הודו להשם, קראו בשמו, וספרו לעמים את מעשי ה чудеס שלו.
הוֹד֣וּ לַ֭יהוָה קִרְא֣וּ בִּשְׁמ֑וֹ הוֹדִ֥יעוּ בָ֝עַמִּ֗ים עֲלִילוֹתָֽיו׃תהילים · פרק קה׳
שיר הודיה על נס יציאת מצרים וזכר הברית
התבוננות בהיסטוריה של עם ישראל: מהבטחת הברית לאבות, דרך גלות מצרים ועד השחרור והירושה בארץ.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים קה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
קריאה להודיה ולחיפוש השם
שירו לו, רננו לו, ודברו על כל פלאיו.
שִֽׁירוּ־ל֭וֹ זַמְּרוּ־ל֑וֹ שִׂ֝֗יחוּ בְּכָל־נִפְלְאוֹתָֽיו׃התהללו בשם קדשו; הלב של מחפשי השם ישמח.
הִֽ֭תְהַלְלוּ בְּשֵׁ֣ם קָדְשׁ֑וֹ יִ֝שְׂמַ֗ח לֵ֤ב ׀ מְבַקְשֵׁ֬י יְהוָֽה׃חפשו את השם ואת עוזו, בקשו את פניו תמיד.
דִּרְשׁ֣וּ יְהוָ֣ה וְעֻזּ֑וֹ בַּקְּשׁ֖וּ פָנָ֣יו תָּמִֽיד׃זכר הנסים והברית
תזכירו את הנסים שהוא עשה, את הניסים שלו ואת המשפטים שלו.
זִכְר֗וּ נִפְלְאוֹתָ֥יו אֲשֶׁר־עָשָׂ֑ה מֹ֝פְתָ֗יו וּמִשְׁפְּטֵי־פִֽיו׃זרע אברהם עבדו, בני יעקב שנבחרו.
זֶ֭רַע אַבְרָהָ֣ם עַבְדּ֑וֹ בְּנֵ֖י יַעֲקֹ֣ב בְּחִירָֽיו׃הוא הַשֵּׁם אלוהינו, המשפט שלו הוא בכל הארץ.
ה֭וּא יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ בְּכָל־הָ֝אָ֗רֶץ מִשְׁפָּטָֽיו׃הוא זכר את הברית שלו לעולם, דבר שציווה לאלף דורות.
זָכַ֣ר לְעוֹלָ֣ם בְּרִית֑וֹ דָּבָ֥ר צִ֝וָּ֗ה לְאֶ֣לֶף דּֽוֹר׃הַבְטָחַת הַבְּרִית לָאָבוֹת
שֶׁכָּרְתָה אֶת אַבְרָהָם וְהַבְטָחָה לְיִצְחָק.
אֲשֶׁ֣ר כָּ֭רַת אֶת־אַבְרָהָ֑ם וּשְׁב֖וּעָת֣וֹ לְיִשְׂחָֽק׃וְהִפְרִידָה כְּחֹק לְיַעֲקֹב, בְּרִית עוֹלָם לְיִשְׂרָאֵל.
וַיַּֽעֲמִידֶ֣הָ לְיַעֲקֹ֣ב לְחֹ֑ק לְ֝יִשְׂרָאֵ֗ל בְּרִ֣ית עוֹלָֽם׃אֲשֶׁר אָמְרָה לְךָ: אֶתֵּן לְךָ אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן, כְּחֶבֶל נַחֲלָתְךָ.
לֵאמֹ֗ר לְךָ֗ אֶתֵּ֥ן אֶת־אֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן חֶ֝֗בֶל נַחֲלַתְכֶֽם׃כְּשֶׁהָיוּ מְעַט מְאֹד, וּמְסַיְרִים בָּהּ.
בִּֽ֭הְיוֹתָם מְתֵ֣י מִסְפָּ֑ר כִּ֝מְעַ֗ט וְגָרִ֥ים בָּֽהּ׃הגנה על העם והעונש שבאחר כך
הם עברו ממקום למקום, ממדינה למדינה ומעם אחד לעם אחר.
וַֽ֭יִּתְהַלְּכוּ מִגּ֣וֹי אֶל־גּ֑וֹי מִ֝מַּמְלָכָ֗ה אֶל־עַ֥ם אַחֵֽר׃אף אחד לא נתן להם רשות לעשות להם עוול, ומלכים נתנו עליהם נזיפה.
לֹֽא־הִנִּ֣יחַ אָדָ֣ם לְעָשְׁקָ֑ם וַיּ֖וֹכַח עֲלֵיהֶ֣ם מְלָכִֽים׃הם אמרו: "אל תגעו בנבחרים שלנו, ואת הנביאים שלנו אל תעשו להם רע".
אַֽל־תִּגְּע֥וּ בִמְשִׁיחָ֑י וְ֝לִנְבִיאַי אַל־תָּרֵֽעוּ׃ואז הגיע רעב לארץ, וכל מקור הלחם נשבר.
וַיִּקְרָ֣א רָ֭עָב עַל־הָאָ֑רֶץ כָּֽל־מַטֵּה־לֶ֥חֶם שָׁבָֽר׃סבלו ושחרורו של יוסף
הוא שלח לפני הדברים אדם, יוסף נמכר כעבד.
שָׁלַ֣ח לִפְנֵיהֶ֣ם אִ֑ישׁ לְ֝עֶ֗בֶד נִמְכַּ֥ר יוֹסֵֽף׃הם כבלו את רגליו בברזל, וגם הנשמה שלו נפגעה.
עִנּ֣וּ בַכֶּ֣בֶל רגליו [רַגְל֑וֹ] בַּ֝רְזֶ֗ל בָּ֣אָה נַפְשֽׁוֹ׃עד שהגיע הזמן שמתקיים דבריו, דבר ה' זיקק אותו.
עַד־עֵ֥ת בֹּֽא־דְבָר֑וֹ אִמְרַ֖ת יְהוָ֣ה צְרָפָֽתְהוּ׃הוא שלח מלך, ושליט העם שחרר אותו ופתח את כבליו.
שָׁ֣לַח מֶ֭לֶךְ וַיַּתִּירֵ֑הוּ מֹשֵׁ֥ל עַ֝מִּ֗ים וַֽיְפַתְּחֵֽהוּ׃התפתחות עם ישראל במצרים
הוא הפך את אדון ביתו ואת כל מי שמנהל את רכושו.
שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ וּ֝מֹשֵׁ֗ל בְּכָל־קִנְיָנֽוֹ׃הוא כלא את שריו בעצמו, וקניינו היו חכמים מאוד.
לֶאְסֹ֣ר שָׂרָ֣יו בְּנַפְשׁ֑וֹ וּזְקֵנָ֥יו יְחַכֵּֽם׃ואז ישראל נכנס למצרים, ויעקב התגורר בארץ חם.
וַיָּבֹ֣א יִשְׂרָאֵ֣ל מִצְרָ֑יִם וְ֝יַעֲקֹ֗ב גָּ֣ר בְּאֶֽרֶץ־חָֽם׃הוא גרם לעם שלו להתרבות מאוד, וחיזק אותם מול אויביהם.
וַיֶּ֣פֶר אֶת־עַמּ֣וֹ מְאֹ֑ד וַ֝יַּֽעֲצִמֵהוּ מִצָּרָֽיו׃התנגדות מצרים והנהגת משה
הם הפכו את לבם לשנוא את העם שלהם, כדי להתנכר לעבדיהם.
הָפַ֣ךְ לִ֭בָּם לִשְׂנֹ֣א עַמּ֑וֹ לְ֝הִתְנַכֵּ֗ל בַּעֲבָדָֽיו׃הוא שלח את משה עבדו, את אהרון שבחר בו.
שָׁ֭לַח מֹשֶׁ֣ה עַבְדּ֑וֹ אַ֝הֲרֹ֗ן אֲשֶׁ֣ר בָּֽחַר־בּֽוֹ׃הוא הציב בתוכם את דברי אותותיו ואת הנסים שלו בארץ חם.
שָֽׂמוּ־בָ֭ם דִּבְרֵ֣י אֹתוֹתָ֑יו וּ֝מֹפְתִ֗ים בְּאֶ֣רֶץ חָֽם׃הוא שלח חושך והכל הפך חשוך, והם לא התנגדו לדבר שלו.
שָׁ֣לַֽח חֹ֭שֶׁךְ וַיַּחְשִׁ֑ךְ וְלֹֽא־מָ֝ר֗וּ אֶת־דברוו [דְּבָרֽוֹ׃]מכות מצרים
הוא הפך את המים שלהם לדם, והדגים שלהם מתו.
הָפַ֣ךְ אֶת־מֵימֵיהֶ֣ם לְדָ֑ם וַ֝יָּ֗מֶת אֶת־דְּגָתָֽם׃הצפרדעים התרבו באדמתם ובחדרי המלכים שלהם.
שָׁרַ֣ץ אַרְצָ֣ם צְפַרְדְּעִ֑ים בְּ֝חַדְרֵ֗י מַלְכֵיהֶֽם׃הוא אמר, וערב של כנימים הגיע לכל גבולותיהם.
אָ֭מַר וַיָּבֹ֣א עָרֹ֑ב כִּ֝נִּ֗ים בְּכָל־גְּבוּלָֽם׃הוא נתן להם גשמים של ברד ואש לוהטת באדמתם.
נָתַ֣ן גִּשְׁמֵיהֶ֣ם בָּרָ֑ד אֵ֖שׁ לֶהָב֣וֹת בְּאַרְצָֽם׃השמדת היבול והעונש במצרים
הוא הכה את הגפנים ואת התאנים שלהם, וגם שבר את הגדרות שלהם.
וַיַּ֣ךְ גַּ֭פְנָם וּתְאֵנָתָ֑ם וַ֝יְשַׁבֵּ֗ר עֵ֣ץ גְּבוּלָֽם׃הוא אמר, וארבה וירק באו, והם היו בלי סוף.
אָ֭מַר וַיָּבֹ֣א אַרְבֶּ֑ה וְ֝יֶ֗לֶק וְאֵ֣ין מִסְפָּֽר׃הם אכלו את כל העשב באדמתם ואכלו את הפרי של האדמה שלהם.
וַיֹּ֣אכַל כָּל־עֵ֣שֶׂב בְּאַרְצָ֑ם וַ֝יֹּ֗אכַל פְּרִ֣י אַדְמָתָֽם׃הוא הכה את כל הבכור באדמתם, ותחילת העונש לכל עבדם.
וַיַּ֣ךְ כָּל־בְּכ֣וֹר בְּאַרְצָ֑ם רֵ֝אשִׁ֗ית לְכָל־אוֹנָֽם׃יציאת מצרים והטיפול בהמשך
הוא הוציא אותם עם כסף וזהב, ולא היה חסר לאף אחד מהם דבר.
וַֽ֭יּוֹצִיאֵם בְּכֶ֣סֶף וְזָהָ֑ב וְאֵ֖ין בִּשְׁבָטָ֣יו כּוֹשֵֽׁל׃מצרים שמחה כשהם יצאו, כי הפחד שלהם נפלה עליהם.
שָׂמַ֣ח מִצְרַ֣יִם בְּצֵאתָ֑ם כִּֽי־נָפַ֖ל פַּחְדָּ֣ם עֲלֵיהֶֽם׃הוא פרש ענן כמו כיסוי, ואש כדי להאיר בלילה.
פָּרַ֣שׂ עָנָ֣ן לְמָסָ֑ךְ וְ֝אֵ֗שׁ לְהָאִ֥יר לָֽיְלָה׃הם ביקשו והוא הביא להם שבת, והלחם מהשמיים הקיא אותם.
שָׁאַ֣ל וַיָּבֵ֣א שְׂלָ֑ו וְלֶ֥חֶם שָׁ֝מַ֗יִם יַשְׂבִּיעֵֽם׃זִכְרוֹן הַבְּרִית וְהַיְרוּשָׁה
הַסֶּלַע נִפְתַּח וְהַמַּיִם הִמּוּ, וְהַנָּהָר הָלַךְ בְּמַעֲלוֹת הֶהָרִים.
פָּ֣תַח צ֭וּר וַיָּז֣וּבוּ מָ֑יִם הָ֝לְכ֗וּ בַּצִּיּ֥וֹת נָהָֽר׃כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ, אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ.
כִּֽי־זָ֭כַר אֶת־דְּבַ֣ר קָדְשׁ֑וֹ אֶֽת־אַבְרָהָ֥ם עַבְדּֽוֹ׃הוּא הוֹצִיא אֶת עַמּוֹ בְשִׂמְחָה וּבְתְרוּעָה, אֶת בְּחִירָיו.
וַיּוֹצִ֣א עַמּ֣וֹ בְשָׂשׂ֑וֹן בְּ֝רִנָּ֗ה אֶת־בְּחִירָֽיו׃הוּא נָתַן לָהֶם אֲרָצוֹת שֶׁל עַמִּים אֲחֵרִים, וַעֲמָל לְעַמִּים אֲחֵרִים הֵם יָרְשׁוּ.
וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם אַרְצ֣וֹת גּוֹיִ֑ם וַעֲמַ֖ל לְאֻמִּ֣ים יִירָֽשׁוּ׃מטרת השמירת מצוות
כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְרוּ אֶת חֻקּוֹתָיו וְתִצְעֲדוּ בְּתּוֹרָתוֹ, הַלְלוּ אֶת הַשֵּׁם.
בַּעֲב֤וּר ׀ יִשְׁמְר֣וּ חֻ֭קָּיו וְתוֹרֹתָ֥יו יִנְצֹ֗רוּ הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
קריאה להודיה ולחיפוש השם
הוֹד֣וּ לַ֭יהוָה קִרְא֣וּ בִּשְׁמ֑וֹ הוֹדִ֥יעוּ בָ֝עַמִּ֗ים עֲלִילוֹתָֽיו׃
שִֽׁירוּ־ל֭וֹ זַמְּרוּ־ל֑וֹ שִׂ֝֗יחוּ בְּכָל־נִפְלְאוֹתָֽיו׃
הִֽ֭תְהַלְלוּ בְּשֵׁ֣ם קָדְשׁ֑וֹ יִ֝שְׂמַ֗ח לֵ֤ב ׀ מְבַקְשֵׁ֬י יְהוָֽה׃
דִּרְשׁ֣וּ יְהוָ֣ה וְעֻזּ֑וֹ בַּקְּשׁ֖וּ פָנָ֣יו תָּמִֽיד׃
זכר הנסים והברית
זִכְר֗וּ נִפְלְאוֹתָ֥יו אֲשֶׁר־עָשָׂ֑ה מֹ֝פְתָ֗יו וּמִשְׁפְּטֵי־פִֽיו׃
זֶ֭רַע אַבְרָהָ֣ם עַבְדּ֑וֹ בְּנֵ֖י יַעֲקֹ֣ב בְּחִירָֽיו׃
ה֭וּא יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ בְּכָל־הָ֝אָ֗רֶץ מִשְׁפָּטָֽיו׃
זָכַ֣ר לְעוֹלָ֣ם בְּרִית֑וֹ דָּבָ֥ר צִ֝וָּ֗ה לְאֶ֣לֶף דּֽוֹר׃
הַבְטָחַת הַבְּרִית לָאָבוֹת
אֲשֶׁ֣ר כָּ֭רַת אֶת־אַבְרָהָ֑ם וּשְׁב֖וּעָת֣וֹ לְיִשְׂחָֽק׃
וַיַּֽעֲמִידֶ֣הָ לְיַעֲקֹ֣ב לְחֹ֑ק לְ֝יִשְׂרָאֵ֗ל בְּרִ֣ית עוֹלָֽם׃
לֵאמֹ֗ר לְךָ֗ אֶתֵּ֥ן אֶת־אֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן חֶ֝֗בֶל נַחֲלַתְכֶֽם׃
בִּֽ֭הְיוֹתָם מְתֵ֣י מִסְפָּ֑ר כִּ֝מְעַ֗ט וְגָרִ֥ים בָּֽהּ׃
הגנה על העם והעונש שבאחר כך
וַֽ֭יִּתְהַלְּכוּ מִגּ֣וֹי אֶל־גּ֑וֹי מִ֝מַּמְלָכָ֗ה אֶל־עַ֥ם אַחֵֽר׃
לֹֽא־הִנִּ֣יחַ אָדָ֣ם לְעָשְׁקָ֑ם וַיּ֖וֹכַח עֲלֵיהֶ֣ם מְלָכִֽים׃
אַֽל־תִּגְּע֥וּ בִמְשִׁיחָ֑י וְ֝לִנְבִיאַי אַל־תָּרֵֽעוּ׃
וַיִּקְרָ֣א רָ֭עָב עַל־הָאָ֑רֶץ כָּֽל־מַטֵּה־לֶ֥חֶם שָׁבָֽר׃
סבלו ושחרורו של יוסף
שָׁלַ֣ח לִפְנֵיהֶ֣ם אִ֑ישׁ לְ֝עֶ֗בֶד נִמְכַּ֥ר יוֹסֵֽף׃
עִנּ֣וּ בַכֶּ֣בֶל רגליו [רַגְל֑וֹ] בַּ֝רְזֶ֗ל בָּ֣אָה נַפְשֽׁוֹ׃
עַד־עֵ֥ת בֹּֽא־דְבָר֑וֹ אִמְרַ֖ת יְהוָ֣ה צְרָפָֽתְהוּ׃
שָׁ֣לַח מֶ֭לֶךְ וַיַּתִּירֵ֑הוּ מֹשֵׁ֥ל עַ֝מִּ֗ים וַֽיְפַתְּחֵֽהוּ׃
התפתחות עם ישראל במצרים
שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ וּ֝מֹשֵׁ֗ל בְּכָל־קִנְיָנֽוֹ׃
לֶאְסֹ֣ר שָׂרָ֣יו בְּנַפְשׁ֑וֹ וּזְקֵנָ֥יו יְחַכֵּֽם׃
וַיָּבֹ֣א יִשְׂרָאֵ֣ל מִצְרָ֑יִם וְ֝יַעֲקֹ֗ב גָּ֣ר בְּאֶֽרֶץ־חָֽם׃
וַיֶּ֣פֶר אֶת־עַמּ֣וֹ מְאֹ֑ד וַ֝יַּֽעֲצִמֵהוּ מִצָּרָֽיו׃
התנגדות מצרים והנהגת משה
הָפַ֣ךְ לִ֭בָּם לִשְׂנֹ֣א עַמּ֑וֹ לְ֝הִתְנַכֵּ֗ל בַּעֲבָדָֽיו׃
שָׁ֭לַח מֹשֶׁ֣ה עַבְדּ֑וֹ אַ֝הֲרֹ֗ן אֲשֶׁ֣ר בָּֽחַר־בּֽוֹ׃
שָֽׂמוּ־בָ֭ם דִּבְרֵ֣י אֹתוֹתָ֑יו וּ֝מֹפְתִ֗ים בְּאֶ֣רֶץ חָֽם׃
שָׁ֣לַֽח חֹ֭שֶׁךְ וַיַּחְשִׁ֑ךְ וְלֹֽא־מָ֝ר֗וּ אֶת־דברוו [דְּבָרֽוֹ׃]
מכות מצרים
הָפַ֣ךְ אֶת־מֵימֵיהֶ֣ם לְדָ֑ם וַ֝יָּ֗מֶת אֶת־דְּגָתָֽם׃
שָׁרַ֣ץ אַרְצָ֣ם צְפַרְדְּעִ֑ים בְּ֝חַדְרֵ֗י מַלְכֵיהֶֽם׃
אָ֭מַר וַיָּבֹ֣א עָרֹ֑ב כִּ֝נִּ֗ים בְּכָל־גְּבוּלָֽם׃
נָתַ֣ן גִּשְׁמֵיהֶ֣ם בָּרָ֑ד אֵ֖שׁ לֶהָב֣וֹת בְּאַרְצָֽם׃
השמדת היבול והעונש במצרים
וַיַּ֣ךְ גַּ֭פְנָם וּתְאֵנָתָ֑ם וַ֝יְשַׁבֵּ֗ר עֵ֣ץ גְּבוּלָֽם׃
אָ֭מַר וַיָּבֹ֣א אַרְבֶּ֑ה וְ֝יֶ֗לֶק וְאֵ֣ין מִסְפָּֽר׃
וַיֹּ֣אכַל כָּל־עֵ֣שֶׂב בְּאַרְצָ֑ם וַ֝יֹּ֗אכַל פְּרִ֣י אַדְמָתָֽם׃
וַיַּ֣ךְ כָּל־בְּכ֣וֹר בְּאַרְצָ֑ם רֵ֝אשִׁ֗ית לְכָל־אוֹנָֽם׃
יציאת מצרים והטיפול בהמשך
וַֽ֭יּוֹצִיאֵם בְּכֶ֣סֶף וְזָהָ֑ב וְאֵ֖ין בִּשְׁבָטָ֣יו כּוֹשֵֽׁל׃
שָׂמַ֣ח מִצְרַ֣יִם בְּצֵאתָ֑ם כִּֽי־נָפַ֖ל פַּחְדָּ֣ם עֲלֵיהֶֽם׃
פָּרַ֣שׂ עָנָ֣ן לְמָסָ֑ךְ וְ֝אֵ֗שׁ לְהָאִ֥יר לָֽיְלָה׃
שָׁאַ֣ל וַיָּבֵ֣א שְׂלָ֑ו וְלֶ֥חֶם שָׁ֝מַ֗יִם יַשְׂבִּיעֵֽם׃
זִכְרוֹן הַבְּרִית וְהַיְרוּשָׁה
פָּ֣תַח צ֭וּר וַיָּז֣וּבוּ מָ֑יִם הָ֝לְכ֗וּ בַּצִּיּ֥וֹת נָהָֽר׃
כִּֽי־זָ֭כַר אֶת־דְּבַ֣ר קָדְשׁ֑וֹ אֶֽת־אַבְרָהָ֥ם עַבְדּֽוֹ׃
וַיּוֹצִ֣א עַמּ֣וֹ בְשָׂשׂ֑וֹן בְּ֝רִנָּ֗ה אֶת־בְּחִירָֽיו׃
וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם אַרְצ֣וֹת גּוֹיִ֑ם וַעֲמַ֖ל לְאֻמִּ֣ים יִירָֽשׁוּ׃
מטרת השמירת מצוות
בַּעֲב֤וּר ׀ יִשְׁמְר֣וּ חֻ֭קָּיו וְתוֹרֹתָ֥יו יִנְצֹ֗רוּ הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים קריאה להודות להשם, להיזכר בנסיו וביד הנהגת ה', ומתמקדים בנתיב ההיסטורי של העם ממצרים ועד קבלת הארץ.
קריאה להודיה ולחיפוש השם
הפסוקים קוראים לעם להודות להשם ולשבח את מעשיו הנפלאים. הם מזמינים את המאמינים לשיר ולדבר על פלאי הבורא, ולהתגאות בקדושתו. הקריאה היא לחפש את השם ואת כוחו באופן קבוע, מתוך שמחה שנובעת מהקשר איתו.
זכר הנסים והברית
פסוקים אלו קוראים להודות ולהזכיר את הנסים הגדולים שביצע הַשֵּׁם. הם מדגישים את הברית הנצחית שנכרתה עם אברהם ועם בני יעקב הנבחרים. הפסוקים מציינים שהמשפט של הַשֵּׁם תקף בכל העולם, ושהוא שומר על הברית שלו לנצח, לדורות רבים ורחוקים.
הַבְטָחַת הַבְּרִית לָאָבוֹת
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַבְּרִית הַנִּצַחִית שֶׁהַשֵּׁם כָּרַת עִם הָאָבוֹת. הַבְּרִית הֻבְטְחָה לְאַבְרָהָם, לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, וּמְכַלֶּלֶת אֶת הַהַבְטָחָה לְתֵת אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן כְּנַחֲלָה. הַדָּבָר נִעֲשָׂה כְּשֶׁהעָם הָיָה מְעַט מְאֹד וְעוֹד לֹא הִתְיַשְׁב בָּהּ כְּנַחֲלָה קְבוּעָה.
הגנה על העם והעונש שבאחר כך
הפסוקים מתארים את המסע של בני ישראל בין העמים והממלכות. הקדוש ברוך הוא הגן עליהם מפני עוול המלכים והזהיר שלא לפגוע בנבחרים ובנביאים. בסוף, רעב גדול פקד את הארץ וגרם למחסור בלחם.
סבלו ושחרורו של יוסף
פסוקים אלו מתארים את מסעו של יוסף, החל ממכירתו כעבד ועד לסבלה תחת הכבולים. התהליך הקשה של הניסיון זיקק את דברי ה' בתוכו, עד שהגיע הרגע שבו מלך שחרר אותו והוציא אותו לחופשי.
התפתחות עם ישראל במצרים
הפסוקים מתארים את עליית כוחו של יוסף במצרים, שהפך למנהיג ושלט ברכוש רב. לאחר מכן מתואר כניסת עם ישראל למצרים ותקופת ישיבת יעקב בארץ חם. בסיום מתואר הריבוי וההתחזקות של העם מול קשיי האויבים.
התנגדות מצרים והנהגת משה
הפסוקים מתארים כיצד לב מצרים הפך לשנוא את בני ישראל, מה שגרם להם להתנכר לעבדיהם. בתגובה, הַשֵּׁם שלח את משה ואהרון הבחור בו, כדי לבצע אותות וניסים בארץ חם. המצרים חוו חושך עמוק, אך לא התנגדו לפקודות אלו.
מכות מצרים
פסוקים אלו מתארים סדרה של מכות אליהם נחשף מצרים. הכתוב מפרט כיצד המים הפכו לדם ודגים מתו, הצפרדעים התפשטו בבתיהם, כנימים הגיעו לכל הארץ, וגשמי ברד ואש פגעו באדמתם.
השמדת היבול והעונש במצרים
פסוקים אלו מתארים את עוצמת המכות במצרים, שכללו הרס של עצי הפרי, פריחת מזיקים וארבה בלתי נגמר שאכל את כל היבול. המכות הגיעו לשיאן בהמתת הבכורים, שהיו תחילת העונש הכבד על כל העבדים בארץ.
יציאת מצרים והטיפול בהמשך
הפסוקים מתארים את יציאת בני ישראל ממצרים עם עושר רב, וגם את שמחת מצרים שנגרמה בגלל הפחד שחלחל אליהם. לאחר מכן מתוארת ההשגחה האלוהית במהלך המסע דרך הענן והאש, והאספקה הנסית של שבת ולחם מהשמיים כדי להשביע את העם.
זִכְרוֹן הַבְּרִית וְהַיְרוּשָׁה
הַמִּזְמוֹר מְתָאֵר אֶת הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה הַשֵּׁם בַּמַּיִם כְּדֵי לְהוֹבִיל אֶת עַמּוֹ אֶל הַארְצָה. הַקֶּצֶת מְדַגֵּשׁ כִּי הַנִּסִּים הָיוּ בִּגְלַל הַזִּכָּרוֹן לַבְּרִית שֶׁכָּרַת הַשֵּׁם עִם אַבְרָהָם. הַעַם יוֹצֵא אֶל הָארֶץ בְּשִׂמְחָה רַבָּה, וּבַסוֹף הוּא יוֹרֵשׁ אֲרָצוֹת שֶׁל עַמִּים אֲחֵרִים שֶׁעָבְדוּ קָשֶׁה.
מטרת השמירת מצוות
פסוק זה מסכם את המטרה שבגללה ה' הוציא את בני ישראל מעבדות מצרים והכניס אותם לארץ. המטרה היא שהעם יישאר נאמן לחוקי ה' וישמור על תורתו בתוך הארץ החדשה, וזאת כחלק מלהלל את השם.
הפסוקים מסתיימים בהסבר על מטרת שמירת המצוות מתוך זכר לכל המעשים שנעשו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַמַּעֲמָד הַמְּשֻׁנֶּה שֶׁל הַגֵּר: מִקְּבִילָה לְכֹהֲנִים וּמִקֹּשֶׁר לְצִיּוֹן
״דבר אחר: זאת חקת הפסח, הדא הוא דכתיב ישעיה נו, ג): ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו. אמר״
בְּפֶרֶק זֶה בְּשֶׁמוֹת רַבָּה, הַמְפַרְטֵט אֶת הַמִּקְרָא בְּקוֹרָה עֲמוּקָה, מְבִיאִים שְׁתֵּי פְּרָשׁוֹת עַל הַקֶּשֶׁר שֶׁל הַגֵּר לַהַשֵּׁם. הַפְּרָשָׁה הָרִאשׁוֹנָה מְסַבֶּתֶת אֶת הַבְּרִית שֶׁל הַגֵּר בְּעַצְמוֹ, כְּשֶׁהִיא הופכת לְכֹהֵן הַמְּשָׁרֵת אֶת הַבַּיִת, כְּדֵי לְהַשְׁלִים אֶת הַהַבְטָחָה שֶׁיַּעֲקֹב קִבֵּל: לֶחֶם וּבֶגֶד. הַפְּרָשָׁה הַשְּׁנִיָּה מְשַׁנָּה אֶת הַתְּפיסָה שֶׁל הַגֵּר כְּבַעַל מַעֲמָד נִמוֹךְ, וּמְדַגֶּשֶׁת שֶׁאִם הַגֵּר מְקֻבָּל, כָּךְ הַרְבּוֹהַּ יוֹתֵר יִקָּבְצוּ הַגּוֹיִם אֶל הַשֵּׁם. הַמְּפָרֵשׁ בְּשֶׁמוֹת רַבָּה מַתְחִיל בְּהַסְבָּרַת הַמַּעֲמָד הַמְּסֻבָּל שֶׁל הַגֵּר, וְקוֹרֵא לַגֵּר כְּחֵלֶק מֵעַם הַקֹּדֶשׁ בֶּעָתִיד. הוּא מְנַצֵּל אֶת הַדְּרָשָׁה עַל יַעֲקֹב כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ שֶׁהַהַבְטָחוֹת לַגֵּר הֵן הַבְטָחוֹת שֶׁל כָּבוֹד וּמַעֲמָד כֹּהֲנִי. בַּחֵלֶק הַשֵּׁנִי, הַדְּרָשָׁה מְסַבֶּת אֶת הַקֹּשֶׁר בֵּין הַגֵּר לְצִיּוֹן, וּמַדְגִּישָׁה אֶת הַהַבְטָחָה לַגּוֹיִם שֶׁיִּהְיוּ מְלַוִּים לַהַשֵּׁם, כְּדֵי לִמְנוֹעַ תְּחוּשַׁת הַדְּחִיָּה מִן הַגֵּר.
שמות רבה י״ט:ד׳ ↗הזריזות בבניין הבית והעצמאות של האבנים
״דָּבָר אַחֵר, חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ, זֶה שְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד. לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב, שֶׁהָיָה זָרִיז בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ו, לח):״
במדרש שיר השירים רבה מובא דברי חז"ל על שְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד, שהיה אדם מהיר מאוד בעבודתו. המדרש מציין כי בעוד שבבניית ביתו האישי הוא היה איטי יותר, בבניית בית המקדש הוא היה זריז מאוד. המפרשים מסבירים זאת בכך שהכל, וגם כוחות טבע ורוחות, עוזרים למי שפועל למען כבוד המלך הקדוש. בנוסף, המדרש דן באופן מופלא בבניית הבית. על פי רב יצחק בן רב יהודה, האבנים בבניין המקדש לא היו זקוקות לעזרה חיצונית כדי להתיישב, כי הן היו נושאות את עצמן. המדרש מסביר זאת דרך פסוק בדניאל, המלמד שהאבנים הגיעו מארץ ישראל והגיעו למקומן בכוח עצמי. רב חנה מוסיף כי מלאך ירד בדמות ארי של אבן כדי לשמור על הבור, וכל זה נעשה כדי להגדיל את כבוד ה' בכבוד רב.
שיר השירים רבה א׳:א׳:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
הברית הנצחית וההבטחה לאבות
״לאמר לך אתן את ארץ כנען וגו'. הוא הברית אשר כרת להם:״
רש"י מפרש את הפסוק העוסק בנתינת ארץ כנען כהתייחסות לברית שנכרתה עם האבות. לפי גישת רש"י, הבטחה זו אינה רק אירוע היסטורי, אלא ביצוע של הברית הנצחית שכרת ה' עם אברהם, יצחק ויעקב. הפרשן מדגיש כי התוכן של הברית כולל את הזכות על הארץ. הבטחה זו מהווה את הבסיס לכל השגחת ה' על עם ישראל לאורך הדורות, כחלק מההסדר האלוקי שנעשה עם אבות האומה.
רש״י על תהילים 105:11:1 ↗הצפרדעים במים
״שרץ ארצם צפרדעים. אמר רבי יוחנן בכל מקום שהיו רובצים מים היו רובצים צפרדעים:״
בתרגום זה, התמקדות בטקסט המקורי של מזמור קהץ, נבדק הפירוש של רש"י על הפסוק המתאר את המכת השלישית. רש"י מסביר כי במקומות שבהם היו מים רבים, שרצו גם צפרדעים רבות. הפירוש של רש"י הוא פרשנות קונקרטית של המקרה, המדגישה את הקשר בין נוכחות המים לבין ריבוי הצפרדעים באותה עת. הוא אינו מנסה להוסיף משמעות סמלית, אלא מתאר את המציאות הפיזית של המכה.
רש״י על תהילים 105:30:1 ↗הבטחה נצחית לאבות
״לאמר. לכל אחד מן האבות אמר כן:״
הפסוק עוסק בברית שכרת הַשֵּׁם עם אברהם, יצחק ויעקב. בברית זו, הַשֵּׁם הבטיח להם לתת להם את הארץ כנחלה נצחית. המפרש רד"ק מציין שזו הייתה הבטחה שניתנה לכל אחד מאבות האומה באופן אישי ומוחלט. הסבר זה מתמקד בתוכן הברית כעובדה היסטורית ומשפטית. רד"ק אינו מפרש את הברית כסמל רוחני, אלא כהבטחה קונקרטית לקרקע שהתקיימה עבור כל אדם מהאבות.
רד״ק על תהילים 105:11:1 ↗סוגי המזיקים בסיפור היציאה
״וילק. הוא אחד ממיני הארבה:״
בפרק זה, הרד״ק (רבי דוד קמחי) מסביר כי המילה "וילק" המופיעה בתיאור המזיקים שנשלחו למצרים, היא סוג של חרק ממשפחת הארבה. הוא מבהיר שמדובר ביצור קטן ורעב שמזיק לצומח. הפירוש מתמקד בהגדרה המדויקת של המילה המקראית, ומספק הבנה ביולוגית קטנה למה שקרה במצרים. הרד״ק שואף להבהיר את המשמעות הפשוטה של המילים, מבלי להוסיף פרשנות מופשטת מעבר לזיהוי המין המזיק.
רד״ק על תהילים 105:34:1 ↗