תודו להשם כי הוא טוב, כי החסד שלו נמשך לנצח.
הוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃תהילים · פרק קיח׳
קריאת הודיה על חסד עולם
מזמור של הודיה על חסד הַשֵּׁם הנצחי, ביטחון מול אויבים, וקריאה לשערי הצדק.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים קיח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
קריאת הודיה על חסד עולם
שיגידו ישראל, כי החסד שלו נמשך לנצח.
יֹֽאמַר־נָ֥א יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃שיגידו בית אהרון, כי החסד שלו נמשך לנצח.
יֹֽאמְרוּ־נָ֥א בֵֽית־אַהֲרֹ֑ן כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃שיגידו יראי השם, כי החסד שלו נמשך לנצח.
יֹֽאמְרוּ־נָ֭א יִרְאֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ה–ח
הביטחון בהשם מול פחד מאדם
מהמצוק קראתי להשם, והוא ענה לי במרחב רחב.
מִֽן־הַ֭מֵּצַ֥ר קָרָ֣אתִי יָּ֑הּ עָנָ֖נִי בַמֶּרְחָ֣ב יָֽהּ׃השם עזר לי, אז אני לא מפחד ממה שאדם יכול לעשות לי.
יְהוָ֣ה לִ֭י לֹ֣א אִירָ֑א מַה־יַּעֲשֶׂ֖ה לִ֣י אָדָֽם׃השם עוזר לי, ואני אראה את אויביי.
יְהוָ֣ה לִ֭י בְּעֹזְרָ֑י וַ֝אֲנִ֗י אֶרְאֶ֥ה בְשֹׂנְאָֽי׃טוב לבטוח בהשם מאשר לבטוח בבני אדם.
ט֗וֹב לַחֲס֥וֹת בַּיהוָ֑ה מִ֝בְּטֹ֗חַ בָּאָדָֽם׃ט–יב
הביטחון בהשם מול עמי האומות
זה טוב לבטוח בהשם, מאשר לבטוח בבני אדם בעלי כוח.
ט֗וֹב לַחֲס֥וֹת בַּיהוָ֑ה מִ֝בְּטֹ֗חַ בִּנְדִיבִֽים׃כל העמים סביב אותי בשם יהוה, כי אני מצהיר עליו.
כָּל־גּוֹיִ֥ם סְבָב֑וּנִי בְּשֵׁ֥ם יְ֝הוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם׃הם סובבים אותי, גם הם סובבים אותי בשם יהוה, כי אני מצהיר עליו.
סַבּ֥וּנִי גַם־סְבָב֑וּנִי בְּשֵׁ֥ם יְ֝הוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם׃הם סובבו אותי כמו דבורים, הם נשרפו כמו אש של קוצים, בשם יהוה, כי אני מצהיר עליו.
סַבּ֤וּנִי כִדְבוֹרִ֗ים דֹּ֭עֲכוּ כְּאֵ֣שׁ קוֹצִ֑ים בְּשֵׁ֥ם יְ֝הוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם׃יג–טז
התגברות על קשיים בזכות הַשֵּׁם
דחקו בי מאוד כדי שאפול, אבל הַשֵּׁם עזר לי.
דַּחֹ֣ה דְחִיתַ֣נִי לִנְפֹּ֑ל וַ֖יהוָ֣ה עֲזָרָֽנִי׃הַשֵּׁם הוא הכוח שלי והשיר שלי, והוא הביא לי ישועה.
עָזִּ֣י וְזִמְרָ֣ת יָ֑הּ וַֽיְהִי־לִ֝֗י לִֽישׁוּעָֽה׃קול קריאה ושמחה נשמע במעונות הצדיקים, כי יד הַשֵּׁם היא היד החזקה.
ק֤וֹל ׀ רִנָּ֬ה וִֽישׁוּעָ֗ה בְּאָהֳלֵ֥י צַדִּיקִ֑ים יְמִ֥ין יְ֝הוָה עֹ֣שָׂה חָֽיִל׃יד הַשֵּׁם גבוהה ומרוממת, ויד הַשֵּׁם היא היד החזקה.
יְמִ֣ין יְ֭הוָה רוֹמֵמָ֑ה יְמִ֥ין יְ֝הוָה עֹ֣שָׂה חָֽיִל׃יז–כ
הודיה על הצלה וקריאה לכניסה לשערי הצדק
אני לא אמות, אלא אחיה ואספר על המעשים של ה'.
לֹֽא אָמ֥וּת כִּי־אֶֽחְיֶ֑ה וַ֝אֲסַפֵּ֗ר מַֽעֲשֵׂ֥י יָֽהּ׃ה' הוכיח אותי, אבל הוא לא נתן לי למות.
יַסֹּ֣ר יִסְּרַ֣נִּי יָּ֑הּ וְ֝לַמָּ֗וֶת לֹ֣א נְתָנָֽנִי׃פתחו לי את שערי הצדק, כדי שאכנס ואודה את ה'.
פִּתְחוּ־לִ֥י שַׁעֲרֵי־צֶ֑דֶק אָֽבֹא־בָ֝ם אוֹדֶ֥ה יָֽהּ׃זה השער של ה', הצדיקים ייכנסו דרכו.
זֶֽה־הַשַּׁ֥עַר לַיהוָ֑ה צַ֝דִּיקִ֗ים יָבֹ֥אוּ בֽוֹ׃כא–כד
הודיה על הישועה
אני מודה לך כי ענית אותי ועזרת לי להישאר בחיים.
א֭וֹדְךָ כִּ֣י עֲנִיתָ֑נִי וַתְּהִי־לִ֝֗י לִֽישׁוּעָֽה׃האבן שהבונים דחו הפכה לראש הפינה.
אֶ֭בֶן מָאֲס֣וּ הַבּוֹנִ֑ים הָ֝יְתָ֗ה לְרֹ֣אשׁ פִּנָּֽה׃זה קרה ממה ש做 הַשֵּׁם, וזה פלא בעינינו.
מֵאֵ֣ת יְ֭הוָה הָ֣יְתָה זֹּ֑את הִ֖יא נִפְלָ֣את בְּעֵינֵֽינוּ׃זה היום שעשה הַשֵּׁם, בואו נשמח ונחגוג בו.
זֶה־הַ֭יּוֹם עָשָׂ֣ה יְהוָ֑ה נָגִ֖ילָה וְנִשְׂמְחָ֣ה בֽוֹ׃כה–כח
תפילה להצלה והודיה
בבקשה, ה', תציל אותנו, בבקשה, ה', תן לנו הצלחה.
אָנָּ֣א יְ֭הוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א אָֽנָּ֥א יְ֝הוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃ברוך הבא בשם ה'. בירכו אתכם מבית ה'.
בָּר֣וּךְ הַ֭בָּא בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֑ה בֵּ֝רַֽכְנוּכֶ֗ם מִבֵּ֥ית יְהוָֽה׃ה' הוא האל, והוא האיר לנו. חגגו את החג עם ענפי עבות, עד לקרנות המזבח.
אֵ֤ל ׀ יְהוָה֮ וַיָּ֪אֶר לָ֥נוּ אִסְרוּ־חַ֥ג בַּעֲבֹתִ֑ים עַד־קַ֝רְנ֗וֹת הַמִּזְבֵּֽחַ׃אלוהי, אתה אלוהי ואני אודה לך, ואני אמהל לך.
אֵלִ֣י אַתָּ֣ה וְאוֹדֶ֑ךָּ אֱ֝לֹהַ֗י אֲרוֹמְמֶֽךָּ׃כט–כט
הודיה על חסד נצחי
תודה לה׳ כי הוא טוב, כי החסד שלו הוא לנצח.
הוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
קריאת הודיה על חסד עולם
הוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
יֹֽאמַר־נָ֥א יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
יֹֽאמְרוּ־נָ֥א בֵֽית־אַהֲרֹ֑ן כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
יֹֽאמְרוּ־נָ֭א יִרְאֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
ה–ח
הביטחון בהשם מול פחד מאדם
מִֽן־הַ֭מֵּצַ֥ר קָרָ֣אתִי יָּ֑הּ עָנָ֖נִי בַמֶּרְחָ֣ב יָֽהּ׃
יְהוָ֣ה לִ֭י לֹ֣א אִירָ֑א מַה־יַּעֲשֶׂ֖ה לִ֣י אָדָֽם׃
יְהוָ֣ה לִ֭י בְּעֹזְרָ֑י וַ֝אֲנִ֗י אֶרְאֶ֥ה בְשֹׂנְאָֽי׃
ט֗וֹב לַחֲס֥וֹת בַּיהוָ֑ה מִ֝בְּטֹ֗חַ בָּאָדָֽם׃
ט–יב
הביטחון בהשם מול עמי האומות
ט֗וֹב לַחֲס֥וֹת בַּיהוָ֑ה מִ֝בְּטֹ֗חַ בִּנְדִיבִֽים׃
כָּל־גּוֹיִ֥ם סְבָב֑וּנִי בְּשֵׁ֥ם יְ֝הוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם׃
סַבּ֥וּנִי גַם־סְבָב֑וּנִי בְּשֵׁ֥ם יְ֝הוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם׃
סַבּ֤וּנִי כִדְבוֹרִ֗ים דֹּ֭עֲכוּ כְּאֵ֣שׁ קוֹצִ֑ים בְּשֵׁ֥ם יְ֝הוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם׃
יג–טז
התגברות על קשיים בזכות הַשֵּׁם
דַּחֹ֣ה דְחִיתַ֣נִי לִנְפֹּ֑ל וַ֖יהוָ֣ה עֲזָרָֽנִי׃
עָזִּ֣י וְזִמְרָ֣ת יָ֑הּ וַֽיְהִי־לִ֝֗י לִֽישׁוּעָֽה׃
ק֤וֹל ׀ רִנָּ֬ה וִֽישׁוּעָ֗ה בְּאָהֳלֵ֥י צַדִּיקִ֑ים יְמִ֥ין יְ֝הוָה עֹ֣שָׂה חָֽיִל׃
יְמִ֣ין יְ֭הוָה רוֹמֵמָ֑ה יְמִ֥ין יְ֝הוָה עֹ֣שָׂה חָֽיִל׃
יז–כ
הודיה על הצלה וקריאה לכניסה לשערי הצדק
לֹֽא אָמ֥וּת כִּי־אֶֽחְיֶ֑ה וַ֝אֲסַפֵּ֗ר מַֽעֲשֵׂ֥י יָֽהּ׃
יַסֹּ֣ר יִסְּרַ֣נִּי יָּ֑הּ וְ֝לַמָּ֗וֶת לֹ֣א נְתָנָֽנִי׃
פִּתְחוּ־לִ֥י שַׁעֲרֵי־צֶ֑דֶק אָֽבֹא־בָ֝ם אוֹדֶ֥ה יָֽהּ׃
זֶֽה־הַשַּׁ֥עַר לַיהוָ֑ה צַ֝דִּיקִ֗ים יָבֹ֥אוּ בֽוֹ׃
כא–כד
הודיה על הישועה
א֭וֹדְךָ כִּ֣י עֲנִיתָ֑נִי וַתְּהִי־לִ֝֗י לִֽישׁוּעָֽה׃
אֶ֭בֶן מָאֲס֣וּ הַבּוֹנִ֑ים הָ֝יְתָ֗ה לְרֹ֣אשׁ פִּנָּֽה׃
מֵאֵ֣ת יְ֭הוָה הָ֣יְתָה זֹּ֑את הִ֖יא נִפְלָ֣את בְּעֵינֵֽינוּ׃
זֶה־הַ֭יּוֹם עָשָׂ֣ה יְהוָ֑ה נָגִ֖ילָה וְנִשְׂמְחָ֣ה בֽוֹ׃
כה–כח
תפילה להצלה והודיה
אָנָּ֣א יְ֭הוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א אָֽנָּ֥א יְ֝הוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃
בָּר֣וּךְ הַ֭בָּא בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֑ה בֵּ֝רַֽכְנוּכֶ֗ם מִבֵּ֥ית יְהוָֽה׃
אֵ֤ל ׀ יְהוָה֮ וַיָּ֪אֶר לָ֥נוּ אִסְרוּ־חַ֥ג בַּעֲבֹתִ֑ים עַד־קַ֝רְנ֗וֹת הַמִּזְבֵּֽחַ׃
אֵלִ֣י אַתָּ֣ה וְאוֹדֶ֑ךָּ אֱ֝לֹהַ֗י אֲרוֹמְמֶֽךָּ׃
כט–כט
הודיה על חסד נצחי
הוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
מזמור המוקדש להודיה על טובו האינסופי של הַשֵּׁם, המלווה את האדם בתוך קשיים וצרה.
פסוקים א–ד
קריאת הודיה על חסד עולם
פסוקים אלו קוראים לכל קבוצות העם להודות להשם על טובו ועל חסדו הנצחי. הקריאה מופנית לעם ישראל, לכהנים מבית אהרון ולכל מי שירא את השם, כולם מתבקשים להכיר בכך שחסדו של הבורא אינו פוסק לעולם.
פסוקים ה–ח
הביטחון בהשם מול פחד מאדם
תהלים אלו מבטאים את הביטחון המוחלט של המתפלל בהשם. הדובר מתאר כיצד הקריאה להשם מתוך המצוקה הולידה מענה של חופש ומרחב. השיר מדגיש שההשענות על האל מגינות מפני אדם ומעניקות עוצמה מול אויבים, ומסיק כי הביטחון בהשם עדיף על כל ביטחון בבני אדם.
פסוקים ט–יב
הביטחון בהשם מול עמי האומות
הפסוקים מדגישים את הטוב שבביטחון בהשם לעומת ביטחון בבני אדם. הדובר מתאר כיצד העמים סובבים אותו, אך הוא מצהיר על שם יהוה. למרות ההקפה של האויבים כמו דבורים או אש קוצים, הכוח וההצהרה נשארים בשם יהוה בלבד.
פסוקים יג–טז
התגברות על קשיים בזכות הַשֵּׁם
הפסוקים מתארים התמודדות עם אויבים וקשיים קשים שמטרתם להכשיל את הדובר. הכוח והישועה מגיעים מבורא עולם, שהוא מקור השיר והעוצמה. התהילים מדגישים שהצדיקים חוגגים את כוחו של הַשֵּׁם, שמידו החזקה וגבוהה מגינה ומרוממת את העם.
פסוקים יז–כ
הודיה על הצלה וקריאה לכניסה לשערי הצדק
הפסוקים מבטאים ביטחון בהשם ובתקווה לחיים לאחר התמודדות עם משבר או יסורים. הדובר מצהיר כי לא ימות אלא יחיה כדי להעיד על פועל ה'. הוא קורא להיפתח עבורו שערי הצדק, כשהוא מזהה את השערים הללו כשערים של ה', שדרכם נכנסים הצדיקים להודות לו.
פסוקים כא–כד
הודיה על הישועה
הפסוקים מבטאים תודה להשם על מענה לתפילה ועל הצלה. הפסוק מתאר כיצד דבר שנחשב למיותר או דחוי הפך לחלק מרכזי וחשוב. המסר הוא שהישועה היא פלא מן השמיים, וזהו יום של שמחה גדולה וחגיגה על מה שהשם עשה עבורנו.
פסוקים כה–כח
תפילה להצלה והודיה
הפסוקים כוללים בקשה דחופה מהאל להצלה ולהצלחה. הם כוללים ברכה לבאים בשם ה' וקריאה לחגיגה בבית המקדש עם ענפי עבות. הפסוקים מסתיימים בהתמסרות אישית לאלוהים, בהודיה ובשבח לפניו.
פסוקים כט–כט
הודיה על חסד נצחי
פסוק זה מהווה קריאה להודות לה׳ על טובו ועל חסדו הנצחי. הוא מדגיש כי טובו של הבורא ורחמיו אינם מסתיימים לעולם, אלא הם קבועים ומתמשכים לאורך כל הדורות.
השיר מסתיים בקריאה להודות על חסד עולם שנמשך לעד.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
אַרְבָּעָה פָּתְחוּ בִּנְדָרִים
״אַרְבָּעָה פָּתְחוּ בִּנְדָרִים, שְׁלשָׁה שָׁאֲלוּ שֶׁלֹּא כְהֹגֶן וֶהֱשִׁיבָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּהֹגֶן, וְאֶחָד שָׁאַל שֶׁלֹּא כְּהֹגֶן וֶהֱשִׁיבוֹ הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא כְהֹגֶן, וְאֵלּוּ הֵן: אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם,״
בְּפֶרֶק זֶה מֻסְבָּר עַל אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים שֶׁהַנִּדְרִים שֶׁלָּהֶם לֹא הָיוּ מְדֻיָּקִים. שְׁלֹשָׁה מֵהֶם שָׁאֲלוּ שְׁאֵלוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ נָכוֹן, וַהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָנָה לָהֶם שֶׁהַנִּדְרִים שֶׁלָּהֶם הָיוּ נְכוֹנִים. אֲבָל אֶת הָרְבִיעִי, יִפְתָּח, הוּא שֶׁשָּׁאַל שְׁאֵלָה לֹא נְכוֹנָה, וַהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָנָה לוֹ שֶׁהַנִּדְרִים שֶׁלּוֹ לֹא הָיוּ נְכוֹנִים. מְקוֹר הַדִּבִּים הוּא מִסֵּפֶר וַיִּיקְרָא רַבָּה. הַמְּסֹרֶת מְפֵרֶת אֶת הַמַּצָּב שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהָאֲנָשִׁים: אֱלִיעֶזֶר, כָּלֵב, וְשָׁאוּל שֶׁשָּׁאֲלוּ וְזָכִיָּה שֶׁלָּהֶם הָיְתָה מְשֻׁנָּה מִן הַמְּצִיאוּת, וְרַק יִפְתָּע הָיָה שֶׁהַנִּדָּר שֶׁלּוֹ בִּמְעַט טָעוּת בַּהַגְדָּרָה הָיָה מְשֻׁנֶּה מִן הַמְּצִיאוּת. הַקּוּשְׁיָה בַּנִּדָּר שֶׁל יִפְתָּח הָיְתָה שֶׁהוּא הִגְדִּיר אֶת הַיּוֹצֵא מֵהַבַּיִת כְּמַעֲלֶה עֹלָה, אֲבָל הָיָה יָכוֹל לְהַעֲלֹת גַּם חַיָּה אַחֶרֶת, וְלָכֵן הַנִּדָּר שֶׁלּוֹ לֹא הָיָה מְדֻיָּק.
ויקרא רבה ל״ז:ד׳ ↗החובה לענות על פתיחת הפרקים
״הוּא אוֹמֵר: ״הַלָּלוּ עַבְדֵי ה׳״, וְהֵן אוֹמְרִין: ״הַלְלוּיָהּ״ — מִכָּאן שֶׁאִם הָיָה גָּדוֹל מַקְרֶא אוֹתוֹ, עוֹנֶה אַחֲרָיו ״הַלְלוּיָהּ״. הוּא אוֹמֵר: ״הוֹדוּ לַה׳״, וְהֵן אוֹמְרִים: ״הוֹדוּ״
הגמרא במסכת סוכה דנה במנהג לענות על פתיחת הפרקים בתהילים. המקור לכך הוא העצם של המילים עצמן. כאשר הקורא אומר "הללו עבדי ה" או "הודו לה", העונה אחריו אומר גם הוא "הללויה" או "הודו לה". רב חנן בר רבא קובע מכאן שזוהי מצווה ממש לענות על ראשי הפרקים. הפירוש כאן הוא שאין מדובר רק בשמיעת מילים, אלא בהשתתפות פעילה בברכה ובשבח המובאים בטקסט.
סוכה ל״ח ב:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
ההבדל בין ביטחון עצמי לביטחון בהשם
״מבטח. דבר בריא וסמך חזק ואעפ"כ לחסות בה' טוב מהבטחת בני אדם:״
הפרק עוסק בהודיה על חסדו של הַשֵּׁם ובהסתמכות עליו מול הסתמכות על בני אדם. הפסוקים מדגישים שהחוסן האמיתי מגיע מהקשר עם הבורא. רש"י מפרש את הפסוק השמיני ומסביר שיש הבדל בין דבר שנמצא בריא וחזק לבין ביטחון בבורא. למרות שאדם יכול לסמוך על כוחו או על עוצמתו של דבר אחר, עדיף וטוב יותר לחסות על הַשֵּׁם.
רש״י על תהילים 118:8:2 ↗האבן שנדחתה
״אבן מאסו הבונים. עם שהיו שפל בין האומות:״
רש"י מפרש את הפסוק על האבן שנזרקה על ידי הבונים, ומסביר שהכוונה היא לאנשים שהיו נחשבים כנחותים וחסרי ערך בעיני שאר העמים. לפי גישה זו, המעמד של האבן מסמל את התהליך שבו מי שנתפס כחלוש הופך להיות מרכיב יסודי וחשוב. הפרשן מתמקד במעמדם החברתי של הבונים ומדגיש את ההבדל בין תפיסת האומות לבין המציאות בפועל. הפשט של הדברים עוסק בכוחו של ה' להפוך את המושל והנחות למרכז העניינים.
רש״י על תהילים 118:22:1 ↗הניצחון על האויב
״אני אראה בשונאי. אני אראה בהם כמו שארצה לראות:״
הפרק מציג שיר הודיה על חסדו של הַשֵּׁם ועל ההצלה מהאויבים. הדובר מבטא ביטחון מוחלט בכך שהאל הוא מקור העזרה והגנה, ומתאר את המעבר ממצוקה ומהקשיים אל הגאולה והניצחון. הרד"ק בתפרשו על פסוק שבע מפרש את המשמעות של המפגש עם האויבים. לפי גישתו, הדובר מבטיח שהוא יביט בשונאיו כפי שהוא ירצה ומצפה לראות, כלומר בראיית הניצחון והתגברות הרע.
רד״ק על תהילים 118:7:1 ↗חשיבותו של עם ישראל בבניין העולם
״אבן מאסו הבונים. אם על ישראל נאמר יקרא כל ישראל בכלל אבן על דרך משל כי ישראל עיקר בנין העולם בחוקיהם ובמשפטיהם, והיו מואסים אותם״
הרד"ק בתרגומו ופירושו על פסוק זה מסביר את המשל של "אבן המעסו הבונים" בהקשר של עם ישראל. לפי גישת הרד"ק, כאשר נאמר "יקרא כל ישראל", הכוונה היא שכל עם ישראל הוא חלק בלתי נפרד מהבניין המרכזי. הוא מדגיש כי ישראל הם היסוד והעיקר של בניין העולם באמצעות תורתם ומשפטיהם. לפי הסבר זה, אם המלכים ניסו להמעיט בערכם של חלק מהאבנים בבניין, הרי שעל אחת כמה וכמה שערכם של כל עם ישראל הוא יסודי ומהותי לכל היקום.
רד״ק על תהילים 118:22:1 ↗