בני, הקשב לחוכמה שלי והטה אוזן לתבונה שלי.
בְּ֭נִי לְחָכְמָתִ֣י הַקְשִׁ֑יבָה לִ֝תְבוּנָתִ֗י הַט־אָזְנֶֽךָ׃משלי · פרק ה׳
אזהרות מפני מפתה ואישה זרה
הדרכה לחיים חכמים: זהירות משיבוש המוסר, שמירה על כבוד ומשמעת, ודבקות בנאמנות בתוך הנישואין.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
משלי ה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
אזהרה מפני מפתה
כך תשמור על שיקול דעת, והשפתיים שלך ישמרו על ידע.
לִשְׁמֹ֥ר מְזִמּ֑וֹת וְ֝דַ֗עַת שְׂפָתֶ֥יךָ יִנְצֹֽרוּ׃כי שפתיה של אישה זרה נוטפות צוף דבש, והדיבור שלה חלק יותר משמן.
כִּ֤י נֹ֣פֶת תִּ֭טֹּפְנָה שִׂפְתֵ֣י זָרָ֑ה וְחָלָ֖ק מִשֶּׁ֣מֶן חִכָּֽהּ׃אבל בסופו של דבר היא מרה כמו לענה וחדה כמו חרב שיש לה שני להבים.
וְֽ֭אַחֲרִיתָהּ מָרָ֣ה כַֽלַּעֲנָ֑ה חַ֝דָּ֗ה כְּחֶ֣רֶב פִּיּֽוֹת׃אזהרה מפני אישה זרה
רגליה יורדות אל המוות, וצעדיה נאחזים בשאול.
רַ֭גְלֶיהָ יֹרְד֣וֹת מָ֑וֶת שְׁ֝א֗וֹל צְעָדֶ֥יהָ יִתְמֹֽכוּ׃כדי שלא תבחן את הדרך לחיים, דרכיה מתנודדות, והיא אינה יודעת.
אֹ֣רַח חַ֭יִּים פֶּן־תְּפַלֵּ֑ס נָע֥וּ מַ֝עְגְּלֹתֶ֗יהָ לֹ֣א תֵדָֽע׃ (פ)על המילים
אפשר להבין את ״תבחן״ גם כפנייה אל השומע: כדי שאתה לא תבחן. לא ברור מה בדיוק היא אינה יודעת.
ועכשיו, בנים, הקשיבו לי ואל תסטו מהדברים שאני אומר.
וְעַתָּ֣ה בָ֭נִים שִׁמְעוּ־לִ֑י וְאַל־תָּ֝ס֗וּרוּ מֵאִמְרֵי־פִֽי׃הרחק את דרכך ממנה, ואל תתקרב אל פתח ביתה.
הַרְחֵ֣ק מֵעָלֶ֣יהָ דַרְכֶּ֑ךָ וְאַל־תִּ֝קְרַ֗ב אֶל־פֶּ֥תַח בֵּיתָֽהּ׃הסכנה שבחוסר משמעת
כדי שלא תיתן לאחרים את הודך, ואת שנותיך לאדם אכזרי.
פֶּן־תִּתֵּ֣ן לַאֲחֵרִ֣ים הוֹדֶ֑ךָ וּ֝שְׁנֹתֶ֗יךָ לְאַכְזָרִֽי׃כדי שזרים לא ישבעו מכוחך, ועמלך לא יהיה בביתו של נוכרי.
פֶּֽן־יִשְׂבְּע֣וּ זָרִ֣ים כֹּחֶ֑ךָ וַ֝עֲצָבֶ֗יךָ בְּבֵ֣ית נָכְרִֽי׃ובסוף ימיך תגנח, כשבשרך וגופך יכלו.
וְנָהַמְתָּ֥ בְאַחֲרִיתֶ֑ךָ בִּכְל֥וֹת בְּ֝שָׂרְךָ֗ וּשְׁאֵרֶֽךָ׃ותאמר: "איך שנאתי מוסר, והלב שלי בז לתוכחה!"
וְֽאָמַרְתָּ֗ אֵ֭יךְ שָׂנֵ֣אתִי מוּסָ֑ר וְ֝תוֹכַ֗חַת נָאַ֥ץ לִבִּֽי׃אזהרת חוסר הקשבה וערך נאמנות האישה
לא שמעתי בקול המורים שלי, ולא הטיתי אוזן למי שלימדו אותי.
וְֽלֹא־שָׁ֭מַעְתִּי בְּק֣וֹל מוֹרָ֑י וְ֝לִֽמְלַמְּדַ֗י לֹא־הִטִּ֥יתִי אָזְנִֽי׃כמעט הייתי שרוי בכל רע, בתוך קהל ועדה.
כִּ֭מְעַט הָיִ֣יתִי בְכָל־רָ֑ע בְּת֖וֹךְ קָהָ֣ל וְעֵדָֽה׃שתה מים מהבור שלך, ומים זורמים מתוך הבאר שלך.
שְׁתֵה־מַ֥יִם מִבּוֹרֶ֑ךָ וְ֝נֹזְלִ֗ים מִתּ֥וֹךְ בְּאֵרֶֽךָ׃המעיינות שלך יתפזרו החוצה, ופלגי מים יזרמו ברחובות.
יָפ֣וּצוּ מַעְיְנֹתֶ֣יךָ ח֑וּצָה בָּ֝רְחֹב֗וֹת פַּלְגֵי־מָֽיִם׃על המילים
אפשר לקרוא את הפסוק כתיאור של פיזור המים או כשאלה אם ראוי שיתפזרו; אין בו סימן שאלה מפורש.
הנאה מאשת הנישואין ושמירה מפני בגידה
הם יהיו רק שלך, ולא יהיו לזרים יחד איתך.
יִֽהְיוּ־לְךָ֥ לְבַדֶּ֑ךָ וְאֵ֖ין לְזָרִ֣ים אִתָּֽךְ׃על המילים
הפסוק אינו אומר כאן במפורש למה מתייחסת המילה ״הם״.
שהמקור שלך יהיה מבורך, ושמח באשת נעוריך.
יְהִֽי־מְקוֹרְךָ֥ בָר֑וּךְ וּ֝שְׂמַ֗ח מֵאֵ֥שֶׁת נְעוּרֶֽךָ׃על המילים
״מקור״ הוא דימוי, ומשמעותו המדויקת כאן אינה מפורשת.
היא כמו איילה אהובה ויעלת חן. ששדיה ירוו אותך בכל עת, ושתיסחף תמיד באהבתה.
אַיֶּ֥לֶת אֲהָבִ֗ים וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן דַּ֭דֶּיהָ יְרַוֻּ֣ךָ בְכָל־עֵ֑ת בְּ֝אַהֲבָתָ֗הּ תִּשְׁגֶּ֥ה תָמִֽיד׃ולמה, בני, תיסחף אחרי אישה זרה ותחבק את חיקה של אישה נוכרייה?
וְלָ֤מָּה תִשְׁגֶּ֣ה בְנִ֣י בְזָרָ֑ה וּ֝תְחַבֵּ֗ק חֵ֣ק נָכְרִיָּֽה׃מַעֲקֵי הָרָשָׁע
כי דרכיו של אדם גלויות לעיני ה', והוא בוחן את כל נתיביו.
כִּ֤י נֹ֨כַח ׀ עֵינֵ֣י יְ֭הוָה דַּרְכֵי־אִ֑ישׁ וְֽכָל־מַעְגְּלֹתָ֥יו מְפַלֵּֽס׃עוונותיו של הרשע ילכדו אותו, וחבלי חטאו יחזיקו בו.
עַֽווֹנוֹתָ֗יו יִלְכְּדֻנ֥וֹ אֶת־הָרָשָׁ֑ע וּבְחַבְלֵ֥י חַ֝טָּאת֗וֹ יִתָּמֵֽךְ׃הוא ימות מחוסר הדרכה ותוכחה, ומרוב טיפשותו יסטה מהדרך.
ה֗וּא יָ֭מוּת בְּאֵ֣ין מוּסָ֑ר וּבְרֹ֖ב אִוַּלְתּ֣וֹ יִשְׁגֶּֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
אזהרה מפני מפתה
בְּ֭נִי לְחָכְמָתִ֣י הַקְשִׁ֑יבָה לִ֝תְבוּנָתִ֗י הַט־אָזְנֶֽךָ׃
לִשְׁמֹ֥ר מְזִמּ֑וֹת וְ֝דַ֗עַת שְׂפָתֶ֥יךָ יִנְצֹֽרוּ׃
כִּ֤י נֹ֣פֶת תִּ֭טֹּפְנָה שִׂפְתֵ֣י זָרָ֑ה וְחָלָ֖ק מִשֶּׁ֣מֶן חִכָּֽהּ׃
וְֽ֭אַחֲרִיתָהּ מָרָ֣ה כַֽלַּעֲנָ֑ה חַ֝דָּ֗ה כְּחֶ֣רֶב פִּיּֽוֹת׃
אזהרה מפני אישה זרה
רַ֭גְלֶיהָ יֹרְד֣וֹת מָ֑וֶת שְׁ֝א֗וֹל צְעָדֶ֥יהָ יִתְמֹֽכוּ׃
אֹ֣רַח חַ֭יִּים פֶּן־תְּפַלֵּ֑ס נָע֥וּ מַ֝עְגְּלֹתֶ֗יהָ לֹ֣א תֵדָֽע׃ (פ)
וְעַתָּ֣ה בָ֭נִים שִׁמְעוּ־לִ֑י וְאַל־תָּ֝ס֗וּרוּ מֵאִמְרֵי־פִֽי׃
הַרְחֵ֣ק מֵעָלֶ֣יהָ דַרְכֶּ֑ךָ וְאַל־תִּ֝קְרַ֗ב אֶל־פֶּ֥תַח בֵּיתָֽהּ׃
הסכנה שבחוסר משמעת
פֶּן־תִּתֵּ֣ן לַאֲחֵרִ֣ים הוֹדֶ֑ךָ וּ֝שְׁנֹתֶ֗יךָ לְאַכְזָרִֽי׃
פֶּֽן־יִשְׂבְּע֣וּ זָרִ֣ים כֹּחֶ֑ךָ וַ֝עֲצָבֶ֗יךָ בְּבֵ֣ית נָכְרִֽי׃
וְנָהַמְתָּ֥ בְאַחֲרִיתֶ֑ךָ בִּכְל֥וֹת בְּ֝שָׂרְךָ֗ וּשְׁאֵרֶֽךָ׃
וְֽאָמַרְתָּ֗ אֵ֭יךְ שָׂנֵ֣אתִי מוּסָ֑ר וְ֝תוֹכַ֗חַת נָאַ֥ץ לִבִּֽי׃
אזהרת חוסר הקשבה וערך נאמנות האישה
וְֽלֹא־שָׁ֭מַעְתִּי בְּק֣וֹל מוֹרָ֑י וְ֝לִֽמְלַמְּדַ֗י לֹא־הִטִּ֥יתִי אָזְנִֽי׃
כִּ֭מְעַט הָיִ֣יתִי בְכָל־רָ֑ע בְּת֖וֹךְ קָהָ֣ל וְעֵדָֽה׃
שְׁתֵה־מַ֥יִם מִבּוֹרֶ֑ךָ וְ֝נֹזְלִ֗ים מִתּ֥וֹךְ בְּאֵרֶֽךָ׃
יָפ֣וּצוּ מַעְיְנֹתֶ֣יךָ ח֑וּצָה בָּ֝רְחֹב֗וֹת פַּלְגֵי־מָֽיִם׃
הנאה מאשת הנישואין ושמירה מפני בגידה
יִֽהְיוּ־לְךָ֥ לְבַדֶּ֑ךָ וְאֵ֖ין לְזָרִ֣ים אִתָּֽךְ׃
יְהִֽי־מְקוֹרְךָ֥ בָר֑וּךְ וּ֝שְׂמַ֗ח מֵאֵ֥שֶׁת נְעוּרֶֽךָ׃
אַיֶּ֥לֶת אֲהָבִ֗ים וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן דַּ֭דֶּיהָ יְרַוֻּ֣ךָ בְכָל־עֵ֑ת בְּ֝אַהֲבָתָ֗הּ תִּשְׁגֶּ֥ה תָמִֽיד׃
וְלָ֤מָּה תִשְׁגֶּ֣ה בְנִ֣י בְזָרָ֑ה וּ֝תְחַבֵּ֗ק חֵ֣ק נָכְרִיָּֽה׃
מַעֲקֵי הָרָשָׁע
כִּ֤י נֹ֨כַח ׀ עֵינֵ֣י יְ֭הוָה דַּרְכֵי־אִ֑ישׁ וְֽכָל־מַעְגְּלֹתָ֥יו מְפַלֵּֽס׃
עַֽווֹנוֹתָ֗יו יִלְכְּדֻנ֥וֹ אֶת־הָרָשָׁ֑ע וּבְחַבְלֵ֥י חַ֝טָּאת֗וֹ יִתָּמֵֽךְ׃
ה֗וּא יָ֭מוּת בְּאֵ֣ין מוּסָ֑ר וּבְרֹ֖ב אִוַּלְתּ֣וֹ יִשְׁגֶּֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מציג אזהרות מפני סכנות המוסר והמרות, ומדגיש את החשיבות של הקשבה לחכמה ושמירה על קשר נאמן.
אזהרה מפני מפתה
האב קורא לבנו להקשיב לחכמה ולתבונה כדי לשמור על המעשים והדיבור. הוא מזהיר מפני מילים מתוקות של אישה זרה, שנראות כדבש ומשמן, אך בסופו של דבר הן מרירות ופוגעות כמו חרב חדה.
אזהרה מפני אישה זרה
הפסוקים מתארים אישה שהליכה שלה מובילה למות, ודרכיה אינן יציבות וקשות להבנה. האב קורא לבניו להקשיב לדבריו ולא להתרחק מדרכיה, וכן להתרחק מהפתח של ביתה כדי להימנע מקרבה אליה.
הסכנה שבחוסר משמעת
פסוקים אלו מזהירים מפני ההשלכות הקשות של בוגדנות ומרד במוסר. הרע מזהיר כי בחוסר זה יאבד האדם את כבודו, את כוחו ואת כל רכושו לטובת זרים. בסוף הדרך, האדם יתמודד עם סבל גופני ודכדוך, ויתחרט על כך שלא שמע להדרכה ולתוכחה.
אזהרת חוסר הקשבה וערך נאמנות האישה
הדובר מתחרט שלא הקשיב למוריו ולא נתן אוזן למלמדיו. כתוצאה מכך הוא כמעט נפל לכל רע בתוך הקהל והעד. לאחר מכן מובאת עצה לשמור על נאמנות וקשר אינטימי עם האישה, תוך שימוש בדימוי של מים המגיעים מבור וביור, כדי להדגיש את חשיבות שמירת המקורות האישיים והפרטיים מחוץ לקהל.
הנאה מאשת הנישואין ושמירה מפני בגידה
הפסוקים מדגישים את החשיבות של שמירה על נאמנות ואינטימיות בתוך הנישואין. הכותב קורא לאדם לשמור על הקשר המיוחד עם אשתו בלבד, ליהנות מהאהבה והחן שהיא מעניקה לו, ולהימנע מחיפוש אחר עונג זר שיביא איתו נזק וסטייה מהדרך הנכונה.
מַעֲקֵי הָרָשָׁע
הַפסוקִים מְסַבְּרִים כִּי הַשֵּׁם רוֹאֶה אֶת כָּל דַּרְכֵי הָאָדָם וּבוֹחֵן אֶת הַנְּתִיבִים שֶׁהוּא בּוֹרֵא. הָרָשָׁע נֶאֱסָר בְּתוֹךְ הַחֲטָאִים שֶׁלּוֹ וְנִכְלֶה בְּחֶבְלֵי הָעֲוֹן שֶׁלּוֹ. לֹא יֵשׁ לוֹ מַצָּלָה כִּי הוּא יָמוּת לְלֹא מוּסָר, וְהַמּוֹסַר שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּט מִמֶּנוּ יוֹצֵא לוֹ לְטָעוּת וְלְשׁוֹתָת.
הפסוקים מסיימים בהצגת נתיב הרשע והתוצאות המדכאות של חוסר משמעת עצמית.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַלַּלּוּחַ הַמְּבַדֵּל: בַּקַּרְנִי וּבְתּוֹכֵחַת הָאָב
״אין מוציאין את המטה אלא אם היה ראשו ורובו קיים רבי יהודה אומר השדרה והגלגולת הן רובו מעשה בבנו של רבי חנינא בן תרדיון שיצא״
בַּמַּסָּה הַזֹּאת מֵמסכת שְׂמָחוֹת, מֻסְפָּר סִבָּה מְצִיאָה לְדֻבְּדָקוּת הָאִישׁ שֶׁקָּרָה לוֹ אָסוֹן. הַמִּסָּה מְבִיאָה בְּדֻבְדְּקוּת הַזֹּאת כְּבִתְמוּתָה שֶׁל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תַּרְדִּיוֹן, שֶׁיָּצָא לְתַרְבוּת רָעָה וְנֶהֱרַג. הַמִּסָּה מְסַפֶּרֶת כְּבִתְמוּתָה שֶׁלּוֹ וְאֵיךְ הָיָה הַמַּסָע שֶׁלּוֹ אֶל הַכְּלָאָה, וְאֵיךְ הַהַקְדָּמָה הַמַּכְאִיבָה שֶׁל הַהוֹרִים שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל הַדֶּרֶךְ הָרַעָה. הַמִּסָּה מְסַבֶּרֶת שֶׁהַבֵּן שֶׁכָּלָה הָיָה שׁוֹמֵעַ אֶת הַתּוֹכָחוֹת שֶׁל אָבִיו וְאִמּוֹ, אַךְ בָּחַר לְהִתְעַלֵּם מֵהֶם. הַמִּסָּה מְקַשֶּׁרֶת אֶת הַמַּעֲשֶׂה לְפָסוּקִים מִסֵּפר מִשְׁלֵי, כְּמוֹ הַכְּאֵב שֶׁבְּסוֹף הַדֶּרֶךְ וְהַכַּעַס שֶׁל הָאָב. הַמִּסָּה מְסַבֶּרֶת כְּבִתְמוּתָה שֶׁל הַבֵּן כְּשֶׁהוּא חוֹזֵר אֶל הָרֹאשׁ שֶׁל הַמִּקְרָא וְהוֹדָאָה בְּטָעוּתוֹ, אַךְ כְּשֶׁהַכֹּל כְּבָר מֻאֲחָר. הַמִּסָּה מַסְבֶּרֶת כְּבִתְמוּתָה שֶׁל הַבֵּן שֶׁהוּא מַרְגיש אֶת הַתּוֹכֵחָה כְּכֹּבֵד וְכָאַב, וְאֵיךְ הַדֶּרֶךְ הַרָּעָה הִפְכִּיתָה אֶת הַחַיִּים לְלֶחֶם שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁבְּסוֹפוֹ מָלֵא חֶצֶב.
מסכת שמחות י״ב:י״ג ↗איך ללמוד תורה בצורה נכונה
״דבר אחר יערף כמטר לקחי, רבי דוסתי בן יהודה אומר אם כנסת דברי תורה כדרך שכונסים המים בבור לסוף שאתה זוכה ורואה את משנתך שנאמר״
בפרשתנו מובא דברי רבי דוסתי בן יהודה על הדרך שבה אדם צריך ללמוד ולשמור את דברי התורה. הוא משווה את לימוד התורה ללכידת מים. אם אדם לומד ומכניס את דברי התורה לליבו בצורה מסודרת ומאורגנת, בדומה לאופן שבו אוספים מים לבור, הוא יזכה לראות את חלומותיו ולהבין את עומק הלימוד. זהו תהליך של צבירת ידע ועיבוי התובנות בתוך הנפש. לעומת זאת, אם הלימוד נעשה בצורה מבולגנת, כמו גשם שנופל לבורות פתוחים ומערות, המים פשוט יזרמו החוצה ולא יישארו. במקרה כזה, האדם לא יזכה לשמור את התורה לעצמו, אלא רק יהיה כצינור שמעביר מידע לאחרים בלי להטמיע אותו. לפי הפירוש הזה בספרי, המטרה היא לא רק להעביר ידיעה, אלא לבנות עולם פנימי עמוק ומלא.
ספרי דברים ש״ו:כ״ח ↗בעקבות המפרשים
הבחירה בדרך הישר וסכנת השרירותיות
״אורח חיים פן תפלס. כך דרשוהו חכמים סלסל הקב"ה מתן שכרן של מצות ולא פירשן כדי שלא יראה אדם מצוה שמתן שכרה מרובה וידבק בה״
הפרק מדגיש את החשיבות של הקשבה לחכמה כדי להימנע מנתיבים שמובילים לאבדון. הכותב מזהיר מפני פיתויים שנראים כעוברים בבטחה, אך הם למעשה מסוכנים. מטרת האזהרה היא למנוע מצב שבו אדם מחפש רק את המצווה המשתלמת ביותר ומתעלם משאר החובות והערכים, דבר שעלול להפר את סדר החיים התורני. רש"י מפרש את האזהרה מפני הדרך הזרות באופן שבו אדם עלול לשקול רווח והפסד. לפי פירושו, אין לאדם לנסות ולחשב את כדאיות המעשים מול פיתויים זרים, כי הדרך שלהם משתנה ומתפתחת בצורה שקשה לזהות מראש. המטרה היא להישאר נאמן לדרך הישר מבלי להיכנע לחישובים רגעייים של תועלת.
רש״י על משלי 5:6:1 ↗שִׂמְחָה בְּשֶׁל הַבְּדִידוּת
״יהיו לך לבדך. אתה לבדך תתכבד בהם ולא יחלוק אחר עמך לפי שאמר למעלה פן ישבעו זרים כחך אמר כאן יהיו לך לבדך ומתוך כך:״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מְסַבֵּל אֶת הַזִּיקּוּי שֶׁל הַשֶּׁכְנָה וְהַקִּימוּת הַמִּשְׁפָּחָתִית. הַכְּתִיב הַמִּקְצָעִי מַזְכִּיר לָנוּ שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמֹר עַל הַמַּסְלוּל הַמִּשְׁפַּחְתִּי וְלֹא לְהַחְלִיק אֶת הַכֹּחַ וְהַמְּסִירָה לַזָּרִים. הַמַּטְרָה הִיא שֶׁהַבְּרָכָה תִּשְׁאַר בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְהַנַּחֲלָה תִּהְיֶה שֶׁלְּךָ לְבַדְּךָ. רַשִּׁי עַל מִשְׁלֵי מְסַבֵּר אֶת הַמַּשְׁעַל בַּשַּׁעַר שֶׁל הַפֶּסֶק. הוּא מַסְבִּיר אֶת הַצִּוּוּי "יִהְיוּ לְךָ בְּדִידְךָ" כְּמִצְוָה לְהַשְׁקִיעַ בְּמַה שֶׁשָּׁלוּל מִשֶּׁלְךָ. לְפִי רַשִּׁי, הַמַּטְרָה הַתַּכְלִיתִית הִיא מְנַעַת הַסַּכָּנָה שֶׁזָּרִים יִשְׂבְּעוּ מֵעֶזְרְךָ וּמֵעָמְךָ, כְּדֵי שֶׁתִּזְכֶּה לִכְבֹּד בְּעַצְמְךָ וּבְמַה שֶׁהָיָה לְךָ.
רש״י על משלי 5:17:1 ↗הסכנה שבבחירה הלא נכונה
״תי"ו תפלס. ותי"ו תדע. לנוכח המוזהר והוא בני לחכמתי הקשיבה.״
הפסוק מדבר על אדם שמנסה לעקוב אחרי דרך שמובילה לאבדון. הוא מתאר אדם שלא מצליח להישאר במסלול הישר, ובסופוף הוא מגיע למקום שבו הוא הולך לאיבוד. המסר כאן הוא על חוסר יציבות והיעדר יכולת להתמקד במטרה הנכונה. רבנו אבן עזרא מסביר את הפסוק הזה בגישה של דרישה לערנות. לדעתו, הפסוק פונה למי שצריך להיזהר ולהקשיב לחכמה. הוא רואה בתוכחה הזאת הזמנה למי שרוצה ללמוד ולהתפתח, כדי שלא ייתן לעצמו להתרחק מהדרך הנכונה בגלל חוסר תשומת לב.
אבן עזרא על משלי 5:6:1 ↗הַשְּׁמִירָה עַל הַנֶּאֱמָנוּת בַּזִּוּוּג
״יהיו לך - הפלגים, שהם הבנים הכשרים.״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מַזְהִיר מִפְּנֵי הַתַּקְעָה שֶׁל הָאִשָּׁה הַזַּרָּה וְהַמִּתְעַטֶּפֶת בְּדִבְרֵי מְעַטְטִים. הַמְּסִיר הַמִּדְרָשׁ בַּמִּשְׁאָל הַזֶּה מַצִּיעַ הַרְחָבָה לַמִּלִּים "יִהְיֶה לְךָ". הוּא מְסַבֵּר שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לְהַבְטִיחַ שֶׁהַפְּלֵגִים, כְּכָל הַבָּנִים הַכְּשֵׁרִים וְהַטּוֹבִים, יִהְיוּ שֶׁלְּךָ וְלַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלְּךָ. הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה שֶׁל אֵבֶן עֶזְרָא מַתְקֵן אֶת הַתְּרַכְדָּת הַמַּטְרָה הַתַּחְתּוֹנִית שֶׁל הַפֶּסֶק. הוּא לֹא מְסַבֵּל אֶת הַמִּשְׁאָל כְּהַרְחָבָה סְתָם, אֶלָּא כְּהַגְדָּרָה שֶׁל מַה שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמֹר עָלָהּ. הַמְּסִיר מַתְרִים שֶׁהַמַּטָּרָה הָעֶצֶם הִיא הַשְּׁמִירָה עַל הַדּוֹר הַבָּא וְעַל הַמַּמְשָׁכִיּוּת שֶׁל הַבָּנִים הַכְּשֵׁרִים בַּבַּיִת.
אבן עזרא על משלי 5:17:1 ↗