שם טוב עדיף מעושר רב, ולמצוא חן בעיני אחרים עדיף מכסף ומזהב.
נִבְחָ֣ר שֵׁ֭ם מֵעֹ֣שֶׁר רָ֑ב מִכֶּ֥סֶף וּ֝מִזָּהָ֗ב חֵ֣ן טֽוֹב׃משלי · פרק כב׳
משלי כב
שם טוב עדיף על עושר רב, וחן טוב עדיף על כסף וזהב.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
משלי כב׳ · סיפור והסבר
הסיפור המלא, בהאזנה אחת.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
ערך השם והנהגה חכמה
עשיר ועני נפגשים; ה' עשה את כולם.
עָשִׁ֣יר וָרָ֣שׁ נִפְגָּ֑שׁוּ עֹשֵׂ֖ה כֻלָּ֣ם יְהוָֽה׃אדם פיקח רואה סכנה ומסתתר, אבל אנשים חסרי ניסיון ממשיכים הלאה ונענשים.
עָר֤וּם ׀ רָאָ֣ה רָעָ֣ה ויסתר [וְנִסְתָּ֑ר] וּ֝פְתָיִ֗ים עָבְר֥וּ וְֽנֶעֱנָֽשׁוּ׃השכר על ענווה ויראת ה' הוא עושר, כבוד וחיים.
עֵ֣קֶב עֲ֭נָוָה יִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה עֹ֖שֶׁר וְכָב֣וֹד וְחַיִּֽים׃על המילים
אפשר גם להבין שיראת ה' נמנית עם הדברים שבאים בעקבות הענווה, לצד עושר, כבוד וחיים.
ה–ח
הדרכות לחיים נכונים
בדרכו של אדם נפתל יש קוצים ומלכודות; מי ששומר על נפשו מתרחק מהם.
צִנִּ֣ים פַּ֭חִים בְּדֶ֣רֶךְ עִקֵּ֑שׁ שׁוֹמֵ֥ר נַ֝פְשׁ֗וֹ יִרְחַ֥ק מֵהֶֽם׃חנך נער לפי דרכו; גם כשיזדקן, לא יסטה ממנה.
חֲנֹ֣ךְ לַ֭נַּעַר עַל־פִּ֣י דַרְכּ֑וֹ גַּ֥ם כִּֽי־יַ֝זְקִ֗ין לֹֽא־יָס֥וּר מִמֶּֽנָּה׃על המילים
אפשר להבין את ״דרכו״ כדרך המתאימה לנער, או כדרך שבה הוא כבר הולך.
העשיר שולט בעניים, והלווה הוא עבד של המלווה.
עָ֭שִׁיר בְּרָשִׁ֣ים יִמְשׁ֑וֹל וְעֶ֥בֶד לֹ֝וֶ֗ה לְאִ֣ישׁ מַלְוֶֽה׃מי שזורע עוול יקצור צרה, והמקל של זעמו יבוא אל סופו.
זוֹרֵ֣עַ עַ֭וְלָה יקצור־[יִקְצָר־] אָ֑וֶן וְשֵׁ֖בֶט עֶבְרָת֣וֹ יִכְלֶֽה׃על המילים
המקל עשוי להיות דימוי לכוחו של מי שזורע עוול.
ט–יב
מעלות וחסרונות במידות האדם
מי שנדיב יזכה לברכה, כי הוא נתן מהלחם שלו לאדם עני.
טֽוֹב־עַ֭יִן ה֣וּא יְבֹרָ֑ךְ כִּֽי־נָתַ֖ן מִלַּחְמ֣וֹ לַדָּֽל׃גרש את הלועג, והסכסוך ייעלם; גם ההתדיינות והבושה ייפסקו.
גָּ֣רֵֽשׁ לֵ֭ץ וְיֵצֵ֣א מָד֑וֹן וְ֝יִשְׁבֹּ֗ת דִּ֣ין וְקָלֽוֹן׃מי שאוהב טוהר לב ודבריו נעימים, המלך יהיה חברו.
אֹהֵ֥ב טהור־[טְהָר־] לֵ֑ב חֵ֥ן שְׂ֝פָתָ֗יו רֵעֵ֥הוּ מֶֽלֶךְ׃עיני השם שומרות על הדעת, והוא מסלף את דברי הבוגד.
עֵינֵ֣י יְ֭הוָה נָ֣צְרוּ דָ֑עַת וַ֝יְסַלֵּ֗ף דִּבְרֵ֥י בֹגֵֽד׃יג–טז
פחד, פיתוי, חינוך ומחסור
העצל אומר: "יש אריה בחוץ! ברחובות ירצחו אותי!"
אָמַ֣ר עָ֭צֵל אֲרִ֣י בַח֑וּץ בְּת֥וֹךְ רְ֝חֹב֗וֹת אֵֽרָצֵֽחַ׃הפה של נשים זרות הוא בור עמוק; מי שהשם זועם עליו ייפול לשם.
שׁוּחָ֣ה עֲ֭מֻקָּה פִּ֣י זָר֑וֹת זְע֥וּם יְ֝הוָ֗ה יפול־[יִפָּל־] שָֽׁם׃איוולת קשורה בלב של נער; מקל שמשמש לחינוך ירחיק אותה ממנו.
אִ֭וֶּלֶת קְשׁוּרָ֣ה בְלֶב־נָ֑עַר שֵׁ֥בֶט מ֝וּסָ֗ר יַרְחִיקֶ֥נָּה מִמֶּֽנּוּ׃מי שעושק אדם עני כדי להרבות לעצמו, ומי שנותן לעשיר, יגיעו רק למחסור.
עֹ֣שֵֽׁק דָּ֭ל לְהַרְבּ֣וֹת ל֑וֹ נֹתֵ֥ן לְ֝עָשִׁ֗יר אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃יז–כ
המלצות לשימור החכמה
הקשב לדברי חכמים, ותן את לבך לדעת שאני מוסר לך.
הַ֥ט אָזְנְךָ֗ וּ֭שְׁמַע דִּבְרֵ֣י חֲכָמִ֑ים וְ֝לִבְּךָ֗ תָּשִׁ֥ית לְדַעְתִּֽי׃כי נעים אם תשמור את הדברים בתוכך, והם יהיו מוכנים יחד על שפתיך.
כִּֽי־נָ֭עִים כִּֽי־תִשְׁמְרֵ֣ם בְּבִטְנֶ֑ךָ יִכֹּ֥נוּ יַ֝חְדָּ֗ו עַל־שְׂפָתֶֽיךָ׃כדי שהביטחון שלך יהיה בהשם, לימדתי אותך היום את הדברים האלה, כן, גם אותך.
לִהְי֣וֹת בַּ֭יהוָה מִבְטַחֶ֑ךָ הוֹדַעְתִּ֖יךָ הַיּ֣וֹם אַף־אָֽתָּה׃האם לא כתבתי לך דברים מובחרים של עצה ודעת?
הֲלֹ֤א כָתַ֣בְתִּי לְ֭ךָ שלשום [שָׁלִישִׁ֑ים] בְּמ֖וֹעֵצֹ֣ת וָדָֽעַת׃על המילים
במקור כתוב ״שלשום״ ונקרא ״שלישים״. משמעות המילה אינה ודאית; יש שמבינים אותה כ״דברים מובחרים״, ואחרים כ״שלושים״ או כ״שלשות״.
כא–כד
דַּרְכֵי יְשֶׁר וְהַזְהָרָה מֵרֶע
כדי שתדע שדברי האמת האלה נכונים, ותוכל להשיב דברים אמיתיים למי ששלחו אותך.
לְהוֹדִֽיעֲךָ֗ קֹ֭שְׁטְ אִמְרֵ֣י אֱמֶ֑ת לְהָשִׁ֥יב אֲמָרִ֥ים אֱ֝מֶ֗ת לְשֹׁלְחֶֽיךָ׃ (פ)אל תגזול מאדם דל מפני שהוא דל, ואל תדכא עני בשער העיר.
אַֽל־תִּגְזָל־דָּ֭ל כִּ֣י דַל־ה֑וּא וְאַל־תְּדַכֵּ֖א עָנִ֣י בַשָּֽׁעַר׃כי השם יגן עליהם במשפט, וייקח את חייהם של מי שגוזלים מהם.
כִּֽי־יְ֭הוָה יָרִ֣יב רִיבָ֑ם וְקָבַ֖ע אֶת־קֹבְעֵיהֶ֣ם נָֽפֶשׁ׃אל תתחבר לאדם כעסן, ואל תתרועע עם אדם שמתפרץ בזעם.
אַל־תִּ֭תְרַע אֶת־בַּ֣עַל אָ֑ף וְאֶת־אִ֥ישׁ חֵ֝מוֹת לֹ֣א תָבֽוֹא׃כה–כח
אזהרות ומוסר מעשי
פֶּן תִּלְמַד אֶת דְּרָכָיו וְתָבִיא עַל עַצְמְךָ מַלְכֹּדֶת.
פֶּן־תֶּאֱלַ֥ף ארחתו [אֹֽרְחֹתָ֑יו] וְלָקַחְתָּ֖ מוֹקֵ֣שׁ לְנַפְשֶֽׁךָ׃על המילים
בַּכְּתִיב מוֹפִיעָה דַּרְכּוֹ, וּבַקְּרִי דְּרָכָיו.
אַל תִּהְיֶה מֵאֵלֶּה שֶׁתּוֹקְעִים כַּף וְנַעֲשִׂים עֲרֵבִים לְהַלְוָאוֹת.
אַל־תְּהִ֥י בְתֹֽקְעֵי־כָ֑ף בַּ֝עֹרְבִ֗ים מַשָּׁאֽוֹת׃אִם אֵין לְךָ מִמַּה לְּשַׁלֵּם, לָמָּה שֶׁיִּקַּח אֶת הַמִּטָּה שֶׁלְּךָ מִתַּחְתֶּיךָ?
אִם־אֵֽין־לְךָ֥ לְשַׁלֵּ֑ם לָ֥מָּה יִקַּ֥ח מִ֝שְׁכָּבְךָ֗ מִתַּחְתֶּֽיךָ׃אַל תַּזִּיז אֶת סִימַן הַגְּבוּל הַיָּשָׁן שֶׁקָּבְעוּ אֲבוֹתֶיךָ.
אַל־תַּ֭סֵּג גְּב֣וּל עוֹלָ֑ם אֲשֶׁ֖ר עָשׂ֣וּ אֲבוֹתֶֽיךָ׃כט–כט
מיומנות בעבודה
ראית אדם זריז ומיומן במלאכתו? הוא יתייצב לפני מלכים, ולא יתייצב לפני אנשים חסרי מעמד.
חָזִ֡יתָ אִ֤ישׁ ׀ מָ֘הִ֤יר בִּמְלַאכְתּ֗וֹ לִֽפְנֵֽי־מְלָכִ֥ים יִתְיַצָּ֑ב בַּל־יִ֝תְיַצֵּב לִפְנֵ֥י חֲשֻׁכִּֽים׃ (פ)על המילים
״חשוכים״ הם אנשים שאינם בולטים או חשובים; לא בהכרח אנשים עניים.
Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
ערך השם והנהגה חכמה
נִבְחָ֣ר שֵׁ֭ם מֵעֹ֣שֶׁר רָ֑ב מִכֶּ֥סֶף וּ֝מִזָּהָ֗ב חֵ֣ן טֽוֹב׃
עָשִׁ֣יר וָרָ֣שׁ נִפְגָּ֑שׁוּ עֹשֵׂ֖ה כֻלָּ֣ם יְהוָֽה׃
עָר֤וּם ׀ רָאָ֣ה רָעָ֣ה ויסתר [וְנִסְתָּ֑ר] וּ֝פְתָיִ֗ים עָבְר֥וּ וְֽנֶעֱנָֽשׁוּ׃
עֵ֣קֶב עֲ֭נָוָה יִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה עֹ֖שֶׁר וְכָב֣וֹד וְחַיִּֽים׃
ה–ח
הדרכות לחיים נכונים
צִנִּ֣ים פַּ֭חִים בְּדֶ֣רֶךְ עִקֵּ֑שׁ שׁוֹמֵ֥ר נַ֝פְשׁ֗וֹ יִרְחַ֥ק מֵהֶֽם׃
חֲנֹ֣ךְ לַ֭נַּעַר עַל־פִּ֣י דַרְכּ֑וֹ גַּ֥ם כִּֽי־יַ֝זְקִ֗ין לֹֽא־יָס֥וּר מִמֶּֽנָּה׃
עָ֭שִׁיר בְּרָשִׁ֣ים יִמְשׁ֑וֹל וְעֶ֥בֶד לֹ֝וֶ֗ה לְאִ֣ישׁ מַלְוֶֽה׃
זוֹרֵ֣עַ עַ֭וְלָה יקצור־[יִקְצָר־] אָ֑וֶן וְשֵׁ֖בֶט עֶבְרָת֣וֹ יִכְלֶֽה׃
ט–יב
מעלות וחסרונות במידות האדם
טֽוֹב־עַ֭יִן ה֣וּא יְבֹרָ֑ךְ כִּֽי־נָתַ֖ן מִלַּחְמ֣וֹ לַדָּֽל׃
גָּ֣רֵֽשׁ לֵ֭ץ וְיֵצֵ֣א מָד֑וֹן וְ֝יִשְׁבֹּ֗ת דִּ֣ין וְקָלֽוֹן׃
אֹהֵ֥ב טהור־[טְהָר־] לֵ֑ב חֵ֥ן שְׂ֝פָתָ֗יו רֵעֵ֥הוּ מֶֽלֶךְ׃
עֵינֵ֣י יְ֭הוָה נָ֣צְרוּ דָ֑עַת וַ֝יְסַלֵּ֗ף דִּבְרֵ֥י בֹגֵֽד׃
יג–טז
פחד, פיתוי, חינוך ומחסור
אָמַ֣ר עָ֭צֵל אֲרִ֣י בַח֑וּץ בְּת֥וֹךְ רְ֝חֹב֗וֹת אֵֽרָצֵֽחַ׃
שׁוּחָ֣ה עֲ֭מֻקָּה פִּ֣י זָר֑וֹת זְע֥וּם יְ֝הוָ֗ה יפול־[יִפָּל־] שָֽׁם׃
אִ֭וֶּלֶת קְשׁוּרָ֣ה בְלֶב־נָ֑עַר שֵׁ֥בֶט מ֝וּסָ֗ר יַרְחִיקֶ֥נָּה מִמֶּֽנּוּ׃
עֹ֣שֵֽׁק דָּ֭ל לְהַרְבּ֣וֹת ל֑וֹ נֹתֵ֥ן לְ֝עָשִׁ֗יר אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃
יז–כ
המלצות לשימור החכמה
הַ֥ט אָזְנְךָ֗ וּ֭שְׁמַע דִּבְרֵ֣י חֲכָמִ֑ים וְ֝לִבְּךָ֗ תָּשִׁ֥ית לְדַעְתִּֽי׃
כִּֽי־נָ֭עִים כִּֽי־תִשְׁמְרֵ֣ם בְּבִטְנֶ֑ךָ יִכֹּ֥נוּ יַ֝חְדָּ֗ו עַל־שְׂפָתֶֽיךָ׃
לִהְי֣וֹת בַּ֭יהוָה מִבְטַחֶ֑ךָ הוֹדַעְתִּ֖יךָ הַיּ֣וֹם אַף־אָֽתָּה׃
הֲלֹ֤א כָתַ֣בְתִּי לְ֭ךָ שלשום [שָׁלִישִׁ֑ים] בְּמ֖וֹעֵצֹ֣ת וָדָֽעַת׃
כא–כד
דַּרְכֵי יְשֶׁר וְהַזְהָרָה מֵרֶע
לְהוֹדִֽיעֲךָ֗ קֹ֭שְׁטְ אִמְרֵ֣י אֱמֶ֑ת לְהָשִׁ֥יב אֲמָרִ֥ים אֱ֝מֶ֗ת לְשֹׁלְחֶֽיךָ׃ (פ)
אַֽל־תִּגְזָל־דָּ֭ל כִּ֣י דַל־ה֑וּא וְאַל־תְּדַכֵּ֖א עָנִ֣י בַשָּֽׁעַר׃
כִּֽי־יְ֭הוָה יָרִ֣יב רִיבָ֑ם וְקָבַ֖ע אֶת־קֹבְעֵיהֶ֣ם נָֽפֶשׁ׃
אַל־תִּ֭תְרַע אֶת־בַּ֣עַל אָ֑ף וְאֶת־אִ֥ישׁ חֵ֝מוֹת לֹ֣א תָבֽוֹא׃
כה–כח
אזהרות ומוסר מעשי
פֶּן־תֶּאֱלַ֥ף ארחתו [אֹֽרְחֹתָ֑יו] וְלָקַחְתָּ֖ מוֹקֵ֣שׁ לְנַפְשֶֽׁךָ׃
אַל־תְּהִ֥י בְתֹֽקְעֵי־כָ֑ף בַּ֝עֹרְבִ֗ים מַשָּׁאֽוֹת׃
אִם־אֵֽין־לְךָ֥ לְשַׁלֵּ֑ם לָ֥מָּה יִקַּ֥ח מִ֝שְׁכָּבְךָ֗ מִתַּחְתֶּֽיךָ׃
אַל־תַּ֭סֵּג גְּב֣וּל עוֹלָ֑ם אֲשֶׁ֖ר עָשׂ֣וּ אֲבוֹתֶֽיךָ׃
כט–כט
מיומנות בעבודה
חָזִ֡יתָ אִ֤ישׁ ׀ מָ֘הִ֤יר בִּמְלַאכְתּ֗וֹ לִֽפְנֵֽי־מְלָכִ֥ים יִתְיַצָּ֑ב בַּל־יִ֝תְיַצֵּב לִפְנֵ֥י חֲשֻׁכִּֽים׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
שם טוב עדיף על עושר רב, וחן טוב עדיף על כסף וזהב. עשיר ועני נפגשים, ואת כולם עשה ה'. הנבון רואה סכנה ומסתתר, והפתיים ממשיכים בדרכם ונענשים. שכר הענווה ויראת ה' הוא עושר, כבוד וחיים. קוצים ומלכודות בדרכו של אדם עיקש; מי ששומר על עצמו מתרחק מהם. חנך את הנער לפי דרכו, וגם כשיזקין לא יסור ממנה. העשיר מושל בעניים, והלווה עבד למלווה. הזורע עוול יקצור צרות, ושבט זעמו יכלה. נדיב הלב יבורך, כי נתן מלחמו לעני. גרש את הלץ וייפסק הריב, ותחדל המחלוקת והבושה. מי שאוהב לב טהור ודבריו נעימים, המלך יהיה רעהו. עיני ה' שומרות על הדעת, והוא מסלף את דברי הבוגד. העצל אומר: אריה בחוץ, אהרג ברחובות. פי זרות הוא בור עמוק; מי שה' זועם עליו ייפול שם. איוולת קשורה בלבו של נער, ושבט המוסר ירחיק אותה ממנו. מי שעושק עני כדי להרבות את רכושו, ונותן לעשיר, יגיע למחסור. הטה את אוזנך ושמע את דברי החכמים, ושים לבך לדעת שאני מלמד אותך. נעים לשמור אותם בתוכך ולהכין אותם יחד על שפתיך. כדי שתבטח בה', אני מלמד אותך היום, גם אותך. הרי כתבתי לך דברי עצה ודעת, כדי להודיע לך דברי אמת מדויקים, וכדי שתוכל להשיב דברי אמת למי ששלחו אותך. אל תגזול מעני מפני שהוא עני, ואל תדכא עני בשער העיר. כי ה' יריב את ריבם וייטול את חייהם של הגוזלים אותם. אל תתרועע עם אדם כעסן, ואל תתחבר לאיש חמה, פן תלמד את דרכיו ותביא מלכודת על עצמך. אל תהיה בין הלוחצים יד להתחייבות ובין הערבים לחובות. אם אין לך במה לשלם, למה שייקחו את מיטתך מתחתיך? אל תזיז גבול עתיק שקבעו אבותיך. ראית אדם מיומן במלאכתו? הוא יעמוד לפני מלכים, ולא לפני אנשים חסרי חשיבות.
פסוקים א–ד
ערך השם והנהגה חכמה
הפסוקים מדברים על חשיבות השם הטוב על פני עושר חומרי. הם מציינים שהשם, העשיר והעני נפגשים בבורא, שהעניינים קשורים לצדקת ה'. בנוסף, מוסר על מי שמתעלם מסכנות ועל התגמול שבענווה ויראת השם.
פסוקים ה–ח
הדרכות לחיים נכונים
הפסוקים מציגים מספר כללים לניהול חיים וקשרים חברתיים. הם מדברים על הבחירה בדרך ישרה כדי להימנע מצרות, על חשיבות החינוך המוקדם, על המציאות הכלכלית של חובות ושלטון, ועל התוצאה הבלתי נמנעת של זריעת רשע וקצירת הרס.
פסוקים ט–יב
מעלות וחסרונות במידות האדם
הפסוקים מפרטים את השכר והתוצאה של מעשים שונים. אדם רחום ונדיב יזכה לברכה. לעומת זאת, גירוש איש לוחמני יביא לשלווה. תום לב וניקיון לב יובילו לכבוד ולקרבה למלכים. בסופו של דבר, עיני ה’שם שומרות את הידע ומסלקות דברי שקר.
פסוקים יג–טז
פחד, פיתוי, חינוך ומחסור
העצל אומר שיש אריה בחוץ ושהוא עלול להיהרג ברחובות. אחר כך מתוארת פיהן של נשים זרות כבור עמוק, ונאמר שמי שהשם זועם עליו ייפול לשם. המשל הבא אומר שהאיוולת קשורה בלבו של נער, וששבט מוסר ירחיק אותה ממנו. לבסוף נאמר שמי שעושק אדם דל כדי להגדיל את רכושו, ומי שנותן לאדם עשיר, יגיעו למחסור. אלה אמירות נפרדות, ואין בהן פירוט של נסיבות כל מקרה.
פסוקים יז–כ
המלצות לשימור החכמה
פסוקים אלו קוראים להקשבה לדברי חכמים ולשמירת הידע בלב ובזיכרון. המטרה היא שהדברים יהיו מוכנים תמיד לדיבור. הכותב מדגיש שהביטחון בַּהַשֵּׁם הוא יסוד, ומציין שהוא כבר כתב עבור הקורא עצמו עצות ודעת בשלושה המועדים האחרונים.
פסוקים כא–כד
דַּרְכֵי יְשֶׁר וְהַזְהָרָה מֵרֶע
הַקֶּצֶת הַסְּפָר מַסְבִּיר אֶת הַמַּטּוּר שֶׁל הַיְּשָׁר וְהַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה בְּעוֹלַם הַדִּבְרִים. הַפֶּסוּקִים מַדְרִיכִים אֵיךְ לְהַגִּיעַ לָאֱמֶת וּמְהַזְהִיר מִפְּגִיעָה בַּעֲנִיִּים וּמִמִּסְכּוֹם אֲנָשִׁים כַּעֲסָנִים. הַטֶּקְסְט מְצַיֵּן שֶׁהַשֵּׁם עַצְמוֹ יִתְחוֹקֵק עִם מְדַכְּאֵי הַלַּעֲבוּז וּמַזְהִיר לְהִתְרַחֵק מֵאַנְשֵׁים כַּעֲסָנִים וּמְכַעֲסָנִים.
פסוקים כה–כח
אזהרות ומוסר מעשי
הפסוקים מזהירים מפני השלכות של חוסר אחריות כלכלית וסכנות בערבות. האדם מת warned שלא יהיה ערב לחובות של אחרים כדי שלא לאבד את רכושו. בנוסף, יש להימנע מהתחייבויות מסוכנות ומהזזת גבולות מיושנים. הפסוקים מדגישים את החשיבות של שמירה על גבולות המסורת ועל היציבות הכלכלית.
פסוקים כט–כט
מיומנות בעבודה
פסוק זה מציג השוואה בין אדם המיומן בעבודתו לבין אנשים חסרי יכולת. אדם שממהר ומדויק במלאכתו זוכה להכרה ולהערכה בפני מלכים. לעומת זאת, אדם שאינו מיומן או שאינו פועל בנחישות, לא יוכל לעמוד בביטחון מול אנשים חסרי יכולת או חסרי הבנה.
שם טוב עדיף על עושר רב, וחן טוב עדיף על כסף וזהב.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַשֵּׁם, הַשֵּׁם וְהָעוֹשֶׁה טוֹב
״דבר אחר: ויקחו לי תרומה, הה"ד (משלי כב): נבחר שם מעושר רב. נבחר שמו של משה, שנאמר (תהלים קו): לולי משה בחירו. וכן הוא אומר״
הַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ כִּי הַשֵּׁם בּוֹחֵר וּמַעֲדִיף שְׁמוֹת מסוימים. הַדַּרְשׁ מֵשְּׁמוֹת רַבָּה מַקְשִׁיר בֵּין הַשֵּׁם וְעֶשֶׂר הַמַּעֲשִׂים. הוּא מְבִיא דֻּגְמָה מֵעוּשְׂרוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל קָרַח, שֶׁהוּא הִתְגָּאָה בְּעוּשְׂמוֹ, וּמַקְשִׁיר זֶה לְשֵׁמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁנִּבְחַר בְּשֵׁמוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. הַמַּטְרָה הִיא לְהַבְחִין בֵּין עוּשַׁע הַמִּתְגָּאָה לְבֵין חֵן הַמִּתְבַּסֵּס עַל הַשֵּׁם. הַדַּרְשׁ מְסַפֵּר גַּם עַל הַמִּקְרֶה שֶׁל זִמְרִי וּפִנְחָס. זִמְרִי הָיָה אִישׁ רָשָׁע הֶעֱז אֶת פָּנָיו בְּחָזָקָה וּבְחוּצָה, וּפִנְחָס הָיָה הָאִישׁ הַיָּשָׁר הַמֵּבִין אֶת דַּרְכּוֹ. הַמַּעֲשִׂים שֶׁל זִמְרִי הָיוּ בְּעֵינֵי מֹשֶׁה כְּבוֹד וּמַעֲמָד, אַךְ הָיוּ בְּעֵינֵי הַשֵּׁם כְּחֹל וְחָטָא. הַדַּרְשׁ מַסְבֵּר אֶת הַקּוֹשִׁי שֶׁל מֹשֶׁה וּפִנְחָס בְּמַעֲשֵׂי הַנָּחָשׁ וְהַמִּדָּה שֶׁל הַתּוֹרָה.
שמות רבה ל״ג:ה׳ ↗אחריות בכספים ובערכים
״אם ערבת ערבת על מנת לשלם ואם לוית לוית ע״מ לפרוע. ואם הלוית הלוית ע״מ לתבוע. הוי מחשב להשבה ולהפסיק את החשבון. קנה שם טוב״
במשנה מתוך מסכת דרך ארץ זוטא, נלמד על החשיבות של אחריות אישית ויושרה בענייני ממון. המשנה מדברת על מצבים שונים של חובות וערבות. אם אדם ערב לאחר במטרה לשלם, או אם אדם לווה כסף כדי להחזיר אותו, עליו לנהוג בזהירות. גם מי שלווה כסף כדי לתבוע זכות, צריך להיות מודע למחויבות שלו. ההדרכה היא תמיד לחשב היטוב את האפשרות של החזרת הכסף ולהפסיק את החשבון בבהירות כדי למנוע בעיות. החלק השני של המשנה עובר מעולם הממון לעולם הערכים. כאן מוצגת השוואה בין רווח חומרי לרווח רוחני. קניית שם טוב נחשבת כרווח אישי של האדם. לעומת זאת, הענקת לימוד תורה לאחר היא השקעה שמעניקה לו חיי עולם. המקור מציג גישה המדגישה שחכמה ומוסר הם נכסים נצחיים, בניגוד לעניינים זמניים שמתבטלים.
מסכת דרך ארץ זוטא ג׳:ח׳ ↗בעקבות המפרשים
הַשְּׁמִירָה עַל הַמַּמּוֹן וְעַל הַחֶבֶרֶת
״עשיר ברשים ימשול. עם הארץ צריך לתלמיד חכם לעולם:״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מַצִּיג דְּבָרִים רַבִּים מֵהַמַּסֹּרֶת הַמְּשֹׁלִית. הַמַּסֹּרֶת מַדְרִיכָה אוֹתָנוּ כֵּיצַד לִבְחֹר בְּכָבוֹד וּבְמַעֲלִים, וְכֵיצַד לִשְׁמֹר עַל הַמַּמּוֹן שֶׁלָּנוּ. הַדְּבָרִים מְבַקְשִׁים מֵאִתָּנוּ לְהַבְחִין בֵּין הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה לְבֵין הַסַּכָּנָה בַּכֶּסֶף וּבַמַּעֲמָד הַחֶבְרָתִי. רַשִׁי, הַמְפרֵשׁ הַמְּיוּחָד, מַסְבֵּר אֶת הַפֶּסֶק עַל הַלְוַיָה בְּמַבָּט מַמְשִׁית. הוּא מְסַבֵּר כִּי אָדָם עָשִׁיר שֶׁמּוּשְׁלָה עַל יְדֵי רְשָׁעִים עָשִׁיר כֵּן, וְכָךְ גַּם הַחַיִּים שֶׁלּוֹ עָשִׁיר בְּרֶשַׁע. רַשִׁי מַדְרִיךְ גַּם שֶׁתַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּקֶרֶב עֲנִיֵּי עָם, כְּדֵי לְהַשְׁרִית אוֹתָם בְּחָכְמָה.
רש״י על משלי 22:7:1 ↗לא לנצל את חולשתו של העני
״אל תגזל דל. אל תגזלנו כי תראנו דל בעבור שהוא דל ואין לו כח לעמוד נגדך:״
הפסוק מזהיר שלא לגזול אדם דל דווקא משום שהוא דל. האיסור מכוון אל המעשה, אבל גם אל השיקול שעלול להוביל אליו: לראות במצבו של אדם אחר הזדמנות לפגוע בו. רש״י, בפירושו למשלי, מסביר שהדלות עלולה לגרום לגזלן לחשוב שאין לעני כוח לעמוד נגדו. כך הוא מדגיש שהמילים ״כי דל הוא״ אינן מתירות פגיעה, אלא מצביעות על הסיבה שבגללה מישהו עלול לבחור בו כקורבן. זהו פירושו של רש״י לאזהרה; אין צורך להוסיף לפסוק סיפור על אדם מסוים או להניח שכל אדם דל חסר יכולת להתגונן.
רש״י על משלי 22:22:1 ↗הַשְּׁמִירָה עַל הַמַּמּוֹן וְהַמַּעֲמָד הַחֶלְקִי
״עשיר, זורע, טוב - [ז-ט] ג' דבקים. ברשים שאין להם מאומה, ימשול בהם בכח ולווה ממנו יכריחנו שיהי' עבדו.״
הַפֶּסֶק הַזֶּה מְבַטֵּט בְּחִינִים שׁוֹנִים שֶׁל מַמּוֹן וּמַעֲמָד חֶלְקִי בַּחַיִּים. הַמַּצְעָה הָרִאשׁוֹנָה מְדַגֶּשֶׁת אֶת הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל שֵׁם טוֹב וְעַל כָּל רֶוֶשׁ. הַמַּטְעָם הוּא שֶׁהַמַּעֲמָד הַמּוּסְרִי וְהַמַּעֲמָד הַחֶלְקִי בְּעֵיני אֲנָשִׁים הוּא מַקְדִּים לְעֹשֶׁר כָּל עָלִישׁ. אֶבֶן עֶזְרָא, בְּפֶרֶשְׁרוֹ, מְסַבֵּל אֶת הַמַּצָּב שֶׁל הַלּוֹוֶה. הוּא מַסְבִּיר שֶׁעוֹשֶׁר עָלֶה עָלָיו מַעֲמָד שֶׁל כֹּחַ. הַלּוֹוֶה עָלֶשׁ עַל הַלּוֹוֶה בְּכֹחַ, וְיָכוֹל אֲפִלּוּ לְכַפְלֵט אוֹתּוֹ לַעֲבֹדָה. הַסְּבָרָה זוֹ מַדְגִּישָׁה אֶת הַסַּכָּנוֹת הַקּוֹשׁוֹת שֶׁבְּלוֶה וְהַמַּמּוֹן הַמּוּלָךְ.
אבן עזרא על משלי 22:7:1 ↗הַשֵּׁם כְּעֶזְרָה בַּשַּׁעַר
״בשער - ששם עזרך, כענין: כי אראה בשער עזרתי.״
הַפסֶּקֶת הַזֹּאת מְבַקֶּשֶׁת מֵאֶת הָאָדָם לִשְׁמֹר עַל הַכָּבוֹד הַשְּׁכֵן וְעַל הַמַּעֲמָד הַמֻּצָּח. הַשְּׁעָר בָּעִתּוֹת הָעַתִּיקוֹת הָיָה מָקוֹם הַכְּרִיעוֹת וְהַדִּינִים, וְשָׁם הָיָה הַמִּשְׁמָע הַחֶבְרָתִי. הַמַּסָּר מְדַגֵּשׁ אֶת הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל הַשְּׁמִירָה עַל הַצֶּדֶק וְהַמִּשְׁפָּט בַּמְּקוֹם הַכִּבְרוֹדִי. רַבֵּן אִבְן עֶזְרָא מְסַבֵּל אֶת הַמִּשְׁאָה עַל הַמִּלָּה "שֵׁם עֶזְרְךָ". הוּא מְסַבֵּר שֶׁהַמִּשְׁאָה הַזֹּאת כְּמוֹ הַמַּעֲמָד שֶׁל הַשֵּׁם בַּשַּׁעַל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה "כִּי אֶרְאֶה בְּשַׁעַר עֶזְרִי". לְפִי הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה, הַשֵּׁם הוּא הָעֶזְרָה הַמְּחַיֶּבֶת וְהַמְּשַׁלֶּטֶת בְּמִשְׁפָּטֵי הָעוֹלָם.
אבן עזרא על משלי 22:22:2 ↗