רשעים בורחים גם כשאיש אינו רודף אחריהם, וצדיקים בטוחים כמו כפיר.
נָ֣סוּ וְאֵין־רֹדֵ֣ף רָשָׁ֑ע וְ֝צַדִּיקִ֗ים כִּכְפִ֥יר יִבְטָֽח׃משלי · פרק כח׳
צֶדֶק, שִׁלְטוֹן וְדַאֲגָה לָעֲנִי
אִמְרוֹת עַל יֹשֶׁר וְרֶשַׁע, עַל יַחַס לָעֲנִי וְעַל הַקֶּשֶׁר בֵּין הִתְנַהֲגוּת הַמַּנְהִיגִים לְחַיֵּי הַצִּבּוּר.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
משלי כח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
צדק, מנהיגות וצדק חברתי
כשיש פשע בארץ, השרים שלה רבים; אבל כשיש אדם שמבין ויודע, השלטון מחזיק מעמד זמן רב.
בְּפֶ֣שַֽׁע אֶ֭רֶץ רַבִּ֣ים שָׂרֶ֑יהָ וּבְאָדָ֥ם מֵבִ֥ין יֹ֝דֵ֗עַ כֵּ֣ן יַאֲרִֽיךְ׃על המילים
לא נאמר במפורש מה מחזיק מעמד זמן רב; לפי ההקשר, ייתכן שמדובר ביציבות השלטון.
אדם עני שעושק עניים הוא כמו גשם סוחף שאחריו אין לחם.
גֶּ֣בֶר רָ֭שׁ וְעֹשֵׁ֣ק דַּלִּ֑ים מָטָ֥ר סֹ֝חֵ֗ף וְאֵ֣ין לָֽחֶם׃מי שעוזבים את התורה מהללים רשע, ומי ששומרים את התורה מתעמתים איתם.
עֹזְבֵ֣י ת֭וֹרָה יְהַֽלְל֣וּ רָשָׁ֑ע וְשֹׁמְרֵ֥י ת֝וֹרָ֗ה יִתְגָּ֥רוּ בָֽם׃ (פ)על המילים
לא ברור לגמרי אם ״איתם״ מתייחס לרשעים או לעוזבי התורה.
הבחנה בין דרכי צדק לרשע
אנשים רעים לא מבינים משפט, אבל מי שמבקשים את ה' מבינים הכול.
אַנְשֵׁי־רָ֭ע לֹא־יָבִ֣ינוּ מִשְׁפָּ֑ט וּמְבַקְשֵׁ֥י יְ֝הוָ֗ה יָבִ֥ינוּ כֹֽל׃עני שהולך ביושר טוב יותר מאדם שדרכיו עקומות, אף שהוא עשיר.
טֽוֹב־רָ֭שׁ הוֹלֵ֣ךְ בְּתֻמּ֑וֹ מֵעִקֵּ֥שׁ דְּ֝רָכַ֗יִם וְה֣וּא עָשִֽׁיר׃מי ששומר את התורה הוא בן מבין, ומי שמתחבר לזוללים מבייש את אביו.
נוֹצֵ֣ר תּ֭וֹרָה בֵּ֣ן מֵבִ֑ין וְרֹעֶה זֽ֝וֹלְלִ֗ים יַכְלִ֥ים אָבִֽיו׃מי שמגדיל את הונו באמצעות נשך ותרבית, צובר אותו בשביל מי שנוהג בנדיבות כלפי עניים.
מַרְבֶּ֣ה ה֭וֹנוֹ בְּנֶ֣שֶׁךְ ובתרבית [וְתַרְבִּ֑ית] לְחוֹנֵ֖ן דַּלִּ֣ים יִקְבְּצֶֽנּוּ׃על המילים
נשך ותרבית הם מונחים לגביית ריבית.
צדק, חוכמה וקשר למצוות
מי שמסרב להקשיב לתורה, גם תפילתו מתועבת.
מֵסִ֣יר אָ֭זְנוֹ מִשְּׁמֹ֣עַ תּוֹרָ֑ה גַּֽם־תְּ֝פִלָּת֗וֹ תּוֹעֵבָֽה׃מי שמטעה אנשים ישרים ומוביל אותם לדרך רעה, ייפול בבור שלו עצמו; ואנשים תמימים יירשו טוב.
מַשְׁגֶּ֤ה יְשָׁרִ֨ים ׀ בְּדֶ֥רֶךְ רָ֗ע בִּשְׁחוּת֥וֹ הֽוּא־יִפּ֑וֹל וּ֝תְמִימִ֗ים יִנְחֲלוּ־טֽוֹב׃איש עשיר חכם בעיני עצמו, אבל אדם עני שמבין חוקר אותו.
חָכָ֣ם בְּ֭עֵינָיו אִ֣ישׁ עָשִׁ֑יר וְדַ֖ל מֵבִ֣ין יַחְקְרֶֽנּוּ׃כשצדיקים שמחים, הכבוד רב; וכשרשעים קמים, מחפשים אדם.
בַּעֲלֹ֣ץ צַ֭דִּיקִים רַבָּ֣ה תִפְאָ֑רֶת וּבְק֥וּם רְ֝שָׁעִ֗ים יְחֻפַּ֥שׂ אָדָֽם׃על המילים
לא נאמר מדוע מחפשים אדם או מי מחפש אותו.
צדק, פחד ושלטון
מי שמסתיר את פשעיו לא יצליח, ומי שמודה בהם ומפסיק לעשות אותם יזכה לרחמים.
מְכַסֶּ֣ה פְ֭שָׁעָיו לֹ֣א יַצְלִ֑יחַ וּמוֹדֶ֖ה וְעֹזֵ֣ב יְרֻחָֽם׃טוב לו לאדם שחושש תמיד, ומי שמקשה את ליבו ייפול ברעה.
אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם מְפַחֵ֣ד תָּמִ֑יד וּמַקְשֶׁ֥ה לִ֝בּ֗וֹ יִפּ֥וֹל בְּרָעָֽה׃על המילים
לא נאמר ממה האדם חושש.
שליט רשע על עם עני הוא כמו אריה שואג ודוב רעב.
אֲרִי־נֹ֭הֵם וְדֹ֣ב שׁוֹקֵ֑ק מֹשֵׁ֥ל רָ֝שָׁ֗ע עַ֣ל עַם־דָּֽל׃מנהיג חסר הבנה מרבה במעשי עושק, ומי ששונא רווח לא הוגן יאריך ימים.
נָגִ֗יד חֲסַ֣ר תְּ֭בוּנוֹת וְרַ֥ב מַעֲשַׁקּ֑וֹת שנאי [שֹׂ֥נֵא] בֶ֝֗צַע יַאֲרִ֥יךְ יָמִֽים׃ (פ)יושר, עבודה והצלחה
אדם ששפיכת דמו של אדם אחר רובצת עליו יברח עד הבור. אל תתמכו בו.
אָ֭דָם עָשֻׁ֣ק בְּדַם־נָפֶשׁ עַד־בּ֥וֹר יָ֝נ֗וּס אַל־יִתְמְכוּ־בֽוֹ׃על המילים
הבור עשוי להיות בור ממש או רמז לקבר ולמוות.
מי שמתנהג ביושר יינצל, ומי שדרכיו מעוותות ייפול באחת מהן.
הוֹלֵ֣ךְ תָּ֭מִים יִוָּשֵׁ֑עַ וְנֶעְקַ֥שׁ דְּ֝רָכַ֗יִם יִפּ֥וֹל בְּאֶחָֽת׃על המילים
״באחת״ עשוי להתייחס לאחת מדרכיו, ואפשר גם להבינו כ״בבת אחת״.
מי שעובד את אדמתו ישבע לחם, ומי שרודף אחרי דברים ריקים ישבע עוני.
עֹבֵ֣ד אַ֭דְמָתוֹ יִֽשְׂבַּֽע־לָ֑חֶם וּמְרַדֵּ֥ף רֵ֝קִ֗ים יִֽשְׂבַּֽע־רִֽישׁ׃על המילים
״ריקים״ עשוי להתייחס גם לאנשים חסרי תועלת.
אדם נאמן יזכה לברכות רבות, אבל מי שממהר להתעשר לא ייצא בלי עונש.
אִ֣ישׁ אֱ֭מוּנוֹת רַב־בְּרָכ֑וֹת וְאָ֥ץ לְ֝הַעֲשִׁ֗יר לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃הצדק והיושרה בקהילה
לא טוב לתת יחס מועדף לאנשים מסוימים, ואדם יפשע אפילו בשביל פרוסת לחם.
הַֽכֵּר־פָּנִ֥ים לֹא־ט֑וֹב וְעַל־פַּת־לֶ֝֗חֶם יִפְשַׁע־גָּֽבֶר׃אדם רע עין ממהר להשיג הון, והוא לא יודע שמחסור יבוא עליו.
נִֽבֳהָ֥ל לַה֗וֹן אִ֭ישׁ רַ֣ע עָ֑יִן וְלֹֽא־יֵ֝דַע כִּי־חֶ֥סֶר יְבֹאֶֽנּוּ׃מי שמוכיח אדם ימצא אחר כך יותר חן ממי שמחניף בדבריו.
מ֘וֹכִ֤יחַ אָדָ֣ם אַ֭חֲרַי חֵ֣ן יִמְצָ֑א מִֽמַּחֲלִ֥יק לָשֽׁוֹן׃מי שגוזל את אביו ואת אמו ואומר ״אין בזה פשע״ הוא חבר של אדם משחית.
גּוֹזֵ֤ל ׀ אָ֘בִ֤יו וְאִמּ֗וֹ וְאֹמֵ֥ר אֵֽין־פָּ֑שַׁע חָבֵ֥ר ה֝֗וּא לְאִ֣ישׁ מַשְׁחִֽית׃השלכות הנהגה ומידות
מי שתאוותו גדולה מעורר מריבה, ומי שבוטח בהשם יחיה בשפע.
רְחַב־נֶ֭פֶשׁ יְגָרֶ֣ה מָד֑וֹן וּבוֹטֵ֖חַ עַל־יְהוָ֣ה יְדֻשָּֽׁן׃מי שסומך על הלב שלו הוא כסיל, ומי שמתנהל בחוכמה יינצל.
בּוֹטֵ֣חַ בְּ֭לִבּוֹ ה֣וּא כְסִ֑יל וְהוֹלֵ֥ךְ בְּ֝חָכְמָ֗ה ה֣וּא יִמָּלֵֽט׃מי שנותן לעני לא יחסר לו דבר, ומי שמעלים ממנו עין יבואו עליו קללות רבות.
נוֹתֵ֣ן לָ֭רָשׁ אֵ֣ין מַחְס֑וֹר וּמַעְלִ֥ים עֵ֝ינָ֗יו רַב־מְאֵרֽוֹת׃כשהרשעים עולים לגדולה, אדם מסתתר, וכשהם אובדים הצדיקים מתרבים.
בְּק֣וּם רְ֭שָׁעִים יִסָּתֵ֣ר אָדָ֑ם וּ֝בְאָבְדָ֗ם יִרְבּ֥וּ צַדִּיקִֽים׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
צדק, מנהיגות וצדק חברתי
נָ֣סוּ וְאֵין־רֹדֵ֣ף רָשָׁ֑ע וְ֝צַדִּיקִ֗ים כִּכְפִ֥יר יִבְטָֽח׃
בְּפֶ֣שַֽׁע אֶ֭רֶץ רַבִּ֣ים שָׂרֶ֑יהָ וּבְאָדָ֥ם מֵבִ֥ין יֹ֝דֵ֗עַ כֵּ֣ן יַאֲרִֽיךְ׃
גֶּ֣בֶר רָ֭שׁ וְעֹשֵׁ֣ק דַּלִּ֑ים מָטָ֥ר סֹ֝חֵ֗ף וְאֵ֣ין לָֽחֶם׃
עֹזְבֵ֣י ת֭וֹרָה יְהַֽלְל֣וּ רָשָׁ֑ע וְשֹׁמְרֵ֥י ת֝וֹרָ֗ה יִתְגָּ֥רוּ בָֽם׃ (פ)
הבחנה בין דרכי צדק לרשע
אַנְשֵׁי־רָ֭ע לֹא־יָבִ֣ינוּ מִשְׁפָּ֑ט וּמְבַקְשֵׁ֥י יְ֝הוָ֗ה יָבִ֥ינוּ כֹֽל׃
טֽוֹב־רָ֭שׁ הוֹלֵ֣ךְ בְּתֻמּ֑וֹ מֵעִקֵּ֥שׁ דְּ֝רָכַ֗יִם וְה֣וּא עָשִֽׁיר׃
נוֹצֵ֣ר תּ֭וֹרָה בֵּ֣ן מֵבִ֑ין וְרֹעֶה זֽ֝וֹלְלִ֗ים יַכְלִ֥ים אָבִֽיו׃
מַרְבֶּ֣ה ה֭וֹנוֹ בְּנֶ֣שֶׁךְ ובתרבית [וְתַרְבִּ֑ית] לְחוֹנֵ֖ן דַּלִּ֣ים יִקְבְּצֶֽנּוּ׃
צדק, חוכמה וקשר למצוות
מֵסִ֣יר אָ֭זְנוֹ מִשְּׁמֹ֣עַ תּוֹרָ֑ה גַּֽם־תְּ֝פִלָּת֗וֹ תּוֹעֵבָֽה׃
מַשְׁגֶּ֤ה יְשָׁרִ֨ים ׀ בְּדֶ֥רֶךְ רָ֗ע בִּשְׁחוּת֥וֹ הֽוּא־יִפּ֑וֹל וּ֝תְמִימִ֗ים יִנְחֲלוּ־טֽוֹב׃
חָכָ֣ם בְּ֭עֵינָיו אִ֣ישׁ עָשִׁ֑יר וְדַ֖ל מֵבִ֣ין יַחְקְרֶֽנּוּ׃
בַּעֲלֹ֣ץ צַ֭דִּיקִים רַבָּ֣ה תִפְאָ֑רֶת וּבְק֥וּם רְ֝שָׁעִ֗ים יְחֻפַּ֥שׂ אָדָֽם׃
צדק, פחד ושלטון
מְכַסֶּ֣ה פְ֭שָׁעָיו לֹ֣א יַצְלִ֑יחַ וּמוֹדֶ֖ה וְעֹזֵ֣ב יְרֻחָֽם׃
אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם מְפַחֵ֣ד תָּמִ֑יד וּמַקְשֶׁ֥ה לִ֝בּ֗וֹ יִפּ֥וֹל בְּרָעָֽה׃
אֲרִי־נֹ֭הֵם וְדֹ֣ב שׁוֹקֵ֑ק מֹשֵׁ֥ל רָ֝שָׁ֗ע עַ֣ל עַם־דָּֽל׃
נָגִ֗יד חֲסַ֣ר תְּ֭בוּנוֹת וְרַ֥ב מַעֲשַׁקּ֑וֹת שנאי [שֹׂ֥נֵא] בֶ֝֗צַע יַאֲרִ֥יךְ יָמִֽים׃ (פ)
יושר, עבודה והצלחה
אָ֭דָם עָשֻׁ֣ק בְּדַם־נָפֶשׁ עַד־בּ֥וֹר יָ֝נ֗וּס אַל־יִתְמְכוּ־בֽוֹ׃
הוֹלֵ֣ךְ תָּ֭מִים יִוָּשֵׁ֑עַ וְנֶעְקַ֥שׁ דְּ֝רָכַ֗יִם יִפּ֥וֹל בְּאֶחָֽת׃
עֹבֵ֣ד אַ֭דְמָתוֹ יִֽשְׂבַּֽע־לָ֑חֶם וּמְרַדֵּ֥ף רֵ֝קִ֗ים יִֽשְׂבַּֽע־רִֽישׁ׃
אִ֣ישׁ אֱ֭מוּנוֹת רַב־בְּרָכ֑וֹת וְאָ֥ץ לְ֝הַעֲשִׁ֗יר לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃
הצדק והיושרה בקהילה
הַֽכֵּר־פָּנִ֥ים לֹא־ט֑וֹב וְעַל־פַּת־לֶ֝֗חֶם יִפְשַׁע־גָּֽבֶר׃
נִֽבֳהָ֥ל לַה֗וֹן אִ֭ישׁ רַ֣ע עָ֑יִן וְלֹֽא־יֵ֝דַע כִּי־חֶ֥סֶר יְבֹאֶֽנּוּ׃
מ֘וֹכִ֤יחַ אָדָ֣ם אַ֭חֲרַי חֵ֣ן יִמְצָ֑א מִֽמַּחֲלִ֥יק לָשֽׁוֹן׃
גּוֹזֵ֤ל ׀ אָ֘בִ֤יו וְאִמּ֗וֹ וְאֹמֵ֥ר אֵֽין־פָּ֑שַׁע חָבֵ֥ר ה֝֗וּא לְאִ֣ישׁ מַשְׁחִֽית׃
השלכות הנהגה ומידות
רְחַב־נֶ֭פֶשׁ יְגָרֶ֣ה מָד֑וֹן וּבוֹטֵ֖חַ עַל־יְהוָ֣ה יְדֻשָּֽׁן׃
בּוֹטֵ֣חַ בְּ֭לִבּוֹ ה֣וּא כְסִ֑יל וְהוֹלֵ֥ךְ בְּ֝חָכְמָ֗ה ה֣וּא יִמָּלֵֽט׃
נוֹתֵ֣ן לָ֭רָשׁ אֵ֣ין מַחְס֑וֹר וּמַעְלִ֥ים עֵ֝ינָ֗יו רַב־מְאֵרֽוֹת׃
בְּק֣וּם רְ֭שָׁעִים יִסָּתֵ֣ר אָדָ֑ם וּ֝בְאָבְדָ֗ם יִרְבּ֥וּ צַדִּיקִֽים׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הָרָשָׁע בּוֹרֵחַ גַּם כְּשֶׁאֵין מִי שֶׁרוֹדֵף אַחֲרָיו, וְהַצַּדִּיק בָּטוּחַ בְּעַצְמוֹ כְּמוֹ אַרְיֵה. כְּשֶׁבְּאֶרֶץ יֵשׁ פְּשָׁעִים, הַשִּׁלְטוֹן בָּהּ מִתְחַלֵּף בֵּין מַנְהִיגִים רַבִּים, אֲבָל בִּזְכוּת אָדָם מֵבִין וְיוֹדֵעַ הַסֵּדֶר בָּהּ נִשְׁמָר. עָנִי שֶׁעוֹשֵׁק דַּלִּים דּוֹמֶה לְגֶשֶׁם שֶׁסּוֹחֵף אֶת הַיְּבוּל בִּמְקוֹם לְהַשְׁאִיר לֶחֶם.
צדק, מנהיגות וצדק חברתי
הפרק עוסק בהבדלים בין הרשע לצדיק, בהשפעת הפשע על המנהיגות ובמצב החברה תחת עושק. הוא מתאר כיציית המוסר והחוק, ומדגיש כיצד עזיבת התורה או שמירתה משפיעים על היחס בין בני האדם ועל יציבות המדינה.
הבחנה בין דרכי צדק לרשע
הפסוקים מפרטים את ההבדלים בין התנהגות הרשעים לבין התנהגות הצדיקים. הם עוסקים ביכולת להבין משפט, ביושרה מול עקמומיות, בכיבוד תורה ובאופן שבו העושר נאסף ומתפרק בהתאם למוסר.
צדק, חוכמה וקשר למצוות
פרק זה דן ביחסים שבין האדם למצוות, בין עשיר לעני, ובין צדיק לרשע. הוא מסביר כי מי שמתעלם מהתורה, גם תפילתו אינה מקובלת. הפרק מתאר כיצנות של חוסר צדק חברתי ומוסרי, שבהם הרשע עלול להיראות חכם או בעל כוח, אך בסופו של דבר התוצאה של דרך הרע היא נפילה, בעוד שהתמים ירש את הטוב.
צדק, פחד ושלטון
הפסוקים מדברים על ההשלכות של הסתרת עוונות ועל החשיבות של יראת חטא. הם משווים בין שלטון רשע ורעב של עניים לבין מצב של מנהיגים חסרי תבונה. הפרק מציג את הקשר בין התנהגות המנהיג לבין רווחת העם ושלום המדינה.
יושר, עבודה והצלחה
הפסוקים מדברים על ההשלכות של בחירות האדם. אדם שרדף דם ופשע יחיה בחרדה. לעומת זאת, מי שצועד בדרך ישרה יזכה להצלה. העבודה הקשה באדמה מביאה שובע, בעוד רדיפת רווח קל תוביל לעוני. אדם נאמן יזכה לברכות רבות, אך מי שממהר להתעשר בדרכים לא תקינות לא יתקיים.
הצדק והיושרה בקהילה
הפסוקים דנים בהתנהגות האדם מול הזולת ומול משפחתו. הם מתארים את הנזק שגורמים חוסר יושר, רעוותנות וגזל, ומדגישים את הערך של תיקון וביקורת עצמית מול החשיבות של כיבוד הורים ורעות.
השלכות הנהגה ומידות
הפסוקים דנים בקשר שבין אופי האדם למצבו. אדם רחב לב יסבול מצרות, בעוד שביטחון בהשם מביא לשובע. החכמה מגינה מפני טעויות הלב, והנדיבות למשתכן יוצרת שפע. בסופו של דבר, עליית הרשעים גורמת להסתתרות הצדיקים, אך אבדתם של הרשעים מעלה את מספר הצדיקים.
מִי שֶׁנּוֹתֵן לָעֲנִי לֹא יֶחְסַר, וּמִי שֶׁמַּעֲלִים עַיִן יִסְפֹּג קְלָלוֹת רַבּוֹת. כְּשֶׁהָרְשָׁעִים עוֹלִים לַשִּׁלְטוֹן אֲנָשִׁים מִסְתַּתְּרִים, וּכְשֶׁהֵם אוֹבְדִים הַצַּדִּיקִים מִתְרַבִּים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
אחריות וברכה בבית
״ברייתא המצפה לשכר חמורו ולשכר אשתו אינו רואה סימן ברכה [גמ׳] מ״ט דכתיב יודע צדיק נפש בהמתו בהמה [אינה] יודעת נפש צדיק. שכר אשתו דכתיב״
הבראיית ממסכת כלה רבתי עוסקת בקשר שבין התנהלות הבית לבין שפע וברכה. מובא שם שמי שמרכז את כל דאגתו רק בשכר עצמו ובתאוות הנאות שלו, תוך התעלמות מהצרכים של בני משפחתו, עלול להפסיד את סימני הברכה. המקור משתמש בפסוק מספר יונה כדי להסביר שיש הבדל בין היכולת של בעל חיים לדאוג לעצמו לבין היכולת של אדם צדיק לדאוג לאחרים. בנוסף, מובאת כאן תורה של רב, המלמדת שעל האדם לדאוג קודם כל לצרכי ביתו הישירים לפני שיתפזר על אחרים. הקטע מציג גם גישה מעניינת לגבי ניצול זמן ועבודה. רבא מסביר שאדם שמקנה למשפחתו הרגלי עבודה ופעילות, יכול להרחיק ממנו את היצר הרע. מנגד, מובאת דעת רבי שמעון המזהירה מפני מניעת עבודה מאישה, שכן חוסר עיסוק עלול להוביל לעצבות. הפרשנות כאן מתמקדת באיזון שבין עשייה לבין מנוחה, ומדגישה שהאחריות הכלכלית והנפשית של ראש המשפחה היא חלק בלתי נפרד מהשגת הברכה.
מסכת כלה רבתי י׳:ט״ו ↗הַמַּעֲמָד הַמְּיֻחָד שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּעֵינֵי הַמַּקְצָעִים
״וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת יְדֵיהֶם (ויקרא ד, טו), אָמַר רַבִּי יִצְחָק אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵין לָהֶם סוֹמְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ל, ו): וְנָפְלוּ סֹמְכֵי מִצְרַיִם. יִשְׂרָאֵל יֵשׁ״
הַדַּרְכָּה שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהַגּוֹיִם בַּמַּקְצָעִים הַשּׁוֹנִים. רַבִּי יִצְחָק מַסְבֵּר בְּדִרְשָׁתוֹ אֶת הַהֶבְדֵּל בֵּין הַמַּעֲמָד הָרוּחָנִי שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְבֵין שׁוֹמְרֵי הָעוֹלָם. הוּא מַצִּיב רִיב מְסֻדָּר וּמְשֻׁוֵּה בֵּין הַתְּאַרִים הַשּׁוֹנִים שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְבֵין אֵלֶּה שֶׁנִּקְרְאוּ לְיִשְׂרָאֵל. הַגּוֹיִם כְּבָר הָיוּ כָּל הַתְּאַרִים הַגְּבוֹהוֹת כְּמוֹ חֲכָמִים, אַבִּירִים, אַדִּירִים וְצַדִּיקִים, אַךְ הַמַּעֲמָד שֶׁלָּהֶם הָיָה חֲסֵר אוֹ רֵעַ. לְמָשְׁלָה, הֵם לֹא הָיוּ סוֹמְכִים וְהֵם נִקְרְאוּ כְּעֵדָה גַּלְמוּדָה. מִתְמַתֵּק הַדַּרְשׁ הַבָּעַת הַפְּרִידָה בֵּין הַמַּעֲמָד הַמַּמְשִׁיטִי לְבֵין הַמַּעֲלָה הַמְּדֻגֶּרֶת. יִשְׂרָאֵל נִקְרָא לְכָל הַתְּאַרִים הַטּוֹבִים: סוֹמְכִים, אַבִּירֵי לֵב, אַדִּירִים, חֲכָמִים, תְּמִימִים, צַדִּיקִים וְגִבֹּרֵי כֹחַ. הַמַּטְרָה הִיא לְהַדְגִּים שֶׁהַמַּעֲמָד הַדָּתִי וְהַהִיסְטוֹרִי שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְכַלְכֵּל אֶת הַתְּכֻנִּיּוֹת הַשְּׁבִילִים שֶׁבְּעוֹלָם, וְהַקְּשָׁר לַמִּשְׁאָל הַמְּחֻיָּב שֶׁל אֶמֶת רְחָבָה בְּתוֹךְ עַם הַקֹּדֶשׁ.
ויקרא רבה ה׳:ז׳ ↗בעקבות המפרשים
ההבדל בין שמירת התורה לבין זלזול בה
״ורועה זוללים. מחבר לו זוללים והוא ל' רעים:״
הפרק הזה בספר משלי מציג שורה של השוואות בין דרכים שונות של התנהגות אנושית. הוא בוחן את ההשלכות של צדק, עושר, וכיבוד חוקים על חיי האדם ועל יציבות החברה. הפסוקים מדגישים כיצד מעשים מסוימים מעוררים פחד או ביטחון, וכיצד הנהגה מוסרית משפיעה על המצב החוקי והחברתי. בפסוק השביעי, המדבר על מי שמקיים את התורה, מופיעה פרשנות של רש"י. רש"י מסביר שהטקסט יכול להתפרש כך שמי שמשים את התורה כחוק, מזהה את הרעים שבין האנשים. לפי הסבר זה, שמירת התורה אינה רק עניין אישי, אלא כלי המאפשר הבחנה בין טוב לרע בתוך הקהילה.
רש״י על משלי 28:7:1 ↗הַקִּיּוּם בַּמֵּצִיעַ הַיָּשָׁר
״ואץ להעשיר. דוחק השעה להתעשר בשל עניים:״
הַפָּסוּק הַזֶּה מְדַבֵּר עַל הַהֶבְלֵי הַכַּשְׁלָן וְעַל הַכּוֹחוֹת שֶׁל הָרָשִׁי. הַפֶּסַק מַשְׁוִית בֵּין הָאִישׁ הַמַּשְׁתַּכֵּר לִמְהִירוּת בְּהִתְעַשְׁרִיּוּת לְבֵין הָאִישׁ הַנֶּאֱמָן. הַפֶּסַק מַדְגִּישׁ שֶׁהַמְּהִירוּת לְהִתְעַשֵּׁר עֶצֶם הִיא סַכָּנָה, וְהַדָּבָר הַנָּכוֹן הוּא הַהַתְמָדָה וְהַיָּשָׁר.
רש״י על משלי 28:20:2 ↗הַבְּדִילוּת בֵּין הַשּׁוֹמֵר לַתּוֹרָה לְבַעַל הַתַּאֲוָה
״זוללים - המתאווים לאכל בשר והעד זוללי בשר.״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מְבִיא מִצְעָדִים שׁוֹנִים בֵּין הַמִּתְמַדֵּד בַּחֹק וּבֵין מִי שֶׁהַתַּאֲוֹתָיו שׁוֹלְטוֹת בּוֹ. הַמִּקְרָא מַטְעִים אֶת הַקֶּשֶׁר הַיּוֹתֵר חָזָק בֵּין הַשְּׁמִיעָה לַתּוֹרָה לְבֵין הַתַּפְקִיד הַמֻּצָּב לָאִישׁ. מִקְרֵה הַבְּדִילוּת הַמֶּרְכָּזִי הוּא הַהַשְׁגָּחָה עַל הַמַּעֲשִׂים וְהַמִּשְׁמַעַת הַצְּדָקָה. עַל הַפְּסוּק הַמְּדַבֵּר עַל זֹלְלֵי הַבָּשָׂר, אֲנַחְנוּ מְתַקְשֵׁרִים אֶת הַפֵּרוּשׁ שֶׁל אִבֶּן עֶזְרָא. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַמַּשְׁמָעוּת הַכְּלָלִית שֶׁל הַמִּלָּה "זֹלְלִים" הִיא הַמִּתְאַוִּים לֶאֱכֹל בָּשָׂר. הַסְּבָרָה זוֹ מְתֶקֶת אֶת הַתַּאֲוָה הַגַּסָּה לְמַעֲשֶׂה מַמָּשִׁי, מִתְקִיף אֶת הַתַּאֲוָה הַמַּשְׁגִּיעָה בְּעוֹצְמָה רַבָּה.
אבן עזרא על משלי 28:7:2 ↗הַסַּכָּנָה שֶׁל הַסַּלְקָן הַמְהַלֶּכֶת בְּנָתִיב הַזֶּדֶד
״לא טוב - דבק בפסוק פנים ואחור, וכן הוא הפירוש ובעבור פת לחם שיפשע וימרוד גבר לא טוב.״
בְּפֶסֶק הַזֶּה, הַמַּסּוֹר הַמִּקְצָע מְסַיֵּר אֶת הַסַּכָּנָה הַמְסֻסֶּכֶת שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה הַבָּטֶה כְּכָבוֹד, אַךְ מַתְחִיל בְּהַרְעָאָה. הַמִּקְצָע מְצַיֵּן כִי לֹא טוֹב לְהַעֲדִף אֶת הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו, כִּי זֶה גּוֹרֵם לוֹ לְהַעֲדִיף אֶת הַצֶּדֶק וְלַעֲבֹר עַל הַדּוֹר. הַמַּטְעָן הַמֶּרְכָּזִי הוּא שֶׁהַשְּׁלִיחוּת הַמְּשֻׁלֶּבֶת בְּמַעֲשֵׂי הָאָדָם מַעֲלָה לְסַכָּנָה. הָאֵבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּר אֶת הַמִּלָּה "לֹא טוֹב" כְּמוֹ הַשְּׁלִיחוּת שֶׁמְּחַבֶּרֶת בֵּין הַתְּנוּפָה לְהַסְכָּמָה הַמְשֻׁבֶּרֶת, כְּמוֹ הַמַּבְטָח לְהַעֲדִיף אֶת הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו. הוּא מַסְבִּיר כִי הַזֶּדֶד שֶׁיּוֹצֵא מִסַּדְרָה בִּשְׁבִיל מַתָּנוֹת אוֹ כְּבָר הַטֹּב, מַרְגִּישׁ כְּבָר חָפְשִׁי לִמְרוֹד וְלַעֲבֹס אֶת הַחֹק. הַתּוֹרָה הַמְּפֵרֶשֶׁת שׁוֹלֶטֶת בְּהַבְנַת הַקֶּשֶׁר בֵּין הַסַּלְקָן לְכָבוֹד לְכָבוֹד לְכָבוֹד הַמַּעֲשֶׂה הַמְּחֻיָּב.
אבן עזרא על משלי 28:21:1 ↗