אל תקנא באנשים שעושים רע, ואל תרצה להיות איתם.
אַל־תְּ֭קַנֵּא בְּאַנְשֵׁ֣י רָעָ֑ה וְאַל־תתאו [תִּ֝תְאָ֗יו] לִהְי֥וֹת אִתָּֽם׃משלי · פרק כד׳
חכמה, עוצמה ודרכי התמודדות עם הרשע
התבוננות בערך החוכמה, בסיכונים שבמעשי רשעים, ובדרכי זהירות מפני עצלות ורשע.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
משלי כד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
חכמה, בינה ודעת
כי בליבם הם מתכננים מעשי אלימות, ובפיהם הם מדברים על גרימת נזק.
כִּי־שֹׁ֭ד יֶהְגֶּ֣ה לִבָּ֑ם וְ֝עָמָ֗ל שִׂפְתֵיהֶ֥ם תְּדַבֵּֽרְנָה׃בחוכמה בונים בית, ובתבונה מבססים אותו.
בְּ֭חָכְמָה יִבָּ֣נֶה בָּ֑יִת וּ֝בִתְבוּנָ֗ה יִתְכּוֹנָֽן׃בעזרת ידע, החדרים מתמלאים בכל סוגי הרכוש היקר והנעים.
וּ֭בְדַעַת חֲדָרִ֣ים יִמָּלְא֑וּ כָּל־ה֖וֹן יָקָ֣ר וְנָעִֽים׃כּוֹחַ הַחָכְמָה וְסַכָּנוֹת הָרֶשַׁע
אדם חכם הוא בעל כוח, ואדם בעל ידע מחזק את כוחו.
גֶּֽבֶר־חָכָ֥ם בַּע֑וֹז וְאִֽישׁ־דַּ֝֗עַת מְאַמֶּץ־כֹּֽחַ׃כי בעזרת תכנון תנהל את המלחמה שלך, וישועה באה כשיש יועצים רבים.
כִּ֣י בְ֭תַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה־לְּךָ֣ מִלְחָמָ֑ה וּ֝תְשׁוּעָ֗ה בְּרֹ֣ב יוֹעֵֽץ׃דברי חוכמה גבוהים מדי בשביל אדם טיפש; בשער הוא לא יפתח את פיו.
רָאמ֣וֹת לֶֽאֱוִ֣יל חָכְמ֑וֹת בַּ֝שַּׁ֗עַר לֹ֣א יִפְתַּח־פִּֽיהוּ׃מי שמתכנן לעשות רע, יקראו לו בעל מזימות.
מְחַשֵּׁ֥ב לְהָרֵ֑עַ ל֝֗וֹ בַּֽעַל־מְזִמּ֥וֹת יִקְרָֽאוּ׃חכמת החיים מול תכנוני הרשעים
תוכנית טיפשית היא חטא, ואדם לעגן מתועב בעיני אנשים.
זִמַּ֣ת אִוֶּ֣לֶת חַטָּ֑את וְתוֹעֲבַ֖ת לְאָדָ֣ם לֵֽץ׃אם אתה מתרפה ביום צרה, כוחך מועט.
הִ֭תְרַפִּיתָ בְּי֥וֹם צָרָ֗ה צַ֣ר כֹּחֶֽכָה׃הצל את מי שנלקחו למוות ואת מי שמועדים להריגה; האם תימנע מלהציל אותם?
הַ֭צֵּל לְקֻחִ֣ים לַמָּ֑וֶת וּמָטִ֥ים לַ֝הֶ֗רֶג אִם־תַּחְשֽׂוֹךְ׃על המילים
את המילים ״אם תחשוך״ אפשר להבין גם כתנאי: אם תימנע מלהציל.
אם תאמר: ״הרי לא ידענו על כך״, האם מי שבוחן לבבות לא יבין? מי ששומר על נפשך ידע, והוא ישיב לאדם לפי מעשיו.
כִּֽי־תֹאמַ֗ר הֵן֮ לֹא־יָדַ֪עְנ֫וּ זֶ֥ה הֲֽלֹא־תֹ֘כֵ֤ן לִבּ֨וֹת ׀ הֽוּא־יָבִ֗ין וְנֹצֵ֣ר נַ֭פְשְׁךָ ה֣וּא יֵדָ֑ע וְהֵשִׁ֖יב לְאָדָ֣ם כְּפָעֳלֽוֹ׃הערכת חוכמה והימנעות מרשע
בני, תאכל דבש, כי הוא טוב, ודבש נוטף מתוק לחך שלך.
אֱכָל־בְּנִ֣י דְבַ֣שׁ כִּי־ט֑וֹב וְנֹ֥פֶת מָ֝ת֗וֹק עַל־חִכֶּֽךָ׃כך גם החוכמה טובה לנפש שלך: אם תמצא אותה, יש עתיד, והתקווה שלך לא תיגדע.
כֵּ֤ן ׀ דְּעֶ֥ה חָכְמָ֗ה לְנַ֫פְשֶׁ֥ךָ אִם־מָ֭צָאתָ וְיֵ֣שׁ אַחֲרִ֑ית וְ֝תִקְוָתְךָ֗ לֹ֣א תִכָּרֵֽת׃ (פ)רשע, אל תארוב למקום מגוריו של צדיק, ואל תחריב את מקום מנוחתו.
אַל־תֶּאֱרֹ֣ב רָ֭שָׁע לִנְוֵ֣ה צַדִּ֑יק אַֽל־תְּשַׁדֵּ֥ד רִבְצוֹ׃כי צדיק נופל שבע פעמים וקם, ורשעים נכשלים ברעה.
כִּ֤י שֶׁ֨בַע ׀ יִפּ֣וֹל צַדִּ֣יק וָקָ֑ם וּ֝רְשָׁעִ֗ים יִכָּשְׁל֥וּ בְרָעָֽה׃על המילים
״רעה״ יכולה לציין צרה או מעשה רע.
התמודדות עם רשעים
כשהאויב שלך נופל, אל תשמח; וכשהוא נכשל, אל תיתן ללב שלך לשמוח.
בִּנְפֹ֣ל אויביך [אֽ֭וֹיִבְךָ] אַל־תִּשְׂמָ֑ח וּ֝בִכָּשְׁל֗וֹ אַל־יָגֵ֥ל לִבֶּֽךָ׃שמא השם יראה את זה, הדבר יהיה רע בעיניו, והוא יסיר מעל האויב את כעסו.
פֶּן־יִרְאֶ֣ה יְ֭הוָה וְרַ֣ע בְּעֵינָ֑יו וְהֵשִׁ֖יב מֵעָלָ֣יו אַפּֽוֹ׃אל תתרגז בגלל עושי רע, ואל תקנא ברשעים.
אַל־תִּתְחַ֥ר בַּמְּרֵעִ֑ים אַל־תְּ֝קַנֵּ֗א בָּרְשָׁעִֽים׃כי לאדם שעושה רע לא יהיה עתיד, והנר של הרשעים יכבה.
כִּ֤י ׀ לֹֽא־תִהְיֶ֣ה אַחֲרִ֣ית לָרָ֑ע נֵ֖ר רְשָׁעִ֣ים יִדְעָֽךְ׃הימנעות מרשעים ומשפט נכון
בני, ירא את השם ואת המלך, ואל תתערב עם אנשים שיוצאים נגדם.
יְרָֽא־אֶת־יְהוָ֣ה בְּנִ֣י וָמֶ֑לֶךְ עִם־שׁ֝וֹנִ֗ים אַל־תִּתְעָרָֽב׃על המילים
המילה ״שונים״ יכולה להתפרש גם כאנשים שמשנים את נאמנותם.
כי האסון שלהם יבוא פתאום, ומי יודע איזה אסון יבוא משניהם?
כִּֽי־פִ֭תְאֹם יָק֣וּם אֵידָ֑ם וּפִ֥יד שְׁ֝נֵיהֶ֗ם מִ֣י יוֹדֵֽעַ׃ (ס)על המילים
״שניהם״ עשוי להתייחס לשם ולמלך; אפשר להבין את האסון כאסון שיבוא מהם או כאסון שיבוא עליהם.
גם הדברים האלה מיועדים לחכמים: לא טוב להעדיף אדם במשפט בגלל מי שהוא.
גַּם־אֵ֥לֶּה לַֽחֲכָמִ֑ים הַֽכֵּר־פָּנִ֖ים בְּמִשְׁפָּ֣ט בַּל־טֽוֹב׃מי שאומר לרשע ״אתה צדיק״, עמים יקללו אותו ואומות יכעסו עליו.
אֹ֤מֵ֨ר ׀ לְרָשָׁע֮ צַדִּ֪יק אָ֥תָּה יִקְּבֻ֥הוּ עַמִּ֑ים יִזְעָמ֥וּהוּ לְאֻמִּֽים׃חוכמה בניהול חיים ומעשים
למי שמוכיחים יהיה נעים, וברכה טובה תבוא עליהם.
וְלַמּוֹכִיחִ֥ים יִנְעָ֑ם וַֽ֝עֲלֵיהֶ֗ם תָּב֥וֹא בִרְכַּת־טֽוֹב׃מי שמשיב בדברים ישרים כאילו נותן נשיקה על השפתיים.
שְׂפָתַ֥יִם יִשָּׁ֑ק מֵ֝שִׁ֗יב דְּבָרִ֥ים נְכֹחִֽים׃הכן את העבודה שלך בחוץ, ודאג שהיא תהיה מוכנה בשבילך בשדה; אחר כך תבנה את הבית שלך.
הָ֘כֵ֤ן בַּח֨וּץ ׀ מְלַאכְתֶּ֗ךָ וְעַתְּדָ֣הּ בַּשָּׂדֶ֣ה לָ֑ךְ אַ֝חַ֗ר וּבָנִ֥יתָ בֵיתֶֽךָ׃ (פ)אל תהיה עד נגד חברך בלי סיבה, והאם תרמה בדבריך?
אַל־תְּהִ֣י עֵד־חִנָּ֣ם בְּרֵעֶ֑ךָ וַ֝הֲפִתִּ֗יתָ בִּשְׂפָתֶֽיךָ׃הלקח מהשדה הנטוש
אל תגיד: "כמו שהוא עשה לי, כך אעשה לו; אחזיר לאיש לפי מעשיו."
אַל־תֹּאמַ֗ר כַּאֲשֶׁ֣ר עָֽשָׂה־לִ֭י כֵּ֤ן אֶֽעֱשֶׂה־לּ֑וֹ אָשִׁ֖יב לָאִ֣ישׁ כְּפָעֳלֽוֹ׃עברתי ליד שדה של אדם עצלן וליד כרם של אדם חסר שיקול דעת.
עַל־שְׂדֵ֣ה אִישׁ־עָצֵ֣ל עָבַ֑רְתִּי וְעַל־כֶּ֝֗רֶם אָדָ֥ם חֲסַר־לֵֽב׃והנה, הכול שם התמלא בצמחי קוץ, סרפדים כיסו את פני השטח, וגדר האבנים שלו נהרסה.
וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ ׀ קִמְּשֹׂנִ֗ים כָּסּ֣וּ פָנָ֣יו חֲרֻלִּ֑ים וְגֶ֖דֶר אֲבָנָ֣יו נֶהֱרָֽסָה׃התבוננתי, שמתי לב; ראיתי ולמדתי לקח.
וָֽאֶחֱזֶ֣ה אָ֭נֹכִֽי אָשִׁ֣ית לִבִּ֑י רָ֝אִ֗יתִי לָקַ֥חְתִּי מוּסָֽר׃סכנת העצלה והעוני
קצת שינה, קצת נמנום, קצת לשכב בחיבוק ידיים.
מְעַ֣ט שֵׁ֭נוֹת מְעַ֣ט תְּנוּמ֑וֹת מְעַ֓ט ׀ חִבֻּ֖ק יָדַ֣יִם לִשְׁכָּֽב׃והעוני שלך יבוא כמו אדם שמתהלך, והמחסור שלך כמו איש שנושא מגן.
וּבָֽא־מִתְהַלֵּ֥ךְ רֵישֶׁ֑ךָ וּ֝מַחְסֹרֶ֗יךָ כְּאִ֣ישׁ מָגֵֽן׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
חכמה, בינה ודעת
אַל־תְּ֭קַנֵּא בְּאַנְשֵׁ֣י רָעָ֑ה וְאַל־תתאו [תִּ֝תְאָ֗יו] לִהְי֥וֹת אִתָּֽם׃
כִּי־שֹׁ֭ד יֶהְגֶּ֣ה לִבָּ֑ם וְ֝עָמָ֗ל שִׂפְתֵיהֶ֥ם תְּדַבֵּֽרְנָה׃
בְּ֭חָכְמָה יִבָּ֣נֶה בָּ֑יִת וּ֝בִתְבוּנָ֗ה יִתְכּוֹנָֽן׃
וּ֭בְדַעַת חֲדָרִ֣ים יִמָּלְא֑וּ כָּל־ה֖וֹן יָקָ֣ר וְנָעִֽים׃
כּוֹחַ הַחָכְמָה וְסַכָּנוֹת הָרֶשַׁע
גֶּֽבֶר־חָכָ֥ם בַּע֑וֹז וְאִֽישׁ־דַּ֝֗עַת מְאַמֶּץ־כֹּֽחַ׃
כִּ֣י בְ֭תַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה־לְּךָ֣ מִלְחָמָ֑ה וּ֝תְשׁוּעָ֗ה בְּרֹ֣ב יוֹעֵֽץ׃
רָאמ֣וֹת לֶֽאֱוִ֣יל חָכְמ֑וֹת בַּ֝שַּׁ֗עַר לֹ֣א יִפְתַּח־פִּֽיהוּ׃
מְחַשֵּׁ֥ב לְהָרֵ֑עַ ל֝֗וֹ בַּֽעַל־מְזִמּ֥וֹת יִקְרָֽאוּ׃
חכמת החיים מול תכנוני הרשעים
זִמַּ֣ת אִוֶּ֣לֶת חַטָּ֑את וְתוֹעֲבַ֖ת לְאָדָ֣ם לֵֽץ׃
הִ֭תְרַפִּיתָ בְּי֥וֹם צָרָ֗ה צַ֣ר כֹּחֶֽכָה׃
הַ֭צֵּל לְקֻחִ֣ים לַמָּ֑וֶת וּמָטִ֥ים לַ֝הֶ֗רֶג אִם־תַּחְשֽׂוֹךְ׃
כִּֽי־תֹאמַ֗ר הֵן֮ לֹא־יָדַ֪עְנ֫וּ זֶ֥ה הֲֽלֹא־תֹ֘כֵ֤ן לִבּ֨וֹת ׀ הֽוּא־יָבִ֗ין וְנֹצֵ֣ר נַ֭פְשְׁךָ ה֣וּא יֵדָ֑ע וְהֵשִׁ֖יב לְאָדָ֣ם כְּפָעֳלֽוֹ׃
הערכת חוכמה והימנעות מרשע
אֱכָל־בְּנִ֣י דְבַ֣שׁ כִּי־ט֑וֹב וְנֹ֥פֶת מָ֝ת֗וֹק עַל־חִכֶּֽךָ׃
כֵּ֤ן ׀ דְּעֶ֥ה חָכְמָ֗ה לְנַ֫פְשֶׁ֥ךָ אִם־מָ֭צָאתָ וְיֵ֣שׁ אַחֲרִ֑ית וְ֝תִקְוָתְךָ֗ לֹ֣א תִכָּרֵֽת׃ (פ)
אַל־תֶּאֱרֹ֣ב רָ֭שָׁע לִנְוֵ֣ה צַדִּ֑יק אַֽל־תְּשַׁדֵּ֥ד רִבְצוֹ׃
כִּ֤י שֶׁ֨בַע ׀ יִפּ֣וֹל צַדִּ֣יק וָקָ֑ם וּ֝רְשָׁעִ֗ים יִכָּשְׁל֥וּ בְרָעָֽה׃
התמודדות עם רשעים
בִּנְפֹ֣ל אויביך [אֽ֭וֹיִבְךָ] אַל־תִּשְׂמָ֑ח וּ֝בִכָּשְׁל֗וֹ אַל־יָגֵ֥ל לִבֶּֽךָ׃
פֶּן־יִרְאֶ֣ה יְ֭הוָה וְרַ֣ע בְּעֵינָ֑יו וְהֵשִׁ֖יב מֵעָלָ֣יו אַפּֽוֹ׃
אַל־תִּתְחַ֥ר בַּמְּרֵעִ֑ים אַל־תְּ֝קַנֵּ֗א בָּרְשָׁעִֽים׃
כִּ֤י ׀ לֹֽא־תִהְיֶ֣ה אַחֲרִ֣ית לָרָ֑ע נֵ֖ר רְשָׁעִ֣ים יִדְעָֽךְ׃
הימנעות מרשעים ומשפט נכון
יְרָֽא־אֶת־יְהוָ֣ה בְּנִ֣י וָמֶ֑לֶךְ עִם־שׁ֝וֹנִ֗ים אַל־תִּתְעָרָֽב׃
כִּֽי־פִ֭תְאֹם יָק֣וּם אֵידָ֑ם וּפִ֥יד שְׁ֝נֵיהֶ֗ם מִ֣י יוֹדֵֽעַ׃ (ס)
גַּם־אֵ֥לֶּה לַֽחֲכָמִ֑ים הַֽכֵּר־פָּנִ֖ים בְּמִשְׁפָּ֣ט בַּל־טֽוֹב׃
אֹ֤מֵ֨ר ׀ לְרָשָׁע֮ צַדִּ֪יק אָ֥תָּה יִקְּבֻ֥הוּ עַמִּ֑ים יִזְעָמ֥וּהוּ לְאֻמִּֽים׃
חוכמה בניהול חיים ומעשים
וְלַמּוֹכִיחִ֥ים יִנְעָ֑ם וַֽ֝עֲלֵיהֶ֗ם תָּב֥וֹא בִרְכַּת־טֽוֹב׃
שְׂפָתַ֥יִם יִשָּׁ֑ק מֵ֝שִׁ֗יב דְּבָרִ֥ים נְכֹחִֽים׃
הָ֘כֵ֤ן בַּח֨וּץ ׀ מְלַאכְתֶּ֗ךָ וְעַתְּדָ֣הּ בַּשָּׂדֶ֣ה לָ֑ךְ אַ֝חַ֗ר וּבָנִ֥יתָ בֵיתֶֽךָ׃ (פ)
אַל־תְּהִ֣י עֵד־חִנָּ֣ם בְּרֵעֶ֑ךָ וַ֝הֲפִתִּ֗יתָ בִּשְׂפָתֶֽיךָ׃
הלקח מהשדה הנטוש
אַל־תֹּאמַ֗ר כַּאֲשֶׁ֣ר עָֽשָׂה־לִ֭י כֵּ֤ן אֶֽעֱשֶׂה־לּ֑וֹ אָשִׁ֖יב לָאִ֣ישׁ כְּפָעֳלֽוֹ׃
עַל־שְׂדֵ֣ה אִישׁ־עָצֵ֣ל עָבַ֑רְתִּי וְעַל־כֶּ֝֗רֶם אָדָ֥ם חֲסַר־לֵֽב׃
וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ ׀ קִמְּשֹׂנִ֗ים כָּסּ֣וּ פָנָ֣יו חֲרֻלִּ֑ים וְגֶ֖דֶר אֲבָנָ֣יו נֶהֱרָֽסָה׃
וָֽאֶחֱזֶ֣ה אָ֭נֹכִֽי אָשִׁ֣ית לִבִּ֑י רָ֝אִ֗יתִי לָקַ֥חְתִּי מוּסָֽר׃
סכנת העצלה והעוני
מְעַ֣ט שֵׁ֭נוֹת מְעַ֣ט תְּנוּמ֑וֹת מְעַ֓ט ׀ חִבֻּ֖ק יָדַ֣יִם לִשְׁכָּֽב׃
וּבָֽא־מִתְהַלֵּ֥ךְ רֵישֶׁ֑ךָ וּ֝מַחְסֹרֶ֗יךָ כְּאִ֣ישׁ מָגֵֽן׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
פרק זה מציג סדרת משלים על חשיבות התבונה, כוחה של החכמה מול הרשע, והאופן שבו אדם צריך לפעול מול עוול ורשלנות.
חכמה, בינה ודעת
הפסוקים מזהירים שלא לקנא לאנשים רעים או לרצות להיות בחברתם, כי לבהם תמיד מתכנן רע ודיבורם מזיק. מנגד, מוסר הלקח שהבית והמבנה נבנים בזכות חכמה, תבונה וידע, אשר ממלאים את הבית בכל אוצר יקר ונעים.
כּוֹחַ הַחָכְמָה וְסַכָּנוֹת הָרֶשַׁע
הַפּסוּקִים מַדְרִיכִים כֵּיצַד הַחָכְמָה מְעַנֶּקֶת כּוֹחַ וְעֹז. הַמַּדְרִיךְ מַצְהִיר שֶׁהַצְלָחָה בַּמִּלְחָמוֹת וּבִמְסִבּוֹת שׁוֹנוֹת תַּלוּיה בְּעֵצָה רַבָּה. מִב eventually, הַטּוֹעִים בַּחָכְמָה נֶעֱלָמִים בַּשַּׁעַר, וְהַמַּתְכַּנְתִּים לְרֶשַׁע נֶחְשָׁפִים וּמִתְגַּלִּים.
חכמת החיים מול תכנוני הרשעים
הפרק עוסק בהשלכות של תכונות אופי ופעולות האדם. הוא מזהיר מפני חוסר כוח ביום קושי, ומדגיש את האחריות המוסרית להציל חיים. בנוסף, הוא מבהיר שלא ניתן להתחמק מאחריות על ידי טענה של חוסר ידיעה, כי הלב יודע והמעשה יחזיר לכל אדם כפי שפעל.
הערכת חוכמה והימנעות מרשע
הפסוקים פותחים בהשוואה בין מתיקות הדבש למתיקות החוכמה, ומדגישים כי מי שישיג חוכמה יזכה לעתיד ותקווה. לאחר מכן, מופיע ציווי שלא לארב לצדיק או להרוס את מנוחתו. החכם מודע לכך שלצדיק עשויות להיות נפילות רבות, אך הוא תמיד יקומה, בעוד הרשעים יקרסו בתוך הרע.
התמודדות עם רשעים
פסוקים אלו מזהירים מפני שמחה בצרות האויב ומפני קנאה ברשעים. הכותב מדגיש כי אלו מעשים שאינם ראויים בעיני ה'. בסוף, מוסבר כי אין עתיד ואין תקוות לרוע, והאור של הרשעים יכבה בסופו של דבר.
הימנעות מרשעים ומשפט נכון
הפסוקים מזהירים מפני התערבות עם אנשים רעים ושרי המדינה המכשילים, שכן מפלתם עלולה להתרחב בפתע. מצד שני, מודגש כי חוכמה דורשת הימנעות משיפוט לא הוגן, וכי מי שמכנה רשע כצדיק יזכה לרעב וזעם מצד העמים.
חוכמה בניהול חיים ומעשים
הפסוקים מדברים על החשיבות של קבלת ביקורת בנעימות ועל כוחה של תשובה נכונה. הם מדגישים את הצורך בתכנון נכון של עבודה ושל בית, כך שהעבודה בשדה תבוא לפני בניית הבית. כמו כן, הם מזהירים מפני עדות שקר או כזו שנעשית ללא ידיעה אמיתית של הדברים.
הלקח מהשדה הנטוש
הפסוקים מזהירים שלא לנקום אדם כפי שהוא פעל כלפינו. המשורר מתאר כיצד עבר בשדה של אדם עצל וראה שהשדה מלא בקוצים וסדקים, והגדר הרוס. מתוך המראה הזה, הוא למד לקח חשוב על תוצאות העצל וההזנחה.
סכנת העצלה והעוני
פסוקים אלו מתארים את התוצאות של חוסר פעילות ושינה מרובה. מי שישן זמן רב מדי ואינו פועל, יגלה שחלקו קטן ודל. בסופו של דבר, העוני יתקדם אליו במהירות, בדיוק כמו אדם שפוסק להשתמש במגן ומשאיר את עצמו חשוף לסכנה.
הפרק מסתיים באזהרה על הנזק שגורמת העצלות והעדר תשומת לב לחיים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַמִּלְחָמָה שֶׁל פִּנְחָס בֵּין הַהֲלָכָה לַקֹּדֶשׁ
״דבר אחר: ויקחו לי תרומה, הה"ד (משלי כב): נבחר שם מעושר רב. נבחר שמו של משה, שנאמר (תהלים קו): לולי משה בחירו. וכן הוא אומר״
הַפֶּרֶק מְסַבֵּל אֶת הַקּוֹשִׁים שֶׁל זַמְרִי וּפִנְחָס בְּדֶרֶךְ פְּרִישׁוּת רַבָּתִי. הַמָּקוֹר מְסַבֵּר כִּי זַמְרִי הָיָה אִישׁ עָשִׁיר וּמְשֻׁלָּם, וְעַל עֶשְׂרוֹ הָיָה מְגַאֲוֶה. הַמַּעֲשֶׂה מַתְחִיל בְּמַעֲשֵׂה זַמְרִי וְזַבִּי, שֶׁבָּאָה לְהַקְשִׁית עַל מֹשֶׁה עַל כּוֹשָׁרָהּ וְעַל גְּדֻלָּתָהּ בִּשְׁבָט בְּכֻלּוֹ. זַמְרִי הִתְעַלָּה עַל מֹשֶׁה וְהִתְנַהַל עִמּוֹ בְּעִנְיָן הַהֲלָכָה, וְהִתְאַלֵּף בְּכֹחַ עֶשְׂרוֹ וּבְמַעֲמָדוֹ כְּנָשִׂיא שֵׁבֶט. הַמַּעֲשֶׂה מַמְשִׁיךְ לְמַעֲשֵׂה פִּנְחָס, שֶׁהָיָה יָשָׁר וּבִין הַדֶּרֶךְ. פִּנְחָס הֶחְלִיט לְהִתְעַקֵּב אַחֲרֵי הַנֶּחְשֶׁת וְלִמְצֹא פִּתְרוֹן לַמַּצָּב הַמְּסֻבָּךְ שֶׁל הַמִּקְשָׁה הַהֲלָכִית. הַמָּקוֹר מְסַבֵּל אֶת הַמִּלְחָמָה הַפְּנִימִית שֶׁל פִּנְחָס וְאֶת הַתּוֹצָאָה הַקָּשָׁה שֶׁל הַדִּקְדּוּק, שֶׁלֹּא כְּדֵי לְהַשְׁאִיר מְקוֹם לְעֲבֵרָה, אֲלִי כְּדֵי לְהַצִּילוֹת מִן הַחֵטְא.
שמות רבה ל״ג:ה׳ ↗דַּרְכֵי הַמִּדּוֹת בַּבָּרַיְתָא
״ברייתא הוי דן את (חבירך) [דבריך] עד שלא תוציא אותם מפיך. חשוב מעשיך לדרך ארץ ותן שכר לפסיעותיך. והצדק לעולם עליך את הדין והוצא עצמך״
מִשְׁנַת כָּלָה רַבְתִּי חֶמֶשׁ הַמְּלַמֶּדֶת אֹתָנוּ אֶת דַּרְכֵי הַמִּדּוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים לְהַצְלָחָה בַּחַיִּים. הַבָּרַיְתָא מַנְחִיתָה לָנוּ כֵּיפָה לְדַיֵּן אֶת הָרֵעַ בְּעֵינַיִם טוֹבוֹת וְלֹא לְהוֹצִיא דְּבָרִים רָעִים מִפִּינוּ. הַמַּדְרִיךְ מְבַקֵּשׁ מֵעָלֵינוּ לִשְׁמֹר עַל הַצֶּדֶת, לִהְיוֹת עֲנִיִּים וּצְנוּעִים בְּעֵינֵי עַצְמֵנוּ וּלְהִתְבַּסֵּס עַל כִּינּוּי וּמְתִיּוּת בַּמְעַט שֶׁלָּנוּ. הַתַּלְמוּד מְבִיא רְמָזִים מִמְּקוֹרוֹת הַכְּתובִים לְכָל מִדָּה. כְּמוֹ שֶׁהַבָּרַיְתָא אוֹמֶרֶת "לְמַד שְׁמוֹנָךְ לְדַבֵּר אִינִי יוֹדֵעַ", הַגְּמָרָא מְקַשֶּׁרֶת זאת לַדְּמוּת שֶׁל אַחִימְלֵץ. הַמַּדְרִיךְ מַזְהִיר גַּם בַּכְּבִידּוּת שֶׁל הַכְּסֶף וְהַחֲבָלוֹת בְּעִנְיָנֵי הַלְוָאָה וְהַכְּבָשָׁה, וּמְצַוֶּה לִקְנוֹת שֵׁם טוֹב כְּמוֹ שֶׁנִּכְתַּב "אִם חָכְמַת חָכְמַת לָּךְ". הַמַּטְרָה הָעֶקְרוֹנִית הִיא לִבְרֹךְ בְּעֵינַיִם טוֹבוֹת וּבְנֶפֶשׁ חֲשׁוּבָה.
מסכת כלה רבתי ה׳:א׳ ↗בעקבות המפרשים
הַבְּהָלָה שֶׁל הָרָשָׁע
״מחשב להרע. חורש תחבולות רשע:״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מְתָאֵר אֶת הָאָדָם הַמְתַכְּנֵן לְעֲשׂוֹת רָע וְהוּא מַבִּיט בְּעַיִן הַמַּחְשָׁבָה הַמְמַזְּגָה תַּחְבֻּלוֹת וְתַכְנוּנִים רָעִים. הַמַּטַרְעֶשׁ הַזֶּה מְצַייֵר אֶת הַמְּצִיאוּת שֶׁל הַמּוֹתְכֵן לְהַפְרִיעַ לְזֶה אוֹ לְהַטִּיט אֶת הַזֶּה, כְּשֶׁהוּא בּוֹנֶה אֶת הַתַּכְנוּן הַמְּעֻקָּם שֶׁלּוֹ בְּעָתִיד. רַשִׁי, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסֶק, מַסְבִּיר שֶׁהָאָדָם הַזֶּה הוּא מַחְשֵׁב לְעֲשׂוֹת רָע וְהוּא בּוֹנֶה תַּחְבֻּלוֹת רָעוֹת. הַקּוֹרֵא יָכוֹל לִמְצֹא בַּדְּבָרִים הַלָּא הלְכֵּה אֶת הַתְּהוּלָה הַמְּמֻשָּׁתִית שֶׁל הַמּוֹתְכֵן לְהַשְׁחִית, כְּשֶׁהַמַּטַרְעֶשׁ מְדַגְשֵׁם אֶת הַמַּחְשָׁה הַמְּבִיאָה לְמַעֲשֶׂה רָע.
רש״י על משלי 24:8:1 ↗כנות בדיבור
״שפתים ישק. ראוים כל שפתים לנשקו:״
הפסוק מדבר על החשיבות של נתינת תשובה כנה וישירה. כאשר אדם עונה לשני בדרך ישרה ולא בערמומיות, הוא מביע כבוד אמיתי למשיב. התשובה הנכונה והגלוית היא חלק מהיושרה שבין אדם לחברו. רש"י מפרש את המילים "שפתים ישק" בצורה שונה מהמשמעות המילולית הרגילה. הוא מסביר שכל שפתים יכולות לנשק, אך הכוונה כאן היא לנשיקה של דברים פשוטים וישירים. לפי פירושו, הכוונה היא לתשובה שאינה מסתתרת מאחורי מילים מפותלות, אלא כזו שהיא ברורה וגלויה לכל.
רש״י על משלי 24:26:1 ↗הַמַּחְשָׁבָה הָרָעָה וְהַצְּלָחַת הַצַּדִּיק
״ותועבת - נסמך, כמו: שנת לעיני. ופירוש: לבני אדם איש לץ תועבת שהם יתעבוהו:״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מְסַכֵּם רַבִּים מֵהַחָכְמוֹת שֶׁל שְׁלֹמֹךְ הַמֶּלֶךְ עַל אֹפֶן שֶׁל עֵצָה לְחַיִּים נְכוֹנִים. הַטֶּקסט מַדְגִּישׁ אֶת הַסַּכָּנָה שֶׁל הַתְּכֻנּוֹת הָרָעוֹת וְאֶת הַמַּאֲמָץ הַדָּרִישׁ לִבְנוֹת בַּיִת עַל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה. הַמַּטְרָה הִיא לְהַבְחִין בֵּין הַמַּעֲשֶׂה הַזָּר לָעוֹלָם לְבֵין הַתְּבוּנָה הָעֲמוּקָה שֶׁמְּשַׁבֶּרֶת אֶת הַמְּצִיאוּת. הָאִבֶּן עֶזְרָא מְסַבֵּל כָּאן אֶת הַפְּרִישׁוּת הַלֶּגֶשׁ לַמִּלָּה "תּוֹעֵבַת". הוּא מַסְבִּיר כְּבָר שֶׁמֵּצָא הַמִּלָּה הַזֹּאת בְּמַצּב שֶׁל סְמִיכוּת, כְּמוֹ בְּבִטּוּי "שֵׁנָה לְעֵינַי". לְפִי הַפֵּרוּשׁ שֶׁלּוֹ, הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהָאָדָם הַלֵּץ הַמַּחְשְׁבָה הָרָעָה הוּא כְּזוֹ שֶׁבְּנֵי אָדָם יְעַבְּרוּ עָלֶיהָ וְיִתְעַבּוּ מִמֶּנָּה.
אבן עזרא על משלי 24:9:1 ↗הַשְּׁלִיטוּת שֶׁל הַאֲמִתָּה
״ברכת טוב - כנגד יקבוהו. וטעם ברכת טוב – שברכתו תבא עליו.״
הַפֶּסוּק הַזֶּה מַדְגִּישׁ אֶת הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל הַמַּטְרָה הַנְּכוֹנָה בְּמַשְׁמֵעַ הַמִּשְׁפָּט. כְּשֶׁמְּבַצְּעִים מַשְׁפָּט, כִּוָּנוּת הַלֵּב וְהַמַּטָּרָה הַטּוֹבָה הֵן הַיְּסוֹד לְהַשְׁלָמַת הַתַּהֲלִיךְ כְּדֵי שֶׁהַמִּשְׁפָּט יִתְקַיֵּם וְיִהְיֶה בֶּאֱמֶת צֶדֶק. הָרַב אֶבֶן עֶזְרָא מְסַבֵּר שֶׁהַמִּלָּה "בִּרְכַת טוֹב" מְצַיֶּנת שֶׁהַבְּרָכָה תָּבוֹא עַל הַמְּבַצֵּעַ. הוּא מַסְבִּיר אֶת הַמִּלָּה "כְּנֶגֶד יִקְבּוּהוּ" כְּכָךְ שֶׁהָאֲמִיתָּה וְהַצֶּדֶק הַנְּכוֹנִים יַעֲמִידוּ אֶת הָרְשָׁעִים בְּמַצָּב שֶׁל כְּבִידָה וְחֹשֶׁן.
אבן עזרא על משלי 24:25:1 ↗