הללו את הַשֵּׁם, הללו את עבדי הַשֵּׁם. הללו את שֵּׁם הַשֵּׁם.
הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ הַ֭לְלוּ עַבְדֵ֣י יְהוָ֑ה הַֽ֝לְלוּ אֶת־שֵׁ֥ם יְהוָֽה׃תהילים · פרק קיג׳
קריאה להלל את שֵּׁם הַשֵּׁם
הלל מעל כל העמים, המרומם מעל השמים והמשפיל את העוני, המשיב לנשים עקרות למשפחה גדולה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים קיג׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
קריאה להלל את שֵּׁם הַשֵּׁם
שֵּׁם הַשֵּׁם יהיה מבורך מעכשיו ועד לנצח.
יְהִ֤י שֵׁ֣ם יְהוָ֣ה מְבֹרָ֑ךְ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃משחר קום השמש ועד שקיעתה, שֵּׁם הַשֵּׁם יתהלל.
מִמִּזְרַח־שֶׁ֥מֶשׁ עַד־מְבוֹא֑וֹ מְ֝הֻלָּ֗ל שֵׁ֣ם יְהוָֽה׃הַשֵּׁם גבוה מעל כל העמים, וכבודו מעל השמים.
רָ֖ם עַל־כָּל־גּוֹיִ֥ם ׀ יְהוָ֑ה עַ֖ל הַשָּׁמַ֣יִם כְּבוֹדֽוֹ׃האלוהים המרומם והמשפיל
מי דומה להשם אלוהינו, שמרומם את השבת?
מִ֭י כַּיהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ הַֽמַּגְבִּיהִ֥י לָשָֽׁבֶת׃זה שמוריד את העיניים להביט בשמיים ובארץ.
הַֽמַּשְׁפִּילִ֥י לִרְא֑וֹת בַּשָּׁמַ֥יִם וּבָאָֽרֶץ׃הוא מרים עני מן העפר, ומעפר העפר משיא עני.
מְקִֽימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל מֵֽ֝אַשְׁפֹּ֗ת יָרִ֥ים אֶבְיֽוֹן׃הוא משבץ אותו עם אנשים חשובים, עם אנשים חשובים מעמו.
לְהוֹשִׁיבִ֥י עִם־נְדִיבִ֑ים עִ֝֗ם נְדִיבֵ֥י עַמּֽוֹ׃שִׂמְחַת הַמּוֹשִׁיב אֶת הָעֲקָרָה
הַשֵּׁם גּוֹרֵם לְעֲקָרָה שֶׁתִּהְיֶה אֵם לְבָנִים שְׂמֵחִים. הַלְלוּ יָהּ.
מֽוֹשִׁיבִ֨י ׀ עֲקֶ֬רֶת הַבַּ֗יִת אֵֽם־הַבָּנִ֥ים שְׂמֵחָ֗ה הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
קריאה להלל את שֵּׁם הַשֵּׁם
הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ הַ֭לְלוּ עַבְדֵ֣י יְהוָ֑ה הַֽ֝לְלוּ אֶת־שֵׁ֥ם יְהוָֽה׃
יְהִ֤י שֵׁ֣ם יְהוָ֣ה מְבֹרָ֑ךְ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃
מִמִּזְרַח־שֶׁ֥מֶשׁ עַד־מְבוֹא֑וֹ מְ֝הֻלָּ֗ל שֵׁ֣ם יְהוָֽה׃
רָ֖ם עַל־כָּל־גּוֹיִ֥ם ׀ יְהוָ֑ה עַ֖ל הַשָּׁמַ֣יִם כְּבוֹדֽוֹ׃
האלוהים המרומם והמשפיל
מִ֭י כַּיהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ הַֽמַּגְבִּיהִ֥י לָשָֽׁבֶת׃
הַֽמַּשְׁפִּילִ֥י לִרְא֑וֹת בַּשָּׁמַ֥יִם וּבָאָֽרֶץ׃
מְקִֽימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל מֵֽ֝אַשְׁפֹּ֗ת יָרִ֥ים אֶבְיֽוֹן׃
לְהוֹשִׁיבִ֥י עִם־נְדִיבִ֑ים עִ֝֗ם נְדִיבֵ֥י עַמּֽוֹ׃
שִׂמְחַת הַמּוֹשִׁיב אֶת הָעֲקָרָה
מֽוֹשִׁיבִ֨י ׀ עֲקֶ֬רֶת הַבַּ֗יִת אֵֽם־הַבָּנִ֥ים שְׂמֵחָ֗ה הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
התהלים פותח בקריאה להלל את שם הַשֵּׁם מכל המצבים והמקומות.
קריאה להלל את שֵּׁם הַשֵּׁם
תהילה מופנית לעבדי הַשֵּׁם ולכל הבריאה. הקריאה היא לברך את שֵּׁם הַשֵּׁם לעד, ושהתהילה לו תהיה בכל מקום בעולם, ממזרח ועד מערב. הַשֵּׁם נחשב לגדול מעל כל העמים וכבודו שוכן במרומי השמים.
האלוהים המרומם והמשפיל
תהילים אלו מצהירים על גדלותו של השם, שאין לו משתו. הוא השליט בשמיים ובארץ, אך כוחו מתבטא בחסד: הוא מוריד את מבטו למטה כדי להרים את העניים ממעמקי העפר ולהעניק להם כבוד ומעמד לצד אנשי מעלה.
שִׂמְחַת הַמּוֹשִׁיב אֶת הָעֲקָרָה
הַפֶּסוּק מְתָאֵר אֶת כֹּחַ הַשְׁלִיטוּת שֶׁל הַשֵּׁם, הַמְּשַׁנֶּה אֶת הַמְּצִיאוּת. הוּא מְצַיין אֶת הַיְּכֹלֶת שֶׁל הַשֵּׁם לְהַהֲפִיךְ עֲקָרָה לְאֵם שְׂמֵחָה וּמְבַשֶּׁרֶת בְּבָנִים, וּזֶה כְּחֵלֶת שִׁירַת הַהַלְלוּיָה.
הפסוקים מתארים את מעשי הַשֵּׁם בטבע ובבני אדם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
חובת המענה בראש פרקי תהילים
״הוּא אוֹמֵר: ״הַלָּלוּ עַבְדֵי ה׳״, וְהֵן אוֹמְרִין: ״הַלְלוּיָהּ״ — מִכָּאן שֶׁאִם הָיָה גָּדוֹל מַקְרֶא אוֹתוֹ, עוֹנֶה אַחֲרָיו ״הַלְלוּיָהּ״. הוּא אוֹמֵר: ״הוֹדוּ לַה׳״, וְהֵן אוֹמְרִים: ״הוֹדוּ״
הפרשה מביאה את דברי הגמרא במסכת סוכה, המסבירה את המנהג להשיב על פתיחת הפרקים בתהילים. לפי הפירוש כאן, כאשר הקורא אומר "הללו עבדי ה" או "הודיו לה", ישנה מצווה לענות אחריו "הללויה" או "הודיו לה". מקור המנהג הוא בכך שהעונים משתתפים בשבח הנאמר. רב חנן בר רבא מוסיף כי קיימת מצווה מוגדרת לענות על ראשי הפרקים הללו, ובכך הופכים כל הקוראים והמאזינים לשותפים בלהט ההללויה.
סוכה ל״ח ב:ב׳ ↗ההלל כחלק מהתגובה הנדרשת
״הִלְכְתָא גִּיבָּרָתָא אִיכָּא לְמִשְׁמַע מִמִּנְהֲגָא דְהַלֵּילָא. הוּא אוֹמֵר: ״הַלְלוּיָהּ״, וְהֵן אוֹמְרִים: ״הַלְלוּיָהּ״ — מִכָּאן שֶׁמִּצְוָה לַעֲנוֹת ״הַלְלוּיָהּ״.״
בגמרא במסכת סוכה (ל״ח ב:א) מובאת הלכה הנוגעת למנהג הלילה של חג הסוכה. המקור מסביר כי כאשר אדם אומר "הללויה", יש להשיב לו ב"הללויה". מכאן למדו חז"ל כי קיימת מצווה לענות "הללויה" בתגובה למשמיע המילה. הפרשנות כאן מתמקדים בפעולה המעשית של התגובה בקהל. אין מדובר רק בשירה עצמית, אלא בחובה לשמור על הדיאלוג של ההלל בתוך הקהל. חז"ל מדגישים את החשיבות של יצירת הד קול של שבח בתוך הציבור במהלך החג.
סוכה ל״ח ב:א׳ ↗בעקבות המפרשים
ההשגחה המוחלטת של ה' על העולם
״מי כה' אלהינו. בשמים ובארץ שהוא מגביהי לשבת ומשפיל לראות, מגביהי משפילי מקימי להושיבי מושיבי כלם יו"ד יתירה בהם:״
תהילים ק rest קל מתאר את גדלותו של ה' ואת השליטה המוחלטת שלו בכל קצוות היקום, משמים ועד ארץ. השיר קורא להלל את ה' מכל הכוחות, ומדגיש את היכולת שלו לשנות גורלות: הוא זה שמגביה את העני ומעלה את העני מן העפר כדי להשיב אותו למעמד מכובד. רש"י מפרש את הפסוק החמישי ומסביר כי ה' נמצא מעל הכל, אך הוא בוחר להשקיף על העולם ולהתערב בו. לפי רש"י, ה' הוא זה שמגביה את המושפלים ומקים את הנופלים, וכל מעשי הבראה וההשגחה הללו מופעלים באמצעות הכוח האלוהי שנמצא בכל פרט ופרט בבריאה.
רש״י על תהילים 113:5:1 ↗השינוי של גורל העקרה
״עקרת הבית. ציון שהיא כעקרה יושיבנה:״
הפסוק מתאר מצב שבו הַשֵּׁם משנה את המציאות של האישה העקרה והופך אותה לאמא שמחה עם הרבה ילדים. הדימוי של הפיכת עקרה למשפחה מראה על כוחו של הבורא להחיות מצבים שנראים אבודים וחסרי תקווה. רש"י מפרש שהפסוק מדבר על ירושלים (ציון). הוא מסביר שבתקופות קשות, ירושלים נתפסה כעקרה, אך בסוף התקופה הַשֵּׁם ישיב את שורשיה וימלא אותה שוב בשמחה ובאנשים.
רש״י על תהילים 113:9:1 ↗הלל לבורא עולם בכל זמן
״יהי. מבורך בפי הנבראים כי כל בני דעת חייבים לברכו: וטעם מעתה ועד עולם. כי מעתה הוא זמן ההוא:״
תהילים קלים תהילים ק regularly מזמרי ההלל, המדגישים את חובת השבח לה'. הפרק מתמקד בהודיה לה' על השגחתו, החל מהשמים ועד למעמקים הכי נמוכים, כשהוא מעלה עניים ודלים. הרד"ק מסביר כי הזמרה על ה' צריכה להתקיים בפי כל מי שיכול לברך אותו, וכי הביטוי "מעתה ועד עולם" מתייחס לזמן שמתחיל כבר מרגע זה ואילך. לפי פירושו, השבח אינו מוגבל רק לעבר או לעתיד רחוק, אלא הוא חובה מתמשכת שמתחילה בהווה.
רד״ק על תהילים 113:2:1 ↗הלל להשם מן התחתונים והעליונים
״מקימי. היו"ד נוספת וכן יו"ד להושיבי מושיבי, ואמר הוא רם ויראה שפלים כלומר יראה בעניים ויקימם מעפר וירומם מאשפות, ואשפות. לשון יחיד:״
תהילים קלים משבח את ה'. השבח מתחיל בברכה לכל מי שנקרא בשם ה', מהזרח במזרח ועד המערב. השיר מתאר את הכוח של ה' להפוך גורלות, ולהרים את מי שנמצא במצב נמוך ביותר. רד"ק בתפרשו על פסוק שבע מסביר שהשם מרומם את העניים ואת מי שנמצא בעפר או באשפות. לפי פירושו, המעמד הנמוך אינו רק פיזי אלא גם רוחני, והשם מעניק להם כבוד וגאווה מחדש.
רד״ק על תהילים 113:7:1 ↗