בני, אל תשכח את מה שלימדתי אותך, ושמור בלבך את המצוות שלי.
בְּ֭נִי תּוֹרָתִ֣י אַל־תִּשְׁכָּ֑ח וּ֝מִצְוֺתַ֗י יִצֹּ֥ר לִבֶּֽךָ׃משלי · פרק ג׳
הַתְמִירָה לַחָכְמָה וְהַהַדְרָכָה לְחַיִּים
מַדְרִיךְ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, לְשִׂמְחַת הַלֵּב וּלְמַעֲלֵה הַמִּידּוֹת בְּעַדְכֵּן הַחָכְמָה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
משלי ג׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַתְמִירָה לַחָכְמָה
כי הן יוסיפו לך ימים ארוכים, שנות חיים ושלום.
כִּ֤י אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים וּשְׁנ֣וֹת חַיִּ֑ים וְ֝שָׁל֗וֹם יוֹסִ֥יפוּ לָֽךְ׃אל תיתן לחסד ולאמת לעזוב אותך. קשור אותם על צווארך וכתוב אותם על לוח ליבך.
חֶ֥סֶד וֶאֱמֶ֗ת אַֽל־יַעַ֫זְבֻ֥ךָ קָשְׁרֵ֥ם עַל־גַּרְגְּרוֹתֶ֑יךָ כָּ֝תְבֵ֗ם עַל־ל֥וּחַ לִבֶּֽךָ׃כך תמצא חן ותזכה להערכה על תבונתך בעיני אלוהים ובני אדם.
וּמְצָא־חֵ֖ן וְשֵֽׂכֶל־ט֑וֹב בְּעֵינֵ֖י אֱלֹהִ֣ים וְאָדָֽם׃ (פ)על המילים
״שכל טוב״ יכול לציין תבונה טובה, ואפשר להבין אותו גם כהערכה טובה מצד אחרים.
בטחות בהשם ובחכמה
בטח בהשם בכל לבך, ואל תישען על ההבנה שלך.
בְּטַ֣ח אֶל־יְ֭הוָה בְּכָל־לִבֶּ֑ךָ וְאֶל־בִּֽ֝ינָתְךָ֗ אַל־תִּשָּׁעֵֽן׃בכל דרך שבה תלך, תכיר בו, והוא יישר את הדרכים שלך.
בְּכָל־דְּרָכֶ֥יךָ דָעֵ֑הוּ וְ֝ה֗וּא יְיַשֵּׁ֥ר אֹֽרְחֹתֶֽיךָ׃אל תחשוב שאתה חכם בעיני עצמך. ירא את השם והתרחק מהרע.
אַל־תְּהִ֣י חָכָ֣ם בְּעֵינֶ֑יךָ יְרָ֥א אֶת־יְ֝הוָ֗ה וְס֣וּר מֵרָֽע׃זו תהיה רפואה לטבור שלך ורוויה לעצמות שלך.
רִ֭פְאוּת תְּהִ֣י לְשָׁרֶּ֑ךָ וְ֝שִׁקּ֗וּי לְעַצְמוֹתֶֽיךָ׃כבוד ה' והסכנה שבסירוב למוסר
כבד את השם ממה שיש לך, ומהחלק הראשון של כל היבול שלך.
כַּבֵּ֣ד אֶת־יְ֭הוָה מֵהוֹנֶ֑ךָ וּ֝מֵרֵאשִׁ֗ית כָּל־תְּבוּאָתֶֽךָ׃האסמים שלך יתמלאו עד שובע, ומכלי היין שלך יעלו על גדותיהם מתירוש.
וְיִמָּלְא֣וּ אֲסָמֶ֣יךָ שָׂבָ֑ע וְ֝תִיר֗וֹשׁ יְקָבֶ֥יךָ יִפְרֹֽצוּ׃ (פ)בני, אל תמאס במוסר של השם, ואל תסלוד מהתוכחה שלו.
מוּסַ֣ר יְ֭הוָה בְּנִ֣י אַל־תִּמְאָ֑ס וְאַל־תָּ֝קֹ֗ץ בְּתוֹכַחְתּֽוֹ׃כי השם מוכיח את מי שהוא אוהב, כמו אב שמוכיח בן שהוא מרוצה ממנו.
כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ וּ֝כְאָ֗ב אֶת־בֵּ֥ן יִרְצֶֽה׃ערך החכמה
מאושר האדם שמוצא חוכמה, והאדם שמפיק תבונה.
אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם מָצָ֣א חָכְמָ֑ה וְ֝אָדָ֗ם יָפִ֥יק תְּבוּנָֽה׃כי הרווח ממנה טוב יותר מהרווח ממסחר בכסף, ומה שהיא מניבה טוב יותר ממה שמניב זהב.
כִּ֤י ט֣וֹב סַ֭חְרָהּ מִסְּחַר־כָּ֑סֶף וּ֝מֵחָר֗וּץ תְּבוּאָתָֽהּ׃היא יקרה יותר מפנינים, וכל הדברים שאתה חפץ בהם אינם משתווים לה.
יְקָ֣רָה הִ֭יא מפניים [מִפְּנִינִ֑ים] וְכָל־חֲ֝פָצֶ֗יךָ לֹ֣א יִֽשְׁווּ־בָֽהּ׃ביד ימין שלה יש חיים ארוכים, וביד שמאל שלה יש עושר וכבוד.
אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים בִּֽימִינָ֑הּ בִּ֝שְׂמֹאולָ֗הּ עֹ֣שֶׁר וְכָבֽוֹד׃דרכי החוכמה וכוח הבריאה
הדרכים שלה נעימות, וכל השבילים שלה הם שבילי שלום.
דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי־נֹ֑עַם וְֽכָל־נְתִ֖יבוֹתֶ֣יהָ שָׁלֽוֹם׃היא עץ חיים למחזיקים בה, והתומכים בה מאושרים.
עֵץ־חַיִּ֣ים הִ֭יא לַמַּחֲזִיקִ֣ים בָּ֑הּ וְֽתֹמְכֶ֥יהָ מְאֻשָּֽׁר׃ (פ)השם ייסד את הארץ בחוכמה, וכונן את השמיים בתבונה.
יְֽהוָ֗ה בְּחָכְמָ֥ה יָֽסַד־אָ֑רֶץ כּוֹנֵ֥ן שָׁ֝מַ֗יִם בִּתְבוּנָֽה׃בידע שלו נבקעו התהומות, והעננים מזליפים טל.
בְּ֭דַעְתּוֹ תְּהוֹמ֣וֹת נִבְקָ֑עוּ וּ֝שְׁחָקִ֗ים יִרְעֲפוּ־טָֽל׃השמירה על תבונה ודעת
בני, אל תיתן להן להיעלם מעיניך; שמור על תושייה ועל שיקול דעת.
בְּ֭נִי אַל־יָלֻ֣זוּ מֵעֵינֶ֑יךָ נְצֹ֥ר תֻּ֝שִׁיָּ֗ה וּמְזִמָּֽה׃על המילים
לא נאמר במפורש למה מתייחסת המילה ״להן״.
והן יהיו חיים לנפשך ויוסיפו חן לצווארך.
וְיִֽהְי֣וּ חַיִּ֣ים לְנַפְשֶׁ֑ךָ וְ֝חֵ֗ן לְגַרְגְּרֹתֶֽיךָ׃אז תלך בדרכך בביטחון, ורגלך לא תיכשל.
אָ֤ז תֵּלֵ֣ךְ לָבֶ֣טַח דַּרְכֶּ֑ךָ וְ֝רַגְלְךָ֗ לֹ֣א תִגּֽוֹף׃אם תשכב, לא תפחד; תשכב, והשינה שלך תהיה נעימה.
אִם־תִּשְׁכַּ֥ב לֹֽא־תִפְחָ֑ד וְ֝שָׁכַבְתָּ֗ וְֽעָרְבָ֥ה שְׁנָתֶֽךָ׃התמודדות עם פחד וצדקה
אל תפחד מבהלה פתאומית, וגם לא מאסון שקשור לרשעים כשיבוא.
אַל־תִּ֭ירָא מִפַּ֣חַד פִּתְאֹ֑ם וּמִשֹּׁאַ֥ת רְ֝שָׁעִ֗ים כִּ֣י תָבֹֽא׃על המילים
לא ברור אם האסון פוגע ברשעים או בא מהם.
כי השם יהיה מקור הביטחון שלך, וישמור על רגלך שלא תילכד.
כִּֽי־יְ֭הוָה יִהְיֶ֣ה בְכִסְלֶ֑ךָ וְשָׁמַ֖ר רַגְלְךָ֣ מִלָּֽכֶד׃אל תמנע טוב ממי שהוא מגיע לו, כשאתה יכול לעשות זאת.
אַל־תִּמְנַע־ט֥וֹב מִבְּעָלָ֑יו בִּהְי֨וֹת לְאֵ֖ל ידיך [יָדְךָ֣] לַעֲשֽׂוֹת׃אל תגיד לחבר שלך: ״לך ותחזור, מחר אתן לך״, כשמה שאתה יכול לתת לו כבר נמצא אצלך.
אַל־תֹּ֘אמַ֤ר לרעיך [לְרֵֽעֲךָ֨ ׀] לֵ֣ךְ וָ֭שׁוּב וּמָחָ֥ר אֶתֵּ֗ן וְיֵ֣שׁ אִתָּֽךְ׃יחסי אדם עם רעהו
אל תתכנן רעה נגד חברך בזמן שהוא יושב איתך בביטחון.
אַל־תַּחֲרֹ֣שׁ עַל־רֵעֲךָ֣ רָעָ֑ה וְהֽוּא־יוֹשֵׁ֖ב לָבֶ֣טַח אִתָּֽךְ׃אל תריב עם אדם בלי סיבה, אם הוא לא עשה לך רעה.
אַל־תרוב [תָּרִ֣יב] עִם־אָדָ֣ם חִנָּ֑ם אִם־לֹ֖א גְמָלְךָ֣ רָעָֽה׃אל תקנא באדם אלים, ואל תבחר באף אחת מדרכיו.
אַל־תְּ֭קַנֵּא בְּאִ֣ישׁ חָמָ֑ס וְאַל־תִּ֝בְחַ֗ר בְּכָל־דְּרָכָֽיו׃כי אדם שהולך בדרך עקומה מתועב בעיני ה', ואילו האנשים הישרים שותפים לסודו.
כִּ֤י תוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֣ה נָל֑וֹז וְֽאֶת־יְשָׁרִ֥ים סוֹדֽוֹ׃על המילים
״סודו״ יכול לציין קרבה ושיתוף בשיחה או בעצה.
תוצאות המעשים
קללת הַשֵּׁם נמצאת בביתו של רשע, ואת ביתם של צדיקים הוא מברך.
מְאֵרַ֣ת יְ֭הוָה בְּבֵ֣ית רָשָׁ֑ע וּנְוֵ֖ה צַדִּיקִ֣ים יְבָרֵֽךְ׃אם מדובר בלועגים, הוא לועג להם; ולענווים הוא נותן חן.
אִם־לַלֵּצִ֥ים הֽוּא־יָלִ֑יץ ולעניים [וְ֝לַעֲנָוִ֗ים] יִתֶּן־חֵֽן׃על המילים
בכתיב מופיע ״ולעניים״, ובקרי ״ולענווים״. הניסוח כאן הולך לפי הקרי.
החכמים יירשו כבוד, והכסילים נושאים קלון.
כָּ֭בוֹד חֲכָמִ֣ים יִנְחָ֑לוּ וּ֝כְסִילִ֗ים מֵרִ֥ים קָלֽוֹן׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַתְמִירָה לַחָכְמָה
בְּ֭נִי תּוֹרָתִ֣י אַל־תִּשְׁכָּ֑ח וּ֝מִצְוֺתַ֗י יִצֹּ֥ר לִבֶּֽךָ׃
כִּ֤י אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים וּשְׁנ֣וֹת חַיִּ֑ים וְ֝שָׁל֗וֹם יוֹסִ֥יפוּ לָֽךְ׃
חֶ֥סֶד וֶאֱמֶ֗ת אַֽל־יַעַ֫זְבֻ֥ךָ קָשְׁרֵ֥ם עַל־גַּרְגְּרוֹתֶ֑יךָ כָּ֝תְבֵ֗ם עַל־ל֥וּחַ לִבֶּֽךָ׃
וּמְצָא־חֵ֖ן וְשֵֽׂכֶל־ט֑וֹב בְּעֵינֵ֖י אֱלֹהִ֣ים וְאָדָֽם׃ (פ)
בטחות בהשם ובחכמה
בְּטַ֣ח אֶל־יְ֭הוָה בְּכָל־לִבֶּ֑ךָ וְאֶל־בִּֽ֝ינָתְךָ֗ אַל־תִּשָּׁעֵֽן׃
בְּכָל־דְּרָכֶ֥יךָ דָעֵ֑הוּ וְ֝ה֗וּא יְיַשֵּׁ֥ר אֹֽרְחֹתֶֽיךָ׃
אַל־תְּהִ֣י חָכָ֣ם בְּעֵינֶ֑יךָ יְרָ֥א אֶת־יְ֝הוָ֗ה וְס֣וּר מֵרָֽע׃
רִ֭פְאוּת תְּהִ֣י לְשָׁרֶּ֑ךָ וְ֝שִׁקּ֗וּי לְעַצְמוֹתֶֽיךָ׃
כבוד ה' והסכנה שבסירוב למוסר
כַּבֵּ֣ד אֶת־יְ֭הוָה מֵהוֹנֶ֑ךָ וּ֝מֵרֵאשִׁ֗ית כָּל־תְּבוּאָתֶֽךָ׃
וְיִמָּלְא֣וּ אֲסָמֶ֣יךָ שָׂבָ֑ע וְ֝תִיר֗וֹשׁ יְקָבֶ֥יךָ יִפְרֹֽצוּ׃ (פ)
מוּסַ֣ר יְ֭הוָה בְּנִ֣י אַל־תִּמְאָ֑ס וְאַל־תָּ֝קֹ֗ץ בְּתוֹכַחְתּֽוֹ׃
כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ וּ֝כְאָ֗ב אֶת־בֵּ֥ן יִרְצֶֽה׃
ערך החכמה
אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם מָצָ֣א חָכְמָ֑ה וְ֝אָדָ֗ם יָפִ֥יק תְּבוּנָֽה׃
כִּ֤י ט֣וֹב סַ֭חְרָהּ מִסְּחַר־כָּ֑סֶף וּ֝מֵחָר֗וּץ תְּבוּאָתָֽהּ׃
יְקָ֣רָה הִ֭יא מפניים [מִפְּנִינִ֑ים] וְכָל־חֲ֝פָצֶ֗יךָ לֹ֣א יִֽשְׁווּ־בָֽהּ׃
אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים בִּֽימִינָ֑הּ בִּ֝שְׂמֹאולָ֗הּ עֹ֣שֶׁר וְכָבֽוֹד׃
דרכי החוכמה וכוח הבריאה
דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי־נֹ֑עַם וְֽכָל־נְתִ֖יבוֹתֶ֣יהָ שָׁלֽוֹם׃
עֵץ־חַיִּ֣ים הִ֭יא לַמַּחֲזִיקִ֣ים בָּ֑הּ וְֽתֹמְכֶ֥יהָ מְאֻשָּֽׁר׃ (פ)
יְֽהוָ֗ה בְּחָכְמָ֥ה יָֽסַד־אָ֑רֶץ כּוֹנֵ֥ן שָׁ֝מַ֗יִם בִּתְבוּנָֽה׃
בְּ֭דַעְתּוֹ תְּהוֹמ֣וֹת נִבְקָ֑עוּ וּ֝שְׁחָקִ֗ים יִרְעֲפוּ־טָֽל׃
השמירה על תבונה ודעת
בְּ֭נִי אַל־יָלֻ֣זוּ מֵעֵינֶ֑יךָ נְצֹ֥ר תֻּ֝שִׁיָּ֗ה וּמְזִמָּֽה׃
וְיִֽהְי֣וּ חַיִּ֣ים לְנַפְשֶׁ֑ךָ וְ֝חֵ֗ן לְגַרְגְּרֹתֶֽיךָ׃
אָ֤ז תֵּלֵ֣ךְ לָבֶ֣טַח דַּרְכֶּ֑ךָ וְ֝רַגְלְךָ֗ לֹ֣א תִגּֽוֹף׃
אִם־תִּשְׁכַּ֥ב לֹֽא־תִפְחָ֑ד וְ֝שָׁכַבְתָּ֗ וְֽעָרְבָ֥ה שְׁנָתֶֽךָ׃
התמודדות עם פחד וצדקה
אַל־תִּ֭ירָא מִפַּ֣חַד פִּתְאֹ֑ם וּמִשֹּׁאַ֥ת רְ֝שָׁעִ֗ים כִּ֣י תָבֹֽא׃
כִּֽי־יְ֭הוָה יִהְיֶ֣ה בְכִסְלֶ֑ךָ וְשָׁמַ֖ר רַגְלְךָ֣ מִלָּֽכֶד׃
אַל־תִּמְנַע־ט֥וֹב מִבְּעָלָ֑יו בִּהְי֨וֹת לְאֵ֖ל ידיך [יָדְךָ֣] לַעֲשֽׂוֹת׃
אַל־תֹּ֘אמַ֤ר לרעיך [לְרֵֽעֲךָ֨ ׀] לֵ֣ךְ וָ֭שׁוּב וּמָחָ֥ר אֶתֵּ֗ן וְיֵ֣שׁ אִתָּֽךְ׃
יחסי אדם עם רעהו
אַל־תַּחֲרֹ֣שׁ עַל־רֵעֲךָ֣ רָעָ֑ה וְהֽוּא־יוֹשֵׁ֖ב לָבֶ֣טַח אִתָּֽךְ׃
אַל־תרוב [תָּרִ֣יב] עִם־אָדָ֣ם חִנָּ֑ם אִם־לֹ֖א גְמָלְךָ֣ רָעָֽה׃
אַל־תְּ֭קַנֵּא בְּאִ֣ישׁ חָמָ֑ס וְאַל־תִּ֝בְחַ֗ר בְּכָל־דְּרָכָֽיו׃
כִּ֤י תוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֣ה נָל֑וֹז וְֽאֶת־יְשָׁרִ֥ים סוֹדֽוֹ׃
תוצאות המעשים
מְאֵרַ֣ת יְ֭הוָה בְּבֵ֣ית רָשָׁ֑ע וּנְוֵ֖ה צַדִּיקִ֣ים יְבָרֵֽךְ׃
אִם־לַלֵּצִ֥ים הֽוּא־יָלִ֑יץ ולעניים [וְ֝לַעֲנָוִ֗ים] יִתֶּן־חֵֽן׃
כָּ֭בוֹד חֲכָמִ֣ים יִנְחָ֑לוּ וּ֝כְסִילִ֗ים מֵרִ֥ים קָלֽוֹן׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפֶּסֶק מַצִּיג סֵדֶר שֶׁל דִּבְרֵי חָכְמָה הַמְּתַקְּנִים אֶת הַקֶּרֶב וְאֶת הַמַּעֲשִׂים.
הַתְמִירָה לַחָכְמָה
הַפֶּסֶק מַקְדִּים עֲבוֹדַת הַלֵּב שֶׁל הַבֵּן בְּקַבָּלַת תּוֹרַת אָבִיו. הַכּוֹתֵב מְבַקֵּשׁ שֶׁהַמִּצְוֹת יִהְיוּ מְטְבוּעוֹת בְּנַפְשׁוֹ, כְּדֵי לְהַבְטִיחַ לוֹ חַיִּים אֲרֻכִּים וּשְׁלוּמִים. עָלָיו לִשְׁמֹר עַל חֶסֶד וֶאֱמֶת כְּחֶלֶק מִזֶּהוּתוֹ, וְכָךְ יִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וּבְעֵינֵי בְּנֵי אָדָם.
בטחות בהשם ובחכמה
הפסוקים מדריכים כיצד לחיות בחוכמה ובאמונה. הם קוראים לבטח בהשם בכל הלב מבלי להסתמך רק על הבנה עצמית, ולכבד אותו בכל הדרך. מצד שני, מזהירים שלא להסתמך על חוכמה אישית יתרה, אלא לפחד מהשם ולהתרחק מרע. כתוצאה מכך, חכמה זו תביא לבריאות הגוף והנפש.
כבוד ה' והסכנה שבסירוב למוסר
הפסוקים מדגישים את החשיבות של כיבוד ה' באמצעות הממון וראשית התוצר, מה שיביא לשפע כלכלי. בנוסף, הם מזהירים מפני זלזול בתוכחה ובמוסר של ה', שכן ה' מוכיח את מי שהוא אוהב, בדומה לאב שמוכיח את בנו.
ערך החכמה
פסוקים אלו משבחים את האדם שמוצא חכמה ותבונה. החכמה יקרה יותר מרווח ממסחר בכסף או בזהב. היא בעלת ערך שאין לו תחליף, ובידיה יש אורך ימים, עושר וכבוד.
דרכי החוכמה וכוח הבריאה
הפסוקים מתארים את היתרונות של החוכמה, שהיא כמו עץ חיים המביאה שלווה ואושר למי שאוחז בה. לאחר מכן, הפסוקים מסבירים שהשם יצר את הארץ והשמיים בחוכמה ובתבונה. הידע שלו גורם למעמקי המים להיפצל וגם לעננים להביא טל.
השמירה על תבונה ודעת
הסבר על חשיבות שמירת התבונה והדעת ודבקות בהן. מי שישמור על התכונות הללו יזכה לחיים ארוכים, לשלווה ולביטחון בהליכתו. הטקסט מבטיח שמי שמתנהג כך לא יחש מפחד בלילה ויוכל לישון בשלווה ובתנועת שינה רגועה.
התמודדות עם פחד וצדקה
הפסוקים מוסרים עצות למניעת פחד מפני פגעים פתאומיים או מרעת רשעים, מתוך ביטחון שהשם יהיה עזר ושומר. בנוסף, הם מדגישים את החשיבות של עשיית טוב לזקוק לו ברגע שניתן לעשות זאת, ואת האיסור לדחות בקשה לעזרה כשניתן לתת אותה מיד.
יחסי אדם עם רעהו
הפסוקים מזהירים מפני פגיעה ומרדף אחר אדם אחר. אסור לתכנן רע לחבר שיושב איתך בביטחון, ואסור לריב עם אדם ללא סיבה מוצדקת. כמו כן, אין לקיים חברות עם אדם אליים או לבחור בדרכיו, כי הַשֵּׁם מתעב את האדם המתחכם אך שומר את סודו עם הישרים.
תוצאות המעשים
פסוקים אלו מתארים את הדרך שבה הַשֵּׁם מתנהג כלפי אנשים שונים. הַשֵּׁם מתנגד למעשים רעים בבית הרשעים, אך מברך את הצדיקים. הוא לועג ללעגנים, אך מעניק חסד לענוים. בסופו של דבר, חכמים יזכו לכבוד, בעוד שטיפשים יזכו לבושת ולקלון.
הַדְּבָרִים מְסִימִים אֶת הַקֶּרֶב שֶׁל הַחָכְמָה וְאֶת הַנְּזִיקִים שֶׁבְּהִתְרַחֲקוּת מִמֶּנָּה.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַקֶּשֶׁר בֵּין הַתִּירוֹשׁ לַשִּׂמְחָה
״וְהָכְתִיב: ״וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרוֹצוּ״! דָּבָר הַבָּא מִן הַתִּירוֹשׁ — יְקָבֶיךָ יִפְרוֹצוּ.״
הַמַּקְור הַמַּצִּיג אֶת הַפֶּסַת הַפּוֹסַע בְּסֵפֶר יוֹמָא (ע״ו ב׳, ד׳) מְבִיא מִדְרָשׁ עַל הַפּסוּק: "וְתִירֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרוֹצוּ". הַמַּקְור מְקַשֵּׁר אֶת הַבְּרָכָה הַמַּבְטִיחָה לְשִׂמְחָה וּלְשִׂפְלִיּוּת בְּמַעֲשֵׂה הַתִּירֹשׁ וְהַיֶּיִן. הַמַּקְור מַסְבִּיר שֶׁהַבְּרָכָה הַמַּבְטִיחָה לְשִׂמְחָה בַּיְקָבִים הוּא דָּבָר הַבָּא מִן הַתִּירֹשׁ עַצְמוֹ. הַמַּקְמוֹת בַּמִּדְרָשׁ הַזֶּה מְנַתְּחִים אֶת הַקֶּשֶׁר הַמְהוּתִי שֶׁל הַמַּשְׁקֶה בְּיצִירוּת הַבְּרָכָה.
יומא ע״ו ב:ד׳ ↗הַצַּדָּק וְהַתּוֹכֵחָה
״מפסיקין בברכות ואין מפסיקין בקללות א"ר חייא בר גמדא מה טעם דכתיב (משלי ג׳:י״א) ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשם קוצים קוצים:״
הַמִּלִּים מֵמִשְׁלֵי שְׁלֹמֹנוֹ מַדְרִיכוֹת לְחַיִּים שֶׁל אֱמוּנָה וְחָכְמָה. הַפֶּסֶק מֵהַמִּקְרָא מְבִיא מִשְׁלֵה אַחַת הַמְדַּבֶּת עַל הַתּוֹכֵחָה. הַמִּשְׁלֶה מַזְהִיר לֹא לְהִתְעַצְּבֵן אוֹ לְהִתְחַדֵּד כְּקוֹצִים כְּשֶׁמְּקַבְּלִים נִיקוֹי וְהַצְלָחָה. הַמַּטְרָה הִיא לְקַבֵּל אֶת הַתִּקּוּן בְּנַפְשֵׁנוּ בְּדֶרֶךְ עֲנוּת מִדּוֹת. בַּמַּסָּכָה שֶׁנֶּלְמְדָה, אַרְעֵי חַיָּה בַּר גַּמְדָּא מְסַבֵּר לָנוּ אֶת הַקִּשְׁרִין בֵּין הַתּוֹכֵחָה לַכְּאֵב. הוּא מְצַיֵּן שֶׁלֹּא עוֹצְמִים אֶת הַדְּבָרִים בְּבִרְכוֹת, אַךְ לֹא עוֹצְמִים אֶת הַדְּבָרִים בִּקְלָלוֹת. הַבְּעָיָה הִיא שֶׁהַתּוֹכֵחָה עָלוּלָה לְהַרְגִּישׁ כִּקְלָלָה אֲדַרְתִּי, וְלָכֵן הַמִּשְׁלֶה מַתְרִיע לֹא לְהִהְיוֹת קוֹצִים שֶׁמַּקְשִׁים עַל הַתִּקּוּן.
מסכת סופרים י״ב:א׳ ↗בעקבות המפרשים
כַּבֵּד אֶת הַשֵּׁם מִמַּמּוֹנְךָ
״ומראשית. אלו תרומות ומעשרות:״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מִסְתַּכֵּל בַּקֶּשר שֶׁל כַּבוד הַשֵּׁם וְהַקְשָׁרָה לַמַּמּוֹן. הַכְּתִיב מַזְמִיר לְכַבֵּד אֶת הַשֵּׁם מִמַּמּוֹנְךָ, וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתְךָ. הַדָּבָר מְדַגֵּשׁ שֶׁהַמַּמּוֹן שֶׁלּוֹ הַשֵּׁם, וְהַמַּעֲשֶׂה הַמַּמּוֹנִי הַזֶּה הוּא בְּסוֹף הַתְּהִלָּה חֵלֶק מֵהַקְדָּשָׁה לַבּוֹרֵא. רַשִׁי מְפַרֵּשׁ אֶת הַמִּלָּה "מֵרֵאשִׁית" כְּמַמּוֹן הַתְּרוּמוֹת וְהַמַּעֲשֵׂרוֹת. לְפִי הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה, הַכַּבְּדַת הַשֵּׁם אֵינָהּ רַק כַּבָּדָה מַבְדִּילָה, אֶלָּא הִיא הַקְדָּשָׁה מְדֻיֶּקֶת שֶׁל הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַיְבוּל. הַקְדָּשָׁה זוֹ מְבַטֶּאת הַשְׁקָפָה שֶׁהַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן בַּתְּבוּאָה שַׁיָּךְ לַשֵּׁם.
רש״י על משלי 3:9:2 ↗הַבְּטַח בַּהַשֵּׁם וְאַל תִּהְיֶה כְּסִיל
״כי ה' יהיה בכסלך. במבטחך, ד"א בדברים שאתה כסיל בהן כך מצאתי בירושלמי:״
הַפָּסוּק מְדַבֵּר עַל הַבְּטַחוֹן שֶׁאָנוּ יְכֹלִים לִמְצֹא כְּשֶׁהַשֵּׁם מְלוֹךְ עָלֵינוּ. כְּשֶׁהַשֵּׁם מִתְבּוֹרֵךְ בְּחַיֵּינוּ, הוּא הופֵךְ לְמָגֵן וּלְמִשְׁעָן. הַתּוֹרָה מַבְטִיחָה שֶׁהַבְּטַחוֹן הַזֶּה יַעֲמִיד אוֹתָנוּ בִּקְיָם וְיִתֵּן לָנוּ שָׁלוֹם וְאֹרֶךְ יָמִים. רַשִׁי מְסַבֵּל פֵּרוּשׁ לַחֵלֶק הַמְדַבֵּר עַל הַכְּסִיל. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַבְּטַחוֹן בַּהַשֵּׁם מַתְקֵן אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים בְּחָכְמָה. רַשִׁ"י מְבִיא מִמְמוֹלַת הַיְרוּשָׁלְמִי שֶׁהַכַּסִיל הוּא מִי שֶׁמְּבַטֵּחַ בְּדְבָרִים הַנֶּעֱלָמִים מִמֶּנּוּ. הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהַבְּטַחוֹן הָרִאשׁוֹן מְנַתֵּחַ אֶת הַטָּעֻיּוֹת שֶׁל הַכְּסִיל.
רש״י על משלי 3:26:1 ↗הַשְּׁמִירָה עַל הַתּוֹרָה כְּרִיאוּת הַגּוּף
״לשרך - הזכירו כי הוא מוסד הגידים ובו יכנס הדם להם בבטן האם. והטעם: תוקף כמו שריר וקיים.״
הַקְּצִיעַ בְּסֵפֶר מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹךְ מַזְכִּיר אֶת הַחֲשְׁבוּת הַקְּרִיבָה שֶׁל הַתּוֹרָה וְהַחָכְמָה בְּחַיֵּי הָאָדָם. הוּא מְזַמֵּן אֶת הָאָדָם לְשַׁמֵּר אֶת הַמִּצְווֹת וְאֶת הַתּוֹרָה בְּלִבּוֹ, כְּדֵי שֶׁהַנֶּפֶשׁ וְהַבָּשָׂר יִהְיוּ בְּרִיאוּת וְחַיִּים. הַתּוֹרָה אֵינָהּ רַק חֻקִּים, אֶלָּא הִיא הַמְּקוֹר לְעֹז וּלְחַיּוּת הַפְּנימִית שֶׁל הָאָדָם. אֶבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּר עַל הַמִּלָּה "לְשַׁרְךְ" כְּשֶׁהִיא מְתָאֶרֶת אֶת הַתּוֹרָה כְּמוֹסָד הַגִּידִים. הוּא מַסְבִּיר כְּךָ שֶׁבַּמָּקוֹם הַזֶּה, בַּבֶּטֶן שֶׁל הָאֵם, הַדָּם נִכְנָס וּמְקַבֵּץ אֶת כָּל הַכֹּחַ. הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהַתּוֹרָה צְריְכָה לִהְיוֹת חֲזָקָה וְקַיָּמָה בָּאָדָם, בְּדוֹת שֶׁהַשְּׁרִיר הוּא עַצְמִי וְחַי.
אבן עזרא על משלי 3:8:1 ↗הַדֶּרֶךְ אֶל הַטּוֹב וְהַחֶסֶד
״אל תמנע טוב מבעליו - העני. פרוש אחר: מבעל הטוב.״
בַּפֶּסֶק הַזֶּה מְבוּטְאִים עֲבוֹדוֹת הַמּוֹרָא וְהַחָכְמָה הַמְּשַׁלִּים בְּמִצְוֹת חִיּוּבִיּוֹת. הַסּוֹפֵר מְדַגֵּשׁ אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁל אֱמוּנָה בַּהַשֵּׁם וְהַקְשָׁבָה לַתּוֹרָה, שֶׁמּוֹבִיא לְאֹרֶךְ יָמִים וּלְשָׁלוֹם. הַדַּרְכְךָ צָרִיךְ לִהְיוֹת קְבוּעָה וְנֶאֱמָנָה, לְמַעַן תִּמְצָא חֵן וְרָצוֹן בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם. הַפֵּרוּשׁ הַמְּיוּחָד בַּמָּקוֹם עַל הַפֶּסֶק הַדּוֹרֵשׁ לֹא לִמְנֹעַ טוֹב מִבְּעָלָיו, מְסַבֵּל שְׁתֵּי הַבָּנוֹת. אֶבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּל שֶׁהַמִּשְׁאָר הַמְּשַׁלֵּם עַל הַטּוֹב הוּא הָעָנִי, וְפֵרוּשׁ אַחֵר אוֹמֵר שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לְמַעֲשֵׂה הַטּוֹב שֶׁל הָאִישׁ הַמַּחְזִיק בּוֹ. הַסּוֹף מַדְגִּישׁ אֶת הַחַיּוּב הַמּוּסְרִי לְהַקְשִׁיט מֵהַטּוֹב הַנִּמְצָא בְּיָדֵנוּ.
אבן עזרא על משלי 3:27:1 ↗