מזמור לדוד, למנהיג הַשֵּׁם. אלוהי תהילתי, אל תשתוק.
לַ֭מְנַצֵּחַ לְדָוִ֣ד מִזְמ֑וֹר אֱלֹהֵ֥י תְ֝הִלָּתִ֗י אַֽל־תֶּחֱרַֽשׁ׃תהילים · פרק קט׳
תפילה מול רדיפה ותחינת המדוכא
זעקה של אדם רדוף המבקש צדק מהשם אל מול אויבים המבקשים להשמיד אותו בקללות וברע.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים קט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תפילה מול רדיפה
כי הרשע והמרמה פתחו אצלי את הפה. הם דיברו איתי בלשון שקר.
כִּ֤י פִ֪י רָשָׁ֡ע וּֽפִי־מִ֭רְמָה עָלַ֣י פָּתָ֑חוּ דִּבְּר֥וּ אִ֝תִּ֗י לְשׁ֣וֹן שָֽׁקֶר׃מילים של שנאה הקיפו אותי, והם נלחמו בי ללא סיבה.
וְדִבְרֵ֣י שִׂנְאָ֣ה סְבָב֑וּנִי וַיִּֽלָּחֲמ֥וּנִי חִנָּֽם׃במקום לאהוב אותי, הם שנאו אותי, ואני מתפלל.
תַּֽחַת־אַהֲבָתִ֥י יִשְׂטְנ֗וּנִי וַאֲנִ֥י תְפִלָּֽה׃תחינת המדוכא מפני רדיפיו
הם החליטו להזיק לי במקום להיטיב איתי, ושנאו אותי במקום לאהוב אותי.
וַיָּ֘שִׂ֤ימוּ עָלַ֣י רָ֭עָה תַּ֣חַת טוֹבָ֑ה וְ֝שִׂנְאָ֗ה תַּ֣חַת אַהֲבָתִֽי׃שהרשע יפקיר עליו את הכל, והשטן יעמוד לצד ימינו.
הַפְקֵ֣ד עָלָ֣יו רָשָׁ֑ע וְ֝שָׂטָ֗ן יַעֲמֹ֥ד עַל־יְמִינֽוֹ׃כשישפטו אותו, הרשע ייצא מהמשפט, אבל התפילה שלו תהיה נחשבת כחטא.
בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ יֵצֵ֣א רָשָׁ֑ע וּ֝תְפִלָּת֗וֹ תִּהְיֶ֥ה לַֽחֲטָאָֽה׃שימים שלו יהיו מעטים, ומישהו אחר יקח את תפקידו.
יִֽהְיֽוּ־יָמָ֥יו מְעַטִּ֑ים פְּ֝קֻדָּת֗וֹ יִקַּ֥ח אַחֵֽר׃קללות על האויב
הילדים שלו יהיו יתומים, ואשתו תהיה אלמנה.
יִֽהְיוּ־בָנָ֥יו יְתוֹמִ֑ים וְ֝אִשְׁתּוֹ אַלְמָנָֽה׃הילדים שלו יסתובבו ברחובות ויבקשו אוכל, ויחפשו מזון מהחורבות שלהם.
וְנ֤וֹעַ יָנ֣וּעוּ בָנָ֣יו וְשִׁאֵ֑לוּ וְ֝דָרְשׁ֗וּ מֵחָרְבוֹתֵיהֶֽם׃מי שחייב לו כסף ינסה לקחת ממנו את כל מה שיש לו, וזרים ירדפו אחרי רכושו.
יְנַקֵּ֣שׁ נ֭וֹשֶׁה לְכָל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ וְיָבֹ֖זּוּ זָרִ֣ים יְגִיעֽוֹ׃שלא יהיה לו אף אחד שיעשה איתו חסד, ושלא ימצא חנינה עבור הילדים שלו.
אַל־יְהִי־ל֭וֹ מֹשֵׁ֣ךְ חָ֑סֶד וְֽאַל־יְהִ֥י ח֝וֹנֵ֗ן לִיתוֹמָֽיו׃קללת האויב וצדקתו של ה'
שיהיה סופו להימחק, ושמו של דור הבא יימחק.
יְהִֽי־אַחֲרִית֥וֹ לְהַכְרִ֑ית בְּד֥וֹר אַ֝חֵ֗ר יִמַּ֥ח שְׁמָֽם׃שחטאת אבותיו תזכור ה', אבל חטאת אמו לא תימחק.
יִזָּכֵ֤ר ׀ עֲוֺ֣ן אֲ֭בֹתָיו אֶל־יְהוָ֑ה וְחַטַּ֥את אִ֝מּ֗וֹ אַל־תִּמָּֽח׃שיהיו לפני ה' תמיד, ושזיכרונם יימחק מהארץ.
יִהְי֣וּ נֶֽגֶד־יְהוָ֣ה תָּמִ֑יד וְיַכְרֵ֖ת מֵאֶ֣רֶץ זִכְרָֽם׃בגלל שהוא לא זכר לעשות חסד, אלא רדף אדם עני ואביון, וליבו נשבר עד מותו.
יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר ׀ לֹ֥א זָכַר֮ עֲשׂ֪וֹת חָ֥סֶד וַיִּרְדֹּ֡ף אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת׃תוצאות הקללה של האויב
הוא אהב לקלל וזה הגיע אליו, הוא לא רצה בברכה, והיא התרחקה ממנו.
וַיֶּאֱהַ֣ב קְ֭לָלָה וַתְּבוֹאֵ֑הוּ וְֽלֹא־חָפֵ֥ץ בִּ֝בְרָכָ֗ה וַתִּרְחַ֥ק מִמֶּֽנּוּ׃הקללה לבשה אותו כמו בגד, היא נכנסה אליו כמו מים פנימה, כמו שמן בתוך עצמותיו.
וַיִּלְבַּ֥שׁ קְלָלָ֗ה כְּמַ֫דּ֥וֹ וַתָּבֹ֣א כַמַּ֣יִם בְּקִרְבּ֑וֹ וְ֝כַשֶּׁ֗מֶן בְּעַצְמוֹתָֽיו׃שהקללה תעטוף אותו כמו בגד, ותהיה חגורה עליו תמיד.
תְּהִי־ל֭וֹ כְּבֶ֣גֶד יַעְטֶ֑ה וּ֝לְמֵ֗זַח תָּמִ֥יד יַחְגְּרֶֽהָ׃זו הפעולה של רדיפיי שקיבלו מהשם, ושל אלו שמדברים רע על נפשי.
זֹ֤את פְּעֻלַּ֣ת שֹׂ֭טְנַי מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה וְהַדֹּבְרִ֥ים רָ֝֗ע עַל־נַפְשִֽׁי׃תחינה לעזרה מתוך מצוקה
ואתה ה', אדוני, תעשה איתי למען שמך, כי טוב חסדך, הצל אותי.
וְאַתָּ֤ה ׀ יְה֘וִ֤ה אֲדֹנָ֗י עֲֽשֵׂה־אִ֭תִּי לְמַ֣עַן שְׁמֶ֑ךָ כִּי־ט֥וֹב חַ֝סְדְּךָ֗ הַצִּילֵֽנִי׃כי אני עני ועני, ולבי חל בתוכי.
כִּֽי־עָנִ֣י וְאֶבְי֣וֹן אָנֹ֑כִי וְ֝לִבִּ֗י חָלַ֥ל בְּקִרְבִּֽי׃כמו צל שנעלם אני הולך, ורעדתי כמו חרק.
כְּצֵל־כִּנְטוֹת֥וֹ נֶהֱלָ֑כְתִּי נִ֝נְעַ֗רְתִּי כָּֽאַרְבֶּֽה׃על המילים
העברית המקורית משתמשת ב'ארבה', הכוונה לחרק (ג'גדי שדה).
ברכיי נחלשו בגלל הצום, ובשרי נחלש מרוב רעב.
בִּ֭רְכַּי כָּשְׁל֣וּ מִצּ֑וֹם וּ֝בְשָׂרִ֗י כָּחַ֥שׁ מִשָּֽׁמֶן׃תפילת המדוכא
ואני הפכתי לבוז עבורם, כולם רואים אותי ומטה את ראשם.
וַאֲנִ֤י ׀ הָיִ֣יתִי חֶרְפָּ֣ה לָהֶ֑ם יִ֝רְא֗וּנִי יְנִיע֥וּן רֹאשָֽׁם׃עזור לי, ה שם אלוהיי, הושיעני בגלל חסדך.
עָ֭זְרֵנִי יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י ה֭וֹשִׁיעֵ֣נִי כְחַסְדֶּֽךָ׃והם ידעו שהיד שלך עשתה זאת, ה שם.
וְֽ֭יֵדְעוּ כִּי־יָ֣דְךָ זֹּ֑את אַתָּ֖ה יְהוָ֣ה עֲשִׂיתָֽהּ׃הם יקללו אותי, אבל אתה תברך אותי; הם יקומו ויתביישו, ועבדך ישמח.
יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֮ וְאַתָּ֪ה תְבָ֫רֵ֥ךְ קָ֤מוּ ׀ וַיֵּבֹ֗שׁוּ וְֽעַבְדְּךָ֥ יִשְׂמָֽח׃תפילה להצלה והודיה
המשגיחים עוטים בגדים כמו מעיל, והם הופכים למעיל רע.
יִלְבְּשׁ֣וּ שׂוֹטְנַ֣י כְּלִמָּ֑ה וְיַעֲט֖וּ כַמְעִ֣יל בָּשְׁתָּֽם׃אודה להשם מאוד בפה שלי, ובין המוני אנשים אשבח אותו.
א֘וֹדֶ֤ה יְהוָ֣ה מְאֹ֣ד בְּפִ֑י וּבְת֖וֹךְ רַבִּ֣ים אֲהַֽלְלֶֽנּוּ׃כי הוא יעמוד לי בצד ימין, כדי להציל אותי מהשופטים שרוצים בפני חיי.
כִּֽי־יַ֭עֲמֹד לִימִ֣ין אֶבְי֑וֹן לְ֝הוֹשִׁ֗יעַ מִשֹּׁפְטֵ֥י נַפְשֽׁוֹ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תפילה מול רדיפה
לַ֭מְנַצֵּחַ לְדָוִ֣ד מִזְמ֑וֹר אֱלֹהֵ֥י תְ֝הִלָּתִ֗י אַֽל־תֶּחֱרַֽשׁ׃
כִּ֤י פִ֪י רָשָׁ֡ע וּֽפִי־מִ֭רְמָה עָלַ֣י פָּתָ֑חוּ דִּבְּר֥וּ אִ֝תִּ֗י לְשׁ֣וֹן שָֽׁקֶר׃
וְדִבְרֵ֣י שִׂנְאָ֣ה סְבָב֑וּנִי וַיִּֽלָּחֲמ֥וּנִי חִנָּֽם׃
תַּֽחַת־אַהֲבָתִ֥י יִשְׂטְנ֗וּנִי וַאֲנִ֥י תְפִלָּֽה׃
תחינת המדוכא מפני רדיפיו
וַיָּ֘שִׂ֤ימוּ עָלַ֣י רָ֭עָה תַּ֣חַת טוֹבָ֑ה וְ֝שִׂנְאָ֗ה תַּ֣חַת אַהֲבָתִֽי׃
הַפְקֵ֣ד עָלָ֣יו רָשָׁ֑ע וְ֝שָׂטָ֗ן יַעֲמֹ֥ד עַל־יְמִינֽוֹ׃
בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ יֵצֵ֣א רָשָׁ֑ע וּ֝תְפִלָּת֗וֹ תִּהְיֶ֥ה לַֽחֲטָאָֽה׃
יִֽהְיֽוּ־יָמָ֥יו מְעַטִּ֑ים פְּ֝קֻדָּת֗וֹ יִקַּ֥ח אַחֵֽר׃
קללות על האויב
יִֽהְיוּ־בָנָ֥יו יְתוֹמִ֑ים וְ֝אִשְׁתּוֹ אַלְמָנָֽה׃
וְנ֤וֹעַ יָנ֣וּעוּ בָנָ֣יו וְשִׁאֵ֑לוּ וְ֝דָרְשׁ֗וּ מֵחָרְבוֹתֵיהֶֽם׃
יְנַקֵּ֣שׁ נ֭וֹשֶׁה לְכָל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ וְיָבֹ֖זּוּ זָרִ֣ים יְגִיעֽוֹ׃
אַל־יְהִי־ל֭וֹ מֹשֵׁ֣ךְ חָ֑סֶד וְֽאַל־יְהִ֥י ח֝וֹנֵ֗ן לִיתוֹמָֽיו׃
קללת האויב וצדקתו של ה'
יְהִֽי־אַחֲרִית֥וֹ לְהַכְרִ֑ית בְּד֥וֹר אַ֝חֵ֗ר יִמַּ֥ח שְׁמָֽם׃
יִזָּכֵ֤ר ׀ עֲוֺ֣ן אֲ֭בֹתָיו אֶל־יְהוָ֑ה וְחַטַּ֥את אִ֝מּ֗וֹ אַל־תִּמָּֽח׃
יִהְי֣וּ נֶֽגֶד־יְהוָ֣ה תָּמִ֑יד וְיַכְרֵ֖ת מֵאֶ֣רֶץ זִכְרָֽם׃
יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר ׀ לֹ֥א זָכַר֮ עֲשׂ֪וֹת חָ֥סֶד וַיִּרְדֹּ֡ף אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת׃
תוצאות הקללה של האויב
וַיֶּאֱהַ֣ב קְ֭לָלָה וַתְּבוֹאֵ֑הוּ וְֽלֹא־חָפֵ֥ץ בִּ֝בְרָכָ֗ה וַתִּרְחַ֥ק מִמֶּֽנּוּ׃
וַיִּלְבַּ֥שׁ קְלָלָ֗ה כְּמַ֫דּ֥וֹ וַתָּבֹ֣א כַמַּ֣יִם בְּקִרְבּ֑וֹ וְ֝כַשֶּׁ֗מֶן בְּעַצְמוֹתָֽיו׃
תְּהִי־ל֭וֹ כְּבֶ֣גֶד יַעְטֶ֑ה וּ֝לְמֵ֗זַח תָּמִ֥יד יַחְגְּרֶֽהָ׃
זֹ֤את פְּעֻלַּ֣ת שֹׂ֭טְנַי מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה וְהַדֹּבְרִ֥ים רָ֝֗ע עַל־נַפְשִֽׁי׃
תחינה לעזרה מתוך מצוקה
וְאַתָּ֤ה ׀ יְה֘וִ֤ה אֲדֹנָ֗י עֲֽשֵׂה־אִ֭תִּי לְמַ֣עַן שְׁמֶ֑ךָ כִּי־ט֥וֹב חַ֝סְדְּךָ֗ הַצִּילֵֽנִי׃
כִּֽי־עָנִ֣י וְאֶבְי֣וֹן אָנֹ֑כִי וְ֝לִבִּ֗י חָלַ֥ל בְּקִרְבִּֽי׃
כְּצֵל־כִּנְטוֹת֥וֹ נֶהֱלָ֑כְתִּי נִ֝נְעַ֗רְתִּי כָּֽאַרְבֶּֽה׃
בִּ֭רְכַּי כָּשְׁל֣וּ מִצּ֑וֹם וּ֝בְשָׂרִ֗י כָּחַ֥שׁ מִשָּֽׁמֶן׃
תפילת המדוכא
וַאֲנִ֤י ׀ הָיִ֣יתִי חֶרְפָּ֣ה לָהֶ֑ם יִ֝רְא֗וּנִי יְנִיע֥וּן רֹאשָֽׁם׃
עָ֭זְרֵנִי יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י ה֭וֹשִׁיעֵ֣נִי כְחַסְדֶּֽךָ׃
וְֽ֭יֵדְעוּ כִּי־יָ֣דְךָ זֹּ֑את אַתָּ֖ה יְהוָ֣ה עֲשִׂיתָֽהּ׃
יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֮ וְאַתָּ֪ה תְבָ֫רֵ֥ךְ קָ֤מוּ ׀ וַיֵּבֹ֗שׁוּ וְֽעַבְדְּךָ֥ יִשְׂמָֽח׃
תפילה להצלה והודיה
יִלְבְּשׁ֣וּ שׂוֹטְנַ֣י כְּלִמָּ֑ה וְיַעֲט֖וּ כַמְעִ֣יל בָּשְׁתָּֽם׃
א֘וֹדֶ֤ה יְהוָ֣ה מְאֹ֣ד בְּפִ֑י וּבְת֖וֹךְ רַבִּ֣ים אֲהַֽלְלֶֽנּוּ׃
כִּֽי־יַ֭עֲמֹד לִימִ֣ין אֶבְי֑וֹן לְ֝הוֹשִׁ֗יעַ מִשֹּׁפְטֵ֥י נַפְשֽׁוֹ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
מזמור זה כולל תחינות נואשות, קללות על רדיפיו של הכותב ותפילה להצלוה מהאויבים.
תפילה מול רדיפה
מזמור של דוד המלך המתאר מצוקה מול אויבים. המשורר מתלונן על שקרים, שנאה ורדיפה ללא סיבה מצד רשעים. הוא מבקש מאלוהי לא להתעלם מהמצב, ומדגיש את הניגוד בין האהבה שהוא הציע לבין השנאה והמלחמה שקיבל בתמורה.
תחינת המדוכא מפני רדיפיו
מזמור זה מבטא את כאבו של אדם הנרדף על ידי אויבים רשעים. המשורר מתאר כיצד רשע החליט להשיב רע בתחתון טוב, ומבקש שהחוק יקצץ את ימיו של הרשע ותפקידו יועבר לאדם אחר. הפרק מתמקד בבקשה לצדק מול התנהגות רעה וחסרת רחמים.
קללות על האויב
פסוקים אלו הם חלק מתפילה או קינה המבקשת את עונש האויב. המתפלל קורא שמשפחתו של האויב תאבד את כל הגנותיה, שילדיו יהיו יתומים ועניים, וכל רכושו יופקע על ידי זרים ומלווים. התפילה מבקשת שלא יישאר לאויב שום עזרה או רחמים עבורו או עבור ילדיו.
קללת האויב וצדקתו של ה'
פסוקים אלו מתארים תפילה על גורלו של רשע. המתפלל מבקש שצאצאיו יימחו ושחטאות אבותיו יזכרו לפני ה'. התפילה מדגישה את הסיבה למתקפת הרשע: חוסר חסד ורדיפת עניים, דבר שהוביל לשבר לב וסוף רע.
תוצאות הקללה של האויב
פסוקים אלו מתארים את גורלו של אדם אשר בחר לקלל במקום לברך. הקללה הופכת לחלק בלתי נפרד ממנו, עוטפת אותו כבגד וחודרת אל פנימיותו כמים ושמן. הכותב מציג זאת כתוצאה מהמעשים הרעים של רדיפיו ושל אלו המדברים רע על נפשו, תחת משפט השם.
תחינה לעזרה מתוך מצוקה
תהילים פרק קט, פסוקים עשרים ואחת עד עשרים וארבע. הדובר פונה אל ה' בבקשה להצלה למען שמו, תוך תיאור מצבו הקשה. הוא מתאר עצמו כעני, רעד וחלש מאוד, כשהגוף והנפש נשחקים מרוב צום ורעב.
תפילת המדוכא
תהילים פרק קט, פסוקים עשרים וחמש עד עשרים ושמונה, מתארים אדם הסובל מבוז ומקללות מצד אויביו. הדובר מבקש עזרה מה שם כדי שכולם יבינו שהאל הוא זה שפעל למענו. התפילה מסתיימת בתקווה שהאויבים יתביישו בעוד שהעבד יזכה בברכה ובשמחה.
תפילה להצלה והודיה
הפסוקים מסתיימים בתיאור אויבים המסתירים את כוונותיהם הרעות תחת בגדים, ומיד לאחר מכן בבקשת עזרה מהשם. הדובר מבטיח להודות להשם בפה ובקהל, כי הוא מאמין שהשם יעמוד לצידו ויציל אותו ממי שרוצים להרע לו.
הקטע מסתיים בתפילה להצלה ובהודיה על צדקת השם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
המשמעות הכפולה של מעשה חסד
״רַבִּי סִימוֹן אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, לְעוֹלָם אַל תְּהִי מִצְוַת עָנִי קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁהֶפְסֵדָהּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע קְלָלוֹת, וּמַתַּן שְׂכָרָהּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת, הֶפְסֵדָהּ״
בפרשת ויקרא רבה, רבּי סימון אומר בשם רבי יהושע בן לוי כי אין עלינו לזלזל במצווה של עני, כי למעשה יש לה משמעות כפולה. מצד אחד, התעלמות מהצורך של עני עלולה להביא עליה רעה גדולה. המדרש מצטט את המזמור בתהילים כדי להראות שכל קללה שמופנית כלפי הרשע שאינו חסד, מעידה על נזק כבד שעלול לקרות לו, החל מקוצר ימים ועד אובדן הצאצאים והרכוש. מצד שני, המדרש מדגיש שהחסד עצמו מביא ברכות רבות. הוא משווה זאת לפסוק בישעיהו על האכלה הרעב, ומסביר שמי שעושה חסד זוכה לברכה גלויה. רבּי סימנות מסביר שכל מה שנקבע לאדם בראש השנה, בין אם הוא יזכה לו ובין אם יחסר לו, תלוי במידת החסד והצדק שבהם הוא פועל בעולם.
ויקרא רבה ל״ד:י״א ↗הַבְּרָכָה שֶׁל אַחֲרִית הַדְּרָכִים
״לִינִי הַלַּיְלָה (רות ג, יג), הַלַּיְלָה הַזּוֹ אַתְּ לָנָה בְּלֹא אִישׁ, וְאֵין אַתְּ לָנָה לַיְלָה אַחֶרֶת בְּלֹא אִישׁ. וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם״
בַּמַּקְרֵן הַזֶּה, הַמְּבַקֵּשׁ לְהַסְבִּיר אֶת הַפְּסוּק בְּסֵפֶר אִיּוֹב, רַבִּי מֵאִיר מַעֲרִיךְ אֶת הַפְּרָשָׁה שֶׁל אֱלִישָׁע רַבּוֹ. הוּא מְבַסֵּס אֶת הַפְּסוּק "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ" עַל הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁל אִיּוֹב וְעַל הַתְּשׁוּבָה שֶׁלּוֹ, וְלֹא רַק עַל הַשְּׁכָר הַחַמָּר שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ. הַמַּבְטִיחַ בַּדְּרָשָׁה מַבְחִין בֵּין הַפְּשָׁט שֶׁהַבְּרָכָה הִכְפִּילָה אֶת מַמּוֹנוֹ, לְבֵין הַדְּרָשָׁה שֶׁהַבְּרָכָה הִיא הַתּוֹצָאָה שֶׁל הַתְקָנָה הַמּוּסָרִית. רַבִּי עֲקִיבָה מַצְמִיד אֶת הַדְּשָׁרָה הַזּוֹ לְעִקְרוֹן שֶׁטּוֹב הַסּוֹף כְּשֶׁהוּא מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹסֶר שֶׁבַּהַתְחָלָה, וְכָךְ מַבְחִין בֵּין הַמַּעֲמָד הַמּוּסְרִי לְבֵין הַתּוֹצָאָה הַמַּמָּשִׁית.
רות רבה ו׳:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
פירוש רש"י על המילה פקד
״פקודתו. גדולתו פרבושטיא"ה בלע"ז כמו ויפקד המלך פקידים (אסתר ב ד):״
רש"י מסביר את המילה "פקודי" בתהילים במובן של מינוי עובדים או פקידים. הוא משתמש בדוגמה מספר אסתר, שם המלך ממנה פקידים כדי לבצע את פקודותיו. הפירוש מתמקד במשמעות הפרשנית של המילה כפעולה של מינוי ובקרה, ולא רק כזיכרון או ביקור. רש"י מתבסס על הקשר לשוני של שימוש במושג זה בהקשרים של שלטון וניהול.
רש״י על תהילים 109:8:1 ↗תחינה מתוך מצוקה ודיבור נמוג
״ננערתי. לשון תשנוק וטרוף ואוטם כארבה שהוא נודד ונע ומטורף, (מצאתי):״
תהלים קטט הוא תפילה של אדם הנמצא תחת רדיפה וקשיים קשים. הדובר מתאר מצב שבו אויביו משתמשים במילים רעות ובקשנות כדי לפגוע בו. הוא מבקש מענה מהשם מול כל ההתקפות האישיות והחברתיות שנגרמות לו. רש"י, בפירושו לפסוק כ"ג, מסביר את המילים "ננערתי" כתיאור של מצב של תנועה בלתי פוסקת וערעור, בדומה לארבה שנודד, נע ומתפרץ. הוא רואה כאן דימוי לאדם שאינו יכול לעמוד במקומו מרוב חוסר יציבות וסערה פנימית שנגרמת מהרעש והרעון של אויביו.
רש״י על תהילים 109:23:2 ↗המשך התפקיד והאחריות
״פקודתו. הדבר שיה פקיד עליו והוא ממונו או אשתו:״
בתרגום ובפרשנות זו, אנו בוחנים את דברי הרד"ק על הפסוק השמיני בתהילים קט. הרד"ק מסביר את המושג "פקודתו" בהקשר של אחריות אישית וניהול. לפי הסברו, הכוונה היא לדבר שנמצא תחת פיקוחו של אדם, כמו רכושו או אפילו בני ביתו. הפרשנות מתמקדת בהגדרת תחומי האחריות של האדם על מה שמופקד בידיו. הרד"ק אינו מפרש את הפסוק כקנייני בלבד, אלא כהצגת מצב שבו אדם מנהל את מה ששייך לו. הגישה הזו מדגישה את המחויבות הנגזרת מהפקודה והניהול של הדברים הקרובים לאדם.
רד״ק על תהילים 109:8:1 ↗הצל המתכווה וזמן שחולף
״כצל כנטותו. כמו בכ"ף שנוטה הצל מהרה כן נטיתי ונהלכתי כלומר הלכו ימי מהרה בלא חמדה:״
בתרגום וביחס למפרשים, הפסוק "כְּצֵל כְּנִטּוֹתוֹ" מתאר מצב של חולשה וזריזות של אובדן. הרד"ק מסביר שהדימוי לצל המשתרע במהירות מתייחס לימים שחולפים במהירות ובלי שום הנאה או חמדה, בדומה לצל שנטה בבת אחת. ההסבר מתמקד בחוויה הפנימית של האדם המרגיש שהזמן בורח ממנו. הדימוי אינו רק תיאור פיזי של אור וצל, אלא ביטוי לתחושת חוסר אונים מול הזמן שחולף במהירות ובלי שום דבר שניתן לאחוז בו.
רד״ק על תהילים 109:23:1 ↗