למנצח, על השמינית, מזמור לדוד.
לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־הַשְּׁמִינִ֗ית מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃תהילים · פרק יב׳
היעדר הנאמנות והשקר הכפול
התמודדות עם שקרים וגאווה בעולם שבו האמת נעלמת
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים יב׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
היעדר הנאמנות והשקר הכפול
הציל את ה׳, כי נגמרו החסד, כי נעלמו הנאמנים מבני האדם.
הוֹשִׁ֣יעָה יְ֭הוָה כִּי־גָמַ֣ר חָסִ֑יד כִּי־פַ֥סּוּ אֱ֝מוּנִ֗ים מִבְּנֵ֥י אָדָֽם׃אנשים ידברו שקר אחד עם חברו, שתי שפתיים ובלב אחד הם ידברו.
שָׁ֤וְא ׀ יְֽדַבְּרוּ֮ אִ֤ישׁ אֶת־רֵ֫עֵ֥הוּ שְׂפַ֥ת חֲלָק֑וֹת בְּלֵ֖ב וָלֵ֣ב יְדַבֵּֽרוּ׃ה׳ יכרת את כל שתי השפתיים, ולשון מדברת דברים גדולים.
יַכְרֵ֣ת יְ֭הוָה כָּל־שִׂפְתֵ֣י חֲלָק֑וֹת לָ֝שׁ֗וֹן מְדַבֶּ֥רֶת גְּדֹלֽוֹת׃תחינה מפני שקר והבטחת הצדק
אמרנו: בלשוננו נשלוט, בפינו נדבר, אין לנו שום אדון.
אֲשֶׁ֤ר אָֽמְר֨וּ ׀ לִלְשֹׁנֵ֣נוּ נַ֭גְבִּיר שְׂפָתֵ֣ינוּ אִתָּ֑נוּ מִ֖י אָד֣וֹן לָֽנוּ׃כדי להשמיד את העניים ולרדיף את האביונים, עכשיו אני אקום, אומר הַשֵּׁם, אצור לו הגנה משפע שפר.
מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֮ מֵאַנְקַ֪ת אֶבְי֫וֹנִ֥ים עַתָּ֣ה אָ֭קוּם יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה אָשִׁ֥ית בְּ֝יֵ֗שַׁע יָפִ֥יחַֽ לֽוֹ׃דברי הַשֵּׁם הם דברים טהורים, כסף צרוף באדמה, מטוהר שבע פעמים.
אִֽמֲר֣וֹת יְהוָה֮ אֲמָר֪וֹת טְהֹ֫ר֥וֹת כֶּ֣סֶף צָ֭רוּף בַּעֲלִ֣יל לָאָ֑רֶץ מְ֝זֻקָּ֗ק שִׁבְעָתָֽיִם׃אתה, הַשֵּׁם, תשמור אותם ותגן עליהם מפני הדור הזה לעולם.
אַתָּֽה־יְהוָ֥ה תִּשְׁמְרֵ֑ם תִּצְּרֶ֓נּוּ ׀ מִן־הַדּ֖וֹר ז֣וּ לְעוֹלָֽם׃התנשאות הרשעים
הרשעים יסתובבו סביב, כשהם מתנשאים מעל בני האדם.
סָבִ֗יב רְשָׁעִ֥ים יִתְהַלָּכ֑וּן כְּרֻ֥ם זֻ֝לּ֗וּת לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
היעדר הנאמנות והשקר הכפול
לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־הַשְּׁמִינִ֗ית מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃
הוֹשִׁ֣יעָה יְ֭הוָה כִּי־גָמַ֣ר חָסִ֑יד כִּי־פַ֥סּוּ אֱ֝מוּנִ֗ים מִבְּנֵ֥י אָדָֽם׃
שָׁ֤וְא ׀ יְֽדַבְּרוּ֮ אִ֤ישׁ אֶת־רֵ֫עֵ֥הוּ שְׂפַ֥ת חֲלָק֑וֹת בְּלֵ֖ב וָלֵ֣ב יְדַבֵּֽרוּ׃
יַכְרֵ֣ת יְ֭הוָה כָּל־שִׂפְתֵ֣י חֲלָק֑וֹת לָ֝שׁ֗וֹן מְדַבֶּ֥רֶת גְּדֹלֽוֹת׃
תחינה מפני שקר והבטחת הצדק
אֲשֶׁ֤ר אָֽמְר֨וּ ׀ לִלְשֹׁנֵ֣נוּ נַ֭גְבִּיר שְׂפָתֵ֣ינוּ אִתָּ֑נוּ מִ֖י אָד֣וֹן לָֽנוּ׃
מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֮ מֵאַנְקַ֪ת אֶבְי֫וֹנִ֥ים עַתָּ֣ה אָ֭קוּם יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה אָשִׁ֥ית בְּ֝יֵ֗שַׁע יָפִ֥יחַֽ לֽוֹ׃
אִֽמֲר֣וֹת יְהוָה֮ אֲמָר֪וֹת טְהֹ֫ר֥וֹת כֶּ֣סֶף צָ֭רוּף בַּעֲלִ֣יל לָאָ֑רֶץ מְ֝זֻקָּ֗ק שִׁבְעָתָֽיִם׃
אַתָּֽה־יְהוָ֥ה תִּשְׁמְרֵ֑ם תִּצְּרֶ֓נּוּ ׀ מִן־הַדּ֖וֹר ז֣וּ לְעוֹלָֽם׃
התנשאות הרשעים
סָבִ֗יב רְשָׁעִ֥ים יִתְהַלָּכ֑וּן כְּרֻ֥ם זֻ֝לּ֗וּת לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
תהילים הקורא לעזרה מול שקרים וריבוי מילים בטון רעבני, ומבטיח את הגנת ה’השם.
היעדר הנאמנות והשקר הכפול
המזמור מתאר עולם שבו החסד והנאמנות נעלמו מבני האדם. הדובר מתאר אנשים שמשתמשים בשתי שפתיים כדי לשקר, בעוד בלבם הם חושבים אחרת. בסוף, ה׳ יבטל את כוחן של השפתיים הללו וישבית את הלשון המדברת דברי שקר גדולים.
תחינה מפני שקר והבטחת הצדק
תהילה המתארת מצב שבו אנשים משקרים ומתנשאים, תוך ניסיון להשתלט על השיח ולהתעלם מאחריות. מול השקרים הללו, הדובר מבטח בנחמת הַשֵּׁם ובדבריו הטהורים והאמינים. הַשֵּׁם מבטיח להגן על הנרדפים ולשמור על האמת מפני הרשעים בדור הנוכחי ולעולם.
התנשאות הרשעים
פסוק זה מתאר מצב שבו הרשעים מקיפים את הטהורים ומתנהגים ביהירות. הם מסתובבים סביב כמי שמעלים את עצמם ומתנשאים מעל שאר בני האדם ביוהרה ובזלזול.
הפסוקים מתארים את המצב שבו הרשעים שולטים ומתנשאים על הכל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התפילה מול רעש השקר
״חביבים ישראל שסבבם הכתוב במצות, תפילין בראשיהם ותפילין בזרועותיהם, מזוזה בפתחיהם ציצית בבגדיהם, ועליהם אמר דוד (תהלי' קיט קסד) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך,״
תהילים פרק יב מתאר את תחושת הבדידות של האדם בעולם שבו האמת נעלמת והשקר משתלט. המשורר מתבונן על דור שבו אנשים מדברים בלשון רעה, פועלים בצביעות ומתחמקים מדיבורם. במצב כזה, אין אדם נאמן שניתן לסמוך עליו, והערכים המוסריים נשברים תחת כוח המניפולציה והעלילות. הפרק מסתיים בתקווה גדולה ובהבטחה של הַשֵּׁם. למרות תחושת ההרס של המוסר החברתי, הבטחת הַשֵּׁם היא שהדברים שהוא אומר הם טהורים ומוחלטים, כמו כסף מזוקק שנוקה שבע פעמים. התפילה כאן היא על שימור האמת והצדק מול עולם של הטעיה.
ספרי דברים ל״ו:ט׳ ↗המשבר של האמינות והצורך בהצלה
״משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים משחרב בהמ"ק בטל השמיר ונופת צופים ופסקו אנשי אמנה מישראל שנאמר (תהלים יב, ב) הושיעה ה' כי גמר חסיד״
במדרש בסוטה (מפרש על סוטה מ״ח א:י״ג), מוסבר כי בתקופות של הרס ומלחמה, חלה פגיעה עמוקה ביכולת הנבואה ובקיומם של סימנים אלוקיים ברורים. המדרש מציין כי הנביאים הראשונים כבר לא היו יכולים להשתמש ב'אורים ותומים' כי השחרור וההשמדה של המבצר גרמו לאובדן הכלים הללו. מצד שני, אובדן המבטח והאמון בקהילה נובע מכך שאנשי האמנה ומרגלים כבר לא יכולים למלא את תפקידם בבטחה. הסבר זה מתבסס על הפסוק בתהלים (יב, ב) שבו הקורא מבקש: "הושיעה ה" כי המצב הגיע לנקודת שפל שבה החסד והאמת נעלמו. המדרש משתמש בפסוק זה כדי להמחיש כיצד המציאות החברתית והרוחנית של חוסר האמינות היא הסיבה לבקשת ההצלה מה' בתוך המצוקה.
סוטה מ״ח א:י״ג ↗בעקבות המפרשים
השקר והאמת במילים
״פסו. פיילירינ"ט בלעז כמו אפסו וכן פתר מנחם:״
בפסוק זה, המזמר מבכה את היעלמות האנשים הישרים ואת היעלמות האמת מהעולם. המילה "אפסים" מתייחסת כאן לאנשים ריקים או חסרי ערך, כפי שמסביר רש"י, וכן לפי פירוש פתר מנחמ. המזמר מתאר מצב שבו הדיבור הופך לכלי של רמאות וצביעות. הפרשן רש"י מתמקד במשמעות המילה "אפסים" ככינוי לאנשים שאין בהם תוכן אמיתי או יושרה. הדיון מתרכז בכך שהשקר והעלילות הופכים לנורמה, כאשר הלבבות והמחשבות של בני האדם אינם שקופים אלא מלאים בכוונות נסתרות וזדון.
רש״י על תהילים 12:2:2 ↗הבטחה בתוך שקר
״טהורות. ברורות ומתקיימות כל מה שמבטיח עושה והרי הבטיחני ישועה ומלכות:״
תהילים מתאר מצב של בדידות מוסרית, שבו הדובר מרגיש שהחסד והאמת נעלמו מהעולם. השקר והדבורים הכוזבים שולטים בשיח החברתי, וקשה למצוא אדם ישר ואמין. רש"י מתמקד בפסוק השביעי ומסביר כי דברי הַשֵּׁם אינם רק הבטחה ריקה, אלא מילים שמתקיימות בפועל. לפי פירושו, כל מה שהאל מבטיח לגבי הגאולה והמלכות, אכן קורה ומתקיים בבוא העת.
רש״י על תהילים 12:7:2 ↗הצורך בנאמנות בעולם של שקר
״ואמונים - תאר ואין ככה שומר אמונים, כי הוא שם:״
תהילים הקדוש מתאר תחושה של בדידות מוסרית. המשורר מבקש עזרה מהשם כי הוא מרגיש שהאנשים הטובים והנאמנים הולכים ונעלמים. העולם נראה מלא בשקרים, בפה דובר שקר ובצביעות, שבה אנשים מחמיאים זה לזה מלב רע ומתכננים רע בלבם. אבן עזרא בפירושו על פסוק ב' מסביר את המילה "אמונים". הוא טוען שהמילה אינה מתארת רק אנשים ששומרים הבטחות, אלא אנשים בעלי תכונות של אמת ויציבות. לפי גישה זו, הנאמנות היא איכות פנימית של האדם, ולא רק עמידה בחוזה.
אבן עזרא על תהילים 12:2:2 ↗ההגנה מפני המילים הרעילות
״אמרות - והטעם: כי השם יושיע מיד אלה המגבירים בלשונם ההוגה בתורתו, על כן אתה תשמרם.״
בתהילים הקודם נאמר כי הַשֵּׁם מציל את אדם מפי שקר ודובר רמיה. המפרש אבן עזרא מסביר כי ההצלה היא מהאנשים שמשתמשים בלשונם ככלי למעשה רע, וספציפית מאלו שמתחכמים ומשתמשים במילים כביכול תורניות כדי להגביר את עצמם ולעוות את האמת. הוא רואה בדובר השקר מישהו שמשתמש במוסר ובלימוד ככסות למניפולציה. לפי גישה זו, השמירה של הַשֵּׁם היא מהחכמה המעוותת שנועדה להפיל את החסד והצדק באמצעות מילים שמתחכמות בשפה יפה אך חסרות ביושר פנימי.
אבן עזרא על תהילים 12:7:1 ↗