כשעם ישראל יצא ממצרים, ובית יעקב נפרד מעם לוז.
בְּצֵ֣את יִ֭שְׂרָאֵל מִמִּצְרָ֑יִם בֵּ֥ית יַ֝עֲקֹ֗ב מֵעַ֥ם לֹעֵֽז׃תהילים · פרק קיד׳
יציאת ישראל ושירווי הטבע
תיאור יציאת מצרים והתנהגות הטבע מול כוחו של אלוהי יעקב
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים קיד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
יציאת ישראל ושינוי הטבע
יהודה הפכה למקום הקדוש של הַשֵּׁם, וישראל הפכה לממלכה שלו.
הָיְתָ֣ה יְהוּדָ֣ה לְקָדְשׁ֑וֹ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל מַמְשְׁלוֹתָֽיו׃הים ראה וברח, והירדן חזר אחורה.
הַיָּ֣ם רָ֭אָה וַיָּנֹ֑ס הַ֝יַּרְדֵּ֗ן יִסֹּ֥ב לְאָחֽוֹר׃ההרים רקדו כמו צאן, והגבעות כמו בני ערבים.
הֶֽ֭הָרִים רָקְד֣וּ כְאֵילִ֑ים גְּ֝בָע֗וֹת כִּבְנֵי־צֹֽאן׃ה–ח
עוצמתו של אלוהי יעקב בטבע
מה קרה לך, ים, שאתה בורח? ונהר הירדן שחוזר לאחור?
מַה־לְּךָ֣ הַ֭יָּם כִּ֣י תָנ֑וּס הַ֝יַּרְדֵּ֗ן תִּסֹּ֥ב לְאָחֽוֹר׃מה ההרים רוקדים כמו צרים, והגבעות כמו גדיים?
הֶֽ֭הָרִים תִּרְקְד֣וּ כְאֵילִ֑ים גְּ֝בָע֗וֹת כִּבְנֵי־צֹֽאן׃תרעדו, אדמה, מול אדון יעקב.
מִלִּפְנֵ֣י אָ֭דוֹן ח֣וּלִי אָ֑רֶץ מִ֝לִּפְנֵ֗י אֱל֣וֹהַּ יַעֲקֹֽב׃הוא הפך את הסלע למעין מים, ואת הצוק למקור מים.
הַהֹפְכִ֣י הַצּ֣וּר אֲגַם־מָ֑יִם חַ֝לָּמִ֗ישׁ לְמַעְיְנוֹ־מָֽיִם׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
יציאת ישראל ושינוי הטבע
בְּצֵ֣את יִ֭שְׂרָאֵל מִמִּצְרָ֑יִם בֵּ֥ית יַ֝עֲקֹ֗ב מֵעַ֥ם לֹעֵֽז׃
הָיְתָ֣ה יְהוּדָ֣ה לְקָדְשׁ֑וֹ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל מַמְשְׁלוֹתָֽיו׃
הַיָּ֣ם רָ֭אָה וַיָּנֹ֑ס הַ֝יַּרְדֵּ֗ן יִסֹּ֥ב לְאָחֽוֹר׃
הֶֽ֭הָרִים רָקְד֣וּ כְאֵילִ֑ים גְּ֝בָע֗וֹת כִּבְנֵי־צֹֽאן׃
ה–ח
עוצמתו של אלוהי יעקב בטבע
מַה־לְּךָ֣ הַ֭יָּם כִּ֣י תָנ֑וּס הַ֝יַּרְדֵּ֗ן תִּסֹּ֥ב לְאָחֽוֹר׃
הֶֽ֭הָרִים תִּרְקְד֣וּ כְאֵילִ֑ים גְּ֝בָע֗וֹת כִּבְנֵי־צֹֽאן׃
מִלִּפְנֵ֣י אָ֭דוֹן ח֣וּלִי אָ֑רֶץ מִ֝לִּפְנֵ֗י אֱל֣וֹהַּ יַעֲקֹֽב׃
הַהֹפְכִ֣י הַצּ֣וּר אֲגַם־מָ֑יִם חַ֝לָּמִ֗ישׁ לְמַעְיְנוֹ־מָֽיִם׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
שיר המדגיש את היציאה מעבדות ואת כוחו של אלוהי ישראל על הבריאה.
פסוקים א–ד
יציאת ישראל ושינוי הטבע
תהילה על יציאת בני ישראל ממצרים ופרידתם מעם לוז. הטקסט מתאר כיצד יהודה וישראל הפכו לעם קדוש וממלכה של הַשֵּׁם. הניסים בטבע מודגשים דרך תגובת הים והירדן, ודרך רעידת ההרים והגבעות מול עוצמת האירוע.
פסוקים ה–ח
עוצמתו של אלוהי יעקב בטבע
המזמור מתאר את התגובה של הטבע אל נוכחות אלוהי יעקב. הים, הירדן, ההרים והגבעות רועדים ובורחים בפני כוחו. הפסוקים מציינים את היכולת המופלאה להפוך סלע קשה למקור מים זורמים, מה שמדגיש את שליטתו של ה' על כל יסודות הבריאה.
הפסוקים מתארים את הכרת הטבע בכוחו של אלוהי יעקב.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
התקשורת בין עם ישראל להשם
״ויסע משה את ישראל - הדא הוא דכתיב (דברים לב, ו): הלה' תגמלו זאת. רבי ששא בנו של רבי אבא, היה כותב ה"א למטן ולמ"ד״
בפירושו לשמות רבה, רבי ששא מציג תמונה של קשר עמוק ורעוע בין ישראל להשם. הוא מתאר שרצף הנסים הגדול - מקריעת ים סוף ועד להשגחה יומיומיים בדרכים - אמור להוות בסיס לנאמנות בלתי מעורערת. רבי ששא משתמש בשאלה רטורית חריפה: "הלה' תגמלו זאת?", כדי להזכיר לעם את חובת הכרת הטוב על כל הנסים, כולל ההגנה מפני אויבים וחיות ארסיות. הפרשן מצטט את דברי רבי יהודה בר רבי אלעאי כדי להעמיק את הדיון על הנסים והקשיים בדרך. הוא מנתח את הקושי שהיה בים סוף, המלא בבוץ, ומראה כיצד השם הפך את המצוקה לנס. דרך דברי רבי שמעון בן חלפתא, הפרשן מדגיש את הפער הגדול בין עוצמת השם לבין חולשת האדם, ומזכיר כי למרות החטאים, השם נותר אב קנאי שאוהב את עמו.
שמות רבה כ״ד:א׳ ↗הקשר שבין עבר, עתיד והודיה
״דָּבָר אַחֵר, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים כו, ו): אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי, בְּמִקָּח וְלֹא בְגָזֵל, דִּתְנִינַן תַּמָּן לוּלָב הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ פָּסוּל, שֶׁל״
בפרשת ויקרא רבה מוסבר הקשר בין פסוקי תהלים השונים לבין זמני ההיסטוריה של עם ישראל. המפרש מציין כי הפסוקים בתהלים מכילים רבדים שונים: ישנם פסוקים המתארים את מה שקרה בעבר, כמו יציאת ישראל ממצרים, וישנם פסוקים המבשרים על העתיד, כמו ימי המשיח וזמני גוג ומגוג. הפרשן מביא את דברי רבי אבין, לפיה הפסוקים כוללים גם את הדורות הנוכחיים שלנו. כך נוצר חיבור רציף בין כל תקופות ההיסטוריה דרך התודעה של תהלים. המטרה היא להראות שכל אירוע, בין אם הוא עבר או עתיד, משתלב בתוך השיר המשותף של קשר ישראל עם הַשֵּׁם.
ויקרא רבה ל׳:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
יציאת מצרים והתגלית של יהודה
״היתה יהודה לקדשו. לקח יהודה לגורל חבלו וקדושתו ואף הם קדשו שמו בירידת הים כענין שנאמר (לעיל ס"ח) שרי יהודה רגמתם וכמו כן נדרש באגדה״
המזמור מתאר את הניסים הגדולים שאירעו לעם ישראל בעת יציאת מצרים. הניסים הללו באו לידי ביטון דרך התנהגות הטבע, כמו קריעת הים והתנהגות הסלע, המעידים על כך שכל העולם כפוף לרצון ה'. המזמור מדגיש את הקשר המיוחד בין עם ישראל לבין ה', כשהטבע עצמו מגיב לנוכחותו. רש"י מפרש את הפסוק "היתה יהודה לקדשו" ומסביר שהתכונה של קדושה הייתה מזון גורלו של שבט יהודה. הוא מביא את המדרש על נחשון בן עמינדב, שהיה הראשון שקפץ לתוך הים כדי לבדוק את המעשה, ובכך הביא לידי קדושת השם. כך נדמה כי מעשי הגבורה של שבט יהודה הם שחשפו את קדושת ה' בפני העולם.
רש״י על תהילים 114:2:1 ↗התפרקות האדמה בפני יציאת מצרים
״חולי ארץ. המחולל ארץ, יו"ד יתירה בו, כמו מגביהי משפילי וההפכי:״
תהילים קעה מתאר את השכינה ועלייתה מסיני, וכיצד עם ישראל יצא מעבדות למדינה. השיר מתאר את כוחו של הַשֵּׁם לשנות את סדרי הטבע, כשהים והאדמה מגיבים למעמדו של עם ישראל. רש"י מפרש את הפסוק השביעי באופן מיוחד. הוא מסביר שהביטוי "חולי ארץ" יכול להיקרא כהתפרקות האדמה או כחולשתה. לפי פירושו, יש כאן משחק מילים המציין שהאדמה מתנהגת בצורה הפוכה ממה שניתן לצפות, כשהיא משתנה ומגיבה להשפעת השכינה.
רש״י על תהילים 114:7:1 ↗ההפרדה בין ישראל לעמים
״היתה יהודה לקדשו. שלקחם מעם טמא והיה עם קדוש:״
תהילים קAval מציג את כוחו של הַשֵּׁם בשינוי מצב העם. הפסוקים מתארים כיצד ישראל יצאו ממצרים והפכו מעם שנתפס בטומאה לעם קדוש. הניצחון אינו רק פיזי, אלא רוחני, כאשר הבית והארץ משתנים בעקבות נוכחות האל. הרד״ק מסביר כי התהליך כלל הפרדה מוחלטת. ישראל נלקחו מתוך עם טמא כדי להיות עם קדוש. לפי פסיקתו, הקדושה נובעת מההפרדה מהעמים וההתקדשות מחדש תחת הנהגת הַשֵּׁם.
רד״ק על תהילים 114:2:1 ↗התקפות הטבע מול כוחו של הַשֵּׁם
״מלפני. השיבה הארץ ואמרה מלפני אדון כי הארץ כוללת הים והירדן וההרים והגבעות:״
הפסוק מתאר כיצד הארץ מגיבה בנוכחות הַשֵּׁם. לפי הראד״ק, הארץ מביעה חשש ומרגישה כי הכוח של הַשֵּׁם גורם לה לאכול או לבלוע את המים, את הירדן ואת ההרים והגבעות. הפרשן מפרש שהאדמה מרגישה שההשגחה האלוהית משנה את פניה ומשפיעה על כל מאפייניה הגיאוגרפיים. הפירוש מתמקד בכוח המוחלט של הַשֵּׁם על הטבע.
רד״ק על תהילים 114:7:1 ↗