת ציון. מגלות בבל היינו כחולמים:״
רש"י מפרש את הפתיחה של המזמור דרך התייחסות לרגע ההיסטורי של חזרת עם ישראל מארץ בבל. לפי פירושו, המעמד הזה היה כל כך לא ייאמן, עד שהאנשים הרגישו כאילו הם חולמים חלום מופלא ולא יכולים להאמין למה שקורה מול עיניהם. הפרשן מתמקד בתחושת ההפתעה והתדהמה שהייתה מלווה את השחרור. ההסבר מציע שהחזרה לציון לא הייתה רק אירוע פוליטי, אלא חוויה רוחנית ורגשית עמוקה ששינתה את תפיסת המציאות של העם.
רש״י על תהילים 126:1:1 ↗שיבת ציון והתחדשות הטבע
״כאפיקים בנגב. כאפיקי מים בארץ יבשה שמלחלחין אותה כך נהיה מרטיבין בשובך את שבותינו אשר הזורעים בה בארץ ציה בדמעה דואגים שסבורים שמא לא תצמח,״
רש"י מפרש את הפסוק על השיב שבותנו כהשוואה לאפיקי מים בנגב. כפי שהמים זורמים בארץ יבשה ומרטיבים אותה, כך השב השבות יביא חיים לארץ שהייתה צחיחה וקשה לגידול. הוא מתאר את המצב של הזורעים בארץ צחיחה, אשר דואגים ובוכה בגלל החשש שהיבול לא יצמח. עם בוא המים, הם יחגגו ויקצרו בשמחה כשהאדמה תהיה רטובה ופורייה.
רש״י על תהילים 126:4:1 ↗השיבה לציון והתקווה לעתיד
״שיבת. ענין תשובה שישובו בני ציון לה:״
הרד"ק (רבי דוד קמחי) מסביר את הפתיחה של מזמור קכ"ו כעניין של תשובה. הוא רואה בשיבת בני ציון לארץ כביטוי לתהליך התשובה, שבו עם ישראל חוזר אל ה'. המזמור מתאר את המעבר בין השמחה הגדולה על הגאולה שכבר קרתה לבין התפילה על השלמת הגאולה ושיבת הגולים. ההסבר מתמקד בשינוי המצב מן המציאות הקשה אל הבטחה לעתיד. הרד"ק מדגיש שהחזרה לציון אינה רק אירוע היסטורי, אלא מהלך רוחני שבו הלבבות חוזרים אל הקדוש ברוך הוא.
רד״ק על תהילים 126:1:2 ↗השיבה והשבת השבויים
״שובה. אמרו ישראל בעודם בגלות שובה ופירושו הניחנו שבותינו גלותינו, וכתוב בוי"ו וקרי ביו"ד והענין אחד:״
הפסוק עוסק בבקשה להשבת הגולה. הרד"ק מסביר כי המילה "שובה" בהקשר זה מתארת את המצב שבו בני ישראל היו בגלות, והבקשה היא להחזיר את השבויים ולקץ את הגלות. הוא מציין כי יש הבדל קל בין הכתיב בטקסט לבין ההגייה, אך המשמעות המרכזית נותרת זהה: השבת העם לארצו. הפירוש מתמקד בפעולה המעשית של החזרה מגלות למדינה.
רד״ק על תהילים 126:4:1 ↗