לבו של מלך הוא כמו פלגי מים ביד השם: השם מטה אותו לכל כיוון שהוא רוצה.
פַּלְגֵי־מַ֣יִם לֶב־מֶ֭לֶךְ בְּיַד־יְהוָ֑ה עַֽל־כָּל־אֲשֶׁ֖ר יַחְפֹּ֣ץ יַטֶּֽנּוּ׃משלי · פרק כא׳
דַּרְכֵי אָדָם וּבְחִינַת הַלֵּב
אִמְרוֹת עַל מַעֲשֵׂי צֶדֶק וָרֶשַׁע, עַל דִּבּוּר וּתְשׁוּקוֹת, וְעַל הַשֵּׁם שֶׁבּוֹחֵן אֶת לֵב הָאָדָם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
משלי כא׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הַשְׁלָטָה הָאֱלֹהִית וְהַבְּחִינָה בַּלֵּב
כל דרך של אדם נראית לו ישרה, אבל השם בוחן את הלבבות.
כָּֽל־דֶּרֶךְ־אִ֭ישׁ יָשָׁ֣ר בְּעֵינָ֑יו וְתֹכֵ֖ן לִבּ֣וֹת יְהוָֽה׃עשיית צדק ומשפט רצויה בעיני השם יותר מהקרבת קורבן.
עֲ֭שֹׂה צְדָקָ֣ה וּמִשְׁפָּ֑ט נִבְחָ֖ר לַיהוָ֣ה מִזָּֽבַח׃מבט מתנשא ולב גאה, וגם ניר הרשעים — כל אלה חטא.
רוּם־עֵ֭ינַיִם וּרְחַב־לֵ֑ב נִ֖ר רְשָׁעִ֣ים חַטָּֽאת׃על המילים
ניר הרשעים עשוי לציין את חרישתם, או נר, כלומר את אורם.
הבדלים בין דרכי אנשים
התוכניות של אדם חרוץ מובילות רק לשפע, אבל כל מי שפועל בחיפזון מגיע רק למחסור.
מַחְשְׁב֣וֹת חָ֭רוּץ אַךְ־לְמוֹתָ֑ר וְכָל־אָ֝֗ץ אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃מי שצובר אוצרות בעזרת שקרים משיג דבר חולף כמו אֵד שמתפזר; מי שעושים זאת מבקשים מוות.
פֹּ֣עַל א֭וֹצָרוֹת בִּלְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר הֶ֥בֶל נִ֝דָּ֗ף מְבַקְשֵׁי־מָֽוֶת׃האלימות של הרשעים סוחפת אותם, כי הם מסרבים לעשות צדק.
שֹׁד־רְשָׁעִ֥ים יְגוֹרֵ֑ם כִּ֥י מֵ֝אֲנ֗וּ לַעֲשׂ֥וֹת מִשְׁפָּֽט׃דרכו של אדם אשם מפותלת, אבל אדם טהור פועל ביושר.
הֲפַכְפַּ֬ךְ דֶּ֣רֶךְ אִ֣ישׁ וָזָ֑ר וְ֝זַ֗ךְ יָשָׁ֥ר פָּעֳלֽוֹ׃על המילים
המילה ״וָזָר״ בפסוק אינה ברורה לגמרי; ייתכן שכוונתה לאדם אשם.
הבחנה בין צדק לרשעות
עדיף לשבת בפינה של הגג מאשר לגור בבית עם אישה שמרבה לריב.
ט֗וֹב לָשֶׁ֥בֶת עַל־פִּנַּת־גָּ֑ג מֵאֵ֥שֶׁת מִ֝דְיָנִ֗ים וּבֵ֥ית חָֽבֶר׃הרשע משתוקק לעשות רע, וגם לחברו אין מקום לחמלה בעיניו.
נֶ֣פֶשׁ רָ֭שָׁע אִוְּתָה־רָ֑ע לֹא־יֻחַ֖ן בְּעֵינָ֣יו רֵעֵֽהוּ׃כשמענישים לץ, אדם תמים לומד להיזהר; וכשמלמדים חכם, הוא רוכש דעת.
בַּעְנָשׁ־לֵ֭ץ יֶחְכַּם־פֶּ֑תִי וּבְהַשְׂכִּ֥יל לְ֝חָכָ֗ם יִקַּח־דָּֽעַת׃הצדיק מתבונן בביתו של הרשע, ומביא את הרשעים לידי אסון.
מַשְׂכִּ֣יל צַ֭דִּיק לְבֵ֣ית רָשָׁ֑ע מְסַלֵּ֖ף רְשָׁעִ֣ים לָרָֽע׃על המילים
לא ברור אם ״הצדיק״ הוא אדם או אלוהים, ואם הוא גם זה שמביא את הרשעים לידי אסון.
צדק, חסד ודרך חיים
מִי שֶׁאוֹטֵם אֶת אָזְנוֹ לְזַעֲקַת אָדָם עָנִי, גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה.
אֹטֵ֣ם אָ֭זְנוֹ מִזַּעֲקַת־דָּ֑ל גַּֽם־ה֥וּא יִ֝קְרָ֗א וְלֹ֣א יֵעָנֶֽה׃מַתָּנָה שֶׁנּוֹתְנִים בַּסֵּתֶר מְשַׁכֶּכֶת כַּעַס, וְשֹׁחַד שֶׁנּוֹתְנִים בַּחֵיק מְשַׁכֵּךְ זַעַם עַז.
מַתָּ֣ן בַּ֭סֵּתֶר יִכְפֶּה־אָ֑ף וְשֹׁ֥חַד בַּ֝חֵ֗ק חֵמָ֥ה עַזָּֽה׃עֲשִׂיַּת מִשְׁפָּט מְשַׂמַּחַת אֶת הַצַּדִּיק, אֲבָל מְבִיאָה אֵימָה עַל עוֹשֵׂי עָוֶל.
שִׂמְחָ֣ה לַ֭צַּדִּיק עֲשׂ֣וֹת מִשְׁפָּ֑ט וּ֝מְחִתָּ֗ה לְפֹ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃על המילים
מְחִתָּה עֲשׂוּיָה לְצַיֵּן גַּם אָסוֹן.
אָדָם שֶׁסּוֹטֶה מִדֶּרֶךְ הַתְּבוּנָה יָנוּחַ בְּקָהָל רוּחוֹת הַמֵּתִים.
אָדָ֗ם תּ֭וֹעֶה מִדֶּ֣רֶךְ הַשְׂכֵּ֑ל בִּקְהַ֖ל רְפָאִ֣ים יָנֽוּחַ׃הבדלים בין סגנונות חיים ומידות
אדם שאוהב חגיגות יחיה במחסור; מי שאוהב יין ושמן לא יתעשר.
אִ֣ישׁ מַ֭חְסוֹר אֹהֵ֣ב שִׂמְחָ֑ה אֹהֵ֥ב יַֽיִן־וָ֝שֶׁ֗מֶן לֹ֣א יַעֲשִֽׁיר׃הרשע משמש כופר לצדיק, והבוגד בא במקום אנשים ישרים.
כֹּ֣פֶר לַצַּדִּ֣יק רָשָׁ֑ע וְתַ֖חַת יְשָׁרִ֣ים בּוֹגֵֽד׃על המילים
כופר הוא מחיר פדיון. הפסוק אינו מסביר כיצד מתרחש החילוף הזה.
עדיף לגור בארץ מדברית מאשר לחיות עם אישה שמרבה לריב ולכעוס.
ט֗וֹב שֶׁ֥בֶת בְּאֶֽרֶץ־מִדְבָּ֑ר מֵאֵ֖שֶׁת מדונים [מִדְיָנִ֣ים] וָכָֽעַס׃בביתו של אדם חכם יש אוצר יקר ושמן, אבל אדם כסיל מכלה את הכול.
אוֹצָ֤ר ׀ נֶחְמָ֣ד וָ֭שֶׁמֶן בִּנְוֵ֣ה חָכָ֑ם וּכְסִ֖יל אָדָ֣ם יְבַלְּעֶֽנּוּ׃צדק, חכמה ושליטה בדיבור
מי שרודף אחר צדקה וחסד ימצא חיים, צדקה וכבוד.
רֹ֭דֵף צְדָקָ֣ה וָחָ֑סֶד יִמְצָ֥א חַ֝יִּ֗ים צְדָקָ֥ה וְכָבֽוֹד׃חכם עולה על עיר של גיבורים ומפיל את הכוח שהיא בוטחת בו.
עִ֣יר גִּ֭בֹּרִים עָלָ֣ה חָכָ֑ם וַ֝יֹּ֗רֶד עֹ֣ז מִבְטֶחָֽה׃מי ששומר על פיו ועל לשונו שומר את נפשו מצרות.
שֹׁמֵ֣ר פִּ֭יו וּלְשׁוֹנ֑וֹ שֹׁמֵ֖ר מִצָּר֣וֹת נַפְשֽׁוֹ׃אדם זדוני ויהיר נקרא לץ; הוא פועל בכעס זדוני.
זֵ֣ד יָ֭הִיר לֵ֣ץ שְׁמ֑וֹ ע֝וֹשֶׂ֗ה בְּעֶבְרַ֥ת זָדֽוֹן׃על המילים
כאן לץ הוא אדם שלועג בזלזול, לא בדרן.
ההבדל בין רע לטוב בהתנהגות ובכבוד
התאווה של העצל תהרוג אותו, כי ידיו מסרבות לעבוד.
תַּאֲוַ֣ת עָצֵ֣ל תְּמִיתֶ֑נּוּ כִּֽי־מֵאֲנ֖וּ יָדָ֣יו לַעֲשֽׂוֹת׃כל היום הוא מתאווה ומתאווה, ואילו הצדיק נותן ולא חוסך.
כָּל־הַ֭יּוֹם הִתְאַוָּ֣ה תַאֲוָ֑ה וְצַדִּ֥יק יִ֝תֵּ֗ן וְלֹ֣א יַחְשֹֽׂךְ׃הקורבן שמביאים הרשעים הוא דבר מתועב, ועוד יותר כשרשע מביא אותו מתוך מזימה.
זֶ֣בַח רְ֭שָׁעִים תּוֹעֵבָ֑ה אַ֝֗ף כִּֽי־בְזִמָּ֥ה יְבִיאֶֽנּוּ׃עד שמעיד שקר יאבד, ואדם שמקשיב ידבר לנצח.
עֵד־כְּזָבִ֥ים יֹאבֵ֑ד וְאִ֥ישׁ שׁ֝וֹמֵ֗עַ לָנֶ֥צַח יְדַבֵּֽר׃על המילים
לא ברור אם ״לנצח״ מתאר דיבור שנמשך, או דברים שממשיכים לעמוד בתוקפם.
השגחת ה׳ על דרכי האדם
אדם רשע מעז פנים, ואילו אדם ישר מבין את דרכו.
הֵעֵ֬ז אִ֣ישׁ רָשָׁ֣ע בְּפָנָ֑יו וְ֝יָשָׁ֗ר ה֤וּא ׀ יכין [יָבִ֬ין] דרכיו [דַּרְכּֽוֹ׃]על המילים
לפי הקריאה המסורה: "מבין את דרכו"; לפי הכתיב: "מכין את דרכיו".
אין חוכמה, אין תבונה ואין עצה שיכולות לעמוד מול השם.
אֵ֣ין חָ֭כְמָה וְאֵ֣ין תְּבוּנָ֑ה וְאֵ֥ין עֵ֝צָ֗ה לְנֶ֣גֶד יְהוָֽה׃ (פ)הסוס מוכן ליום מלחמה, אבל הישועה בידי השם.
ס֗וּס מ֭וּכָן לְי֣וֹם מִלְחָמָ֑ה וְ֝לַֽיהוָ֗ה הַתְּשׁוּעָֽה׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הַשְׁלָטָה הָאֱלֹהִית וְהַבְּחִינָה בַּלֵּב
פַּלְגֵי־מַ֣יִם לֶב־מֶ֭לֶךְ בְּיַד־יְהוָ֑ה עַֽל־כָּל־אֲשֶׁ֖ר יַחְפֹּ֣ץ יַטֶּֽנּוּ׃
כָּֽל־דֶּרֶךְ־אִ֭ישׁ יָשָׁ֣ר בְּעֵינָ֑יו וְתֹכֵ֖ן לִבּ֣וֹת יְהוָֽה׃
עֲ֭שֹׂה צְדָקָ֣ה וּמִשְׁפָּ֑ט נִבְחָ֖ר לַיהוָ֣ה מִזָּֽבַח׃
רוּם־עֵ֭ינַיִם וּרְחַב־לֵ֑ב נִ֖ר רְשָׁעִ֣ים חַטָּֽאת׃
הבדלים בין דרכי אנשים
מַחְשְׁב֣וֹת חָ֭רוּץ אַךְ־לְמוֹתָ֑ר וְכָל־אָ֝֗ץ אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃
פֹּ֣עַל א֭וֹצָרוֹת בִּלְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר הֶ֥בֶל נִ֝דָּ֗ף מְבַקְשֵׁי־מָֽוֶת׃
שֹׁד־רְשָׁעִ֥ים יְגוֹרֵ֑ם כִּ֥י מֵ֝אֲנ֗וּ לַעֲשׂ֥וֹת מִשְׁפָּֽט׃
הֲפַכְפַּ֬ךְ דֶּ֣רֶךְ אִ֣ישׁ וָזָ֑ר וְ֝זַ֗ךְ יָשָׁ֥ר פָּעֳלֽוֹ׃
הבחנה בין צדק לרשעות
ט֗וֹב לָשֶׁ֥בֶת עַל־פִּנַּת־גָּ֑ג מֵאֵ֥שֶׁת מִ֝דְיָנִ֗ים וּבֵ֥ית חָֽבֶר׃
נֶ֣פֶשׁ רָ֭שָׁע אִוְּתָה־רָ֑ע לֹא־יֻחַ֖ן בְּעֵינָ֣יו רֵעֵֽהוּ׃
בַּעְנָשׁ־לֵ֭ץ יֶחְכַּם־פֶּ֑תִי וּבְהַשְׂכִּ֥יל לְ֝חָכָ֗ם יִקַּח־דָּֽעַת׃
מַשְׂכִּ֣יל צַ֭דִּיק לְבֵ֣ית רָשָׁ֑ע מְסַלֵּ֖ף רְשָׁעִ֣ים לָרָֽע׃
צדק, חסד ודרך חיים
אֹטֵ֣ם אָ֭זְנוֹ מִזַּעֲקַת־דָּ֑ל גַּֽם־ה֥וּא יִ֝קְרָ֗א וְלֹ֣א יֵעָנֶֽה׃
מַתָּ֣ן בַּ֭סֵּתֶר יִכְפֶּה־אָ֑ף וְשֹׁ֥חַד בַּ֝חֵ֗ק חֵמָ֥ה עַזָּֽה׃
שִׂמְחָ֣ה לַ֭צַּדִּיק עֲשׂ֣וֹת מִשְׁפָּ֑ט וּ֝מְחִתָּ֗ה לְפֹ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃
אָדָ֗ם תּ֭וֹעֶה מִדֶּ֣רֶךְ הַשְׂכֵּ֑ל בִּקְהַ֖ל רְפָאִ֣ים יָנֽוּחַ׃
הבדלים בין סגנונות חיים ומידות
אִ֣ישׁ מַ֭חְסוֹר אֹהֵ֣ב שִׂמְחָ֑ה אֹהֵ֥ב יַֽיִן־וָ֝שֶׁ֗מֶן לֹ֣א יַעֲשִֽׁיר׃
כֹּ֣פֶר לַצַּדִּ֣יק רָשָׁ֑ע וְתַ֖חַת יְשָׁרִ֣ים בּוֹגֵֽד׃
ט֗וֹב שֶׁ֥בֶת בְּאֶֽרֶץ־מִדְבָּ֑ר מֵאֵ֖שֶׁת מדונים [מִדְיָנִ֣ים] וָכָֽעַס׃
אוֹצָ֤ר ׀ נֶחְמָ֣ד וָ֭שֶׁמֶן בִּנְוֵ֣ה חָכָ֑ם וּכְסִ֖יל אָדָ֣ם יְבַלְּעֶֽנּוּ׃
צדק, חכמה ושליטה בדיבור
רֹ֭דֵף צְדָקָ֣ה וָחָ֑סֶד יִמְצָ֥א חַ֝יִּ֗ים צְדָקָ֥ה וְכָבֽוֹד׃
עִ֣יר גִּ֭בֹּרִים עָלָ֣ה חָכָ֑ם וַ֝יֹּ֗רֶד עֹ֣ז מִבְטֶחָֽה׃
שֹׁמֵ֣ר פִּ֭יו וּלְשׁוֹנ֑וֹ שֹׁמֵ֖ר מִצָּר֣וֹת נַפְשֽׁוֹ׃
זֵ֣ד יָ֭הִיר לֵ֣ץ שְׁמ֑וֹ ע֝וֹשֶׂ֗ה בְּעֶבְרַ֥ת זָדֽוֹן׃
ההבדל בין רע לטוב בהתנהגות ובכבוד
תַּאֲוַ֣ת עָצֵ֣ל תְּמִיתֶ֑נּוּ כִּֽי־מֵאֲנ֖וּ יָדָ֣יו לַעֲשֽׂוֹת׃
כָּל־הַ֭יּוֹם הִתְאַוָּ֣ה תַאֲוָ֑ה וְצַדִּ֥יק יִ֝תֵּ֗ן וְלֹ֣א יַחְשֹֽׂךְ׃
זֶ֣בַח רְ֭שָׁעִים תּוֹעֵבָ֑ה אַ֝֗ף כִּֽי־בְזִמָּ֥ה יְבִיאֶֽנּוּ׃
עֵד־כְּזָבִ֥ים יֹאבֵ֑ד וְאִ֥ישׁ שׁ֝וֹמֵ֗עַ לָנֶ֥צַח יְדַבֵּֽר׃
השגחת ה׳ על דרכי האדם
הֵעֵ֬ז אִ֣ישׁ רָשָׁ֣ע בְּפָנָ֑יו וְ֝יָשָׁ֗ר ה֤וּא ׀ יכין [יָבִ֬ין] דרכיו [דַּרְכּֽוֹ׃]
אֵ֣ין חָ֭כְמָה וְאֵ֣ין תְּבוּנָ֑ה וְאֵ֥ין עֵ֝צָ֗ה לְנֶ֣גֶד יְהוָֽה׃ (פ)
ס֗וּס מ֭וּכָן לְי֣וֹם מִלְחָמָ֑ה וְ֝לַֽיהוָ֗ה הַתְּשׁוּעָֽה׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
לִבּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ בְּיַד הַשֵּׁם כְּמוֹ פַּלְגֵי מַיִם, וְהוּא מְכַוֵּן אוֹתוֹ לְאָן שֶׁיִּרְצֶה. אָדָם עָשׂוּי לַחְשֹׁב שֶׁכָּל דְּרָכָיו יְשָׁרוֹת, אֲבָל הַשֵּׁם בּוֹחֵן אֶת לִבּוֹ. עֲשִׂיַּת צֶדֶק וּמִשְׁפָּט רְצוּיָה לַשֵּׁם יוֹתֵר מִקָּרְבָּן.
הַשְׁלָטָה הָאֱלֹהִית וְהַבְּחִינָה בַּלֵּב
הַפֶּסֶק מְדַבֵּר עַל הַשְׁלָטָה הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁל הַשֵּׁם עַל הַמַּלְכִים וְעַל הַמַּחְשָׁבוֹת הָאֱנוֹשִיּוֹת. הוּא מַדְגִּישׁ כִּי הַשֵּׁם בּוֹחֵן אֶת הַכַּוָּנוֹת הָאֲמִתִּיוֹת וְעַדְפִיּוֹת הָאָדָם. הַסוֹפֵר מְצַיֵּן כִּי מַעֲשֵׂי צֶדֶק וּמִשְׁפָּט עֲלוֹת מְעַל זִבְחוֹת עֲבוֹדָה, וּמַצְהִיר כִּי גַאֲוָה וְלֵב רָחָב הֵם חֵטְא.
הבדלים בין דרכי אנשים
פרק זה מציג השוואות בין סוגי אנשים שונים. הוא מתאר את התוצאות של תכנונים שונים, כגון ההבדל בין חריצות לעצלנות, ובין אמת לשקר. הפסוקים מדגישים את ההשלכות של מעשים וכיIntentions על העתיד, ואת המורכבות של דרכי חיי אדם.
הבחנה בין צדק לרשעות
הפסוקים מדגישים את ההבדל בין דרכי החכמה לדרכי הרשעות. הם משווים בין איכות המגורים לבין המפגש עם רע, מתארים את טבעו הרע של הרשע שאינו חוסס על חברו, ומראים כיציית הלימוד מהלעג. כמו כן, מציינים כי הצדיק הנבון יודע להבחין ולחקור את מעשי הרשעים.
צדק, חסד ודרך חיים
פרק זה מציג סדרה של פתגמים על ההתנהגות האנושית. הוא מדבר על האחריות כלפי העני, על השפעת השוחד על כעס, ועל השמחה שבצדק לעומת המרדף אחר עוול. כמו כן, הוא מזהיר מפני סטייה מדרך הבינה והתוצאות של בחירה בחיים לא נכונים.
הבדלים בין סגנונות חיים ומידות
פרק זה מציג השוואות בין דרכים שונות: אדם שמתמקד בכיף רגע במקום בצרכים לא יתעשרו, והרשע שמשלם כופר במקום הצדיק. הפרק מדגיש את חשיבות השלווה בבית מול מריבות, ואת השמירה על עושר אצל חכם לעומת בזבזנות הכסיל.
צדק, חכמה ושליטה בדיבור
הפסוקים עוסקים בדרכי החיים הנכונים. מי שרודף אחרי צדק וחסד יזכה לחיים ולכבוד. חכמה היא כוח שמאפשר לעלות גם על ערים מבוצרות. מצד שני, שמירה על המילים והדיבור מגינה על הנפש מצרות. לעומת זאת, האדם המתנשא והלוץ פועל ביהירות ובעברתיות.
ההבדל בין רע לטוב בהתנהגות ובכבוד
הפרק מדבר על ההשלכות של רצונות ותכונות אופי. העצלן ימות בגלל הרצון שלו בלי המעשה. הצדיק נותן לכולם בלי לחסוך, בניגוד לרע שעושה דברים לרעה. הפרק גם מראה ששקרים נכשלים, אבל מי שמקשיב באמת יצליח להעביר מסרים לאורך זמן.
השגחת ה׳ על דרכי האדם
הפסוקים עוסקים בכוחו של ה׳ לשלוט במחשבות האדם ובמצבו. הם מסבירים שהרשע מתחזה לישר, אך אין תבונה או תכנית שיכולה לעמוד בפני ה׳. גם אם מכינים את הסוס למלחמה, ההצלחה והישועה תלויות רק בהשגחת ה'.
אֵין חָכְמָה, תְּבוּנָה אוֹ עֵצָה שֶׁיְּכוֹלוֹת לַעֲמֹד מוּל הַשֵּׁם. מְכִינִים אֶת הַסּוּס לְיוֹם הַמִּלְחָמָה, אֲבָל הַנִּצָּחוֹן בָּא מֵהַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַתְּמוּתָה שֶׁל הַלֵּץ וְהַתְּמוּתָה שֶׁל הַפֶּתִי
״דבר אחר: וישמע יתרו, הה"ד (משלי יט): לץ תכה ופתי יערים. וכן הוא אומר ( שם כא): בענוש לץ יחכם פתי. עמלק ויתרו היו בעצה״
בְּפֶרֶק ז׳ מִשֶּׁמוֹת רַבָּה, מֻסְבָּר הַמַּעֲמָד שֶׁל יִתְרוֹ וְעַמָּלֵק. הַמְּפַרֵשׁ מְסַבֵּל כְּבָר שֶׁעַמָּלֵק הָיָה בְּעֵצָה עִם פַּרְעֹה, וְעַמָּלֵק הָיָה צָרָה לְיִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁיִּתְרוֹ רָאָה שֶׁהַשֵּׁם מָחָה אֶת זִכְרְךָ שֶׁל עַמָּלֵק, הוּא הִתְמוֹתֵט וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה. הַמְּסֹבֵּר מְנַצֵּל בְּמָשָׁל לַצַּיָּד שֶׁנִּתְקַע בְּמַצָּב שֶׁל תּוֹהָה. כְּשֶׁיִּתְכַּלָּה הָרֶשַׁע, הַמְּסֹבֵּר מְסַיֵּג אֶת יִתְרוֹ שֶׁהָיָה כְּ"פֶתִי יְעָרִים" וְהִשְׁכִּיל לְהִתְחַבֵּר לַאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. הַמַּבָּט הַזֶּה מְסַבֵּל אֶת הַקְּשֶׁר בֵּין הַמִּשְׁלָלִים עַל לֵץ וּפֶתִי לְעַצְמוֹת הַדְּמוּיוֹת הַהִיסְטוֹרִיּוֹת. הַמַּפְרֵשׁ מְקַשֵּׁר אֶת הַלֵּץ לְעַמָּלֵק וְאֶת הַפֶּתִי לְיִתְרוֹ, וּמַבְחִין בֵּין הַמַּחֲמָה לְעַמָּלֵק לְעֵדֶן שֶׁל יִתְרוֹ שֶׁהִשְׁכִּיל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. הַמַּעֲמָד הַזֶּה מְבִיא אֶת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הַתְּשׁוּבָה כְּכֹחַ שֶׁמְּשַׁנֶּה אֶת הַגּוֹרָל.
שמות רבה כ״ז:ו׳ ↗האחריות לשמוע את הזעקה
״רַב יְהוּדָה הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל. אֲתַאי הַהִיא אִיתְּתָא קָא צָוְוחָה קַמֵּיהּ, וְלָא הֲוָה מַשְׁגַּח בַּהּ. אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לֵיהּ מָר: ״אוֹטֵם אׇזְנוֹ מִזַּעֲקַת״
בְּמַקֶרְת הַגְּמָרָה בְּשַׁבָּת, מְסֻרֶת הַמִּפְגָּשׁ בֵּין רַב יְהוּדָה לְשְׁמוּאֵל. רַב יְהוּדָה יָשַׁב לְפָנֶיהָ, וּבְעֵת הַזֹּאת הִגִּיעָה אִשָּׁה שֶׁצָּעֲקָה בְּקוֹל רָם. רַב יְשׁוּעָה לֹא שָׁם לֵב לַקְּרִיאָה הַזֹּאת. הוּא הִתְבִּיעַ שֶׁמֶאיְרוּ לוֹ אֶת הַקְּרִיאָה הַזֹּאת כְּמַעֲשֶׂה שֶׁל אִישׁ שֶׁסּוֹגֵר אֶת אָזְנָיו מִזְּעָקַת הֶעָנִי, וְהַקְּרִיאָה לֹא תֵעָנֶה לוֹ. הַתְּשׁוּבָה שֶׁקִּבְּלָה הָרַב הָיְתָה חֲדִידָה וְעַזָּה. הַמּוֹרֶה הִתְנִיעַ אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ שֶׁקַּרְנוֹ בְּקָרִירֵי וְחַמְמוֹ שֶׁל הָעָנִי בְּחַמְמֵי. הַגְּמָרָה מְבִיאָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה כְּהַדְרָכָה מוסרית עַל חֲשִׁיבוּת הַקְשִׁיבָה וְהַחֶסֶד. הַמְפרשים מְסַבְּלִים שֶׁהַקְּרִיאָה הָיְתָה תַזְכּוֹרֶת לְרַב יְהוּדָה עַל הַחַיּוּת הַנְּלַטֶת בְּמַעֲשֵׂי הַצֶּדֶק. הַמַּעֲשֶׂה מַדְגִּישׁ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְעַלֵּם מִן הַסּוֹד הַמֻּטָל עָלֵינוּ בְּמִקְרֵי הַצֶּדֶק.
שבת נ״ה א:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
הַדֶּרֶךְ הַמְעֻקֶּמֶת וְהַכַּוָּנָה הַפּוֹרֶרֶת
״הפכפך דרך איש וזר. איש והוא זר סר מן המצוה דרכו הפכפך:״
הַפֶּסַח הַזֶה מֵסַבֵּק לָנוּ חָכְמָה עַל הַקִּירוֹת הַפְּנִימִיִּים שֶׁל הָאָדָם. הַמִּקְרָא מַדְגִּישׁ אֶת הַהֶבְדֵּל בֵּין הַמַּעֲשֶׂה הַנִּרְאֶה לָעַיִן לְבֵין הַכַּוָּנָה הַפְּניּוּת. הַמִּקְרָא מְצַיֵּן כְּבָר בְּצַד הַנִּסְיוֹן שֶׁל הַצֶּדֶק וְהַכַּוָּנָה, כְּשֶׁהַמִּקְרָא מְצַיֵּן אֶת הַמַּעֲשִׂים הַשּׁוֹנִים. הַכַּוָּנָה הַנְּכוֹנָה הִיא הַבְּסִיס לְכָל הַתְּנוּעָה הַמֻּצְלַחַת. רַשִׁי, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַמִּקְרָא, מַסְבִּיר אֶת הַמַּשְׁמָעוּת הַעֲמֻקָּה שֶׁל הַדֶּרֶךְ הַמְעֻקֶּמֶת. הוּא מְסַבֵּל שֶׁמַּעֲשֵׂהוּ שֶׁל אָדָם הַמְעַקֵּשׁ אֶת הַדֶּרֶךְ הוּא אָדָם שֶׁמִּתְרָחֵק מֵהַמִּצְווֹת. רַשִׁי מַתְחִיל בְּהַבְלָעָה שֶׁמַּעֲשֵׂיו שֶׁל אָדָם הַמְעַקֵּשׁ אֶת הַדֶּרֶךְ, וְהוּא אָדָם שֶׁמִּתְרָחֵק מֵהַמִּצְווֹת, הַמַּשְׁמַעוּת הִיא כְּבָר מַעֲשֵׂיו שֶׁל אָדָם הַמְעַקֵּשׁ אֶת הַדֶּרֶךְ. הַמַּשְׁמָעוּת הִיא שֶׁהַדֶּרֶךְ הַמְעֻקֶּמֶת הִיא כְּבָר זֶה הָאָדָם הַמְעַקֵּשׁ אֶת הַדֶּרֶךְ. הַפֵּרוּשׁ הוּא שֶׁהַמַּעֲשִׂים הַמְעֻקָּמִים הֵם הַמַּעֲשִׂים שֶׁל הָאָדָם הַמְעַקֵּשׁ אֶת הַדֶּרֶךְ.
רש״י על משלי 21:8:1 ↗הגאווה והסוף שלה
״יהיר. גס רוח סופו להיות לץ שאינו חש לשמוע מוסר:״
הפסוק מתאר אדם יהיר וגס רוח, כזה שמתנהג בביטחון עצמי מופרז ובזלזול בזולת. לפי רש"י, אדם כזה הופך בסופו של דבר ללץ, כלומר לאדם שאינו מסוגל או אינו רוצה לשמוע מוסר ותוכחה. הגאווה יוצרת מחסום שמונע מהאדם ללמוד מטעויותיו. הפרשן מסביר שהתוצאה של רוח גסות היא אובדן היכולת לקבל ביקורת בונה. כשהאדם הופך ללץ, הוא סוגר את אוזניו בפני האמת, מה שמוביל לירידה בערכו וביכולת ההתפתחות שלו. הגישה כאן מתמקדת בקושי הפנימי של האדם הגאה להכיר בטעות.
רש״י על משלי 21:24:1 ↗הַבְּדִיקָה שֶׁל הַדֶּרֶךְ וְהַכַּוָּנָה
״הפכפך - שם תאר לדרך והוא הפך הישר, כלומר הפכפך הוא דרך איש ודרך זר.״
הַפֶּסֶקֶת בַּמְּשָׁלִים מַדְגִּישָׁה אֶת הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל הַבְּדִיקָה הַפְּנימית שֶׁל הָאָדָם. הַכֹּתֵב מַצִּיעַ שֶׁלֹּא רַק הַמַּעֲשִׂים הַחִיצוֹנִיִּים הֵם הַקְּבוּעִים, אֶלָּא גַם הַכַּוָּנָה הַמַּדִיקָה שֶׁל הַלֵּב. הַמִּשְׁאָל מְצַיֵּן כִי הַלֵּב מְנַסֶּה לְהַצְדִּיק אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ, וְהַמַּעֲשִׂים הַנֶּעֱלָמִים מְגַלִּים אֶת הָאֲמִתָּה. רַבִּים מְבִיאִים אֶת הַפֵּרוּשׁ שֶׁמּוֹסִיף אֶבֶן עֶזְרָא, הַמַסְבִּיר כִי הַמִּשְׁאָל מְתָיֵן אֶת הַדֶּרֶךְ הַמְפֻכֶּפֶכֶת. לְפִי הַסִּבָּה הַזֹּאת, הַמִּשְׁאָל מַבְחִין בֵּין הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה לְבֵין הַדֶּרֶךְ הַמְעֻקֶּבֶת אוֹ הַמְפֻכֶּפֶכֶת שֶׁל הָאָדָם. הַמַּטְרָה הִיא לְהַבְחִין בֵּין הַנֶּכֶחָה הַגְּלוּיָה לְבֵין הַמַּצֶּב הַמְמַזְמָן תְּמִימוּת שֶׁל כַּוָּנָה.
אבן עזרא על משלי 21:8:1 ↗שִׂמּוּן הַלָּשׁוֹן וְהַשְּׁמִירָה עָלָיו
״פרוש אחר: שומר פיו – מאוכל״
הַפֶּסֶק מֵסִיר אֶת הַמַּטֶּה הַמִּתְמַקֵּה אֶל הַדָּבָר וְעוֹמֵד עַל הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל שְׁמִירַת הַדִּבּוּר. הַכְּתִיב מַדְגִּישׁ אֶת הַקֶּשר הַיּוֹתֵר הַדְק הַמְּצוּי בֵּין הַשְּׁמִירָה בַּלָּשׁוֹן לְבֵין הַבְּטִיחוֹן הָעַצְמִי. אִם אָדָם שׁוֹמֵר אֶת פִּיו, הוּא מִתְגָּנֵן מִצָּרָה וּמִסַּכָּנוֹת שֶׁעֵיצוּן הַמִּלִּים עָלֵיהֶם. רַבִּים מְפֵרְשִׁים אֶת הַמִּלָּה "שׁוֹמֵר פִּיו" כְּמִּצְוָה לְהִתְרַתֵּק מִדִּבּוּר רָע, אַךְ אִבְן עֶזְרָא מַצִּיעַ הֶסְכֵּל אַחֵר. הוּא מַסְבִּיר שֶׁהַמַּשְׁמָע כְּדֵי לְמַנְעוּת הָאֹכֶל, כְּשֶׁהָאָדָם שׁוֹמֵר עַל הַלָּשׁוֹן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּלֵא אוֹ יִמָּצֵא בְּמַצָּב שֶׁל חֻרְבָּן וְהַשְׁמָדָה בִּשְׁבֶר הַשְּׁתִיקָה.
אבן עזרא על משלי 21:23:2 ↗