כשאתה יושב לאכול עם מושל, שים לב היטב למה שנמצא לפניך.
כִּֽי־תֵ֭שֵׁב לִלְח֣וֹם אֶת־מוֹשֵׁ֑ל בִּ֥ין תָּ֝בִ֗ין אֶת־אֲשֶׁ֥ר לְפָנֶֽיךָ׃על המילים
הדברים שלפניך יכולים להיות האוכל, או המצב כולו.
משלי · פרק כג׳
משלי פרק 23
כשאתה יושב לאכול עם שליט, שים לב היטב למה שלפניך. רסן את תיאבונך ואל תתאווה למטעמיו, כי הם עלולים להטעות. אל תתאמץ להתעשר; העושר נעלם במהירות, כאילו הצמיח כנפיים ועף כנשר. אל תאכל ממזונו של אדם צר עין: הוא אומר לך לאכול ולשתות, אך לבו אינו איתך. את מה שאכלת תקיא, ודבריך הנעימים יהיו לשווא. אל תדבר באוזני כסיל, כי יבוז לדבריך הנבונים. אל תזיז גבול עתיק ואל תיכנס לשדות יתומים; מי שמגן עליהם חזק ויריב את ריבם איתך. הפנה את לבך למוסר ואת אוזניך לדברי דעת. אל תמנע מנער מוסר: גם אם תכה אותו בשבט, לא ימות, ותציל את נפשו משאול. בני, אם לבך יהיה חכם, גם לבי ישמח, ואשמח כשתדבר ביושר. אל תקנא בחוטאים, אלא ירא את ה׳ תמיד; יש עתיד ותקוותך לא תיכרת. שמע, בני, החכם והדרך את לבך בדרך הישרה. אל תהיה בין שותי יין להפרזה וזוללי בשר: השותה והזולל יתרושש, והישנוניות תלביש אותו קרעים. שמע לאביך שהוליד אותך ואל תבוז לאמך בזקנתה. קנה אמת ואל תמכור אותה, וכן חוכמה, מוסר ובינה. אביו של צדיק שמח, ומי שהוליד בן חכם שמח בו; ישמחו אביך ואמך. תן לי, בני, את לבך, ושמור את דרכיי לנגד עיניך.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
משלי כג׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
זהירות מול בעלי כוח
אם יש לך תיאבון גדול, שים סכין בגרונך.
וְשַׂמְתָּ֣ שַׂכִּ֣ין בְּלֹעֶ֑ךָ אִם־בַּ֖עַל נֶ֣פֶשׁ אָֽתָּה׃על המילים
הסכין היא דרך חריפה לומר שיש לרסן את התיאבון.
אל תשתוקק למאכלים הטעימים שלו, כי זה אוכל של כזבים.
אַל־תִּ֭תְאָו לְמַטְעַמּוֹתָ֑יו וְ֝ה֗וּא לֶ֣חֶם כְּזָבִֽים׃אל תתייגע כדי להתעשר; מתוך הבנה משלך, חדל מכך.
אַל־תִּיגַ֥ע לְֽהַעֲשִׁ֑יר מִֽבִּינָתְךָ֥ חֲדָֽל׃על המילים
אפשר להבין גם: חדל מלהסתמך על ההבנה שלך.
ה–ח
זהירות ממרות רע עין
תעיף אליו מבט, והוא כבר איננו: הוא מצמיח לעצמו כנפיים ועף בשמיים כמו נשר.
התעוף [הֲתָ֤עִיף] עֵינֶ֥יךָ בּ֗וֹ וְֽאֵ֫ינֶ֥נּוּ כִּ֤י עָשֹׂ֣ה יַעֲשֶׂה־לּ֣וֹ כְנָפַ֑יִם כְּ֝נֶ֗שֶׁר ועיף [יָע֥וּף] הַשָּׁמָֽיִם׃ (פ)אל תאכל מלחמו של אדם צר עין, ואל תתאווה למאכלים הטעימים שלו.
אַל־תִּלְחַ֗ם אֶת־לֶ֭חֶם רַ֣ע עָ֑יִן וְאַל־תתאו [תִּ֝תְאָ֗יו] לְמַטְעַמֹּתָֽיו׃כי כפי שהוא מחשב בליבו, כך הוא באמת. ״אכול ושתה״, הוא אומר לך, אבל ליבו לא איתך.
כִּ֤י ׀ כְּמוֹ־שָׁעַ֥ר בְּנַפְשׁ֗וֹ כֶּ֫ן־ה֥וּא אֱכֹ֣ל וּ֭שְׁתֵה יֹ֣אמַר לָ֑ךְ וְ֝לִבּ֗וֹ בַּל־עִמָּֽךְ׃על המילים
המילה ״שער״ מתפרשת כאן כחישוב בלב.
את הפת שאכלת תקיא, ואת הדברים הנעימים שאמרת תבזבז.
פִּֽתְּךָ־אָכַ֥לְתָּ תְקִיאֶ֑נָּה וְ֝שִׁחַ֗תָּ דְּבָרֶ֥יךָ הַנְּעִימִֽים׃ט–יב
זהירות מבורים וכיבוד יתומים
אל תדבר באוזני אדם כסיל, כי הוא יזלזל בתבונה שבדבריך.
בְּאָזְנֵ֣י כְ֭סִיל אַל־תְּדַבֵּ֑ר כִּֽי־יָ֝ב֗וּז לְשֵׂ֣כֶל מִלֶּֽיךָ׃אל תזיז גבול שקיים מימים קדומים, ואל תיכנס לשדות של יתומים.
אַל־תַּ֭סֵּג גְּב֣וּל עוֹלָ֑ם וּבִשְׂדֵ֥י יְ֝תוֹמִ֗ים אַל־תָּבֹֽא׃כי הגואל שלהם חזק, והוא יריב איתך את הריב שלהם.
כִּֽי־גֹאֲלָ֥ם חָזָ֑ק הֽוּא־יָרִ֖יב אֶת־רִיבָ֣ם אִתָּֽךְ׃על המילים
זהותו של הגואל אינה מפורשת כאן.
כוון את ליבך לקבל מוסר, ואת אוזניך לשמוע דברי דעת.
הָבִ֣יאָה לַמּוּסָ֣ר לִבֶּ֑ךָ וְ֝אָזְנֶ֗ךָ לְאִמְרֵי־דָֽעַת׃יג–טז
מוּסָר לַבֵּן וְשִׂמְחַת הָאָב
אל תמנע מנער חינוך ומשמעת, כי אם תכה אותו בשבט, הוא לא ימות.
אַל־תִּמְנַ֣ע מִנַּ֣עַר מוּסָ֑ר כִּֽי־תַכֶּ֥נּוּ בַ֝שֵּׁ֗בֶט לֹ֣א יָמֽוּת׃אתה תכה אותו בשבט, ותציל את נפשו מן השאול.
אַ֭תָּה בַּשֵּׁ֣בֶט תַּכֶּ֑נּוּ וְ֝נַפְשׁ֗וֹ מִשְּׁא֥וֹל תַּצִּֽיל׃על המילים
השאול הוא עולם המתים.
בני, אם הלב שלך יהיה חכם, הלב שלי ישמח; גם אני אשמח.
בְּ֭נִי אִם־חָכַ֣ם לִבֶּ֑ךָ יִשְׂמַ֖ח לִבִּ֣י גַם־אָֽנִי׃והכליות שלי יעלזו כששפתיך ידברו דברים ישרים.
וְתַעְלֹ֥זְנָה כִלְיוֹתָ֑י בְּדַבֵּ֥ר שְׂ֝פָתֶ֗יךָ מֵישָׁרִֽים׃על המילים
הכליות מבטאות כאן רגשות פנימיים.
יז–כ
הדרכה לחיים של יראת שמיים
אל תקנא בלבך בחוטאים, אלא חיה ביראת ה׳ כל היום.
אַל־יְקַנֵּ֣א לִ֭בְּךָ בַּֽחַטָּאִ֑ים כִּ֥י אִם־בְּיִרְאַת־יְ֝הוָ֗ה כָּל־הַיּֽוֹם׃כי יש עתיד, והתקווה שלך לא תיכרת.
כִּ֭י אִם־יֵ֣שׁ אַחֲרִ֑ית וְ֝תִקְוָתְךָ֗ לֹ֣א תִכָּרֵֽת׃על המילים
המילה ״אחרית״ יכולה לציין את העתיד או את מה שיקרה בסופו של דבר.
תקשיב, בני, תחכים ותכוון את לבך לדרך הנכונה.
שְׁמַע־אַתָּ֣ה בְנִ֣י וַחֲכָ֑ם וְאַשֵּׁ֖ר בַּדֶּ֣רֶךְ לִבֶּֽךָ׃אל תהיה עם מי ששותים יין לשוכרה, ועם מי שזוללים בשר.
אַל־תְּהִ֥י בְסֹֽבְאֵי־יָ֑יִן בְּזֹלֲלֵ֖י בָשָׂ֣ר לָֽמוֹ׃כא–כד
עצות על התנהגות וערכים
כי מי ששותה לשוכרה וזולל יתרושש, והנמנום ילביש אותו בבגדים קרועים.
כִּי־סֹבֵ֣א וְ֭זוֹלֵל יִוָּרֵ֑שׁ וּ֝קְרָעִ֗ים תַּלְבִּ֥ישׁ נוּמָֽה׃הקשב לאביך, שהוליד אותך, ואל תבוז לאימך כשהיא מזדקנת.
שְׁמַ֣ע לְ֭אָבִיךָ זֶ֣ה יְלָדֶ֑ךָ וְאַל־תָּ֝ב֗וּז כִּֽי־זָקְנָ֥ה אִמֶּֽךָ׃קנה אמת ואל תמכור אותה; קנה גם חוכמה, מוסר ובינה.
אֱמֶ֣ת קְ֭נֵה וְאַל־תִּמְכֹּ֑ר חָכְמָ֖ה וּמוּסָ֣ר וּבִינָֽה׃אביו של אדם צדיק ישמח מאוד, ומי שהוליד ילד חכם ישמח בו.
גול [גִּ֣יל] יגול [יָ֭גִיל] אֲבִ֣י צַדִּ֑יק יולד [וְיוֹלֵ֥ד] חָ֝כָ֗ם וישמח־[יִשְׂמַח־] בּֽוֹ׃כה–כח
שִׂמְחַת הַהוֹרִים וְאַחֲרָיוּת הַלֵּב
ישמחו אביך ואימך, ומי שילדה אותך תשמח מאוד.
יִֽשְׂמַח־אָבִ֥יךָ וְאִמֶּ֑ךָ וְ֝תָגֵ֗ל יֽוֹלַדְתֶּֽךָ׃תן לי, בני, את ליבך, ושעיניך ישמרו על דרכיי.
תְּנָֽה־בְנִ֣י לִבְּךָ֣ לִ֑י וְ֝עֵינֶ֗יךָ דְּרָכַ֥י תרצנה [תִּצֹּֽרְנָה׃]על המילים
בנוסח הכתוב מופיע ״תרצנה״, שאפשר להבין ממנו שהעיניים ירצו את דרכיי. לפי הקריאה ״תצרנה״, הן ישמרו על דרכיי.
כי זונה היא כמו בור עמוק, ואישה נוכרייה היא כמו באר צרה.
כִּֽי־שׁוּחָ֣ה עֲמֻקָּ֣ה זוֹנָ֑ה וּבְאֵ֥ר צָ֝רָ֗ה נָכְרִיָּֽה׃גם היא אורבת כמו שודד, ומוסיפה בוגדים בקרב בני האדם.
אַף־הִ֭יא כְּחֶ֣תֶף תֶּֽאֱרֹ֑ב וּ֝בוֹגְדִ֗ים בְּאָדָ֥ם תּוֹסִֽף׃כט–לב
הַיַּיִן שֶׁמּוֹשֵׁךְ וְנוֹשֵׁךְ
למי יש אוי? למי אבוי? למי מריבות? למי תלונות? למי פצעים בלי סיבה? למי עיניים אדומות?
לְמִ֨י א֥וֹי לְמִ֪י אֲב֡וֹי לְמִ֤י מדונים [מִדְיָנִ֨ים ׀] לְמִ֥י שִׂ֗יחַ לְ֭מִי פְּצָעִ֣ים חִנָּ֑ם לְ֝מִ֗י חַכְלִל֥וּת עֵינָֽיִם׃על המילים
המילה ״שיח״ יכולה לציין תלונה או דיבור.
לאלה שמתעכבים על היין, לאלה שבאים לבדוק יין מעורב.
לַֽמְאַחֲרִ֥ים עַל־הַיָּ֑יִן לַ֝בָּאִ֗ים לַחְקֹ֥ר מִמְסָֽךְ׃אל תסתכל ביין כשהוא מאדים, כשהוא מראה את צבעו בכוס, כשהוא זורם בקלות.
אַל־תֵּ֥רֶא יַיִן֮ כִּ֪י יִתְאַ֫דָּ֥ם כִּֽי־יִתֵּ֣ן בכיס [בַּכּ֣וֹס] עֵינ֑וֹ יִ֝תְהַלֵּ֗ךְ בְּמֵישָׁרִֽים׃על המילים
בכתיב מופיע ״בכיס״, ובקריאה המקובלת ״בכוס״. ״עינו״ יכולה לציין את מראה היין.
בסוף הוא נושך כמו נחש ומכיש כמו צפעוני.
אַ֭חֲרִיתוֹ כְּנָחָ֣שׁ יִשָּׁ֑ךְ וּֽכְצִפְעֹנִ֥י יַפְרִֽשׁ׃לג–לה
הַשְׁפָּעַת הַשְׁכּוֹר וְהַתְּעוּתָה
העיניים שלך יראו דברים זרים, והלב שלך ידבר דברים הפוכים ומשובשים.
עֵ֭ינֶיךָ יִרְא֣וּ זָר֑וֹת וְ֝לִבְּךָ֗ יְדַבֵּ֥ר תַּהְפֻּכֽוֹת׃על המילים
״זרות״ עשוי להתפרש כמראות מוזרים או כנשים זרות.
תהיה כמו מי ששוכב בלב ים, וכמו מי ששוכב בראש תורן של ספינה.
וְ֭הָיִיתָ כְּשֹׁכֵ֣ב בְּלֶב־יָ֑ם וּ֝כְשֹׁכֵ֗ב בְּרֹ֣אשׁ חִבֵּֽל׃״היכו אותי, אבל לא כאב לי; הלמו בי, אבל לא הרגשתי. מתי אתעורר? אמשיך לחפש אותו עוד.״
הִכּ֥וּנִי בַל־חָלִיתִי֮ הֲלָמ֗וּנִי בַּל־יָ֫דָ֥עְתִּי מָתַ֥י אָקִ֑יץ א֝וֹסִ֗יף אֲבַקְשֶׁ֥נּוּ עֽוֹד׃על המילים
לא נאמר כאן במפורש מהו הדבר שהוא רוצה לחפש שוב.
Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
זהירות מול בעלי כוח
כִּֽי־תֵ֭שֵׁב לִלְח֣וֹם אֶת־מוֹשֵׁ֑ל בִּ֥ין תָּ֝בִ֗ין אֶת־אֲשֶׁ֥ר לְפָנֶֽיךָ׃
וְשַׂמְתָּ֣ שַׂכִּ֣ין בְּלֹעֶ֑ךָ אִם־בַּ֖עַל נֶ֣פֶשׁ אָֽתָּה׃
אַל־תִּ֭תְאָו לְמַטְעַמּוֹתָ֑יו וְ֝ה֗וּא לֶ֣חֶם כְּזָבִֽים׃
אַל־תִּיגַ֥ע לְֽהַעֲשִׁ֑יר מִֽבִּינָתְךָ֥ חֲדָֽל׃
ה–ח
זהירות ממרות רע עין
התעוף [הֲתָ֤עִיף] עֵינֶ֥יךָ בּ֗וֹ וְֽאֵ֫ינֶ֥נּוּ כִּ֤י עָשֹׂ֣ה יַעֲשֶׂה־לּ֣וֹ כְנָפַ֑יִם כְּ֝נֶ֗שֶׁר ועיף [יָע֥וּף] הַשָּׁמָֽיִם׃ (פ)
אַל־תִּלְחַ֗ם אֶת־לֶ֭חֶם רַ֣ע עָ֑יִן וְאַל־תתאו [תִּ֝תְאָ֗יו] לְמַטְעַמֹּתָֽיו׃
כִּ֤י ׀ כְּמוֹ־שָׁעַ֥ר בְּנַפְשׁ֗וֹ כֶּ֫ן־ה֥וּא אֱכֹ֣ל וּ֭שְׁתֵה יֹ֣אמַר לָ֑ךְ וְ֝לִבּ֗וֹ בַּל־עִמָּֽךְ׃
פִּֽתְּךָ־אָכַ֥לְתָּ תְקִיאֶ֑נָּה וְ֝שִׁחַ֗תָּ דְּבָרֶ֥יךָ הַנְּעִימִֽים׃
ט–יב
זהירות מבורים וכיבוד יתומים
בְּאָזְנֵ֣י כְ֭סִיל אַל־תְּדַבֵּ֑ר כִּֽי־יָ֝ב֗וּז לְשֵׂ֣כֶל מִלֶּֽיךָ׃
אַל־תַּ֭סֵּג גְּב֣וּל עוֹלָ֑ם וּבִשְׂדֵ֥י יְ֝תוֹמִ֗ים אַל־תָּבֹֽא׃
כִּֽי־גֹאֲלָ֥ם חָזָ֑ק הֽוּא־יָרִ֖יב אֶת־רִיבָ֣ם אִתָּֽךְ׃
הָבִ֣יאָה לַמּוּסָ֣ר לִבֶּ֑ךָ וְ֝אָזְנֶ֗ךָ לְאִמְרֵי־דָֽעַת׃
יג–טז
מוּסָר לַבֵּן וְשִׂמְחַת הָאָב
אַל־תִּמְנַ֣ע מִנַּ֣עַר מוּסָ֑ר כִּֽי־תַכֶּ֥נּוּ בַ֝שֵּׁ֗בֶט לֹ֣א יָמֽוּת׃
אַ֭תָּה בַּשֵּׁ֣בֶט תַּכֶּ֑נּוּ וְ֝נַפְשׁ֗וֹ מִשְּׁא֥וֹל תַּצִּֽיל׃
בְּ֭נִי אִם־חָכַ֣ם לִבֶּ֑ךָ יִשְׂמַ֖ח לִבִּ֣י גַם־אָֽנִי׃
וְתַעְלֹ֥זְנָה כִלְיוֹתָ֑י בְּדַבֵּ֥ר שְׂ֝פָתֶ֗יךָ מֵישָׁרִֽים׃
יז–כ
הדרכה לחיים של יראת שמיים
אַל־יְקַנֵּ֣א לִ֭בְּךָ בַּֽחַטָּאִ֑ים כִּ֥י אִם־בְּיִרְאַת־יְ֝הוָ֗ה כָּל־הַיּֽוֹם׃
כִּ֭י אִם־יֵ֣שׁ אַחֲרִ֑ית וְ֝תִקְוָתְךָ֗ לֹ֣א תִכָּרֵֽת׃
שְׁמַע־אַתָּ֣ה בְנִ֣י וַחֲכָ֑ם וְאַשֵּׁ֖ר בַּדֶּ֣רֶךְ לִבֶּֽךָ׃
אַל־תְּהִ֥י בְסֹֽבְאֵי־יָ֑יִן בְּזֹלֲלֵ֖י בָשָׂ֣ר לָֽמוֹ׃
כא–כד
עצות על התנהגות וערכים
כִּי־סֹבֵ֣א וְ֭זוֹלֵל יִוָּרֵ֑שׁ וּ֝קְרָעִ֗ים תַּלְבִּ֥ישׁ נוּמָֽה׃
שְׁמַ֣ע לְ֭אָבִיךָ זֶ֣ה יְלָדֶ֑ךָ וְאַל־תָּ֝ב֗וּז כִּֽי־זָקְנָ֥ה אִמֶּֽךָ׃
אֱמֶ֣ת קְ֭נֵה וְאַל־תִּמְכֹּ֑ר חָכְמָ֖ה וּמוּסָ֣ר וּבִינָֽה׃
גול [גִּ֣יל] יגול [יָ֭גִיל] אֲבִ֣י צַדִּ֑יק יולד [וְיוֹלֵ֥ד] חָ֝כָ֗ם וישמח־[יִשְׂמַח־] בּֽוֹ׃
כה–כח
שִׂמְחַת הַהוֹרִים וְאַחֲרָיוּת הַלֵּב
יִֽשְׂמַח־אָבִ֥יךָ וְאִמֶּ֑ךָ וְ֝תָגֵ֗ל יֽוֹלַדְתֶּֽךָ׃
תְּנָֽה־בְנִ֣י לִבְּךָ֣ לִ֑י וְ֝עֵינֶ֗יךָ דְּרָכַ֥י תרצנה [תִּצֹּֽרְנָה׃]
כִּֽי־שׁוּחָ֣ה עֲמֻקָּ֣ה זוֹנָ֑ה וּבְאֵ֥ר צָ֝רָ֗ה נָכְרִיָּֽה׃
אַף־הִ֭יא כְּחֶ֣תֶף תֶּֽאֱרֹ֑ב וּ֝בוֹגְדִ֗ים בְּאָדָ֥ם תּוֹסִֽף׃
כט–לב
הַיַּיִן שֶׁמּוֹשֵׁךְ וְנוֹשֵׁךְ
לְמִ֨י א֥וֹי לְמִ֪י אֲב֡וֹי לְמִ֤י מדונים [מִדְיָנִ֨ים ׀] לְמִ֥י שִׂ֗יחַ לְ֭מִי פְּצָעִ֣ים חִנָּ֑ם לְ֝מִ֗י חַכְלִל֥וּת עֵינָֽיִם׃
לַֽמְאַחֲרִ֥ים עַל־הַיָּ֑יִן לַ֝בָּאִ֗ים לַחְקֹ֥ר מִמְסָֽךְ׃
אַל־תֵּ֥רֶא יַיִן֮ כִּ֪י יִתְאַ֫דָּ֥ם כִּֽי־יִתֵּ֣ן בכיס [בַּכּ֣וֹס] עֵינ֑וֹ יִ֝תְהַלֵּ֗ךְ בְּמֵישָׁרִֽים׃
אַ֭חֲרִיתוֹ כְּנָחָ֣שׁ יִשָּׁ֑ךְ וּֽכְצִפְעֹנִ֥י יַפְרִֽשׁ׃
לג–לה
הַשְׁפָּעַת הַשְׁכּוֹר וְהַתְּעוּתָה
עֵ֭ינֶיךָ יִרְא֣וּ זָר֑וֹת וְ֝לִבְּךָ֗ יְדַבֵּ֥ר תַּהְפֻּכֽוֹת׃
וְ֭הָיִיתָ כְּשֹׁכֵ֣ב בְּלֶב־יָ֑ם וּ֝כְשֹׁכֵ֗ב בְּרֹ֣אשׁ חִבֵּֽל׃
הִכּ֥וּנִי בַל־חָלִיתִי֮ הֲלָמ֗וּנִי בַּל־יָ֫דָ֥עְתִּי מָתַ֥י אָקִ֑יץ א֝וֹסִ֗יף אֲבַקְשֶׁ֥נּוּ עֽוֹד׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
כשאתה יושב לאכול עם שליט, שים לב היטב למה שמונח לפניך. רסן את תאבונך, ואל תתאווה למאכליו המשובחים, כי הם עלולים להטעות. אל תתייגע בניסיון להתעשר; חדל להסתמך על תבונתך לשם כך. הרי ברגע שתביט בעושר, הוא כבר איננו: הוא מצמיח כנפיים ועף לשמיים כנשר. אל תאכל מלחמו של אדם צר עין ואל תתאווה למאכליו. הוא אומר לך ״אכול ושתה״, אך בלבו אינו רוצה בכך. את הפת שאכלת תקיא, ודברי הנועם שאמרת יהיו לשווא. אל תדבר באוזני כסיל, כי הוא יבוז לדברי התבונה שלך. אל תזיז גבול עתיק ואל תפלוש לשדות יתומים, כי מגינם חזק והוא יריב את ריבם נגדך. הפנה את לבך למוסר ואת אוזנך לדברי דעת. אל תמנע מוסר מנער: אם תכה אותו בשבט, לא ימות. כך תציל את נפשו מן השאול. בני, אם לבך יהיה חכם, גם לבי ישמח. אשמח בכל לבי כששפתיך ידברו דברי יושר. אל תקנא בחוטאים, אלא התמד ביראת ה׳ כל היום; כי יש עתיד, ותקוותך לא תאבד. שמע, בני, היה חכם וכוון את לבך בדרך הנכונה. אל תתרועע עם מרבים לשתות יין ועם זוללי בשר, כי השתיין והזולל יתרוששו, והשינה תלביש אותם בלויי סחבות. שמע לאביך, שהוליד אותך, ואל תבוז לאמך כשהזדקנה. קנה אמת ואל תמכור אותה; רכוש חוכמה, מוסר ובינה. אביו של צדיק שמח שמחה גדולה, ומי שהוליד בן חכם שמח בו. ישמחו אביך ואמך, ותשמח מי שילדה אותך. בני, תן לי את לבך, ושמור את עיניך על דרכיי. כי זונה היא כבור עמוק, ואישה נוכרייה כבאר צרה. היא אורבת כגנב ומרבה בוגדים בקרב בני האדם. למי צער וקריאות כאב? למי מריבות ותלונות? למי פצעים ללא סיבה ועיניים אדומות? למתעכבים על היין, לבאים לחפש משקאות מעורבים. אל תימשך למראה היין כשהוא אדום, כשהוא נוצץ בכוס ויורד בקלות. בסופו הוא נושך כנחש ועוקץ כצפע. עיניך יראו דברים מוזרים ולבך ידבר דברים מעוותים. תהיה כשוכב בלב ים, כשוכב בראש תורן. תאמר: ״היכו אותי ולא כאב לי, חבטו בי ולא הרגשתי. מתי אתעורר? אבקש עוד יין.״
פסוקים א–ד
זהירות מול בעלי כוח
הפסוקים מזהירים מפני הרעבתנות והתפתות למעמדות גבוהים בבחינת טעמי כבוד מזויפים. הכוונה היא להיזהר ביראת כבוד מול שליטים, לשמור על שליטה עצמית ואולי אפילו להגביל את התאווה למאכלם, שכן המעמד והשפע שלהם עשויים להיות מטעים. בנוסף, מומלץ שלא להתאמץ יתר על המידה לצבור עושר מתוך רדיפה אחרי חומריות.
פסוקים ה–ח
זהירות ממרות רע עין
הפסוקים מזהירים מפני הרדיפה אחר עושר לא יציב ומהתעניינות במאכלים של אדם רע עין. הכסף והרכוש הם זמניים ועלולים להיעלם במהירות. האדם הרע עין מציג פנים ידידותיות בזמן שאכילתו ושתייתו מחושבות, וליבו אינו באמת איתך. בסופו של דבר, הטעם של האוכל הזה יהיה מר ויהרוס את דבריך הנעימים.
פסוקים ט–יב
זהירות מבורים וכיבוד יתומים
הפסוקים מזהירים מפני שיח מיותר עם אנשים טיפשים שאינם מעריכים חוכמה, ומתקיים איסור על גזלת שדות יתומים. הסיבה לכך היא שהגואל של היתום חזק ויעמוד על זכותו מול הגזלן. החלק האחרון קורא להשקיע את הלב והאוזניים בלמידת מוסר ודעת.
פסוקים יג–טז
מוּסָר לַבֵּן וְשִׂמְחַת הָאָב
הַדּוֹבֵר מְבַקֵּשׁ לֹא לִמְנֹעַ מוּסָר מִנַּעַר. הוּא אוֹמֵר שֶׁאִם יַכּוּ אוֹתוֹ בְּמַקֵּל, הוּא לֹא יָמוּת, וְשֶׁהַמַּכָּה תַּצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ מִשְּׁאוֹל. אַחַר כָּךְ הוּא פּוֹנֶה אֶל בְּנוֹ: אִם לִבּוֹ יִהְיֶה חָכָם, גַּם לֵב הָאָב יִשְׂמַח. כְּשֶׁהַבֵּן יְדַבֵּר דְּבָרִים יְשָׁרִים, הַשִּׂמְחָה תּוּרְגַּשׁ גַּם בְּתוֹךְ גּוּפוֹ שֶׁל הָאָב.
פסוקים יז–כ
הדרכה לחיים של יראת שמיים
הפסוקים מזהירים מפני קנאה בחטאים ומדגישים את חשיבות יראת השם לאורך כל היום, מתוך תקווה לעתיד וסוף טוב. הבן נקרא להקשיב ולהוביל את לבו בחוכמה, ולהתרחק מאנשים שמרעבים בבטלה לבשר ומשתכרים ביין, כדי לשמור על דרך נכונה.
פסוקים כא–כד
עצות על התנהגות וערכים
הפסוקים מזהירים מפני בזבוז ורדידות שמובילים לעוני. הם מצווים להקשיב להורים ולכבד אותם בזיקנה. החוכמה קוראת לרכוש אמת וערכים נצחיים שלא ניתן למכור, ומדגישה את השמחה של ההורים בילדם החכם והצדיק.
פסוקים כה–כח
שִׂמְחַת הַהוֹרִים וְאַחֲרָיוּת הַלֵּב
הַפֶּסֶק מְתַחְבֵּל בֵּין הַשָּׂכָר הָרֶגְשִׁי שֶׁל הַהוֹרִים לְעֵינֵי בְּנֵיהֶם, לְבֵין הַקְּרִיאָה לְהַקְדִּישׁ אֶת הַלֵּב לַיְּשָׁרִים, וְלַאַשְׁלָעוֹת הַסַּכָּנָה שֶׁל הַיָּצְאוּ מִן הַדֶּרֶךְ. הַכְּתִיב מַזְהִיר מִפְּנֵי הַתֹּעָיָה שֶׁל הַזּוֹנָה וְהַנָּכְרִיָּה, הַמַּטְרִידִים אֶת הָאָדָם בִּבְגִידָה וּבְעֹמֶק הַנְּזִיקָה.
פסוקים כט–לב
הַיַּיִן שֶׁמּוֹשֵׁךְ וְנוֹשֵׁךְ
לְמִי יֵשׁ קְרִיאוֹת שֶׁל כְּאֵב, מְרִיבוֹת, תְּלוּנוֹת, פְּצָעִים לְלֹא סִבָּה וְעֵינַיִם אֲדֻמּוֹת? לְמִי שֶׁמְּאַחֵר לָשֶׁבֶת עַל הַיַּיִן וּבָא לְחַפֵּשׂ יַיִן מָזוּג. הָאַזְהָרָה הִיא לֹא לְהִמָּשֵׁךְ אַחֲרֵי הַיַּיִן כְּשֶׁהוּא אָדֹם וְנוֹצֵץ בַּכּוֹס וּמַחֲלִיק בַּגָּרוֹן. בַּסּוֹף הוּא נוֹשֵׁךְ כְּמוֹ נָחָשׁ וְעוֹקֵץ כְּמוֹ צֶפַע.
פסוקים לג–לה
הַשְׁפָּעַת הַשְׁכּוֹר וְהַתְּעוּתָה
הַפֶּסֶק מַתְאַתֵּר אֶת הַהַשְׁפָּעָה הַמְּסֻכֶּנֶת שֶׁל הַשְׁכּוֹר. הַמְּתִיבְתָּן מַתְּאַסֵּר כִּי הַמַּבָּט וְהַמַּחְשָׁבָה יְהַכְלִים בְּתַעְיוּת וּתְעוּתָה. הַשְׁכּוֹר חָווֶה הַכָּעַס וְהַכְּאֵב בְּלִי הַבָּנָה, וְהוּא מַמְשִיךְ לְחַפֵּשׂ אֶת הַנִּיחוֹת שֶׁל הַשְׁכּוֹר בְּלִי לָמַד אֶת הַלֶּקַח.
כשאתה יושב לאכול עם שליט, שים לב היטב למה שלפניך. אם אתה בעל תיאבון גדול, רסן את עצמך. אל תתאווה למעדניו, כי זהו לחם מתעתע. אל תתייגע כדי להתעשר; חדל מלסמוך על תבונתך לשם כך. האם תישא אליו את עיניך? והנה איננו: העושר מצמיח לעצמו כנפיים ועף כנשר לשמים. אל תאכל את לחמו של אדם צר עין ואל תתאווה למעדניו. הוא אומר לך ״אכול ושתה״, אך לבו אינו איתך. את הפת שאכלת תקיא, ודבריך הנעימים יהיו לשווא. אל תדבר באוזני כסיל, כי יבוז לדברי החוכמה שלך. אל תסיג גבול עתיק ואל תפלוש לשדות יתומים, כי גואלם חזק והוא יריב את ריבם איתך. הטה את לבך לקבל מוסר ואת אוזניך לדברי דעת. אל תמנע מנער חינוך: אם תכה אותו בשבט, הוא לא ימות. אתה מכה אותו בשבט וכך מציל את נפשו מן השאול. בני, אם יהיה לבך חכם, ישמח גם לבי. אשמח בכל לבי כששפתיך ידברו דברי יושר. אל תקנא בחוטאים; ירא את ה׳ כל היום. כי יש עתיד, ותקוותך לא תיכרת. שמע, בני, היה חכם והדרֵך את לבך בדרך הנכונה. אל תהיה בין מרבי שתיית יין ובין הזוללים בשר, כי השיכור והזולל יתרוששו, והישנוניות תלביש אותם סחבות. שמע לאביך שהוליד אותך, ואל תבוז לאמך כשהזדקנה. קנה אמת ואל תמכור אותה; קנה חוכמה, מוסר ובינה. אביו של צדיק ישמח מאוד, ומי שהוליד בן חכם ישמח בו. ישמחו אביך ואמך, ותגל מי שילדה אותך. בני, תן לי את לבך ושמור את עיניך בדרכיי. כי הזונה היא בור עמוק, והאישה הנוכרייה היא באר צרה. היא אורבת כגנב ומרבה את הבוגדים בין בני האדם. למי אוי? למי אבוי? למי מריבות ותלונות? למי פצעים ללא סיבה ועיניים אדומות? לאלה שמאחרים לשבת על היין, שבאים לחפש משקה מעורב. אל תתבונן ביין כשהוא מאדים, כשהוא נוצץ בכוס ויורד חלק בגרון. בסופו הוא נושך כנחש ועוקץ כצפע. עיניך יראו דברים זרים ולבך ידבר דברים מעוותים. תהיה כמי ששוכב בלב ים או בראש תורן. תאמר: ״היכו אותי ולא כאב לי, הלמו בי ולא ידעתי. מתי אתעורר? אבקש אותו שוב.״
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַהַחְלָטָה עַל הַשָּׁנָה הַמְעֹוּבֶרֶת
״דבר אחר: החדש הזה לכם למה אמר הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן? לפי שקדוש החודש בשלשה. כשבקש הקדוש ברוך הוא לקדש את החודש, אמר הקדוש״
בְּסֵפֶר שְׁמוֹת רַבָּה מֻסְבָּר הַמַּעֲמָד הַהֲלָכִי שֶׁל הַכְּנִיסַת הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה. הַמְּסֹרֶת מְסַבֶּת שֶׁכְּשֶׁהָיוּ הַחֲכָמִים רוֹצִים לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה, הֵם הִתְקַבְּצוּ עִם עֲשָׂרָה זְקֵנִים וְְאַב בֵּית דִּין. הַמַּטְרָה הָיְתָה לְקַבֵּעַ אִם הַשָּׁנָה הַבָּאָה תִּהְיֶה בְּשֵׁנִי עֶשְׂרֵה חדָשִׁים אוֹ בְּשֵׁנִי שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חדָשִׁים. כְּשֶׁהַחֲכָמִים בָּקְשׁוּ אֶת הַכְּרָאתָם, הַשֵּׁם הִסְכִּים אִתָּם וְאוֹר הִתְגַּלָּה בַּבַּיִת. הַמַּסּוֹרֶת מְבִיאָה מִקְרִים מִן הַמֶּקָּרִים, כְּמוֹ יְמֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, שֶׁבָּאוּ לְהַסְבִּיר אֶת הַמִּסְפָּר הַסְּפֵצִיפִי שֶׁל הַזְּקֵנִים. הַמַּעֲמָד הַזֶּה מְדַגֵּשׁ אֶת הַמִּקְרוֹם שֶׁבַּמְּלוֹךְ וּבַחֲכָמִים שֶׁכָּל הַחֲלָטָה שֶׁל צַדִּיקִים וְזָקֵנִים מְקֻבֶּלֶת עַל יְדֵי הַשֵּׁם. הַסּוֹבֵר כָּאן מַתְחִיל בְּהַסְבָּרָה עַל הַמַּבְנֶה הַהֲלָכִי וְאָז עוֹבֵר לְהַצְגַּת הַדְּמוּיוֹת הַהִיסְטוֹרִיּוֹת.
שמות רבה ט״ו:כ׳ ↗גבולות ואיסורים מתוך חריגה מהמצוות
״מנין לעוקר תחומים של שבטים שעובר בלא תעשה תלמוד לומר לא תסיג גבול רעך, מנין למחליף דברי רבי אליעזר בדברי רבי יהושע ודברי רבי יהושע״
הספרי מפרט כמה מקרים שבהם אדם עובר על איסור "לא תסיג גבול רעך", כלומר, הוא פוגע בזכויות של הזולת או משנה את הסדר הקיים. הטקסט מביא דוגמאות שונות: עקירת גבולות של שבטים, החלפת דברי חכמים, קביעת טמא כטהור ולהיפך, ואפילו מכירת קבר אבות. כל אלו נחשבים לעבירות של חריגה מהגדרות המקובלות. הפרשנות כאן מתמקדת בהרחבת האיסור של גבולות. הספרי מראה שגם אם האיסור נראה רחוק מהמשמעות המצומצמת של גבול פיזי, הוא נובע מהחריגה מהחוק והמצווה. המקור מציג רשימה של מעשים שכל אחד מהם מהווה עבירה על איסור "לא תסיג גבול רעך", ומדגיש שגם במקומות שבהם נראה שאין פגיעה ישירה, ישנה חשיבות לשמירה על הסדר והחוק.
ספרי דברים קפ״ח:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
הזהירות מהתנהגות לא ראויה מול אדם רע
״פתך. שאכלתו בביתו סוף שתקיאנה מפני הבושה:״
הפסוק מתאר מצב שבו אדם אוכל ושותה יחד עם אדם בעל כוח או מעמד, אך עליו להיזהר מאוד. הטקסט מזהיר שלא לקמוץ בבשר של אדם כזה, כי האוכל הזה עשוי להיות בעל משמעות אחרת. המטרה היא לא להיכשל בבחינת תאוות בצע או כבוד שקר שעלולים להביא בושה. רש"י מסביר שהבעיה היא שהאדם עשוי לאכול בביתו של האדכן, אך בסוף ירגיש בושה ויצטרך להקיא את מה שאכל. הפרשן מתמקד בתחושת הבושה והחוסר נוחות שנובעים מהתנהגות לא נאותה מול אנשים בעלי השפעה. הוא לא קובע חובה הלכתית, אלא מפרש את המניעה מתוך הפחד מההשלכות המוסריות והחברתיות של המעשה.
רש״י על משלי 23:8:1 ↗הסכנה שבקשר עם אישה רעה
״ובאר צרה. אשטריינ"א בלעז:״
בפסוק זה, שנמצא בספר משלי, מופיע תיאור של אישה שהיא כבור גວע. המילה "בור" מרמזת על מקום עמוק, מסוכן ובלתי צפוי, שבו אדם עלול ליפול ולא לדעת איך לצאת. הפסוק מזהיר מפני קשר עם אישה כזו, שגורמת לנזק וקושי גדול. רש"י, בפירושו על הפסוק, מסביר את המילה "צרה" כסוג של קושי או מצוקה. הוא משתמש בביטוי "אשטריינא" כדי להדגיש שמדובר בבעיה מורכבת ומלחיצה שקשה להתיר. הפירוש מתמקד בקושי המעשי והרגשי שנוצר כתוצאה מהקשר הזה.
רש״י על משלי 23:27:1 ↗הִתְרַתְּעוּת הַדִּבּוּר וְהַשְּׁלִיטָה עַל הַלָּשׁוֹן
״אל תדבר - ליסרו כי הוא יבוז לשכל מליך והם דבריך הנעימים.״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מְתַקְשֵׁט בְּהַצַּעָה לְהִתְרַע מִן הַמִּלִּים שֶׁמַּעֲלֶה אֶת הָעֶצֶם שֶׁל הַדּוֹבֵר. הַכְּתִיב מַזְהִיר לֹא לְהַשְׁמִיעַ שׁוֹבֶר וְלֹא הֶבְלֵי דִּבּוּר לְפָנֵי אדם חָשׁוּב אוֹ מַלְכִּים, כִּי זֶה עָלֶה עַל הַכָּבוֹד שֶׁל הַמֶּמְשָׁלָה וְעַל הַשֵּׂכֶל הַמְּתֻק שֶׁבְּדִבְרֵיךָ. אִם תְּדַבֵּר בְּאֹפֶן שֶׁנִּתְפָּס כְּבָזוּק, הַדִּבּוּר הַנָּעִים שֶׁלְּךָ יֵרָאֶה כְּחַיִשׁ וְלֹא כְּחָכְמָה. רַבֵּי הַפֶּסֶק, כְּמוֹ אֲבֶן עֶזְרָא, מְסַבְּרִים שֶׁהַמַּטָּרָה הִיא לְמַנְעוּת מִדִּבּוּר שֶׁמְּבַזֶּה אֶת הַשֵּׂכֶל. הַמּוֹדָע כִּי הַמִּלִּים שֶׁלְּךָ יְכוֹלוֹת לִהְיוֹת נְעִימוֹת, הַבַּעַל הַמִּשְׁמַע צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַל עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַשְׁחִית אֶת הַדִּבּוּר הַטּוֹב בְּהַתְפָּלָאוֹת הַמְבַזּוֹת אֶת הַשֵּׂכֶל.
אבן עזרא על משלי 23:9:1 ↗כוונה של הלב
״תנה בני - היא כונת הלב לקבל בדבור.״
בפרשת המשלי, כשאנו קוראים "תנה בני", החוקר אבן עזרא מסביר שהבקשה אינה רק להקשיב למילים, אלא להכין את הלב לקבלת הדברים. הכוונה היא שהלב צריך להיות פנוי ומוכן להשראת המוסר והחכמה. הגישה כאן מדגישה שהלמידה אינה תהליך של שמיעה טכנית בלבד. כדי שהדברים יצליחו להשפיע עלינו, עלינו לייצר כוונת לב פנימית. אבן עזרא מתמקד כאן בצד הנפשי של הקשבה, כשהוא מפרש את הפנייה לבן כקריאה למאמץ פנימי של קבלת האמת.
אבן עזרא על משלי 23:26:2 ↗