גם אלה משלים של שלמה, שאנשי חזקיה מלך יהודה העתיקו.
גַּם־אֵ֭לֶּה מִשְׁלֵ֣י שְׁלֹמֹ֑ה אֲשֶׁ֥ר הֶ֝עְתִּ֗יקוּ אַנְשֵׁ֤י ׀ חִזְקִיָּ֬ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָֽה׃משלי · פרק כה׳
מִלִּים בַּזְּמַן הַנָּכוֹן וּגְבוּלוֹת בַּיְּחָסִים
מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה שֶׁהֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, עַל מְלָכִים וְיוֹעֲצִים, עַל דִּבּוּר מְדֻיָּק וְעַל אִפּוּק.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
משלי כה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
משלי שלמה וחכמת המלכים
כבודו של אלוהים הוא להסתיר דבר, וכבודם של מלכים הוא לחקור דבר.
כְּבֹ֣ד אֱ֭לֹהִים הַסְתֵּ֣ר דָּבָ֑ר וּכְבֹ֥ד מְ֝לָכִ֗ים חֲקֹ֣ר דָּבָֽר׃השמיים גבוהים, הארץ עמוקה, וללבם של מלכים אין חקר.
שָׁמַ֣יִם לָ֭רוּם וָאָ֣רֶץ לָעֹ֑מֶק וְלֵ֥ב מְ֝לָכִ֗ים אֵ֣ין חֵֽקֶר׃הוציאו את הסיגים מהכסף, וכך יצא ממנו כלי בשביל הצורף.
הָג֣וֹ סִיגִ֣ים מִכָּ֑סֶף וַיֵּצֵ֖א לַצֹּרֵ֣ף כֶּֽלִי׃עצות למנהיג ולחבר
סלקו את האדם הרשע מלפני המלך, וכיסאו של המלך יתבסס בצדק.
הָג֣וֹ רָ֭שָׁע לִפְנֵי־מֶ֑לֶךְ וְיִכּ֖וֹן בַּצֶּ֣דֶק כִּסְאֽוֹ׃אל תציג את עצמך כאדם חשוב לפני המלך, ואל תעמוד במקום המיועד לאנשים חשובים.
אַל־תִּתְהַדַּ֥ר לִפְנֵי־מֶ֑לֶךְ וּבִמְק֥וֹם גְּ֝דֹלִ֗ים אַֽל־תַּעֲמֹֽד׃כי עדיף שמישהו יאמר לך "עלה לכאן", משישפילו אותך לפני אדם נכבד שראית במו עיניך.
כִּ֤י ט֥וֹב אֲמָר־לְךָ֗ עֲֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה מֵֽ֭הַשְׁפִּ֣ילְךָ לִפְנֵ֣י נָדִ֑יב אֲשֶׁ֖ר רָא֣וּ עֵינֶֽיךָ׃על המילים
אפשר להבין את "אשר ראו עיניך" גם כפתיחה לאזהרה שבפסוק הבא: אל תמהר לריב על מה שראית.
אל תמהר לצאת לריב, פן תמצא את עצמך בסופו בלי לדעת מה לעשות, כשחברך יבייש אותך.
אַל־תֵּצֵ֥א לָרִ֗ב מַ֫הֵ֥ר פֶּ֣ן מַה־תַּ֭עֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָ֑הּ בְּהַכְלִ֖ים אֹתְךָ֣ רֵעֶֽךָ׃הַטּוּב שֶׁל דִּבּוּר בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן
כשיש לך ריב עם חברך, תברר אותו איתו, ואל תגלה סוד של אדם אחר.
רִֽ֭יבְךָ רִ֣יב אֶת־רֵעֶ֑ךָ וְס֖וֹד אַחֵ֣ר אַל־תְּגָֽל׃שמא מי שישמע יבייש אותך, והשם הרע שיצא לך לא ייעלם.
פֶּֽן־יְחַסֶּדְךָ֥ שֹׁמֵ֑עַ וְ֝דִבָּתְךָ֗ לֹ֣א תָשֽׁוּב׃כמו תפוחים מזהב במסגרות כסף, כך דבר שנאמר בדרך המתאימה.
תַּפּוּחֵ֣י זָ֭הָב בְּמַשְׂכִּיּ֥וֹת כָּ֑סֶף דָּ֝בָ֗ר דָּבֻ֥ר עַל־אָפְנָֽיו׃כמו נזם זהב ותכשיט מזהב משובח, כך דברי תוכחה של אדם חכם למי שמקשיב להם.
נֶ֣זֶם זָ֭הָב וַחֲלִי־כָ֑תֶם מוֹכִ֥יחַ חָ֝כָ֗ם עַל־אֹ֥זֶן שֹׁמָֽעַת׃חכמת המילים והמידות
כמו קרירות של שלג ביום הקציר, כך שליח נאמן למי ששלחו אותו: הוא משיב את נפשם של אדוניו.
כְּצִנַּת־שֶׁ֨לֶג ׀ בְּי֬וֹם קָצִ֗יר צִ֣יר נֶ֭אֱמָן לְשֹׁלְחָ֑יו וְנֶ֖פֶשׁ אֲדֹנָ֣יו יָשִֽׁיב׃ (פ)עננים ורוח, אבל אין גשם — כמו אדם שמתגאה במתנה שלא באמת נתן.
נְשִׂיאִ֣ים וְ֭רוּחַ וְגֶ֣שֶׁם אָ֑יִן אִ֥ישׁ מִ֝תְהַלֵּ֗ל בְּמַתַּת־שָֽׁקֶר׃בסבלנות אפשר לשכנע בעל סמכות, ולשון רכה שוברת עצם.
בְּאֹ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם יְפֻתֶּ֣ה קָצִ֑ין וְלָשׁ֥וֹן רַ֝כָּ֗ה תִּשְׁבָּר־גָּֽרֶם׃אם מצאת דבש, אכול רק כמה שמספיק לך, כדי שלא תשבע ממנו ותקיא אותו.
דְּבַ֣שׁ מָ֭צָאתָ אֱכֹ֣ל דַּיֶּ֑ךָּ פֶּן־תִּ֝שְׂבָּעֶ֗נּוּ וַהֲקֵֽאתֽוֹ׃גבולות וזהירות ביחסים
אל תרבה לבקר בבית חברך, שמא יימאס לו ממך והוא ישנא אותך.
הֹקַ֣ר רַ֭גְלְךָ מִבֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ פֶּן־יִ֝שְׂבָּעֲךָ֗ וּשְׂנֵאֶֽךָ׃אדם שמעיד עדות שקר נגד חברו הוא כמו אלה, חרב וחץ חד.
מֵפִ֣יץ וְ֭חֶרֶב וְחֵ֣ץ שָׁנ֑וּן אִ֥ישׁ עֹנֶ֥ה בְ֝רֵעֵ֗הוּ עֵ֣ד שָֽׁקֶר׃לבטוח באדם בוגדני ביום צרה זה כמו לסמוך על שן שבורה ועל רגל מועדת.
שֵׁ֣ן רֹ֭עָה וְרֶ֣גֶל מוּעָ֑דֶת מִבְטָ֥ח בּ֝וֹגֵ֗ד בְּי֣וֹם צָרָֽה׃לשיר שירים למי שליבו רע עליו זה כמו להסיר בגד ביום קר או לשפוך חומץ על נתר.
מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד ׀ בְּי֣וֹם קָ֭רָה חֹ֣מֶץ עַל־נָ֑תֶר וְשָׁ֥ר בַּ֝שִּׁרִ֗ים עַ֣ל לֶב־רָֽע׃ (פ)על המילים
נתר הוא חומר ששימש לניקוי בעת העתיקה. ״לב רע״ יכול לתאר כאב לב או מצב רוח רע.
מעשי חכמה ודרך ארץ
אם מי ששונא אותך רעב, תן לו לחם לאכול; ואם הוא צמא, תן לו מים לשתות.
אִם־רָעֵ֣ב שֹׂ֭נַאֲךָ הַאֲכִלֵ֣הוּ לָ֑חֶם וְאִם־צָ֝מֵ֗א הַשְׁקֵ֥הוּ מָֽיִם׃כי כך אתה עורם גחלים על ראשו, והשם ישלם לך.
כִּ֤י גֶֽחָלִ֗ים אַ֭תָּה חֹתֶ֣ה עַל־רֹאשׁ֑וֹ וַֽ֝יהוָ֗ה יְשַׁלֶּם־לָֽךְ׃על המילים
הפסוק אינו מסביר את דימוי הגחלים או מפרט מה ישלם השם.
רוח צפונית מביאה גשם, ודיבור בסתר מעורר פנים זועמות.
ר֣וּחַ צָ֭פוֹן תְּח֣וֹלֵֽל גָּ֑שֶׁם וּפָנִ֥ים נִ֝זְעָמִ֗ים לְשׁ֣וֹן סָֽתֶר׃על המילים
אפשר להבין גם שפנים זועמות עוצרות דיבור בסתר; כיוון הקשר אינו מפורש.
עדיף לשבת בפינת הגג מאשר לחלוק בית עם אישה שמרבה לריב.
ט֗וֹב שֶׁ֥בֶת עַל־פִּנַּת־גָּ֑ג מֵאֵ֥שֶׁת מדונים [מִ֝דְיָנִ֗ים] וּבֵ֥ית חָֽבֶר׃פסוקי חכמה על איפוק ומשמעות
מים קרים מרעננים אדם עייף, וכך גם בשורה טובה שמגיעה מארץ רחוקה.
מַ֣יִם קָ֭רִים עַל־נֶ֣פֶשׁ עֲיֵפָ֑ה וּשְׁמוּעָ֥ה ט֝וֹבָ֗ה מֵאֶ֥רֶץ מֶרְחָֽק׃צדיק שנכנע לפני רשע הוא כמו מעיין עכור וכמו מקור מים שהושחת.
מַעְיָ֣ן נִ֭רְפָּשׂ וּמָק֣וֹר מָשְׁחָ֑ת צַ֝דִּ֗יק מָ֣ט לִפְנֵֽי־רָשָֽׁע׃לא טוב לאכול הרבה דבש; ולחקור את כבודם — זה כבוד.
אָ֘כֹ֤ל דְּבַ֣שׁ הַרְבּ֣וֹת לֹא־ט֑וֹב וְחֵ֖קֶר כְּבֹדָ֣ם כָּבֽוֹד׃על המילים
לא ברור למי מתייחס ״כבודם״ ואיך האמירה הזאת קשורה לאכילת הדבש.
אדם שלא שולט ברוחו הוא כמו עיר פרוצה שאין לה חומה.
עִ֣יר פְּ֭רוּצָה אֵ֣ין חוֹמָ֑ה אִ֝֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר אֵ֖ין מַעְצָ֣ר לְרוּחֽוֹ׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
משלי שלמה וחכמת המלכים
גַּם־אֵ֭לֶּה מִשְׁלֵ֣י שְׁלֹמֹ֑ה אֲשֶׁ֥ר הֶ֝עְתִּ֗יקוּ אַנְשֵׁ֤י ׀ חִזְקִיָּ֬ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָֽה׃
כְּבֹ֣ד אֱ֭לֹהִים הַסְתֵּ֣ר דָּבָ֑ר וּכְבֹ֥ד מְ֝לָכִ֗ים חֲקֹ֣ר דָּבָֽר׃
שָׁמַ֣יִם לָ֭רוּם וָאָ֣רֶץ לָעֹ֑מֶק וְלֵ֥ב מְ֝לָכִ֗ים אֵ֣ין חֵֽקֶר׃
הָג֣וֹ סִיגִ֣ים מִכָּ֑סֶף וַיֵּצֵ֖א לַצֹּרֵ֣ף כֶּֽלִי׃
עצות למנהיג ולחבר
הָג֣וֹ רָ֭שָׁע לִפְנֵי־מֶ֑לֶךְ וְיִכּ֖וֹן בַּצֶּ֣דֶק כִּסְאֽוֹ׃
אַל־תִּתְהַדַּ֥ר לִפְנֵי־מֶ֑לֶךְ וּבִמְק֥וֹם גְּ֝דֹלִ֗ים אַֽל־תַּעֲמֹֽד׃
כִּ֤י ט֥וֹב אֲמָר־לְךָ֗ עֲֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה מֵֽ֭הַשְׁפִּ֣ילְךָ לִפְנֵ֣י נָדִ֑יב אֲשֶׁ֖ר רָא֣וּ עֵינֶֽיךָ׃
אַל־תֵּצֵ֥א לָרִ֗ב מַ֫הֵ֥ר פֶּ֣ן מַה־תַּ֭עֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָ֑הּ בְּהַכְלִ֖ים אֹתְךָ֣ רֵעֶֽךָ׃
הַטּוּב שֶׁל דִּבּוּר בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן
רִֽ֭יבְךָ רִ֣יב אֶת־רֵעֶ֑ךָ וְס֖וֹד אַחֵ֣ר אַל־תְּגָֽל׃
פֶּֽן־יְחַסֶּדְךָ֥ שֹׁמֵ֑עַ וְ֝דִבָּתְךָ֗ לֹ֣א תָשֽׁוּב׃
תַּפּוּחֵ֣י זָ֭הָב בְּמַשְׂכִּיּ֥וֹת כָּ֑סֶף דָּ֝בָ֗ר דָּבֻ֥ר עַל־אָפְנָֽיו׃
נֶ֣זֶם זָ֭הָב וַחֲלִי־כָ֑תֶם מוֹכִ֥יחַ חָ֝כָ֗ם עַל־אֹ֥זֶן שֹׁמָֽעַת׃
חכמת המילים והמידות
כְּצִנַּת־שֶׁ֨לֶג ׀ בְּי֬וֹם קָצִ֗יר צִ֣יר נֶ֭אֱמָן לְשֹׁלְחָ֑יו וְנֶ֖פֶשׁ אֲדֹנָ֣יו יָשִֽׁיב׃ (פ)
נְשִׂיאִ֣ים וְ֭רוּחַ וְגֶ֣שֶׁם אָ֑יִן אִ֥ישׁ מִ֝תְהַלֵּ֗ל בְּמַתַּת־שָֽׁקֶר׃
בְּאֹ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם יְפֻתֶּ֣ה קָצִ֑ין וְלָשׁ֥וֹן רַ֝כָּ֗ה תִּשְׁבָּר־גָּֽרֶם׃
דְּבַ֣שׁ מָ֭צָאתָ אֱכֹ֣ל דַּיֶּ֑ךָּ פֶּן־תִּ֝שְׂבָּעֶ֗נּוּ וַהֲקֵֽאתֽוֹ׃
גבולות וזהירות ביחסים
הֹקַ֣ר רַ֭גְלְךָ מִבֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ פֶּן־יִ֝שְׂבָּעֲךָ֗ וּשְׂנֵאֶֽךָ׃
מֵפִ֣יץ וְ֭חֶרֶב וְחֵ֣ץ שָׁנ֑וּן אִ֥ישׁ עֹנֶ֥ה בְ֝רֵעֵ֗הוּ עֵ֣ד שָֽׁקֶר׃
שֵׁ֣ן רֹ֭עָה וְרֶ֣גֶל מוּעָ֑דֶת מִבְטָ֥ח בּ֝וֹגֵ֗ד בְּי֣וֹם צָרָֽה׃
מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד ׀ בְּי֣וֹם קָ֭רָה חֹ֣מֶץ עַל־נָ֑תֶר וְשָׁ֥ר בַּ֝שִּׁרִ֗ים עַ֣ל לֶב־רָֽע׃ (פ)
מעשי חכמה ודרך ארץ
אִם־רָעֵ֣ב שֹׂ֭נַאֲךָ הַאֲכִלֵ֣הוּ לָ֑חֶם וְאִם־צָ֝מֵ֗א הַשְׁקֵ֥הוּ מָֽיִם׃
כִּ֤י גֶֽחָלִ֗ים אַ֭תָּה חֹתֶ֣ה עַל־רֹאשׁ֑וֹ וַֽ֝יהוָ֗ה יְשַׁלֶּם־לָֽךְ׃
ר֣וּחַ צָ֭פוֹן תְּח֣וֹלֵֽל גָּ֑שֶׁם וּפָנִ֥ים נִ֝זְעָמִ֗ים לְשׁ֣וֹן סָֽתֶר׃
ט֗וֹב שֶׁ֥בֶת עַל־פִּנַּת־גָּ֑ג מֵאֵ֥שֶׁת מדונים [מִ֝דְיָנִ֗ים] וּבֵ֥ית חָֽבֶר׃
פסוקי חכמה על איפוק ומשמעות
מַ֣יִם קָ֭רִים עַל־נֶ֣פֶשׁ עֲיֵפָ֑ה וּשְׁמוּעָ֥ה ט֝וֹבָ֗ה מֵאֶ֥רֶץ מֶרְחָֽק׃
מַעְיָ֣ן נִ֭רְפָּשׂ וּמָק֣וֹר מָשְׁחָ֑ת צַ֝דִּ֗יק מָ֣ט לִפְנֵֽי־רָשָֽׁע׃
אָ֘כֹ֤ל דְּבַ֣שׁ הַרְבּ֣וֹת לֹא־ט֑וֹב וְחֵ֖קֶר כְּבֹדָ֣ם כָּבֽוֹד׃
עִ֣יר פְּ֭רוּצָה אֵ֣ין חוֹמָ֑ה אִ֝֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר אֵ֖ין מַעְצָ֣ר לְרוּחֽוֹ׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
כְּבוֹד אֱלֹהִים הוּא לְהַסְתִּיר דָּבָר, וּכְבוֹד מְלָכִים הוּא לְחַקֵּר דָּבָר. כְּמוֹ שֶׁגֹּבַהּ הַשָּׁמַיִם וְעֹמֶק הָאָרֶץ אֵינָם נִמְדָּדִים בְּקַלּוּת, כָּךְ גַּם לִבָּם שֶׁל מְלָכִים אֵינוֹ נִתָּן לְחֵקֶר. כְּשֶׁמַּרְחִיקִים סִיגִים מִכֶּסֶף, הַצּוֹרֵף יָכוֹל לְהָכִין מִמֶּנּוּ כְּלִי.
משלי שלמה וחכמת המלכים
פסוקים אלו מציגים משלים של שלמה המלך שהועתקו על ידי אנשי חזקיה מלך יהודה. הטקסט מדבר על כבוד האלוהות המסתירה דברים, ועל הצורך לחקור דברים כדי להגיע לכבוד מלכים. כמו שאי אפשר למדוד את השמיים והארץ, כך קשה להבין את כוונות הלב של מלכים. הפסוק מסתיים בדימוי של תהליך זיכוך המתכות.
עצות למנהיג ולחבר
הפסוקים מציגים עצות לניהול עצמי ובין-אישי. כפי שסילוק רשעים מחזק את כס המלוכה, כך עלינו להימנע מיהירות לפני בעלי תפקיד ומעמד שאינו ראוי. בנוסף, יש להימנע מחיפזון במריבות כדי לא למצית מצבים שעלולים להביא לבושה מול החברים.
הַטּוּב שֶׁל דִּבּוּר בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן
הַפָּסוּקִים מַדְרִיכִים אֵיךְ לְהִתְנַהֵל בְּמַחֲלוֹקוֹת וּבְעִנְיָנֵי סוֹד. הַכּוֹחַ שֶׁל מִלָּה נָכוֹנָה בַּזְּמָן הַנָּכוֹן נֶחְשָׁב כְּמוֹ פְּרִיזִים מְזֻהָבִים אוֹ תְּכִיסוֹת כֶּסֶף. הַמַּטָּרָה הִיא לְהַשְׁלֵים עִם הַשּׁוֹמֵעַ וּלְשַׁמֵּר עַל כְּבוֹדְךָ וְעַל סוֹדוֹ שֶׁל הָאָדָם.
חכמת המילים והמידות
הפסוקים מדברים על חשיבות הנאמנות והסבלנות. שליח נאמן מביא רוגע למנהיגו, כמו קור קרח בזמן הקציר. מילים שווא של אנשים בעלי מעמד אינן בעלות ערך. סבלנות ודיבור רך יכולים לשכך כעס וגם לשבור עצמות. מ最后, יש לשמור על מתינות גם בדברים מתוקים כדי שלא יהפכו למקור צער.
גבולות וזהירות ביחסים
הקטע מפרט עצות לניהול קשרים חברתיים ואישיים בצורה נבונה. הוא מתריע מפני כניסה מוגברת לבית חברים כדי למנוע שנאה, ומזהיר מפני עדות שקר ומילים פוגעות. בנוסף, הוא מציג דוגמאות לחוסר התאמה בין מצב למעשה, כמו ביטחון בבוגד או שירה לאדם בעת צרה.
מעשי חכמה ודרך ארץ
הפסוקים מדברים על החשיבות של התנהגות מוסרית מול אויב, ועל המענה הטוב שניתן למי שמתנהג ברע. הם משתמשים בדימויים מהטבע, כמו רוח וגשם, כדי להראות איך דברים מסוימים מפעילים תגובה סמויה. בנוסף, מודגש הערך של חיים שקטים ורחוקים ממרדנות ומריבות.
פסוקי חכמה על איפוק ומשמעות
הפסוקים עוסקים בערכם של דברים ובתפקידם של משמע ואיפוק. הם מדגישים שמים קרים מרעננים נפש עייפה וששמועות טובות הן בעלות ערך רב. הפסוקים מזהירים מפני חוסר יציבות, מותרות מוגזמים וחוסר שליטה עצמית, ומראים כיצד צדק ומשמע הם יסודות קיומיים.
כְּמוֹ עִיר שֶׁפָּרְצוּ אֶת חוֹמוֹתֶיהָ וְאֵין לָהּ הֲגָנָה, כָּךְ אָדָם שֶׁלֹּא שׁוֹלֵט בְּרוּחוֹ. הַדִּמּוּי הַזֶּה מַזְהִיר מִפְּנֵי חֹסֶר אִפּוּק.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה וְהַעֲתָקַת אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה
״״גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה״. וְכִי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה לְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ לִימֵּד תּוֹרָה, וְלִמְנַשֶּׁה בְּנוֹ לֹא לִימֵּד תּוֹרָה? אֶלָּא,״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מֵסִיר אֶת הַמְּקוֹר הַהִיסְטוֹרִי שֶׁל מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה הַמַּופיעים בְּפֶרֶק הַזֶּה. הוּא מְצַיֵּן שֶׁאַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה הֶעְתִּיקוּ וְשָׂמּוּ אוֹתָם בַּסֵּפֶר. הַמְּקוֹר בַּגְּמָרָה מְסַבֵּל קְשִׁיָּה: אִם הַמֶּלֶק חִזְקִיָּה הָיָה כָּה רָצוּי לְלִמּוּד תּוֹרָה, לָמָּה בְּנוֹ מְנַשֶּׁה לֹא לָמַד וְהִשְׁחִית אֶת הַמַּמְלָכָה? הַפֵּרוּשׁ הַמּוּצָג בַּגְּמָרָה הוּא שֶׁמַּעֲלָה הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה בְּעִנְיָנֵי תּוֹרָה לֹא הֵבְאָה לוֹ רַק בְּרָכוֹת, אֶלְכֵּן הָרַע מַעֲלֶה עַל הַטּוֹב. הַגְּמָרָה מְסַבֶּרֶת שֶׁהַמַּאֲמָצִים הַכְּבֵדִים שֶׁעָמַל הַמֶּלֶךְ לְהַעֲמִיד תּוֹרָה לֹא מָנַעוּ מִלְּבָא מֵעַל מְנַשֶּׁה לְהִמָּסֵד לָרַע, וְהַתּוֹצָאָה הָיְתָה קְשִׁיּוֹת וְסִכּוּנִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל שְׁבוּיָתוֹ שֶׁל מְנַשֶּׁה בְּבָבֶל.
סנהדרין ק״א ב:א׳ ↗הַכֹּחַ שֶׁבַּיְסוּרִים
״וכבר היה רבי אליעזר חולה ונכנסו רבי טרפון ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה לבקרו, אמר לו רבי טרפון, רבי, חביב אתה לישראל״
הַקֶּטעַ הַמַּסֻרָּה מֵהַסִּפְרִי מֵסֵפֵר עַל הַבִּקּוּר הַמְּיֻחָד לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַחֹלֶה. רַבִּים מֵחֲבֵרָיו בִּקְרוֹ, וְכֻלָּם הִתְחַלְּכוּ לְהַמְתִּין אֶת חֲשׁוּבוּתוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲרָךְ מַפְלֵא. רַבִּי טְרָפוֹן הִשְׁוָה אוֹתוֹ לַשֶּׁמֶשׁ הַמְּאִירָה, רַבִּי יֵשׁוּעַ לַגֶּשֶׁם הַמְּחַיֶּה, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה לַהַרְבֵּה הַהוֹרִים. כֻּלָּם הִדְגִּישׁוּ כֹּחַ הַהַשְׁפָּעָה שֶׁלּוֹ עַל הָעוֹלָם הַזֶּה וְעַל הָעוֹלָם הַבָּא. רַבִּי עֲקִיבָה הִוִּיל אֶת הַמַּעֲרָךְ וְאָמַר שֶׁהַיְסוּרִים הֵם הַדָּבָר הֲכִי חָבִיב. הוּא בִּקֵּשׁ לְהוֹכִיחַ זאת מִן הַמַּקְסוּר הַתַּלְמוּדִי עַל מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ. לַמְּדָה וְעָמָל שֶׁל חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ לְבִנְאוֹ, מְנַשֶּׁה, לֹא הֵפִיקוּ תְּמוּצָה חִיצוֹנִית בַּהַצְלָחָתוֹ, אֶלָּא הַיְסוּרִים שֶׁעָשָׂה שִׁנְיוּי מַמָּשִי וְהֵצִיאוּ אוֹתוֹ מִגָּלוּת וּמִכְלָאִים לְמַלְכוּת פְּרִיָּה. הַסִּפְרִי מַבְחִין כָּאן בֵּין הַמַּעֲמָד הַמְּכֻבָּד שֶׁל הַתּוֹרָה לְבֵין הַיְסוּרִים שֶׁמְּבִיאִים לְתִקּוּן פְּנִימִי וּלְתִקּוּן הַמַּלְכוּת.
ספרי דברים ל״ב:י״ח ↗בעקבות המפרשים
הַשְּׁבָח הַנָּכוֹן בְּמַעֲמַד הַמֶּלֶךְ
״אשר ראו עיניך. שדבר זה אמת:״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מְסַבֵּל הַרְחָבָה הַמְבִיאָה מִמָּקוֹם אַחֵר עַל הַפֶּסֶק בַּמִּשְׁלֵי כָּאן. רָשִׁ"י מְסַבֵּר אֶת הַמִּשְׁלָה שֶׁל הַיְּשִׁיבָה בַּמְּקוֹם הַנָּמוֹךְ בְּעַד לְהִתְרוֹמֵם. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה הוּא אֱמֶת מוחלטת וְנֶכְסֵת לַמְּצִיאוּת. הַפֵּרוּשׁ שֶׁל רָשִׁ"י מַתְחִיל בְּמִשְׁרָה הַמַּסְבֵּרָה אֶת הַמַּצָּב שֶׁבּוֹ רוֹאִים הָעֵינַיִם אֶת הַדָּבָר. הַקּוֹרֵא מֵבִין שֶׁהַמַּצָּב הַמִּשְׁמָעִי שֶׁבּוֹ הָאָדָם מַתְרוֹמֵם מִמְּקוֹם נמוך הוּא מַמָּשׁ וְנֶכְסֵה לַמְּצִיאוּת הַכְּלָלִית.
רש״י על משלי 25:7:1 ↗התמודדות עם רעב ורעב רוחני
״אם רעב שנאך. כמשמעו, ורבותינו פירשוהו על יצר הרע אם רעב הוא ואומר לך להשביעו בעבירות משוך את עצמך לבית המדרש והאכילהו מלחמה של תורה״
הפסוק מדבר על התנהגות נכונה כלפי אדם שמרגיש רעב. אם אדם רעב, כדאי להאכיל אותו ולא לשנוא אותו. זהו כלל פשוט של חסד ועזרה לזולת במצוקה פיזית. רש"י מפרש את הפסוק באופן רחב יותר ורואה בו דימוי ליצר הרע. כאשר היצר רע מרגיש רעב ורוצה להפתות אותנו לעבור על איסורים, עלינו להאכיל אותו בשיעורי תורה ובלימוד. במקום לתת לו כוח דרך עבירות, אנו משתמשים בתורה כדי להשביע אותו ולרסן אותו.
רש״י על משלי 25:21:1 ↗חֲכָמַת הַמֶּלֶךְ וְהַמִּדּוֹת הַנְּכוֹנוֹת
״כי טוב - שיאמר לך עלה הנה ועמוד עמנו, מהשפילך לפני נדיב באמרו לך סור מעלי.״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מַפְרִיד בֵּין הַחָכְמָה שֶׁל הַשְּׁלֹמֹן וְהַמֶּלֶךְ לְעֵינֵי הָעָם, וּבֵין הַמִּשְׁלָלִים הַפְּסוּקִים שֶׁנִּמְצֵאוּ בְּסֵפֶר מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹן. הַסּוֹד בַּחָכְמָה הוּא בִּקְיּוּם הַסֵּדֶר הַחֶלְשָׁק וְהַצָּנוּעַ בִּפְנֵי שְׁלֹטֹן. הַמִּשְׁלָלִים הַנִּמְצָאִים בַּסּוֹף מְדַרְכִּים אֶת הָאָדָם אֵיךְ לְהִתְפַּלֵּט מֵהַמִּצָּרִים וּמֵהַמַּאֲבָקִים הַחֶלְשָׁקִים בַּחַיִּים הַיּוֹמִיִּים. הָרַב אִבֶּן עֶזְרָא מְסַבֵּר אֶת הַסּוֹרַת שֶׁל הַמִּשְׁלָל בְּעִנְיַן הַמַּעֲמָד הַחֶלְשָׁק. הוּא טוֹעֵן כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ מַזְמִין אוֹתְךָ לַעֲמֹד לְצִדּוֹ, הַטּוֹב יוֹתֵר לְהִתְרַחֵק בְּעַצְמְךָ מִפְּנֵי הַמַּעֲמָד הַנָּמוּךְ. הַכַּוָּנָה הִיא לְשׁוֹמֵר עַל כְּבוֹדְךָ וְלֹא לְחַפֵּשׂ הַשְׁפָּלָה לְפָנֵי אֲנָשִׁים נְדִיבִים.
אבן עזרא על משלי 25:7:1 ↗הַנִּצָּחוֹן עַל הָאוֹיֵב וְהַמִּדִּים הַמְּדֻיָּקִים
״שנאך - נפתח בעבור אות הגרון.״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מֵמֵשׁ אֶת הַחָכְמוּת הַמּוּסָרִית לְמַעֲשִׂים בַּמְּמַלְאָה. הוּא מְדַבֵּר עַל הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל הַהִתְנַדְּבוּת לְאוֹיֵב וְעַל הַהַשְׁקָפָה הַנְּכוֹנָה בְּמַצָּבִים מְסֻבְּכִים. הַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ שֶׁאֲפִישׁ לְהַקְלִית אֶת הַתְּגוּבָה הָרֶעָה וְלִמְצֹא דֶרֶךְ לְטִיבָה, כְּדִי לִמְצֹא מַנוּחַ וּשְׂכָר טוֹב מֵהַשֵּׁם. הַמַּפרֵשׁ אֶבֶן עֶזְרָא מְצַיֵּן בְּעִנְיַן הַמִּלִּים שֶׁבַּמַּקְצָע, כְּבָר בְּחֶרֶט הַלָּשׁוֹן. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַמִּלָּה "שֶׁנְאָכְךָ" נִפְתַּחַת בְּאוֹת הַגָּרוֹן, וְזֶה מְדַקֵּק אֶת הַהֲבָנָה הַלֶּגֶטִים שֶׁל הַמִּלִים בַּמֶּרְכָּב הַלְּשׁוֹנִי.
אבן עזרא על משלי 25:21:2 ↗