דברי למואל, מלך משא, שאמו חינכה אותו.
דִּ֭בְרֵי לְמוּאֵ֣ל מֶ֑לֶךְ מַ֝שָּׂ֗א אֲֽשֶׁר־יִסְּרַ֥תּוּ אִמּֽוֹ׃על המילים
אפשר להבין את ״משא״ כשם מקום או כדברי נבואה.
משלי · פרק לא׳
דברי מוסר ועצות למלך ודברי אשת חיל
מוסר למלך על משמעת וצדק, והתיאור של האישה הישרה והחרוצה
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
משלי לא׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
דברי מוסר למלך
מה, בני? ומה, בן בטני? ומה, בן נדריי?
מַה־בְּ֭רִי וּמַֽה־בַּר־בִּטְנִ֑י וּ֝מֶה בַּר־נְדָרָֽי׃אל תיתן לנשים את כוחך, ואל תפנה את דרכיך אל מה שמכלה מלכים.
אַל־תִּתֵּ֣ן לַנָּשִׁ֣ים חֵילֶ֑ךָ וּ֝דְרָכֶ֗יךָ לַֽמְח֥וֹת מְלָכִֽין׃לא למלכים, למואל, לא למלכים ראוי לשתות יין, וגם לא לשליטים לשתות שכר.
אַ֤ל לַֽמְלָכִ֨ים ׀ לְֽמוֹאֵ֗ל אַ֣ל לַֽמְלָכִ֣ים שְׁתוֹ־יָ֑יִן וּ֝לְרוֹזְנִ֗ים או [אֵ֣י] שֵׁכָֽר׃על המילים
המילה ״שכר״ מציינת משקה משכר. לצד ״או שכר״ נמסרה גם הקריאה ״אי שכר״, שיכולה להישמע כשאלה: ״איפה שכר?״
ה–ח
עצות למלך לגבי משמעת וצדק
שמא ישתה וישכח את מה שנקבע בחוק, וישנה את הדין של כל העניים.
פֶּן־יִ֭שְׁתֶּה וְיִשְׁכַּ֣ח מְחֻקָּ֑ק וִֽ֝ישַׁנֶּה דִּ֣ין כָּל־בְּנֵי־עֹֽנִי׃תנו משקה משכר למי שאובד, ויין למי שנפשם מרה.
תְּנוּ־שֵׁכָ֣ר לְאוֹבֵ֑ד וְ֝יַיִן לְמָ֣רֵי נָֽפֶשׁ׃הוא ישתה וישכח את עוניו, ולא יזכור עוד את סבלו.
יִ֭שְׁתֶּה וְיִשְׁכַּ֣ח רִישׁ֑וֹ וַ֝עֲמָל֗וֹ לֹ֣א יִזְכָּר־עֽוֹד׃פתח את הפה למען מי שאינו יכול לדבר, ולמען משפטם של כל מי שעומדים לחלוף מן העולם.
פְּתַח־פִּ֥יךָ לְאִלֵּ֑ם אֶל־דִּ֝֗ין כָּל־בְּנֵ֥י חֲלֽוֹף׃על המילים
לא ברור אם ״בני חלוף״ הם מי שצפויים למות או בני אדם שחייהם בני חלוף.
ט–יב
דברי מוסר וערך האישה
פתח את פיך, שפוט בצדק ועשה משפט לעני ולאביון.
פְּתַח־פִּ֥יךָ שְׁפָט־צֶ֑דֶק וְ֝דִ֗ין עָנִ֥י וְאֶבְיֽוֹן׃ (פ)מי ימצא אשת חיל? ערכה עולה בהרבה על ערכן של פנינים.
אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃לב בעלה בוטח בה, ולא יחסר לו שלל.
בָּ֣טַח בָּ֭הּ לֵ֣ב בַּעְלָ֑הּ וְ֝שָׁלָ֗ל לֹ֣א יֶחְסָֽר׃על המילים
שלל הוא במקור רכוש שנלקח, וכאן אפשר להבין אותו גם כרווח או כשפע.
היא גומלת לו טוב ולא רע כל ימי חייה.
גְּמָלַ֣תְהוּ ט֣וֹב וְלֹא־רָ֑ע כֹּ֝֗ל יְמֵ֣י חַיֶּֽיה׃יג–טז
מעשיה של אשת חיל
היא מחפשת צמר ופשתן, ועובדת בהם ברצון במו ידיה.
דָּ֭רְשָׁה צֶ֣מֶר וּפִשְׁתִּ֑ים וַ֝תַּ֗עַשׂ בְּחֵ֣פֶץ כַּפֶּֽיהָ׃היא כמו אוניות סוחר: מביאה את מזונה ממרחק.
הָ֭יְתָה כָּאֳנִיּ֣וֹת סוֹחֵ֑ר מִ֝מֶּרְחָ֗ק תָּבִ֥יא לַחְמָֽהּ׃היא קמה כשעדיין לילה, נותנת מזון לבני ביתה ומנה קבועה לנערותיה.
וַתָּ֤קָם ׀ בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃היא שוקלת לקנות שדה וקונה אותו; מפרי עבודת ידיה היא נוטעת כרם.
זָמְמָ֣ה שָׂ֭דֶה וַתִּקָּחֵ֑הוּ מִפְּרִ֥י כַ֝פֶּ֗יהָ נטע [נָ֣טְעָה] כָּֽרֶם׃יז–כ
תכונות האישה הישרה
היא חוגרת את מותניה בכוח ומחזקת את זרועותיה.
חָֽגְרָ֣ה בְע֣וֹז מָתְנֶ֑יהָ וַ֝תְּאַמֵּ֗ץ זְרֹעוֹתֶֽיהָ׃היא נוכחת שהמסחר שלה טוב. הנר שלה לא כבה בלילה.
טָ֭עֲמָה כִּי־ט֣וֹב סַחְרָ֑הּ לֹֽא־יִכְבֶּ֖ה בליל [בַלַּ֣יְלָה] נֵרָֽהּ׃היא שולחת את ידיה אל הכישור, וכפות ידיה אוחזות בפלך.
יָ֭דֶיהָ שִׁלְּחָ֣ה בַכִּישׁ֑וֹר וְ֝כַפֶּ֗יהָ תָּ֣מְכוּ פָֽלֶךְ׃על המילים
כישור ופלך הם כלים לטוויית חוטים.
היא פורשת את כף ידה לעני ומושיטה את ידיה לאביון.
כַּ֭פָּהּ פָּרְשָׂ֣ה לֶעָנִ֑י וְ֝יָדֶ֗יהָ שִׁלְּחָ֥ה לָֽאֶבְיֽוֹן׃כא–כד
תכונות האישה החשובה
היא לא חוששת מהשלג בשביל בני ביתה, כי כל בני ביתה לבושים בבגדים בצבע שני.
לֹא־תִירָ֣א לְבֵיתָ֣הּ מִשָּׁ֑לֶג כִּ֥י כָל־בֵּ֝יתָ֗הּ לָבֻ֥שׁ שָׁנִֽים׃על המילים
שני הוא צבע אדום; הפסוק אינו מפרט כיצד הבגדים מגינים מפני הקור.
היא עושה לעצמה כיסויים, ולובשת בגדים מפשתן משובח ומארגמן.
מַרְבַדִּ֥ים עָֽשְׂתָה־לָּ֑הּ שֵׁ֖שׁ וְאַרְגָּמָ֣ן לְבוּשָֽׁהּ׃בעלה מוכר בשערים, כשהוא יושב עם זקני הארץ.
נוֹדָ֣ע בַּשְּׁעָרִ֣ים בַּעְלָ֑הּ בְּ֝שִׁבְתּ֗וֹ עִם־זִקְנֵי־אָֽרֶץ׃היא עושה סדין ומוכרת אותו, ונותנת חגורה לכנעני.
סָדִ֣ין עָ֭שְׂתָה וַתִּמְכֹּ֑ר וַ֝חֲג֗וֹר נָתְנָ֥ה לַֽכְּנַעֲנִֽי׃על המילים
כנעני עשוי לציין כאן סוחר, או אדם כנעני.
כה–כח
תכונות האישה החשובה
כוח והדר הם הלבוש שלה, והיא צוחקת לקראת היום האחרון.
עֹז־וְהָדָ֥ר לְבוּשָׁ֑הּ וַ֝תִּשְׂחַ֗ק לְי֣וֹם אַחֲרֽוֹן׃על המילים
לא ברור אם ״יום אחרון״ הוא יום שיבוא בעתיד או היום האחרון ממש.
היא פותחת את פיה בחוכמה, ועל לשונה הדרכה של חסד.
פִּ֭יהָ פָּתְחָ֣ה בְחָכְמָ֑ה וְתֽוֹרַת־חֶ֝֗סֶד עַל־לְשׁוֹנָֽהּ׃היא משגיחה על הנעשה בביתה, ואינה אוכלת את לחם העצלות.
צ֭וֹפִיָּה הֲלִיכ֣וֹת בֵּיתָ֑הּ וְלֶ֥חֶם עַ֝צְל֗וּת לֹ֣א תֹאכֵֽל׃על המילים
״לחם העצלות״ הוא ביטוי לחיים של עצלות.
בניה קמים וקוראים לה מאושרת, ובעלה משבח אותה.
קָ֣מוּ בָ֭נֶיהָ וַֽיְאַשְּׁר֑וּהָ בַּ֝עְלָ֗הּ וַֽיְהַֽלְלָהּ׃כט–לא
שבח האישה החשובה
בנות רבות הצליחו ועשו דברים מרשימים, אבל את עלית על כולן.
רַבּ֣וֹת בָּ֭נוֹת עָ֣שׂוּ חָ֑יִל וְ֝אַ֗תְּ עָלִ֥ית עַל־כֻּלָּֽנָה׃החן מטעה, והיופי חולף; אישה שיש בה יראת ה׳ היא זו שראויה לשבח.
שֶׁ֣קֶר הַ֭חֵן וְהֶ֣בֶל הַיֹּ֑פִי אִשָּׁ֥ה יִרְאַת־יְ֝הוָ֗ה הִ֣יא תִתְהַלָּֽל׃תנו לה מפרי ידיה, ומעשיה ישבחו אותה בשערי העיר.
תְּנוּ־לָ֭הּ מִפְּרִ֣י יָדֶ֑יהָ וִֽיהַלְל֖וּהָ בַשְּׁעָרִ֣ים מַעֲשֶֽׂיהָ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
דברי מוסר למלך
דִּ֭בְרֵי לְמוּאֵ֣ל מֶ֑לֶךְ מַ֝שָּׂ֗א אֲֽשֶׁר־יִסְּרַ֥תּוּ אִמּֽוֹ׃
מַה־בְּ֭רִי וּמַֽה־בַּר־בִּטְנִ֑י וּ֝מֶה בַּר־נְדָרָֽי׃
אַל־תִּתֵּ֣ן לַנָּשִׁ֣ים חֵילֶ֑ךָ וּ֝דְרָכֶ֗יךָ לַֽמְח֥וֹת מְלָכִֽין׃
אַ֤ל לַֽמְלָכִ֨ים ׀ לְֽמוֹאֵ֗ל אַ֣ל לַֽמְלָכִ֣ים שְׁתוֹ־יָ֑יִן וּ֝לְרוֹזְנִ֗ים או [אֵ֣י] שֵׁכָֽר׃
ה–ח
עצות למלך לגבי משמעת וצדק
פֶּן־יִ֭שְׁתֶּה וְיִשְׁכַּ֣ח מְחֻקָּ֑ק וִֽ֝ישַׁנֶּה דִּ֣ין כָּל־בְּנֵי־עֹֽנִי׃
תְּנוּ־שֵׁכָ֣ר לְאוֹבֵ֑ד וְ֝יַיִן לְמָ֣רֵי נָֽפֶשׁ׃
יִ֭שְׁתֶּה וְיִשְׁכַּ֣ח רִישׁ֑וֹ וַ֝עֲמָל֗וֹ לֹ֣א יִזְכָּר־עֽוֹד׃
פְּתַח־פִּ֥יךָ לְאִלֵּ֑ם אֶל־דִּ֝֗ין כָּל־בְּנֵ֥י חֲלֽוֹף׃
ט–יב
דברי מוסר וערך האישה
פְּתַח־פִּ֥יךָ שְׁפָט־צֶ֑דֶק וְ֝דִ֗ין עָנִ֥י וְאֶבְיֽוֹן׃ (פ)
אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃
בָּ֣טַח בָּ֭הּ לֵ֣ב בַּעְלָ֑הּ וְ֝שָׁלָ֗ל לֹ֣א יֶחְסָֽר׃
גְּמָלַ֣תְהוּ ט֣וֹב וְלֹא־רָ֑ע כֹּ֝֗ל יְמֵ֣י חַיֶּֽיה׃
יג–טז
מעשיה של אשת חיל
דָּ֭רְשָׁה צֶ֣מֶר וּפִשְׁתִּ֑ים וַ֝תַּ֗עַשׂ בְּחֵ֣פֶץ כַּפֶּֽיהָ׃
הָ֭יְתָה כָּאֳנִיּ֣וֹת סוֹחֵ֑ר מִ֝מֶּרְחָ֗ק תָּבִ֥יא לַחְמָֽהּ׃
וַתָּ֤קָם ׀ בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃
זָמְמָ֣ה שָׂ֭דֶה וַתִּקָּחֵ֑הוּ מִפְּרִ֥י כַ֝פֶּ֗יהָ נטע [נָ֣טְעָה] כָּֽרֶם׃
יז–כ
תכונות האישה הישרה
חָֽגְרָ֣ה בְע֣וֹז מָתְנֶ֑יהָ וַ֝תְּאַמֵּ֗ץ זְרֹעוֹתֶֽיהָ׃
טָ֭עֲמָה כִּי־ט֣וֹב סַחְרָ֑הּ לֹֽא־יִכְבֶּ֖ה בליל [בַלַּ֣יְלָה] נֵרָֽהּ׃
יָ֭דֶיהָ שִׁלְּחָ֣ה בַכִּישׁ֑וֹר וְ֝כַפֶּ֗יהָ תָּ֣מְכוּ פָֽלֶךְ׃
כַּ֭פָּהּ פָּרְשָׂ֣ה לֶעָנִ֑י וְ֝יָדֶ֗יהָ שִׁלְּחָ֥ה לָֽאֶבְיֽוֹן׃
כא–כד
תכונות האישה החשובה
לֹא־תִירָ֣א לְבֵיתָ֣הּ מִשָּׁ֑לֶג כִּ֥י כָל־בֵּ֝יתָ֗הּ לָבֻ֥שׁ שָׁנִֽים׃
מַרְבַדִּ֥ים עָֽשְׂתָה־לָּ֑הּ שֵׁ֖שׁ וְאַרְגָּמָ֣ן לְבוּשָֽׁהּ׃
נוֹדָ֣ע בַּשְּׁעָרִ֣ים בַּעְלָ֑הּ בְּ֝שִׁבְתּ֗וֹ עִם־זִקְנֵי־אָֽרֶץ׃
סָדִ֣ין עָ֭שְׂתָה וַתִּמְכֹּ֑ר וַ֝חֲג֗וֹר נָתְנָ֥ה לַֽכְּנַעֲנִֽי׃
כה–כח
תכונות האישה החשובה
עֹז־וְהָדָ֥ר לְבוּשָׁ֑הּ וַ֝תִּשְׂחַ֗ק לְי֣וֹם אַחֲרֽוֹן׃
פִּ֭יהָ פָּתְחָ֣ה בְחָכְמָ֑ה וְתֽוֹרַת־חֶ֝֗סֶד עַל־לְשׁוֹנָֽהּ׃
צ֭וֹפִיָּה הֲלִיכ֣וֹת בֵּיתָ֑הּ וְלֶ֥חֶם עַ֝צְל֗וּת לֹ֣א תֹאכֵֽל׃
קָ֣מוּ בָ֭נֶיהָ וַֽיְאַשְּׁר֑וּהָ בַּ֝עְלָ֗הּ וַֽיְהַֽלְלָהּ׃
כט–לא
שבח האישה החשובה
רַבּ֣וֹת בָּ֭נוֹת עָ֣שׂוּ חָ֑יִל וְ֝אַ֗תְּ עָלִ֥ית עַל־כֻּלָּֽנָה׃
שֶׁ֣קֶר הַ֭חֵן וְהֶ֣בֶל הַיֹּ֑פִי אִשָּׁ֥ה יִרְאַת־יְ֝הוָ֗ה הִ֣יא תִתְהַלָּֽל׃
תְּנוּ־לָ֭הּ מִפְּרִ֣י יָדֶ֑יהָ וִֽיהַלְל֖וּהָ בַשְּׁעָרִ֣ים מַעֲשֶֽׂיהָ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
דברי מוסר של המלך וכלליו, ולאחריהם תיאור מעשיה של אשת חיל.
פסוקים א–ד
דברי מוסר למלך
הפסוקים מציגים את דברי המוסר של אמא למלך למואץ. היא נותנת לו עצות כדי לשמור על כוחו ועל כבודו. היא מזהירה אותו מפני פיתוי הנשים שעלול להוביל להרס דרכיו. כמו כן, היא מזהירה מפני שתיית יין ומשקאות חריפים למלכים, שכן הם עלולים לגרום לשכחה ולטעות בשיפוט.
פסוקים ה–ח
עצות למלך לגבי משמעת וצדק
הפסוקים מציגים אזהרות למלך מפני איבוד שיקול דעת עקב שתייה ושיכרון, מה שעלול להוביל לעוול כלפי עניים. הם מציעים לתת משקה לאנשים שסובלים רגשית, וקוראים למלך לדבר בשם אלומי הלב ובעד זכויות הנרדקים והחלשים.
פסוקים ט–יב
דברי מוסר וערך האישה
הפסוקים מביאים עצות למלך לגבי משפט צדק והגנה על העניים. לאחר מכן הם מתארים את מעלתה של אישה חרוצה ובעלת ערך, שסנהי על בטחון לב בעלה, פועלת לטובתו לאורך כל ימיה, ומנהלת משק בית בנדיבות וביכולת.
פסוקים יג–טז
מעשיה של אשת חיל
פסוקים אלו מתארים את חריצותה וניהולה המסור של אישה חכמה. היא עוסקת בייצור בדים, בסחר ובהכנת מזון למשפחתה. היא מנהלת את הבית בנחישות, קונה קרקע ומטפחת כרם, תוך דאגה מלאה לצרכי בני ביתה וחלוקת מטלות לבתיה.
פסוקים יז–כ
תכונות האישה הישרה
פסוקים אלו מתארים את כוחה, חוכמתה ומסירותה של האישה הישרה. היא חרוצה, מנהלת את משק הבית ומקפידה על עבודתה בלילה. ידיה פועלות במרץ, היא עוסקת במסחר וגם דואגת לעניים וזקוקים, תוך שילוב של עוצמה פיזית עם חסד וצדק חברתי.
פסוקים כא–כד
תכונות האישה החשובה
פסוקים אלו מתארים אישה בעלת יכולת ניהול ומרץ. היא לא פוחדת מקורות מזג האוויר כי היא דואגת ללבוש חם למשפחתה. היא מייצרת בגדים יפים ומשוכללים, ומשתתפת במסחר פעיל. בזכות המעמד וההנהגה שלה, בעלה מוערך בקרב זקני העיר.
פסוקים כה–כח
תכונות האישה החשובה
פסוקים אלו מתארים אישה בעלת כוח וכבוד, המתכסות בחוזק ובתפארת וצוחקת לעתיד לבוא בביטחון. פיה מלא בחוכמה ובהדרכת חסד. היא מנהלת את ביתה במרץ ובאחריות, ללא עצלות. בנים ובעלה מעריכים אותה ומלללים את מעלותיה.
פסוקים כט–לא
שבח האישה החשובה
פסוקים אלו משבחים אישה המצטיינת במעשים טובים ובחכמה. הכותב מציין כי למרות שרבות נשים הן חזקות ובעלות ערך, האישה הזו עולה על כולן. יופי חיצוני הוא רגע וחסר ערך, אך הערך האמיתי הוא ביראת הַשֵּׁם. בסיום, יש לתת לה כבוד על פירות עמל כפה, כדי שמעשיה יתהללו בציבור.
סיום בשבח האישה הישרה ודבריה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מַשָּׂא לְמוּאֵל: הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל הַאֵם
״״דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מְלַמֵּד שֶׁכְּפָאַתּוּ אִמּוֹ עַל הָעַמּוּד וְאָמְרָה לוֹ, ״מַה בְּרִי וּמַה״
הַפֶּסוּק מְצַיֵּן אֶת דִּבְרֵי לְמוּאֵל הַמֶּלֶק, שֶׁהָיוּ מַשָּׂא שֶׁאִמּוֹ יִסְּרוּ (הִמְשִׁיל אוֹ לִמְּדוּ) לוֹ. רַבִּי יֹחָנָן, מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, מְסַבֵּר אֶת הַמִּקְרָא בְּדֶרֶךְ מְעַט מַשְׁעַנִי. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהָאֵם הִתְיַצְּבָה עַל הָעַמּוּד וְקָרְאָה לוֹ בְּעַצְבוּת עַל הַשְּׁלִיטוּת וְעַל הַבָּנִים שֶׁהִיא הֵרְעוּ לוֹ. הַמפרש מְסַבֵּל אֶת הַמִּלִּים "מַה בְּרִי" כְּהַסְבָּרָה שֶׁהַמֶּלֶךְ הָיָה יְרֵא שָׁמַיִם, וְהָאֵם טָעְנָה שֶׁזֶּה קֶצֶת הַטּוֹב שֶׁלָּהּ. הַמַּתְחִיל בַּלָּמַד הַכְּנִי כְּבָר מַקְדִּים לְהַצִּיג אֶת הַקֶּשֶׁר הַמַּיִלִי שֶׁל הַחִינוּךְ, אֲבָל הוּא מַתְחִיל בְּבִקּוּר אֶת הַנִּיב הַמְּקַלֵּל שֶׁל הָאֵם, וְזֶהוּ פִּלְפּוּל הַמְּבַטֵּל אֶת הַשְּׁלִיטוּת הַמִּתְקַלֶּת שֶׁל הַמֶּלֶךְ.
סנהדרין ע׳ ב:ב׳ ↗מניין שירת שיר השירים ומעלות שלמה
״דָּבָר אַחֵר, שִׁיר הַשִּׁירִים, רַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי יְהוּדָה, רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר שִׁיר חַד, הַשִּׁירִים תְּרֵין, הָא תְּלָתָא. וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אֲמַר שִׁיר הַשִּׁירִים כֻּלָּהּ״
ישנו דיון במניין השירים בתוך ספר שיר השירים. רבּי אייבו סובר שישנם שלושה שירים: שיר השירים עצמו, שיר המעלות, ומזמור חנוכת הבית. לעומת זאת, רבּי יהודה בר סימון טוען ששיר השירים הוא שיר אחד בלבד, ושני השירים האחרים הם נפרדים ממנו. חז"ל מייחסים את שיר השירים לדוד המלך, כפי שניתן לראות בתיאור המגדל בפרק ד'. ישנה פרשנות המקשרת בין שלוש המעלות של שלמה למעשיו של דוד. לפי גישה זו, שלמה עלה שלוש מעלות: רדיפה בכל עבר הנהר, מלוכה, וישיבה על כסא. רבּי יצחק מדגיש כי כסא שלמה אינו כסא אלוהי, אלא כסא שהשליטתו נמשכת לעד, בדומה לשליטת הַשֵּׁם. בנוסף, נדונה סוגיית משפטן של שתי הנשים בבית המלך, כאשר קיימות דעות שונות אם היו רוחות, יבמות או זונות.
שיר השירים רבה א׳:א׳:י׳ ↗בעקבות המפרשים
הַגְּדָר לַנִּשְׁכָּחִים
״כל בני חלוף. אלו הן היתומים שחלפה עזרתם והלכה לה:״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מְבִיא אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ לְמַעַם לְמַד לְמַעֲנֶה אִמּוֹ. הַמֶּלֶךְ מִתְּחַנֵּן לְאִמּוֹ שֶׁתַּדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּמַדְרִיךַ הַחַיִּים וְהַמֶּלָכוּת. רַשִׁ"י מְסַבֵּל אֶת הַמִּלִּים "בְּנֵי חֲלוּף" וּמְסַבֵּר שֶׁמַּדְרִיךְ זֶה מַתְיֵן עַל הַיְתוֹמִים שֶׁעֶזְרָתָם חָלְפָה וְהֵם נִשְׁכָּחִים. הַמַּדְרִיךְ הַתִּקּוֹנִי הַמְּצֻיָּן בַּמֶּשֶׁלִי נוֹעַד לְהַגְבִּיא אֶת הַצֶּדֶק בָּעוֹלָם וְלֹא לְהַשְׁאִיר אִישׁ לְבַדּוֹ.
רש״י על משלי 31:8:1 ↗ההופעה החיצונית של המלך
״נודע בשערים בעלה. ניכר הוא בין חביריו מפני מלבושיו שהם נאים:״
רש"י מפרש את הפסוק המתאר את המלך, ומסביר שהמלך ניכר בין חבריו בגלל הבגדים היפים שלו. לפי פירוש זה, המראה החיצוני והלבוש המכובד הם אלו שגורמים לאנשים להבחין בו ולהכיר במעמדו. הגישה של רש"י מתמקדים בפרשנות פשטית של הטקסט. הוא מסביר את המילים שמתארות את המלך וכיצד הוא נראה לעין חבריו. אין כאן ניסיון להוסיף משמעות רוחנית עמוקה, אלא רק הסבר למראה החיצוני המתואר בכתוב.
רש״י על משלי 31:23:1 ↗הַגֶּן הַמְּשֻׁלָּח לַחֲסִידִים
״בני חלוף - בני תמותה, בעבור משפט המות ואמר שיחקרו עליו היטב.״
הַפֶּסֶק מֵעַתָּה מַקְדִּישׁ אֶת הַדְּרוּכִים לְהַגְבִּיעַ אֶת הַצֶּדֶק בְּעוֹלָם הַזֶּה. הַמּוֹרֶה מְנַחֶה אֶת הַבֵּן לִשְׁמֹר עַל הַתּוֹעָה וְעַל הַכֹּחַ, כְּדֵי לְהִתְמַנֵּעַ מִנִּסְחֹת רָעוֹת וּמִהַרְסַת הַנֶּפֶשׁ. הַמַּטָרָה הִיא לְבַסֵּס חַיִּים שֶׁל יָשָׁר וְתְמִימִים. הַפֵּרוּשׁ הַנִּלְמָד כְּאן מִתְבַסֵּס עַל הַסּוֹבֵר שֶׁהַמִּשְׁאָלִים הָאֵלֶּה הִם דְּרוּכִים שֶׁעָלֵינוּ לַחְקֹר וְלִבְחֹן בְּדִיּוּק. אֶבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּר שֶׁהַמַּשְׁעָה "בְּנֵי חֲלוּף" מְתַקְשֶׁרֶת לַמַּשְׁאָה שֶׁעַל בְּנֵי תְמוּתָה, כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ אֶת הַסַּכָּנָה שֶׁל הַנֶּפֶשׁ בְּמַעֲשֵׂי הַחֵטְא. הַמַּטָרָה הִיא לְהַזְהִיר מִדֶּרֶךְ שֶׁמּוֹצֵאת אֶת הָאָדָם בְּמִשְׁפַּט הַמָּוֶת.
אבן עזרא על משלי 31:8:3 ↗הַמַּעֲמָד הַחֶלְקִי וְהַמְּכֻבָּד שֶׁל הַמֶּמְשָׁלִים
״לכנעני - סוחר כמו כנעניה נכבדי ארץ.״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מְתָאֵר אֶת הַמַּעֲמָד הַמְּכֻבָּד שֶׁל הַמֶּמְשָׁלִים בָּעִיר. הַמֶּמְשָׁלִים מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בַּמַּעֲמָד שֶׁלָּהֶם כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ לִשְׁמֹר עַל הַסֵּדֶר הַחֶלְקִי בַּמָּדִינָה. הַמַּטָּרָה הִיא שֶׁהַמֶּמְשָׁלִים יִזְכְּרוּ אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה שֶׁל הַשְׁלָטָה וְהַמַּעֲמָד הַמְּכֻבָּד שֶׁלָּהֶם. הָרַב אֶבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּר בְּפֶרֶשְׁנוּתוֹ שֶׁהַמֶּמְשָׁלִים בְּעַצְמָם מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּמַּעֲמָד הַמְּכֻבָּד שֶׁלָּהֶם. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַמֶּמְשָׁלִים הַמְּכֻבָּדִים בָּעִיר מְזַכִּים אֶת הַמֶּמְשָׁלִים בִּכְבוֹד הָעִיר. הַכַּוָּנָה הִיא לְהַבְחִין בֵּין הַמֶּמְשָׁלִים לְבֵין הַמְּשׁוֹרְרִים וְהַמַּטָּעִים, וּלְהַדְגִּים אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּהֶם לַיַּצִּיב וְלַמְּמַשְׁלָה.
אבן עזרא על משלי 31:23:2 ↗