מזמור לדוד. הַשֵּׁם אָמַר לָדוֹן שֶׁלִּי: שֵׁב מִימִינִי, עַד שֶׁאֶהפוֹךְ אֶת אוֹיְבֶיךָ לְכִסֵּא הַכִּסֵּא תַּחַת רַגְלֶיךָ.
לְדָוִ֗ד מִ֫זְמ֥וֹר נְאֻ֤ם יְהוָ֨ה ׀ לַֽאדֹנִ֗י שֵׁ֥ב לִֽימִינִ֑י עַד־אָשִׁ֥ית אֹ֝יְבֶ֗יךָ הֲדֹ֣ם לְרַגְלֶֽיךָ׃תהילים · פרק קי׳
מזמור המלכות והכהונה
הַשֵּׁם אוֹמֵר לַאדֹון: הַמֶּלֶךְ הַמְשׂוֹטֵר וְהַכֹּהֵן לְעוֹלַם
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים קי׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
מזמור המלכות והכהונה
הַשֵּׁם יִשְׁלַח אֶת מַטֶּה הַכֹּחַ שֶׁלְּךָ מִצִּיּוֹן, וְתִשְׁלֹט בְּתוֹךְ אוֹיְבֶיךָ.
מַטֵּֽה־עֻזְּךָ֗ יִשְׁלַ֣ח יְ֭הוָה מִצִּיּ֑וֹן רְ֝דֵ֗ה בְּקֶ֣רֶב אֹיְבֶֽיךָ׃עַמְּךָ יִתְנַדְּבוּ בְּיוֹם כֹּחֲךָ, בְּתִּפְאַרְתֵּת הַקֹּדֶשׁ, מֵרֶחֶם הַנְּעוּרִים שֶׁלְּךָ.
עַמְּךָ֣ נְדָבֹת֮ בְּי֪וֹם חֵ֫ילֶ֥ךָ בְּֽהַדְרֵי־קֹ֭דֶשׁ מֵרֶ֣חֶם מִשְׁחָ֑ר לְ֝ךָ֗ טַ֣ל יַלְדֻתֶֽיךָ׃הַשֵּׁם נִשְׁבַּע וְלֹא יִתְרוּעַ: אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם, כְּמוֹ הַדָּבָר שֶׁאָמַרְתִּי, מֶלֶךְ צֶדֶק.
נִשְׁבַּ֤ע יְהוָ֨ה ׀ וְלֹ֥א יִנָּחֵ֗ם אַתָּֽה־כֹהֵ֥ן לְעוֹלָ֑ם עַל־דִּ֝בְרָתִ֗י מַלְכִּי־צֶֽדֶק׃כֹּחַ הַמֶּלֶךְ הַמְשׂוֹטֵר
הַשֵּׁם אָמַר לַאדֹנִי, יְשֵׁב בְּיָמִיןְךָ, אֲנִי אֲשַׁסְתֵּר מְלָכִים בְּיוֹם כַּעַסִי.
אֲדֹנָ֥י עַל־יְמִֽינְךָ֑ מָחַ֖ץ בְּיוֹם־אַפּ֣וֹ מְלָכִֽים׃הוּא יִשְׁפֹּט בַּעֲמִים, וְהוּא מָלֵא גְּוִיּוֹת, וְהוּא יְשַׁבֵּר רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה.
יָדִ֣ין בַּ֭גּוֹיִם מָלֵ֣א גְוִיּ֑וֹת מָ֥חַץ רֹ֝֗אשׁ עַל־אֶ֥רֶץ רַבָּֽה׃הוּא יִשְׁתֶּה מִן הַנַּחַל בַּדֶּרֶךְ, וְלָכֵן הוּא יָרִים אֶת רֹאשׁוֹ.
מִ֭נַּחַל בַּדֶּ֣רֶךְ יִשְׁתֶּ֑ה עַל־כֵּ֝֗ן יָרִ֥ים רֹֽאשׁ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
מזמור המלכות והכהונה
לְדָוִ֗ד מִ֫זְמ֥וֹר נְאֻ֤ם יְהוָ֨ה ׀ לַֽאדֹנִ֗י שֵׁ֥ב לִֽימִינִ֑י עַד־אָשִׁ֥ית אֹ֝יְבֶ֗יךָ הֲדֹ֣ם לְרַגְלֶֽיךָ׃
מַטֵּֽה־עֻזְּךָ֗ יִשְׁלַ֣ח יְ֭הוָה מִצִּיּ֑וֹן רְ֝דֵ֗ה בְּקֶ֣רֶב אֹיְבֶֽיךָ׃
עַמְּךָ֣ נְדָבֹת֮ בְּי֪וֹם חֵ֫ילֶ֥ךָ בְּֽהַדְרֵי־קֹ֭דֶשׁ מֵרֶ֣חֶם מִשְׁחָ֑ר לְ֝ךָ֗ טַ֣ל יַלְדֻתֶֽיךָ׃
נִשְׁבַּ֤ע יְהוָ֨ה ׀ וְלֹ֥א יִנָּחֵ֗ם אַתָּֽה־כֹהֵ֥ן לְעוֹלָ֑ם עַל־דִּ֝בְרָתִ֗י מַלְכִּי־צֶֽדֶק׃
כֹּחַ הַמֶּלֶךְ הַמְשׂוֹטֵר
אֲדֹנָ֥י עַל־יְמִֽינְךָ֑ מָחַ֖ץ בְּיוֹם־אַפּ֣וֹ מְלָכִֽים׃
יָדִ֣ין בַּ֭גּוֹיִם מָלֵ֣א גְוִיּ֑וֹת מָ֥חַץ רֹ֝֗אשׁ עַל־אֶ֥רֶץ רַבָּֽה׃
מִ֭נַּחַל בַּדֶּ֣רֶךְ יִשְׁתֶּ֑ה עַל־כֵּ֝֗ן יָרִ֥ים רֹֽאשׁ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
מִזְמוֹר הַמְּדַבֵּר עַל מַלְכוּת הַשֵּׁם וְעַל הַמֶּלֶךְ הַנִּבְחָר, וְעַל הַכֹּהֵן הַנִּצָּב בְּמַעֲמָד נִצְחִי.
מזמור המלכות והכהונה
מזמור זה מתאר דברי הַשֵּׁם אל המלך, המבטיח לו ניצחון על אויביו ושלטון מתוך קדושה. הפסוקים מציינים את הכהונה הנצחית של המלך וגיוס העם ביום המלחמה.
כֹּחַ הַמֶּלֶךְ הַמְשׂוֹטֵר
הַמִּזְמוֹר רוֹאֶה אֶת הַכֹּחַ הָעַצְמָאִי שֶׁל הַמֶּלֶךְ שֶׁהַשֵּׁם הִמְלִיךְ. הַשֵּׁם יְשַׁלֵּחַ אֶת צָרְיָיו וְיַעֲבִיר בָּהֶם מִשְׁפָּט נוֹקְבָה. הַמֶּלֶךְ יִנְצַח בַּמִּלְחָמוֹת, יִשְׁתֶּה מֵעֵבֶר לַנַּחַל וְיַעֲלֶה בְּמַעֲלֵה הַתְּהִלָּה בְּיָד מֻגְבֶּשֶׁת.
הַמִּזְמוֹר מְתָאֵר אֶת הַנִּצָּחוֹן הַסּוֹף וְאֶת הַמַּעֲמָד הַנִּצְחִי שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְהַכֹּהֵן.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההשראת המלכות והניצחון
״אָמַר רַב חָנָה בַּר לֵוַאי: אֲמַר שֵׁם רַבָּא לֶאֱלִיעֶזֶר, כִּי אֲתוֹ עֲלַיְיכוּ מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב, אַתּוּן הֵיכִי עֲבְידִיתוּ? אֲמַר לֵיהּ: אַיְיתִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם״
בַּמַּקּוֹר הַמְּצֻיָּן מִמִּשְׁנַת סַנְהֶדְרִין, שֵׁם רַבָּא מְסַבֵּר אֶת הַקֶּצֶה הַמַּלְכוּתִי שֶׁל הַמְּשִׁיחַ. הוּא מְסַבֵּק אֶת הַפְּסוּקִים מִתְּהִלִּים הַמְדַּבְּרִים עַל הַמּוֹרִיט שֶׁיֵּשְׁב בְּיַמִין הָאֵל. הַבְּרִית הִיא שֶׁכְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא לְאַבְרָהָם וּמְחַזֵּק אוֹתוֹ, הַעֲפָר הָפַךְ לְחַרְבּוֹ וְהַגְּבָעוֹת הָפְכוּ לְכִסְאֹו. הַתַּרְגּוּם מְבִיא פֵּרוּשׁ עַל הַמַּלְכִים וְהָעַמִּים שֶׁיִּכְבְּשׁוּ תַּחַת הַצֶּדֶק הַמֵּעוֹרֵר מִמִּזְרָח, וְהַנִּצְחוֹן יִהְיֶה מַהִיר כְּמוֹ קַשׁ שֶׁנִּדָּף בָּרוּחַ. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מְתַקֵּן אֶת הַהַבְלָה בֵּין הַדִּבּוּר הַמַּלְכוּתִי לְבֵין הַמְּצִיאוּת הַמַּעֲשִׂיתִי. הַמַּרְעִית הַזֶּה מַתְחִיל בְּמַעֲשֶׂה בְּרִיתִי שֶׁל אַבְרָהָם וּמֵסַיֵּם בְּד much הַנִּצְחוֹן הַמִּשְׁפָּטִי שֶׁל הַמּוֹרִית.
סנהדרין ק״ח ב:כ״א ↗הקשר בין כהונה לאברהם אבינו
״רַב הוּנָא בַּר קַפָּרָא אָמַר יָשַׁב אַבְרָהָם אָבִינוּ וְדָרַשׁ, נֶאֱמַר עָרְלָה בְּאִילָן וְנֶאֱמַר עָרְלָה בְּאָדָם, מַה עָרְלָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּאִילָן מָקוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת אַף עָרְלָה״
בפרשתנו מובא הדרש של רב חונן בן פזי המציין כי אברהם אבינו הכיר את שיטת ה'קל וחומר' ומשתמש ברמזים מהתורה כדי להבין את רצון ה'. המדרש עוסק בשאלה כיצד הופך אדם לכהן, וכיצד ה' שלל את התואר ממלכי צדק כדי להעניק אותו לאברהם, שכן אברהם הקדים בברכתו את ה'אדון'. הפרשנות מציגה שתי גישות מרכזיות: רבי ישמעאל רואה באברהם כהן גדול באופן מובנה, כפי שמשתקף בברית המילה ובמילה 'כהן לעולם'. לעומת זאת, רבי עקיבא מפרש את המושג 'ערלה' כסמל לחמשת המכשולים המונעים מהאדם להקריב בטהרה: אוזן, פה, לב וגוף. על פי גישה זו, תהליך הטהרה וההתקדמות הרוחנית דורש הסרת המחסומים הפנימיים של האדם.
ויקרא רבה כ״ה:ו׳ ↗בעקבות המפרשים
המלכויות והמשענת של המשיח
״מטה. לשון משען כמו (לעיל ק"ה) כל מטה לחם:״
תהילים ק"ע מציג שיר שבח המדבר על מלך הנבחר על ידי הַשֵּׁם. המזמור מתאר כיצד הַשֵּׁם אומר למלך היושב מימין לו, לשלוט בכוח גם בין אויביו. המלך פועל בתוך קדושה ומניע את עמו בדרכי צדק. רש"י, במפרשו על הפסוק השני, מסביר שהמילה "מטה" משמשת כביטוי למשען. לפי פירושו, השליטה של המלך מתפשטת כשהוא משמש כעמוד תמיכה וככוח מנהיגותי המרתק אליו את הלוחמים והעמים, בדומה למטה המעניק יציבות.
רש״י על תהילים 110:2:1 ↗הַמֶּלֶךְ הַמִּתְיַצֵּב לְצַד הַשֵּׁם
״אדני. אשר היה על ימינך במלחמה:״
בַּמִּזְמוֹר הַזֶּה אנוּ רוֹאִים אֶת הַמֶּלֶק הַנִּצָּח הַמִּתְיַצֵּב לְצַד הַשֵּׁם בְּעֵת הַמִּלְחָמָה. הַמִּזְמוֹר מְתָאֵר אֶת הַשְּׁלִיטוּת הַמַּעֲלָה וְאֶת הַכֹּהֵן שֶׁיִּהְיֶה לְעוֹלָם. רַשִׁי, בְּפִרְשׁוּתוֹ הַמְּסֻבֶּת, מְסַבֵּל אֶת הַקֶּצֶע הַמְּקוֹרִי שֶׁבַּפֶּסַק הַחֲמִישִׁי. הוּא מְסַבֵּל כִּי הַמֶּלֶךְ עוֹמֵד לְצַד הַשֵּׁם בִּזְמַן הַלָּחַם, וְכָךְ מַדְגִּישׁ אֶת הַשְּׁלִיחוּת הַמְּלָכִית בְּעֵת הַמִּצָּר.
רש״י על תהילים 110:5:1 ↗המלכויות של המשיח מציון
״מטה. כי באותו הפרק כיבש דוד ציון בתחילת מלכותו ואמר המטה והמשען שתעוז בו מציון החל האל יתברך לשלחו אליך שהיה מבצר חזק מאד ונתנו״
הפרק מתאר את המלך המוסד על ידי ה’ כמי ששולט מתוך ציון. הרד"ק מסביר כי בתחילת מלכותו, דוד ביטח בסיעת ה’ וקרא למטה ולמשען שתעז בו מציון. לפי פירושו, ה’ שולח את הכוח הזה מציון עצמה, כיוון שהכבוד שוכן שם, וזהו המבצר החזק של המלך. הרד"ק מדגיש כי הפקודה "רדה למשול בקרב אויביך" אינה מוגבלת רק לארץ ישראל, אלא מכללת גם את השליטה בתוך ארצם של האויבים. המפרש מראה כי הכוח המלכותי מתפשט ממרכז הקודש אל כל מקומות העולם.
רד״ק על תהילים 110:2:1 ↗המלכויות של אדוני
״אדני. הוא על ימינך כשנצחת המלחמות:״
הפסוק מדבר על המלך שיושב לצד ה’שם. הרד’ק מסביר שהפסוק מתאר את ימי המלך, כאשר הוא מנצח במלחמותיו. לפי פירושו, המלך נהנה מהתמיכה האלוקית בזמן שהוא מביס את אויביו. הפרשן מתמקד בשיא הניצחון ובכוחו של המלך. הוא רואה בזה תיאור של תקופה שבה הניצחון הוא חלק בלתי נפרד מהמלכות, וזה קורה בזכות השגחת ה’שם המלווה את המלך מימין.
רד״ק על תהילים 110:5:1 ↗