בני, אם נעשית ערב לחבר שלך ונתת את ידך לאדם זר כסימן להתחייבות,
בְּ֭נִי אִם־עָרַ֣בְתָּ לְרֵעֶ֑ךָ תָּקַ֖עְתָּ לַזָּ֣ר כַּפֶּֽיךָ׃משלי · פרק ו׳
אזהרות מפני התחייבות, עצלות, רשע וניאוף
המלצה להימנע מפיקדון ומהתחייבות, אזהרות על התנהגות ולימוד מן הטבע, אזהרת עצלות וסכנת הרשע, האדם הרע והדברים שהשם שונא, דברים שהשם שונא והצוות ההורים, הזהירות מן המוסר ומן האישה הרעה, סכנות תאווה ובור פיתוי, השלכות המעשים והחובות, והסכנה בכסף והנקם הקשה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
משלי ו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
המלצה להימנע מפיקדון ומהתחייבות
הסתבכת בגלל המילים שאמרת; נלכדת בגלל המילים שאמרת.
נוֹקַ֥שְׁתָּ בְאִמְרֵי־פִ֑יךָ נִ֝לְכַּ֗דְתָּ בְּאִמְרֵי־פִֽיךָ׃אז עשה כך, בני, כדי להיחלץ: הרי אתה נתון ביד החבר שלך. לך, השפל את עצמך והפצר בחברים שלך.
עֲשֵׂ֨ה זֹ֥את אֵפ֪וֹא ׀ בְּנִ֡י וְֽהִנָּצֵ֗ל כִּ֘י בָ֤אתָ בְכַף־רֵעֶ֑ךָ לֵ֥ךְ הִ֝תְרַפֵּ֗ס וּרְהַ֥ב רֵעֶֽיךָ׃על המילים
כאן נאמר ״חברים שלך״ ברבים, אף שקודם נאמר ״החבר שלך״ ביחיד.
אל תיתן לעיניים שלך לישון, ולעפעפיים שלך להתנמנם.
אַל־תִּתֵּ֣ן שֵׁנָ֣ה לְעֵינֶ֑יךָ וּ֝תְנוּמָ֗ה לְעַפְעַפֶּֽיךָ׃ה–ח
אזהרות על התנהגות ולימוד מן הטבע
היחלץ כמו צבי מידו של מי שתפס אותו, וכמו ציפור מידו של לוכד ציפורים.
הִ֭נָּצֵל כִּצְבִ֣י מִיָּ֑ד וּ֝כְצִפּ֗וֹר מִיַּ֥ד יָקֽוּשׁ׃ (פ)על המילים
הפסוק לא אומר מידו של מי הצבי ניצל.
לך אל הנמלה, עצלן. התבונן בדרכיה ולמד להיות חכם.
לֵֽךְ־אֶל־נְמָלָ֥ה עָצֵ֑ל רְאֵ֖ה דְרָכֶ֣יהָ וַחֲכָֽם׃אין לה קצין, שוטר או מושל.
אֲשֶׁ֖ר אֵֽין־לָ֥הּ קָצִ֗ין שֹׁטֵ֥ר וּמֹשֵֽׁל׃היא מכינה בקיץ את האוכל שלה, ואוספת בזמן הקציר את מזונה.
תָּכִ֣ין בַּקַּ֣יִץ לַחְמָ֑הּ אָגְרָ֥ה בַ֝קָּצִ֗יר מַאֲכָלָֽהּ׃ט–יב
אזהרת עצלות וסכנת הרשע
עד מתי, עצלן, תשכב? מתי תקום מהשינה שלך?
עַד־מָתַ֖י עָצֵ֥ל ׀ תִּשְׁכָּ֑ב מָ֝תַ֗י תָּק֥וּם מִשְּׁנָתֶֽךָ׃קצת שינה, קצת נמנום, קצת חיבוק ידיים כדי לשכב.
מְעַ֣ט שֵׁ֭נוֹת מְעַ֣ט תְּנוּמ֑וֹת מְעַ֓ט ׀ חִבֻּ֖ק יָדַ֣יִם לִשְׁכָּֽב׃והעוני שלך יבוא כמו אדם שהולך בדרך, והמחסור שלך כמו אדם חמוש במגן.
וּבָֽא־כִמְהַלֵּ֥ךְ רֵאשֶׁ֑ךָ וּ֝מַחְסֹֽרְךָ֗ כְּאִ֣ישׁ מָגֵֽן׃ (פ)אדם נבזי, איש שעושה רע, מסתובב ומדבר בצורה עקומה.
אָדָ֣ם בְּ֭לִיַּעַל אִ֣ישׁ אָ֑וֶן ה֝וֹלֵ֗ךְ עִקְּשׁ֥וּת פֶּֽה׃יג–טז
האדם הרע והדברים שהשם שונא
הוא קורץ בעיניו, מסמן ברגליו ומורה באצבעותיו.
קֹרֵ֣ץ בְּ֭עֵינָו מֹלֵ֣ל בְּרַגְלָ֑ו מֹ֝רֶ֗ה בְּאֶצְבְּעֹתָֽיו׃בליבו מחשבות מעוותות; הוא מתכנן רע כל הזמן ומעורר מריבות.
תַּֽהְפֻּכ֨וֹת ׀ בְּלִבּ֗וֹ חֹרֵ֣שׁ רָ֣ע בְּכָל־עֵ֑ת מדנים [מִדְיָנִ֥ים] יְשַׁלֵּֽחַ׃לכן אסונו יבוא פתאום; בבת אחת הוא יישבר, ולא תהיה דרך לרפא אותו.
עַל־כֵּ֗ן פִּ֭תְאֹם יָב֣וֹא אֵיד֑וֹ פֶּ֥תַע יִ֝שָּׁבֵ֗ר וְאֵ֣ין מַרְפֵּֽא׃ (פ)יש שישה דברים שהשם שונא, ושבעה דברים שנפשו מתעבת.
שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵ֣א יְהוָ֑ה וְ֝שֶׁ֗בַע תועבות [תּוֹעֲבַ֥ת] נַפְשֽׁוֹ׃יז–כ
דברים שהשם שונא והצוות ההורים
עיניים מתנשאות, לשון שמשקרת וידיים ששופכות דם של אדם חף מפשע.
עֵינַ֣יִם רָ֭מוֹת לְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר וְ֝יָדַ֗יִם שֹׁפְכ֥וֹת דָּם־נָקִֽי׃לב שרוקם תוכניות רשע, ורגליים שממהרות לרוץ לעשות רע.
לֵ֗ב חֹ֭רֵשׁ מַחְשְׁב֣וֹת אָ֑וֶן רַגְלַ֥יִם מְ֝מַהֲר֗וֹת לָר֥וּץ לָֽרָעָה׃עד שקר שמספר שקרים, ומי שמעורר מריבות בין אחים.
יָפִ֣יחַ כְּ֭זָבִים עֵ֣ד שָׁ֑קֶר וּמְשַׁלֵּ֥חַ מְ֝דָנִ֗ים בֵּ֣ין אַחִֽים׃ (פ)בני, שמור את המצווה של אבא שלך, ואל תעזוב את ההוראה של אמא שלך.
נְצֹ֣ר בְּ֭נִי מִצְוַ֣ת אָבִ֑יךָ וְאַל־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃כא–כד
הזהירות מן המוסר ומן האישה הרעה
קשור אותם תמיד אל הלב שלך, וענוד אותם על הצוואר שלך.
קָשְׁרֵ֣ם עַל־לִבְּךָ֣ תָמִ֑יד עָ֝נְדֵ֗ם עַל־גַּרְגְּרֹתֶֽךָ׃כשתלך, היא תנחה אותך; כשתשכב, היא תשמור עליך; וכשתתעורר, היא תדבר איתך.
בְּהִתְהַלֶּכְךָ֨ ׀ תַּנְחֶ֬ה אֹתָ֗ךְ בְּֽ֭שָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹ֣ר עָלֶ֑יךָ וַ֝הֲקִיצ֗וֹתָ הִ֣יא תְשִׂיחֶֽךָ׃על המילים
הפסוק הקודם מדבר על הדברים בלשון רבים, וכאן ההדרכה מתוארת בלשון יחיד.
כי מצווה היא נר, והוראה היא אור, ותוכחות שמלמדות משמעת הן דרך לחיים.
כִּ֤י נֵ֣ר מִ֭צְוָה וְת֣וֹרָה א֑וֹר וְדֶ֥רֶךְ חַ֝יִּ֗ים תּוֹכְח֥וֹת מוּסָֽר׃כדי לשמור עליך מאישה רעה, ומהדיבור החלקלק של אישה זרה.
לִ֭שְׁמָרְךָ מֵאֵ֣שֶׁת רָ֑ע מֵֽ֝חֶלְקַ֗ת לָשׁ֥וֹן נָכְרִיָּֽה׃על המילים
״אישה זרה״ אינה מציינת בהכרח אישה ממוצא אחר.
כה–כח
סכנות תאווה ובור פיתוי
אל תחמוד את היופי שלה בלבך, ואל תיתן לעפעפיים שלה לשבות אותך.
אַל־תַּחְמֹ֣ד יָ֭פְיָהּ בִּלְבָבֶ֑ךָ וְאַל־תִּ֝קָּֽחֲךָ֗ בְּעַפְעַפֶּֽיהָ׃כי בגלל אישה זונה אפשר להגיע עד לכיכר לחם, ואשתו של אדם אחר צדה נפש יקרה.
כִּ֤י בְעַד־אִשָּׁ֥ה זוֹנָ֗ה עַֽד־כִּכַּ֫ר לָ֥חֶם וְאֵ֥שֶׁת אִ֑ישׁ נֶ֖פֶשׁ יְקָרָ֣ה תָצֽוּד׃ (פ)על המילים
הביטוי על כיכר הלחם עשוי לתאר הידרדרות עד שנותרת לאדם כיכר לחם בלבד, או מחיר של כיכר לחם.
האם אדם יכול לאסוף אש אל חיקו, והבגדים שלו לא יישרפו?
הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ וּ֝בְגָדָ֗יו לֹ֣א תִשָּׂרַֽפְנָה׃האם אדם יכול ללכת על גחלים, והרגליים שלו לא ייכוו?
אִם־יְהַלֵּ֣ךְ אִ֭ישׁ עַל־הַגֶּחָלִ֑ים וְ֝רַגְלָ֗יו לֹ֣א תִכָּוֶֽינָה׃כט–לב
השלכות המעשים והחובות
כך גם מי שבא אל אשת חברו: כל מי שנוגע בה לא ייצא נקי.
כֵּ֗ן הַ֭בָּא אֶל־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ לֹ֥א יִ֝נָּקֶ֗ה כָּֽל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּֽהּ׃לא בזים לגנב שגונב כדי להשביע את עצמו, כי הוא רעב.
לֹא־יָב֣וּזוּ לַ֭גַּנָּב כִּ֣י יִגְנ֑וֹב לְמַלֵּ֥א נַ֝פְשׁ֗וֹ כִּ֣י יִרְעָֽב׃אבל אם יתפסו אותו, הוא ישלם פי שבעה וייתן את כל רכוש ביתו.
וְ֭נִמְצָא יְשַׁלֵּ֣ם שִׁבְעָתָ֑יִם אֶת־כָּל־ה֖וֹן בֵּית֣וֹ יִתֵּֽן׃מי שנואף עם אישה חסר תבונה; מי שעושה זאת משחית את עצמו.
נֹאֵ֣ף אִשָּׁ֣ה חֲסַר־לֵ֑ב מַֽשְׁחִ֥ית נַ֝פְשׁ֗וֹ ה֣וּא יַעֲשֶֽׂנָּה׃לג–לה
הַסַּכָּנָה בַּכְּסֵף וְהַנְּקָם הַקָּשֶׁה
מכה וביזיון יבואו עליו, והחרפה שלו לא תימחק.
נֶֽגַע־וְקָל֥וֹן יִמְצָ֑א וְ֝חֶרְפָּת֗וֹ לֹ֣א תִמָּחֶֽה׃כי הקנאה מעוררת את חמתו של האיש, והוא לא ירחם ביום הנקמה.
כִּֽי־קִנְאָ֥ה חֲמַת־גָּ֑בֶר וְלֹֽא־יַ֝חְמ֗וֹל בְּי֣וֹם נָקָֽם׃הוא לא יקבל שום פיצוי, ולא יסכים גם אם תציע לו שוחד רב.
לֹא־יִ֭שָּׂא פְּנֵ֣י כָל־כֹּ֑פֶר וְלֹֽא־יֹ֝אבֶ֗ה כִּ֣י תַרְבֶּה־שֹֽׁחַד׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
המלצה להימנע מפיקדון ומהתחייבות
בְּ֭נִי אִם־עָרַ֣בְתָּ לְרֵעֶ֑ךָ תָּקַ֖עְתָּ לַזָּ֣ר כַּפֶּֽיךָ׃
נוֹקַ֥שְׁתָּ בְאִמְרֵי־פִ֑יךָ נִ֝לְכַּ֗דְתָּ בְּאִמְרֵי־פִֽיךָ׃
עֲשֵׂ֨ה זֹ֥את אֵפ֪וֹא ׀ בְּנִ֡י וְֽהִנָּצֵ֗ל כִּ֘י בָ֤אתָ בְכַף־רֵעֶ֑ךָ לֵ֥ךְ הִ֝תְרַפֵּ֗ס וּרְהַ֥ב רֵעֶֽיךָ׃
אַל־תִּתֵּ֣ן שֵׁנָ֣ה לְעֵינֶ֑יךָ וּ֝תְנוּמָ֗ה לְעַפְעַפֶּֽיךָ׃
ה–ח
אזהרות על התנהגות ולימוד מן הטבע
הִ֭נָּצֵל כִּצְבִ֣י מִיָּ֑ד וּ֝כְצִפּ֗וֹר מִיַּ֥ד יָקֽוּשׁ׃ (פ)
לֵֽךְ־אֶל־נְמָלָ֥ה עָצֵ֑ל רְאֵ֖ה דְרָכֶ֣יהָ וַחֲכָֽם׃
אֲשֶׁ֖ר אֵֽין־לָ֥הּ קָצִ֗ין שֹׁטֵ֥ר וּמֹשֵֽׁל׃
תָּכִ֣ין בַּקַּ֣יִץ לַחְמָ֑הּ אָגְרָ֥ה בַ֝קָּצִ֗יר מַאֲכָלָֽהּ׃
ט–יב
אזהרת עצלות וסכנת הרשע
עַד־מָתַ֖י עָצֵ֥ל ׀ תִּשְׁכָּ֑ב מָ֝תַ֗י תָּק֥וּם מִשְּׁנָתֶֽךָ׃
מְעַ֣ט שֵׁ֭נוֹת מְעַ֣ט תְּנוּמ֑וֹת מְעַ֓ט ׀ חִבֻּ֖ק יָדַ֣יִם לִשְׁכָּֽב׃
וּבָֽא־כִמְהַלֵּ֥ךְ רֵאשֶׁ֑ךָ וּ֝מַחְסֹֽרְךָ֗ כְּאִ֣ישׁ מָגֵֽן׃ (פ)
אָדָ֣ם בְּ֭לִיַּעַל אִ֣ישׁ אָ֑וֶן ה֝וֹלֵ֗ךְ עִקְּשׁ֥וּת פֶּֽה׃
יג–טז
האדם הרע והדברים שהשם שונא
קֹרֵ֣ץ בְּ֭עֵינָו מֹלֵ֣ל בְּרַגְלָ֑ו מֹ֝רֶ֗ה בְּאֶצְבְּעֹתָֽיו׃
תַּֽהְפֻּכ֨וֹת ׀ בְּלִבּ֗וֹ חֹרֵ֣שׁ רָ֣ע בְּכָל־עֵ֑ת מדנים [מִדְיָנִ֥ים] יְשַׁלֵּֽחַ׃
עַל־כֵּ֗ן פִּ֭תְאֹם יָב֣וֹא אֵיד֑וֹ פֶּ֥תַע יִ֝שָּׁבֵ֗ר וְאֵ֣ין מַרְפֵּֽא׃ (פ)
שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵ֣א יְהוָ֑ה וְ֝שֶׁ֗בַע תועבות [תּוֹעֲבַ֥ת] נַפְשֽׁוֹ׃
יז–כ
דברים שהשם שונא והצוות ההורים
עֵינַ֣יִם רָ֭מוֹת לְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר וְ֝יָדַ֗יִם שֹׁפְכ֥וֹת דָּם־נָקִֽי׃
לֵ֗ב חֹ֭רֵשׁ מַחְשְׁב֣וֹת אָ֑וֶן רַגְלַ֥יִם מְ֝מַהֲר֗וֹת לָר֥וּץ לָֽרָעָה׃
יָפִ֣יחַ כְּ֭זָבִים עֵ֣ד שָׁ֑קֶר וּמְשַׁלֵּ֥חַ מְ֝דָנִ֗ים בֵּ֣ין אַחִֽים׃ (פ)
נְצֹ֣ר בְּ֭נִי מִצְוַ֣ת אָבִ֑יךָ וְאַל־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃
כא–כד
הזהירות מן המוסר ומן האישה הרעה
קָשְׁרֵ֣ם עַל־לִבְּךָ֣ תָמִ֑יד עָ֝נְדֵ֗ם עַל־גַּרְגְּרֹתֶֽךָ׃
בְּהִתְהַלֶּכְךָ֨ ׀ תַּנְחֶ֬ה אֹתָ֗ךְ בְּֽ֭שָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹ֣ר עָלֶ֑יךָ וַ֝הֲקִיצ֗וֹתָ הִ֣יא תְשִׂיחֶֽךָ׃
כִּ֤י נֵ֣ר מִ֭צְוָה וְת֣וֹרָה א֑וֹר וְדֶ֥רֶךְ חַ֝יִּ֗ים תּוֹכְח֥וֹת מוּסָֽר׃
לִ֭שְׁמָרְךָ מֵאֵ֣שֶׁת רָ֑ע מֵֽ֝חֶלְקַ֗ת לָשׁ֥וֹן נָכְרִיָּֽה׃
כה–כח
סכנות תאווה ובור פיתוי
אַל־תַּחְמֹ֣ד יָ֭פְיָהּ בִּלְבָבֶ֑ךָ וְאַל־תִּ֝קָּֽחֲךָ֗ בְּעַפְעַפֶּֽיהָ׃
כִּ֤י בְעַד־אִשָּׁ֥ה זוֹנָ֗ה עַֽד־כִּכַּ֫ר לָ֥חֶם וְאֵ֥שֶׁת אִ֑ישׁ נֶ֖פֶשׁ יְקָרָ֣ה תָצֽוּד׃ (פ)
הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ וּ֝בְגָדָ֗יו לֹ֣א תִשָּׂרַֽפְנָה׃
אִם־יְהַלֵּ֣ךְ אִ֭ישׁ עַל־הַגֶּחָלִ֑ים וְ֝רַגְלָ֗יו לֹ֣א תִכָּוֶֽינָה׃
כט–לב
השלכות המעשים והחובות
כֵּ֗ן הַ֭בָּא אֶל־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ לֹ֥א יִ֝נָּקֶ֗ה כָּֽל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּֽהּ׃
לֹא־יָב֣וּזוּ לַ֭גַּנָּב כִּ֣י יִגְנ֑וֹב לְמַלֵּ֥א נַ֝פְשׁ֗וֹ כִּ֣י יִרְעָֽב׃
וְ֭נִמְצָא יְשַׁלֵּ֣ם שִׁבְעָתָ֑יִם אֶת־כָּל־ה֖וֹן בֵּית֣וֹ יִתֵּֽן׃
נֹאֵ֣ף אִשָּׁ֣ה חֲסַר־לֵ֑ב מַֽשְׁחִ֥ית נַ֝פְשׁ֗וֹ ה֣וּא יַעֲשֶֽׂנָּה׃
לג–לה
הַסַּכָּנָה בַּכְּסֵף וְהַנְּקָם הַקָּשֶׁה
נֶֽגַע־וְקָל֥וֹן יִמְצָ֑א וְ֝חֶרְפָּת֗וֹ לֹ֣א תִמָּחֶֽה׃
כִּֽי־קִנְאָ֥ה חֲמַת־גָּ֑בֶר וְלֹֽא־יַ֝חְמ֗וֹל בְּי֣וֹם נָקָֽם׃
לֹא־יִ֭שָּׂא פְּנֵ֣י כָל־כֹּ֑פֶר וְלֹֽא־יֹ֝אבֶ֗ה כִּ֣י תַרְבֶּה־שֹֽׁחַד׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מפרט סדרת אזהרות ומוסר המדגישות את חשיבות הזהירות במעשים, במילים ובחברה.
פסוקים א–ד
המלצה להימנע מפיקדון ומהתחייבות
הפסוקים מזהירים בנהל כספי וחוזי מול אחרים. אם אדם ערב עבור חברו, הוא נלכד במילים שלו. על מנת להימלט מהסיכון הזה, על הבן לפעול במהירות כדי לבטל את הערבות ולהשתחרר מהתחייבות זו. על האדם להישאר ערני ולא להירדם עד שיסיים את התיקון.
פסוקים ה–ח
אזהרות על התנהגות ולימוד מן הטבע
הפסוקים מזהירים מפני כרית עסק עם חוב אחר וקוראים להשתחרר ממנו במהירות כמו צבי או ציפור. לאחר מכן, מופת הנטול מנהיגות מוצע דרך הנמלה העצלה, שלומדת להכין את המזון מראש בעצמה, ללא צורך בפיקוח או בצרכים דוחקים.
פסוקים ט–יב
אזהרת עצלות וסכנת הרשע
הפסוקים מזהירים מפני העצלנות שגורמת לאבד את המשאבים בגלל שינה מרובה מדי. מי שדוחה את תפקידו יגלה פתאום שיתקפת אותו עוני וחוסר בפרנסה. בנוסף, מתוארת דמותו של אדם רע וחסר ערך, שמתנהג בצורה לא ישרה ומדבר בערמומיות.
פסוקים יג–טז
האדם הרע והדברים שהשם שונא
הפסוקים מתארים אדם רע המשתמש בעיניו, ברגליו ובאצבעותיו כדי לתכנן רע. בלבבו יש תכנונים רעים והוא תמיד יוצר מחלוקות ומשפט. בגלל כך, הנזק יבוא עליו פתאום ובלי יכולת להחלים. החלק האחרון מונה שש דברים שהשם שונא ושבע תועבות נפשו.
פסוקים יז–כ
דברים שהשם שונא והצוות ההורים
הפסוקים מתארים שש דברים שהשם שונא, ביניהם עיניים רעות, לשון שקר, יתירות דם, לב רע, מהירות לרע ועדות שקר המפרדת אחים. לאחר מכן, הפסוק מצווה את הבן לשמור על מצוות אביו ולא לעזוב את תורת אמו.
פסוקים כא–כד
הזהירות מן המוסר ומן האישה הרעה
פסוקים אלו מדגישים את החשיבות של היצמדות למוסר ולאמת. המוסר והתורה משמשים ככוח מנחה המגן על האדם בכל עת. החלק השני מזהיר מפני הסכנה שבקשר עם אישה רעה ושימוש בלשון זרה, ומדגיש את הצורך בערנות מתמדת כדי להימנע מנזק מוסרי ואישי.
פסוקים כה–כח
סכנות תאווה ובור פיתוי
הפסוקים מזהירים מפני רדיפת תאווה וקשרים מסוכנים עם אישה אסורה. הכותב מזהיר שלא להשתוקק ליופי חיצוני ולא ליפול למלכודת העיניים. הוא מסביר שהמחיר של קשר כזה הוא יקר מאוד, כמו אש ששורפת את האדם. הדימויים מדגישים שאי אפשר להימנע מנזק כשהולכים בדרך מסוכנת של פיתוי.
פסוקים כט–לב
השלכות המעשים והחובות
פסוקים אלו מתארים את המחיר של מעשים לא נבונים. מי שנוגע באשת חברו יסבול מהתוצאות, בדומה למי שנוגע באש. הגנב מובן אם הוא גונב כדי לשבוע רעב, אך אם נתפס, עליו להחזיר שבעתיים את כל רכוש ביתו. לעומת זאת, מי שנואף עם אישה חסרת לב פוגע בעצמו ומשמיד את נפשו.
פסוקים לג–לה
הַסַּכָּנָה בַּכְּסֵף וְהַנְּקָם הַקָּשֶׁה
הַפסוקִים מַתְרִיעִים עַל הַסִּכְסוּךְ הַקּוֹרֶה כְּשֶׁאדם עָרֵב לְחֹבָה וְלֹא עָמַד בַּהַבְטָחָתוֹ. הַחֹבֶה יִמְצָא עַל עַצְמוֹ מַכָּה וְחֶרְפָּה שֶׁלֹא יִמָּחוּ. הַקִּנְאָה וְחֶמַת הָאִישׁ הַמְּבַקֵּשׁ נָקָם הִיא כֹּה עַזָּה, שֶׁהוּא לֹא יַחְמֹל עַל אִישׁ וְלֹא יִקְבֹּל שׁוֹחַד כְּדֵי לְהַסְלִיחַ.
הפרק מסתיים בהתראה על המחיר הכבד של מעשים לא נכונים ועל אי-יכולת לפדות חוב או פגיעה במוסר.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַחֲבָרָה וְהַמְּחִיר שֶׁל עֶרְבוּת
״אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כׇּל הַמַּקְנִיט אֶת חֲבֵירוֹ, אֲפִילּוּ בִּדְבָרִים — צָרִיךְ לְפַיְּיסוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ עֲשֵׂה זֹאת״
רַבִּי יִצְהָק מַסְבִּיר כַּיְתָּה לָנוּ אֶת הַמְּחִיר הַגָּבוֹהַּ שֶׁל הַקְנָיַת הַחֲבֵר. כָּל אָדָם שֶׁעוֹשֶׂה עֶרְבוּת לְחֲבֵרוֹ, אֲפִילּוּ בְּמִלִּים בְּלִי מַמּוֹן, צָרִיךְ לְהִתְחַיֵּב לְפַיֵּס אוֹתוֹ וְלְטַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים. הַמַּטְרָה הַבִּקָּשִׁית הִיא לְמַנְעוּת הַמּוּלְכָה בֵּין הַבְּרִית וְלַמִּשְׁפָּט, כְּדֵי שֶׁהַחֲבֵר לֹא יַרְגִּישׁ שֶׁהוּא מַקְרִיב אֶת עַצְמוֹ לְמַעַן אֶחָד אַחֵר. הַמְּקוֹר הַמְּרַכָּז הוּא הַפֶּסַק מִסֵּפֶר מִשְׁלֵי: "בְּנִי אִם עָרַתָּ לְרֵעֶךָ... לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ". רַבִּי יִצְחָק מְסַבֵּל כָּאן אֶת הַקּוֹשִׁי שֶׁל הַתְּהוּת שֶׁל הַחֲבֵר כְּשֶׁהוּא נִכְלָל בַּמְּחִיר שֶׁל הַחֲבֵר. הוּא מַקְצִין אֶת הַפִּתְרוֹן לְשִׁנּוּי הַמַּעֲמָד הַכַּדִּי: אִם יֵשׁ מַמּוֹן, כְּדֵי לְהַקְלִיט אֶת הָעֶרְבוּת, כְּדֵי שֶׁהַחֲבֵר לֹא יַרְגִּישׁ כְּבֵד, כְּדֵי לְהַטְוִה אֶת הַתְּנָאי בְּכָבוֹד. אִם אֵין מַמּוֹן, עוֹשִׂים עֶרְבוּת שֶׁמְּבַטֶּאַת בְּכָבוֹד הַחֲבֵר עַצְמוֹ עַל יְדֵי הַרְבָּה שֶׁל עֵדִים וְחֲבֵרִים.
יומא פ״ז א:י״א ↗האחריות האישית והערבות הלאומית
״דבר אחר: וישמע יתרו, הה"ד (ירמיה ב): שמעו דבר ה' בית יעקב. זש"ה (משלי ו) בני אם ערבת לרעך. אמר רבי נחמיה: נאמרה על החברים״
בפירוש שמות רבה על הפסוק "בְּנִי, אִם עָרַבְתָּ לְרָעֶךָ", רבי נחמיה מסביר שהפסוק מדבר על האחריות של כל אדם כלפי החברה. הוא טוען שאדם לא יכול להתעלם מצרות הכלל או לעמוד מן הצד כשחברו עובר עבירה. מי שמכניס את עצמו למצבים של ויכוח או מעורבות מיותרת, מסתכן בהפסד, כי הוא בחר להיכנס לזירה של מאבק. חכמים אחרים מפרשים את ה"רעים" כאלו, שהם עם ישראל כולו. הם מסבירים שהעם קיבל על עצמו את התורה בערבות הדדית, בניגוד לשאר האומות. דרך משל המלך והשדה, המדרש מראה שדווקא אלו שהסכימו לקבל על עצמם את האחריות, הם אלו שנותרו עם המטלה והמחויבות בתוך השדה. כך, כשהעם בחר לשמוע ולהקשיב להשם, הוא קיבל על עצמו את האחריות ההיסטורית של עם בעל תורה.
שמות רבה כ״ז:ט׳ ↗בעקבות המפרשים
הַלֶּמוּד מֵהַנְּמָלָה
״תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה. מזונה, כל אחת ואחת אינה גוזלת מחבירתה:״
הַפֶּסַק מִן הַמִּשְׁלֵי מְסַבֵּל אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁל הַנְּמָלָה, שֶׁהוּא עוֹבֶדֶת וְחָכָה. הַנְּמָלָה מְאַסֶּפֶת אֶת הַמַּאֲכָלִים שֶׁלָּהּ בַּקַּיִץ, כְּדֵי שֶׁהַמַּאֲכָל יִהְיֶה מוּכָן לְעֵת הַקֶּצֶר. הַמַּטְרָה הִיא הַבְטָחָה לְעָתִיד וּמְנַסּוֹת הַהִתְכַּונְנוּת לַזְּמַנִּים הַקָּשִׁים. רַשִׁ"י מַסְבִּיר עַל הַמִּשְׁלֶת כִּי הַנְּמָלָה מְאַסֶּפֶת אֶת הַמַּאֲכָלִים שֶׁלָּהּ בְּעַצְמָהּ, וְאַף אֶחָד מֵהַנְּמָלִים לֹא גּוֹזֵל אֶת הַמַּאֲכָל מֵחֲבֵרָהּ. הַפֵּרוּשׁ הוּא שֶׁהַנְּמָלָה עָמְלָה בְּיוֹשֶׁר וּבְעַצְמוּת, לְלֹא הֶבְלֵי הַמַּטְעִים שֶׁל הַגְּזֵלָה.
רש״י על משלי 6:8:1 ↗הַמְּחִיר הַגָּבוֹהַּ שֶׁל הַחֵטְא
״כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. לידי עניות וחוסר כל טוב:״
בְּפֶרֶק הַשִּׁשִּׁי בְּסֵפר מִשְׁלֵי, נִמְצָא אַתְּכָן בְּמַצָּב שֶׁל אַסוּר בְּהַבְטָחוֹת שֶׁל הַתַּוְכָה. הַפֶּסוּק מְצַיֵּן כִי בְּהַבְּטָחוֹת שֶׁל אִשָּׁה זוֹנָה, הָאָדָם עָלוּי בְּמְחִיר גָּבוֹהַּ מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁמְּחִיר הַלֶּחֶם מְשֻׁלֵּם כְּכַר אֶחָד. הַמַּטְרָה הִיא לְהַדְגִּישׁ אֶת הַהֶתְרֵי הַנְּזִיקִים שֶׁל הַחֵטְא וְאֶת הַהַשְׁלָכוֹת הַכַּבְדִּים שֶׁלּוֹ.
רש״י על משלי 6:26:1 ↗הַזְּמַיִן וְהָעַצְלָנוּת
״אתה עצל, מתי תקום תעור משנתך?״
הַפֶּסֶקֶת הַזֹּאת מִמִּשְׁלֵי שְׁלֹמֹךְ מַתְחִילָה בְּקֶצֶת הַזְּמַנִּים וּבְהַצְבָּה עַל הַחַיִּים. הַכֹּתֵב מַזְכִּיר אֶת הָעַצְלָן וּמְשַׁלֵּב בְּתוֹךְ הַדְּרוּשׁ הַפְּתָאוֹת שֶׁל הַדְּרִיכָה הַנְּכוֹנָה. הוּא מִתְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם לִמְעַט הַזְּמַן שֶׁנִּתָּן לוֹ וְלִלְמֹד מֵהַמַּמְזָק הַמְּצֻיָּן בַּתּוֹרָה וּבַחָכְמָה. הָאִבּן עֶזְרָא בְּפִרְשׁוֹתָיו מְסַבֵּר שֶׁהַמַּטְרָה הִיא לְהַקְצִיף אֶת הָעַצְלָן. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַשְּׁאֵלָה "מָתַי תָּקוּם?" הִיא בְּסוֹרֶת הַזְּמַיִים וְהַחִידוּת שֶׁבְּמִשְׁלֵי הַחָכְמָה. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה מַתְרִים אֶת הַקּוֹרֵא לַתְּנוּעָה וּלְהִתְעוֹרֵר מִמְּצָב שֶׁל אֲפַתּוּת אוֹ הֶמְשָׁכִיּוּת לְלאִתְחַיֵּת לַמְּטַלְּטוּל הַנֶּחְמָד.
אבן עזרא על משלי 6:9:1 ↗הסכנה שבערבות בבור
״עד ככר לחם - יאבד ממונו, עד שהוא צריך לשאול מן הבריות ככר לחם.״
הפסוק מדבר על האדם שמתחייב בערבות וערבויות עבור אחרים בצורה לא זהירה. מצב כזה עלול להוביל לאבדון כלכלי כבד. הכומר אבן עזרא מסביר שהתוצאה של מעשה כזה היא אובדן של כל רכוש האדם, עד לרמה שבה הוא נותר ללא כל דבר וזקוק לבקש עזרה מאחרים אפילו כדי לקנות ככר לחם בסיסי. הפרשן מתמקד בתוצאה המעשית של חוסר זהירות בניהול כספים. הוא מראה שהחובות שנובעים מעמידה בערבות יכולים להוות גורם הרסני שמוביל לעוני קיצוני. ההסבר מדגיש את חומרת המצב שבו אדם הופך מבעל יכולת לאדם שתלוי בטובת הבריות לצורך הישרדות בסיסית.
אבן עזרא על משלי 6:26:1 ↗