לא לנו, הַשֵּׁם, לא לנו, אלא תן כבוד לשמך, בגלל החסד שלך ובגלל האמת שלך.
לֹ֤א לָ֥נוּ יְהוָ֗ה לֹ֫א לָ֥נוּ כִּֽי־לְ֭שִׁמְךָ תֵּ֣ן כָּב֑וֹד עַל־חַ֝סְדְּךָ֗ עַל־אֲמִתֶּֽךָ׃תהילים · פרק קטו׳
כבוד להשם מול אלי השווא
ההבדל בין כוחו של הַשֵּׁם לבין חוסר התועלת של האלילים, וקריאה לאמון בו ולברכה לכל עם ישראל.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים קטו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
כבוד להשם מול אלים שווא
למה יגידו העמים: איפה אלוהיהם?
לָ֭מָּה יֹאמְר֣וּ הַגּוֹיִ֑ם אַיֵּה־נָ֝֗א אֱלֹהֵיהֶֽם׃אבל אלוהינו בשמיים, הוא עושה כל מה שהוא רוצה.
וֵֽאלֹהֵ֥ינוּ בַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֭ל אֲשֶׁר־חָפֵ֣ץ עָשָֽׂה׃האלים שלהם הם כסף וזהב, עבודה של ידי אדם.
עֲֽ֭צַבֵּיהֶם כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב מַ֝עֲשֵׂ֗ה יְדֵ֣י אָדָֽם׃חוסר התועלת של האלילים
יש להם פה אבל הם לא מדברים, יש להם עיניים אבל הם לא רואים.
פֶּֽה־לָ֭הֶם וְלֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ עֵינַ֥יִם לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יִרְאֽוּ׃יש להם אוזניים אבל הם לא שומעים, יש להם אף אבל הם לא מריחים.
אָזְנַ֣יִם לָ֭הֶם וְלֹ֣א יִשְׁמָ֑עוּ אַ֥ף לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יְרִיחֽוּן׃הידיים שלהם לא יכולות לאחוז, הרגליים שלהם לא יכולות ללכת, והגרון שלהם לא יכול להשמיע קול.
יְדֵיהֶ֤ם ׀ וְלֹ֬א יְמִישׁ֗וּן רַ֭גְלֵיהֶם וְלֹ֣א יְהַלֵּ֑כוּ לֹֽא־יֶ֝הְגּ֗וּ בִּגְרוֹנָֽם׃יהיו כמוהם כל מי שסומך עליהם.
כְּ֭מוֹהֶם יִהְי֣וּ עֹשֵׂיהֶ֑ם כֹּ֭ל אֲשֶׁר־בֹּטֵ֣חַ בָּהֶֽם׃קריאת אמון וברכה
ישראל, תבטחו בהשם. הוא העזרה והמגן שלכם.
יִ֭שְׂרָאֵל בְּטַ֣ח בַּיהוָ֑ה עֶזְרָ֖ם וּמָגִנָּ֣ם הֽוּא׃בית אהרון, תבטחו בהשם. הוא העזרה והמגן שלכם.
בֵּ֣ית אַ֭הֲרֹן בִּטְח֣וּ בַיהוָ֑ה עֶזְרָ֖ם וּמָגִנָּ֣ם הֽוּא׃אתם שמיראי ה', תבטחו בהשם. הוא העזרה והמגן שלכם.
יִרְאֵ֣י יְ֭הוָה בִּטְח֣וּ בַיהוָ֑ה עֶזְרָ֖ם וּמָגִנָּ֣ם הֽוּא׃השם זוכר אותנו. הוא יברך את בית ישראל, ויברך את בית אהרון.
יְהוָה֮ זְכָרָ֪נוּ יְבָ֫רֵ֥ךְ יְ֭בָרֵךְ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל יְ֝בָרֵ֗ךְ אֶת־בֵּ֥ית אַהֲרֹֽן׃ברכת הַשֵּׁם ליראיו
מי שמפחדים את הַשֵּׁם יבורכו, גם הקטנים וגם הגדולים.
יְ֭בָרֵךְ יִרְאֵ֣י יְהוָ֑ה הַ֝קְּטַנִּ֗ים עִם־הַגְּדֹלִֽים׃הַשֵּׁם יוסיף לכם ברכה, לכם וגם לבניכם.
יֹסֵ֣ף יְהוָ֣ה עֲלֵיכֶ֑ם עֲ֝לֵיכֶ֗ם וְעַל־בְּנֵיכֶֽם׃אתם מבורכים בגלל הַשֵּׁם, שעושה את השמים ואת הארץ.
בְּרוּכִ֣ים אַ֭תֶּם לַיהוָ֑ה עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃השמים הם שייכים לַשֵּׁם, אבל הארץ הוא נתן לבני האדם.
הַשָּׁמַ֣יִם שָׁ֭מַיִם לַיהוָ֑ה וְ֝הָאָ֗רֶץ נָתַ֥ן לִבְנֵי־אָדָֽם׃ההבדל בין המתים לחיים
המתים לא יכולים לשבח את ה', וגם אלו שירדים למקום השתיקה.
לֹ֣א הַ֭מֵּתִים יְהַֽלְלוּ־יָ֑הּ וְ֝לֹ֗א כָּל־יֹרְדֵ֥י דוּמָֽה׃אבל אנחנו נברך את ה' מעכשיו ועד לנצח. הללו ה'!
וַאֲנַ֤חְנוּ ׀ נְבָ֘רֵ֤ךְ יָ֗הּ מֵֽעַתָּ֥ה וְעַד־עוֹלָ֗ם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
כבוד להשם מול אלים שווא
לֹ֤א לָ֥נוּ יְהוָ֗ה לֹ֫א לָ֥נוּ כִּֽי־לְ֭שִׁמְךָ תֵּ֣ן כָּב֑וֹד עַל־חַ֝סְדְּךָ֗ עַל־אֲמִתֶּֽךָ׃
לָ֭מָּה יֹאמְר֣וּ הַגּוֹיִ֑ם אַיֵּה־נָ֝֗א אֱלֹהֵיהֶֽם׃
וֵֽאלֹהֵ֥ינוּ בַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֭ל אֲשֶׁר־חָפֵ֣ץ עָשָֽׂה׃
עֲֽ֭צַבֵּיהֶם כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב מַ֝עֲשֵׂ֗ה יְדֵ֣י אָדָֽם׃
חוסר התועלת של האלילים
פֶּֽה־לָ֭הֶם וְלֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ עֵינַ֥יִם לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יִרְאֽוּ׃
אָזְנַ֣יִם לָ֭הֶם וְלֹ֣א יִשְׁמָ֑עוּ אַ֥ף לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יְרִיחֽוּן׃
יְדֵיהֶ֤ם ׀ וְלֹ֬א יְמִישׁ֗וּן רַ֭גְלֵיהֶם וְלֹ֣א יְהַלֵּ֑כוּ לֹֽא־יֶ֝הְגּ֗וּ בִּגְרוֹנָֽם׃
כְּ֭מוֹהֶם יִהְי֣וּ עֹשֵׂיהֶ֑ם כֹּ֭ל אֲשֶׁר־בֹּטֵ֣חַ בָּהֶֽם׃
קריאת אמון וברכה
יִ֭שְׂרָאֵל בְּטַ֣ח בַּיהוָ֑ה עֶזְרָ֖ם וּמָגִנָּ֣ם הֽוּא׃
בֵּ֣ית אַ֭הֲרֹן בִּטְח֣וּ בַיהוָ֑ה עֶזְרָ֖ם וּמָגִנָּ֣ם הֽוּא׃
יִרְאֵ֣י יְ֭הוָה בִּטְח֣וּ בַיהוָ֑ה עֶזְרָ֖ם וּמָגִנָּ֣ם הֽוּא׃
יְהוָה֮ זְכָרָ֪נוּ יְבָ֫רֵ֥ךְ יְ֭בָרֵךְ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל יְ֝בָרֵ֗ךְ אֶת־בֵּ֥ית אַהֲרֹֽן׃
ברכת הַשֵּׁם ליראיו
יְ֭בָרֵךְ יִרְאֵ֣י יְהוָ֑ה הַ֝קְּטַנִּ֗ים עִם־הַגְּדֹלִֽים׃
יֹסֵ֣ף יְהוָ֣ה עֲלֵיכֶ֑ם עֲ֝לֵיכֶ֗ם וְעַל־בְּנֵיכֶֽם׃
בְּרוּכִ֣ים אַ֭תֶּם לַיהוָ֑ה עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃
הַשָּׁמַ֣יִם שָׁ֭מַיִם לַיהוָ֑ה וְ֝הָאָ֗רֶץ נָתַ֥ן לִבְנֵי־אָדָֽם׃
ההבדל בין המתים לחיים
לֹ֣א הַ֭מֵּתִים יְהַֽלְלוּ־יָ֑הּ וְ֝לֹ֗א כָּל־יֹרְדֵ֥י דוּמָֽה׃
וַאֲנַ֤חְנוּ ׀ נְבָ֘רֵ֤ךְ יָ֗הּ מֵֽעַתָּ֥ה וְעַד־עוֹלָ֗ם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
תהילים פרק קטו מתאר את הניגוד המוחלט בין הַשֵּׁם, שכל הכבוד לו, לבין האלילים שאין להם כל כוח.
כבוד להשם מול אלים שווא
הפסוקים מדגישים שכל הכבוד שייך להשם בלבד ולא לבני האדם. בעוד שהעמים שואלים בלעג על היעדר אלוהיהם, התשובה היא שהשם שולט בשמיים ועושה רצונו. בניגוד לכך, האלים של האומות הם רק חפצי כסף וזהב שנוצרו על ידי ידי אדם.
חוסר התועלת של האלילים
פסוקים אלו מתארים את חוסר היכולת של האלילים המעובדים. הם דוממים, עיוורים, חירשים וחסרי תחושה. הפסוק מזהיר כי מי שבוטח בהם יזכה לגורל דומה, שכן הם אינם בעלי כוח להשפיע או לפעול בעולם.
קריאת אמון וברכה
פסוקים אלו קוראים לעם ישראל, לכהנים וליראי ה' לבטוח בבורא, שהוא מקור העזרה וההגנה. המזמור מסיים בתפילה שהשם יזכור את עמו ויעניק ברכה לבית ישראל ולבית אהרון.
ברכת הַשֵּׁם ליראיו
פסוקים אלו מברכים את אלו המפחדים את הַשֵּׁם, ומבטיחים להם ולבניהם שפע של ברכה. הפסוקים מדגישים את ריבונות הַשֵּׁם על השמים ואת מתנת הארץ לבני האדם, ומזכירים שהברכה מגיעה מהבורא של כל העולם.
ההבדל בין המתים לחיים
פסוקים אלו מבהירים כי רק החיים מאפשרים את היכולת לשבח את ה'. המתים, שנמצאים במקום של דממה ושתיקה, אינם יכולים להלל אותו. לעומת זאת, בני ישראל מתחייבים להמשיך ולברך את ה' בכל זמן, מההווה ועד לעולם כולו.
הפסוקים מסתיימים בקריאה לשבח את הַשֵּׁם לעד ולעולם, מכל בני ישראל ומכל הדורות.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הצורך בסימן וביטחון בה'
״כי ידבר אליכם פרעה - רבי פנחס הכהן בר חמא פתח: (ישעיה מו, י): מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו אומר עצתי תקום וכל״
בפרשנות זו על שמות רבה, רבי פנחס הכהן בר חמא דן בחיזוק האמונה דרך הידיעה שהקדוש ברוך הוא יודע את ההתחלה ואת הסוף. הוא מסביר שגם אם נראה שהעבר והעתיד מצביעים על קשיים או על עזיבת הברית, רצון ה' הוא להצדיק את בני האדם ולא להענישם. המפרש מדגיש שהבורא מבטיח שהתוכנית שלו תתקיים כדי להביא צדק ותורה. הפרשן משווה בין פרעה הרשע לבין צדיקים כמו נח, חזקיהו וחאנניה, מישאל ועזריה, שחיפשו אותות וסימנים מהשמיים. הוא מסיק מכך שכל מי שמחפש הוכחות וסימנים, אפילו הצדיקים, חייבים לעשות זאת, ועל אחת כמה וכמה הרשעים. הוא מציע ללמוד מהסימנים שקיבלו חאנניה, מישולה ועזריה בתפילתם, כדי לדעת שהם אנשי מופת.
שמות רבה ט׳:א׳ ↗הקשר בין טהרת הקרבן להודיה הנצחית
״דָּבָר אַחֵר, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים כו, ו): אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי, בְּמִקָּח וְלֹא בְגָזֵל, דִּתְנִינַן תַּמָּן לוּלָב הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ פָּסוּל, שֶׁל״
בפירוש ויקרא רבה, מוסבר הקשר בין הפסוקים בתהלים למצוות היום הראשון של סוכות. המדרש מדגיש כי כפי שהלוּלָב חייב להיות נקי ולא גזול, כך גם פעולת הרחצת כפי שמוזכר בתהלים חייבת להיעשות ביושר וטהרה. המדרש מקשר בין הדין של הלולב היבש או הגזול לבין איסור שימוש בעצמים של עבודה זרה או עיר נדחת. בנוסף, המדרש מפרש את המעשה של הקיפו עדות המזבח כהקצנה של התפילה היומית "השם הושיע נא". רב יודה מוסיף את התחינה "אני ואתה הושיע נא". המדרש מציין כי השבח לה' על נסים העבר, ההווה והעתיד, כולל ימי המשיח וגוג ומגוג, מבוסס על פסוקים שונים בתהלים. כלומר, התודה לה' היא תהליך שמשתרע על פני כל הזמנים: העבר, ההווה והעתיד.
ויקרא רבה ל׳:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
ההבדל בין חוסר תנועה לחוסר יכולת
״ולא ימישון. לשון ימושני אבי (בראשי' כ"ז):״
רש"י על תהילים קי"ה, פסוק ז, מפרש את המילה "לא ימישון" באופן המקשר אותה לשפה אישית. הוא מציין שזהו ביטוי שמופיע אצל אביו, שמשמעותו היא חוסר תנועה או חוסר שינוי במצב קיים. הפירוש אינו מנסה לשנות את משמעות הפסוק המקורי, אלא מסביר את השורש של המילה דרך הקשר לשוני קרוב. רש"י מציע רעיונות לשוניים כדי להפוך את המילה המקורית ליותר מובנת ומוכרת.
רש״י על תהילים 115:7:1 ↗הכח שלנו מגיע מהשם בלבד
״לא לנו. לא בשבילנו ובכושר מעשינו תעשה עמנו:״
תהילים פרק ק十五章 עוסק בהבחנה בין כוחו של האדם לבין כוחו של הַשֵּׁם. הפסוק הראשון מדגיש כי התהילה והעשייה אינן שייכות לנו או ליכולת שלנו, אלא שייכות לה'. המטרה היא להוציא את האגו מהתמונה ולהכיר במקור האמיתי של כל הצלחה. Rש"י מפרש את הפסוק הראשון ומדגיש כי הפעולות שעוברות על עם ישראל אינן נעשות בזכות הכישורים או המעשים שלנו. לפי גישת רש"י, הכוח הפועל בעם אינו נובע ממה שאנחנו יכולים לעשות בכוחות עצמנו, אלא מהשגחת ה' בלבד.
רש״י על תהילים 115:1:1 ↗ההבדל בין הבורא לפסלים
״פה להם. יעשו אותם על צורות האדם ולא יוכלו להטיל רוח בהם שידברו בפה ושיראו בעינים ושישמעו באזנים:״
בפסוק זה, המזמור משווה בין האלילים שנבנו מידי אדם לבין הַשֵּׁם. הפסלים הם חפצים דוממים שנוצרו על דמות האדם, אך אין בהם חיים עצמאיים. הרד"ק מסביר כי למרות שהפסלים נראים כבני אדם, אין להם רוח. הם אינם יכולים לדבר, לראות או לשמוע, בניגוד לבורא עולם שכל כוחו הוא בחיים ובתנועה.
רד״ק על תהילים 115:5:1 ↗ההבדל בין אדם לאלוהים
״יברך. הקטנים. בעבור הגדולים:״
הפרק הזה הוא שיר הלל המדגיש את ההבדל בין הַשֵּׁם לבין האלילים הבדידים. המשורר מצהיר שכל הכבוד שייך לה'. הוא מציג את הפסלים כדברים חסרי תועלת, כי הם עשויים מידי אדם ואינם יכולים לפעול בעצמם. השיר קורא לעם להישען רק על הַשֵּׁם, שהוא עוזר ומגן אמיתי. הרד״ק (רבי דוד קמחי) מפרש את הפסוק המדבר על הברכה, וקובע כי הברכה מגיעה לקטנים בזכות הגדולים. לפי גישה זו, הגדולים הם המנהיגים או אבות האומה, שדרכם ובעבור מעלתם מתקבלת הברכה גם עבור הכלל והדורות הבאים.
רד״ק על תהילים 115:13:2 ↗