ברכי את נפשי את הַשֵּׁם, אלוהיי, כי גדלת מאוד. לבשת הוד והדר.
בָּרֲכִ֥י נַפְשִׁ֗י אֶת־יְה֫וָ֥ה יְהוָ֣ה אֱ֭לֹהַי גָּדַ֣לְתָּ מְּאֹ֑ד ה֭וֹד וְהָדָ֣ר לָבָֽשְׁתָּ׃תהילים · פרק קד׳
שבח לבריאה ולבורא העולם
שיר הלל המפרט את גאולת הבריאה, משטר הטבע והשגחת הַשֵּׁם על כל החיות והעולם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים קד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
שבח לבריאה
את האור עוטה כמו בגד, ופורש את השמים כמו יריעה.
עֹֽטֶה־א֭וֹר כַּשַּׂלְמָ֑ה נוֹטֶ֥ה שָׁ֝מַ֗יִם כַּיְרִיעָֽה׃את המים הגבוהים גורם לעלות, ורוכב על העננים. הוא הולך על כנפי הרוח.
הַ֥מְקָרֶֽה בַמַּ֗יִם עֲֽלִיּ֫וֹתָ֥יו הַשָּׂם־עָבִ֥ים רְכוּב֑וֹ הַֽ֝מְהַלֵּ֗ךְ עַל־כַּנְפֵי־רֽוּחַ׃הוא עושה את מלאכיו רוחות, ושליחיו אש בוערת.
עֹשֶׂ֣ה מַלְאָכָ֣יו רוּח֑וֹת מְ֝שָׁרְתָ֗יו אֵ֣שׁ לֹהֵֽט׃השליטה של השם בבריאת העולם
הוא הניח את הארץ על היסודות שלה, כדי שהיא לא תזעזע לעולם ולעולמים.
יָֽסַד־אֶ֭רֶץ עַל־מְכוֹנֶ֑יהָ בַּל־תִּ֝מּ֗וֹט עוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃כיסית את המצולות כמו בגד, והמים עומדים מעל ההרים.
תְּ֭הוֹם כַּלְּב֣וּשׁ כִּסִּית֑וֹ עַל־הָ֝רִ֗ים יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם׃מהתהומות הם בורחים, ומקול רעמתך הם נרתעים.
מִן־גַּעֲרָ֣תְךָ֣ יְנוּס֑וּן מִן־ק֥וֹל רַֽ֝עַמְךָ֗ יֵחָפֵזֽוּן׃ההרים עולים והעמקים יורדים אל המקום שהכנת עבורם.
יַעֲל֣וּ הָ֭רִים יֵרְד֣וּ בְקָע֑וֹת אֶל־מְ֝ק֗וֹם זֶ֤ה ׀ יָסַ֬דְתָּ לָהֶֽם׃השגחת הטבע
קבעת גבול שלא יעברו ויחזרו כדי לכסות את הארץ.
גְּֽבוּל־שַׂ֭מְתָּ בַּל־יַֽעֲבֹר֑וּן בַּל־יְ֝שׁוּב֗וּן לְכַסּ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃את המעיינות שאתה שולח בנחלי היררים, הם זורמים ביניהם.
הַֽמְשַׁלֵּ֣חַ מַ֭עְיָנִים בַּנְּחָלִ֑ים בֵּ֥ין הָ֝רִ֗ים יְהַלֵּכֽוּן׃כל חיות השדה שותות מהם, והצבאים מספקים את צמאם.
יַ֭שְׁקוּ כָּל־חַיְת֣וֹ שָׂדָ֑י יִשְׁבְּר֖וּ פְרָאִ֣ים צְמָאָֽם׃מעליהם שוכן עוף השמיים, ובין כנפיהם הם משמיעים קול.
עֲ֭לֵיהֶם עוֹף־הַשָּׁמַ֣יִם יִשְׁכּ֑וֹן מִבֵּ֥ין עֳ֝פָאיִ֗ם יִתְּנוּ־קֽוֹל׃השגחת הַשֵּׁם בטבע
הוא משקה את ההרים מהשיאים הגבוהים ביותר, והארץ שבעה מפרי מעשיך.
מַשְׁקֶ֣ה הָ֭רִים מֵעֲלִיּוֹתָ֑יו מִפְּרִ֥י מַ֝עֲשֶׂ֗יךָ תִּשְׂבַּ֥ע הָאָֽרֶץ׃הוא מצמיח דשא לבהמות ועשב לעבודת האדם, כדי להוציא לחם מן האדמה.
מַצְמִ֤יחַ חָצִ֨יר ׀ לַבְּהֵמָ֗ה וְ֭עֵשֶׂב לַעֲבֹדַ֣ת הָאָדָ֑ם לְה֥וֹצִיא לֶ֝֗חֶם מִן־הָאָֽרֶץ׃יין שישמח את לב האדם, שמן שיאיר את הפנים, ולחם שיחזק את לב האדם.
וְיַ֤יִן ׀ יְשַׂמַּ֬ח לְֽבַב־אֱנ֗וֹשׁ לְהַצְהִ֣יל פָּנִ֣ים מִשָּׁ֑מֶן וְ֝לֶ֗חֶם לְֽבַב־אֱנ֥וֹשׁ יִסְעָֽד׃עצי הַשֵׁם שבעים, עצי ארז מלבנון אשר הוא שתל.
יִ֭שְׂבְּעוּ עֲצֵ֣י יְהוָ֑ה אַֽרְזֵ֥י לְ֝בָנ֗וֹן אֲשֶׁ֣ר נָטָֽע׃סדר הבריאה ומשטר הטבע
שם הציפורים בונים את קולם, והעגור בבני ארזים בונה את ביתה.
אֲשֶׁר־שָׁ֭ם צִפֳּרִ֣ים יְקַנֵּ֑נוּ חֲ֝סִידָ֗ה בְּרוֹשִׁ֥ים בֵּיתָֽהּ׃ההרים הגבוהים הם למעלה עבור האיילים, והסלעים הם מחסה לשפני הסלע.
הָרִ֣ים הַ֭גְּבֹהִים לַיְּעֵלִ֑ים סְ֝לָעִ֗ים מַחְסֶ֥ה לַֽשְׁפַנִּֽים׃הוא עשה את הירח כדי שיסמן את המועדים, והשמש יודעת בדיוק מתי היא שוקעת.
עָשָׂ֣ה יָ֭רֵחַ לְמוֹעֲדִ֑ים שֶׁ֝֗מֶשׁ יָדַ֥ע מְבוֹאֽוֹ׃את החושך אתה מביא ומתחיל הלילה, ובזמן הזה כל חיות היער יוצאות לצוד.
תָּֽשֶׁת־חֹ֭שֶׁךְ וִ֣יהִי לָ֑יְלָה בּֽוֹ־תִ֝רְמֹ֗שׂ כָּל־חַיְתוֹ־יָֽעַר׃סדר הבריאה וגדולת הבורא
הכופרים צועקים בחיפוש אחר טרף ומנסים לקחת מאלו את אוכלם.
הַ֭כְּפִירִים שֹׁאֲגִ֣ים לַטָּ֑רֶף וּלְבַקֵּ֖שׁ מֵאֵ֣ל אָכְלָֽם׃כשהשמש זורחת, כולם מתאספים וחוזרים למקומות המגורים שלהם.
תִּזְרַ֣ח הַ֭שֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפ֑וּן וְאֶל־מְ֝עוֹנֹתָ֗ם יִרְבָּצֽוּן׃האדם יוצא לעבודתו, ועושה את מלאכתו עד שעות הערב.
יֵצֵ֣א אָדָ֣ם לְפָעֳל֑וֹ וְֽלַעֲבֹ֖דָת֣וֹ עֲדֵי־עָֽרֶב׃כמה גדולים המעשים שלך, ה׳! הכל עשית בחוכמה, והארץ מלאה בכל מה שיצרת.
מָֽה־רַבּ֬וּ מַעֲשֶׂ֨יךָ ׀ יְֽהוָ֗ה כֻּ֭לָּם בְּחָכְמָ֣ה עָשִׂ֑יתָ מָלְאָ֥ה הָ֝אָ֗רֶץ קִנְיָנֶֽךָ׃הַשְׁגָּחָה בַּיָּם וּבְכָל הַחַיּוֹת
הַיָּם הַגָּדוֹל וְהָרָחָב מָלֵא בִּרְמָשִׁים שֶׁאֵין לָהֶם מִסְפָּר, וּבְתוֹכוֹ חַיּוֹת קְטַנּוֹת וְגַם חַיּוֹת גְּדוֹלוֹת.
זֶ֤ה ׀ הַיָּ֥ם גָּדוֹל֮ וּרְחַ֪ב יָ֫דָ֥יִם שָֽׁם־רֶ֭מֶשׂ וְאֵ֣ין מִסְפָּ֑ר חַיּ֥וֹת קְ֝טַנּ֗וֹת עִם־גְּדֹלֽוֹת׃שָׁם שׁוֹטְטִים אנִיּוֹת, וְהַלִוְיָתָן שֶׁיצַרְתָּ שׁוֹטֵט בָּעֲמֻקִּים לְשׂוֹחַק.
שָׁ֭ם אֳנִיּ֣וֹת יְהַלֵּכ֑וּן לִ֝וְיָתָ֗ן זֶֽה־יָצַ֥רְתָּ לְשַֽׂחֶק־בּֽוֹ׃הַכֹּל מְצַפֶּה לְךָ, כְּדֵי שֶׁתִּתֵּן לָהֶם אֶת הָאֹכֶל שֶׁלָּהֶם בַּזְּמַן הַנָּכוֹן.
כֻּ֭לָּם אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּר֑וּן לָתֵ֖ת אָכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ׃כְּשֶׁאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם, הֵם אוֹסְפִים; כְּשֶׁאַתָּה פּוֹתֵחַ אֶת יָדְךָ, הֵם שְׂבֵעִים מֵטוֹב.
תִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם יִלְקֹט֑וּן תִּפְתַּ֥ח יָֽ֝דְךָ֗ יִשְׂבְּע֥וּן טֽוֹב׃השליטה של הבורא בחיים ובטבע
אם תסתיר את פניך, הם יבוהלו; אם תפסיק את רוחם, הם ימותו ויחזרו לאפר.
תַּסְתִּ֥יר פָּנֶיךָ֮ יִֽבָּהֵ֫ל֥וּן תֹּסֵ֣ף ר֭וּחָם יִגְוָע֑וּן וְֽאֶל־עֲפָרָ֥ם יְשׁוּבֽוּן׃אם תשלח את רוחך, הם ייוצרו מחדש ותחדש פני האדמה.
תְּשַׁלַּ֣ח ר֭וּחֲךָ יִבָּרֵא֑וּן וּ֝תְחַדֵּ֗שׁ פְּנֵ֣י אֲדָמָֽה׃יהי כבוד ה' לעולם, שה' ישמח במעשיו.
יְהִ֤י כְב֣וֹד יְהוָ֣ה לְעוֹלָ֑ם יִשְׂמַ֖ח יְהוָ֣ה בְּמַעֲשָֽׂיו׃הוא מסתכל על הארץ והיא רועדת, הוא נוגע בהרים והם עולים בעשן.
הַמַּבִּ֣יט לָ֭אָרֶץ וַתִּרְעָ֑ד יִגַּ֖ע בֶּהָרִ֣ים וְֽיֶעֱשָֽׁנוּ׃שִׁיר הַלְלָה וּתְפִלָּה לַבְּרִיאָה
אֲשִׁיר לַשֵּׁם כָּל יְמֵי חַיַּי. אֲזַמֵּר לֵאלֹהַי כָּל הָעֶת.
אָשִׁ֣ירָה לַיהוָ֣ה בְּחַיָּ֑י אֲזַמְּרָ֖ה לֵאלֹהַ֣י בְּעוֹדִֽי׃מַה שֶּׁהַמַּחשָּב עָלָיו נָעִים לִי, וְאֶשְׂמַח בַּשֵּׁם.
יֶעֱרַ֣ב עָלָ֣יו שִׂיחִ֑י אָ֝נֹכִ֗י אֶשְׂמַ֥ח בַּיהוָֽה׃הַחַטָּאִים יַעֲלִמוּ מֵהָאָרֶץ, וְהָרְשָׁעִים לֹא יִהְיוּ עוֹד. בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת הַשֵּׁם. הַלְלוּ־יָהּ.
יִתַּ֤מּוּ חַטָּאִ֨ים ׀ מִן־הָאָ֡רֶץ וּרְשָׁעִ֤ים ׀ ע֤וֹד אֵינָ֗ם בָּרֲכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־יְהוָ֗ה הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
שבח לבריאה
בָּרֲכִ֥י נַפְשִׁ֗י אֶת־יְה֫וָ֥ה יְהוָ֣ה אֱ֭לֹהַי גָּדַ֣לְתָּ מְּאֹ֑ד ה֭וֹד וְהָדָ֣ר לָבָֽשְׁתָּ׃
עֹֽטֶה־א֭וֹר כַּשַּׂלְמָ֑ה נוֹטֶ֥ה שָׁ֝מַ֗יִם כַּיְרִיעָֽה׃
הַ֥מְקָרֶֽה בַמַּ֗יִם עֲֽלִיּ֫וֹתָ֥יו הַשָּׂם־עָבִ֥ים רְכוּב֑וֹ הַֽ֝מְהַלֵּ֗ךְ עַל־כַּנְפֵי־רֽוּחַ׃
עֹשֶׂ֣ה מַלְאָכָ֣יו רוּח֑וֹת מְ֝שָׁרְתָ֗יו אֵ֣שׁ לֹהֵֽט׃
השליטה של השם בבריאת העולם
יָֽסַד־אֶ֭רֶץ עַל־מְכוֹנֶ֑יהָ בַּל־תִּ֝מּ֗וֹט עוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃
תְּ֭הוֹם כַּלְּב֣וּשׁ כִּסִּית֑וֹ עַל־הָ֝רִ֗ים יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם׃
מִן־גַּעֲרָ֣תְךָ֣ יְנוּס֑וּן מִן־ק֥וֹל רַֽ֝עַמְךָ֗ יֵחָפֵזֽוּן׃
יַעֲל֣וּ הָ֭רִים יֵרְד֣וּ בְקָע֑וֹת אֶל־מְ֝ק֗וֹם זֶ֤ה ׀ יָסַ֬דְתָּ לָהֶֽם׃
השגחת הטבע
גְּֽבוּל־שַׂ֭מְתָּ בַּל־יַֽעֲבֹר֑וּן בַּל־יְ֝שׁוּב֗וּן לְכַסּ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃
הַֽמְשַׁלֵּ֣חַ מַ֭עְיָנִים בַּנְּחָלִ֑ים בֵּ֥ין הָ֝רִ֗ים יְהַלֵּכֽוּן׃
יַ֭שְׁקוּ כָּל־חַיְת֣וֹ שָׂדָ֑י יִשְׁבְּר֖וּ פְרָאִ֣ים צְמָאָֽם׃
עֲ֭לֵיהֶם עוֹף־הַשָּׁמַ֣יִם יִשְׁכּ֑וֹן מִבֵּ֥ין עֳ֝פָאיִ֗ם יִתְּנוּ־קֽוֹל׃
השגחת הַשֵּׁם בטבע
מַשְׁקֶ֣ה הָ֭רִים מֵעֲלִיּוֹתָ֑יו מִפְּרִ֥י מַ֝עֲשֶׂ֗יךָ תִּשְׂבַּ֥ע הָאָֽרֶץ׃
מַצְמִ֤יחַ חָצִ֨יר ׀ לַבְּהֵמָ֗ה וְ֭עֵשֶׂב לַעֲבֹדַ֣ת הָאָדָ֑ם לְה֥וֹצִיא לֶ֝֗חֶם מִן־הָאָֽרֶץ׃
וְיַ֤יִן ׀ יְשַׂמַּ֬ח לְֽבַב־אֱנ֗וֹשׁ לְהַצְהִ֣יל פָּנִ֣ים מִשָּׁ֑מֶן וְ֝לֶ֗חֶם לְֽבַב־אֱנ֥וֹשׁ יִסְעָֽד׃
יִ֭שְׂבְּעוּ עֲצֵ֣י יְהוָ֑ה אַֽרְזֵ֥י לְ֝בָנ֗וֹן אֲשֶׁ֣ר נָטָֽע׃
סדר הבריאה ומשטר הטבע
אֲשֶׁר־שָׁ֭ם צִפֳּרִ֣ים יְקַנֵּ֑נוּ חֲ֝סִידָ֗ה בְּרוֹשִׁ֥ים בֵּיתָֽהּ׃
הָרִ֣ים הַ֭גְּבֹהִים לַיְּעֵלִ֑ים סְ֝לָעִ֗ים מַחְסֶ֥ה לַֽשְׁפַנִּֽים׃
עָשָׂ֣ה יָ֭רֵחַ לְמוֹעֲדִ֑ים שֶׁ֝֗מֶשׁ יָדַ֥ע מְבוֹאֽוֹ׃
תָּֽשֶׁת־חֹ֭שֶׁךְ וִ֣יהִי לָ֑יְלָה בּֽוֹ־תִ֝רְמֹ֗שׂ כָּל־חַיְתוֹ־יָֽעַר׃
סדר הבריאה וגדולת הבורא
הַ֭כְּפִירִים שֹׁאֲגִ֣ים לַטָּ֑רֶף וּלְבַקֵּ֖שׁ מֵאֵ֣ל אָכְלָֽם׃
תִּזְרַ֣ח הַ֭שֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפ֑וּן וְאֶל־מְ֝עוֹנֹתָ֗ם יִרְבָּצֽוּן׃
יֵצֵ֣א אָדָ֣ם לְפָעֳל֑וֹ וְֽלַעֲבֹ֖דָת֣וֹ עֲדֵי־עָֽרֶב׃
מָֽה־רַבּ֬וּ מַעֲשֶׂ֨יךָ ׀ יְֽהוָ֗ה כֻּ֭לָּם בְּחָכְמָ֣ה עָשִׂ֑יתָ מָלְאָ֥ה הָ֝אָ֗רֶץ קִנְיָנֶֽךָ׃
הַשְׁגָּחָה בַּיָּם וּבְכָל הַחַיּוֹת
זֶ֤ה ׀ הַיָּ֥ם גָּדוֹל֮ וּרְחַ֪ב יָ֫דָ֥יִם שָֽׁם־רֶ֭מֶשׂ וְאֵ֣ין מִסְפָּ֑ר חַיּ֥וֹת קְ֝טַנּ֗וֹת עִם־גְּדֹלֽוֹת׃
שָׁ֭ם אֳנִיּ֣וֹת יְהַלֵּכ֑וּן לִ֝וְיָתָ֗ן זֶֽה־יָצַ֥רְתָּ לְשַֽׂחֶק־בּֽוֹ׃
כֻּ֭לָּם אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּר֑וּן לָתֵ֖ת אָכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ׃
תִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם יִלְקֹט֑וּן תִּפְתַּ֥ח יָֽ֝דְךָ֗ יִשְׂבְּע֥וּן טֽוֹב׃
השליטה של הבורא בחיים ובטבע
תַּסְתִּ֥יר פָּנֶיךָ֮ יִֽבָּהֵ֫ל֥וּן תֹּסֵ֣ף ר֭וּחָם יִגְוָע֑וּן וְֽאֶל־עֲפָרָ֥ם יְשׁוּבֽוּן׃
תְּשַׁלַּ֣ח ר֭וּחֲךָ יִבָּרֵא֑וּן וּ֝תְחַדֵּ֗שׁ פְּנֵ֣י אֲדָמָֽה׃
יְהִ֤י כְב֣וֹד יְהוָ֣ה לְעוֹלָ֑ם יִשְׂמַ֖ח יְהוָ֣ה בְּמַעֲשָֽׂיו׃
הַמַּבִּ֣יט לָ֭אָרֶץ וַתִּרְעָ֑ד יִגַּ֖ע בֶּהָרִ֣ים וְֽיֶעֱשָֽׁנוּ׃
שִׁיר הַלְלָה וּתְפִלָּה לַבְּרִיאָה
אָשִׁ֣ירָה לַיהוָ֣ה בְּחַיָּ֑י אֲזַמְּרָ֖ה לֵאלֹהַ֣י בְּעוֹדִֽי׃
יֶעֱרַ֣ב עָלָ֣יו שִׂיחִ֑י אָ֝נֹכִ֗י אֶשְׂמַ֥ח בַּיהוָֽה׃
יִתַּ֤מּוּ חַטָּאִ֨ים ׀ מִן־הָאָ֡רֶץ וּרְשָׁעִ֤ים ׀ ע֤וֹד אֵינָ֗ם בָּרֲכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־יְהוָ֗ה הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
מזמור זה מהלל את גדלות הבורא דרך התבוננות בנפלאות הבריאה וסדר הטבע.
שבח לבריאה
תהילה לבורא עולם על גדלותו ותפארתו בעולם. הפסוקים מתארים כיצד הַשֵּׁם שולט בטבע, עוטה אור ופורש שמים, מנהיג את המים והעננים, ומשתמש ברוחות ובאש כמלאכיו המשרתים אותו.
השליטה של השם בבריאת העולם
תהילה לבורא על יסוד הארץ ויצירת הסדר בטבע. הפסוקים מתארים כיצד השם קבע את מעמד ההרים והעמקים, וכיצד המים והתהומות נרתעים מפני כוחו, תוך יצירת עולם יציב וקבוע שלא יזעזע לעולם.
השגחת הטבע
פסוקים אלו משבחים את השם על סדר הבריאה והשגחת הטבע. המתאר קביעת גבולות למים, זרימת מעיינות בין ההרים, ומתן מים לכל חיות השדה והצבאים. כמו כן, מוזכר עוף השמיים השוכן מעל ומצליל קול מבין כנפיו.
השגחת הַשֵּׁם בטבע
פסוקים אלו משבחים את מעשי הַשֵּׁם בבריאה. הוא משקה את ההרים וגורם לאדמה להניב דשא, עשב, לחם, יין ושמן. כל מה שדרוש לחיות ולשמחה נובע מטיפוחו של הַשֵּׁם, כולל עצי ארז לבנוני מפוארים שהוא שתל בעולם.
סדר הבריאה ומשטר הטבע
תהילים פרק קה פסוקים יז עד כ מתארים את הסדר המופלא בטבע. הפיוט מפרט כיצד הכל מוגדר ומוגן: הציפורים והעגורים בבתיהן, ההרים והסלעים מספקים מחסה לחיות, והירח והשמש שומרים על הזמנים. גם החושך והלילה הם חלק מהתוכנית המדויקת המאפשרת לחיות היער להתקיים.
סדר הבריאה וגדולת הבורא
הפסוקים מתארים את מחזור הטבע והעבודה האנושית תחת הנהגת הבורא. בעוד שהכופרים מחפשים בטל, השמש והטבע פועלים לפי סדר קבוע. הפסוק מסתיים בשבח לה׳ על חכמת הבריאה ועל השפע הממלא את העולם כולו.
הַשְׁגָּחָה בַּיָּם וּבְכָל הַחַיּוֹת
הַמִּזְמוֹר מְתָפֵס אֶת הַמֶּרְחָב הַמְּתֻק שֶׁבַּיָּם הַגָּדוֹל וְאֶת הַמּגוֹן הַמְּפֹאָר שֶׁל הַיְצוּר. הַכֹּל, מֵהַחַיּוֹת הַקְּטַנּוֹת וְעַד לַלִוְיָתָן, תָּלוּי בְּסֵדֶר הַטֶּבַע וּבְהַסְפָּקַת הָאֹכֶל מֵעֵינֵי הַבּוֹרֵא, הַמְּסַפֵּק לְכֻלָּם אֶת צִרְכֵיהֶם בְּשִׂבְעוֹן.
השליטה של הבורא בחיים ובטבע
פסוקים אלו מתארים את כוחו של הבורא להחיות או להכחיד את היצורים באמצעות רוחו. השיר מהלל את כבוד ה' הנצחי ואת שמחתו במעשיו, תוך הצגת כוחו המוחלט בטבע, המסוגל לזעזע את הארץ ולהגיב להרים.
שִׁיר הַלְלָה וּתְפִלָּה לַבְּרִיאָה
הַמִּזְמוֹר מְסַיֵּם אֶת שִׁיר הַהוֹדָיָה עַל הַטֶּבַע בִּתְפִלָּה אִישִׁית. הַדָּוִד מַבְטִיחַ לְהַלֵּל אֶת הַשֵּׁם כָּל יְמֵי חַיָּיו בְּשִׁירָה וּבְזִמְרוֹן. הוּא מְבַקֵּשׁ אֶת סוֹפוֹ שֶׁל הָרֶשַׁע וְשֶׁהַחַטָּאִים יֵעָלְמוּ, וּמְסִיים בִּבְרָכָה לַשֵּׁם וּבְהוֹדָאָה.
הטבע כולו מעיד על כבודו של הבורא ועל נאמנותו לכל יצור.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הצדק והמשפט בניהול העולם
״אמר ר' אלעזר: כל התורה תלויה במשפט, לכך נתן הקב"ה דינין אחר עשרת הדברות, לפי שהבריות מעבירין על הדין, והוא נפרע מהם, ומלמד את באי״
בפרשת שמות רבה (ל׳:י״ט) מובא דברי רבי אלעזר המדגישים את הקשר העמוק בין התורה למשפט. הוא מסביר שהקב"ה נתן את הדינים לאחר עשרת הדיברות משום שהבניינים נוטים לעבור על הדין, והקב"ה דן אותם וגורם להם להיפרע. דרך זה הוא מלמד שהעולם אינו נחרב מיד, אלא רק לאחר שהדין מגיע לקצהו, כפי שניתן לראות בסיפורי סדום וירושלים. רבי אלעזר משתמש גם במשל על יהודה, שהפך לנשיא בזכות יושרתו ודינו את תמר בדרך אמת. המדרש מציג את יהודה כדיין שמצא זכות בסיטואציה משפטית מורכבת. בנוסף, מובאת דעתו של בן זומא על החשיבות של בושת העולם הזה, המבואת את היראה מהעולם הבא, שבו הדין הוא אלוהי ומוחלט.
שמות רבה ל׳:י״ט ↗הקשר בין המזמורים לבין ימי חג
״ובראש השנה אומר כל העמים תקעו כף (תהילים מ״ז:ב׳) ביום הכפורים ברכי נפשי (שם קד) וממעמעקים קראתיך ה׳ (שם קל) בחג הסוכות נודע ביהודה (שם״
במסכת סופרים מובא כי בראש השנה כל העמים מביעים שמחה וקול רעש בכפות ידיהם, כפי שנכתב בתהילים מ״ז. ביום הכפורים, האדם מבקש שהנשמה תשתפל ותתכפר, כפי שמופיע בתהילים קד. ביום החג, בערב סוכות, המזמור הופך לידוע ביהודה, ובשמיני לחג הוא מלווה בתווים מוזיקליים מיוחדים. הפרשנות כאן מראה כיצד פסוקים מתוך ספר תהילים משמשים כבסיס לתפילות ולמנהגי ישראל בשנה. אם אדם אינו יודע לשיר את כל הפסוקים המדויקים, עליו להשתמש במילים פשוטות ובטוחות כמו "אודה ה' בכל לבי", כדי להביע את הקשר שלו לקדוש ברוך הוא בכל מצב.
מסכת סופרים י״ט:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
הגבולות של הבריאה
״גבול שמת. להם החול אשר סביב שפתו:״
רש"י מפרש את הפסוק העוסק בסידור המים בעת הבריאה. לפי פירושו, המים המקיפים את פתחו של הימים הם החול שנמצא סביב גבול המים. הפרשנות הזו מתמקדת בתיאור הפיזי של המבנה הטבעי, שבו החול משמש כגבול המגדיר את שפת הים.
רש״י על תהילים 104:9:1 ↗השמחה בבריאה
״לשחק בו. שלש שעות ביום כך אמרו רבותינו במסכת ע"א וכך מפורש בספר איוב התשחק בו כצפור:״
הפסוק מתאר את הלווייתנים השוחים בים, ואת המצב שבו הַשֵּׁם משחק בהם. רש"י על תהילים מפרש את המילה "תשחק" כביטוי לתנועה קלה ומהירה, בדומה לצפור שמשחקת באוויר. הוא מסתמך על המקור במסכת ע"ה ועל ספר איוב כדי להדגיש שהתנועה של הלווייתנים היא קלילה ונוחה. הפרשנות הזו מתמקדת בצד הטכני של התנועה ולא בהכרח בכוונת הבורא, אך היא עוזרת להבין את התמונה הוויזואלית של יצורים גדולים ומרשימים שנעים בים בקלות ובחופש.
רש״י על תהילים 104:26:1 ↗הגבול המגן של המים
״גבול. אחר שהקווית המים שמת להם החול לגבול שלא יעברה ולא ישחיתו הברואים על היבשה:״
הרד"ק מפרש את הפסוק המתאר את קביעת הגבול למים. לפי דבריו, לאחר שהשם קבע גבול למים, הוא הניח את החול כגדר כדי שהמים לא יעברו את מקומם ולא יהרסו את היבשה ואת כל היצורים החיים שעל פני האדמה. הפירוש מתמקד בהיבט הפיזי והמגן של הבריאה, ומראה כיצד הגבול נועד לשמור על סדר ותקינות בעולם, למנוע מכוח המים להשתלט ולהשמיד את החיים.
רד״ק על תהילים 104:9:1 ↗הים כמרחב לחיים וסחר
״שם. אמר כי גם הים שאינו מדור לנבראי היבשה נתת חכמה באדם ללכת בו באניות ממקום למקום וצד דגי הים למאכל ועל ידי אניות הוא״
הפסוק מתאר את הים כחלק מהסדר האלוהי שבו יצורים שונים חיים ומתקיימים. השם מנהיג את כל הבריאה, כולל הדגים ששוחים בים וגם האדם המשתמש בכוחו ובתבונתו כדי לנווט בספינות על פני המים. הרדק מפרש את הפסוק ומסביר כי גם הים, שאינו מיועד ליבשה, כולל תועלת גדולה. הוא מציין שהשם נתן לאדם חכמה כדי שיוכל לשייט באוניות ממקום למקום, ובכך גם להשיג דגים למאכל באמצעות הסחר הימי.
רד״ק על תהילים 104:26:1 ↗