הודי תודה להשם כי הוא טוב, כי החסד שלו נמשך לנצח.
הֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃תהילים · פרק קז׳
הודיה על הגאולה ועל חסד ה'
שיר של הודיה על הצלה מרעב, מסע במדבר, מסע בים, ומעשי ה' בטבע ובבני האדם
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים קז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הודיה על הגאולה
כך יגידו אלו שהשם גאל אותם מיד האויב.
יֹ֭אמְרוּ גְּאוּלֵ֣י יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֥ר גְּ֝אָלָ֗ם מִיַּד־צָֽר׃הוא אסף אותם מארצות רחוקות, ממזרח וממערב, מצפון ומהים.
וּֽמֵאֲרָצ֗וֹת קִ֫בְּצָ֥ם מִמִּזְרָ֥ח וּמִֽמַּעֲרָ֑ב מִצָּפ֥וֹן וּמִיָּֽם׃הם היו אבודים במדבר השוממון בדרכים, ולא מצאו עיר למגורים.
תָּע֣וּ בַ֭מִּדְבָּר בִּישִׁימ֣וֹן דָּ֑רֶךְ עִ֥יר מ֝וֹשָׁ֗ב לֹ֣א מָצָֽאוּ׃הצלה מהרעב והדרך אל המנוחה
הם היו רעבים וצמאים, והנפש שלהם סבלתה מאוד בגלל זה.
רְעֵבִ֥ים גַּם־צְמֵאִ֑ים נַ֝פְשָׁ֗ם בָּהֶ֥ם תִּתְעַטָּֽף׃הם צעקו אל הַשֵּׁם מתוך המצוקה שלהם, והוא הציל אותם.
וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֽוּקוֹתֵיהֶ֗ם יַצִּילֵֽם׃הוא הנהיג אותם בדרך ישרה כדי שיגיעו לעיר מגורים.
וַ֭יַּֽדְרִיכֵם בְּדֶ֣רֶךְ יְשָׁרָ֑ה לָ֝לֶ֗כֶת אֶל־עִ֥יר מוֹשָֽׁב׃שיודו להַשֵּׁם על חסדו ועל הנסים שהוא עושה לבני האדם.
יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃הצלה מהסבל ומענה למרד
כי הוא הקיא שובע לנפש רעבה ומילא את נפש חסרה.
כִּי־הִ֭שְׂבִּיעַ נֶ֣פֶשׁ שֹׁקֵקָ֑ה וְנֶ֥פֶשׁ רְ֝עֵבָה מִלֵּא־טֽוֹב׃היו יושבי חושך וצלמות, אסירים של עוני וברזל.
יֹ֭שְׁבֵי חֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָ֑וֶת אֲסִירֵ֖י עֳנִ֣י וּבַרְזֶֽל׃כי הם התנגדו לדברי אלוהים ולא שמעו לעצת העליון.
כִּֽי־הִמְר֥וּ אִמְרֵי־אֵ֑ל וַעֲצַ֖ת עֶלְי֣וֹן נָאָֽצוּ׃לכן הוא הכניע אותם במצוקה; הם מעדו ולא היה להם עוזר.
וַיַּכְנַ֣ע בֶּעָמָ֣ל לִבָּ֑ם כָּ֝שְׁל֗וּ וְאֵ֣ין עֹזֵֽר׃הצלה מהמצוקה ומהכבלים
הם צעקו אל הַשֵׁם בזמן המצוקה שלהם, והוא הושיע אותם מתוך קשייהם.
וַיִּזְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻֽקוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם׃הוא הוציא אותם מתוך חושך וצללים, ופרם את הכבלים שלהם.
יֽ֭וֹצִיאֵם מֵחֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָ֑וֶת וּמוֹסְר֖וֹתֵיהֶ֣ם יְנַתֵּֽק׃בני אדם יודו להַשֵׁם על חסדו ועל פלאיו.
יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃כי הוא שבר דלתות נחושת וסדק בריחי ברזל.
כִּֽי־שִׁ֭בַּר דַּלְת֣וֹת נְחֹ֑שֶׁת וּבְרִיחֵ֖י בַרְזֶ֣ל גִּדֵּֽעַ׃הצלת טיפשים מהסבל
טיפשים סובלים בגלל הדרך הרעה שלהם ובגלל העוונות שלהם.
אֱ֭וִלִים מִדֶּ֣רֶךְ פִּשְׁעָ֑ם וּֽ֝מֵעֲוֺֽנֹתֵיהֶ֗ם יִתְעַנּֽוּ׃הנשמה שלהם סולדת מכל אוכל, והם מגיעים עד שערי המוות.
כָּל־אֹ֭כֶל תְּתַעֵ֣ב נַפְשָׁ֑ם וַ֝יַּגִּ֗יעוּ עַד־שַׁ֥עֲרֵי מָֽוֶת׃הם קראו אל ה' בזמן המצוקה, והוא הציל אותם מהסבל שלהם.
וַיִּזְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻֽקוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם׃הוא שלח אליהם את דבריו וריפא אותם, והציל אותם מהשחת.
יִשְׁלַ֣ח דְּ֭בָרוֹ וְיִרְפָּאֵ֑ם וִֽ֝ימַלֵּ֗ט מִשְּׁחִיתוֹתָֽם׃ (׆)הודיה על הנסים בים
הבני אדם צריכים להודות להשם על החסד שלו ועל הנסים שהוא עושה.
יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃ (׆)הם צריכים להקריב קרבנות תודה ולספר על מעשיו בשמחה.
וְ֭יִזְבְּחוּ זִבְחֵ֣י תוֹדָ֑ה וִֽיסַפְּר֖וּ מַעֲשָׂ֣יו בְּרִנָּֽה׃ (׆)האנשים שירדו בים על ספינות ועבדו בתוך מים עמוקים.
יוֹרְדֵ֣י הַ֭יָּם בָּאֳנִיּ֑וֹת עֹשֵׂ֥י מְ֝לָאכָ֗ה בְּמַ֣יִם רַבִּֽים׃ (׆)הם ראו את המעשים של השם ואת הנסים שלו בתוך המצולות.
הֵ֣מָּה רָ֭אוּ מַעֲשֵׂ֣י יְהוָ֑ה וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו בִּמְצוּלָֽה׃ (׆)הצלה בלב הסערה
והוא אמר: הוא העמיד רוח סערה, והיא הרימה את הגלים.
וַיֹּ֗אמֶר וַֽ֭יַּעֲמֵד ר֣וּחַ סְעָרָ֑ה וַתְּרוֹמֵ֥ם גַּלָּֽיו׃ (׆)הם עלו לשמיים והורידו אל מעמקי הים; נפשם נסערה מרוב רע.
יַעֲל֣וּ שָׁ֭מַיִם יֵרְד֣וּ תְהוֹמ֑וֹת נַ֝פְשָׁ֗ם בְּרָעָ֥ה תִתְמוֹגָֽג׃הם היו מתנועעים ומתרוששים כמו שיכורים, וכל חוכמתם אבדה.
יָח֣וֹגּוּ וְ֭יָנוּעוּ כַּשִּׁכּ֑וֹר וְכָל־חָ֝כְמָתָ֗ם תִּתְבַּלָּֽע׃הם צעקו אל ה' בצרותיהם, והוא הוציא אותם מהמצוקות שלהם.
וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם וּֽ֝מִמְּצֽוּקֹתֵיהֶ֗ם יוֹצִיאֵֽם׃השם מרגיע את הסערה ומושיע את בני האדם
הוא מעורר סערה כדי להשכין שקט, והגלים שלה מפחידים.
יָקֵ֣ם סְ֭עָרָה לִדְמָמָ֑ה וַ֝יֶּחֱשׁ֗וּ גַּלֵּיהֶֽם׃הם שמחים כשהם נרגעים, וחוזרים אל הנתיב שרצו בו.
וַיִּשְׂמְח֥וּ כִֽי־יִשְׁתֹּ֑קוּ וַ֝יַּנְחֵ֗ם אֶל־מְח֥וֹז חֶפְצָֽם׃שיודו להשם על חסדו ועל פלאיו לבני האדם.
יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃שיגדלו אותו בקהל העם ובמושב הזקנים.
וִֽ֭ירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל־עָ֑ם וּבְמוֹשַׁ֖ב זְקֵנִ֣ים יְהַלְלֽוּהוּ׃שינויי הטבע בעקבות מעשי ה', וגאולת הרעבים
הוא הופך נהרות למדבר, ומקומות מים למקום צמא.
יָשֵׂ֣ם נְהָר֣וֹת לְמִדְבָּ֑ר וּמֹצָ֥אֵי מַ֝֗יִם לְצִמָּאֽוֹן׃אדמה פורייה הופכת למלוחה, בגלל רעת היושבים בה.
אֶ֣רֶץ פְּ֭רִי לִמְלֵחָ֑ה מֵ֝רָעַ֗ת יֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ׃הוא הופך מדבר לאגם מים, ואדמה יבשה למקום עם מים.
יָשֵׂ֣ם מִ֭דְבָּר לַֽאֲגַם־מַ֑יִם וְאֶ֥רֶץ צִ֝יָּ֗ה לְמֹצָ֥אֵי מָֽיִם׃שם חיו רעבים, והם הקימו עיר למגורים.
וַיּ֣וֹשֶׁב שָׁ֣ם רְעֵבִ֑ים וַ֝יְכוֹנְנ֗וּ עִ֣יר מוֹשָֽׁב׃מעגל השפע והמצוקה
הֵם זָרְעוּ שָׂדוֹת וְשָׂמְעוּ כְרָמִים, וְהוּא הֵפִיק בָּהֶם תְּבוּאָה רַבָּה.
וַיִּזְרְע֣וּ שָׂ֭דוֹת וַיִּטְּע֣וּ כְרָמִ֑ים וַ֝יַּעֲשׂ֗וּ פְּרִ֣י תְבֽוּאָה׃הוּא בֵּרַךְ אוֹתָם וְהֵם הָיוּ רַבִּים מְאֹד, וְכָל הַבְּהֵמָה שֶׁלָּהֶם לֹא חִסְּרוּ.
וַיְבָרֲכֵ֣ם וַיִּרְבּ֣וּ מְאֹ֑ד וּ֝בְהֶמְתָּ֗ם לֹ֣א יַמְעִֽיט׃אַךְ כְּשֶׁהֵם הִפְחִירוּ וְנִחלְשׁוּ, זָרַע עֲלֵיהֶם רָעָה וְיָגוֹן.
וַיִּמְעֲט֥וּ וַיָּשֹׁ֑חוּ מֵעֹ֖צֶר רָעָ֣ה וְיָגֽוֹן׃ (׆)הוּא הֶעֱנִישׁ אֶת הַנְּדִיבִים וְהֵם הָיוּ אבודִים בַּמִּדְבָּר, לְלֹא דֶרֶךְ בַּחוּשׁוּת.
שֹׁפֵ֣ךְ בּ֭וּז עַל־נְדִיבִ֑ים וַ֝יַּתְעֵ֗ם בְּתֹ֣הוּ לֹא־דָֽרֶךְ׃הפיכת מצב הרע והישרים
הוא הרים את אבנון ממצוקתו, והפך אותו למשפחות של צאן.
וַיְשַׂגֵּ֣ב אֶבְי֣וֹן מֵע֑וֹנִי וַיָּ֥שֶׂם כַּ֝צֹּ֗אן מִשְׁפָּחֽוֹת׃הישרים ראו זאת ושמחו, וכל הרשעים סגרו את פיהם.
יִרְא֣וּ יְשָׁרִ֣ים וְיִשְׂמָ֑חוּ וְכָל־עַ֝וְלָ֗ה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ׃מי חכם שישים לב לדברים אלה ויתבונן בחסדי ה'?
מִי־חָכָ֥ם וְיִשְׁמָר־אֵ֑לֶּה וְ֝יִתְבּֽוֹנְנ֗וּ חַֽסְדֵ֥י יְהוָֽה׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הודיה על הגאולה
הֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
יֹ֭אמְרוּ גְּאוּלֵ֣י יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֥ר גְּ֝אָלָ֗ם מִיַּד־צָֽר׃
וּֽמֵאֲרָצ֗וֹת קִ֫בְּצָ֥ם מִמִּזְרָ֥ח וּמִֽמַּעֲרָ֑ב מִצָּפ֥וֹן וּמִיָּֽם׃
תָּע֣וּ בַ֭מִּדְבָּר בִּישִׁימ֣וֹן דָּ֑רֶךְ עִ֥יר מ֝וֹשָׁ֗ב לֹ֣א מָצָֽאוּ׃
הצלה מהרעב והדרך אל המנוחה
רְעֵבִ֥ים גַּם־צְמֵאִ֑ים נַ֝פְשָׁ֗ם בָּהֶ֥ם תִּתְעַטָּֽף׃
וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֽוּקוֹתֵיהֶ֗ם יַצִּילֵֽם׃
וַ֭יַּֽדְרִיכֵם בְּדֶ֣רֶךְ יְשָׁרָ֑ה לָ֝לֶ֗כֶת אֶל־עִ֥יר מוֹשָֽׁב׃
יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃
הצלה מהסבל ומענה למרד
כִּי־הִ֭שְׂבִּיעַ נֶ֣פֶשׁ שֹׁקֵקָ֑ה וְנֶ֥פֶשׁ רְ֝עֵבָה מִלֵּא־טֽוֹב׃
יֹ֭שְׁבֵי חֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָ֑וֶת אֲסִירֵ֖י עֳנִ֣י וּבַרְזֶֽל׃
כִּֽי־הִמְר֥וּ אִמְרֵי־אֵ֑ל וַעֲצַ֖ת עֶלְי֣וֹן נָאָֽצוּ׃
וַיַּכְנַ֣ע בֶּעָמָ֣ל לִבָּ֑ם כָּ֝שְׁל֗וּ וְאֵ֣ין עֹזֵֽר׃
הצלה מהמצוקה ומהכבלים
וַיִּזְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻֽקוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם׃
יֽ֭וֹצִיאֵם מֵחֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָ֑וֶת וּמוֹסְר֖וֹתֵיהֶ֣ם יְנַתֵּֽק׃
יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃
כִּֽי־שִׁ֭בַּר דַּלְת֣וֹת נְחֹ֑שֶׁת וּבְרִיחֵ֖י בַרְזֶ֣ל גִּדֵּֽעַ׃
הצלת טיפשים מהסבל
אֱ֭וִלִים מִדֶּ֣רֶךְ פִּשְׁעָ֑ם וּֽ֝מֵעֲוֺֽנֹתֵיהֶ֗ם יִתְעַנּֽוּ׃
כָּל־אֹ֭כֶל תְּתַעֵ֣ב נַפְשָׁ֑ם וַ֝יַּגִּ֗יעוּ עַד־שַׁ֥עֲרֵי מָֽוֶת׃
וַיִּזְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻֽקוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם׃
יִשְׁלַ֣ח דְּ֭בָרוֹ וְיִרְפָּאֵ֑ם וִֽ֝ימַלֵּ֗ט מִשְּׁחִיתוֹתָֽם׃ (׆)
הודיה על הנסים בים
יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃ (׆)
וְ֭יִזְבְּחוּ זִבְחֵ֣י תוֹדָ֑ה וִֽיסַפְּר֖וּ מַעֲשָׂ֣יו בְּרִנָּֽה׃ (׆)
יוֹרְדֵ֣י הַ֭יָּם בָּאֳנִיּ֑וֹת עֹשֵׂ֥י מְ֝לָאכָ֗ה בְּמַ֣יִם רַבִּֽים׃ (׆)
הֵ֣מָּה רָ֭אוּ מַעֲשֵׂ֣י יְהוָ֑ה וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו בִּמְצוּלָֽה׃ (׆)
הצלה בלב הסערה
וַיֹּ֗אמֶר וַֽ֭יַּעֲמֵד ר֣וּחַ סְעָרָ֑ה וַתְּרוֹמֵ֥ם גַּלָּֽיו׃ (׆)
יַעֲל֣וּ שָׁ֭מַיִם יֵרְד֣וּ תְהוֹמ֑וֹת נַ֝פְשָׁ֗ם בְּרָעָ֥ה תִתְמוֹגָֽג׃
יָח֣וֹגּוּ וְ֭יָנוּעוּ כַּשִּׁכּ֑וֹר וְכָל־חָ֝כְמָתָ֗ם תִּתְבַּלָּֽע׃
וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם וּֽ֝מִמְּצֽוּקֹתֵיהֶ֗ם יוֹצִיאֵֽם׃
השם מרגיע את הסערה ומושיע את בני האדם
יָקֵ֣ם סְ֭עָרָה לִדְמָמָ֑ה וַ֝יֶּחֱשׁ֗וּ גַּלֵּיהֶֽם׃
וַיִּשְׂמְח֥וּ כִֽי־יִשְׁתֹּ֑קוּ וַ֝יַּנְחֵ֗ם אֶל־מְח֥וֹז חֶפְצָֽם׃
יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃
וִֽ֭ירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל־עָ֑ם וּבְמוֹשַׁ֖ב זְקֵנִ֣ים יְהַלְלֽוּהוּ׃
שינויי הטבע בעקבות מעשי ה', וגאולת הרעבים
יָשֵׂ֣ם נְהָר֣וֹת לְמִדְבָּ֑ר וּמֹצָ֥אֵי מַ֝֗יִם לְצִמָּאֽוֹן׃
אֶ֣רֶץ פְּ֭רִי לִמְלֵחָ֑ה מֵ֝רָעַ֗ת יֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ׃
יָשֵׂ֣ם מִ֭דְבָּר לַֽאֲגַם־מַ֑יִם וְאֶ֥רֶץ צִ֝יָּ֗ה לְמֹצָ֥אֵי מָֽיִם׃
וַיּ֣וֹשֶׁב שָׁ֣ם רְעֵבִ֑ים וַ֝יְכוֹנְנ֗וּ עִ֣יר מוֹשָֽׁב׃
מעגל השפע והמצוקה
וַיִּזְרְע֣וּ שָׂ֭דוֹת וַיִּטְּע֣וּ כְרָמִ֑ים וַ֝יַּעֲשׂ֗וּ פְּרִ֣י תְבֽוּאָה׃
וַיְבָרֲכֵ֣ם וַיִּרְבּ֣וּ מְאֹ֑ד וּ֝בְהֶמְתָּ֗ם לֹ֣א יַמְעִֽיט׃
וַיִּמְעֲט֥וּ וַיָּשֹׁ֑חוּ מֵעֹ֖צֶר רָעָ֣ה וְיָגֽוֹן׃ (׆)
שֹׁפֵ֣ךְ בּ֭וּז עַל־נְדִיבִ֑ים וַ֝יַּתְעֵ֗ם בְּתֹ֣הוּ לֹא־דָֽרֶךְ׃
הפיכת מצב הרע והישרים
וַיְשַׂגֵּ֣ב אֶבְי֣וֹן מֵע֑וֹנִי וַיָּ֥שֶׂם כַּ֝צֹּ֗אן מִשְׁפָּחֽוֹת׃
יִרְא֣וּ יְשָׁרִ֣ים וְיִשְׂמָ֑חוּ וְכָל־עַ֝וְלָ֗ה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ׃
מִי־חָכָ֥ם וְיִשְׁמָר־אֵ֑לֶּה וְ֝יִתְבּֽוֹנְנ֗וּ חַֽסְדֵ֥י יְהוָֽה׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
מזמור המפרט מצבים שונים של מצוקה וגאולה, מהרעב והשיטפונות ועד למרד והשבות.
הודיה על הגאולה
הפסוקים קוראים להודות להשם על חסדו הנצחי. הם מתארים אנשים שנגאלו מיד אויביהם ואספו מכל קצווי הארץ, ממזרח וממערב, מצפון ומהים. המעשה קרה לאחר שהם היו אבודים במדבר השוממון בדרכים, מבלי למצוא מקום מגורים או עיר יציבה.
הצלה מהרעב והדרך אל המנוחה
פסוקים אלו מתארים אנשים שסבלו מרעב וצמא קיצוניים. בתוך המצוקה הגדולה הם קראו אל הַשֵּׁם, והוא ענה להם. הוא הוביל אותם בדרך ישרה ומוצלחת עד שהגיעו למקום מגורים בטוח, וגרם להם להודות לו על חסדו ועל чудеיו.
הצלה מהסבל ומענה למרד
הפסוקים מתארים את מעשי ה’שם: הוא משביע רעבים ומציל אסירים מחושך וסבל. עם זאת, הוא מתאר גם את תוצאות המרד בבורא, אשר גרם לעם ליפול למצוקה ולקושי שאין לו מנוח, מתוך חוסר אונים מול הכיבוש והעוני.
הצלה מהמצוקה ומהכבלים
פסוקים אלו מתארים את התגובה של הַשֵׁם לקריאת העצוקים במצוקתם. הוא מציל אותם מהחושך ומשחרר אותם מכבלי המצוקה בכוחו הגדול, עד כדי ששבר דלתות נחושת ובריחי ברזל. על כך בני האדם צריכים להודות לו על חסדו ועל פלאיו הנוראים.
הצלת טיפשים מהסבל
פסוקים אלו מתארים אנשים שסובלים בגלל מעשיהם הרעים, עד כדי מצב שבו הם לא מסוגלים לאכול ומגיעים למפתן המוות. כאשר הם קוראים אל ה' מתוך המצוקה, הוא נענה להם, שולח דברי רפואה ומציל אותם מההרס והשחת.
הודיה על הנסים בים
הפסוקים קוראים לבני האדם להודות להשם על חסדו ועל פלאיו. הדרך לעשות זאת היא באמצעות קרבנות תודה ושירת שמחה. המסוקרים הם יורדי הים העובדים בספינות, אשר חוו וראו במו עיניהם את מעשי השם הנפלאים במצולות הים.
הצלה בלב הסערה
פסוקים אלו מתארים סערה אדירה בים שגורמת למצוקה קשה לים ולחיוכים הפוכים. הסירות עולות ויורדות בים, והאנשים בתוך הסערה חשים אובדן שליטה וחוכמה, עד שהם קוראים לה' בעת צרה, והוא מציל אותם מכל המצוקות שבהן היו.
השם מרגיע את הסערה ומושיע את בני האדם
הקטע מתאר כיצד הַשֵּׁם שולט בכוחות הטבע, מעורר סערה ומשכין שקט, ובכך מציל את הסובלים. כתוצאה מההצלה, בני האדם צריעים להודות לו על חסדיו ופלאיו, ולשבח אותו בקהל ובקרב הזקנים.
שינויי הטבע בעקבות מעשי ה', וגאולת הרעבים
פסוקים אלו מתארים את כוחו של ה' לשנות את מצב הטבע באופן קיצוני. הוא הופך נהרות למדבר ואדמות פוריות למלוחות, אך גם הופך מדבר לאגם ואדמה יבשה למקור מים. בסופו של דבר, הרעבים שחיו באדמה זו הצליחו להקים בה עיר ומקום מגורים.
מעגל השפע והמצוקה
פסוקים אלו מתארים תהליך של צמיחה כלכלית ושפע חקלאי ובהמתי, ולאחר מכן התדרדרות למצוקה, רעב ועוני. הפסוקים מראים כיצד שפע הופך לעוני דרך קשיים ורעב, וכיצד אדם נותר אבוד ללא כיוון בעת המשבר.
הפיכת מצב הרע והישרים
הפסוקים מתארים כיצד ה' מציל את אבנון ממצוקתו והופך אותו למשפחה מיושבת. בעקבות כך, הישרים שמחים בראיית הטוב, בעוד הרשעים נאלצים לשתוק. הפסוק מסתיים בקריאה למי שחכם להקשיב ולהבין את חסדי ה'.
הפסוקים מתארים את מעגל החיים והשינויים בטבע שנעשים על ידי ה'.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הודיה על חסד ה'
״הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה (תהילים ק״ז:א׳) הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו:״
הפסוק הראשון בתהילים קז פותח בקריאה להודות לה' בגלל חסדו הנצחי. המפרשים מסבירים כי חסד הוא מעשה טוב שנעשה מתוך רצון וטוב לב, ולא רק בגלל התנהגות הנטרפת של האדם. התהילים מדגישים את הטוב המובטח למי שמתחבר לבורא. במסכת שמחות מובאת גישה לפיה, מי שרואה מקום שבו נעשו נסים לישראל, יכול לומר בברכה: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. הגישה הזו מלמדת אותנו לקשר בין המציאות הפיזית לבין ההיסטוריה של עם ישראל, ולראות בנפלאות הטבע עדות לחסד ה' שהתגלה בארץ ובזמנים קודמים.
מסכת שמחות י״ד:ט״ז ↗המשמעות של ראש השנה כיום של גאולה
״דבר אחר: החדש הזה לכם הדא הוא דכתיב (שם לג, יב): אשרי הגוי אשר ה' אלהיו, משבחר הקדוש ברוך הוא בעולמו, קבע בו ראשי חדשים״
במדרש שמות רבה (ט"ו, י"א) מוסבר שהחודש החדש שקבע הקדוש ברוך הוא לעולמו הוא ראש השנה. בבחירת יעקב ובניו, קבע אלוהים בראש השנה משמעות של גאולה ושל התחדשות. זהו זמן שבו ישראל נגאלו ממצרים בעבר, וזהו זמן שבו הם יזכו לגאולה עתידית. המדרש משתמש במשל למלך שמוציא את בנו מבית האסורים וקובע עבורו יום טוב. כך גם הקדוש ברוכה הוא, שהוציא את ישראל מעבדות לחירות, מעעבדות למשעבוד לתורה, ומחושך לאור. לפי פרשנות זו, ראש השנה הוא יום של שמחה על הפדיון והישועה מכל האויבים.
שמות רבה ט״ו:י״א ↗בעקבות המפרשים
הסיבה למצוקה וקריאת החסד
״כי המרו אמרי אל. אין פורענות באה על האדם אלא בעונו:״
רש"י מפרש את הפסוק העוסק בסיבות למצוקה שאדם חווה בעולם. לפי פירושו, הצרות והעונשים שבאים על האדם אינם מקריים, אלא נובעים מעוונותיו. הוא רואה בקושי כתוצאה ישירה של התנהגות האדם, מה שמדגיש את האחריות האישית של כל פרט. ההסבר מתמקד בקשר שבין המעשה לתוצאה. רש"י אינו מציע פרשנות אלגוריתית, אלא מחבר בין המציאות הקשה לבין חוסר הציות למצוות. הגישה הזו מציבה את התשובה בתוך היכולת של האדם לחזור בתשובה ולהיפטר מהעונש באמצעות הכרה בטעותו.
רש״י על תהילים 107:11:1 ↗התגובה האלוהית למעשים האנושיים
״ובמושב זקנים. ותרין מנייהו צורבא מרבנן:״
הפסוק מתאר מצב שבו הַשֵּׁם משנה את הדרך שבה הוא פועל כלפי בני האדם, ומחזק את הדין או הברכה בהתאם להתנהגותם. המפרש רש"י מציין כי המושג "במושב זקנים" מתייחס למקום שבו מתקיימים הדיונים החשובים או למעמד של חוכמה וסמכות. רש" אוטוס מעלה פרשנות המזהה את המושג "צורבא מרבנן" (תלמיד חכם) עם המעמד של הזקנים. הגישה כאן היא שהדין האלוהי משתקף גם בדרגות הרוחניות והחשיבות של המעמד, אך חשוב לזכור שזו פרשנות רבנית ולא חלק מהטקסט המקורי של הפסוק.
רש״י על תהילים 107:32:2 ↗התנחמנות וחרטה
״נאצו. מבנין הקל בשקל שמרו מפני ההפסק:״
הפסוק מתאר מצב שבו אנשים התעקשו לעשות רע ולא שמעו את דברי הַשֵּׁם. בגלל המעשים הללו, הם נקלעו למצוקה קשה שגרמה להם לסבול. הרד"ק במקום התחתי, מסביר את הפועל "וַיַּעֲקְשׁוּ" מבחינה דקדוקית. הוא מציין שמדובר בבניין קל, וכי הכוונה היא שהם התעקשו או התעקשו בדרכם הרעה, וזהו המבנה הלשוני של המילה.
רד״ק על תהילים 107:11:3 ↗הלל והודיה על פועלו של ה' בקהל ובחכמים
״וירוממוהו. טעמיו על יורדי הים, או אל הארבעה כי כולם כשיודו האל ית' על חסדו בקהל עם יעשו זה וירוממוהו ביניהם: וכן במושב זקנים. וחכמים״
הפרשן רד"ק מסביר את הפסוק העוסק בהרמת השם ובמהלליו. לפי דעתו, הפסוק מתייחס לאנשים שעברו סבל בים, או לארבעת סוגי האנשים המוזכרים בתהילים, שכולם משבחים את ה' על חסדו. כאשר הקהל מודה לאלו שחוו את הנס, כולם ירוממו וישבחו את ה' יחד. כמו כן, הרד"ק מציין שהזקנים והחכמים יהללו את ה' בעצמם. הם עושים זאת מכיוון שהם שומעים ומכירים בנסים ובמעשים הנפלאים של ה'. פעולת ההלל נעשית מתוך הכרה בטובה המשתקפת בסיפורי הנסים שהם שומעים.
רד״ק על תהילים 107:32:1 ↗