מי שמוכיחים אותו שוב ושוב והוא ממשיך להתעקש, יישבר פתאום ולא תהיה לו רפואה.
אִ֣ישׁ תּ֭וֹכָחוֹת מַקְשֶׁה־עֹ֑רֶף פֶּ֥תַע יִ֝שָּׁבֵ֗ר וְאֵ֣ין מַרְפֵּֽא׃משלי · פרק כט׳
תּוֹכָחוֹת, צֶדֶק וּמִשְׁפָּט
הַשְׁלָעוֹת שֶׁל מִשְׁלָלִים, הַשְׁלָעוֹת שֶׁל מִנְהִיגוּת וְהַשְׁלָעוֹת שֶׁל מִשְׁפָּט
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
משלי כט׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
תּוֹכָחָה, צֶדֶק וְשִׁלְטוֹן
כשהצדיקים מתרבים, העם שמח; וכשרשע שולט, העם נאנח.
בִּרְב֣וֹת צַ֭דִּיקִים יִשְׂמַ֣ח הָעָ֑ם וּבִמְשֹׁ֥ל רָ֝שָׁ֗ע יֵאָ֥נַֽח עָֽם׃מי שאוהב חוכמה משמח את אביו, ומי שמתרועע עם זונות מאבד את רכושו.
אִֽישׁ־אֹהֵ֣ב חָ֭כְמָה יְשַׂמַּ֣ח אָבִ֑יו וְרֹעֶ֥ה ז֝וֹנ֗וֹת יְאַבֶּד־הֽוֹן׃מלך שמנהיג במשפט מייצב את הארץ, ואדם שגובה תשלומים הורס אותה.
מֶ֗לֶךְ בְּ֭מִשְׁפָּט יַעֲמִ֣יד אָ֑רֶץ וְאִ֖ישׁ תְּרוּמ֣וֹת יֶֽהֶרְסֶֽנָּה׃על המילים
במקור נאמר ״איש תרומות״; לא ברור בדיוק אילו תשלומים הוא גובה.
השלכות המנהיגות והאופי
מִי שֶׁמַּחֲנִיף לַחֲבֵרוֹ פּוֹרֵשׂ רֶשֶׁת לְרַגְלָיו.
גֶּ֭בֶר מַחֲלִ֣יק עַל־רֵעֵ֑הוּ רֶ֝֗שֶׁת פּוֹרֵ֥שׂ עַל־פְּעָמָֽיו׃בַּפֶּשַׁע שֶׁל אָדָם רַע יֵשׁ מַלְכֹּדֶת, וְאִלּוּ הַצַּדִּיק שָׁר וְשָׂמֵחַ.
בְּפֶ֤שַֽׁע אִ֣ישׁ רָ֣ע מוֹקֵ֑שׁ וְ֝צַדִּ֗יק יָר֥וּן וְשָׂמֵֽחַ׃הַצַּדִּיק מֵבִין אֶת זְכֻיּוֹת הָעֲנִיִּים, אֲבָל הָרָשָׁע לֹא מֵבִין אֶת הָעִנְיָן.
יֹדֵ֣עַ צַ֭דִּיק דִּ֣ין דַּלִּ֑ים רָ֝שָׁ֗ע לֹא־יָבִ֥ין דָּֽעַת׃אֲנָשִׁים שֶׁמְּלַגְלְגִים מְעוֹרְרִים מְהוּמָה בָּעִיר, וַחֲכָמִים מַרְגִּיעִים אֶת הַכַּעַס.
אַנְשֵׁ֣י לָ֭צוֹן יָפִ֣יחוּ קִרְיָ֑ה וַ֝חֲכָמִ֗ים יָשִׁ֥יבוּ אָֽף׃השפעות המנהיגות והתנהגות האדם
כשאדם חכם מתדיין עם אדם טיפש, יש כעס ויש צחוק, אבל אין מנוחה.
אִֽישׁ־חָכָ֗ם נִ֭שְׁפָּט אֶת־אִ֣ישׁ אֱוִ֑יל וְרָגַ֥ז וְ֝שָׂחַ֗ק וְאֵ֣ין נָֽחַת׃על המילים
לא מפורש מי כועס ומי צוחק.
אנשים שופכי דמים שונאים אדם תמים, ואנשים ישרים מבקשים את נפשו.
אַנְשֵׁ֣י דָ֭מִים יִשְׂנְאוּ־תָ֑ם וִֽ֝ישָׁרִ֗ים יְבַקְשׁ֥וּ נַפְשֽׁוֹ׃על המילים
לא ברור למי מתייחסת המילה ״נפשו״, ואם בקשת הנפש כאן היא ניסיון להגן עליו או לפגוע בו.
הטיפש מוציא החוצה את כל מה שברוחו, והחכם עוצר את רוחו ומרגיע אותה.
כָּל־ר֭וּחוֹ יוֹצִ֣יא כְסִ֑יל וְ֝חָכָ֗ם בְּאָח֥וֹר יְשַׁבְּחֶֽנָּה׃כששליט מקשיב לדברי שקר, כל המשרתים שלו רשעים.
מֹ֭שֵׁל מַקְשִׁ֣יב עַל־דְּבַר־שָׁ֑קֶר כָּֽל־מְשָׁרְתָ֥יו רְשָׁעִֽים׃צדק, מנהיגות ומשמעת
העני והאיש שמדכא אחרים נפגשים; ה׳ מאיר את עיני שניהם.
רָ֤שׁ וְאִ֣ישׁ תְּכָכִ֣ים נִפְגָּ֑שׁוּ מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהוָֽה׃מלך ששופט עניים בצדק וביושר, כיסא מלכותו יעמוד לעד.
מֶ֤לֶךְ שׁוֹפֵ֣ט בֶּֽאֱמֶ֣ת דַּלִּ֑ים כִּ֝סְא֗וֹ לָעַ֥ד יִכּֽוֹן׃מקל ותוכחה מעניקים חוכמה, ונער שמניחים לו לעשות כרצונו מבייש את אמו.
שֵׁ֣בֶט וְ֭תוֹכַחַת יִתֵּ֣ן חָכְמָ֑ה וְנַ֥עַר מְ֝שֻׁלָּ֗ח מֵבִ֥ישׁ אִמּֽוֹ׃כשהרשעים מתרבים, הפשע מתרבה, והצדיקים יראו את מפלתם.
בִּרְב֣וֹת רְ֭שָׁעִים יִרְבֶּה־פָּ֑שַׁע וְ֝צַדִּיקִ֗ים בְּֽמַפַּלְתָּ֥ם יִרְאֽוּ׃השלכות המשמעת והנהגת המנהיג
הטל משמעת על בנך, והוא ייתן לך מנוחה ויביא עונג לנפשך.
יַסֵּ֣ר בִּ֭נְךָ וִֽינִיחֶ֑ךָ וְיִתֵּ֖ן מַעֲדַנִּ֣ים לְנַפְשֶֽׁךָ׃ (פ)כשאין חזון נבואי, העם פורק עול; ומי ששומר את התורה, אשריו.
בְּאֵ֣ין חָ֭זוֹן יִפָּ֣רַֽע עָ֑ם וְשֹׁמֵ֖ר תּוֹרָ֣ה אַשְׁרֵֽהוּ׃עבד לא מקבל משמעת מדיבורים בלבד: גם אם הוא מבין, אין ממנו מענה.
בִּ֭דְבָרִים לֹא־יִוָּ֣סֶר עָ֑בֶד כִּֽי־יָ֝בִ֗ין וְאֵ֣ין מַעֲנֶֽה׃ראית אדם שממהר לדבר? לכסיל יש יותר תקווה מאשר לו.
חָזִ֗יתָ אִ֭ישׁ אָ֣ץ בִּדְבָרָ֑יו תִּקְוָ֖ה לִכְסִ֣יל מִמֶּֽנּוּ׃השלכות של התנהגות ומידות
מי שמפנק את עבדו מנעוריו, בסוף העבד יהיה לו כבן בית.
מְפַנֵּ֣ק מִנֹּ֣עַר עַבְדּ֑וֹ וְ֝אַחֲרִית֗וֹ יִהְיֶ֥ה מָנֽוֹן׃על המילים
משמעות המילה ״מנון״ אינה ודאית; יש המפרשים אותה כבן בית או כיורש.
אדם שנוטה לכעוס מעורר מריבות, ואדם מלא חימה מרבה לפשוע.
אִֽישׁ־אַ֭ף יְגָרֶ֣ה מָד֑וֹן וּבַ֖עַל חֵמָ֣ה רַב־פָּֽשַׁע׃הגאווה של אדם תשפיל אותו, ואדם עניו יחזיק בכבוד.
גַּאֲוַ֣ת אָ֭דָם תַּשְׁפִּילֶ֑נּוּ וּשְׁפַל־ר֝֗וּחַ יִתְמֹ֥ךְ כָּבֽוֹד׃מי ששותף לגנב שונא את עצמו; הוא שומע שבועה ולא מגלה את מה שהוא יודע.
חוֹלֵ֣ק עִם־גַּ֭נָּב שׂוֹנֵ֣א נַפְשׁ֑וֹ אָלָ֥ה יִ֝שְׁמַ֗ע וְלֹ֣א יַגִּֽיד׃הַשְׁלָטָה, הַמִּשְׁפָּט וְהַצֶּדֶק
פחד מאנשים עלול להפוך למלכודת, אבל מי שבוטח בהשם יהיה מוגן.
חֶרְדַּ֣ת אָ֭דָם יִתֵּ֣ן מוֹקֵ֑שׁ וּבוֹטֵ֖חַ בַּיהוָ֣ה יְשֻׂגָּֽב׃על המילים
אפשר להבין את ״חרדת אדם״ גם כחרדה שאדם חש.
רבים מבקשים להיפגש עם שליט, אבל המשפט של כל אדם בא מהשם.
רַ֭בִּים מְבַקְשִׁ֣ים פְּנֵי־מוֹשֵׁ֑ל וּ֝מֵיְהוָ֗ה מִשְׁפַּט־אִֽישׁ׃אדם שעושה עוול מעורר סלידה אצל צדיקים, ואדם שהולך בדרך ישרה מעורר סלידה אצל רשע.
תּוֹעֲבַ֣ת צַ֭דִּיקִים אִ֣ישׁ עָ֑וֶל וְתוֹעֲבַ֖ת רָשָׁ֣ע יְשַׁר־דָּֽרֶךְ׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
תּוֹכָחָה, צֶדֶק וְשִׁלְטוֹן
אִ֣ישׁ תּ֭וֹכָחוֹת מַקְשֶׁה־עֹ֑רֶף פֶּ֥תַע יִ֝שָּׁבֵ֗ר וְאֵ֣ין מַרְפֵּֽא׃
בִּרְב֣וֹת צַ֭דִּיקִים יִשְׂמַ֣ח הָעָ֑ם וּבִמְשֹׁ֥ל רָ֝שָׁ֗ע יֵאָ֥נַֽח עָֽם׃
אִֽישׁ־אֹהֵ֣ב חָ֭כְמָה יְשַׂמַּ֣ח אָבִ֑יו וְרֹעֶ֥ה ז֝וֹנ֗וֹת יְאַבֶּד־הֽוֹן׃
מֶ֗לֶךְ בְּ֭מִשְׁפָּט יַעֲמִ֣יד אָ֑רֶץ וְאִ֖ישׁ תְּרוּמ֣וֹת יֶֽהֶרְסֶֽנָּה׃
השלכות המנהיגות והאופי
גֶּ֭בֶר מַחֲלִ֣יק עַל־רֵעֵ֑הוּ רֶ֝֗שֶׁת פּוֹרֵ֥שׂ עַל־פְּעָמָֽיו׃
בְּפֶ֤שַֽׁע אִ֣ישׁ רָ֣ע מוֹקֵ֑שׁ וְ֝צַדִּ֗יק יָר֥וּן וְשָׂמֵֽחַ׃
יֹדֵ֣עַ צַ֭דִּיק דִּ֣ין דַּלִּ֑ים רָ֝שָׁ֗ע לֹא־יָבִ֥ין דָּֽעַת׃
אַנְשֵׁ֣י לָ֭צוֹן יָפִ֣יחוּ קִרְיָ֑ה וַ֝חֲכָמִ֗ים יָשִׁ֥יבוּ אָֽף׃
השפעות המנהיגות והתנהגות האדם
אִֽישׁ־חָכָ֗ם נִ֭שְׁפָּט אֶת־אִ֣ישׁ אֱוִ֑יל וְרָגַ֥ז וְ֝שָׂחַ֗ק וְאֵ֣ין נָֽחַת׃
אַנְשֵׁ֣י דָ֭מִים יִשְׂנְאוּ־תָ֑ם וִֽ֝ישָׁרִ֗ים יְבַקְשׁ֥וּ נַפְשֽׁוֹ׃
כָּל־ר֭וּחוֹ יוֹצִ֣יא כְסִ֑יל וְ֝חָכָ֗ם בְּאָח֥וֹר יְשַׁבְּחֶֽנָּה׃
מֹ֭שֵׁל מַקְשִׁ֣יב עַל־דְּבַר־שָׁ֑קֶר כָּֽל־מְשָׁרְתָ֥יו רְשָׁעִֽים׃
צדק, מנהיגות ומשמעת
רָ֤שׁ וְאִ֣ישׁ תְּכָכִ֣ים נִפְגָּ֑שׁוּ מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהוָֽה׃
מֶ֤לֶךְ שׁוֹפֵ֣ט בֶּֽאֱמֶ֣ת דַּלִּ֑ים כִּ֝סְא֗וֹ לָעַ֥ד יִכּֽוֹן׃
שֵׁ֣בֶט וְ֭תוֹכַחַת יִתֵּ֣ן חָכְמָ֑ה וְנַ֥עַר מְ֝שֻׁלָּ֗ח מֵבִ֥ישׁ אִמּֽוֹ׃
בִּרְב֣וֹת רְ֭שָׁעִים יִרְבֶּה־פָּ֑שַׁע וְ֝צַדִּיקִ֗ים בְּֽמַפַּלְתָּ֥ם יִרְאֽוּ׃
השלכות המשמעת והנהגת המנהיג
יַסֵּ֣ר בִּ֭נְךָ וִֽינִיחֶ֑ךָ וְיִתֵּ֖ן מַעֲדַנִּ֣ים לְנַפְשֶֽׁךָ׃ (פ)
בְּאֵ֣ין חָ֭זוֹן יִפָּ֣רַֽע עָ֑ם וְשֹׁמֵ֖ר תּוֹרָ֣ה אַשְׁרֵֽהוּ׃
בִּ֭דְבָרִים לֹא־יִוָּ֣סֶר עָ֑בֶד כִּֽי־יָ֝בִ֗ין וְאֵ֣ין מַעֲנֶֽה׃
חָזִ֗יתָ אִ֭ישׁ אָ֣ץ בִּדְבָרָ֑יו תִּקְוָ֖ה לִכְסִ֣יל מִמֶּֽנּוּ׃
השלכות של התנהגות ומידות
מְפַנֵּ֣ק מִנֹּ֣עַר עַבְדּ֑וֹ וְ֝אַחֲרִית֗וֹ יִהְיֶ֥ה מָנֽוֹן׃
אִֽישׁ־אַ֭ף יְגָרֶ֣ה מָד֑וֹן וּבַ֖עַל חֵמָ֣ה רַב־פָּֽשַׁע׃
גַּאֲוַ֣ת אָ֭דָם תַּשְׁפִּילֶ֑נּוּ וּשְׁפַל־ר֝֗וּחַ יִתְמֹ֥ךְ כָּבֽוֹד׃
חוֹלֵ֣ק עִם־גַּ֭נָּב שׂוֹנֵ֣א נַפְשׁ֑וֹ אָלָ֥ה יִ֝שְׁמַ֗ע וְלֹ֣א יַגִּֽיד׃
הַשְׁלָטָה, הַמִּשְׁפָּט וְהַצֶּדֶק
חֶרְדַּ֣ת אָ֭דָם יִתֵּ֣ן מוֹקֵ֑שׁ וּבוֹטֵ֖חַ בַּיהוָ֣ה יְשֻׂגָּֽב׃
רַ֭בִּים מְבַקְשִׁ֣ים פְּנֵי־מוֹשֵׁ֑ל וּ֝מֵיְהוָ֗ה מִשְׁפַּט־אִֽישׁ׃
תּוֹעֲבַ֣ת צַ֭דִּיקִים אִ֣ישׁ עָ֑וֶל וְתוֹעֲבַ֖ת רָשָׁ֣ע יְשַׁר־דָּֽרֶךְ׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַפֶּסֶק מְסַפֵּר עַל הַהֶשְׁפָּעָה שֶׁל הַטּוֹב וְהָרַע בַּחַיֵּי הַמּוֹלֵךְ, הַמִּשְׁפָּט וְהָאֲדָם הַפֶּשׁוּט.
תּוֹכָחָה, צֶדֶק וְשִׁלְטוֹן
מִי שֶׁמְּקַבֵּל תּוֹכָחוֹת וּמַמְשִׁיךְ לְהִתְעַקֵּשׁ עָלוּל לְהִשָּׁבֵר בְּפֶתַע, בְּלִי מַרְפֵּא. כְּשֶׁצַּדִּיקִים רַבִּים, הָעָם שָׂמֵחַ; כְּשֶׁרָשָׁע שׁוֹלֵט, הָעָם נֶאֱנָח. מִי שֶׁאוֹהֵב חָכְמָה מְשַׂמֵּחַ אֶת אָבִיו, וּמִי שֶׁמְּבַלֶּה עִם זוֹנוֹת מְאַבֵּד אֶת הוֹנוֹ. מֶלֶךְ שֶׁשּׁוֹפֵט בְּצֶדֶק מְיַצֵּב אֶת הָאָרֶץ, וְאִישׁ שֶׁגּוֹבֶה תַּשְׁלוּמִים הוֹרֵס אוֹתָהּ.
השלכות המנהיגות והאופי
הפרק עוסק בהשפעת האופי והמעשים על החברה. הוא מתאר כיצד מחמאות שקר ורשעות יוצרות מתח, לעומת צדק שמביא שמחה. הפרק מדגיש את האחריות של הצדיק כלפי העניים ואת ההבדל בין אנשי הלעג לחכמים בניהול קהילה וערים.
השפעות המנהיגות והתנהגות האדם
הפסוקים מתארים את המפגש בין חכמה לטיפשות, ואת המאבק בין אנשי דם לתמימים. הם מדגישים כיצד טיפשות מובילה לכעס ואיבוד שליטה, וכיצד מנהיג שמאמין לשקר פוגע בכל סביבתו. הפרק מראה את ההבדל בין שליטה עצמית לבין חוסר רגיול ותקינות מוסרית.
צדק, מנהיגות ומשמעת
הפרק עוסק בהשלכות של מנהיגות וחינוך. הוא מתאר את המפגש בין עוני לעושר, ואת יציבות המלוכה המנהלת בצדק. הפרק מדגיש את חשיבות המשמעת בבית, ואת הקשר בין ריבוי רשעים לעושרם של צדיקים שנשארים עומדים על שלהם.
השלכות המשמעת והנהגת המנהיג
הפסוקים עוסקים בחשיבות המשמעת וההיצמדות לתורה. הם מזהירים מפני קשיון עורף, חוסר חזון ודיבורים מיותרים. הפרק מציג את התוצאות של מנהיגות חסרת כיוון ואת הסכנה שבלהימר על מילים ללא הבנה, ומדגיש את חשיבות הזהירות בדיבור ובקבלת תיקון.
השלכות של התנהגות ומידות
הפרק עוסק בקשר שבין אופי האדם לתוצאות מעשיו. הוא מתאר כיצד פינוק יתר של עבדים מוביל להפסד כלכלי, וכיצד כעס וגאווה מביאים למריבות ולשפל. בנוסף, הוא מזהיר מפני השותפות עם פושעים ומהקושי להעיד נגד גנב שבוחר לשתוק.
הַשְׁלָטָה, הַמִּשְׁפָּט וְהַצֶּדֶק
הַפֶּסֶק מְדַבֵּר עַל הַסַּכָּנָה שֶׁבְּפַח הַפַּחַד מִבְּנֵי אָדָם וְעַל הַבִּטָּחוֹן בַּהַשֵּׁם. הוּא מַצִּיעַ שֶׁמִּשְׁפָּט אֲמִתִּי מַגִּיעַ מֵהַשֵּׁם וְלֹא מִן הַמֶּמְשָׁל. בַּסוֹף, הוּא מְתָאֵר אֶת הַסְּתִירָה הַמּוּסָרִית שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים לָעֹוֶל וּבֵין הָרְשָׁעִים לַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה.
הַפֶּסֶק מְסִיים בְּהַשְׁוָאָה בֵּין פַּחַד בְּנֵי אָדָם לְבין בִּטָּחוֹן בַּהַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הכוח של המילים וההשלכות של חוסר שליטה
״וישליכו איש מטהו - אמרו יוחני וממרא למשה: תבן אתה מכניס לעפריים?! אמר להם: למתא ירקא ירקא שקול. ויבלע מטה אהרן את מטותם, הדא הוא״
בפרשת משלי, אנו פוגשים תמונה של אדם שאינו שולט ברגשותיו ובדבריו. המפרש שמות רבה מציע שתי גישות להבנת הפסוק על הכסיל ועל החכם. בגישה הראשונה, הכסיל הוא מי שמוציא את כל כעסו בבת אחת במהלך מריבה, בעוד החכם הוא זה שיודע להשתיק את היריב או להדוף את הטענות שלו. בגישה השנייה, הכסיל הוא אדם רשע שחושב שהעצות שלו הן החכמות ביותר, בעוד החכם הוא מי שזוכה לשבח מאחור בלבד. ישנן גם פרשנויות רחבות יותר המקשרות את הפסוק לדמויות היסטוריות. חלק מהמפרשים רואים בפרעה את הכסיל שהוציא את כל כוחו ורצונו כדי להוכיח שמעשי משה הם קסם, בעוד שהקדוש ברוך הוא הוא החכם המשיב תשובה ומתקן את המצב. הגישה הזו מדגישה שגם כשנראה שהעולם נשלט על ידי כוח גס, התבונה האלוהית היא זו ששולטת בסופו של דבר.
שמות רבה ט׳:ז׳ ↗הַמַּפְגָּשׁ שֶׁל הַשֵּׁם
״כְּיוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: ״רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם ה׳״. בְּשָׁעָה שֶׁהַתַּלְמִיד הוֹלֵךְ אֵצֶל רַבּוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: ״לַמְּדֵנִי תּוֹרָה״, אִם מְלַמְּדוֹ — ״מֵאִיר״
בַּמִּשְׁנָה שֶׁל רַבִּי נָתָן, מֻסְבָּר כֵּיצַד הַשֵּׁם מְשַׁנֶּה אֶת הַמַּצָּב שֶׁל הַאֲנָשִׁים בִּמְפָגְשֵׁי הַגּוֹרָל שֶׁלָּהֶם. הַדָּבָר מֻבָּא כְּהַרְחָבָה לַמַּצָּב שֶׁבּוֹ אדם עָשִׁיר וְאדם עָנִי נִפְגָּשִׁים. כְּשֶׁהַתַּלְמִיד הוֹלֵךְ אֶל הָרַב וּמְבַקֵּשׁ לִלְמֹד, הַשֵּׁם מֵאִיר אֶת עֵינֵי שְׁניהֶם בַּהַבְנָה. אֲבָל אִם הַלְּמִידָה לֹא מִתְקַבֶּלֶת, הַמַּפְגָּשׁ הַזֶּה הוֹפֵךְ לְמַפְגָּשׁ בֵּין עָשִׁיר לְעָנִי שֶׁהַשֵּׁם עוֹשֶׂה אֶת הַכֹּל. הַמִּשְׁנָה מַדְגִּישָׁה אֶת הַכֹּחַ שֶׁל הַשֵּׁם לְהַפוֹךְ הַכֹּל. מִי שֶׁנִרְאָה כְּחָכָם, הַשֵּׁם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ טִפֵּשׁ, וּמִי שֶׁנִרְאָה כְּטִפֵּשׁ, הַשֵּׁם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ חָכָם. הַמַּבָּט הַזֶּה מַתְרִיע שֶׁהַמַּצָּב הַחִיצוֹנִי הַמַּתְחִילִי אֵינוֹ קַבְעַנִי וְאֵינוֹ מַתְעַלֶּה עַל יַד הַמַּצָּב הַפְנִי שֶׁהַשֵּׁם יוֹצֵר.
תמורה ט״ז א:י״ז ↗בעקבות המפרשים
הצדק והעוני
״דין דלים. ייסורי דלים ומה הם צריכים ונותן להם לב:״
הפרק עוסק בהשוואה בין הנהגות של צדיקים לבין הנהגות של רשעים, ומדגיש את המשמעות של צדק ודין בקהילה. הפסוקים מפרטים כיצד מנהיג או אדם בעל כוח משפיע על החלשים, וכיצד חוסר צדק פוגע בשכבות המוחלשות ביותר בחברה. רש"י מפרש על הפסוק השביעי את המצב של העניים. הוא מסביר שהעניים סובלים מיסורים מיוחדים, וגם כשיש להם כסף או מזון, הם עדיין זקוקים וזקוקים ללב, כלומר לחמלה ולתשומת לב. הפרשן מתמקד בצורך הרגשי והחברתי של הנעדרים, מעבר לצורך החומרי בלבד.
רש״י על משלי 29:7:1 ↗הסכנה שבחוסר איפוק בדיבור
״אץ בדבריו. ממהר ונבהל להשיב:״
בפרק זה מספר משלי מציג סדרת פתגמים המדגישים את חשיבות המנהיגות הישרה ואת ההשלכות של התנהגות לא נבונה. אחד הפתגמים מתמקד באדם שמתפרץ בדבריו וממהר להשיב תשובות בלי מחשבה. חוסר השליטה עצמית בדיבור יוצר אי-סדר ועלול להוביל לטעויות קשות. רש"י, בפירושו על פסוק עשרים, מסביר שהבעיה היא במהירות ובהיבהלות שבתגובה. לפי הפירוש, האדם הממהר לענות מגיב מתוך לחץ או פחד, מה שגורם לו לאבד את השקולת הדעת. המחקר בפרק זה מדגיש כי חוכמה אינה רק בידע, אלא ביכולת לעצור ולחשוב לפני שמוציאים מילים מהפה.
רש״י על משלי 29:20:1 ↗ההבדל בין צדק לרשע
״ורשע - לא יבין דעת ומשפט.״
פרק זה בספר משלי מציג סדרה של משפטים המדגישים את ההשלכות של בחירות מוסריות וסוגי הנהגה. המשפטים מתארים את המצב של אדם צדיק לעומת אדם רע, ואת ההשפעה של ענווה מול גאווה. הפרק מדגיש כיצד הנהגה חכמה משפיעה על הכלל, בעוד שהנהגה רעה מביאה למצוקה. בפסוק השביעי, ישנו הבדל מהותי בין אדם צדיק לבין רשע ביחס לידע ולהבנה. אבן עזרא מסביר שבתפקיד הדין, הרשע אינו מסוגל להבין את מהות המשפט או את דעת הצדק. לפי פירושו, הרשע חסר את היכולת המוסרית והשכלית להכיר בנכונות של המציאות ושל המשפט.
אבן עזרא על משלי 29:7:2 ↗הַסַּכָּנָה בַּמְּהִירוּת
״אץ בדבריו - ממהר לדבר או ממהר בעניניו.״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מְבַקֵּשׁ לְהַצִּיג אֶת הַסַּכָּנָה שֶׁבְּחַיֵּי אָדָם הַמְּהַבֵּשׁ בְּדִבְרָיו. הַמִּשְׁלֶת מַתְרִיעָה כְּלַבֶּלֶת נֶגֶד אָדָם שֶׁמְּהַבֵּשׁ בְּדִבְּרוֹ, כִּי בְּחִידוּת וּמְהִירוּת בְּדִבְּרִים הַמְּהַבֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ מְנַתְּחִים לְפָחוֹת מִבְּחִינַת חָכָם. הַסַּכָּנָה הַזֹּאת נוֹבְעַת מֵחֶסְרוֹן הַמַּחְשָׁבָה הַנִּלְוִית לַמְּהִירוּת, כְּשֶׁהַמִּלִּים יוֹצְאוֹת לִפְנֵי הַבִּינוּחַ הַנָּכוֹן. רַבִּי אֶבֶן עֶזְרָא, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַמִּשְׁלֶת, מַסְבִּיר אֶת הַמְּהִירוּּת הַזֹּאת בְּשְׁתֵּי אֶפְשָׁרוֹת. הוּא מְסַבֵּל שֶׁהַמְּהִירוּת הַכְּבוּדָה הִיא מְהִירוּת הַדִּבֵּר, כְּשֶׁאָדָם מְמַהֵר לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלוֹת. מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי, הוּא מְסַבֵּל שֶׁהַמְּהִירוּת הִיא מְהִירוּת הַעֲשִׂיָּה, כְּשֶׁאָדָם מְמַהֵר בְּעִנְיָנָיו וּבְמַעֲשָׂיו לְלֹא עֵת וְלֹא מִדָּה.
אבן עזרא על משלי 29:20:1 ↗