מִזְמוֹר לְהוֹדָיָה. תַּעֲלוּ בְּקולָן לַהֶשֵּׁם כָּל הָאָרֶץ.
מִזְמ֥וֹר לְתוֹדָ֑ה הָרִ֥יעוּ לַ֝יהוָ֗ה כָּל־הָאָֽרֶץ׃תהילים · פרק ק׳
קריאה להודיה ולשבח להשם
הקריאה לעם כולו לעבוד את ה' בשמחה, מתוך הכרה בטובו ובאמונתו הנצחית.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
תהילים ק׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
קריאת הודיה לעם האלוהים
עִבְדוּ אֶת הַשֵּׁם בְּשִׂמְחָה. בֹּאוּ לְפָנָיו בִּשְׁירָה.
עִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֣ה בְּשִׂמְחָ֑ה בֹּ֥אוּ לְ֝פָנָ֗יו בִּרְנָנָֽה׃דְּעוּ כִּי הַשֵּׁם הוּא אֱלֹהִים. הוּא מָצָא אוֹתָנוּ וְהוּא הַשַּׁייֵךְ אֵלֵינוּ, אֲנַחְנוּ עַם הַשֵּׁם וְצֹאן הַמַּרְעֶה שֶׁלּוֹ.
דְּע֗וּ כִּֽי־יְהוָה֮ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים הֽוּא־עָ֭שָׂנוּ ולא [וְל֣וֹ] אֲנַ֑חְנוּ עַ֝מּ֗וֹ וְצֹ֣אן מַרְעִיתֽוֹ׃בֹּאוּ לְשַׁעֲרָיו בְּתוֹדָיָה, לְחֲצֵרָיו בְּשִׁירָה. הַודו לוֹ וּבָרְכוּ אֶת שְׁמוֹ.
בֹּ֤אוּ שְׁעָרָ֨יו ׀ בְּתוֹדָ֗ה חֲצֵרֹתָ֥יו בִּתְהִלָּ֑ה הֽוֹדוּ־ל֝֗וֹ בָּרֲכ֥וּ שְׁמֽוֹ׃ה–ה
נצחיות הטוב והאמונה
כי הטוב של הַשֵּׁם הוא לנצח, החסד שלו נמשך תמיד, ואמונתו קיימת מדור לדור.
כִּי־ט֣וֹב יְ֭הֹוָה לְעוֹלָ֣ם חַסְדּ֑וֹ וְעַד־דֹּ֥ר וָ֝דֹ֗ר אֱמוּנָתֽוֹ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
קריאת הודיה לעם האלוהים
מִזְמ֥וֹר לְתוֹדָ֑ה הָרִ֥יעוּ לַ֝יהוָ֗ה כָּל־הָאָֽרֶץ׃
עִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֣ה בְּשִׂמְחָ֑ה בֹּ֥אוּ לְ֝פָנָ֗יו בִּרְנָנָֽה׃
דְּע֗וּ כִּֽי־יְהוָה֮ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים הֽוּא־עָ֭שָׂנוּ ולא [וְל֣וֹ] אֲנַ֑חְנוּ עַ֝מּ֗וֹ וְצֹ֣אן מַרְעִיתֽוֹ׃
בֹּ֤אוּ שְׁעָרָ֨יו ׀ בְּתוֹדָ֗ה חֲצֵרֹתָ֥יו בִּתְהִלָּ֑ה הֽוֹדוּ־ל֝֗וֹ בָּרֲכ֥וּ שְׁמֽוֹ׃
ה–ה
נצחיות הטוב והאמונה
כִּי־ט֣וֹב יְ֭הֹוָה לְעוֹלָ֣ם חַסְדּ֑וֹ וְעַד־דֹּ֥ר וָ֝דֹ֗ר אֱמוּנָתֽוֹ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
תהילים ק, המדגים את הזמנה לעבודת ה' מכל העמים ומכל הלב.
פסוקים א–ד
קריאת הודיה לעם האלוהים
מִזְמוֹר הַמְּזַמֵּר קריאה גְּבוֹהָה לְכָל הָאָרֶץ לְהַלֵּל אֶת הַשֵּׁם בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁירָה. הַמְּזַמֵּר מַזְכִּיר לְעַם הַיִּשְׂרָאֵל אֶת הַקֶּשר הַמְּיֻחָד אֵלֵינוּ כְּעַם וּצֶאן בְּיַד הַבּוֹרֵא, וּמְזַמֵּן לְהִתְקַבֵּל אֶל הַהֵיכָל בְּהוֹדָיָה וּבִרְכָה.
פסוקים ה–ה
נצחיות הטוב והאמונה
פסוק זה מדגיש את טבעו הנצחי של הַשֵּׁם. הוא מפרט שלושה היבטים: טובו האינסופי, חסדו הנמשך, ואמונתו היציבה שעוברת מדור לדור ללא שינוי.
הפסוקים מסתיימים בהודיה על טובו הנצחי של ה' ועל אמונתו לעד.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַכְּבֹד הַמְּשֻׁלָּם בְּתוֹדָה
״אַתְיוּהּ לְתוֹדָה. אָמַר: תּוֹדָה יֵהָרֵג? הָכְתִיב ״מִזְמוֹר לְתוֹדָה״? אָמְרוּ לוֹ: אִין, תּוֹדָה יֵהָרֵג, דִּכְתִיב: ״זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי״.״
הַמִּקְרָא בְּסַנְהֶדְרִין דּוֹרֵשׁ אֶת הַמִּלִּים "מִזְמוֹר לְתוֹדָה". הַגְּמָרָא מְבִיאָה תְּשׁוּבָה לָשׁוּלְאָן הַשּׁוֹאֵל הַא הַתּוֹדָה עֲלוּלָה לְהִהָלֵךְ בְּמַחִיר שֶׁל מָוֶת. הַמַּקְצִיעַ מַסְבִּיר כִּי הַתּוֹדָה הִיא הַכְּבֹד הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַמַּקְרִיב תּוֹדָה שֶׁהוּא מְכַבֵּד אֶת הַבּוֹרֵא. הַפֵּרוּשׁ הַמְּסֻבָּל בַּדִּרָשָׁה הוּא כִּי הַתּוֹדָה אֵינָהּ רַק מִצְוָה, אֶלָּא הִיא כְּבוֹד הַשּׁם הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וְעַל כֵּן הִיא יְכוֹלָה לְהִהָלֵךְ בְּמַחִיר שֶׁל קְרָבָן וְהַקְרָבָה עַצְמִית.
סנהדרין מ״ג א:כ״ו ↗הקריאה לשבח הכלל
״ואלו הן של נביאים ושל כתובים תרבו חושי אמר (לו) הרבית צרתם יקטלני אחריש כצפור מרעהו זרובבל יצרו דעו יאסף שם ודברו:״
תהילים ק' הוא מזמור המהווה קריאה כללית לעבודת ה'. הפסוקים מורים על חשיבות השמחה וההודיה כבסיס לקשר עם הבורא. המזמור מופנה לכל העולם, כולל העמים, וקורא להכיר בטובו של ה'. הפרשנים מדגישים את ההבדל בין קריאה עדינה לבין קריאה רועמת. לפי חלק מהפרשנים, המזמור מתאר את המעמד של כניסת המלך למקדש, אך הגישה המרכזית רואה בו פנייה אוניברסלית של כל הבריאה להודות לה' על היותו טוב ומחזיק בנצח.
מסכת סופרים ו׳:ו׳ ↗בעקבות המפרשים
קריאה עולמית להודיה
״מזמור לתודה. להודיה לאומרו על זבחי תודה:״
רש"י מפרש את הפתיחה של המזמור כקריאה מפורשת להודות ולהצהיר על הכרת הטוב. לפי פירושו, המזמור עוסק בלהודות לה' על הקרבנות והזבחים שהובאו לכבודו, ובכך מדגיש את החשיבות של דיבור מפורש בשבח האל. ההסבר מתמקד בכך שההודיה אינה רק תחושה פנימית, אלא פעולה של אמירה והכרזה. רש"י רואה בראשית המזמור הנחיה להודיה שמתבטאת בבוא אל בית המקדש עם זבחי תודה.
רש״י על תהילים 100:1:1 ↗הכרת המקור והקשר עם הַשֵּׁם
״הוא עשנו ולא. כשלא היינו בעולם:״
בתהילים ק', רש"י מסביר את הפסוק "כי הוא עשנו" בדרך מיוחדת. לפי פירושו, המילה "עשנו" מציינת את הקשר היסודי שבין האדם לבורא, ומדגישה שבעולם לא היינו קיימים לפני שהוא יצר אותנו. הפרשן מתמקד בכך שהידיעה שהַשֵּׁם הוא היוצר שלנו היא הבסיס להכרה בזהותו. לפי גישת רש"י, אין מדובר רק בתיאור פעולה אלא בביטוי של שייכות מוחלטת של הבריאה ליוצרה, שמתחילה מרגע היצירה עצמה.
רש״י על תהילים 100:3:1 ↗קריאה לעבודת ה׳ בשמחה
״לתודה. פירושו שתודו לו החסד שעשה עמכם ואתם תאמרו הריעו לה' כל הארץ שכל הארץ ישמחו לשמחתכם:״
רד״ק מפרש את הפסוק הראשון בתהילים כך: עליכם להודות לה׳ על החסד שהוא עושה עמכם. הקריאה היא שכל הארץ תריע ותשמח לה׳, כיוון שכל העולם כולו מתפלל לשמחכם ולשמוח בשמחתכם. הפירוש מתמקד בחיבור שבין תודת האדם לבין השמחה הכללית של העולם כולו. הרד״ק מדגיש שהתודה אינה רק פעולה פרטית, אלא קריאה גלובלית של כל הארץ.
רד״ק על תהילים 100:1:1 ↗זיהוי הקשר בין העם לאלוהים
״ולו אנחנו. שאנחנו נקראים בשמו:״
הרד"ק (רבי דוד קמחי) מפרש את הפסוק השלישי בתהילים, הקורא לנו לדעת כי ה' הוא אלוהים וכי אנחנו עמו. לפי הסברו, הידיעה אינה רק עובדה יבשה, אלא היא מבוססת על השייכות העמוקה שלנו אליו. הוא מסביר שהסיבה שאנו נקראים בכינוי "עמו" היא משום שאנו נקראים בשמו של ה'. לפי גישה זו, הקשר בין עם ישראל לבורא הוא קשר של זהות וזהות משותפת דרך השם, מה שהופך את ההכרה בבורא למחויבות אישית וקבוצתית.
רד״ק על תהילים 100:3:3 ↗