שיר למעלה, אני מרים את עיניי אל ההרים, מאיפה יבוא עזרתי?
שִׁ֗יר לַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֶשָּׂ֣א עֵ֭ינַי אֶל־הֶהָרִ֑ים מֵ֝אַ֗יִן יָבֹ֥א עֶזְרִֽי׃תהילים · פרק קכא׳
הַשּׁוֹמֵר מִן הַסַּכָּנָה
שִׁיר לַמַּעֲלִים: הַבְּטָחָה לְהַגְשָׁמָה וְלִשְׂמֹר עַל הַיְּצֵאִים וְהַבָּאִים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים קכא׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
השומר הנאמן
עזרתי מגיע מהשם, שעושה שמים וארץ.
עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם יְהוָ֑ה עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃הוא לא ייתן לרגלך להחליק, השומר שלך לא יירדם.
אַל־יִתֵּ֣ן לַמּ֣וֹט רַגְלֶ֑ךָ אַל־יָ֝נ֗וּם שֹֽׁמְרֶֽךָ׃הנה, השומר של ישראל לא יירדם ולא יישן.
הִנֵּ֣ה לֹֽא־יָ֭נוּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן שׁ֝וֹמֵ֗ר יִשְׂרָאֵֽל׃ה–ח
הַשֵּׁם הַשּׁוֹמֵר
הַשֵּׁם הוּא הַשּׁוֹמֵר אוֹתְךָ, הַשֵּׁם הוּא הַצֵּל שֶׁלְּךָ, מִמֶּרֶךְ יְמִינְךָ.
יְהוָ֥ה שֹׁמְרֶ֑ךָ יְהוָ֥ה צִ֝לְּךָ֗ עַל־יַ֥ד יְמִינֶֽךָ׃הַשֶּׁמֶשׁ לֹא תַכְּאֶה אוֹתְךָ בַּיּוֹם, וְהַיָּרֵחַ לֹא בַּלַּיְלָה.
יוֹמָ֗ם הַשֶּׁ֥מֶשׁ לֹֽא־יַכֶּ֗כָּה וְיָרֵ֥חַ בַּלָּֽיְלָה׃הַשֵּׁם יִשְׁמֹר אוֹתְךָ מִכָּל רָע, הוּא יִשְׁמֹר עַל נַפְשְׁךָ.
יְֽהוָ֗ה יִשְׁמָרְךָ֥ מִכָּל־רָ֑ע יִ֝שְׁמֹ֗ר אֶת־נַפְשֶֽׁךָ׃הַשֵּׁם יִשְׁמֹר עַל הַיְּצִיאָה וְעַל הַכְּנִיסָה שֶׁלְּךָ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
יְֽהוָ֗ה יִשְׁמָר־צֵאתְךָ֥ וּבוֹאֶ֑ךָ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
השומר הנאמן
שִׁ֗יר לַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֶשָּׂ֣א עֵ֭ינַי אֶל־הֶהָרִ֑ים מֵ֝אַ֗יִן יָבֹ֥א עֶזְרִֽי׃
עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם יְהוָ֑ה עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃
אַל־יִתֵּ֣ן לַמּ֣וֹט רַגְלֶ֑ךָ אַל־יָ֝נ֗וּם שֹֽׁמְרֶֽךָ׃
הִנֵּ֣ה לֹֽא־יָ֭נוּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן שׁ֝וֹמֵ֗ר יִשְׂרָאֵֽל׃
ה–ח
הַשֵּׁם הַשּׁוֹמֵר
יְהוָ֥ה שֹׁמְרֶ֑ךָ יְהוָ֥ה צִ֝לְּךָ֗ עַל־יַ֥ד יְמִינֶֽךָ׃
יוֹמָ֗ם הַשֶּׁ֥מֶשׁ לֹֽא־יַכֶּ֗כָּה וְיָרֵ֥חַ בַּלָּֽיְלָה׃
יְֽהוָ֗ה יִשְׁמָרְךָ֥ מִכָּל־רָ֑ע יִ֝שְׁמֹ֗ר אֶת־נַפְשֶֽׁךָ׃
יְֽהוָ֗ה יִשְׁמָר־צֵאתְךָ֥ וּבוֹאֶ֑ךָ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
מִזְמוֹר הַמְּבַטֵּא אֶת הַהִתְבַּטְּאוּת לַהַשֵּׁם כְּמָגֵן וְכְמַשְׁגִּיחַ עַל כָּל הַצָּרָה.
פסוקים א–ד
השומר הנאמן
מזמור זה מבטא ביטחון מלא בהשם. הדובר מתבונן אל ההרים ושואל על מקור עזרתו, ואז משיב כי עזרתו מגיעה מבורא העולם. השם מוצג כשומר פעיל של עם ישראל, שאינו נרדם לעולם ומוודא שרגל האדם לא תמוטט.
פסוקים ה–ח
הַשֵּׁם הַשּׁוֹמֵר
מִזְמוֹר הַמְּדַבֵּר עַל הַהַגָּנָה הַמֻּמְלֶחֶת שֶׁל הַשֵּׁם. הַמְּזַמֵּר מְבַטֵּא אֶת הַבְּטָחוֹן בַּשֵּׁם שֶׁמְּשַׁמֵּר עַל הָאָדָם מִכָּל רָע, מֵהַשֶּׁמֶשׁ בַּיּוֹם וְהַיָּרֵחַ בַּלַּיְלָה, וּמְבַטֵּחַ בְּהַגָּנָה נֶצַחִית בְּכָל יְצִיאָה וּכְנִיסָה, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
הַמִּזְמוֹר מְסִיים בְּבִרְכַת הַשּׁמירה הַמַּתְמִידָה לְכָל הַיּוֹם וְלכָל הַדְּרָכִים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
עשרים וארבע ברכות ביום
״וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶן עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת: שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁבְּכָל יוֹם, וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶן עוֹד שֵׁשׁ, וְאֵלּוּ הֵן: זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת, ״אֶל ה׳ בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי״, ״אֶשָּׂא עֵינַי״
הגמרא במסכת תענית מציינת כי על אדם לומר עשרים וארבע ברכות בכל יום. מתוך הברכות הללו, שמונה עשרה הן הברכות הקבועות שחייבים לומר בכל יום, אך ישנן שש ברכות נוספות שמוסיפים במענה לתענית. שש אלו כוללות מצבים של זכרונות, קול שופר, וקריאה להשם במצוקה או בעומק המצוקה, כמו בפסוקים "אל ה׳ בצרתה קראתי" ו"אשא עיני". הפרשנות כאן מתמקדת בחשיבות התפילה בנקודות זמן משמעותיות וביכולת של האדם לפנות להשם גם ברגעים הקשים ביותר.
תענית ט״ו א:ז׳ ↗שיר למעלות: השכר על המעשים הטובים
״ואומר (תהלים קכא א) שיר למעלות למי שעתיד לעשות מעלות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא רבי עקיבא אומר שיר למעלה אין כתוב כאן אלא שיר למעלות״
בפרשנות הספרי על הפסוק הראשון בתהילים, מופיעות גישות שונות לגבי משמעות המילים "שיר למעלות". רבי עקיבא מפרש שהשיר מיועד למי שעתיד לעשות מעלות ודברים טובים לעבדיו הצדדיקים. ישנה מחלוקת בין התנאים אם הכוונה היא לשיר למעלה אחת או לשיר של שלושים מעלות, או אולי שיר של שישים מעלות, כאשר כל מעלה היא גבוהה מהקודמת לה. ישנה גישה אחרת הרואה במעלות רמות של עליונות והשוואה. לפי גישה זו, המילה מעלות מרמזת על קיומם של רגשות שליליים כמו איבה, שנאה, קנאה ותחרות בין אנשים. המטרה היא להגיע למצב שבו הצדיקים דומים לכוכבים, שאין ביניהם קנאה ואורם שונה זה מזו אך אינם מתחרים זה בזה, כפי שנלמד מספר דניאל.
ספרי דברים מ״ז:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
שיר העלייה למקדש
״(שיר למעלות. הפשט כשהיו הלוים מתחילין לעלות במעלות אמרו שיר זה אע"פ שזה השיר לא נכתב בראשונה אין מוקדם ומאוחר) (ס"א מצאתי):״
רש"י מסביר כי השיר הזה נקרא "שיר למעלות" משום שהלוויים היו שרים אותו בעת עלייתה של העם במעלות המקדש. לפי הפירוש הזה, השיר קשור ישירות למעמד הטיפוס והעליה הפיזית אל ירושלים. הפרשן מתייחס גם למבנה השיר ומציין כי אין דבר כזה "מוקדם ומאוחר" בכתיבת התנ"ך, כלומר סדר כתיבת הפסוקים אינו בהכרח סדר אירועיהם ההיסטוריים. הוא מתמקד במשמעות המעשית של השירה בתוך הטקס הדתי.
רש״י על תהילים 121:1:1 ↗המעלות והעליה אל כסא הכבוד
״שיר למעלות. רמז במזמור שני למעלות העולות לצדיקים לעתיד לבא מתחת עץ החיים לכסא הכבוד דתניא בספרי שיר המעלות אין כתוב כאן אלא שיר למעלות״
המזמור נפתח בביטוי "שיר למעלות". רש"י מפרש שהמילה מעלות מרמזת על העלייה של הצדיקים לעתיד לבוא. לפי פירושו, הם יעלו תחת עץ החיים אל כסא הכבוד דרך שלשים מעלות של נעימות. הקליר, בחידושיו על שיר המעלות, מסביר שהמילה מעלות מתייחסת למי שעתיד לעשות מעשים טובים ולעלות בדרגה. הפירוש מתמקד בתהליך הרוחני של התקדמות והתעלות מדרגה לדרגה עד להגעה אל השכינה.
רש״י על תהילים 121:1:2 ↗השומר שאינו ישן
״אל ינום שומרך. כי בהיות הגלות דומה לישן:״
הרד"ק מפרש את הפסוק השלישי בתהילים, העוסק בכך שהשומר אינו מאפשר לרגל. הוא משווה את תקופת הגלות למצב של שינה, שבו האדם חסר מודעות וחשוף לסכנות. הפרשן מסביר שהשמירה האלוהית היא פעילה וקבועה, בניגוד לאדם שיכול להירדם. לפי גישה זו, ההשגחה אינה רק מושג מופשט, אלא עובדה המלווה את עם ישראל גם ברגעים הקשים ביותר של חוסר מודעות וגלות.
רד״ק על תהילים 121:3:2 ↗הגנה משינויי הטבע
״יומם. טעמו לצלך שזכר, כלומר הוא צל שלא יככה חום השמש ביום וקור הירח בלילה כי חום השמש ייבש הלחה והירח יוסיף הלחמה יהיה ממנה״
הרד"ק (רבי דוד קמחי) מפרש את הפסוק העוסק בשמש ובירח כהבטחה להגנה מפני פגיעה של שינויי הטבע. לפי פירושו, ה"צל" המדובר הוא צל שמונע מהחום של השמש ומהקור של הירח לפגוע באדם. החום המיותר של השמש עלול לייבש את הלחות בגוף, והקור של הירח עלול להוסיף לחות יתרה שתגרום למחלות. הפרשן מסביר שההשגחה האלוקית פועלת על ידי שמירה על האיזון הזה, כך שהתנאים הקיצוניים לא יהפכו לגורם למחלות. הגישה הזו מתמקדת בהשגחה מעשית בתוך עולם הטבע, ולא רק ברמה הרוחנית.
רד״ק על תהילים 121:6:1 ↗